"מה אתה אומר.." אמרתי מבולבל. "ואני סתם יצאתי לשאוף אוויר ולהתרחק טיפה מכל הלחץ הזה.." אמרתי לו מבלי לעורר חשד. "אתה חושב שהמצב ישתנה והזיכרון יחזור אליך?, או בכלל עם יש דרך להחזיר אותו." שאלתי אותו בפרצוף רציני. "אתה שחקן מאוד חזק וחשוב במערכה שבה אנחנו נמצאים." אמרתי. "איבדנו את הדרך חזרה הביתה, הייתי טיפש לא יודע מה עבר לי בראש כשחיברתי את ה-NerveGear" אמרתי ונתתי לעצמי מכה קלה בראש. "אבל לעולם לא אוותר!, נכנסתי ואעשה הכול בשביל להגן על כל האנשים." אמרתי בפרצוף עצוב. "אתה מבין?, איבדתי את אחי בSAO וההרגשה פשוט נוראית. לאבד את אחיך התאום, החצי השני שלך." אמרתי בעצב. "אותה כתבה." אמרתי לעצמי ועלה לי פלאשבק. "JK.. הכותב. הוא חייב להיות בדרגה גבוהה מאוד ב-ALO" הסחתי את דעתי בזה וחזרתי לשיחה. "אני יודע שאחי איפה שהוא פה במשחק, ואעשה הכול בשביל להחזיר אותו! ואעשה הכול גם כדי שאף אחד לא ירגיש את מה שאני מרגיש כרגע." דמעות זלגו מעיניי. לפתע המפה זהרה. "שוב?" שאלתי את עצמי והוצאתי אותה מהכיס. "המפה הזאת, מצאתי אותה שהחלטנו ללכת\לברוח אל WOW" אמרתי לו. המפה סימנה לי שהגעתי כבר למקום השני שסומן בקו אלכסון. "אני חייב לגלות לאן היא מובילה." אמרתי לו. "רוצה לגלות איתי?" שאלתי אותו ונתתי לו את המפה. "עכשיו שהזכרון נשכח ממך תצטרך לחזור הכול מההתחלה, ותצטרך עזרה אולי מהטובים ביותר" אמרתי וקרצתי לו. "בעיה קטנה, אני חסר נשק, כל מי שיש לי הוא אוביריאון הדרקון שלי" אמרתי, הוצאתי אותו מכיסי ושמתי אותו על כתפי. "הוא נראה קטן, אבל החיה הזאת יודעת ללכת מכות" אמרתי ונתתי לו כיף. "אז מה אתה אומר?" שאלתי את אנדר.