נושא: הנביא

הנביא

אם הייתם יודעים מה הולך לקרות ? אסונות טבע ,פיגועי טרור ,תאונות של אנשים חסרי מזל
האם הייתם מנסים לעצור את זה ?
שון יודע מה הולך להיות ,מהיום שנולד הוא מנבא את מה שהולך לקרות
אסונות ,דברים טובים כמו ,תשובות למבחנים בבית הספר ,מה אימא שלו הולכת לבשל בכל ערב
תוצאות ספורט של משחקים ,אסונות עם הרוגים רבים ועוד הרבה דברים.
שון לא יודע מה לעשות ,חלק הוא עצר וחלק הוא לא היה יכול כי שון לא יודע שהוא "הנביא".

אך

שון הוא לא בן אדם רגיל ,הוא בעצם ... אני לא רוצה להרוס לכם את הקריאה ואני בהחלט הולך להפתיע אתכם עם סיפור מיוחד במינו .
קבלו את הנביא.

טריילר לסיפור

שון זה גם השם של הדמות מ"החולם" לא? מתי הפרק הראשון?

פרק 1:בית

איי שם בהרים האלפים אני יושב לי בקור באמצע החורף ליד שבט הטיבטים שנדד לפה מהרי טיבט שליד הודו ,אני מכוסה רק בשמיכה שהטיבטים נתנו לי ואני רועד מקור ,לא התגלחתי כבר חודשים ארוכים שלא לדבר על מקלחת .
שלוש שנים כבר לא הייתי במה שאני מכנה בראש "בית" , נדדתי לכל מקום .אספר לכם בקצרה
התחלתי עם הודו ,שמעתי שכל מי שחוזר משם הוא בן אדם אחר ובן אדם שקט יותר ,אפילו הודו לא הצליחה להשתיק את הסודות הכמוסים שנותרו לי בראש .בהודו הכרתי הרבה מאוד אנשים ,אחד מהם היה רזו בירודוגנטי ,אב לשתי בנות מקסימות בנות 4 ו6 , אשתו מנהלת מכולת בבומביי ורזו הוא "איש עסקים" מצליח מאוד בהודו שטס כבר לכל העולם , הוא היה בקרואטיה ,ארה"ב ,יפן ובכל מקום אפשרי שאתם רק חושבים עליו ,אני ורזו קבענו כשאני אחזור הביתה לישראל אני אאסוף אותו ביחד איתי כי יש לו שם דברים לעשות , "עסקים" הוא קורא לזה אבל בעצם הוא עובד בכל מיני עבודות בארצות אחרות כדי לפרנס את משפחתו ,דבר שאני מאוד מעריך.
אחרי שפגשתי את רזו השארתי אותו לבד עם משפחתו והחלטתי להמשיך את הטיול שלי לתאילנד שבהחלט זו מדינת הנשים המופקרות ,אין פינה שקטה שאישה לא רוצה לתרום לה את הגוף שלה תמורת כמה דולרים מסכנים ,כמובן שניסיתי אני לא אשקר.
לאחר מכן הגעתי לרוסיה ,בהחלט אפשר להגיד שהרוסיות הכי יפות , איפה שלא הסתכלתי תמיד העיניים שלי רדפו אחר היפיפיות הללו ,הרגשתי בהחלט כיף גדול ברוסיה ,הייתי שם כמעט שנה.
לאחר רוסיה לא רציתי לחזור הביתה והחלטתי להתחיל מהתחלה ,נסעתי לאוסטריה ששם בהחלט ציפיתי למצוא כמה תשובות ,ובהחלט לא קיבלתי את התשובות והמחשבות בראשי לא הסתיימו ולכן לא נשארתי שם והחלטתי לטפס על ההרים ,האלפים .
באלפים החליטו כמה נוודים לשדוד אותי ,סתם ככה ,ונותרתי בלי כלום ,בלי מזון ,מים ,כסף ,כל מה שהיה שייך לי במסע בעצם ,נגנב ונותרתי בלי כלום.
וכעת אני כאן יושב לי בהרי האלפים בקור ,ליד שבט הטיבטים שהם נורא נחמדים , הזקן מאוד מגרד לי והריח שנודף לי מהגוף יכול לשמש כנשק נגד אויבים .
"אתה צריך עזרה ?" שואל אותי בטיבטית אחד ממנהיגי השבט .
"no thank you" אני עונה לו באנגלית מאחר שאני לא מבין מה הוא אמר בכלל אבל הבנתי שהוא בטח מציע לי עזרה מאחר ושלח את ידו אליי
הוא הסתלק משם במהירות לאחר שעניתי בשלילה ואז זה התחיל ,הכל פתאום התחיל להיראות לי רע ,הסתכלתי על השמיים ,והרעש גם כן הרג אותי , היה זה מסוק ענקי של חברת "דנטות"
ומשם ראיתי את הפרצוף המוכר הזה ,הפרצוף שאני לא יכול לראות ,שבעצם בגללו הכל התחיל ,כל המסע הזה .
המסוק נוחת על האלפים כאשר יוצא משם גבר עם חליפה יקרה ,נעליים איטלקיות שכל נעל עולה מאה אלף דולר , הוא יוצא משם ואומר לי "סוף סוף מצאתי אותך" ואני שותק ואומר לו
"חבל שמצאת אותי בכלל" .
ידעתי שבסוף הוא יבוא ,הרגשתי את זה והאמת גם ידעתי בדיוק איך זה יקרה .
שכחתי לומר שעזבתי את הבית ,בגלל שהשקט לא הגיע ,ושרעשים התחילו להדהד בראשי כל הזמן ,אנשים היו מדברים לי בתוך הראש ,אומרים לי מה לעשות ,פעם אחת קול משונה אמר לי "יש פצצה באודיטוריום של בית ספר אריאל שרון " התעלמתי מזה ויום לאחר מכן האודיטוריום של בית ספר אריאל שרון התפוצץ ואיתו 200 ילדים נפגעים ו11 הרוגים .
ידעתי שמשהו לא בסדר איתי , שבעצם יכול להיות מאוד שזה צירוף מקרים ,יש האומרים שהתת מודע לפעמים נותן לנו מסרים מוזרים ,לכן לא ייחסתי לזה חשיבות רבה כל כך ,מאז שאני קטן אני חולם , מדמיין ושומע דברים שאמורים לקרות ,ועם ההתבגרות שלי , הדבר הזה התחיל להתעצם ובעצם ידעתי מה הולך לקרות כמעט בכל שנייה ,דבר שלא מפסיק להרוס לי את הראש ולפוצץ לי את המוח.
"חבל שמצאת אותי בכלל" אני אומר לו
"קדימה קום , יש לך בית לחזור אליו , חברים שלך מחפשים אותך" אומר לי
"אין לי חברים , אתה לא מבין את זה ,אפילו אתה ,כל היום בחברה המחורבנת שלך " אני אומר לו בזלזול
"היי! תשמור על הפה שלך חוצפן ,בלי הכסף שלי לא היית פה בכלל !" צועק עליי
קמתי על הרגליים ואמרתי לעצמי שאולי אני צריך באמת להתחיל מחדש ,להתחיל מחדש מהבית .
חשבתי על רזו , שנאסוף אותו בדרך וניקח אותו איתנו לישראל.
"בסדר ,סליחה אבא " אני אומר ועולה על המסוק , אומר תודה לטיבטים וחוזר לכאבי הראש שהיו לי במקום הזה שנקרא "בית".

המשך יבוא...

פרק מעניין שמשאיר טעם של עוד
לומרות שאני לא אקרא אותו בזמן בטח כי אני טס לחו"ל