נושא: שרשור לי, איתמר וטל- Alo

"אני מסכים שמפלצת 10 רמות מעלייך זה קשה, אבל לא שאתה 20 רמות מעליה" אמרתי לנער "עכשיו בוא נראה כמה זמן היא תשרוד" שלפתי את המאה סכינים שלי (כן זה הרבה), זרקתי אותם על המפלצת תוך כדי התחמקות ממכות אגרוף. "תאחז במשו" אמרתי לנער והפעלתי את מתקפת הדגל השנייה שלי blade cyclone. נוצר מסביב למפלצת טורנטו גדול שהעיף את הלהבים בתוכו לכל עבר שמידי פעם עפו גם החוצה אבל זרקתי אותם חזרה. לאחר 10 שניות הקסם בוטל והמפלצת נפלהעל הרצפה, עם חתכים בכל גופה. החזרתי את הסכינים על ידי quick back (כי אני לא אאסוף עכשיו כל פעם 100 סכינים) אמרתי "ביי" לנער והשתגרתי עם קריסטל חזרה למשבאה.
במשבאה חיכתה לי קייט. "הולכים?" שאלתי אותה. "כמובן, רק אל תנטוש אותי שוב" היא השיבה. "לא לדאוג, פשוט הייתי צריך לעשות כמה סידורים". הוצאתי את כנפיים שלי שנראו כמו כנפי שלד מכניות ועפנו משם.

נו חחח כבר שעתיים אני מנסה להיתקל בכם XD do something
_________________________________
''אה? כבר בוקר'' מילמלתי שפקחתי את עיניי.
חלון הודעה נפתח מולי, זאת הייתה הודעה בעלת מסגרת שחורה עם עיטורי פרחים שחורים מיד ידעתי מי עיצב את ההודעה הזאת ומה יהיה תוכנה-הדאתה היא רק מי?
''לואיז היקרה.
אתמול בלילה ג'ורג' הלך ל''נקות'' את צינוק הורדים אך נראה כי המפלצות שם מתוכנתות לחסום את כל יציאות הצינוק ברגע שמתמש נכנס, כולל הפיכת האזור לאזור ללא שיגורי קריסטל.
המפלצות הרבות תקפו את ג'ורג' שנכנס למלכודת, לצערינו הוא לא שרד.
ההלוויה תתרחש היום בצהריים בגן הסחלבים.
מקווים שתכבדי אותנו בנוכחותך
-לוסיאן ולוסי-
''

''ג'ורג' אה..'' מילמלתי לעצמי בעצב שתמונתו של ג'ורג' האופטימי תמיד עלתה בראשי.
השעה הייתה שתים עשרה מפני שישנתי עד מאוחר, היו לי רק שעתיים להלוויה.
השתדלתי לכבוש את דמעותיי וסרקתי את הפריטים שלי, שלפתי משם שמלה שחורה קצרה ועליונית לבנה.
לבשתי את השמלה ומעליה את העליונית, לאחר מכן שמתע שרשרת כסופה עם תליון בצורת סוס דוהר, הסוס שבשרשרת דהר על קויי השרשרת במעגלים ללא הפסקה, השרשרת הזו הייתה חשובה לי פי אלף עכשיו-היא הייתה מתנה מג'ורג'.
שעתיים לאחר מכן התייצבתי בגן הסחלב, אנשים רבים התאספו שם

"אוי לא.." אמרתי בזמן שאחזתי במה שנשאר מחרבי, לקחתי הפעם קריסטל שיגור והשתגרתי חזרה למסבאה בראש מורכן. "מצטער שהתעכבתי." אמרתי ללונה בפרצוף עצוב. "מה קרה? ואיפה החרב שלך?" היא שאלה בזמן שהתיישבתי על כסא, "היא התפוררה" אמרתי שפלאשבק של החרב מתפוררת הופיעה לי מול העיניים. "היא התפוררה באמצע לחימה מול מפלצת" אמרתי לה בראש מורכן, "אז מה?" היא אמרה בחיוך, "האם הופיעה לך המשימה 'אילוף חיה'?" היא שאלה. "כן, איך את יודעת?" הסתכלתי עליה בסקרנות. "בתוך החרב הייתה טמונה נשמת דרקון הקריסטל. בתוך מערה נטושה בעמק הדרקונים, הציב יוצר המשחק דרקון אשר בכוחו לספק קריסטלים ע"י כך שיתיך אותם הכוח שלו בדומה לקריסטלים: להשתגר, לרפא וכולי'" היא הסבירה, "כן ו..?" שאלתי בחוסר סבלנות. "מה שאני מנסה להגיד זה שאפילו אם החרב התפוררה נשמת הדרקון עדיין נשארה. ובדיוק יש לי את הItem המתאים להחייאת חיה" היא אמרה ועברה לתיבת הפרטים שלה, "הנה!, פרח הפנאומה" היא לחצה על זה ופרח הופיעה מן האוויר, עברתי גם לתיבת הפרטים שלי ומצאתי שם Item מוזר 'Obereon's Heart'" לחצתי על זה ולונה לקחה את זה מיד. מבלי ששמתי לב אור בוהק סינוור את כל המקום ודרקון שחור בעל עיניים אדומות קטן הופיעה. "הנה הוא, אוביראון הדרקון" היא אמרה וצלצול הודעה נשמע. "אני מאחרת!" היא אמרה בלחץ, "אתה בא איתי!" היא אמרה בעיניים מאיימות, "מה לאן?" אמרתי בזמן שהיא גררה אותי, אור כחול שיגר אותנו. "ג..ן הסחל..ב" קראתי על השלט שהיה תלוי, ראיתי פתאום חליפה שחורה ומוזרה עליי. "לונה-צ'אן" אמרתי שראיתי אותה מחזיקה אותי כאילו הייתי בן זוגה כשהיא לבושה בשמלה שחורה. התיישבנו באמצע השורה החמישית וראיתי חלק מן האנשים בוכים אז הסקתי שזאת הלוויה

"אני מקווה שלא איחרנו" אמרתי לקייט בעוד אנחנו נוחתים, זאת הייתה ההלוויה של גורג, הסגן שלי בגילדה של Sao. "מגיע לו הלוויה מכובדת" אמרתי בעוד שאני עומד מאחור עם קייט. בעוד שאנשים שממש קרובים אליו נושאים נאומים על גור'ג הסתכלתי על הגופה. היא הייתה חלקה, ללא דם עליה וללא פצעים. "זה לא הגיוני" אמרתי לקייט. "הוא נקי מידי בשביל להיות מת, בלי פצע, בלי דם. משו פה לא בסדר, הוא כן מת, אבל זה לא הוא". "מלכודת?" היא שאלה. "לא, אני מכיר אותו, אני יודע איפה הוא יהיה" אמרתי לה והלכנו מההלוויה לכיוון הצד השני של הגן, הוא היה ריק לגמרי. והיה בו ארון קבורה. "כמו שאמרת לי, אם אנשים כאלה יבואו להלוויה שלך, אתה לא מגיע. לא חשבתי שאתה באמת מתכוון לזה אבל בכל מקרה אל תדאג, המוות שלך לא לשווא". קברתי את הארון והלכתי עם קייט בעוד השאר נשארים עם הגופה המזוויפת. "וכן, זאת מלכודת. הלכנו".

''הו! לונה!'' צעקתי והתקרבתי לשורה החמישית, חברתי לונה ישבה שם עם נער שמעולם לא ראיתי.
''הו, שלום לואיז מצער להיפגש בנסיבות כה מצערות'' אמרה לונה בחיוך קלוש ''כן, ג'ורג' היה אדם נהדר יצאתי איתו לכמה וכמה משימות'' אמרתי מנסה לשמור על קור רוח ''והוא היה החבר הראשון שלך במשחק הזה, עם אני לא טועה הוא גם הציע לך פעם...'' התחילה לונה לומר אך מיד קטעתי אותה.
''שלום, אני לואיז'' אמרתי לנער (דינאל זה אתה) שליד לונה והושאתי את ידי ללחיצה

"א.. שלום אני אלקסיס" הצגתי את עצמי בפניה ולחצתי את ידה. אוביראון הגיח משום מקום וקפץ אל הכתף של לואיז ומשם עלה על ראשה והתיישב, "אוב.." לא סיימתי להגיד וקול נאום חדש עצר אותי. "היום.. אנחנו רוצים לומר שלום לחבר וותיק ויותר מכל אח. אני לא יודע אם הינכם יודעים זאת אך אני והמנוח היינו בלה בלה בלה בלה.." הוא נאם. שמתי לב לרעש כמו של ממטרה רק יותר חלשה, "והנה היום! אנחנו נפרדים ממנו לאחר המון עליות ומורדות הגיע זמנו ללכת." הוא הוריד את הכובע בפניו. "היי היי מה!!" נשמעו צעקות בקהל וכיסאות התחילו ליפול אך לפתע הכול השתתק. הייתי המום למראה עיניי, כל האורחים היו מורעלים ולא הצליחו לזוז, "הא הא!" צחק הנואם בצחוקו המרושע.
ניסיתי לזוז אך לא הצלחתי.

"אתה הולך להשאיר אותם לבד?" קייט שאלה בעוד אנחנו צופים ממרחק בטוח. "לא, אבל הא לא שם לב אלינו, אפשר להיכנס בו." השבתי לה ומיקמתי את עצמי. "אני מסיים את זה במכה אחת". כיוונתי את הרומח עם הקצה לכיוון האיש (מרחק של בערך 40 מטר) 'מתקפת דגל מספר 2' חשבתי full charge. רקעתי עם רגל שמאל יחד עם צעד קדימה, נוצרו קירות מעוגלים שכמעט נסגרו מעלינו (כמו U). שחררתי את המתקפה, דחפתי את עצמי עם רגל ימין בכח אדיר, אבל הוא הדף את המתקפה אבל לא לגמרי, הרגשתי פגיעה. ההדף והמהירות גרמו לי להיות באויר מעליו, תפסתי שליטה ונחתתי עם הרומח תקוע ברצפה למקרה של הדף. הקירות בצדדים נשברו כלא היו. התבוננתי עליו לראות איפה פגעתי וראיתי שפגעתי בכתף יותר נכון העלמתי אותה, מה שגרם ליד שמאל שלו ליפול בקולות גועל של כמה אנשים מהלוויה. "אתה טוב משחשבתי" האיש שהכין את המלכודת אמר. "ואתה גרוע יותר" אמרתי לו בחזרה. "אני מזהה אותך מSAO, אתה חבר בPK guild היחידי פה. "נכון" הוא השיב "וכרגע הרסת לי את הרגע המושלם להחריב את cronos.". החזרתי את הרומח ושלפתי כמה סכינים. "אף אחד לא נוגע לי בגילדה" אמרתי לו "אני מניח שאתה גם הרגת את גור'ג. הייתי אומר שעשית עבודה טובה אבל אתה לא, מי שרוצה מוזמן להשתולל עליו". הלכתי חזרה לקייט תוך כדי שעברתי על פניו, אבל הוא לא עשה לי כלום. 'אני צריך לזכור לכוון יותר טוב' חשבתי בעוד אנחנו עפים משם.

למזלי הרב לא ישבתי על כיסא מפני שהכיסא שלי היה בשורה השלישית.
ראיתי כי האיש עם הכובע מחייך ''מי אתה?' שאלתי ''הסיוט הכי גדול שלך'' הוא השיב בחיוך שטני, גילגלתי עיניים ''רשעים שונים, אותן קלישאות מטומטמות''.
הוצאתי את החץ וקשת מתיק הפריטים שלי ויריתי את החץ הראשון, הוא פגע לו בול בחזה, זה היה מוזר ומחשיד הוא לא ניסה אפילו להתחמק.

הלם דה-ז'ה-וו תקף אותי כשראיתי את החץ וקשת של לואיז ובמיוחד את החיצים. "אז זו בעצם הייתה היא" אמרתי ונזכרתי בשני הדרקונים שנהרגו ע"י החצים,"או שאני סתם ממהר להאשים" חשבתי. "אח" סיננתי מתוך הכאב שהרעל גורם החיים שלי ושל כל האורחים החלו לרדת בצורה ניכרת. לפתע אוביריאון נעמד מולי ואור ירוק נוצר סביבו וסביבי. התרפאתי מהרעל והסטטוס של הרעל הוסר. "עכשיו תרפא את לונה" ציוויתי את אוביריאון והחזקתי את ידה. "ת-תודה" היא קמה ומילים הופיעו סביבה באוויר והיא מלמלה מילות קסם וריפאה את כל האורחים, היא התעלפה מכמות המאנה שבזבזה, "הא הא" אותו אדם צחק בצחוק מרושע שחץ תקוע בחזהו והוא שוכב על הקרקע בלי יד, "זה לא משנה אם תהרגו אותי!" הוא צעק בחיוך מרושע. "הם עדיין יהרגו אתכם" הוא המשיך וצחק בקול אכזרי. "ה-הם? מי זה הם" שאלתי בקול כשלפתע צבא של שדים עשויי עצמות הגיחו מאחורי הבמה והרסו אותה. אוביריאון הסתכל עליי במבט של "היית חייב לשאול?" Xd

הגענו לעץ העולמי, ונכנסנו למשימה (לא אנחנו לא מתקדמים, תצאו גם אתם כי המפה של WOW הרבה יותר אדירה). המטרה: להגיע לפורטל למעלה. שלפתי את הרומח, המרחק למעלה הוא בערך 50 מטרים. "מוכנה?" שאלתי את קייט "כן" היא ענתה. 'לבאים יהיה מזל' חשבתי 'המתקפה הזאת תחזיק עוד קצת הרבה זמן'. הפעלתי את מתקפת הדגל הראשונה שלי, שכולם בcronos הכירו. reqium of the blade. נוצרו למעלה ענני סערה כבדים והיה רעם, התחיל לרדת גשם של להבים. שלפנו את הכנפיים ואת הנשק ועפנו למעלה. בדרכנו למעלה לא בזבזנו הרבה זמן, השתמשנו בנזקים שלנו כדי להעיף את היריבים ולהרוס אותם במכה אחת אם אפשרי, לבסוף עצרו אותנ מחסום של 50 גארדיאנס. full charge- באויר. חשבתי והכיוונתי את עצמי למעלה, הרקיעה יצרה תזוזה של האויר שהיה אפשר להרגיש. השתגרתי למעלה ועברתי דרך המחסום שלהם. הגעתי לפורטל למעלה ועברנו דרכו.

''אוי נו אין לי בררה'' מילמלתי בעצבנות ואלקסיס הביט בי במבט תמיהה.
התחלתי למלמל את הכישוף, 15 מילים בסך הכל ''נומא, לום, טום אבו רו שו נולאה מורו עי גיר היץ לוק בורה מו נומא''
בעקבות הכישוף כל השחקנים החלו משוגרים לעיר ההתחלתית, שם יש מקום בטוח.
הדבר הכי גרוע בכשיוף הזה הוא שהוא צורך כל כך הרבה מאנה שהמשתמש תמיד יתעלף בסופו של דבר, אך הרגשתי טוב עם עצמי בידיעה שהכישוף-אשר משגר כל שחקן בטווח קילומטר לעיר ההתחלתית עשה את העבודה, נתתי לעיניי להעצם והדבר האחרון שראיתי היה אט אט את הגן נעלם מעיניי

"מה?" התפלאתי שחזרתי אל העיר ההתחלתית הסתכלתי על לונה וגם היא נראתה מופתעת והתבוננה לכל עבר.
"מה קרה כאן כרגע?" לונה שאלה במבט של תמיהה. " זו היא!" הצביעה אחד השחקנים על לואיז שנראתה מעולפת שנתן לה לשתות שיקוי. 'אין לכם לאן לברוח!' נשמע אותו הקול של הנואם [הרוצח של ג'ורג'], 'העיר מכותרת, ברגע שתניחו כף רגל מחוצה לה כולכם תמותו!' הוא אמר והחל לצחוק בצחוקו המרושע. 'אני עדיין בלי נשק, ומי הוא לעזאזל' חשבתי לעצמי. 'אתם בטח שואלים למה החלטתי לעשות את זה לחינם?, אני החלטתי להשתלט על העולם הוירטואלי הזה ולהיות השליט של כל העולם' וקינח בצחוק מרושע. "אלקסיס-קון .. אני מפחדת .." לונה החזיקה בידי והרגשתי את הלחץ בתוכה. "אל תדאגי.." אמרתי, 'נראה לי שזה הרגע באמת לדאוג' חשבתי לעצמי.

אני מריץ אתכם כי אני רוצה לצאת מהמפה הקטנה הזאת
------------------
"לונה, הילד החדש, הילדה ששיגרה, אני וקייט" חשבתי בעוד אני מתרכז. השתלתי מצלמה על הנואם ככה שיכולתי לראות מה קורה. "אני מסנן אותנו, אני יכול עד 5 בלהבים, ו3 בברקים." אמרתי לקייט ושלחתי את הגשם (reqium of the blade) "יש ברקים?" היא שאלה. "אם יש למי שלא סונן חוסר מזל".
שהגענו מצאנו את עצמנו בתוך מכתש מאבן אדומה, מסביב היו מפלצות שנראו כמו אבירים גבוהים או כלבים עם זנב של נחש. ומאחורינו היה פורטל עצום:

ספוילר

"בואי נלך" אמרתי לקייט "אם אני לא טועה יש ישוב קטן קצת צפונה מפה, אז כדאי שנתקדם".

לא הצלחתי להבין בברור מה קורה, ידעתי שמישהו ריפא אותי אך לא הצלחתי לזוז גופי היה משותק, אפטר אפקט לקסם שבו השתמשתי.
שמתי לב שמישהו הרים אותי, אני לא בטוחה מי זה אני חושבת שזה היה אלקסיס.
''בואו, צריך לזוז'' שמעתי צעקות וצעדי ריצה זריזים.
''מעניין מי הביא את הגשם והברקים האלו..'' שמעתי קול נשי, אני חושבת ששל לונה אומר ''נצטרך לדחות את הגילוי לאחר כך עכשיו צריך ללכת ל..'' את המילה האחרונה לא שמעתי, כל מה שראיתי אחרי זה היה חושך, וכאילו איבדתי את חוש השמיעה לא שמעתי עוד כלום.
פקחתי את עיניי כאשר אני שוכבת על מיטת מצעים לבנים וידי חבושה

Sao נגמר היום או מהה ?
~~~~~
"לפה!" איזה שחקן אחד הוביל את כולם אל איזה מכרה\חדר, ירדנו במדרגות והגענו אל החדר.
"זה המקום שנוכל להתאקלם, עד שהמצב יתבהר קצת יותר" הוא אמר והניח את לואיז על מיטה עם מצעים לבנים.
ראיתי שעיניה נפתחות וסורקות את החדר. "את בסדר?" שאלתי את לואיז. ולונה מיד ניגשה לעזור לה.
הנחתי לידה כוס מים שתשתה בשעת הצורך*, "וואו" צלילי רוח חזקים נשמעו ודלתות החדר רעדו בחוזקה.
"אמא.." נשמע קול של איזה ילד בלונדיני עם אוזני חתול קטנות. 'מסכן...' חשבתי שהסתכלתי עליו. שמתי לב שגם כל השאר נראים מאוד מפוחדים מהמצב. אוביריאון טיפס לי על הראש והתיישב שם. "שמי הוא סורה!" צעק אותו שחקן שעזר ללואיז והוביל אותנו אל אותו מכרה. ברגע שהוא התחיל לדבר שרר שקט ואיש לא העיז לפצות את פיו*.
"אנחנו.. ככל הנראה מוגנים לעת עתה.." הוא אמר בלשון רמז שזה לא יהיה להרבה זמן וצריך למצוא פתרון.
"המצב בין רגע הפך להיות מאוד הפכפך ועדין" הוא התנשף לרגע והמשיך, "אבל כל עוד אנחנו יחד, נוכל לשנות את המצב לטובתנו." הוא ניסה להעלות את המורל של כולנו. "אנחנו לא נמשיך להיות תקועים כאן לנצח!" הוא הכריז. "ושם בחוץ יש עוד אלפי שחקנים שמנסים למצוא מקום מסתור מאותו אדם אכזר שרצח את ג'ורג'" הוא שלף את החרב שלו והצביע איתה לשמיים, "אנחנו חייבים להגן עלינו ועל חברינו בכל מחיר!!!" הוא צעק וחיוך של גיבור עלה על פניו. "היייי" נשמעו קולות עידוד מכל האנשים שהיו בחדר. "לונה.." לחשתי לה בשקט. "נוכל אני ואת לעבור את דרך העץ העולמי, ואולי לנסות למצוא מקום שנוכל להתנתק מהמשחק" אמרתי לה וחיכיתי לתשובתה. בין רגע היא העיפה לי סתירה. "אלקסיס?, מה אתה חושב לעצמך? תראה את כל האנשים הללו שזקוקים לטיפול רפואי" היא אמרה וכיוונה אותי לאותם אנשים. "לאלה שצריכים מישהו שיטפל בהם ויגרום להם להרגיש שהכל לא נורא כלכך" היא נתנה לי להסתכל על אותו ילד בלונדיני שחיוך מאולץ על פניו כאילו לא קרה לו כלום אך שמים לב ללחץ בתוכו.
"בגלל זה.. אנחנו צריכים לצאת ולחפש דרך כולשהיא שנוכל לעזור בה, הרי לא נוכל להשאר כאן לתמיד." אמרתי והסתכלתי לה בעינייםםםם. "אנחנו חייבים לעשות את זה." אמרתי לה בלית ברירה. כתבתי הודעה ללואיז ובה הסברתי את כל התוכנית שלי. 'אז את איתי?' שאלתי ושלחתי לה את ההודעה.

מושגים:
* סימן לשפה גבוהה D:
ואיזה מכוער אני בליצור דרמה