נושא: הסיפור שלי : שלא מצאתי לו שם .

הקדמה :

ספוילר

היי , אני אייס גרייס (כן שם מוזר) , טוב נתחיל במשפחה שלי , לאחותי קוראים תאליה ולאחי קוראים ג'ייסון , אני גדול מג'ייסון בשנה וקטן מאחותי בארבע שנים , אף פעם לא פגשתי את אבי אבל פגשתי את אבא של ג'ייסון , הוא היה נראה לי מוכר מאיפה שהוא , אבל אני לא יודע מאיפה , כשהייתי בן שלוש בערך ג'ייסון אבד לנו בטיול בחוף הים .
לא הרבה זמן אחר כך תאליה עזבה את הבית , זה היה כבר מוגזם , אני גם עזבתי את הבית וגיליתי שאמא שלי מתה בתאונת דרכים .
במסעות שלי פגשתי במפלצות , ככה זה היה כמעט כל יום , יום אחד מצאתי חרב עשוייה ארד , בזכותה הרסתי את המפלצות שרדפו אחרי וככה הפכתי להיות מומחה בסייף , אז בקיצור , המשכתי במסעותי עד שהיום הזה הגיע

הפרקים :
פרק 1 :

ספוילר

"זאת הייתה מפלצת קשוחה." אני אמרתי והמשכתי לכיוון האמפייר סטייט , ראיתי שלושה אנשים , אחת הייתה עם שיער בלונדיני ועיניים אפורות , אחד היה עם שיער שחור ועיניים כחולות שנייהם נראו בערך בגילי , היה שם גם אחד כהה עור שנראה קצת יותר גדול מהם .
הוא עצר , "גרובר , מה קרה?" הילד בעל השיער השחור אמר , "פרסי, יש פה חצוי." גרובר אמר , "חצוי?" הילדה בעלת השיער הבלונדיני שאלה , "כן אנבת' חצוי." פרסי אמר בציניות , "איך זה יכול להיות שהוא לא מת?" גרובר שאל , "זה חצוי רב עוצמה , בדרך כלל רק לחצויי של אחד משלושת הגדולים יש עוצמה כזאת." גרובר אמר , והתקדם לכיווני , אני שלפתי חרב , "תירגע , לא נפגע בך." פרסי אמר , "כן , זה בדיוק מה שהמפלצות האחרות אמרו לפני שתקפו אותי." אמרתי , "אנחנו לא נפגע בך , באמת." אנבת' אמרה בקול חלש , "טוב , אני אבוא אתכם." אמרתי באי רצון , אנחנו הלכנו לאמפיייר סטייט ופרסי הראה לשומר ברק , השומר נדהם ונתן לנו לעלות , אנחנו הגענו למקום גדול , "אז זה האולימפוס." פרסי אמר וראינו את האלים , לפי מה שאני חשבתי , אז החלטנו להשתכבות להם , פרסי נתן לאל שישב באמצע ,הוא נראה לי מוכר כשלפתע הבנתי , 'יכול להיות שזה?' חשבתי לעצמי , "אבא?" שאלתי , "כן אייס." האל אמר והגדיל את הברק, "לא משנה." אמרתי בשמחה , 'סוף סוף אני מכיר את אבי.' חשבתי לעצמי הסתכלתי על האלים , שיננתי את כולם .
כעבור כמה זמן הלכנו למחנה החצויים , "טוב , אז גרובר , אתה סאטיר , פרסי אתה בן פוסידון או אפשר לומר שאתה דוד שלי ואנבת' בת אתנה או אפשר לומר שאת אחיינית שלי?" שאלתי , "כן." הם אמרו , הם גם הסבירו לי על העץ של תאליה , , 'אני לא מאמין שתאליה הפכה לעץ.' חשבתי לעצמי בעצב והזלתי כמה דמעות , שלושתנו הלכנו לכירון , הסברנו לכירון מה שקרה עד עכשיו והלכתי לביתן שלי , שכבתי על המיטה שלי ונשפחתי .

מעניין מאוד וכתוב יפה, למרות שלא מבנים ממש וזה נוחת משום מקום, אבל אני חושב שאתה תבהיר את הכל בהמשך.