
פורסם במקור על ידי
Wendy
עברתי את הקיר ורציתי לומר לשאר לבוא מהר לפני שייסגר שלפתע כאב ראש ענקי תקף את ראשי ''אחחח! אל תעברו'' צרחתי בכאב.
קמתי על רגליי עדיין מטושטשת מהכאב וחציתי חזרה במהירות את הקיר שנסגר מאחוריי, הכאב הרפא מיד.
כולם הביטו בי המומים ''מה?'' שאלתי, ''אמ...וונדי הגוף שלך'' מלמל הארי, הבטתי על עצמי וכמעט התעלפתי הפחתי לפוקימון השנוא עליי! גלמיאו! ''אוי לא! זה לא קורה לי!'' הזדעקתי בפחד, שנאתי את גלמיאו פשוט פוקמון מתועב.
הבטתי על עצמי בצער, ''הארי.. מה קורה לגוף שלך?'' שאלתי לפתע, הארי זהר כאילו הוא עומד להתפתח אבל..הוא התקטן והתקטן עד שהיה נמוך אפילו ממני, שהאור הפסיק לזרוח עמד מולי ווידל!
''וונדי? למה את גבוהה פתאום כל כך?'' שאל הארי בסקרנו ''אמ...הארי מה הפוקימון השנוא עלייך?'' שאלתי בחיוך מאולץ ''ווידל למה א..'' הוא התחיל לומר ואז הביט על גופו '''אהההה!!!!'' הוא דפק צרחה.
''אוקיי כולנו בבעיה רצינית עכשיו מה עושים?!'' הזדעקתי.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרה כרלה ''כן אבל ראית מה קרה שעברנו בקיר!'' השבתי בדאגה.
ראשי עדיין מעט כאב והחלטתי לנסות להשתמש במתקפותיו של גלמיאו, כמו איווי התרכזתי ושיחררי כדור צל מפי ואז נזכרתי במה שהארי עשה, ריכזתי אנרגיה לכדור צל והשארתי את פי סגור, עייני החשיכו וזוג קרניים שחורות יצאו מהם! ''אופסי'' אמרתי שקלטתי שפגעתי בהארי