נושא: פוקימון - סכנות במחוז האמורי (אין מקום!)

פורסם במקור על ידי NivX10

Sheldon Cooper:
סוף כל סוף אתה ניצב יחד עם אדוארד בפתח כפר ראמיה, הגעת לנקודת הדרך הראשונה במסע שלך. אדוארד שבא מהעיר סוקון כבר עבר פה לפינכן.
הכפר הוא בדיוק כמו שמתואר לך בתחתית המפה, הכפר הקטן ביותר במחוז. אך אתה רואה כפר מאוד ססגוני ופרחוני. האנשים לפי לבושם רובם אנשים פשוטים שעוסקים בחקלאות והם נהנים מהחיים יחד בצוותה. שדות חלקאיים ארוכים פרוסים סביב האיזור מדרום (כיוונך), מזרח ומערב לעיר. צפון ממשיכה הדרך המיוערת.
בערך כ-8 בתים שחלק מהם הם: מרכז הפוקימונים, המשטרה, החנות, בניין הדואר, חנות הפרחים-הפירות-והירקות.
שני דברים מוזרים מושכים את קוו מחשבתך, היכן נמצא המכון? מדוע יש כאן הרבה מאוד תושבים יחסית למעט מאוד בתים.
אך אתה מיד שואל את רודני "תחרות עד למרכז?!" וליפני שהוא אומר את התשובה שלו אתה מתחיל מיד לרוץ ומשאיר את השאלות שלך לאחר-כך.
"היי! נוכל!" הוא צועק ורץ מיד אחרייך. אתה מגיע כמה שניות לפניו ודלת האוטומטית של המרכז נפתחת.
אין שם הרבה אנשים פרט לשתי ילדות קטנות ובחור בשנות ה-20 לחייו.

"ניצחתי!" אני עוצר, מתנשף כתוצאה מהריצה. אני ניגש לאחות גו'י ומרפא את הפוקימונים "אדוארד, שמתי לב למשהו מוזר. אמור להיות כאן מכון, נכון? אבל לא היה בניין שרשום עליו מכון וגם יש מעט בתים לכל כך הרבה אנשים. זה מוזר, לא?" אני שואל אותו בזמן שאני ממתין לפוקימונים

פורסם במקור על ידי NivX10

Sharpedo:[/B]
״כל הכבוד טריפוק! קרב מצוין!״ אתה משבח את הציפור הקטנה שלך והוא מחייך עלייך חיוך מלא אושר והתלהבות. הנצחון הדיי פשוט הזה בקרב העניק הן לך והן לטריפוק המון ביטחון.
כשקווין מוציאה החוצה את הפוקימון השני שלה אתה מביט בו וביופיו וזוהרו "וואוו דילן זה לומיפליי!"
"לומיפליי? טריפוק חכה להתקפה שלו ואז התחמק וצא במתקפת נגד של מכת כנף!" אתה אומר ובנתיים מחפש עליו מידע בפוקידע.
לומיפליי|Lumifly - פוקימון הפרפר המלכותי. לומיפליי ושלביו חיים בעיקר ביערות גשם, בהם ישנה לחות וערפל. הם בעלי כנפיים גדולו ורחבות ונחשבים לאחד מפוקימון הפרפר הגדולים במחוז.
הם נמשכים לאורות ניאון ומכונים במחוז האמורי "מלך החרקים".
השניים מונפפים כנפיים ממש במרכז גובה המכון בין הקרקע לתקרה כשלפתע אומרת קווין "לומיפליי רוח, חזקה ככל שתוכל!"
ולומיפליי מנופף בפרעות בכנפיו תחילה בכבדות אך תוך שניות צוברות תאוצה והרוח החזקה והרחבת אופקים מקשה על טריפוק להתחמק כמצופה ממנו.
טריפוק בכל זאת לפקודתך מנסה לטוס אליו עם מכת כנף כשהוא לא מצליח להתגבר על הרוח הנגדית וזז ממש לאט כאילו עף במקום ואז קווין מוסיפה "עכשיו הוסף לזה אבקת שינה" (Sleeppowder) ולומיפליי משחרר מכנפיו אל תוך הרוח אבקנים כחולים ואתה מבחין איך עיניו של טריפוק נעצמות ונפנוף כנפיו נעשה כבד יותר ויותר עד שנרדם לגמריי כך באוויר.
"הוא מתחיל לצלול למטה ישן כתינוק כשאתה צועק "טריפוק לא! קום!" אך ללא עונים מתרסק על הקרקע מגובה רב ומתעלף!
"טריפוק אינו יכול להילחם, המנצח בקרב הוא לומיפליי!" קורא השופט. לומיפליי הזה ניצח אותך במהלך וחצי. הוא לא הולך להיות יריב פשוט כמו הקודם לו, ממש לא!

אביט בטריפוק בחיוך ואחזיר אותו לפוכדור, "מגיע לך מנוחה ארוכה חבר,הקרב הראשון שלך והוא נגמר בניצחון" אומר בחיוך.
"עכשיו,נאודיל צא!" אקרא ואשחרר את נאודיל לזירה, "נאודיל אני צריך שתהיה ממוקד ומפוקס! עומד מולך יריב לא פשוט כלל וכלל! אני מאמין שנצליח לעבור את הקרב הזה בהצלחה מרובה!" אומר לנאודיל בביטחון בכדי שירגיש בטוח, "עכשיו נאודיל! תנסה להשתמש במבט חודר! תנסה למצוא גזע עץ גדול וחזק או אבן שתאפשר לך לברוח אליה בתור מקלט ממתקפת הרוח של לומפליי!" אדריך את נאודיל בנחישות ואצפה בכיליון עיניים בקרב.

פורסם במקור על ידי NivX10

Sheldon Cooper:
"ניצחתי!" אתה מכריז ברברבנות לצד אדוארד שטוען "אתה רמאי תומאס, רימית!" ושניכם מתנשפים וצוחקים. נוצרת בינכם מערכת ידידות כבר בשל הזמן שהעברתם אפילו שזה יום 1 בלבד.
אתה ניגש לקצה הימיני של הדלפק במרכז הפוקימונים לוקח משם שתי מגשי פוקדורים ושם באחד את השלושה שלך ובשני את ה-3 של אדוארד (לא ראית את כולם)
אתה ניגש איתם לאחות ג'וי שעומדת זקופה ומחוייכת במרכז הדלפק ולצידה סילנונית בדיוק כמו של אדוארד.
הן שאלות את שמותיכן ומדביקות על כל מגש תוו שם בהתאם. אתה בנתיים ניגש לאחת הספות לשבת עם אדוארד ולדבר איתו על מה שהטריד אותך, אתה שואל אותו לגביי הפרש הבתים-תושבים הבוטה ששמת לב אליו ובנוסף זה שהמכון לא נראה כלל בסביבה.
הוא שומע ומתחיל לצחוק ואז שואל מופתע "רגע, אתה לא שמעת על כפר ראמיה מעולם קודם? קראת עליו או משהו? האנשים האלה חוו ליפני כ-50 שנה מלחמת אזרחים קשה, פעם הם היו עיר גדולה מאוד ולא כפר קטנטן.
כוח הלחימה שלהם למד את האיזור שכולו היה יערות עד סביב, וכך הם נלחמו הצליחו להבריח את הכוח העויין ולנצח. מאז האנשים שכאן בנו בתיהם על העצים שם הם חיים.
לאחר שהיא מסיימת לרפות לך את הפוקימונים אתם לוקחים אותם מסדרים אותם בחגורות ופוסעים החוצה מן הדלת.
לפתע אתם שומעים שני קולות נשיים המדברים עליכם בוא זמנית בתיאום מושלם "היי חכו רק רגע, אולי תרצו נגדנו קרב?!".

אעצור ואסתכל על הבנות למשמע דבריהם, ואחרי כמה שניות אסתכל לעבר אדוארד "מה אתה אומר?" אני שואל אותו בחיוך "אני מסכים!" אני אומר לבנות. אני מחכה לתגובה של אדוארד, ואם הוא מאשר אנחנו יוצאים החוצה עם הבנות ומחפשים מקום לקרב.