נושא: לי ולדור-התעוררות כפוקימון

שם אמיתי:טל
שם במשחק:וונדי
רקע:י''ב
תיאור מראה\תמונה:
הפוקימון שאליו נהפכתי: איווי

טופס ריק:
שם אמיתי:
שם משתמש:
רקע:
תיאור מראה\תמונה:
הפוקימון שאליו נהפכתיL

באמת סמל טוב.

שם אמיתי:דור
שם משתמש:Guns N' Roses
רקע:י''ב
תיאור מראה: גבוה, עיניים כחולות ושיער בלונדיני קצוץ. לובש בעיקר בגדים לבנים.
הפוקימון שאליו נהפכתי: הונדור

שחכתי לכתוב בטופס ריק שם במשחק אז תגיד לי בתגובה הבאה
_________________________________
פקחתי עיינים, השמש האירה עליי ממרום, רגע ממרום? איפה תקרת החדר שלי? הקירות? החלונות? למה אני על הרצפה?! קמתי והבטתי סביבי, הייתי באמצע יער, התחלתי ללכת וישר נפלתי, הרגשתי מוזר הבטתי על עצמי בשלולית קרובה וכמעט התעלפתי שהבנתי שיש לי ארבע רגליים וזנב!
ושבכלל אני לא בן אדם אלה פוקימון!
הבטתי סביבי במהירות, על הרצפה ישן עוד פוקימון שזיהיתי מיד כהונדור, הפוקימון החביב על אחי, ניערתי אותו במהירות ''זה אתה?!'' שאלתי, ''וונדי?'' הוא מלמל, הוא קם והביט סביבו מטושטש

אוי.. טעות שלך ^^. קוראים לי הארי.
------------------------------------------
"אח.." מלמלתי כשהתגלגלתי על גבי והרגשתי שראשי נגרר על הארץ. הראש באמת היה כבד. כאילו יש לי קרניים מכבידות. גרוני היה יבש מאוד ורציתי מאוד לשתות.
למולי הייתה שלולית מים. הושטתי את ידי לעבר המים ואספתי אותה בחלחלה לעבר חזי. היא נראתה כמו כפת הונדור. הבטתי בשלולית ולא האמנתי למנראה עיניי. אני אכן הונדור! הבטתי לשמאלי וראיתי ראש שועלי מציץ מבין העצים. היה זה איווי, הפוקימון האהוב על אחותי וונדי, שהביט בי בסקרנות.

Xdd טעות שלך אהבתיxd
_______________________
''וונדי, זאת את?'' שאל אותי ההונדור, ''כן זאת אני, זה אתה הארי?'' שאלתי בחשש, הוא הנהן באישור.
''איפה אנחנו לדעתך?'' שאלתי, עדיין התקשתי להביט בו בצורה הזאת, נו טוב עם אני צריכה להיתקע כפוקימון אני שמחה שזה כאיווי.
''נראה לי שאנחנו ביער'' ענה לי הארי בריכוז, ''לעעע, גילית לי את סינו'' מלמלתי בזלזול, ''בוא'' אמרתי, ''לאן?'' שאל הארי בסקרנות, ''לשם יש כאן מעבר'' אמרתי והצבעתי על מעבר בין העצים, התחלתי ללכת.

פורסם במקור על ידי Wendy

Xdd טעות שלך אהבתיxd
_______________________
''וונדי, זאת את?'' שאל אותי ההונדור, ''כן זאת אני, זה אתה הארי?'' שאלתי בחשש, הוא הנהן באישור.
''איפה אנחנו לדעתך?'' שאלתי, עדיין התקשתי להביט בו בצורה הזאת, נו טוב עם אני צריכה להיתקע כפוקימון אני שמחה שזה כאיווי.
''נראה לי שאנחנו ביער'' ענה לי הארי בריכוז, ''לעעע, גילית לי את סינו'' מלמלתי בזלזול, ''בוא'' אמרתי, ''לאן?'' שאל הארי בסקרנות, ''לשם יש כאן מעבר'' אמרתי והצבעתי על מעבר בין העצים, התחלתי ללכת.

ראשי עדיין כאב ועוד לא שלטתי בהליכה על ארבע. אך אני חושב שהתקדמתי כראוי להונדור מתחיל. עקבתי אחרי האיווי המוזר שהתגלה כאחותי וונדי והוא הוביל אותנו בהיסוס לעומק היער. מצדדיי צייצו רטטאים ורטיקייטים גדולים והוטהוטים ריחפו מעל ראשינו. כאב הראש הטורדני כמעט וחלף אך עדיין הבהב כמה פעמים בראשי כלהבה המתעקשת להמשיך ולבעור. לבסוף נעצרנו שנינו והבטנו לתוך בור עמוק וחשוך. לא יכולתי להתאפק ופלטתי נביחה חזקה. הנביחה הדהדה לעומק הבור, עד שלא שמענו אותה.
"מעניין מה זה הבור הזה," שאלה וונדי בסקרנות. "לא נותר לנו, אלא לבדוק!" אמרתי וקישקשתי בזנבי.

''האחרון שמגיע הוא מג'יקארפ!'' צעקתי וקפצתי אל הבור, לצערי הרב מסתבר שלהונדור משקל רב מאיווים, כך שלמרות שקפצתי ראשונה משקלו של הארי פעל לטובתו והא הגיעה לתחתית מלפני ''את מג'יקארפ'' אמר לי בחיוך, גילגלתי עיינים וחייכתי בהומור.
בתחתית הבור המשיכה מנהרה מתחת לאדמה, זיהיתי את צורת הבור, רק מקדח של בני אדם יכול היה לעשות דבר כזה, התחלתי לרוץ אל עבר המנהרה החשוכה, עדיין היה קשה לי קצת ללכת אבל ידעתי מספיק בשביל לרוץ, זה היה דומה לזחילה רק..בלי עניין גרירת הרגליים.
גם הארי הסתדר לא רע ומידי פעם עיוות את פניו בגלל כאב ראש טורדני, נכנסנו לעומק המנהרה ושמענו קולות, התכוונתי ללכת לכיוונם שהארי עצר אותי ''בני אדם, אנחנו פוקימונים אולי יש שם מאמנים מה נעשה?'' הוא שאל בחשש

פורסם במקור על ידי Wendy

''האחרון שמגיע הוא מג'יקארפ!'' צעקתי וקפצתי אל הבור, לצערי הרב מסתבר שלהונדור משקל רב מאיווים, כך שלמרות שקפצתי ראשונה משקלו של הארי פעל לטובתו והא הגיעה לתחתית מלפני ''את מג'יקארפ'' אמר לי בחיוך, גילגלתי עיינים וחייכתי בהומור.
בתחתית הבור המשיכה מנהרה מתחת לאדמה, זיהיתי את צורת הבור, רק מקדח של בני אדם יכול היה לעשות דבר כזה, התחלתי לרוץ אל עבר המנהרה החשוכה, עדיין היה קשה לי קצת ללכת אבל ידעתי מספיק בשביל לרוץ, זה היה דומה לזחילה רק..בלי עניין גרירת הרגליים.
גם הארי הסתדר לא רע ומידי פעם עיוות את פניו בגלל כאב ראש טורדני, נכנסנו לעומק המנהרה ושמענו קולות, התכוונתי ללכת לכיוונם שהארי עצר אותי ''בני אדם, אנחנו פוקימונים אולי יש שם מאמנים מה נעשה?'' הוא שאל בחשש

סליחה על ההודעה הארוכה.
-----------------------------------------
תמיד תהיתי מה פוקימון מרגיש כשהוא בתוך פוכדור. מעולם לא ידעתי עד כמה גרוע זה יכול להיות.
"קדימה, אל תפחד. אנחנו נתגנב בצללים ואף אחד לא יראה אותנו." ניסתה וונדי להרגיע אותי. לבסוף הסכמתי להתקדם והלכתי אחרי הזנב המתנופף של וונדי בשקשוק עצמות. כאב הראש חזר והתעצם וכמעט ונפלתי מחוסר הריכוז שהוא גרם. למזלי הפכתי להונדור- פוקימון הכלב ולרגליי היו מוצמדות כריות שמנעו ממני להשמיע רעשים מיותרים.
אך לפתע ללא כל אזהרה, זינק עלי מן התקרה של המערה סייטר גדול.
"השתמש בשריטה עמוקה!" נשמעה צעקה מעומק המערה והסייטר הניף את זרועו וחתך בי. הכאב ראש נדם מיד וזה פעל מצויין לטובתי. ידעתי שהונדורים יכולים לפלוט לחהבות אש גדולות כשהם מעוצבנים. פתחתי את פי והרגשתי אנרגיה עצומה משתחררת מקרבי. כדור אש נורה מפי ועף לעבר הסייטר. הסיטר נפגע ועף לאחור, מעולף. המאמן הוציא אחרי סייטר את פוליטד ופוליטד בלי לחשוב פעמיים, ירה עליי אקדח מים. הרגשתי כאילו אני כובה. כאב הראש התפרץ בפתאומיות וקרע אותי לגזרים. ראיתי את המאמן מתקרב אליי עם פוקדור. הבנתי שהוא מנסה ללכוד אותי. הוא זרק עליי את הפוכדור ואני שקעתי בשינה עמוקה.

למה סליחה כמה שיותר יותר טוב^^
__________________--
הכל קרה מהר כל כך, ההתגנבות ההתקפה, וזריקת הפוקדור.
''לא אתה לא!'' קראתי, שהפוקדור נזרק אל עבר הארי, לצערי לא הספקתי ללכוד את הפוקדור, הבנתי משהו, המערה בא נמצאנו הייתה מחולקת לשני חלקים-חלק חשוך, וחלק שהואר בידי הלפידים, הייתי צעד אחד לפני החלק המואר, הם לא ראו אותי ולא היו מודעים לנוכחותי.
הפוקדור התנדנד והתנדנד ''תאבק הארי! תאבק'' לחשתי בפחד בעוד הפוקדור מתנדנד מצד לצד, שלפתע הוא נעצר.
'זאת אשמתי! אני שכנעתי אותו לבוא!' חשבתי במוחי.
הייתי כל כך מבולבלת שלא חשבתי בהיגיון ויצאתי אל האור, לצערי הרב לא היה שם מאמן אחד כפי שציפיתי, אלה שלושה.
''תראו! זה איווי'' קראו כל השלושה בשמחה, נלחצתי, הם הדפו אותי לאחור.
''אני רוצה אותו!'' קרא אותו אחד שלכד את הארי, ''לא! אתה כבר לכדת אחד היום עכשיו תורי'' זעקה מאמנת בעלת שיער ג'ינג'י ארוך, ''נו טוב..בהצלחה מישל'' אמרו לה זוג המאמנים.
המאמנת שמסתבר ששמה מישל נעמדה מולי וזרקה פוקדור לאוויר, מהפוקדור יצא פיג'י.
''פיג'י! כנף ברזל'' הורתה המאמנת, הפיג'י התקדם אליי במהרה כאשר כנפיו זוהרות באור כסוף קלוש, עצמתי עיינים, כאילו אינסטינקטית פערתי את פי והרגשתי אנרגיה אדירה נאגרת שם, ללא כל אזהרה שיחררתי כדור צל שהעיף את פיג'י לאחור.
''נו מישל מהר צריך להמשיך במסע אנחנו שותפים וחייבים לחכות לך..'' אמר אחד המאמנים בחוסר סבלנות.
'יופי הם שותפים..עם אלכד אהיה עדיין עם הארי ונוכל לברוח' חשבתי במוחי.
הפיג'י היה מהיר, כנף הברזל השנייה שלו פגעה בבטני, הרגשתי כאילו אני נחתכת לשניים, זה כאב, הוא התקיף אותי עוד ועוד וכל עם הרגשתי שאני נגזרת ליותר ויותר חתיכות, המאמנת הג'ינג'ית התקרבה אליי עם פוקור 'אוי לא' חשבתי במוחי, הפוקדור נזרק עליי ושקעתי בשינה עמוקה.

פורסם במקור על ידי Wendy

למה סליחה כמה שיותר יותר טוב^^
__________________--
הכל קרה מהר כל כך, ההתגנבות ההתקפה, וזריקת הפוקדור.
''לא אתה לא!'' קראתי, שהפוקדור נזרק אל עבר הארי, לצערי לא הספקתי ללכוד את הפוקדור, הבנתי משהו, המערה בא נמצאנו הייתה מחולקת לשני חלקים-חלק חשוך, וחלק שהואר בידי הלפידים, הייתי צעד אחד לפני החלק המואר, הם לא ראו אותי ולא היו מודעים לנוכחותי.
הפוקדור התנדנד והתנדנד ''תאבק הארי! תאבק'' לחשתי בפחד בעוד הפוקדור מתנדנד מצד לצד, שלפתע הוא נעצר.
'זאת אשמתי! אני שכנעתי אותו לבוא!' חשבתי במוחי.
הייתי כל כך מבולבלת שלא חשבתי בהיגיון ויצאתי אל האור, לצערי הרב לא היה שם מאמן אחד כפי שציפיתי, אלה שלושה.
''תראו! זה איווי'' קראו כל השלושה בשמחה, נלחצתי, הם הדפו אותי לאחור.
''אני רוצה אותו!'' קרא אותו אחד שלכד את הארי, ''לא! אתה כבר לכדת אחד היום עכשיו תורי'' זעקה מאמנת בעלת שיער ג'ינג'י ארוך, ''נו טוב..בהצלחה מישל'' אמרו לה זוג המאמנים.
המאמנת שמסתבר ששמה מישל נעמדה מולי וזרקה פוקדור לאוויר, מהפוקדור יצא פיג'י.
''פיג'י! כנף ברזל'' הורתה המאמנת, הפיג'י התקדם אליי במהרה כאשר כנפיו זוהרות באור כסוף קלוש, עצמתי עיינים, כאילו אינסטינקטית פערתי את פי והרגשתי אנרגיה אדירה נאגרת שם, ללא כל אזהרה שיחררתי כדור צל שהעיף את פיג'י לאחור.
''נו מישל מהר צריך להמשיך במסע אנחנו שותפים וחייבים לחכות לך..'' אמר אחד המאמנים בחוסר סבלנות.
'יופי הם שותפים..עם אלכד אהיה עדיין עם הארי ונוכל לברוח' חשבתי במוחי.
הפיג'י היה מהיר, כנף הברזל השנייה שלו פגעה בבטני, הרגשתי כאילו אני נחתכת לשניים, זה כאב, הוא התקיף אותי עוד ועוד וכל עם הרגשתי שאני נגזרת ליותר ויותר חתיכות, המאמנת הג'ינג'ית התקרבה אליי עם פוקור 'אוי לא' חשבתי במוחי, הפוקדור נזרק עליי ושקעתי בשינה עמוקה.

אין עלייך, את פשוט אלה, איך הקרבת את עצמך למעני.
-------------------------------------------------------------
התעוררתי, מבולבל. התעוררתי בתנוחה מוזרה מאוד. נמצאתי בתוך מבנה מוזר ועגול ומצאתי את עצמי שוכב על הגב בתנוחה מוזרה, שלא ידעתי שאני יכול להגיע אליה בסתם ככה.
הפרטים חזרו אליי באיטיות מעיקה. נכרתי בכך שנלחמתי בקרב קטלני נגד סייטר ושניצחתי אותו. ולאחר מכן נלחמתי בפוליטד אכזרי שהביס אותי. טלטלה משונה של המבנה העגול שהבנתי שהוא פוכדור, העירה אותי מהרהוריי. צפיתי בגופי זוהר באור אדום והרגשתי שאני נשאב מחוץ לפוכדור. עיניי הסתנוורו כשיצאתי אל העולם שטוף השמש לאחר... לאחר כל הזמן הזה ששהיתי בתוך הפוכדור. עמדתי על רחבת דשא מלפני מי שלכד אותי ולמולי ניצב זיגזגון מוכן לתקוף.
"קדימה הונדור, תקוף אותו בגחלת!" הורה המאמן שלי באדישות מסויימת. ההוראות שלו פעלו עליי כמו קסם. התקדמתי בריצה דיי מגושמת, אך הרבה יותר טובה מהריצות הראשונות שלי, ופלטתי להבת גחלים. הגחלת נורתה לעבר הזיגזגון ופגעה בו בהצלחה. הבטתי לאחור וראיתי שהמאמן שלי נותר קר ואדיש, כאילו לא פעלתי כראוי. קישקשתי בזנבי וראיתי את הזיגזגון רץ לעברי.
"זוז הצידה, ותקוף אותו בנשיכה עכשיו!" אמר המאמן ושוב, פקודות הקסם שלו כפו עליי לעשות זאת. זינקתי הצידה במהירות והזגזון המבולבל האט מה שנתן לי הזדמנות לתת לו ביס. עד כמה שזה נשמע אכזרי. די נהניתי לראות את הפוקימון הראשון שהבסתי. המאמנת של זגזגון- אישה גבוהה עם שיער ג'ינג'י ארוך- הושיטה את הפוכדור שלה לעבר הזגזגון והוא נשאב לתוכו.
המאמנת הוציאה פוכדור נוסף מאבנטה וצעקה:
"צא, איווי!"

כן כן אני יודעתd:
____________________-
התעוררתי במבנה מוזר, ההייתי מכווצת וגופי זהר באדום, לקח לי קצת זמן לקלוט איפה אני שלפתע הבנתי שאני בפוקדור.
ללא כל אזהרה התחלתי להישאב אל מחוץ לפוקדור, התהליך גרם לי לכאב ראש רציני ''איווי חמודה התקלה!'' שמעתי לפתע קול של אישה, הסתובבתי, זאת הייתה המאמנת שלכדה אותי, מלפניי עמד הונדור, לא סתם הונדור, אלה הארי.
''אוי לא!'' מלמלתי, הרגשתי שהבקשה שלה היא פקודה בשבילי, רגליי החלו לרוץ בניגוד לרצוני, לא נתתי לעצמי לתקוף, זה גרם לי לכאב ראש ענק, להרגשת יניקה מוזרה, אך נשארי במקומי ולא הקשבתי למאמנת, אני בחיים לא אתכוף את אחי ''איווי התקלה, התקפה התקלה!'' צעקה המאמנת והרגשתי שעוד דקה אני הולכת לאבד את ההכרה מראב כאב אך נשארתי במקום ''הארי ברח בשלוש'' מלמלתי בכל כוחי.
''1'' התחלתי לספור, הקולות שסביבי התעמעמו
''2'' ראייתי החלה להיטשטש
''3'' התחלתי לרוץ ללא כל שליטה, אני חושבת שהגעתי את תחילת מעבה העצים לפני שנפלתי ושקעתי בעילפון עמוק.

פורסם במקור על ידי Wendy

כן כן אני יודעתd:
____________________-
התעוררתי במבנה מוזר, ההייתי מכווצת וגופי זהר באדום, לקח לי קצת זמן לקלוט איפה אני שלפתע הבנתי שאני בפוקדור.
ללא כל אזהרה התחלתי להישאב אל מחוץ לפוקדור, התהליך גרם לי לכאב ראש רציני ''איווי חמודה התקלה!'' שמעתי לפתע קול של אישה, הסתובבתי, זאת הייתה המאמנת שלכדה אותי, מלפניי עמד הונדור, לא סתם הונדור, אלה הארי.
''אוי לא!'' מלמלתי, הרגשתי שהבקשה שלה היא פקודה בשבילי, רגליי החלו לרוץ בניגוד לרצוני, לא נתתי לעצמי לתקוף, זה גרם לי לכאב ראש ענק, להרגשת יניקה מוזרה, אך נשארי במקומי ולא הקשבתי למאמנת, אני בחיים לא אתכוף את אחי ''איווי התקלה, התקפה התקלה!'' צעקה המאמנת והרגשתי שעוד דקה אני הולכת לאבד את ההכרה מראב כאב אך נשארתי במקום ''הארי ברח בשלוש'' מלמלתי בכל כוחי.
''1'' התחלתי לספור, הקולות שסביבי התעמעמו
''2'' ראייתי החלה להיטשטש
''3'' התחלתי לרוץ ללא כל שליטה, אני חושבת שהגעתי את תחילת מעבה העצים לפני שנפלתי ושקעתי בעילפון עמוק.

איך זה שתמד את מצילה אותנו.. זה למה אני מעריץ אותך!
-------------------------------------
לא האמנתי למראה עיניי. למולי עמדה וונדי, מפוחדת ומבוהלת, והביטה בי בחוסר אונים. שמעתי במעומעם את הוראותיו של המאמן שלי. אך לא היה לי אכפת מנו לא הקשבתי לו. התרכזתי אך ורק בוונדי. ראיתי את שפתיה זזות ומנסות לומר לי משהו. היא אמרה " הארי ברח בשלוש". המאמץ לומר זאת ניכר בקולה והבנתי שהיא נאבקת כמוני בכאב הראש שסבלתי מנו גם אני.
"1" סיננתי מבין שיניי וראיתי את וונדי נאבקת בכול כוחה בפקודות שנותנים לה.
"2" סיננתי וראיתי את וונדי מביטה בי במבט מטושטש.
"3" נבחתי ודהרתי לכיוון העצים. רצתי במהירות וכאב הראש הטורדני השפיע עליי קשות, אך לא כמו שהוא השפיע על וונדי. ראיתי את וונדי נופלת באחד השיחים. מיהרתי אליה וסחבתי אותה על גבי. התחלתי לרוץ מהר לעומק היער שמעתי את צעקות המאמנים שנטשנו שחיפשו אחריינו. כאב הראש לא פסק אלא החל להתחזק ולהתעצם. עיניי תרו אחר מקום בו נוכל להתחבא בלי שימצאו אותנו. ושם זה היה: עץ אלון גדול וחלול. העץ הזה יכול היה להכיל את כל המשפחה שלנו ובלי צפיפות. הנחתי את וונדי על שכבת העלים שהייתה בתוך גזע האלון. כאב הראש היה חזק מנשוא, אז פשוט הרפתי את תודעתי ונפלתי בשכרון חושים אל הארץ.
----------------------
(אי אפשר לעשות שבסוף כל תגובה אנחנו מתעלפים. זה יותר מידי מעצבן )): )

יש לך נקודהd:
________________
קמתי בטשטוש, כבר היה לילה ''איווי, הונדור!'' נשמעו צעקות עייפות ומותשות מחוץ לגזע, לידי שכב מחוסר הכרה הארי הוא בטח גרר אותי לכאן עוד פעם.
אני לא אוהבת לתת לו מחמאות אבל עם הוא כבר מחוסר הכרה... אני חייבת לו את זה ''כל הכבוד הארי, אתה ממש חזק היה לך הרבה יותר קל מלי לסרב לפקודות, אני חוששת שעוד פעם פעמיים ואולי הייתי תוקפת''.
סיימתי את לחישותיי.
''בואי נמשיך מחר'' נשמע קול מוזר, ''בסדר'' ענה קול של אישה שזהיתי כשל מישל, הצצתי החוצה, היה פנוי, יש יתרון לכך שנלכדנו כל פעם שיזרקו עלינו פוקדור הוא לא יעבוד.
''וונדי?'' נשע קולו של הארי, ''הארי סוף סוף קמת! חייבים להמשיך ללכת השטח פנוי בוא!'' מלמלתי במהרה.
זיהיתי את המקום בוא נלחמנו, זאת הייתה העיר גולדנורד, היינו במרחק חמש ערים מהבית!
נכנסתי יחד עם הארי אל מעבה העצים, היינו בטוחים סוף סוף.
התחלנו ללכת ''הארי, גם אתה היית שרור בתרדמה שהיית בפוקדור עד שהוציאו אותך?'' שאלתי את הארי, ''כן, היציאה החוצה גרמה לי לכאב ראש נורא'' הוא השיבף ''כן גם לי..'' מלמלתי.
לפתע נשמע קול מאחרינו ''היי, אתם חדשים ביער הזה?'' הסתובבנו, מולינו עמד פוקימון שזיהיתי מיד, הוא לא היה אהוב עליי כמו איווי אבל גם אותו הערצתי לא מעט, וולפיס פוקימון שועל האש.

פורסם במקור על ידי Wendy

יש לך נקודהd:
________________
קמתי בטשטוש, כבר היה לילה ''איווי, הונדור!'' נשמעו צעקות עייפות ומותשות מחוץ לגזע, לידי שכב מחוסר הכרה הארי הוא בטח גרר אותי לכאן עוד פעם.
אני לא אוהבת לתת לו מחמאות אבל עם הוא כבר מחוסר הכרה... אני חייבת לו את זה ''כל הכבוד הארי, אתה ממש חזק היה לך הרבה יותר קל מלי לסרב לפקודות, אני חוששת שעוד פעם פעמיים ואולי הייתי תוקפת''.
סיימתי את לחישותיי.
''בואי נמשיך מחר'' נשמע קול מוזר, ''בסדר'' ענה קול של אישה שזהיתי כשל מישל, הצצתי החוצה, היה פנוי, יש יתרון לכך שנלכדנו כל פעם שיזרקו עלינו פוקדור הוא לא יעבוד.
''וונדי?'' נשע קולו של הארי, ''הארי סוף סוף קמת! חייבים להמשיך ללכת השטח פנוי בוא!'' מלמלתי במהרה.
זיהיתי את המקום בוא נלחמנו, זאת הייתה העיר גולדנורד, היינו במרחק חמש ערים מהבית!
נכנסתי יחד עם הארי אל מעבה העצים, היינו בטוחים סוף סוף.
התחלנו ללכת ''הארי, גם אתה היית שרור בתרדמה שהיית בפוקדור עד שהוציאו אותך?'' שאלתי את הארי, ''כן, היציאה החוצה גרמה לי לכאב ראש נורא'' הוא השיבף ''כן גם לי..'' מלמלתי.
לפתע נשמע קול מאחרינו ''היי, אתם חדשים ביער הזה?'' הסתובבנו, מולינו עמד פוקימון שזיהיתי מיד, הוא לא היה אהוב עליי כמו איווי אבל גם אותו הערצתי לא מעט, וולפיס פוקימון שועל האש.

הודעה אחרונה שלי להערב- אני צריך לקום בשש poor dor...
-------------------------------------
השיחה שלי עם וונדי שיפרה את מצב רוחי כשהבנתי שאני לא לבד בקטע הזה. שנינו המשכנו לסבול מכאב ראש אך הוא התעדן במקצת, לאחר שהתרחקו המאמנים שלנו. נבהלתי למשמע קול מאחורי גבי: "היי אתם חדשים ביער הזה?" הסתובבנו. למולינו עמד פוקימון שאני תמיד שנאתי, שעוד מחשיב עצמו לפוקימון אש. היה זה וולפיקס. הוולפיקס היה קטן ממנו ולכן לא היווה כל איום. אך בכל זאת חשדתי בו; איך הוא מצא אותנו? ומה היה האידיאל שלו ללוות אותנו? מיליון שאלות תקפו את מוחי.
"ראיתי את איך שברחתם מהמאמנים שלכם," אמר הוולפיקס ביראה, כאילו אנחנו שני אלים. "כאילו, זה היה מדהים. את, איווי, את הייתמדהימה איך שנאבקת בכאב הראש. אתה הונדור, גם אתה עשית מעשה נועז אך עיצבנת אותי בגאוותנותך לאחר שחילצת את איווי." הוא אמר. פלטתי נהמת אזהרה לעברואך הוא התעלם והלך לוונדי שחיבבה אותו מאוד. לאחר כמה שעות צעידה הגענו לביניין. היה זה מרכז הפוקימונים של גולדנרוד. האיווי הוביל אותנו בביטחון לאחורי מרכז הפוקימנוים והראה לנו פתח סודי. הוא נכנס בראש וצעד בשלווה. הלכנו בתוך מערכת המיזוג של מרכז הפוקימונים וולפיקס היה מלפנינו. לפתע הוא הסתובב וצעק: "הם כאן!" בתוך שניה הציצו מאחורינו שני אנשים. אחד נמוך ושמן עם שיער שחור מבולגן והשנייה גבוהה עם שיער ג'ינג'י ארוך וחלק. היו אלה המאמנים שמהם ברחנו.
"ידעתי שאסור לסמוך על ההוולפיקס הזה, מילמלתי לוונדי אך זה היה מאוחר מדיי. שתי קרניים אדומות נורו מהפוכדורים וכוונו אליי.

תראה אני שוב הולכת להיות גיבורהd:
____________________________
''הובלת אותנו למלכודת!'' קראתי בזעם אל עבר וולפיקס בעודי הודפת את הארי אל מחוץ לטווח הקרניים האדומות והתגלגלתי לבדי.
נשפתי בזעם אל עבר מישל שהביטה בי בבוז, ''צא'' היא אמרה והוציאה פוקימון שזיהיתי כסנדשרו, לפתע עלה רעיון במוחי ''סנדרו תשתמש בבקה במתקפת חול עליי'' ביקשתי בסנשרו, ''למה לי?'' הוא שאל בזלזול, ''כי אני בטוחה שאשרוד אותה'' אמרתי בזלזול בתקווה שזה יעבוד.
סנדשרו התעצבן וללא הוראת המאמנת שלו תקף בסופת חול, עמדתי בסופה זה לא היה נורא יותר מידי ולפתע הייתי קבורה בהררי חול חרטתי על החול במהירות ''אני וונדי וזה ששם הוא הארי, אנחנו בני אדם ולא פוקימונים! פשוט התעוררנו ככה אתמול בבוקר, את יכולה אפילו לבדוק תתקשרי למספר 0567674369 זה הפלאפון של אמא שלי הם בטח משתגעים בדאגה!''
מישל נראתה המומה והוציאה את הטלפון הנייד שלה מכיסה וצלצלה למספר, שהיא ניתקה היא חייכה חיוך מרושע '' ''אמא'' שלך לא יודעת על מה לעזעזל אני מדברת היא אומרת ש''את'' ו''הארי'' יושבים איתה כרגע בסלון ואוכלים ארוחת ערב''.
'מה לעזעזל?!' חשבתי בתדהמה, גם הארי נראה מופתע.