נושא: קהילת MyForum, הגשמה!

אתם כבר יודעים מה זה אומר. ואלה שלא יודעים מה זה אומר.. כל מה שיש לי להגיד לכם זה לחכות בסבלנות לדבר הכי טוב שאי פעם קרה בפורום ספרות.


תבלו.

פרק 1 "למה יש לי הרגשה של דג'ה וו?"

קישור לסיפור הקודם.

"תביטי בי, תביטי לי בעיניים וגידי שאת לא אוהבת אותי ואת מעוניינת במישהו אחר!" צרח פוקימון אחד לעבר פוקימונית אחרת ומוזיקה רומנטית עצובה משהו התנגנה ברקע. "אני נשבע לך שאם תאמרי זאת, לא אשוב עוד לחייך!"
"צא מזה יא מעפן!" קיטרה הפוקימונית בכעס וגירדה בישבנה בשעמום. והמוזיקה נקטע בבת אחת. "אתה הרי יודע שאני דלוקה על מישהו אחר."

מסך לבן:

"חלאס! לא מעוניין לעשות הגשמה שוב." אני מנסה להסביר לבידוף הזועם אחרי שהוא כבר כמעט רצח אותי. "אני עייף וזקן, אין לי כוח לזה!"
"נשבעת לי!" צרח הבידוף "נשבעת לי שאם לא אכנס לבאן יותר מ24 שעות הסיפור יעלה שוב! אם תפר את הבטחתך, אני אהרוג אותך!"
טוב נו אתם כבר מתארים לכם מה קרה. "נדב, ניצחת! אני אפרסם אני נשבע!"
הבטתי מאחורי, נדב כבר היה עסוק במסע חיפושים ארוך וחסר סיכוי אחר הבוטן שלו. אוקיי, ניצלתי. לפחות לשעתיים הקרובות.

סוף מסך לבן.

"אלכס. בוא נאכל ארוחת ערב." אמרתי למיאו שבור הלב. "עזוב נו, אתה כבר מנסה שנתיים לשכנע את ניצן ולא בא לה עליך. נו סקיטי זה פוקימון קשה... אולי נמצא משהו מהדור החדש. שמעתי שיש פוקימון סקסי במיוחד בצורת חתול."
המחזה היה די מוזר האמת. כולנו ישבנו במעגל סביב המדורה שאני עצמי יצרתי. אני, שהפכתי הרי להיות צ'ארמנדר מן המניין, לא מתקשה לעשות מדורות. היה גם את עומר (sexstyle) הפיקאצ'ו, נדב הבידוף ועוד כמה פוקימונים שהם למעשי חברי הפורום.

אני מקווה שלא התבלבלתם. אנחנו באמת הפכנו לפוקימונים. מה שקרה זה שבעבר היתה סופה גדולה שהפכה את כולנו לפוקימונים. נכנסו אל הפורום והתחלנו להתמודד עם עצמינו. גם היו עימותים עם פורומים אחרים. אבל כל זה שייך לעבר. אנחנו כבר מזמן לא מרוכזים בזה, כיום אנחו יושבים בשעמום מול המדורה מידי ערב ושומעים את התחנונים של אלכס שניצן אולי תסכים להתחתן איתו. תמיד הוא מאיים לעזוב אותה ובסוף הוא תמיד חוזר. בעבר חשבנו שהדבר הנכון לעשות זה לחפש את היטמן, או את רותם.

לא הרבה השתנה פה. הרוח מהמפרשים יצאה ואיבדנו את החשק להתקדם. חיכינו למשהו או מישהו שיגרום לנו לקבל את החשק לחפש את החופש ולהתקיים מחדש. והערב רק התחיל.
אני מזמן כבר השלמתי עם העובדה שאני אשאר צ'ארמנדר לנצח, ולפעמים כשאנחנו נלחמים, סוג של תקווה צצה.

"אדם אולי חשבת שקצת נמאס לי מהמקום הזה?" ייללה ניצן בכעס. "אני רוצה חיים, אני רוצה אוכל ו**** אני רוצה הביתה!"
"מה הכוונה הביתה? איפה את גרה?" שאלתי בבילבול.
"אני מתכוונת לקניון יא חמאר. ולמסעדת השמן אבל זה כבר לא קשור." חייכה ניצן.
"אני לא יודע מה להגיד לך ניצן. חיפשנו את היטמן בכל פינה. הוא נעלם! ובכלל לא נראה לי שרותם פה." אמרתי בייאוש. באמת שלא ידעתי מה לעשות.

"עדם! עדם!" קרא לפתע איתי והגיע מהיער הסמוך. באמת לא ראינו את איתי כבר איזה יומיים. חשבנו שהוא הלך ללמוד לכתוב כמו בנאדם. "מצתי מושיה מצתי מושיה!!!"
"מה מצאת?" שאלתי בבילבול. הוא רץ לעברנו מלווה בפוקימון נוסף. רטיקייט. "מצאתי לנו מושיה!"
"אתה מתכוון למושיע?" שאלתי בפחד. אני בהחלט מקווה שהוא לא מתכוון לרטיקייט הזה, כי הוא לא נראה לי יכול לעזור לנו בכלום."
"כן! זה חבר פורום שקורים לו אמית! והוא חבר שלי! החלטנו להיות חברים!" אמר איתי.
"הני לו מקיר אוטו." אמר הרטיקייט. (הו אלוהים. הנה עוד אחד שאלוף בדיקדוק.) "הבל עני מקיר עת איטמן, ויודה איח למצוה עותו."
"אולי הוא באמת יציל אותנו?" שאלתי בקול. אולי באמת העמית הזה זו הגאולה של פורום פוקימונ'ס ושלנו בכלל.

המשך יבוא...

חח ממש יפה Xd
מעניין מה יקרה להם;)
מה איתיxddd?

Fuuuuu!!!!!!
למה אני רטיקייט?!
בכל מקרה פרק יפה

חשוב לציין שזה הכי הרבה זמן בלי באן הארוך ביותר שהיה לנדב מאז ומעולם.

אמת.

פורסם במקור על ידי Flupy

חשוב לציין שזה הכי הרבה זמן בלי באן הארוך ביותר שהיה לנדב מאז ומעולם.

:$ :$ :$ :$ :$
איזה ילד טוב הייתי
עכשיו אני גם מפורסם
יש

מה הקשר אליך בכלל... מדובר פה על נדב. לא עליך עידן!

אהבתי מאוד את הסיפור הקודם, מצפה בקוצר רוח להמשך

פורסם במקור על ידי Reborn

Fuuuuu!!!!!!
למה אני רטיקייט?!
בכל מקרה פרק יפה

צר לי לבשר לך אבל העמית שהוזכר זה לא אתה.
אדם אחלה סיפור מחכה לפרק הבא שותציא. מעניין אם תכניס אותי לתוכו.

יובב גלאריה לא נסגר. פסק זמן... אבל זה יחזור אל תדאג.

מה הקטע להשתמש בחברי פורום שרוב מי שפעיל בספרות לא היה כאשר היו כאן? O.o
לא רק בספרות, גם בכללי, רוב הקהילה היא משתמשים שלא מכירים רוב גדול של מי שהוזכר כאן, כמו איתי או עמית

הם נכנסים לרוב והם זמניים.

אדם?

היתכן וזכיתי להופיע בפרק הראשון?