נושא: לי ולדור-התעוררות כפוקימון

פורסם במקור על ידי Wendy

תראה אני שוב הולכת להיות גיבורהd:
____________________________
''הובלת אותנו למלכודת!'' קראתי בזעם אל עבר וולפיקס בעודי הודפת את הארי אל מחוץ לטווח הקרניים האדומות והתגלגלתי לבדי.
נשפתי בזעם אל עבר מישל שהביטה בי בבוז, ''צא'' היא אמרה והוציאה פוקימון שזיהיתי כסנדשרו, לפתע עלה רעיון במוחי ''סנדרו תשתמש בבקה במתקפת חול עליי'' ביקשתי בסנשרו, ''למה לי?'' הוא שאל בזלזול, ''כי אני בטוחה שאשרוד אותה'' אמרתי בזלזול בתקווה שזה יעבוד.
סנדשרו התעצבן וללא הוראת המאמנת שלו תקף בסופת חול, עמדתי בסופה זה לא היה נורא יותר מידי ולפתע הייתי קבורה בהררי חול חרטתי על החול במהירות ''אני וונדי וזה ששם הוא הארי, אנחנו בני אדם ולא פוקימונים! פשוט התעוררנו ככה אתמול בבוקר, את יכולה אפילו לבדוק תתקשרי למספר 0567674369 זה הפלאפון של אמא שלי הם בטח משתגעים בדאגה!''
מישל נראתה המומה והוציאה את הטלפון הנייד שלה מכיסה וצלצלה למספר, שהיא ניתקה היא חייכה חיוך מרושע '' ''אמא'' שלך לא יודעת על מה לעזעזל אני מדברת היא אומרת ש''את'' ו''הארי'' יושבים איתה כרגע בסלון ואוכלים ארוחת ערב''.
'מה לעזעזל?!' חשבתי בתדהמה, גם הארי נראה מופתע.

חחח איזה מנייאקית המישל הזאת ):
-------------------------
נכנסתי לשוק טוטאלי. שמעתי את מישל טוענת שכרגע היא התקשרה לאמא שלי והיא אמרה שכרגע אנחנו יושבים בסלון. אחת מהן שיקרה. מצמצתי בשוק ונתתי לקרניים האדומות לקחת אותי לתוך הפוכדור. רגע לפני שנשאבתי פנימה ראיתי שוונדי באותו מצב כמוני. שקועה בהרהורים. בתוך הפוכדור, פשוט שכבתי באותה התנוחה המוזרה שבה מצאתי את עצמי בפעם הקודמת שהייתי בפוכדור. דמות מוזרה התקרבה אליי, אך בחשכת הפוכדור, לא יכולתי לזהות איזה פוקימון זה. תהיתיאיך יכול להיות שכאן איתי בתוך הפוכדור, ישנו עוד פוקימון. פלטתי גחלת קטנה שהאירה לכמה שניות את הפוכדור, אך זה הספיק לי בשביל להבין את מה שחשדתי בו.למולי עמד הוולפיקס שפגשנו קודם. חוץ ממנו עמדו בפנים עוד כמעט עשרים פוקימונים, מתוכם זיהיתי שניים כסייטר ופוליטד, השניים בהם נלחמתי. כולם ניסו לישון אך ללא הצלחה. הוולפיקס גיחך כשראה אותי תר במבטי אחרי וונדי. "לא תמצא אותה, טיפש." הוא אמר בלגלוג. לא יכולתי להתאפק עוד. השתמשתי במתקפה מתגנבת (FAINT ATTACK) הלכתי מאחוריו בלתי נראה לעין. כשהופעתי, עמדתי מאחוריו וחבטתי בו בכוח. הוא עף קדימה ואני ניצלתי זאת בשביל לתפוס אותו בנשיכה. תפסתי לו את העור העודף שבעורף וכך הוא נתון היה לשליטתי. "היכן היא?" שאלתי אותו, והוא רמז לי בכפתו שהוא לא נושם. שחררתי אותו והוא נשאר במקומו. "אתה עכשיו נמצא בפוכדור של ג'ים, המאמן שתפס אותך. איווי נמצאת כרגע עם שאר הפוקימונים של מישל." הוא אמר וכישכש בזנבו. שחררתי אותו לנפשו והוא הלך באותה גאוותנות תמידית שאיפיינה אותו.
'אז היא אצל מישל,אה?' שאלתי את עצמי. 'אני בטוח שג'ים ומישל יצטערו על כך שלכדו אותי ואת וונדי.' אמרתי לעצמי בבטחון וניסיתי לשון כדי לאגור כוחות, לקראת מחר.

נשאבתי בצער רב לפוקדור, לא יכולתי להאבק בזה ושוב הייתי מאותה תנוחה לחוצה ומוזרה, רגע מה זה היה? תנועה חדה מצד שמאל זה כל מה שהייתי צריכה בשביל לדעת שאני לא לבד.
משמאלי היו המון פוקימונים, זיהיתי זיגזגון, סקיטי, סנטרט עכשיו זה היה ברור היא מאמנת פוקימוני נורמל.
''היי'' אמרה לי סקיטי בקול עדין ושקט ''היי השבתי והשפלתי את ראשי, ''אמ..ברוכה הבאה אני ליירה, הזיגזגון ששם הוא זיגי וסנטרט הוא סון'' הציגה את כולם הסקיטי.
''נעים להכיר.. אני וונדי אבל אני לא אשאר עוד הרבה זמן כאן'' השבתי בגאווה, ''את תנסי לברוח שוב?!'' שאלו אותי בתדהמה כל הפוקימונים, הנהנתי.
את שארית הלילה ביליתי בדיבור על חברתי החדשה, סקיטי.
בבוקר ראיתי את הפוקימונים נשאבים אחד אחד, ואז הגיעה גם תורי, הייתי בתוך חדר, זה נראה מכמו חדש שכור המלון לינה.

הפוכדור נפתח פתאום ונשאבתי ממנו. אך הפעם לא נשאבתי החוצה, אלא לתוך מחשב. אני זוכר שראיתי פעם את אבא עושה את הפעולה הזו, אך מעולם לא הבנתי איך אפשר להפקיד פוקימונים במחשב. היינו בתוך גינה מסביבנו היה דשא וירטואלי ושמיים וירטואליים. למעשה, גם אני הייתי וירטואלי. וולפיקס לא היה אך שאר הפוקימונים כן היו. במהרה התיידדתי עם סייטר ופוליטד ועשינו סולחה על הקרב מקודם שאחרי הכל, הם היו חייבים להקשיב להוראות של אדונם. אך בכל זאת הם היו שותפים מעולים לשיחה וביקרו את רעיון הבריחה שלו.
"זה רעיון טוב," אמר פוליטד, "אך איך תוודא שהם לא יראו אותך?" הוא שאל ברצינות.
יש לי תוכנית, אך אני אצטרך את עזרתכם." אמרתי בקול נחוש.

עמדתי מול מישל, היא נראתה די מאיימת.
''טוב טוב... אז ככה זה הולך להיות- מעכשיו את פסיקי לברוח ותקשיבי לכל פקודה שלי, על כל פעם שלר תקשיבי לי אפגע בך פשוט מאוד לא?''
בעלתי את רוקי והנהני, 'איפה הארי?' חשבתי בצער במוחי.
את שארית היום העברתי בהקשבה לפקודות של מישל, לא הייתה לי מוטיבציה כמו אז להפסיק ולהקשיב לה, היא התישה אותי ודחקה בי עוד ועוד, דבר אחד טוב יצא מזה התחזקתי, למדתי איך להשתמש בהתקפות חדשות והחזקתי מאוד.
הייתי מוכנה לעולם הגדול, להיתקלות בפוקימוני פרא רעים, כל מה שנותר הוא למצא את הארי, לשבור א הפוקדורים ולברוח, יחד עם ליירה כמובן, הבטחתי לה.

אנחנו גם עומדים להתפתח מתישהוא??
---------------------------
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, כשיצאתי מהפוכדור. ראשי כאב שוב ועמדתי מול המאמן שלי. הוא נתן לי המון הוראות ואני הקשבתי להן בריכוז מלא. וזה חיזק אותי מאוד. הוא הוציא נגדי בהתחלה קליידול. הקליידול ניסה להשמש נגדי בבלבול (confusion) אך הוא שכח שאני כוח אופל ושעל חושי לא פועל עליי. השתמשתי במתקפה מתגנבת, הלכתי מאחוריו וחבטתי בגבו. לאחר מכן זינקתי עליו והשתמשתי בניב אש. הקליידול חוסל בסוף המערכה כשאני נותרתי ללא כל פגע. לאחר מכן הוא הוציא נגדי את פוליווירל והתחלנו להלחם. השתמשי במתקפת חול (sand Storm) כד להאט אותו. החול נכנס לו לעיניים כמו שציפיתי ובשבילי זה היה הרגע המתאים. זינקתי עליו ונגחתי בו בבטן. הפוליטד עף לאחור ואני הוכרזתי כמנצח. אני חושב שהרשמתי את המאמן שלי בכך שניצחתי קרבותכה קשים וכה רבים אך זה לא עניין אותי מה המאמן שלי חושב עליי. כל מה שרציתי זה לקבל לידיי נייר ועט.

עם נרצהd:
____________
היה כבר שעת לילה מאוחרת והייתי ממש עייפה.
תהיתי איפה הארי נמצא, ליירה סיפרה לי שהמאמן שלו מתגורר במלון שממול.
היית מותשת, ולא ממש נהנתי מטעם אוכל הפוקימונים, היה לזה טעם של כרוב כבוש, מספיק היה לי בבית עכשיו גם פה?
נראה שלמישל היו תוכניות מוגדרות לפוקימונים שלה ובעשר יא הכריחה אותנו ללכת לישון, אבל לי ולליירה הייתה תוכנית בריחה, בשלוש לפנות בוקר נתגנב החוצה, נלך למלון ונמצא את החדר בוא גר מאמנו של הארי וניקח את הפוקדור שלו, לא לפני שנרסק את שלנו כמובן.
עשינו את עצמינו ישנות, הזמן עבר לאיטו והשתדלתי שלא ליפול לעיפות שהעיקה עליי, כאשר השעון הורה על השעה שלוש הערתי את ליירה שנרדמה.
כל אחת לקחה את הפוקדור שלה בפיה וריסקה אותו לחתיכות.
המלון שממול היה מלון קטן, זה לא היה אמור להיות קשה מידי למצא את מאמנו של הארי, התגנבנו למלון והתחלנו לחפש בחדרים.

הממ.. בא לי מישומה עוד כמה תגובות :d
------------------------------------
המאמן שלי נתן לי אוכל ושתייה בתוך המלונה שלי. כשהוא כיוון לעברי את הפוכדור התחלתי ליילל, והוא הבין שאני מעדיף להיות בחוץ. המאמן שלי הלך אל מיטתו והתיישב עליה, ובשבילי היה זה הרגע המושלם לתוכנית. הלכתי לחגורת הפוכדורים שהונחה על הרצפה ופתחתי את הפוכדורים של פוליטד ושל סייטר. הם התחילו לבלגן ולעושת רעש בחדר של המאמן. המאמן(דאמ.. שכחתי איך קוראים לו וזה מתחיל להיות חשוד..) התחרפן בתוך החדר וניסה להשתיק את שני החוליגנים. בינתיים קפצתי אל השולחן ולקחתי את מפתחות הדירה. דחפתי כיסא למול המנעול ובעזרת הפה הכנסתי את המפתח פנימה. סובבתי אותו בתנועה קטנה והדלת נפתחה לרווחה. מיד סייטר רץ ללוות אותי אל המלון שבו וונדי השתכנה, בעוד פוליטד מעיף זרנוקי מים בחדר.
"נלך מסביב." אמר הסייטר ובעזרת כנפיו ריחף למאחורי שיח. פתחתי בריצה אחריו ובגלל שהייתי בכושר כה טוב, הגעתי בתוך כמה שניות אל הנקודה בה הוא רכן.
"יותר מכאן לא אוכל ללוות אותך, אך תשתדל ללכת כמה שיותר מאחורי המלון." הוא אמר לי ועופף בחזרה אל המאמן שלו. התחלתי לרוץ מסביב למלון עד שהגעתי לחור שמוביל לתוך תעלת המיזוג. הלכתי בתוכה, והצצתי להמון חדרים עד שמצאתי את החדר. הבטתי מלמעלה והאזנתי למישל, המעוצבנת.
"אני רוצה שתמצא אותם. אחת מהן היא איווי. והשנייה היא סקיטי שמסתובבת עם אבן ירח קשורה לגבה. כן, כן. הם שברו את הפוכדורים וברחו, מוגות הלב האלו."
'אוי לעזאזל. ' אמרתי לעצמי בחלחלה. כל המבצע הזה היה לשווא. וונדי וליירה היו בדרך למלכודת. ואני הייתי חייב לחזור להציל אותן.

שמיעתי השתפרה עקב היותי איווי, במהרה הבנתי שהובלתי את עצמי ואת ליירה למילכוד.
מלפנים סגר עלינו מאמנו של הארי, על פי פרצופו אני חוששת שהוא כבר ברח וכל המבצע הזה היה לשווא, מאחורינו הזדעזעתי כאשר ראיתי לוכד פוקימונים, הוא יעשה הכל בשביל לבצע את משימתו ולזכות בכסף שישולם לו בסוף.
הוא הוציא משהו שנראה כמו שוט, ''פאק'' מלמלתי, ראיתי כבר את השוט הזה בסרטים, הוא מחשמל וגורם לעילפון.
ראיתי פתח ביוב צר, רק אחת מאיתנו תוכל להיכנס, ''ליירה כנסי מהר! אני מאחורייך'' שיקרתי לה, היא נכנסה במהירות, סגרתי את מכסה הפתח וחסמתי כל גישה אליו, זהו זה לפחות לעכשיו היא בטוחה.
אבל אני הייתי במלכוד, לא היה לי לאן לזוז ולהחמק מהשוט המחשמל לא ידעתי מה לעשות.

אם לא אכפת לך בא לי להתפתח בהודעה הבאה.
--------------------------------------
הרחתי את ריח העשן שהגיע מהשוט החשמלי של לוכד הפוקימונים. זה היה מאוד פשוט. הסתערתי על הלוכד, ובעזרת ניב אש (fire Fang) המסתי את שוט הברזל ההוא לשניים. מישל הוציאה את פיג'יוטו שלה וציוותה עליו לתקוף אותו בכנף ברזל. הפידג'יוטו היה קרוב אליי ובשנייה האחרונה וונדי ירתה כדור צל ופגה בדיוק מתחת למקור הציפור הדק. הפידג'יוטו התרסק על הרצפה ומישל אספה אותן חזרה על הפוכדור. המאמן השני הוציא גרידוס וציווה עליו לתקוף אותי במשאבת מים (hydro Pump). הגרידוס נענה מיד לבקשה וזרם אדיר של מים יצא מפיו הגדול. זינקתי הצידה בתגובה אינסטינקטיבית למדיי וזינקתי אל עבר צווארו של גרידוס. השתמשתי בנשיכה בשביל להוציא אותו מהריכוז בזמן שוונדי תקפה אותו מאחורי גבו במתקפה מהירה. הגרידוס התנדנד מצד לצד ונפל על הריצפה. מישל קראה לרטיקייט שלה שיבוא וישתמש נגדי בחפירה. רטיקייט בתגובה מהירה חפר בור מתחת לאדמה וניסה להגיע אליי. אך בגלל חושיי המפותחים הרגשתי את צעדיו מתחת לאדמה וקפצתי הצידה. הריטקייט יצא מהאדמה בקפיצה די מגושמת ובאותו זמן וונדי השתמשה בזנב ברזל וחבטה בראשו. הרטיקייט החל לצעוק כדי להחליש אותנו אך לפני שסיים קפצתי עליו ונשכתי אותו נשיכה חזקה עם מלתעות נעולות. הרטיקייט התפתל מכאב ווונדי באה כדי לחסל אותו. היא הוציאה את בלבאזור ואמרה לו להשתמש בחנק על וונדי. זינקתי לעבר החבלים המשתלשלים מהפקעת של בלבאזור ונלכדתי בגפנים.
"ברחי!" אמרתי לוונדי. אך היא לא זזה. חזרתי על הבקשה והיא נענתה לה וירדה אל הביוב. לפתע החל גופי לזהור בצבע לבן בוהק.

זה די מהיר אבל תהנהxd
אני שומרת את זה לעוד קצת
_____________________
הארי הכריח אותי לברוח, לא היה לי נעים לפתע שמעתי קריאות תדהמה והתפעלות ממרום המסדרון ושקלתי לחזור, ''וונדי?'' שאל לפתע קול, זאת הייתה ליירה.
''רמית אותי כדי שאברח הא?'' היא אמרה בחיוך, ''אולי'' אמרתי והשבתי בחיוך.
''למה ההונדור ההוא הציל אותך?'' היא שאלה בפליאה, ''כי הוא אח שלי כמובן'' השבתי בתמימות.
ליירה התפקעה מצחוק ''איך אתם לא מאותו זן'' ואז נפלה להמשכי צחוק, גילגלתי עיינים.
לפתע הארי ננכנס לביוב, הוא היה שונה..לפתע הבנתי! הוא התפתח, הוא סיפר לי כי הביס את הפוקיומנים לאחר ההתפתחות אבל הם יתאוששו בקרוב.
יצאנו מהביוב וברחנו ליער הקרוב, הגענו לקרחת יער קטנה ונרדמנו, הארי ישן בצד ואני וליירה נרדמנו מכורבלות אחת על יד השנייה (מקור)

פורסם במקור על ידי Wendy

זה די מהיר אבל תהנהxd
אני שומרת את זה לעוד קצת
_____________________
הארי הכריח אותי לברוח, לא היה לי נעים לפתע שמעתי קריאות תדהמה והתפעלות ממרום המסדרון ושקלתי לחזור, ''וונדי?'' שאל לפתע קול, זאת הייתה ליירה.
''רמית אותי כדי שאברח הא?'' היא אמרה בחיוך, ''אולי'' אמרתי והשבתי בחיוך.
''למה ההונדור ההוא הציל אותך?'' היא שאלה בפליאה, ''כי הוא אח שלי כמובן'' השבתי בתמימות.
ליירה התפקעה מצחוק ''איך אתם לא מאותו זן'' ואז נפלה להמשכי צחוק, גילגלתי עיינים.
לפתע הארי ננכנס לביוב, הוא היה שונה..לפתע הבנתי! הוא התפתח, הוא סיפר לי כי הביס את הפוקיומנים לאחר ההתפתחות אבל הם יתאוששו בקרוב.
יצאנו מהביוב וברחנו ליער הקרוב, הגענו לקרחת יער קטנה ונרדמנו, הארי ישן בצד ואני וליירה נרדמנו מכורבלות אחת על יד השנייה (מקור)

למי את מתכננת להתפתח?
-----------------------
השינוי היה מדהים. זנב ארוך צמח מקצה ישבני, קרני עז גדולות צמחו מקודקודי וגבהתי בכמעט 25 סנטימטר. בכל פעם שדיברתי נפלטה להבת אש קטנה מפי, ועשן יצא מנחיריי.
הבלבאזור המופתע אסף את הגפני שלו חזרה ואני עברתי לעמדת תקיפה. ניסיתי לפלוט גחלת אך במקום גחלת יצא מפי להביור אדיר שהשחים לבאלבאזור את הצורה.
המאמנים נראו מופתעים מאוד אך זה לא הפריע להם. המאמן הקודם שלי זרק עליי את הפוכדור שלכד אותי בהתחלה אך בהצלפת זנב מהירה שברתי אותו והעפתי אותו לעזאזל. נהמתי נהמה קטנה, ושני המאמנים ולוכד הפוקימונים הסתלקו מישם. ירדתי אל הביוב, וראיתי את וונדי משוחחת עם ליירה, וכשהביטה בי, נדהמה. סיפרתי לה איך הבסתי את כולם והיא שמחה מאוד. התחלנו ללכת והגענו לקרחת יער. שם אני כיתרתי את עצמי בעיגול של אש כדי להתחמם ווונדי ולירה התכרבלו אחת על השנייה. שמעתי רעשי צעדים קטנים מאוחריי אך התעלמתי ושקעתי בשינה עמוקה.

אני מתלבטת אני ממש אוהבת את אמבריאון אבל גם את ליפיאון
__________________________________________
התעוררתי למראה הרגשה מחשידה שמישהו צופה בי, ילד צעיר ישב על אבן מולי ומול ליירה שעדיין ישנה,= ושירטט משהו במחברת,, גם הארי עדיין ישן, קמתי בעדינות בכדי לא להעיר את ליירה והתקרבתי לילד בחשד, הוא לא הגיב אליי, הוא היה מרוכז במעשיו.
הבטתי בדף המחברת שלו והייתי מודהמת, ציור מהממם שלי ושל ליירה ישנות מכורבלות היה במחברת, לילד הזה היה כישרון אמיתי.
הוא סיים כמה נגיעות צבע אחרונות ופנה אליי ''מוצא חן בעיינך?'' הוא שאל בחיוך, הנהנתי במרץ, הילד הזה מצא חן בעייני הוא היה נחמד ורגוע ולא תקיף.
''הפוקימון הזה ששם חבר שלך?'' שאל אותי הילד והצביע על הארי הישן, נדתי בראשי כסימן של ''לא'' וחרטתי בחול ''הוא אחי''.
הילד הביט בי מופתע ''את יודעת לכתוב!'' הוא אמר בחיוך, הנהנתי, ''אני גם לא פוקימון'' כתבתי.
וא הביט בי מסוקרן, ''אני בן אדם, אני ואחי קמנו ככה יום אחד'' חרטתי שוב.
הילד לא נראה מזלזל או קטן אמונה הוא הביט בי נרגש ומסוקרן, ''גם הסקיטי?'' שאל, נדתי בראשי כלא.
הוא הציג את עצמו, מסתבר ששמו הוא ג'ייסון, אני הצגתי את עצמי ואת הארי וליירה הישנים, את כל הבוקר העברנו בדיבורים, ממש שקעתי לשיחה איתו ולא שמתי לב שהארי התעורר.

פורסם במקור על ידי Wendy

אני מתלבטת אני ממש אוהבת את אמבריאון אבל גם את ליפיאון
__________________________________________
התעוררתי למראה הרגשה מחשידה שמישהו צופה בי, ילד צעיר ישב על אבן מולי ומול ליירה שעדיין ישנה,= ושירטט משהו במחברת,, גם הארי עדיין ישן, קמתי בעדינות בכדי לא להעיר את ליירה והתקרבתי לילד בחשד, הוא לא הגיב אליי, הוא היה מרוכז במעשיו.
הבטתי בדף המחברת שלו והייתי מודהמת, ציור מהממם שלי ושל ליירה ישנות מכורבלות היה במחברת, לילד הזה היה כישרון אמיתי.
הוא סיים כמה נגיעות צבע אחרונות ופנה אליי ''מוצא חן בעיינך?'' הוא שאל בחיוך, הנהנתי במרץ, הילד הזה מצא חן בעייני הוא היה נחמד ורגוע ולא תקיף.
''הפוקימון הזה ששם חבר שלך?'' שאל אותי הילד והצביע על הארי הישן, נדתי בראשי כסימן של ''לא'' וחרטתי בחול ''הוא אחי''.
הילד הביט בי מופתע ''את יודעת לכתוב!'' הוא אמר בחיוך, הנהנתי, ''אני גם לא פוקימון'' כתבתי.
וא הביט בי מסוקרן, ''אני בן אדם, אני ואחי קמנו ככה יום אחד'' חרטתי שוב.
הילד לא נראה מזלזל או קטן אמונה הוא הביט בי נרגש ומסוקרן, ''גם הסקיטי?'' שאל, נדתי בראשי כלא.
הוא הציג את עצמו, מסתבר ששמו הוא ג'ייסון, אני הצגתי את עצמי ואת הארי וליירה הישנים, את כל הבוקר העברנו בדיבורים, ממש שקעתי לשיחה איתו ולא שמתי לב שהארי התעורר.

תבחרי בליפאון. שלא יהיה כפל אופל ):
-----------------------------------
התעוררתי למשמע רעשים מוזרים. פקחתי עיניי וראיתי את וונדי יושבת ליד בן אדם שמראה לה מחברת. הסתכלתי וליד וונדי ראיתי המון חריטות בחול של מילים. לפתע נפל לי האסימון, וונדי חשפה אותנו לחברת בני אדם. מה אם הילד יחליט לספר להוריו שמצא, זוג פוקימונים שהם בכלל בני אדם? רציתי להבהיר לילד ללא כל אלימות שאני לא ממליץ לו להלשין עלינו כי אם כך יהיה אני לא יהסס לפגוע בו. קמתי על רגליי ובפיהוק רחב חשפתי טור שיניים חדות ולבנות. ראיתי את ניצוץ הפחד בעיניו של הילד, אך אני חייב לציין שהוא הסתיר את הפחד טוב מאוד. נשפתי אש אדומה קלה ועטיתי הבעת שלווה. לקחתי מקל שמצאתי בקרבת מקום, וחרטתי על החול:אני הארי, מי אתה? אני מקווה שאתה לא מתכנן להלשין עלינו לאף אחד." ראיתי ניצוץ של אשמה בעיניו של הילד, אך הוא אמר: "זו לא הייתה כוונתי מעולם. בסך הכל, אני משער שאני יודע מי אחראי לכך שנהפכתם לפוקימונים." הוא אמר במיסתוריות. לקחתי את המקל וחרטתי על האדמה :" ספר מה זה." הילד חייך חיוך מסתורי. "זה לא מה, אלא מי," הוא אמר ופתח בעמוד כלשהו בפנקס שלו. הציור שהיה בפנקס ריתק אותי. מי שהיה אחראי לכך שאני ווונדי הפכנו לפיקומונים הוא הפוקימון :

אבל אני אוהבת את אמבריאון):
++++++++++++++++++++++++++++++++
''סלבי? למה שהוא יהפוך אותנו לפוקימונים?'' חרטתי בחול.
''לא יודע, אני רק ציירתי אותו ולפתע הוא התחיל לזהור, ראיתי תמונות תלת מימדיות של זוד נערים בן ובת ישנים.'' ענה לנו ג'ייסון.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרתי להארי בתקווה, ''ליירה! ליירה קומי'' אמרתי והערתי את ליירה, ''אנחנו ממשיכים בדרך היה נעים להכיר!'' אמרתי החיוך, ''גם אותך!'' היא השיבה בשמחה.
חרטנו להתראות על החול והתחלנו לאוץ ''צריך למצא את יער אליקס יש שמעות שסלבי גר שם'' אמרתי.
יער אליקס לא היה ריוק כל כך והתחלנו לרוץ.

פורסם במקור על ידי Wendy

אבל אני אוהבת את אמבריאון):
++++++++++++++++++++++++++++++++
''סלבי? למה שהוא יהפוך אותנו לפוקימונים?'' חרטתי בחול.
''לא יודע, אני רק ציירתי אותו ולפתע הוא התחיל לזהור, ראיתי תמונות תלת מימדיות של זוד נערים בן ובת ישנים.'' ענה לנו ג'ייסון.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרתי להארי בתקווה, ''ליירה! ליירה קומי'' אמרתי והערתי את ליירה, ''אנחנו ממשיכים בדרך היה נעים להכיר!'' אמרתי החיוך, ''גם אותך!'' היא השיבה בשמחה.
חרטנו להתראות על החול והתחלנו לאוץ ''צריך למצא את יער אליקס יש שמעות שסלבי גר שם'' אמרתי.
יער אליקס לא היה ריוק כל כך והתחלנו לרוץ.

אבל את תבחרי בליפאון (:
=============
ידעתי שהפיכתנו לפוקימונים קשורה בפוקימון אגדי כלשהו.. כך שכשהוא אמר שזה סלבי, לא הופתעתי במיוחד. התחלנו לדהור אל יער אליקס שהיה קרוב מש לעיר גולדנרוד, ואני חייב לציין שאף על פי שרגליי היו ארוכות ושריריות ושההונדומים ידועים במהירותם האדירה, כמעט ולא עמדתי בקצב של וונדי. כשהגנו אל היער ניסינו להיכנס, אך משהו עצר בעדנו. מין חומה בלתי נראית לעין.
"מה זה יכול להיות?" שאלתי את וונדי, והיא נענעה את ראשה כלא יודעת. ניסיתי לתקוף את הקיר אך ללא הועיל. כל מתקפה פשוט התפוגגה כשפגעה בקיר.
~מה זה יכול להיות?~