נושא: הדרך הביתה- סיפור פוקימון חדש

ממש מעניין.
עוקב אחרי הסיפור

ההקדמה נשמעת ממש טובה אבל רק הערה קטנה למרות שזאת רק הקדמהxd - הכל היה נורא מהיר היה נחמ ד עם היית מפרט קצת יותר^^

פורסם במקור על ידי Wendy

ההקדמה נשמעת ממש טובה אבל רק הערה קטנה למרות שזאת רק הקדמהxd - הכל היה נורא מהיר היה נחמ ד עם היית מפרט קצת יותר^^

תודה בדרך כלל אני מפרט יותר.. החלטתי בכוונה לזרז כאן את המתרחש כי בהמשךהסיפור עוד אחזור הרבה ללילה הזה וכל פעם אגלה עוד פרט ועוד עניין.. תודה על התגובות

נשמע טוב...
אני עוקב...

גם אני עוקב
סיפור מעניין

תודה לכולם! סליחה על הסבלנות הנדרשת.. מבטיח לפצות עם פרק מעולה ;-)

מצטער שלוקח מלא זמן לכתוב פרק.. אני ממש מעט פעמים בבית וגם אז לא להרבה זמן.. מבטיח לנסות להשתפר

פרק 1- מעיין החיים (חלק 1)

חדר גדול, ריק ומואר. בתוכו נמצאים רק שניים. האחת היא אישה נמוכה עם שיער חום, קצר ומסולסל, פניה גסות ועורה מחוספס. היא לובשת חולצה של צוות סטאר, מכנס משוחרר שמגיע עד הברכיים שמלא באבק ונועלת סנדלים חומים ומאובקים כמו המכנס. לידה סוס שבמקום שיער הוא בעל להבות. גם הסוס נראה מחוספס כמו המאמנת שלו. נראה חזק וקשוח, עיניו השחורות מלאות באש פנימית. גם הלהבות על גופו נראות רועמות ואיתניות. על הסוס היו מחוברים מכשירים רבים וחוטים. בחדר דלת אחת חשמלית. הדלת נפתחה ולחדר נכנס אדם בחלוק לבן, האדם היה מבוגר מאוד. שיערו היה לבן, על עיניו הורכבו משקפיים עגולים וגדולים ותנועתו הייתה איטית. בידו של המדען היה מזרק מלא בנוזל כחול בוהק.
"אתה בטוח שזה יגרום לפוניטה להיות הפוקימון הכי חזק בארגון?" שאלה המאמנת והמדען חייך בעודו מזכיר לה: "את יודעת את הסיכונים הכרוכים ואת הפוטנציאל הנתון במעשה. אני רק צריך שתסכימי לי." המדען חיכה לאישור וניתן היה לראות שהמאמנת מתלבטת נורא. פתאום נשמעה צהלה, הפוניטה החל לצהול ולהבותיו גדלו עוד יותר.
"נראה שפוניטה מוכן לקחת את הסיכונים, אני לא אעצור אותו." פוניטה שמח.
המדען הסתכל לעבר מצלמה שהייתה על אחת הקירות והחל לדבר: "השעה 10:22, זה ניסיון שנים עשר בפרוייקט 'אס.פי.'. הנבחן כרגע הוא פוניטה בוגר, בריא וחזק. פירוט נתוני הנבחן נמצא בסעיף הבדיקות." המדען התקרב והזריק את החומר הכחול בוהק לצווארו. "ההזרקה בוצעה בשלמות וכבר נראים שינויים פיזיולוגיים." להבותיו של פוניטה השתנו לכחולות וגופו כוסה בשריון צהוב. המאמנת נראתה המומה ואמרה: "מה קורה לפוניטה שלי?" ופוניטה הוציא מפיו להבות כחולות, אך הם לא היו להבות אש אלא מתקפה של מים. ולאחריו פוניטה הוציא להבות כחולות שאכן היו להבות אש חזקות ואיתניות. "זה מדהים!" צהלה המאמנת אך המדען נראה מפוקס ומרוכז בנתונים במכונה. "החומר המוזרק מתחיל לתקוף את גוף הנבחן." אמר והמאמנת התפרצה: "מה זאת אומרת תוקף את גוף הנבחן?!" פוניטה החל לירות להבות אש כחולות לכל חלל החדר. נראה שאיבד שליטה. "החומר לא יציב." פוניטה נתן אנקת כאב חזקה, להבותיו נהיו גדולות מאוד ופגעו במאמנת. פתאום, הלהבות נעלמו, האש הפנימית בעיני פוניטה התמוגגו והשאירו עיניים שחורות וריקות מתוכן. פוניטה קרס לרצפה.
"פוניטה!!!" זעקה המאמנת. המדען סיכם: "אלה תוצאות ניסיון שנים עשר של פרוייקט 'אס.פי.'."
בחדר רחוק וחשוך מול מסכי טלוויזיה רבים המשדרים את הניסוי ישבה דמות חשובה שלא הייתה מרוצה כלל.
בנתיים, במגורי אלוף המחוז, נמצאה דמות חשובה אחרת, אמילי, שלא הפסיקה ללכת הלוך ושוב בחדר. "תנסי להירגע." הפציר בה פיטר אך ידע כבר שהרגעתו לא תועיל. מהחלון נכנסו דרגונייט ופליפר, אמילי ישר התנפלה: "הצלחתם למצוא משהו?!?" דרגונייט ופליפר השפילו מבט. אמילי השתטחה על הרצפה בייאוש. "דיט שלי. מסכן שלי. נמצא לבד במקום לא מוכר ומוקף בסכנות." ואמילי לא טעתה.
דיט נמצא לבד לחלוטין כבר זמן רב. בהתחלה הוציא את הזעם והתסכול שלו על אבנים בדרך אך כרגע הוא בעיקר מחפש יצור חי. כבר כמה שעות הוא מסתובב ביער הזה ולא ראה אף יצור מאז הגראולייט שהבריח. השמש הייתה חזקה וקודחת ודיט החל להרגיש חולשה. ואז הוא שמע את זה, בהתחלה היה זה קול חלש אך ככל שהתקרב הקול נעשה חזק יותר ויותר. מים זורמים! דיט החל לנוע מהר ככל שהיה יכול לעבר קול המים הזורמים. דיט כבר זיהה את הנהר, נהר גדול וצלול. דיט קפץ לשפת הנהר והחל לשתות ולהתרענן.
"מי אתה?" נשמע קול מאחוריו. "אנחנו לא ניתן לכם לגרש אותנו שוב!" דיט הסתכל אחורנית וזיהה להקה של פוקימונים כחולים הגבוהים ממנו פי שניים. הבטן של הפוקימון לבנה עם פס שחור שמתגלגל לתוך עצמו, דבר שגרם לדיט קצת סחרחורת. עיניו של הפוקימון יוצאים ממעלה בטנו, ידיו כאגרוף לבן ורגליו כחולות. דיט זיהה את הפוקימון מיד, זה היה פוליוורל. הם היו שם תשעה והם לא נראו מרוצים מהמצאותו של דיט בנהר. "לגרש? אני לא יודע על מה אתם מדברים." התגונן ישר דיט אך הפוליוורלים לא היו מוכנים להקשיב. "אנחנו נלמד את איגוד הפוקימונים לקח!" שאג אחד הפוליוורלים ויצא בהתקפת אגרוף מחץ. דיט חטף מכה ישירה ונפל לאגם. רגע של שקט שרר במקום עד שפתאום זינק דיטו בדמות פוליוורל מחוץ לנהר.
דיט מהר ניסה להרגיע: "אני לא רוצה להלחם. אני לא מי שאתם חושבים שאני, אני רק רוצה לחזור לאמילי, המאמנת שלי." אבל הפוליוורלים לא היו במצב רוח להקשיב, שניים התחילו במכת גוף. דיט קלט אותם ונתן אדקח מים לרצפה, מה שגרם לו לזנק גבוה ושני הפוליוורלים פגעו אחד בשני. "תירגעו!" חזר ואמר דיט אבל ללא הצלחה. הפוליוורלים היו עיוורים מזעם והמשיכו לתקוף כשדיט ממשיך להדוף. 'יש לי רעיון!' חשב דיט 'אני לא צריך לנצח אותם אלא רק לחמוק מהם.' דיט השתמש בהיפנוזה. תשעת הפוליוורלים נרדמו ברגע. "זה היה יכול להיות לא נעים." אמר דיט והסתובב כשפתאום התנגש עם פוליוורת'. הפוליוורת' נראה חזק במיוחד, כנראה שהוא מנהיג הלהקה. לא עברה דקה ודיט חטף מכה ממוקדת שהדפה אותו לנהר. דיט איבד הכרה והחל להסחף עם הנהר.
חזרה במגורי אלוף המחוז אמילי החליטה לשנות גישה. "אני לא יכולה פשוט להשאר פה ולחפש אותו ככה. אני צריכה לצאת לפעולה. אם צוות סטאר גנב אותו אז לצוות סטאר אני אגיע! פיטר, אתה בטח יודע איפה ראש הצוות, לא?" פיטר הסתכל על אמילי ברצינות קודרת והשיב: "תקשיבי, צוות סטאר הוא צוות שלא יהיה קל להתעסק איתו. את בטוחה שאת מוכנה לזה?" "אני אעשה הכל כדי להחזיר את דיט אלי!" "טוב, אני לא יודע איפה ראש הצוות. צוות סטאר חשאי מאוד. אבל אני כן יודע איפה נמצא אחד מבסיסי האימונים שלהם." "אז קח אותי אליו." היה ניתן להבחין בזעם שבוער בתור אמילי.
דיט החל להתעורר. הוא עדיין היה בדמות פוליוורל אך מצא את עצמו על חוף של אגם. "חשבתי שאמרנו לכם לא לחזור!" שמע דיט קול עבה לצידו. הוא הרים את ראשו וראה פוקימון צהוב עומד על שניים, זנבו היה בוהק מאוד עד כדי כך שדיט הסתנוור מלהסתכל עליו. הפוקימון הזה היה אמפרוס, הוא שם יד על ראשו של דיט וזרם חשמלי החל לזרום. דיט איבד שוב הכרה והפעם התעורר בכלוב הבנוי מקורות עץ בגובה חמישה מטרים אך ללא גג. מולו עמד האמפרוס. "שחררו אותי!" דרש דיט.
"בשם איגוד הפוקימונים, הינך עברת על החוק כשנכנסת לשטח הטריטוראלי של אגם החיים הנמצא בפיקוחינו. כל פוקימון עוין שנכנס לשטח הינו מסכן את כלל פוקימוני העולם ועל כן יכלא עד שישפט." ענה במבט קודר האמפרוס. "אגם החיים? איגוד הפוקימונים? אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל!" דיט החל שוב להתעצבן. "אתה ומשפחתך כבר מנסים זמן רב להשתלט על המקום הזה." 'משפחתי?' חשב דיטו ואז הבין את אי ההבנה. דיט שינה צורתו חזרה לדיטו האמפרוס נראה מופתע מאוד.
"אתה התבלבלת, אני לא קשור למשפחת הפוליוורלים." הטיעון של דיט הדהד לרגע בראשו של אמפרוס. "אתה עדיין פוקימון עוין ולכן עפ"י החוק הינך תשאר כאן כלוא עד שתשפט." "לא! אני חייב לצאת מכאן ולחזור לאמילי!" דיט שינה צורתו לאמפרוס. זנבו של דיט כעת היה בוהק מאוד והתקשה לשלוט בעוצמתו. "אני לא רוצה להיות כאן! אני רוצה את אמילי! אני רוצה הביתה!!!" ניצוצות חשמל החלו לצאת מגופו של דיט עד שלבסוף מכת חשמל עוצמתית יצאה מגופו לכיוון השמיים. "אם לא תירגע לבד אנחנו נרגיע אותך." אמר אמפרוס ואחרי רגע נשמעה שירה מרגיעה מאוד, דיט נרדם. "עבודה טובה ג'יגליפף."
"אנחנו עוד רחוקים?" שאלה אמילי את פיטר אחרי שעתיים של הליכה ביער. "אנחנו כאן." הוא ענה. אמילי הסתכלה סביב וראתה רק עצים סביבה. אמילי הייתה קצרת רוח ורצתה להתפרץ על פיטר שאין כאן כלום כששמעה קולות מגיעים. אלו היו שלושה פעילים של צוות סטאר שהתקרבו למקום, אמילי זיהתה אותם מיד. אלה היו הגנבים שגנבו את דיטו. היא עמדה להתעמת מולם כשפיטר החזיק אותה ולחש: "תני להם להוביל אותך." אמילי נרגעה.
"הבוסית ריחמה עלינו בענישה, אתם לא חושבים?" אמר אחד הפעילים. הוא היה גבוה עם הבעת פנים טיפשית, שיערו היה ג'ינג'י מקורזל ועיניו היו כחולות וגדולות. מבטו לא היה מפוקס ואפילו די אידיוטי. גופו היה חטוב וחזק והוא לבש חולצה של צוות סטאר ומכנס ארוך שחור.
הפעילה לצידו נתנה לו דחיפה קלה ואמרה: "שתוק כבר, קרג! זה העונש של החיים! להעביר את המיונים למתגייסים החדשים זאת עבודה מעצבנת ומלחיצה שבטוח תפגע בעור הפנים שלי." הפעילה הייתה יפה מאוד. שיערה היה ארוך, חלק וכחול, עיניה קטנות וירוקות, שפתיה צרות אך חושניות וגופה היה נראה נועז.
"ג'ינה, את לא חושבת על שום דבר חוץ מהמראה שלך? יש לנו כאן אפשרות לעצב את דור העתיד של הארגון." ענה הפעיל השלישי. הפעיל היה נראה מגושם מעט, שיערו היה שחור וקצוץ, אפו היה עקום מעט ונראה כמקור של עורב, עיניו היו חומות. עורו היה שחום וגופו נראה מגושם אף הוא.
"ואתה, ניק, חושב רק על אידיאולוגיה." לגלגה ג'ינה ושלושתם נעמדו מול עץ ענק, הגדול ביותר שנראה בכל היער. "מילקשייק לימון!" אמר קרג בקול ברור וגזע העץ נפתח. שלושת הפעילים נכנסו והגזע נסגר. אמילי הסתכלה על פיטר שהסתכל גם הוא על אמילי, לשניהם הייתה שאלה אחת בראש והם שאלו אותה יחדיו: "מילקשייק לימון?!?"
כשדיט התעורר הוא חזר להיות בצורתו המקורית. מחוץ לכלוב שלו עמד גראולייט, זה היה הגראולייט שהבריח דיט. דיט היה מיואש ולעומתו הגראולייט היה ממש נרגש והחל לשאול שאלות ללא הפסקה: "שלום! מי אתה? מה אתה? מה אתה עושה פה? למה אתה בכלוב? איך שינית את הצורה שלך? אהבת לישון? אתה רוצה לפגוע בנו? אם כן למה? אם לא אז מה אתה עושה פה? אתה אוהב בננות?" גראולייט סיים את כל שאלותיו בחיוך טיפשי והבעת הפנים של דיט הייתה מופתעת ולא מעקלת, הוא לא הגיב לגראולייט. הגראולייט נרגע ונראה כעת עצוב: "אני מלחיץ אותך, נכון? זה מה שכולם אומרים לי. אתה בטח גם רוצה שאסתלק. טוב, אז אני לא אפריע לך." גראולייט החל לצעוד שפוף עם זנבו מורד. דיט הרהר עם עצמו רגע וצעק לגראולייט: "בטח שכן, אתה לא?!" "אני לא מה?" שאל הגראולייט. "אתה לא אוהב בננות?" הגראולייט חייך. "אני דיט." "אני וונדר, אבל כולם קוראים לי קרציה..." דיט חייך. "מצטער שהפחדתי אותך אז ביער." "נראית מתוסכל." "כן, אתה מבין..." ודיט הסביר לוונדר את כל גלגול העניינים, איך בדיוק הוא הגיע לכלוב ומה משימתו. "אני לא יודע בכלל למה כולם תקפו אותי!"
"אני אסביר לך." אמר וונדר והתחיל להסביר: "אתה מבין, כדי לשמור על כל הפוקימונים בעולם יש צורך במנהיגים, בשביל זה הקימו את איגוד הפוקימונים. המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו הוא אגם החיים ולמים שלו יש יכולות מיוחדות. המים הללו מרפאים פוקימונים לחלוטין. הקשר המיוחד והסודי של האיגוד עם בני האדם מאפשר להם לקבל מאיתנו מים מהאגם כדי לתת למרכזי הפוקימונים, ללא המים האלה יהיה מאוד קשה לטפל בכל הפוקימונים. אבל יש למים האלה עוד יכולת. אם יצור חי ישתה מהאגם ישירות, הוא יהיה בן אל-מוות למשך 24 שעות. אבל במחיר כבד. כשמישהו שותה מהאגם הוא מבטל את יכולות הריפוי של המים לאותם 24 שעות. ולפי מה שהאיגוד אומר, כל שעה אלף פוקימונים משתמשים ביכולות הריפוי של האגם. זאת אומרת שבעשרים וארבע שעות, עשרים וארבע אלף פוקימונים ימותו. זה למה איגוד הפוקימונים שם כאן משמר בראשות ג'יד האמפרוס."
"ומה הסיפור עם הפוליוורלים?" "כשהאיגוד הגיע לשמור על האגם, משפחת הפוליוורלים היו כאן. האיגוד גירש אותם מהאגם כדי שיוכל לשמור עליו." "והוא לא דאג לפוליוורלים למקום אחר?"
"אנחנו מותקפים!" נשמעה צעקה. במהרה נוצרו שתי שורות, אחת מול השניה. בצד אחד עמדו תשעה פולוורלים ופוליוורת' אחד ובשורה השניה עמדו שני גולדאקים, שני גראולייטים, ג'יגליפף, שני סנפלורים, שני פריימאייפים וג'יד האמפרוס. ג'יד פנה לפוליוורת': "אז חזרתם לעוד סיבוב?" "אנחנו נמשיך לחזור להלחם עד שנקבל את הבית חזרה!" הקרב התחיל.
"אני חייב לעזור להם!" צעק וונדר ורץ לכיוון הקרב. "וונדר שלא תחשוב על זה בכלל!" זרקה לכיוונו הגראולייט שכנראה הייתה אמו. "אנחנו נסתדר לבד!" צידד בה אביו של וונדר ונתן מכת גוף לאחד הפוליוורלים. אותו פוליוורל נפגע אך לפני שאביו של וונדר היה יכול לחייך הוא קיבל מכה ממקודת מפוליוורל אחר. הקרב נראה שכל צד פוגע חזק בצד השני אך אין מנצח.
וונדר הסתכל על דיט: "אתה חייב לעזור." דיט הנהן ושינה צורה לגראולייט. דיט השתמש בלהביור ושני המוטות מולו עלו בלהבות. בינתיים היה ניתן לראות שהפוליוורלים מתחילים לנצח. הם נשארו חמישה פוליוורלים ופוליוורת' נגד גולדאק, שני הגראולייטים, סנפלורה וג'יד. "איך נביס את הפוליוורלים עכשיו?" שאל וונדר ודיט ענה במהירות: "אני לא מתכנן להביס אותם."

וואו איזה פרק מצוין, בנוי וכתוב יפה מאוד
מחכה לפרק הבא

תודה רבה! נוסף מדריך דמויות בהודעה הראשונה