נושא: שרשור לי, איתמר וטל- Alo

"חכה" אומר לילד" תחזור תבלה עם המשפחה והחברים, ותבוא למשחק מחר בבוקר, בלי להתווכח". הוא נשאר המום בעוד אני הולך, מתלבט מה לעשות בזמן שאני חזרתי לעיר 'הם מנסים לכוון אותי לשחקן שלי בSAO' חשבתי בדרך 'חסר לי רק רומח ואת 3 מתקפות הדגל שלי ואני מסודר'.
הגעתי לחנות של הנפח בעיר "שלום, הבחור השני כבר עזב" הוא אמר "הכנתי בשבילך משו מיוחד". הוא הוציא מהחנות שלו רומח שחור ונתן לי אותו, למדתי את הסקיל LANCE- 10.

ספוילר

"תודה!" אמרתי והתחלתי ללכת, 'עכשיו נותרו רק המתקפות' חשבתי והלכתי לאכנסייה בעוד מתחיל להחשיך. "חדר לילה בבקשה" אמרתי. "להתנתק?" המארחת שאלה. "לא, להישאר ללילה" אמרתי וננסתי לחדרי הזמני.
-----
התגובה קצרה כי אני רציתי להעביר פשוט קצת את הזמן לפני המחר בשרשור.

שם בשרשור: שם אמיתי: מיילין במשחק:לואיז
גיל: 14
תאור/תמונה:
אופי:חמומת מח, חכמה, לא חושבת לפי פעולותיה, אסטרטגית טובה, נאמנה, רוכשת נאמנות די בקלות, שמה את יקיריה לפניה, נעלבת בקלות
רקע:י''ב
הערות:

''שם?'' שאל קול ההרשמה בקול נשי ''מה..?'' מילמלתי בהפתעה, הרי לפני רגע מתתי בסאו.. אני לא אמורה למות? ''לואיז'' מילמלתי תוך כדי בלבול ואי הבנה למה שקורה לי ''גזע?'' נשאלה שאלה נוספת וכמה דמויות הופיעו מולי, הירהרתי ביניהן עד שהחלטתי שגזע בעל ביגוד כחול בשם ''Undine''.
''המראה שלך יבחר אקראי, מקובל?'' שאל הקול ''כן'' עניתי בקול צלול.
מיד גופי החל לזהור ושוגרתי לעיר גדולה, שערי הפך ורוד וגלש בצורה גלית אל אמצע גבי, לבשתי ביגוד כחול עם מן גלימה שחורה מוזרה.
''שחקני סאו יקרים!'' נשמע קול ''אלו מכם שמתו בסאו שוגרו הנה, לאלו הסבר על העולם יפורט בספר שבתיבת חפציכם'' נשמע קול חזק.
*כחצי שנה לאחר מכן*
''לואיז את באה??'' צעקה מיריה ''כן! אני באה'' צעקתי חזרה ופרשתי את כנפי, חצי שנה עברה מאז שהגעתי לאלו, הייתי בין הבודדים שנמצאים כאן זמן רב כל כך, הרבה מן האחרים שעברו הנה לא שרדו בגלל גופם הפיזי, המעבר היה קשה מידי לגוף שלהם.
הייתי ברמה עשרים ושש, מבין הרמות הגבוהות במשחק ובכל זאת לא ממש הצלחתי להתמקד בתפקיד מסויים.
עזרתי מידי פעם לקבוצה המובילה, ועשיתי משימות, שוטטתי בעולם הבידיוני ללא כל מטרה, בתקווה יום אחד לצאת מכאן.
''קדימה! לואיז אנחנו נאחר אל הנפח שבעיר לפורקאנס'' זירזה אותי מיריה ''אני באה, אני באה!'' מילמלתי בגלגול עיניים, החרב שהייתה על גבי כבר הייתה מתחת לרמה שלי ונזקקתי לחרב חדשה.
נכנסנו לחנות, זוג נערים עמדו שם-האחד עם שיער לבן ועיניים כחולות והשני אשר שיערו קצר וכחול במקצת, בעל עיניים שחורות מאיימות.

איך אני נראה
ולא הבנתי קצת אבל אני אזרום
~~~~~~~~~~~~
"ולך.." הוא אמר והצביע עליי, "להתראות" אמר אותו שחקן ויצא מהנפחייה, בזמן שזוג נערות נכנסו הן אל הנפחייה, "תן לי את חרבך" הנפח ביקש והושיט את ידו, "אכן חומר משובח, עשויה מהקריסטל בעצמו" הוא התפאר בחרבי. הוא לקח Item שהיה אצלו ושם את ידיו על החרב וה-Item, מלמל מילות קסם והחרב וה-Item התעופפו באוויר באור בוהק והתחברו, "וואו!" נדהמתי שראיתי את החרב שנעשתה עבה וחזקה יותר. היא נחתה על השולחן והרמתי אותה. "מהירה." אמרתי והתחלתי להניף אותה באוויר, "תודה!" אמרתי, השארתי לו שקית של 200 מטבעות ויצאתי לי מן החנות.

'אז יש לי זמן מסך?' שאלתי את הקול בראש שלי 'כן, אבל לא יותר מידי'.
למחרת בבוקר נפגשתי עם קייט במשבאה. "מה קרה שאמרתי לי לצאת" היא שאלה תוך כדי ארוחת בוקר. "זה" אמרתי בזמן ששוגרנו באו אדום, מצאתי את עצמי ליד היוצר, הבוס ה100 בsao שאותו אני מכיר טוב. "שלום ידידי" אמרתי "לא היה נחוץ להביא אותי לכאן חזרה". "האמת שכן" הוא אמר "לחצו עלי לעשות את זה שוב אז הבאתי אותך שתוכל להציל כמה שיותר, אתה יודע שאני לא הרע כאן". "זה נכון" אמרתי.
"שלום שחקני Alo!" הוא אמר "מכיוון שכל המתים של Sao הגיעו לכאן החלטנו לעשות כאן שינוי, מעכשיו Alo הוא כמו Sao! אבל יותר מציאותי. אני רואה שכולם התחברו וזה טוב, המטרה: לסיים את המשחקבכל שמגיעים לקצה העץ העולמי, תהנו".
אני מכיר את היוצר מהמשחק הקודם, הוא היה בוס מספר 100 ואחרי שנשארתי לבד בקומה 96 הוא בא לעזור לי עד הסוף, שמה נלחמנו וניצחתי אחרי מאבק באורך של שלושה ימים.
"שלום" אמרתי במסך "השגתי את הזמן מסך על ידי עסקה, אני מגיע לalo, אני מדבר איתכם בהתחלה. עכשיו חלק מכירים אותי בתור המנהיג של הגילדה Cronos, חלק בתור סתם שחקן Sao ואולי 2 או 3 בתור השחקן היחידי שלא מת בsao לפני שהוא נגמר. בכל מקרה אני מנצל את הזמן מסך הזה לכמה דברים.
1. כל שחקנים הsao למינהם, תעזור לשחקנים החדשים, אין אף אחד בלי קבוצה שיש בה לפחות חבר Sao אחד, שלא ימותו הרבה על ההתחלה.
2. קבוצה מצומצמת חדורת מטרה תלך לכיוון העץ העולמי, עדיף קבוצה רק של Sao ולעבור את המשחק מהר.
ומשו אחרון, המשחק יותר מציאותי בעזרת כאב, עם עצם נשברת זה נשאר וכואב, אבל עדיין עובד העניין של החיים, מכה בצוואר לא תהרוג מישו בהנפה אחת אבל תעשה נזק יותר גדול, בהרבה. בנוסף זה".
שלפתי סכין וחתכתי את היד מול המצלמה, דם ירד מהחתך והוא נראה אמיתי לגמרי. "יורד דם, אז לקחת בחשבון שלא תיכנסו לפאניקה באמצע המשחק".
"זהו" סימנתי למצלמה והיא הפסיקה לצלם אותי. "עכשיו אני חוזר, נראה איך תגיב הפעם".
שוגרתי בחזרה ליד קייט במשבאה והיא הייתה בהלם.

''תודה רבה!'' צעקתי כאשר יצאתי עם מיריה מהנפחיה וחרב כסופה חדשה בידי.
''טוב להתראות מחר לואיז!'' אמרה לי מיריה, פרשה כנפיים ועפה בחזרה אל הטריטוריה של הגזע שלה.
''להתראות' מילמלתי בפיהוק.
הבטתי בשעון 'יש לי עוד זמן..אולי אני יעוף למשבאה' חשבתי במוחי.
עפתי די מהר מפני שלא הייתי רחוקה מהמשבאה ונכנסתי, התיישבתי ליד הדלפק וחיכיתי שאחד המלצרים יפנו אליי, שמתי לב לנער ולידו נערה שמביטה בו כאילו ראתה רוח רפאים 'מעניין מה הוא אמר לה' הירהרתי וחייכתי מעט.
''כן מה תרצי להזמין?'' שאל אותי לפתע אחד המלצרים ''אמ..אני רק רוצה כוס מים'' השבתי בחיוך ''אין בעיה'' הוא אומר ונעלם במטבח, לפתע קיבלתי קול הודעה, זה היה מהגילדה אליה אני משתייכת.

רק אני שחקן סולוו ? :-\

"ברכותיי, סיימת את המשימה השנייה שלך" מסך הופיעה מולי, "יופי!, 1,500 מטבעות זהב+זוג שיקויים" אמרתי ולחצתי על המסך. "כל שחקני SAO שמתו..?" שאלתי את עצמי אחרי שראיתי את מנהיג של הגילדה Cronos שהיה אותו נער שעזר לי , "זה אומר.. שהם החיו אותם !" דמעות זלגו מעיניי, "עכשיו שום דבר לא הולך לעצור אותי מלהגיע אליך" אמרתי וניגבתי את הדמעות, "אני רק צריך למצוא אותו שוב, את אותו נער בטח לו יש את התשובות" חשבתי לעצמי.

אתה לא היחידי שלבד חברי
---------------------
"כן שכחתי להזכיר את זה" אמרתי לקייט בזמן שהיא מציפה אותי בשאלות "בכל מקרה כמו ששמעת אני הולך לרוץ עם המשחק הזה במטרה לסיים אותו מהר, נתראה אחר כך".
שלחתי הודעה לגילדה שלי שעזבתי, הסימן הופיעה על ילדה מאחורי, כנראה כי גם הייתה שמה ורצתי החוצה לכיוון היציאה הדרומית מן העיר, שמה פגשתי כמה אנשים שזיהו אותי אבל לא נתתי יותר מידי משמעות והתחלתי לעשות Grinding באזורים לרמות גבוהות שאין לי גישה למשימות שלהם. (גרינדינג זה מושג מwow שאומר להרוג מפלצות כדי לעלות רמות בלי משימות בגלל שאתה לא מספיק גבוהה כדי להמשיך אותן)

''אני יוצא להרוג כמה מפלצות'' נכתב שם ''אוף למה אני תמיד מקבלת את ההודעות האלה מי שלא שולח את זה שישלח רק לראש הגילדה'' מילמלי וגילגלתי עיניים.
סמל הגילדה היה צרוב על עורפי בצבע סגול בהיר, מסיבה זו תמיד לבשתי צעיף- אני ממש לא צריכה בעיות זיהוי כרגע מגילדות אויבות.
החלטתי לסגור את היום בעליית רמה או שתיים, במילא הייתי צריכה לסיים את המשימה של להרוג את מפלצות האריות באחו.
לקחתי את קריסטל השיגור שלי והשתגרתי לאחו.
חיטטתי בחפצים שלי ושלפתי משם קשת זהובה עם עיטורי ציפורים עליה, הנשק המועדף עליי היא קשת אך אני גם לא רעה בחרב.
נעמדתי מול להקת האריות ואיוונט המשימה מיד הופעל, הם קמו ממקומם והחלו עומדים מסביבי מוכנים לתקוף, רצתי הצידה וקפצתי מתוך המעגל שלהם והתחלתי לירות חצים.
תחילה הרגתי את הגדולים יותר, חץ אחד שלי הספיק בשביל להרוג אותם, לאט לאט הרגתי אותם מהגדול לקטן עד שראיתי שרק אחד נותר שם-גור אריות קטן, מפלצות בגודל שלו לא מזיקות ולא יודעות לתקוף.
למרות שהוא רק תוכנת מחשב, מספרים ולא יותר כאב לי לירות בו את החץ, או ליתר דיוק היה כואב לי.
חצי שנה בסאו ושנה וחצי באלו עושים משהו ללב של בן אדם.
חזרתי לעמדת המשימה ולקחתי את הפריט שקיבלתי: שמלה יפה ועדינה מעוטרת בפרחים ''אוף!'' מילמלתי, זאת הייתה משימה עם פרס לא ידוע קיוויתי למשהו קצת יותר רציני.
''רמה 29'' ציפצץ הקול המוכר מעליי שהexp התווסף ללבל שלי.

שמתי לב שבאלו אין בכלל רמות
;~
"וויפ" נשמע הצליל, "לא שוב" סיננתי, לחצתי על המשימה, "אילוף חיה 1: לך לעמק הדרקונים והרוג 2 דרקונים" הקראתי בחוסר חשק, החזקתי בחרב הקריסטל שלי והועברתי אל עמק הדרקונים. "וואו!" אמרתי כשראיתי את המדבר היפה בעל עצי האקליפטוס, המעיינות על החול והדרקונים שמעופפים להם באוויר. "היייאא~!" שמעתי מהצד ראיתי שם שחקן בעל שיער חום שנלחם בדרקון, "מצוין!" הוא צעק לאחר שהרג את הדרקון, הוצאתי את חרבי מן המכסה שלה ורצתי כשהיא מונפת ברחבי המדבר לחיפוש אחר דרקון, "אחח!" צרחתי ועפתי 2 מטרים קדימה. דרקון די גדול וצבעו שחור תקף אותי עם כדור אש, "המפלצות פה מתוכנתות להתבייט על שחקן מבלי שתוקפים אותן" חשבתי לעצמי בזמן שהייתי שרוע על הקרקע. "זה ממש שורף" אמרתי והורדתי את החולצה והציוד שהיו עליי, "קדימה" אמרתי והפעלתי את הכנפיים שלי, "בוא נראה אותך" איתגרתי אותו ועפתי במהירות למולו, "האאא~!" חרבי נהיית כחולה לגמרי כתוצאה מהסקיל וגרמתי לחתך עמוק בחזה של הדרקון, חייו ירדו ב-50% והוא התחיל לעוף ולסגת, "לא כלכך מהר!" צעקתי ורדפתי אחריו

בואו כולם לפרטי יש לנו בעיה רצינית.
------------
"מתקפה 1 מתוך 3" אמרתי לעצמי אחרי שהשגתי את Death Lotus "אני כבר מתחיל לחזור לsao".
התחלתי להתקדם לכיוון החורבות אחרי שעברתי את האזור של ספריגן בזהירות מירבית. שהגעתי לחורבות חיפשתי את הקופסא לקריאת הgm, שאני מכיר כבר מsao. "היי" אמרתי ליוצר "זה אני שוב, יש מצב אתה מזמן אותי לשיחה?".
"כן" שמעתי והתחלתי להתפוגג באור כחול, מצאתי את עצמי יושב על ספה מעץ במרפסת באויר מול שולחן ליד היוצר. "היי רוס" אמרתי לו. "שלום אנדר". "תגיד" אמרתי ובהיתי למטה אל התחתית של העץ העולמי. "אם המפה כל כך קטנה, שאני יכול לעבור את כל האזור ביום, המשחק לא יהיה קל מידי אם אני עכשיו שולח הודעה לכולם לבוא לשם ולעשות איתי את המשימה לגמור את המשחק?".
"לצערי הם לקחו את זה בחשבון, יש משו שאני חייב להגיד לך"

לא הבנתי מה רצית בה''פ
ודניאל בתגובה שלי עכשיו אתה הנער
________________________
גילגלתי בחוסר חשק את לוח המשימות שלי שלפתע הבהבה משימה חדשה ''נו באמת!'' מילמלתי.
''אילוף חיה 1: לך לעמק הדרקונים והרוג 2 דרקונים" גילגלתי עיניים ''אוף עשיתי משימה דומה רק בשבוע שעבר!'' התלוננתי ובלית בררה השתגרתי.
שמתי לב לשני שחקנים שבדיוק עדו על אותה משימה כמוני, ראיתי כי אחד מהם נהדף לאחור על ידי דרקון גדול ''הוא כנראה לא ידע שהם מתבייתים על שחקנים בלי שמתקיפים אותם'' מילמלתי לעצמי.
בדיוק שבאתי לצאת לעזרת השחקן הוא קם והכה בחרבו בחזה הדרקון שנרתע והחל מעופף לאחור, המראה היה די מצחיק.
שני דרקונים החלו להתביית על אותו שחקן, ניצלתי את ההזדמנות ויריתי אארבע חצים, שניים לכל אחד, הם התפוגגו מיד, השחקן ממקודם שהופתע מארבעת החצים שעברו מעל ראשו וכמעט שפדו אותו הביט סביבו בבלבול, הסתתרתי מאחורי אבן אני ממש לא צריכה בעיות עם שחקנים אחרים עכשיו.

כאילו גנבת לי את ההריגות ? Xd וגם אני לא הבנתי את הה"פ~~~

"מוזר.." אמרתי מבועת כשראיתי שאין שום שחקן או איוונט שאחראי על החצים שנורו על שני הדרקונים, נחתתי על החול ולבשתי את הציוד שלי עליי, ראיתי עוד כמה שחקנים שנלחמו בדרקונים אך לא רציתי להפריע להם, סימן הודעה הופיע באוויר, לחצתי עליו "תפגוש אותי במסבאה שבה נפגשנו, נושא חשוב. לונה." הקראתי, "מיד!" אמרתי מסמיק והשתגרתי עם החרב אל המסבאה

העלילה והמפה של Alo קצרים יותר מידי, אנחנו יכולים לסיים את השרשור הזה ביום, צריך למצוא דרך להגדיל את העלילה. אז אני הולך להגדיל אותה בצורה משמעותית, תהנו
-------------------------
"אוקיי אני בפנים" אמרתי בעוד הסקילים שלי מsao חוזרים אלי בהדרגה, הם נעצרו בסביבות החצי כדי שלא יהיה מובהק מידי. "תתקשר איתי שיש לך עוד מידע, ותשלח אותי למסבאה שהייתי בה אתמול, אני פותח קבוצה, וכבר התחלתי ליצור קשרים.
במשבאה חיכו לי קייט, לונה- שחקנית SAO שהייתה איתי בגילדה, והילד שאני מכיר מהמשימה עם הנפח (זה אתה, לא אמרתי את השם כי הדמות שלי לא יודעת אותו).
"זאת המפה החדשה חברים" אמרתי ופתחתי את המפה שרוס נתן לי:

ספוילר

"אנחנו בפנדריה וצריכים להגעיע לספירלה כדי לגמור את המשחק, העץ העולמי מביא לפה, לאיסטרן קינגדום- ליד הפורטל השחור. מי בא איתי?"

אכן גנבתי חח
_______________
''נו טוב כבר מאוחר'' חשבתי.
חיטטתי בתיבת הפריטים שלי עד שמצאתי את קריסטל השיגור שלי והשתגרתי אל האכסנייה בא גרתי בזמן האחרון.
עליתי במדרגות לקומה חמש ונעמדתי מול חדר 509 ונכנסתי.
הוא לא המקום הכי מפואר שיש אבל בית זה בית.
פתחתי אל חלון הגילדה שלי וכתבתי הודעה כללית לכל חברי הגילדה ''מחר אסיים את המשימה בהר האש, היום כבר לא אספיק, אך היום סיימתי את משימת הדרקונים-לחברי משלחת משימת הר האש נא להתייצב מחר באזור השיגור ולחכות לי'' לחצתי על ''שלח''.
''לילה טוב-אמא אבא, מאיה, ג'ורג''' מילמלתי בפיהוק והבטתי בתמונה שעל השידה שלי

"הכוונה לגילדה חדשה?" שאלתי את אותו נער, "ואני משתתף?" שאלתי את עצמי, "הרי יש לי מטרה, למצוא את אחי, ולא לסיים את המשחק או שאם אסיים את המשחק אחי יצא לחופשי" חשבתי. "וויפ" הושמע צליל, היתה זאת הודעה "אלקסיס-קון! אנא עזור לי אני מותקף!" הקראתי בלב. ראיתי שההודעה מאותו נפח שעזרנו לו, שמתי לב שגם הנער קיבל את אותה הודעה, "החזק בידי" אמרתי לו בזמן שהוצאתי את חרב הקריסטל שלי. השתגרנו באור כחול אל תוך הנפחייה. "אעררר" מפלצת בדמוי שד עצמות עם קרן על ראשו שאגה. "מה זה?!!" שאלתי בזמן שהיד של המפלצת העיפה אותי אחורה בחוזקה, "אררר.." נהמתי ואוזני החתול שלי נזדקפו, "החיים שלי ירדו ב-60% מהתקפה אחת של המפלצת.. היא חזקה" אמרתי וקמתי, "בואי נראה למה את מסו.." לא סיימתי והלם תקף אותי נשכבתי על הריצפה מבלי יכולת לזוז,"מה זה אמור להיות, הורעלתי?" חשבתי לעצמי וחיי התחילו לרדת ב-5% כל 10 שניות, החזקתי את חרבי בחוזקה, ולפתע היא הפכה להיות בצבע ירוק, שוב תקף אותי הלם אך הפעם נרפאתי מההרעלה, "מה?, מצוין!" אמרתי כשאני מביט בחרב הירוקה, הבחנתי שהיא משנה עוד פעם את הצבע והפעם לאדום, החיים שלי עלו ב-80% וריפאו אותי לחלוטין אך לפתע החרב שלי נהפכה לשחורה והתפוררה, "לא!" צעקתי
המפלצת חזרה לתקוף אותי כשאני חסר הגנה "מה אעשה?!" חשבתי חסר אונים מול המפלצת