נושא: ממ"ת - מיני משחק תפקידים שבועי

הגעתי לממלכת דאימונד.
היא לא השתנתה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה לאנשים בא עדיין לא היה חוש טעם טוב והם הלכו עם גלימות ושרביטים מיושניםd=.
התחלתי ללכת זכרתי שמרלין גר בפעם האחרונה שהייתי פה ברחוב הקסם 8.
הרחוב לא השתנה הרבה- מבנים עתיקים ואחוזות נראו מכל הצדדים, האחוזה הנטושה שבראש הגבעה-עדיין נותרה נטושה ובצד בבית קטן ומודרני שלא נראה קשור לרחוב נראו אורות, על דלת הבית היה שלט גדול ''הקסם שמונה'' ידעתי שהראשון שיהרוג את מרלין יזכה לכבוד ואהדה רבה.
נכנסתי לבית

סליחה על העיקוב פשוט היה לי מבחן קשה שהיתי צריך להתכונן אליו ולא היה לי כח להגיב

יאצאנו בבוקר, אני וכל החילים שאיתי, 15 בסך הכל. יאצאנו מעיר הבירה והתקדמנו בקצב טוב לעבר בגבול עם סילבר. כשהגענו למעבר הגבול נתתי לחילים לעבור לפני, 13 חילים עברו ורק הנער שדיברתי איתו אתמול נשאר איתי. עברנו שנינו את הגבול אבל במקום להגיע לממלכת סילבר הגנו למקום שונה. הסתכלתי מסביבי ולא הבנתי מה קורה, הסתכלתי על הנער ראיתי שהוא מסתכל עלי במבט מוזר "מה אתה רו..." איבדתי את ההכרה לפני שהספקתי לסיים אלת המשפט. כשהתעוררתי הייתי בחדר גדול שאני לא מקיר בלי אף אחד בחדר, קמתי על הרגליים במהירות של איש צבא מנוסה ומאצאתי מקום מסתור מאחורי ארון שהזזתי קצת. לפתע שמעתי קול מאחורי והסתובבתי. ראיתי עכבר קטן והרגשתי הקלה מידית. הסתתי את מבטי לרגע וכשהחזרתי אותו ראיתי שהעכבר נעלם ובמקומו עומד מין איש מוזר עם גלימה שחורה, כומע שחור ומבט מרושע בעיניים "מי אתה?" שאלתי בסמכותיות כדי לא להפגין את הפחד שהדחקתי. "אני במקומך הניתי מתרחק" הוא אמר ובתוך שנייה הארון התפוצץ 'מזל שהספקתי להגן על עצמי' חשבתי והתרחקתי מהאיש המוזר "מי אתה?" שאלתי שוב מנסה לא להראות פחד בקולי. "אני המכשף ______ (אני מבולבל, איך קארתם לו? מרלין?) ואני זה שגנב את הכתרים מממלכות גולד וסילבר, אני שליט ממלכת דאימונד" הוא אמר ואני עמדתי המום לא יודע מה להגיד או לעשות...

פרצתי את הדלת אבל שום דבר לא היה שם.
לא מרלין ולא מאפין (מה זה מתחרזxd) סרקתי בזריזות את הבית, הוא היה קטן יחסית לשליט דאימונד אבא, סליחה מרלין מצטנע זה לא נשמע כמוהו עברו שש שנים מאז ראיתי אותו לאחרונה, בגלל היותי חצי מכשפה נודתי מהעיר, מרלין, אבי התבייש בי החותם שעל רגלי שנראה ככדור כסף הוא בעצם שייך לדאימונד.
לפתע דמעתי קולות הם הגיעו מאחוריי ארון קטן ותמים למראה ''אוי אבא זה כל כך אתה'' מילמלתי התרכזתי בחוזקה והארון זז הצידה אולי הייתי רק חצי מכשפה והכוחות שלי לא היו חזקים משהו אבל זה הספיק לכשפים בסיסיים כמו פתיחת מקומות מחבוא.
התפרצתי לחדר ובוא עמד חייל גולדיאני כמוני הוא נראה מזועזע ממשהו ולידו על הרצפה נערמו ערמות של רסיסי עץ אך מולו עמד אדום מוכר למראה.
''מי את?!'' צעק האיש ''מה ל..'' מילמלתי בהתלבטות עם להסיר את התחבושת מרגלי ולחשוף שזו אני, ג'יין או ג'וסלין כאן בעיר דאימונד

לפתע התפרצה נערה מוזרה לתוך החדר והמכשף צעק 'מי את?!'' היא מלמלה משהו. "תתרחקי, זה... מכשף, הוא גנב את הכתרים של שתי הממלכות, לפי מה שהוא אומר לפחות" הוספתי בנימה צינית מתחיל להתעשת. 'אני צריך לתכנן תוכנית' חשבתי לעצמי 'אולי אם היא תעסיק אותו אוכל להוציא את הסכין שלי ולדקור אותו, אבל אולי הוא באמת קוסם ועם כן אולי הוא מסוגל לחסום את הסכין...' 'טוב זה שווה ניסיון' חשבתי וניסיתי לסמן לנערה עם העיניים שתמשוך את תוצומת ליבו

''על החיים ועל המוות'' מילמלתי.
התכופפתי ''היי מה את עושה?!'' מעק מרלין כנראה בחשש שאני מוציאה נשק אך כל מה שעשיתי היה להסיר את התחבושת שלרגלי ולחשוף את הסמל הצרוב בו ''ג'וסל...ג'וסלין?!'' צער מרלין ועיניו פערו הרמתי את אצבעותיי וכתבתי באוויר באש ''שלום אבא''.
''את..בהחלט גדלת'' הוא אמר מנסה לבלוע את רוקו, הזזתי קצוות שיער אחת לאחור.
הילד שבחדר הביט בי בתדהמה וכתב האש מבועט

הגעתי לממלכה מוזרה בגבול לא ידעתי שהמקום קיים על השלטים כתוב "ממלכת דיאמונד" איני בטוח היכן לחפש את המכשף אבל שאלתי מסביב על מכשף משנה הצורה לא ציפיתי שאנשים יגידו לי כל כך מהר הם היו די ידידותיים אחד אמר "כן, אני מכיר אותו קוראים לו מרלין הוא המושל שלנו הוא גם ברחוב הקסם דירה 8" אמרתי לו תודה..
Loading....
הגעתי לבית שמעתי כל מיני רעשים בפנים לאחר כמה שניות התאשתתי ופתחתי את הדלת.
הדלת גם הייתה פתוחה התגנבתי פנימה כשאני מביט בכל פינה אם יש אנשים באחת הפינות ראיתי 3 אנשים אחד שנראה מגולד כי יש לו שיער צהוב הבחורה שניסתה להרוג אותי בגולדמין ואיש מזוקן עם גלימה שחורה וכובע שחור.לא ברור מי בצד של מי. אבל ניסיתי שלא להתערב כי זה קוסם שאני לא חושב שאוכל להביס. לכן המשכתי לחפש אחר הכתרים.. באחד החדרים ראיתי על המדף 2 כתרים! תפסתי אותם ופניתי אל היציאה.. (יכול לקרות שם משהו אולי כן האם אני אצליח לברוח ללא פגע? אתם תחליטו (אבל אל תהרגו אותי XD)

אני לא נער אני בן אדם מבוגר (בסיפור כן?)

'הוא אבא שלה????' חשבתי בהפתעה אבל מייד התעשתתי והוצאתי את הסכין מהגב שלי במטרה לדקור את המכשף "לא כל כך מהר" הוא אמר מתעשת מההל שאליו נכנס כאשר ראה את ביתו, ממלמל איזו מילה במהירות כזו שאני לא מצליח לזהות והסכין נוחתת בצד השני של החדר "וגם אתה לא הולך שום מקום" הוא הוסיף ופתאום מופיע הנער הנווד, שחשבתי שהוא מרגל לסילבר, באמצע החדר ושני הכתרים שבידו, 'הכתרים' חשבתי, עפו לעבר המכשף "לא באמת חשבתם שתצליחו לפגוע בי נכון, או לגנוב את הכתרים בכזאת קלות" הוא אומר כשהוא מסתכל על הנער. הא מילמל עוד מילה ושלושתנו הוצמדנו לקיר, אחד ליד השני בלי אפשרות להזיז עפעף. "עכשיו אני חושב שאני אדבר איתך בפרטיות" הוא אמר, מצביע על הילדה, ביתו, ואז הוא לוקח אותה לצד השני של החדר ומתחיל לדבר איתה...

רצתי לכיוון רחוב קסםו,,נכנסתי בדלת ולפתע,נפתח חור באדמה-ראיתי אחד מחזיק את כל הכתרים
והגולדאנית,כולנו נפלנו למטה
חדר רחב וגדול הופיע לפנינו,וקול אמר-שנשמע מתוך כלב
"לא תוכלו להשיג סתם ככה את הכתר,תצטרכו לעבור שלוש משימות שהקוסם הטיל על מי שרוצה לקחת אותם
3 שלטים הופעו ודלתות יהלומיות נוצרו כאילו היו שם תמיד,רק הדלת הראשונה היתה פתוחה

''תשחרר אותי'' מילמלתי בעצבנות בעודי מוצמדת לקיר.
''טוב ג'וסלין בהחלט גדלת'' הוא אמר ובחן אותי ''מה קרה לשיער הארוך שלך?'' שאל למראה שערי בתספורת הקרה ''גזרתי אותו'' השבתי ''למה?'' הוא שאל ''הזכיר לי אותך יותר מידי ולא קוראים לי ג'וסלין קוראים לי ג'יין'' עניתי בעצבים.
''ג'וסלין..את יודעת שמעולם לא רציתי לעזוב אותך..'' הוא התחיל לומר ''מעולם לא!?'' צעקתי ובעזרת כוחותיי שיגרתי תמונות מזכרונותיי למוחו: הבעת הגועל שלו ממני לנוכח העובדה שאני רק חצי מכשפה, ההלקאות שלו בכל פעם שביצעתי קסם לא טוב, בכי האושר שלו למראה העובדה שאני עוזבת וכל זה שהייתי רק בת שש.

"על מה נראה לך שהם מדברים?" שאלתי את הנער בשקט "לא יודע" הוא ענה לי "למה בכלל הוא רצה לדבר איתה?" הוא שאל ואז נזכרתי שהוא לא היה פה כשהמכשף גילה שהנערה היא הבת שלו "היא הבת שלו" אמרתי "לא הבנתי מה באמת הולך שם אבל לא נראה לי שזה הולך טוב" אומר ואז אראה איך המכשף מתחיל להתרגז "יש לך רעיון איך לצאת מהמצב הזה?" הוא שואל אותי ואני עונה לו "בוא נראה... לא, לא ממש, אנחנו לא יכולים להזיז את הידיים והרגליים ולא לגעת ברצפה ככה שאנחנו דיי מנוטרלים" אוסיף ואז אשאל אותו "אולי יש לך רעיון שאני לא חשבתי עליו?, נשק סודי? משהו?"

הוא התרגז.
היינו בחדר שקוף אך עם חסמי קול כך שזוג הנערים שמחוץ לחדר ראו הכל אך לא שמעו, ראיתי אותם משתנקים למראה הסטירה שאבי נתן לי.
''את תקשיבי לי ותקשיבי לי עכשיו! את תעזרי לי כי את הבת שלי!'' הוא צעק ''מעולם לא הייתי ומעולם לא אהיה הבת שלך!'' צעקתי בחזרה, עוד סטירה ועוד אחת ועוד אחת הן הגיעו במטח.
הוא לא הפסיק להרביץ לי לחיי היו סמוקות וכואבות אך לא הוצאתי צליל ולא בכיתי לא הייתי מוכנה להיכנע לכך לא יכולתי לדמיין בכלל את פני הנערים

לפתע שיגרו אותי , ראיתי את כולם במקום שאליו שוגרתי , "לא הבנתי , מה קורה פה?" שאלתי , "איך זה יכול להיות שיש 3 ממלכות?" 'ושאני חלק משלושתן.' חשבתי , ראיתי את הגנב של הכתרים מרביץ לנערה , 'אם זה אני יכול להתמודד.' חשבתי , "טוב , אז מישהו יכול להסביר לי בקצרה מה קורה פה?" אמרתי , "רק עכשיו הגעתי ואני לא כל כך מבין." הוספתי , ראיתי שיש בין הבן אדם והנערה לבינינו שדה כוח , בזכות היותי חצי מכשף הרגשתי בשדה הכוח , כשהייתי קטן אימי לימדה אותי לשבור שדות כוח , זה מה שנסיתי לעשות , אבל זה לא הצליח , ולפתע הראש שלי התחיל לכאוב , מאוד .
"ניסית לשבור את השדה." הוא אמר , "צא מהראש שלי." אמרתי , "צא עכשיו!!" צעקתי .

"גם לי אין כל כך רעי.." הוא התחיל להגיד ואז ראינו את הסטירה הראשונה "הוא הרביץ לה?" שאלתי והנער ענה "אתה בטוח שהיא באמת הבת שלו?" אחרי הראשונה באו עוד כמה סטירות ואני עניתי "לא..." לפתע הופיע בחדר עוד נער 'מי זה לעזזל' חשבתי, פתאם הנער נשכב על הרצפה והחל לצעוק משהו על זה שמישהו יצא מהראש שלו, כנראה המכשף. לפתע הרגשתי שהכוח סביב ידי ורגלי נחלש והצלחתי להפעיל מספיק כח כדי לנתק את עצמי מהקיר. מיד הסתובבתי ועזרתי גם לנער להשתחרר. שנינו רצנו לעבר הנער ששכב על הרצפה ולא הפסיק למלמל ואז אמרתי לנער שהיה כלוא איתי "אתה.. איך קוראים לך?" "אליסטר" הוא ענה ואז אמרתי לו "אליסטר אני הולך לנסות לעזור לילדה, אתה תשאר פה ותעזור לו" אמרתי והצבעתי לעבר הילד. הילד אמר משהו שלא הצלחתי להבין, רצתי לעבר הילדה כשפתאום נתקלתי בקיר בלתי נראה 'אז זה הדבר שהוא ניסה להגיד לי עליו' חשבתי. 'טוב מה עושים עכשיו?'

שני הנערים ברחו ואחד שלישי הופיע, עיניו של אבי זהרו הוא נכנס למוחו של הנער שהתפתל על הרצפה התרכזתי חזק ועיניו של אבי נמוגו, שלי החלו לזהור 'אל תדאג..' דיברתי בקול מרגיע אל מוחו של הנער ששיחררתי משליטת אבי 'אני אצטרך להיות קצת בראש שלך כדי שאבא שלי לא יוכל להיכנס אליו שוב אני לא יעשה לך שום דבר זה בסדר' אמשיך.
'קח איתך את שני הנערים וברחו אני כבר אבודה..רוצו' אשגר אליו

לפתע הנער שנשכב על הרצפה קם ואמר לנו שהילדה רוצה שנברח. הסתכלתי עליו ועל אליסטר והנדנו אחד לשני בארשנו 'אין סיכוי' חשבתי לעצמי וכולנו ניסינו לפרוץ את שדה הכח אם כלי נשקנו. לפתע החרב של אליסטר חדרה את שדה הכח וכולנו עברנו אל החלק השני של החדר והתחצבנו מול המכשף "תעסיקי אותו" צעקתי לעבר הילדה שלפי מה שהבנתי היא גם קוסמת או מכשפה או מה שזה לא יהיה. בינתיים אנחנו התקרבנו אליו, היקפנו אותו והמשכנו להתקרב עד שהינו במרחק הושטת יד מימנו