נושא: לי ולדור-התעוררות כפוקימון

חח נחשוב עלייךxd
____________________
''אח'' מלמלתי שנחבטתי בראשי בקיר פעם אחר פעם, להקת פיג'ים עמדו לעבור היישר דרך הקיר ''לא חכו! אתם תחבטו משהו כאן מונע לעבור!'' צעקתי להם באזהרה, הם לא הקשיבו והמשיכו לעוף-ציפיתי לקול הפגיעה שלא הגיעה!
הלהקה כולה עברה דרך הקיר בשלמותה וללא כל פגע.
בהמשך גם פוקימונים רגילים עברו דרך הקיר בלי להניד עפעף- באנירי, כמה קטרפי ואפילו איווי קטן כמוני.
אבל לא משנה כמה ניסינו אני והארי פשוט לא היינו מסוגלים לעבור!
ניסינו שוב ושוב ללא הצלחה עד שהחלטנו להיכנע, כבר הבנו שהסיבה שאינינו יכולים להיכנס היא בטוח בגלל שסלבי הפך אותנו לפוקימונים ולא רוצה שנדע לפחות כרגע מה הסיבה.
''הצילו! הצילו!'' צעק לפתע קול מאחורינו, הסתובבנו בבהלה זוג דריפלום מודאגים התקרבו אלינו

פורסם במקור על ידי Wendy

חח נחשוב עלייךxd
____________________
''אח'' מלמלתי שנחבטתי בראשי בקיר פעם אחר פעם, להקת פיג'ים עמדו לעבור היישר דרך הקיר ''לא חכו! אתם תחבטו משהו כאן מונע לעבור!'' צעקתי להם באזהרה, הם לא הקשיבו והמשיכו לעוף-ציפיתי לקול הפגיעה שלא הגיעה!
הלהקה כולה עברה דרך הקיר בשלמותה וללא כל פגע.
בהמשך גם פוקימונים רגילים עברו דרך הקיר בלי להניד עפעף- באנירי, כמה קטרפי ואפילו איווי קטן כמוני.
אבל לא משנה כמה ניסינו אני והארי פשוט לא היינו מסוגלים לעבור!
ניסינו שוב ושוב ללא הצלחה עד שהחלטנו להיכנע, כבר הבנו שהסיבה שאינינו יכולים להיכנס היא בטוח בגלל שסלבי הפך אותנו לפוקימונים ולא רוצה שנדע לפחות כרגע מה הסיבה.
''הצילו! הצילו!'' צעק לפתע קול מאחורינו, הסתובבנו בבהלה זוג דריפלום מודאגים התקרבו אלינו

חחח שימי לב, תפנית מפתיעה:
------------------------------
"מה קרה?" שאלה וונדי בקול נחמד את הדריפלומים אך הם התעלמו ממנה. גם אני שאלתי אותם מה הם רוצים אך הם המשיכו לבכות וליילל. וונדי, שהחלה להתעצבן ירתה כדור צל שעבר בדיוק בין שני הדריפלומים. שניהם הסתכלו עלינו, ונראה שלפתע חזרו למציאות.
"אנו איננו דרפלומים כלל וכלל, ומעולם לא היינו." אמר אחד מהם בפנים קודרים. "אני הייתי טאורוס, והיא הייתה פוניטה," אמר השני ופרץ ביללות שוב. הבטתי במבט המרוכז של וונדי, וראיתי שהיא נמצאת עמוק בתוך סבך המחשבות שלה. "ואיך הפכתם לדריפלומים?" שאלה וונדי באותו מבט מרוכז. "אנחנו גרנו בהתחלה בעיר new bark בתור אח ואחות. ויום אחד, בדיוק לפני חודש, התעוררנו ביער וכל אחד מאיתנו הפך לפוקימון האהוב עליו. והים בבוקר התעוררנו ומצאנו את עצמנו בתור הפוקימונים השנואים עלינו ביותר. שמענו שסלבי גרם לכך שנהפכנו מבני אדם לפוקימונים ובגלל זה רצינו לדבר איתו. אך אנחנו לא יכולים ): "
אמרו שניהם בו זמנית.
הבטתי בוונדי, והיא החזריה לי מבט תמוהה.

מה הפוקימון השנוא עלייך?
____________________________
''למען האמת גם לנו זה קרה, לי קוראים וונדי וזה אחי הארי.
לפי חודש קמנו באמצע קרחת יער מוזרה כאשר התעוררנו כפוקימונים האהובים עלינו! איווי והונדור, כפי שאתם רואים אחי הארי התפתח. אך לא נהפכנו לשנואים עלינו'' אמרתי בשמחה לכך שנתקלנו בעוד מישהו כמונו.
''איך קוראים לכם?'' שאלתי בחיוך.
''כרלה והפי'' אנו לנו זו האחים המסכנים.
''אומ.. בואו תצטרפו אלינו ונוכל לגלות יחד מה פשר כל העניין הזה!'' אמרתי בחיוך.
הפי וכרלה החלו להראות מעט יותר נינוחים וירדו אלינו.
''אני שמחה שאנחנו לא היחידים'' אמרה כרלה בחיוך, ''גם אני'' השבתי.
אני וכרלה מיד התחברנו ואותו הדבר לגבי הפי והארי, נראה כי היו לנו המון במשותף.

פורסם במקור על ידי Wendy

מה הפוקימון השנוא עלייך?
____________________________
''למען האמת גם לנו זה קרה, לי קוראים וונדי וזה אחי הארי.
לפי חודש קמנו באמצע קרחת יער מוזרה כאשר התעוררנו כפוקימונים האהובים עלינו! איווי והונדור, כפי שאתם רואים אחי הארי התפתח. אך לא נהפכנו לשנואים עלינו'' אמרתי בשמחה לכך שנתקלנו בעוד מישהו כמונו.
''איך קוראים לכם?'' שאלתי בחיוך.
''כרלה והפי'' אנו לנו זו האחים המסכנים.
''אומ.. בואו תצטרפו אלינו ונוכל לגלות יחד מה פשר כל העניין הזה!'' אמרתי בחיוך.
הפי וכרלה החלו להראות מעט יותר נינוחים וירדו אלינו.
''אני שמחה שאנחנו לא היחידים'' אמרה כרלה בחיוך, ''גם אני'' השבתי.
אני וכרלה מיד התחברנו ואותו הדבר לגבי הפי והארי, נראה כי היו לנו המון במשותף.

שיט, אני עומד להפוך לווידל.. ):
----------------------------
הייתי מאוד מסוקרן לגבי הפי. הוא היה מעניין מאוד והיה שותף מצויין לשיחה. כל אחד הראה אחד לשני מתקפות, והוא הראה מתקפה שהוא המציא בעצמו, אך היא כ"כ קשה לתפעול שהוא משתמש בה לעיתים נדירות. "איך אפשר להמציא מתקפות?" שאלתי כילד קטן. "פשוט מאוד, כל מה שאתה צריך לעשות זה לנסות לעשות מתקפה אבל לבצע אותה בצורה שונה. לדוג': תנסה עכשיו לפלוט להביור דרך העיניים." הוא אמר לי והצביע עם אחת מרגליו לעבר הקיר הבלתי נראה. "בסדר" הנהנתי וניגשתי למול הקיר. התחלתי להעלות את אותה אנרגיה עצומה שהשתחררה ממני בכל פעם כשהייתי משתמש בלהביור, אל השארתי את פי סגור. האנרגיה חיפשה מאיפה לצאת וכשלא מצאה, פשוט יצאה מהעיניים. קרן דקה ואדירה של אור אדום יצאה מעיניי, ופילחה את הקיר לשניים. העיניים שלי דמעו -או מאושר, או מכך שכרגע יצאו מהן קרני ליזר - ורצתי לוונדי כדי לספר לה. "וזה באמת עבד?" היא שאלה בהתרגשות, ופנתה על המקום שחתכתי. הקיר כמעט ונסגר אך עדיין וונדי יכלה לעבור בו. איך הצלחתי לחתוך את הקיר? אני עדיין לא יודע.

עברתי את הקיר ורציתי לומר לשאר לבוא מהר לפני שייסגר שלפתע כאב ראש ענקי תקף את ראשי ''אחחח! אל תעברו'' צרחתי בכאב.
קמתי על רגליי עדיין מטושטשת מהכאב וחציתי חזרה במהירות את הקיר שנסגר מאחוריי, הכאב הרפא מיד.
כולם הביטו בי המומים ''מה?'' שאלתי, ''אמ...וונדי הגוף שלך'' מלמל הארי, הבטתי על עצמי וכמעט התעלפתי הפחתי לפוקימון השנוא עליי! גלמיאו! ''אוי לא! זה לא קורה לי!'' הזדעקתי בפחד, שנאתי את גלמיאו פשוט פוקמון מתועב.
הבטתי על עצמי בצער, ''הארי.. מה קורה לגוף שלך?'' שאלתי לפתע, הארי זהר כאילו הוא עומד להתפתח אבל..הוא התקטן והתקטן עד שהיה נמוך אפילו ממני, שהאור הפסיק לזרוח עמד מולי ווידל!
''וונדי? למה את גבוהה פתאום כל כך?'' שאל הארי בסקרנו ''אמ...הארי מה הפוקימון השנוא עלייך?'' שאלתי בחיוך מאולץ ''ווידל למה א..'' הוא התחיל לומר ואז הביט על גופו '''אהההה!!!!'' הוא דפק צרחה.
''אוקיי כולנו בבעיה רצינית עכשיו מה עושים?!'' הזדעקתי.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרה כרלה ''כן אבל ראית מה קרה שעברנו בקיר!'' השבתי בדאגה.
ראשי עדיין מעט כאב והחלטתי לנסות להשתמש במתקפותיו של גלמיאו, כמו איווי התרכזתי ושיחררי כדור צל מפי ואז נזכרתי במה שהארי עשה, ריכזתי אנרגיה לכדור צל והשארתי את פי סגור, עייני החשיכו וזוג קרניים שחורות יצאו מהם! ''אופסי'' אמרתי שקלטתי שפגעתי בהארי

פורסם במקור על ידי Wendy

עברתי את הקיר ורציתי לומר לשאר לבוא מהר לפני שייסגר שלפתע כאב ראש ענקי תקף את ראשי ''אחחח! אל תעברו'' צרחתי בכאב.
קמתי על רגליי עדיין מטושטשת מהכאב וחציתי חזרה במהירות את הקיר שנסגר מאחוריי, הכאב הרפא מיד.
כולם הביטו בי המומים ''מה?'' שאלתי, ''אמ...וונדי הגוף שלך'' מלמל הארי, הבטתי על עצמי וכמעט התעלפתי הפחתי לפוקימון השנוא עליי! גלמיאו! ''אוי לא! זה לא קורה לי!'' הזדעקתי בפחד, שנאתי את גלמיאו פשוט פוקמון מתועב.
הבטתי על עצמי בצער, ''הארי.. מה קורה לגוף שלך?'' שאלתי לפתע, הארי זהר כאילו הוא עומד להתפתח אבל..הוא התקטן והתקטן עד שהיה נמוך אפילו ממני, שהאור הפסיק לזרוח עמד מולי ווידל!
''וונדי? למה את גבוהה פתאום כל כך?'' שאל הארי בסקרנו ''אמ...הארי מה הפוקימון השנוא עלייך?'' שאלתי בחיוך מאולץ ''ווידל למה א..'' הוא התחיל לומר ואז הביט על גופו '''אהההה!!!!'' הוא דפק צרחה.
''אוקיי כולנו בבעיה רצינית עכשיו מה עושים?!'' הזדעקתי.
''חייבים למצא את סלבי'' אמרה כרלה ''כן אבל ראית מה קרה שעברנו בקיר!'' השבתי בדאגה.
ראשי עדיין מעט כאב והחלטתי לנסות להשתמש במתקפותיו של גלמיאו, כמו איווי התרכזתי ושיחררי כדור צל מפי ואז נזכרתי במה שהארי עשה, ריכזתי אנרגיה לכדור צל והשארתי את פי סגור, עייני החשיכו וזוג קרניים שחורות יצאו מהם! ''אופסי'' אמרתי שקלטתי שפגעתי בהארי

יש לך עיניים בגב? איך פגעת בי אם כיוונת לקיר?
--------------------------------------------
כל גופי בער מכאב שהועפתי לאחור ונחבטתי בקיר. בתגובה אינסטנקטיבית פערתי את פי ופלטתי להביור.
כמובן שהחטאתי כי הלהביור היה קטן בגלל הפה שמנו יצא. כולם הביטו בי, המומים. גם אני נדהמתי קצת, שאחרי הכל לראות ווידל יורק להבת אש, זה בערך כמו לראות את ארכאוס מחזר אחרי רטטה. ראשי כאב מהאנרגיה האדירה ששחררתי לפני מגופי הפצפון. "כנראה שהמתקפות שלנו עדיין שלנו ואנחנו עדיין אותם הפוקימונים, למרות השינוי במראה." אמרתי בתדהמה. ניסיתי להשתמש בנשיכה ואף על פי שאין לי פה, הרגשתי את המלתעות שלי נפתחות ונסגרות. "זו רק אשליה," הבינה וונדי בשמחה וקיפצה קיפוץ משונה על ארבעת כפות רגליה. שמחתי שאני עדיין הונדום אך בצורת ווידל - הפוקימון השנוא עליי. הגיע כבר הלילה וכולנו ניסינו לישון, מה שנדמה היה כמשימה בלתי אפשרית.

מי אמר שכיוונתי לקיר^^
___________________
בסופו של דבר כולם נרדמו-הפי וכרלה נרדמו ראשונים ומיד אחריהם אני והארי.
הלילה עבר עליי בשקט ללא שום חלום, אני חושבת שהרחתי ריח משונה בזמן שישנתי אך זה בטח היה בגלל הפרחים באזור או משו.
מכת חשמל העירה אותי, וזה לא ביטוי.
מישהו הכה בי בברק וכל גופי כאב, עוד יותר נדהמתי שהבנתי שאני לא ביער אליקס על יד הקיר המוזר , קמתי והבטתי על רגליי, כן עדיין הייתי איווי בצורת גלמיאו, התחלתי ללכת בניסיון לסרוק היכן אני נמצאת אך משהו עצר זאת בעדי, שלשלאת ברזל גדולה הייתה מחוברת לרגלי האחורית הימנית ובקצה השני לקיר מתכת, רגע קיר מתכת? הייתי בתוך חדר שברור שנועד על פי מימדיו לכליאת פוקימונים ובני אדם כאחד אבל בשביל מה.? ולמה אני פה? איפה הארי, כרלה והפי?.
ומאיפה באה מכת החשמל ההיא?
ניסיתי לתקוף בכדור צל את שלשלאת הברזל שמשום מה נותרה ללא כל שריטה, תקפתי אותה עוד ועוד ועוד וזה לקח ממני את כל האנרגיה, ראשי פעם בכאב וידעתי שזה הזמן להפסיק לפני שאני עוד יאבד את ההכרה.
נשכבתי ארצה וניסיתי לחשוב מה קורה פה ואיפה אני בכלל?