"שלום, באתי מהקבוצה המובילה השנייה, באתי להצטרף'' מילמלתי בביישנות
"איפה הקבוצה שלך?" בקומה מתחלינו, קיבלתי אישור לעזוב ולהצטרף הנה.
"אז אני משער שאת די חזקה עם הם אישרו לך ללכת"
"אני משערת'' מילמלתי בביישנות
''מה שמך?'' הוא שאל
''ריין(זה בערך המקביל לטל באנגליתd=)'' עניתי בחיוך, גבותיו מעט התרוממו למשמע השם
''משהו קרה?'' שאלתי
''לא, לא בכלל לא'' הוא השיב והנמיך את גבותיו
''קורדובה היה כאן נכון?'' שאלתי בעצבנות, הוא לא ענה
"אז את התקבלת, אתה רוצה להיות גם חלק מהגילדה?"
''לא תודה, אני כבר חלק מהגילדה השנייה ויש לי מחוייבות כלפיהם'' השבתי
"בסדר, יש לך עוד אנשים שאתה רוצה שאני אוסיף?"
''אמ..לא'' מילמלתי.
''בסדר, אנחנו נקרא לך שיהיה צורך'' הוא אמר.
*אחרי שלושה ימים*
'הגבלת הזמן שלי תעבור עוד שש שעות.. אני עוקבת אחריו כבר שעתיים לאן הוא הולך?' שאלתי את עצמי בזמן שעקבתי אחרי קורדובה, הצמיד הבלתי נראה שלי היה בפעולה.
''מה אתה עושה?'' מילמלתי לעצמי בלחש, דבר ראשון הוא עבר בחנות נשק וקנה חרב חדשה, לאחר מכן הוא פנה אל עבר צינוק והחל לנקות אותו, שלפתע עזב את הצינוק וחזר אחורנית ונכנס לתוך אחד מהבתים הנטושים, יחד עם ''חבר'' ותיק-הדרקון האדום. נכנסתי אחריו הבית היה ריק לגמרי מלבד שנינו, מה הוא מתכנן<?