נושא: בני העם האפור(סיפור המשך לאראגון)

*זכויות יוצרים של כריסטופר פאוליני על הדמויות, הקסמים והרעיון הכולל של הסיפור

שלום לכולם.
בלי הרבה עיכובים, אני אפרסם את ההקדמה של הסיפור


הקדמה
הוא התחבא. מהיר כברק, חזק כדרקון. נאר גארז'ווג התבונן סביבו, ולא הבחין במתרחש. סוֹתְ'רֶק, דרקונו של גארז'ווג, גונן עליו מפני כל התקפה עתידית העלולה להתרחש. אחרי הכל, הם יצאו משטח האורגלים אל יערות האלפים המאיימים. בעת הליכתם, קרניו הארוכות של גארז'ווג נתקלו בענף של עץ עבה ביותר. הדרקון החום לעס את הענפים כאילו לא היו אלא בשר ארנבת משובח. לאחר שהשתחרר ראה גארז'ווג משהו זז בתוך העץ. היזהר. אמר סות'רק לגארז'ווג. אל תדאג סות', אני יודע להגן על עצמי. השיב לו גארז'ווג וליטף את אפו הגדול של דרקונו. גארז'ווג ניגש אל תוך העץ, ושלח יד לחור שהיה בעץ. "איי." אמר גארז'ווג ושלף את ידו מן החור. מה קרה? שאל סות'רק בעוד הקל העצמתי מעסה את ידו השמאלית בכאב. משהו נשך אותי. ענה לו גארז'ווג והראה לו ידו. היד נראתה כרגיל, חמש אצבעות, אך כולה עטופה בדם ארגמני. זה הדם שלך? שאל הדרקון. אני לא חושב. ענה לו במהירות, אני מחצתי שם משהו. לפתע סות'רק, בהתקף זעם נוראי, נשך את העץ, וכל העץ עד החור שאליו גארז'ווג הכניס את היד קרס. גופה של סנאי התגלתה בתוך העץ, או מה שנשאר ממנו. גארז'ווג שלח יד אל הסנאי המת, ושם אותו בכיס של שריונו העשוי עור דוב. אראגון ירצה לראות את זה. הסביר גארז'ווג.

לאחר עוד שעתיים של הליכה איטית השמש החלה לשקוע. מוטב שנתמקם. הציע הדרקון האימתני. גארז'ווג לו הגיב, אלא אסף עצים ומלמל "בריסינגר." כלום לא קרה. גארז'ווג ניסה עוד ועוד, אך לא קרה דבר. הקסם, שהיה אמור להבעיר את העצים שאסף הקאל, לא עבד וגם לא שאב אנרגיה מגארז'ווג, כמו שהיה אמור לעשות. דבר עם אראגון. דחוף. פקד עליו סות'רק. גארז'וורג פתח את נאד המים שלו ומזג אל קערת ברזל. הוא שלף שקיק בד והוציא ממנו אבקה לבנה כשלג ומנצנצת ככוכבים. הקאל פיזר את האבקה במים ועד מהרה תמונתו של אראגון הופיעה. היו לו תווי פנים חדים כמו לשאר האלפים, אך בעיניים שלו היה עדיין משהו אנושי. עברו 87 שנים מאז מות גאלבטוריקס. מאז המרד הגדול. אך אראגון לא השתנה מאז. "גארז'ווג." אמר אראגון בקול שמח של נער. "כמה טוב לראותך." "גם אותך טוב לראות, אראגון אלדה." אמר גארז'ווג מתוך נימוס. בדרך כלל היה מברך אותו בתפיחה ידידותית על השכם, או שאגה צורמת. "גארז'ווג," פנה אליו אראגון. "היית אמור להתקשר רק מחר בערב, לדווח לי שהמשימה הושלמה. משהו קרה?" "כן, אראגון אלדה." ענה גארז'ווג והגיע ישר לעניין. "ניסיתי להדליק אש באמצעות קסמים מספר רב של פעמים, והאש לא נדלקה, והקסם לא שאב ממני אפילו חלקיק של אנרגיה." "המממ, אני מבין." אישר אראגון. קרה משהו חריג היום?" שאל אראגון בתימהון. "לא." ענה גארז'ווג בתמימות. תגיד לו שהרגת סנאי. דחק בו סות'רק. לא. אמר גארז'ווג. שאגת דרקון נשמעה בפיו של סות'רק, ואז אמר לקאל העצמתי, אז אני אספר. כעת פנה הדרקון אל אראגון שבמים. הרוכב המהולל שלי הרג סנאי במו ידיו. "מה אתה אומר." ענה אראגון בלגלוג שלא נשמע כלל בנימת קולו. "אם קורה משהו חריג דבר איתי מחר בבוקר." פנה אראגון לגארז'ווג. "ואם לא, אז מחר בערב. לילה טוב." איחל אראגון לדרקון ולקאל שעימם דיבר כרגע. "לילה טוב." השיב גארז'ווג והבבואה של אראגון נעלמה. נאר גארז'ווג התבונן בכוכבים שמעליו ועצם עיניים בשלווה. לא היה לו מושג מה מחכה לו ביום המחרת.

סות'רק קם מוקדם בבוקר, ויצא לצוד. הוא עף בשמיים בחיפוש אחר ציפור, ואם יהיה לו מזל אולי ימצא ביער במבי צעיר. הוא חלף על פני מעיין, עץ גבוה שעליו ראה שנתקע חתול שנאכל על ידיו מאוחר יותר, ואיילה. הוא התנפל על האיילה, לפת אותה ברגליו החזקות, וטרף את כולה בביס אחד בלי להשאיר זכר. אך לפתע תקף אותו הצמא. בעת מעופו אל המעיין שראה קודם ראה הדרקון מחנה שלא שם לב אליו בדרך לאיילה: ארבעה אוהלים שחורים ומדורה במרכז המחנה. סות'רק ראה שמאחד האוהלים יוצא איש עם עור שחור ושיער לבן ארוך. וואו, חשב לעצמו, מעניין אם יש להם משהו לאכול. האיילה הייתה סחוסית מדי. הדרקון החום, שנראה כמו כתם ענק בשמיים, דהר לעבר האנשים בעודו מתנגש באחד האוהלים. הוא שם לב שיש תריסר אנשים שחורים. סליחה. סות'רק אמר. אך הם לא קנו את זה. כולם שלפו קשתות וכיוונו אותם לעברו, מלבד אחד ששלף מטה מגולף. "אז, סות'רק." התחיל האיש להגיד. "למה זכינו בביקורך?" מי אתם? שאל סות'רק את האיש שהחזיק מטה. "אנחנו האלפים האפלים." השיב האיש בקצרה. אני בחיים לא שמעתי עליכם. אבל מוטב שתתנו לי ללכת, אחרת תחושו על בשרכם את כוחו של הקאל. איים סות'רק. "אני לא מפחד כלל מגארז'ווג. בעיקר משום שהוא בדרך אלינו." לסות'רק לקח להבין את המשמעות די הרבה זמן, וכשהוא הבין, הבין שהאלפים האפלים שבו אותו, הוא נשך אחד עם קשת, ולעס את ראשו. שאר האלפים האפלים הסתכלו על מנהיגם, שסות'רק הסיק שזה האחד עם המטה. האלף האפל המנהיג הנהן קלות בראשו, והשאר שחררו עשרה חיצים שפגעו בסות'רק. הדרקון שאג בכאב. הוא התפרע ושיטח את כל האוהלים, לעס עוד שלושה אלפים אפלים, אך ברגע שהנותרים שחררו לעברו שבעה חיצים נוספים, סות'רק קרס. הדבר האחרון ששמע לפני שהתעלף היה במחשבותיו. קולו המלכותי של האלף האפל שדיבר עמו אמר, לא היית צריך לפקפק בכוחם של האלפים האפלים. אנחנו בני העם האפור, ממציאי השפה העתיקה.

תודה. אשים לב לכך בהמשך.

תודה