נושא: שרשור לי ולוונדי-פוקימון

דף הרשמה רגיל:
שם בפורום:
שם במשחק:
גיל : 11-15
רקע(לא חובה):
מין: בן/בת
כסף : 3000 ש"ח
מעורב/ת של :
תמונה :

דף הרשמה שלי :
שם בפורום : matan0066
שם במשחק : אייס רג'ינה
גיל : 12
רקע : י"ב
מין : בן
כסף : 3000 ש"ח
מעורב של : צ'ארמנדר
תמונה :

דף הרשמה רגיל:
שם בפורום:
שם במשחק: וונדי
גיל : 11
רקע(לא חובה):י''ב
מין: בת
כסף : 3000 ש"ח
מעורב/ת של :צ'רים
תמונה:
:

"עוד יום חדש מתחיל." אני אומר בשמחה וקם מהמיטה , לאחר מכן עושה סידורי בוקר ועובר ליד המראה , לאחר מכן אני חוזר למראה ומסתכל על עצמי , "מה לעזאזל?" אני שואל מופתע , זנב של צ'ארמנדר צמח לי בין הרגליים , "רק שלוונדי לא קרה דבר כזה." אני אומר ורץ לחדר של וונדי בבית היתומים , אני דופק בדלת שלה כמהפעמים והיא לא עונה , "כנראה שהיא ישנה." אני אומר רגוע , לפתע אני משהק וכשאני משהק יוצא לי מהפה זרם של אש , "איך זה קרה?" אני שואל בפחד ורואה את הדלת שרופה , אני נכנס לחדרה של וונדי ונדהם לראות מסביב לראשה עלי כותרת , "וונדי , תתעוררי , תתעוררי כבר." אני צועק בפחד , וונדי מתעוררת לאחר כמה שניות , "מה כבר קרה שאתה צורח לי באוזן?" היא שואלת אותי רגוע ורואה את הזנב שלי , "מה קרה לך?" היא שואלת אותי מבוהלת , וכשהיא מסתכלת במראה היא רואה את עלי הכותרת , "מה קרה לי?" היא שואלת .
(ככה עושים תגובה לשרשור נכון ? כי לא עשיתי שרשור הרבה זמן חחח)

סורי לא ראיתי ששירשרתxd

חח משו כזה


''מה..?'' מילמלתי בפיהוק ''היה לי חלום מוזר שאני חצי פוקימון'' אמרתי בצחקוק.
''את באמת חצי פוקימון!'' אמר אייס בבעתה.
רצתי למראה אך לא הגבתי ''קודם מתארגנים, ליידי לא צורחת ולא כלום עד שהיא מוכנה'' אמרי בחשיבות עצמית.
ציחצחתי שיניים ברוגע, בחרתי בגדים במשך שעתיים (ואחרי זה החלפתי אותם כמה וכמה פעמית), הסתרקתי ברוגע והתאפרתי.
''אני מוכנה'' אמרתי לאייס והתחלתי לצרוח.
''ששש! ש'ט וונדי'' השתיק אותי אייס ''אבל מה נעשה?! אנחנו חצי פוקימון!'' אמרתי בפחד. ''וונדי היידים שלך!'' אמר אייס בפחד.
הבטתי בין ידי, בשתי יידי החל להיווצר כדור אנרגיה ירוק מוזר ''זה כדור אנרגיה!'' אמר אייס ''תירגעי וונדי!'' ''אוקיי אוקיי!'' אמרתי בלחץ והתחלתי לנשום עמוק עד שהכדור נעלם ''וונדי? אייס?'' נשמע קולו של ג'ורדן, אב הבית

פורסם במקור על ידי Wendy

סורי לא ראיתי ששירשרתxd

חח משו כזה


''מה..?'' מילמלתי בפיהוק ''היה לי חלום מוזר שאני חצי פוקימון'' אמרתי בצחקוק.
''את באמת חצי פוקימון!'' אמר אייס בבעתה.
רצתי למראה אך לא הגבתי ''קודם מתארגנים, ליידי לא צורחת ולא כלום עד שהיא מוכנה'' אמרי בחשיבות עצמית.
ציחצחתי שיניים ברוגע, בחרתי בגדים במשך שעתיים (ואחרי זה החלפתי אותם כמה וכמה פעמית), הסתרקתי ברוגע והתאפרתי.
''אני מוכנה'' אמרתי לאייס והתחלתי לצרוח.
''ששש! ש'ט וונדי'' השתיק אותי אייס ''אבל מה נעשה?! אנחנו חצי פוקימון!'' אמרתי בפחד. ''וונדי היידים שלך!'' אמר אייס בפחד.
הבטתי בין ידי, בשתי יידי החל להיווצר כדור אנרגיה ירוק מוזר ''זה כדור אנרגיה!'' אמר אייס ''תירגעי וונדי!'' ''אוקיי אוקיי!'' אמרתי בלחץ והתחלתי לנשום עמוק עד שהכדור נעלם ''וונדי? אייס?'' נשמע קולו של ג'ורדן, אב הבית

אמי מרגיש את אותה הרגשה שהרגשתי שבטעות הצטתי את הדלת של החדר של וונדי , 'לא , לא עכשיו.' אני חושב בכעס ולפתע ההרגשה הזאת נעלמת , במהירות אני לוקח את הכובע שוונדי קיבלה ושם לה אותו כדי שלא ישימו לב לפרחים שלה , בזמן שאני עושה זאת אני מכניס את זנבי למכנסי ומסתובב , אני שם לב שג'ורדן בלי משקפיים , 'זה היה קרוב.' אני חושב בהקלה , "כן ג'ורדן מה קרה?" אני שואל אותו , "אייס!" וונדי אומרת ומושכת בחולצתי, אני מסתובב ולפתע רואה גנגר ,"אני חושבת שכדאי שנברח." וונדי אומרת בפחד ובורחת מהחדר , "רעיון טוב." אני אומר ורץ אחריה , לפתע אנחנו רואים את ג'ורדן מקדימה , לפתע אני וונדי שמים לב למשהו שלא ראינו אף פעם , לג'ורדן יש כנפי סטאראפטור , ג'ורדן טופס אותנו ועף מהמקום , "וונדי , את יכולה להוריד את הכובע." אני אומר ומוציא את זנבי ממכנסי , "אבל איך?" וונדי שואלת בקול מפוחד .

''ג'ורדן מה קורה פה?!'' אני שואלת בבהלה את ג'ורדן ''פשוט מאוד! אתם גם צאצאים של בני הזאנגוז, עם עתיק יומין שרק אגדול נשמעות עליו-עם שהוא חציו פוקימון!'' אמר ג'ורדן בצחקוק קל.
''טוב..צ'ארמנדר וצ'רים לא משהו שרואים כל יום'' אמר ג'ורדן שוב בצחקוק ''אבל..אתה גם אחד כזה לא?'' שאל אייס בביטחון, כל כך שמחתי שאייס לצידי אחרת כבר מזמן הייתי נכנעת ובוכה.
''לא, אני מבני הסוויפר, העם שלי והעם שלכם היה ביריבות ארוכה שנים רבות, לאחר קרב אחרון העם שלי ניצח! אבל אתם... בני עם הזאנגוז האחרונים'' אמר ג'ורדן שוב בצחקוק קל והרצין, זה נפל עליי-הוא רוצה להרוג אותנו.

פורסם במקור על ידי Wendy

''ג'ורדן מה קורה פה?!'' אני שואלת בבהלה את ג'ורדן ''פשוט מאוד! אתם גם צאצאים של בני הזאנגוז, עם עתיק יומין שרק אגדול נשמעות עליו-עם שהוא חציו פוקימון!'' אמר ג'ורדן בצחקוק קל.
''טוב..צ'ארמנדר וצ'רים לא משהו שרואים כל יום'' אמר ג'ורדן שוב בצחקוק ''אבל..אתה גם אחד כזה לא?'' שאל אייס בביטחון, כל כך שמחתי שאייס לצידי אחרת כבר מזמן הייתי נכנעת ובוכה.
''לא, אני מבני הסוויפר, העם שלי והעם שלכם היה ביריבות ארוכה שנים רבות, לאחר קרב אחרון העם שלי ניצח! אבל אתם... בני עם הזאנגוז האחרונים'' אמר ג'ורדן שוב בצחקוק קל והרצין, זה נפל עליי-הוא רוצה להרוג אותנו.

"זאנגוס , סוויפר , אלה לא שמות של פוקימונים? " אני שואל את ג'ורדן , "רגע , זאנגוס וסוויפר היו אויביים , בגלל זה אתם נלחמים?"וונדי שאלה , "כן , אבל עדיין , אני לא בטוח שזה בגלל זה." ג'ורדן אומר , "טוב , אם אתה רוצה לדבר בהיגיון דבר עם וונדי , זה לא בשבילי." אני אומר ברצינות ולפתע ג'ורדן יורד , "זאת התחנה שלכם." ג'ורדן אומר ויורד אני וונדי רואים מחנה ענק , אבל כל מקום שבו דרכנו היה הרוס , "טוב , אני הולך לומר שהגנגר שראינו חטף אתכם." ג'ורדן אומר ועף מהמקום , אנחנו מסתובבים במקום ולפתע רואים בית ענק שלא היה הרוס בכלל ,לפתע שחררתי את את אקדח האש על הבניין ווונדי את כדור האנרגיה על הבניין , "דרך אגב המתקפה שלך היא להביור." וונדי אומרת ולפתע מלא אנשים יוצאים מהבניין , אני ווונדי הבחנו שכולם חצי פוקימונים , הם היו חצי רטטה , חצי ספינרק , חצי האוונדור , חצי שינקס ועוד...
לפתע שני אנשים באים אלינו בריצה , "האישה הזאת נראית בדיוק כמוך." אני אומר לוונדי , "והאיש הזה נראה כמוך." וונדי אומרת לי , "אייס , וונדי." הם אומרים תוך כדי ריצה .

''אח!'' צרחתי לפתע, הרגשתי כאילו הראש שלי מתפוצץ שלפתע קלטתי שאני מוקפת באור ירוק מוזר, וזוג האנשים הרצים אלינו באור ירוק זוהר כמוני.
האור הירוק הפסיק ואיתו גם כאב הראש שלי, ונפלתי על ארבע אבל..הרגשתי חזקה יותר.
שני האנשים שבאו אלינו נראו לפתע חלושים מאוד, כאילו הם על סף התעלפות ''בחיים לא ראיתי כזאת שאיבה'' אמרה האישה בהתנשפות ''שאיבה?'' שאלנו אייס ואני בפה אחד ''כן, מתקפה שסופגת כח מהיריב ומעבירה אותו אלייך'' היא אמרה בהתנשמות.
''מי אתם? מה קורה פה? איך אתם יודעים את השמות שלנו?'' שאלתי מעודדת מכך שכרגע היד שלי ושל אייס על העליונה

פורסם במקור על ידי Wendy

''אח!'' צרחתי לפתע, הרגשתי כאילו הראש שלי מתפוצץ שלפתע קלטתי שאני מוקפת באור ירוק מוזר, וזוג האנשים הרצים אלינו באור ירוק זוהר כמוני.
האור הירוק הפסיק ואיתו גם כאב הראש שלי, ונפלתי על ארבע אבל..הרגשתי חזקה יותר.
שני האנשים שבאו אלינו נראו לפתע חלושים מאוד, כאילו הם על סף התעלפות ''בחיים לא ראיתי כזאת שאיבה'' אמרה האישה בהתנשפות ''שאיבה?'' שאלנו אייס ואני בפה אחד ''כן, מתקפה שסופגת כח מהיריב ומעבירה אותו אלייך'' היא אמרה בהתנשמות.
''מי אתם? מה קורה פה? איך אתם יודעים את השמות שלנו?'' שאלתי מעודדת מכך שכרגע היד שלי ושל אייס על העליונה

"בטח מנהלת בית היתומים לא אמרה לכם את זה , דבר ראשון אתם אחים." האישה אומרת תוך כדי התנשפות , "אנחנו הוריכם." האיש אומר , "אתם לא הייתם אמורים להיות בגיל הזה חצי פוקימונים , רק בגיל 16 נהיים חצי פוקימונים , אפילו ששמעתי על אגדה , 'אלה שבגיל הנמוך יהיו חצי פוקימונים יהפכו לחצי הפוקימונים החזקים ביותר." אבינו אומר ברצינות ולפתע אני מתחיל לראות מתושתש , "מה קורה פה ?" אני אומר ומתעלף , "מה קרה לו ?" וונדי שואלת מבוהלת וכעבור כחצי שעה אני מתעורר , "אייס את בסדר?" וונדי והורינו אמרו בפה אחד , "אני מרגיש כאילו שאני קופא מקור." אני אומר בכל חלש ולפתח וונדי מסתכלת על הזנב שלי , "הלהבה של הזנב שלו עוד רגע נכבת." וונדי אומרת ולפתע הלהבה שלי גודלת , "הרבה יותר טוב." אני אומר וקם , "טוב , אז , אב הבית בבית היתומים הוא חצי סטארפטור משבט הסוויפר." אני אומר ברצינות .

'אני לא מאמינה שהם ההורים שלנו..איפה הם היו כל הזמן הזה? למה לא שלחו סימן כלשהו? ואני ואייס..? אחים? ממש לא אנחנו לא יכולים שלא לריב אפילו על כפית מסכנה, אבל מוטב לשחק את המשחק' אחשוב במוחי.
''סוויפר אה? לא טוב..'' אמר האיש שהוא לכאורה ''אבא'' שלנו.
''טוב כדאי כרגע שתלכו לחדר שלכם'' אמרה ''אמא'' שלנו ''חדר?'' שאל אייס מבולבל.
''הורינו'' הובילו אותנו לחדר גדול בעל מיטת קומותיים-שני קירות של החדר היו צבועים בכתום בוהק ושניים אחרים בירוק בהיר ועדין.
חוץ ממיטות היו בידר כמה ספות ושטיח לבן אך לא יותר.
''אני לא מאמינה להם'' אמרתי לאייס

פורסם במקור על ידי Wendy

'אני לא מאמינה שהם ההורים שלנו..איפה הם היו כל הזמן הזה? למה לא שלחו סימן כלשהו? ואני ואייס..? אחים? ממש לא אנחנו לא יכולים שלא לריב אפילו על כפית מסכנה, אבל מוטב לשחק את המשחק' אחשוב במוחי.
''סוויפר אה? לא טוב..'' אמר האיש שהוא לכאורה ''אבא'' שלנו.
''טוב כדאי כרגע שתלכו לחדר שלכם'' אמרה ''אמא'' שלנו ''חדר?'' שאל אייס מבולבל.
''הורינו'' הובילו אותנו לחדר גדול בעל מיטת קומותיים-שני קירות של החדר היו צבועים בכתום בוהק ושניים אחרים בירוק בהיר ועדין.
חוץ ממיטות היו בידר כמה ספות ושטיח לבן אך לא יותר.
''אני לא מאמינה להם'' אמרתי לאייס

"את חושבת שאני כן?" אני שואל את וונדי בקול ציני , "כן , אני חושבת שכן , ובכל מקרה גם אם הם כן ההורים שלנו , למה..." זה כל מה שוונדי הספיקה לומר לפני שהבניין התפוצץ , אני וונדי קפצנו מהחלון ונחתנו על הריצפה , "מה לעזאזל קרה ?" אני שואל , "אני לא יודעת." וונדי אומרת ואנחנו רואים דרגונייט מעלינו , לפתע הוא משתמש עלינו בלהביור , אני דוחף בשניה האחרונה את וונדי ונפגע בזמן שוונדי לא , "זה לא היה כזה חזק." אני אומר , "וונדי תשתמש על הדרגונניט הזה במתקפות." אני אומר ויורה להביור על דרגונייט , וונדי יורה על דרגונייט כדור אנרגיה ותוך כדי משתמשת על דרגונייט בשאיבה , דרגונייט יורה על הלהביור שלי בלהביור והלהביור של דרגונייט דוחק אותי לפינה , השאיבה וכדור האנרגיה של וונדי לא ממש משפיעים עליו ולפתע גפנים תפסו את דרגונייט , דרגונניט לא מצליח לזוז ושנינו מפסיקים את הלהביור שלנו , אני נופל , "וואו , זה היה קשה." אני אומר ולפתע כ3 הרי געש צמחו במקום תוך שניה וירו לבה על דרגונייט שלאחר כמה פגיעות התעלף , אני וונדי מסתכלים למעלה ורואים את "אימא ואבא" , אנחנו מבינים שהם הצילו אותנו .

''טוב אייס.. אני לא יודעת מה איתך אבל זה נעשה משוגע מידי-הורים, אחים, חצי פוקימונים, תקיפות, ניסיון לחסל אותנו ומה לא? זה נהיה מטורף מידי אתה יכול לבו איתי או לא אבל אני הולכת'' אמרתי לאייס בדיכאון.
רצתי אל תוך היער שעל יד הבניין, לא היה אכפת לי שנשרטתי מהקוצים של השיחים.
לבסף הגעתי מדממת ומעט פצועה אל מערה קטנה, התיישבתי בא והחלטתי שאני אשאר בא עד שכל הטירוף ייגמר.
לפתע שוב כאב חד במוחי הופיע, גפנים יצאו מהעלים שסביב ראשי ויצרו מיטה קטנה עשוייה גפנים, בלי לחשוב פעמים העפתי את המיטה החוצה ''הכל באשמת העלים האלה! אני לא מבינה.. למה דווקא אני?! למה דווקא אני?!'' אמרתי בצרחה

פורסם במקור על ידי Wendy

''טוב אייס.. אני לא יודעת מה איתך אבל זה נעשה משוגע מידי-הורים, אחים, חצי פוקימונים, תקיפות, ניסיון לחסל אותנו ומה לא? זה נהיה מטורף מידי אתה יכול לבו איתי או לא אבל אני הולכת'' אמרתי לאייס בדיכאון.
רצתי אל תוך היער שעל יד הבניין, לא היה אכפת לי שנשרטתי מהקוצים של השיחים.
לבסף הגעתי מדממת ומעט פצועה אל מערה קטנה, התיישבתי בא והחלטתי שאני אשאר בא עד שכל הטירוף ייגמר.
לפתע שוב כאב חד במוחי הופיע, גפנים יצאו מהעלים שסביב ראשי ויצרו מיטה קטנה עשוייה גפנים, בלי לחשוב פעמים העפתי את המיטה החוצה ''הכל באשמת העלים האלה! אני לא מבינה.. למה דווקא אני?! למה דווקא אני?!'' אמרתי בצרחה

אני רצתי אחרי וונדי , עשיתי הכל כדי להשיג אותה אבל איבדתי אותה , "אני לא אתן לה למות , לא אתן לה." אני אמרתי בכעס תוך כדי חיפוש בכל מקום , אני שרפתי כל מה שהפריע לי בדרך ולבסוף מצאתי את מחנה הסוויפר , "בוא נתקוף את מחנה הזאנגוס , נבדוק אם שני המעורבים האלה שם." אמר קול מוכר שהתגלה כג'ורדן , 'אני לא מאמין שהם מתחננים לתקוף אותנו.' אני חשבתי בכעס , בלי לחשוב אפילו קפצתי לשם , "אז אתם רוצים לתפוס אותי אה , בוא נראה אתכם." אני אומר ויורה על כל המחנה להביור , המחנה וכל התושבים נפגעו קצת אבל הם התעוששו , לפתע התעלפתי , כשהתעוררתי הייתי בתוך כלוב וראיתי מערה , ניסיתי להסתכל מי שם וראיתי את וונדי , וונדי יצאה מהמערה והם לא ראו אותה , לפתע וונדי הסתכלה עלי ועשתה לי מבט של איך הגעת למצב הזה ?

הסתתרתי מאחורי שיח, לא הבנתי למה ואיך אייס שם- וליתר דיוק איך הכלוב הזה הגיע לשם.
ראיתי ששני האנשים ששמרו על הכלוב הלכו לכמה רגעים, השתמשתי במתקפה החדשה שלי-הצלפת גפן ועיקמתי את סורגי הכלוב.
אייס יצא משם, ראיתי חור קטן בעורפו ''חץ הרדמה.. משחקים מלוכלך..'' מילמלתי.
אייס הודה לי וחזר למחנה של הזאנגוסים אחרי שאמרתי לו שאני יוצאת לסיבוב קטן.
טיילתי לי ביער ותהיתי לי מה אני יעשה עכשיו ''וונדי?'' שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי.
זה היה ילד קצת יותר גדול ממני, היה לו שיער חום בוהק ועיינים ירוקות בורקות ''מי..מי אתה?'' מילמלתי מעט בלחץ ''אני לי-ג'ורדן אבל את בטח לו זוכרת הפעם האחרונה שראית אותי הייתה שהיית בת שלוש'' אמר לי-ג'ורדן וגיחך.
הבזק זיכרון ריצד בראשי, אני כילדה קטנה רצה ומאחוריי ילד קצת גדול יותר עם שיער חום ועיניים ירוקות, וגם זנב שחור.
והזנב אכן היה שם-גדול וארוך יותר מכפי שזכרתי ''ג'וני!'' אמרתי כנזכרת בשם החיבה ''חח..אז נזכרת?'' השיב לי-ג'ורדן בחיוך.
''אתה יודע.. המצב לא כמו פעם, הסוויפרים רוצים ללכוד אותי ואתה אחד מהם לא תנסה?'' שאלתי מעט בחשש ''אין טעם...ואת יודעת את זה לא..?'' הוא השיב ושוב הבזק זיכרון ריצד במוחי

"אני לא יכול להשאיר את וונדי ככה." אני אומר ברצינות ומתחיל לעקוב אחריה , 'מי זה הילד הזה?' אני חושב תוך כדי שאני עוקב אחריהם , אני שומע שהוא מהסוויפר , "מה זאת אומרת מהסוויפר , למה שוונדי תהיה עם מישהו מהסוויפר?"אני ממלמל וחוזר לכפר , כשאני מגיע עליו אני רואה אותו הרוס לגמרי ואת כולם חסרי הכרה/מתים , אני רץ לכיוון וונדי וכשאני מגיע היא לא שם , אחרי כמה דקות של חיפוש מצאתי אותה ואת החבר שלה במערה , "וונדי , חייבים לזוז , עכשיו." אני אומר ברצינות .