נושא: Wrath Of The Gods |מקום פנוי.

פורסם במקור על ידי asuna

*הקטע האהוב עליי*
אני טל(Asuna) מנהלת חת''מ מאשרת בזאת לFlupy לפתוח את משחק התפקידים Wrath The Gods

Wrath Of The Gods

מילות השה''מ:
שלום, המשחק האחרון שניהלתי היה לפני כמה שנים וגם הוא לא היה מושקע במיוחד, אבל יש לי ניסיון במשחקי תפקידים ואני הולך להשתמש בו.
בניגוד להרבה שה''מים אחרים אני שם לב לדברים בשיחה. ראיתי דבר שחוזר על עצמו הרבה פעמים במשחקים אחרים. ברוב המקרים שאתה מדבר עם דמות זה לא הגיוני שאתה מציף אותה בשאלות. לפני שאתם מגיבים תחשבו רגע אם זה נשמע לכם הגיוני שאתם אומרים משהו ולפני שהוא מגיב אתם אומרים עוד משהו ואז עוד משהו. אולי אתם מצפים שאני אקטע אותכם באמצע אבל זה לא הולך ככה. אני מציע לכם לחשוב לשאול שאלה ואם יש לכם עוד שאלה תחכו קודם לתשובה של הדמות.


רקע:
על פי האמונה מסביב לעולם ישנן שתיים עשרה אדמות קדושות, על כל אחת מהאדמות משגיחה רוח, בני האדם נתנו להן את התואר 'אל'.נאמר שכל אחד מהאלים מסוגל להרוס את העולם והדבר היחיד שעוצר אותם מלפעול הוא שאר האלים. בגלל הניטרליות של האלים בני האדם הצליחו להתחזק ואף העזו לפקפק בכוחם של האלים. כטבעם של בני האדם המצב הנוכחי לא הספיק והחמדנות גברה על ההיגיון, בני האדם יצאו במלחמה כנגד אחד מהאלים,האל התשיעי, ארס. במחנה האלים נוצר פיצול, כשישה אלים ניסו לשכנע את שאר האלים לסלוח ולוותר לבני האדם בעוד שאר האלים רצו להכחידם. כך החלה המלחמה הקדושה. לאחר מלחמה שנמשכה כעשור בני האדם הצליחו להתנקש בחייו של ארס. על מנת לשמור על השלום נוצר ארגון, הטריפיס.



הסבר על המשחק:
המשחק מתרחש במאה ה-22, כחמישים שנה לאחר המלחמה הקדושה. עקב המלחמה רוב הטכנולוגיה הקיימת נהרסה כך שלא כדאי לצפות למטוסים ומכוניות למרות זאת קסם קיים והוא אפילו חלק חשוב מהמשחק.
אתם משחקים נערים צעירים שמצטרפים לטריפיס ומטרתם היא להגיע לפסגת הדירוג הפנימי של הארגון. כל אחד עם הסיבות שלו.



מושגים:
Spirit-נשמה:
כאשר בעל חיים מת הוא הופך לנשמה זהו המצב הבסיסי ביותר ומעטים עד בכלל הנשמות שנשארות במצב זה יותר מכמה ימים ולרוב יתפוגגו.

Demon-שד:
נשמה אשר החזיקה ברגשות שלילים לפני מותה עלולה להפוך לשד, שדים בדרגה גבוהה בדרך כלל כפופים לאל מסוים.

God-אל:
הדרגה הגבוה ביותר אליה יכולה להגיע נשמה, מעטות הנשמות אשר הצליחו להגיע למעמד זה, רוב האלים יחפשו חלקת אדמה על מנת להמשיך להתקיים.

Land-אדמה:
ברחבי העולם ישנם אדמות מיוחדות אשר באופן טבעי מפיצות מאנה, לשלוט על חלקה כזאת היינה מטרתו של כל אל.

Holy Land-אדמה קדושה:
גם בין האדמות ישנם שתיים עשרה אדמות מיוחדות אשר מפיצות יותר מאנה מהאדמות הרגילות.

Mana-מאנה:
מאנה הוא כוח החיים במשחק, זהו הכוח שמפעיל דברים וזהו הכוח שנותן לכם לחיות. לכל יצור יש מאנה. אבל לאחר המוות מעטות הנשמות השומרות על היכולת לייצר מאנה באופן טבעי ולרוב יחפשו אדמה בשביל לטעון את עצמן.

TriPeace-טריפיס:
הארגון נוצר על מנת לשמור על השלום והאיזון בין האלים, הארגון גם משמש מגן על האנושות כנגד השדים החופשיים.
בארגון משתמשים בשיטת הדירוג, ככל שהמספר נמוך יותר כך המעמד גבוה יותר.



שיטת הדירוג:
בטריפיס משתמשים בשיטה מיוחדת על מנת לקבוע את שרשרת הפיקוד, שיטת הדירוג בשיטה הזאת החזק שורד.
בתור מצטרפים חדשים אתם תעברו מבחן כניסה על מנת להכניס אותכם באופן ראשוני לדירוג הסיכוי שתצליחו להיכנס למיקום של מספר שלוש ספרתי הוא קלוש למרות זאת זה אפשרי. חוץ מהמבחן הראשוני ישנם עוד שתי דרכים לעלות בדירוג:
*ביצוע משימות: כל משימה שתבצעו,תביא לכם מספר נקודות:
D-10
C-50
B-100
A-500
S-2000
למרות הניקוד הרב שמקבלים ממשימות קשות לרוב מבצעים את המשימה בקבוצה ובסוף הניקוד מתחלק.
*דו קרב: במהלך המשחק אתם תוכלו לאתגר דמויות אשר בדירוג גבוה ממכם לקרב. במקרה שתנצחו את הדמות הדירוג שלכם יתחלף.
שימו לב במקרה שתפסידו לא תוכלו לעשות דו קרב נוסף עד שלא תבצעו שלוש משימות.

אחת המטרות שלכם במשחק הוא להצליח להתברג לפסגה של הדירוג.





כסף:

הכסף במשחק מתחלק לשלושה מטבעות: נחושת כסף וזהב.
לכל אחד מהמטבעות ערך שונה:
מטבע זהב(G) שווה ערך לעשרה מטבעות כסף(S).
מטבע כסף(S) שווה ערך למאה מטבעות נחושת (C).
לא להגיב!

דמויות:
יתגלו בהמשך.


לא להגיב !

טופס הרשמה:

קוד:

שם בפורום:
שם במשחק:
מראה:
גיל:
רקע:
יכולת:
נשק:
בקשות/פלופים/פלאפים:

שם בפורום:באמת צריך להסביר ?
שם במשחק: שם+שם משפחה בבקשה לא שם ישראלי.
מראה:מילולי, אני מעדיף להימנע מתמונות גדולות... אפשר להשתמש ב http://www.tektek.org/dream/ .
גיל:16-20.
רקע: להשקיע. זה הרושם הראשוני שיש לי על השחקן ואם לא תשקיעו לא תתקבלו.
יכולת: יצירתיות זה שם המשחק. ככל שתהיו יותר יצירתיים אני אוהב את זה יותר ואתם רוצים שאני אוהב את היכולת שלכם. בבקשה להימנע מכוחות בסגנון של כוח על ומהירות על אתם ממש לא רוצים להיתקע על אי בודד עם ענק שיכול להשמיד עיר שלמה באפצ'י שהדבר היחיד שיש לכם זה מהירות. לא נעים.
נשק: תמציאו נשק תבחרו נשק קיים תלחמו בלי נשק תתפרעו.
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: כל בקשה הערה כאן.

חוקים:
*החוקים של הפורום
*אני השה''מ פה ולא אתם ככה שאם אני אומר משהו זה סופי.
*מותר לקלל כל עוד הסיטואציה מאפשרת את זה. כמובן אל תקללו אותי או שחקנים אחרים.
*בבקשה לא להשתמש ב'אם' במהלך קרבות זה הורס תקרב ואני אכשיל אותכם בכוונה.
בחוק שמעל התכוונתי לא להגיע למצב כזה:"במקרה שהוא מתחמק אעשה כך וכך ובמקרה שהוא יעשה את זה אעשה כך וכך"
אבל אין לי שום בעיה אם במקום להגיב תגובה תוקעת, אתם תניחו מראש מה יקרה ובמקרה שזה לא מה שהתכוונתי אני אתקן אותכם.

*נעדרים?תודיעו!

אפשר להגיב!

שם בפורום:roronoa zoro
שם במשחק: דרייק רייל
מראה:לדרייק יש עיניים ירוקות ושיער שחור מתולתל. גובהו ממוצע לגילו והוא נוהג ללבוש חולצת טי חלקה ומכנסי טריינינג
גיל:16
רקע: דרייק נולד במערה. אימו, הדבר היחיד שהכיר ממשפחתו, הולידה אותו לבדה במערה וחייה איתו שם. דרייק אף פעם לא שאל את אימו על שאר בני משפחתו למרות שהיא כן הסבירה לו מהי משפחה. כאשר גדל מספיק אימו החלה ללמד אותו על הטבע ועל הסביבה הקרובה אילהם- מאכלים, סוגי צמחים, רעלים, ועוד. היא לימדה אותו במהירות ולא ויתרה לו כאילו חוששת שלא תספיק ללמד אותו את כל מה שהוא צריך לדעת. הנושא שהכי עיניין אותו היה חיות.כאשר אימו הבינה שהוא מתעיניין בנושא היא העמיקה את הידע שלו ובדרכים מגוונות, מתצפיות עם חתיכת זכוכית על החרק הכי קטן ועד האריה שעליו תצפתו כשהתחבאו מאחורי שיח. יום אחד כשדרייק היה בן 5 אימו יצאה מהמערה בבוקר ולא חזרה. דרייק ישב מרדת הלילה ולא היה מסוגל לעצום עין, הוא חיכה לה אבל אימו לא הגיע. לבסוף התשישות הכריעה אותו והוא נרדם. בבוקר הוא יצא לחפש אותה ובמרחק כמה קילומטרים מהמערה הוא מצא אותה, שוכבת ללא תנועה בתוך שלולית דם, דמה שלה. זו לא היתה הפעם הראשונה שחזה במוות, הוא ראה המון יצורים נהרגים וזה לא הפריע לו. אבל הוא אף פעם לא ראה בן אדם מת ולא סתם בן אדם אלא אימו עצמו ובשרו. לפתע הוא שמע קולות, כמה מטרים לפניו בין השיחים, הוא שמע בני אדם נוספים שדיברו על כך שאימו היתה מישהי חשובה שחיפשו מפני שהעליבה אל. דרייק נתקף פחד וחזר בריצה למערה ומאז הוא חיי לבדו. כשהיה בוגר מספיק, והבין מה היתה משמעות הדברים ששמע, הוא נשבע לנקום במי שהרג את אימו.
יכולת: שליטה בבעלי חיים, יכולת ריכוז גבוהה(כשהוא מתרכז- כלומר יושב בשקט החושים שלו מתחדדים והוא שומע מריח ורואה יותר טוב)
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: חצי מנה, עם חומוס, סלט כרוב, בצל מטוגן והרבה מאוד פלופים

פורסם במקור על ידי Roronoa zoro

שם בפורום:roronoa zoro
שם במשחק: דרייק רייל
מראה:לדרייק יש עיניים ירוקות ושיער שחור מתולתל. גובהו ממוצע לגילו והוא נוהג ללבוש חולצת טי חלקה ומכנסי טריינינג
גיל:16
רקע: דרייק נולד במערה. אימוף הדבר היחיד שהכיר ממשפחתו, הולידה אותו לבדה במערה וחייה איתו שם. היא גידלה אותו ולימדה אותו על הטבע ועל הסביבה הקרובה אילהם- מאכלים, סוגי צמחים, רעלים, ועוד. היא לימדה אותו במהירות ולא ויתרה לו כאילו חוששת שלא תספיק ללמד אותו את כל מה שצריך לדעת. הנושא שהכי עיניי אותו היה חיות. אימו למדה אותו על כל החיות שראו, מהחרק הכי קטן ועד האריה שראו כשהתחבאו מאחורי שיח. יום אחד כשדרייק היה בן 5 אימו יצאה מהמערה בבוקר ולא חזרה. דרייק ישב מרדת הלילה ולא היה מסוגל להרדם, הוא חיכה לה אבל היא לא הגיע. לבסוף התשישות הכריעה אותו והוא נרדם. בבוקר הוא יצא לחפש אותה ובמרחק כמה קילומטרים מהמערה הוא מצא אותה, שוכבת ללא תנועה בתוך שלולית דם, דמה שלה. זו לא היתה הפעם הראשונה שחזה במוות, הוא ראה המון יצורים נהרגים וזה לא הפריע לו. אבל הוא אף פעם לא ראה בן אדם מת ובפרט לא את אימו. לפתע הוא שמע רחש בין השיחים, הוא שמע בני אדם נוספים שדיברו על כך שאימו היתה מישהי חשובה שחיפשו מפני שהעליבה אל. דרייק נתקף פחד וחזר בריצה למערה ומאז הוא חיי לבדו. כשהיה בוגר מספיק, והבין מה היתה משמעות הדברים ששמע, הוא נשבע לנקום במי שהרג את אימו.
יכולת: שליטה בבעלי חיים, יכולת ריכוז גבוהה(כשהוא מתרכז- כלומר יושב בשקט החושים שלו מתחדדים והוא שומע מריח ורואה יותר טוב)
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: חצי מנה, עם חומוס, סלט כרוב, בצל מטוגן והרבה מאוד פלופים

מצטער הרקע לא מספיק טוב.

פורסם במקור על ידי Shikamaru

שם בפורום: Shikamaru.
שם במשחק: ריי סילבר.
מראה: נער בעל מבנה גוף רזה, גובהו ממוצע לגילו, בעל שיער חום אשר בצידו מגיע עד לעיניו אך לא עובר אותן ובצידו האחורי מגיע עד לתחילת העורף. הוא לובש חולצה לבנה ומכנס שחור ארוך, בנוסף הוא תמיד לובש ברדס חום אשר מכסה את עיניו.
גיל: 16
רקע: נולדתי למשפחה ענייה בכפר נידח ועני, מאז שנולדתי הורי ראו שמשהו שונה בי, מאוחר יותר הם למדו להבין שאני יכול להשתמש בקסם.
הכפר בו גדלתי החליט להחרים את השימוש בקסם לאחר המלחמה נגד ארס, האל התשיעי.
מאז כל אדם שנמצא משתמש בקסם גורש מהכפר, הורי הבינו כי אסור לאף אחד לגלות על כך שאני יכול להשתמש בקסם והם חינכו אותי לעולם לא להשתמש בקסם שלי.
וכך כמו כל ילד רגיל חייתי חיים אומנם פשוטים ועניים מאוד אך זה המצב שהיה, לפחות עד שהגעתי לגיל 16. יום אחד בעודי מסתובב בכפר החלטתי לקחת קיצור דרך הביתה ועברתי דרך כמה סמטאות.
בעודי הולך, הבחנתי בבחור זר עומד מולי, הסתכלתי במהרה אחורה וראיתי שני בחורים נוספים, הייתי מוקף. "לאן אתה חושב שאתה הולך, ילד" אמר האיש שמולי בקול לעגני והחל לצחוק.
"בוא תהיה נחמד ותיתן לנו את הכסף שלך" אמר אחד האנשים האחרים.
עמדתי במקום ולא אמרתי כלום.
"טוב אם לא תביא את זה ככה, אנחנו ניקח את הכסף בכוח!" אמר הבחור שעמד מולי.
הוא שלף סכין מצידו השמאלי של החגורה שלו ורץ אלי במהירות.
לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי התקף של בהלה.
'אני לא יכול למות עכשיו', ' לא ככה!' חשבתי לעצמי בעוד שהבחור רץ לכיווני.
הוא זינק בעוד ידו המחזיקה בסכין מונפת למעלה, הוא כבר כמעט הגיע אלי.
"תתרחק!" צעקתי בחוזקה בעוד ידי מושטות קדימה.
לפתע אנרגיית אור בריכוז חזק נוצרה מתוך ידי, האנרגיה הסתדרה במהירות אדירה בצורה של כדור ונשלחה ישר לאותו הבחור. הכדור פגע בו בעודו באוויר והתפוצץ ברעש חזק והבזק אור אדיר נראה באותו הרגע. גופתו של אותו הבחור נפלה והתרסקה על הקרקע במרחק של 10 מטרים מנקודת הפגיעה.
"ק..ק.קסם!!!!" אמר אחד הגנבים האחרים בגמגום.
הוא והגנב השני החלו לצרוח ולברוח מהמקום.
הסתכלתי על הגופה של הגנב, 'א..אני לא מאמין שעשיתי את זה' חשבתי לעצמי.
'שאני אהרוג בן אדם? לא יכול להיות' המחשבה החלה לחדור למוחי.
התחלתי להתרחק מהזירה, תחילה כמה צעדים ואחר כך התחלתי לרוץ, לרוץ מהר לביתי.
קיוויתי שאף אחד לא יגלה על מה שקרה אך לצערי כן גילו , ומהר.
ועדת הכפר זימנה אותי ולאחר משפט שבו העידו שני הגנבים הם החליטו להעיף אותי מהכפר.
נפרדתי בצער רב מהוריי, לקחתי איתי ציוד מועט והחלטתי לצאת מהכפר.
בעודי מסתובב בעולם שמעתי הרבה על ארגון הטריפיס.
הארגון ריתק אותי ולאחר מחשבה רבה החלטתי שאני חייב להצטרף עליו!
רציתי להוכיח שקסם הוא לא רק לשימוש רע, הוא גם יכול לבוא לשימוש טוב, למטרות של שלום ולא מלחמה, להוכיח לאותם ראשי הכפר שהפרנואידיות שלהם כלפי קסם היא מוגזמת ולקוות שאף אחד אחר לא יצטרך בעתיד לעבור את אותה סיטואציה כואבת שאני עברתי.
וכך, התחלתי את המסע שלי להצטרף לארגון הטריפיס.
יכולת: שליטה ביסוד האור. (ברמה מתחילה לגמרי)
בקשות/פלופים/פלאפים: להירשם D:

התקבלת
רק הוספתי שורה לטופס הרשמה "נשק:" תוסיף את זה ואתה רשום.

פורסם במקור על ידי Saber

שם בפורום: Tasha Godspell
שם במשחק: מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
מראה: גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
גיל: 18
רקע: השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
יכולת: קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
נשק: חרב
בקשות/פלופים/פלאפים: פלאפי ):

ספוילר

פורסם במקור על ידי Tasha Godspell

שם בפורום: Tasha Godspell
שם במשחק: מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
מראה: גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
גיל: 18
רקע: השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
יכולת: קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
נשק: חרב
בקשות/פלופים/פלאפים: פלאפי ):

רשום


השניים האחרים לא רשומים
פסיקים שגיאות כתיב וכדומה.

התחלה לרשומים

"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך.

פורסם במקור על ידי Flupy

ספוילר

רשום


השניים האחרים לא רשומים
פסיקים שגיאות כתיב וכדומה.

התחלה לרשומים

"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך.

'פאק, הייתי מחוסר הכרה כנראה, זה בזבז לי זמן יקר' אני חושב בעוד אני קם מהרצפה במהירות.
'אני צריך לפגוע בו פעם אחת כדי לעבור, על פי המראה הסקסי שלו אני יכול להבין שהקסם שלי לא יעזור פה, אז כל שנותר הוא להסתמך על היכולות הפיזיות שלי' אני עומד וחושב, מסתכל ובוחן את הבוחן שמולי במשך כמה שניות.
אני אוסף את עצמי בידיים ומחליט לתקוף אותו ישירות במחשבה שזה הסיכוי היחיד שלי, אני משתדל להתקרב אליו כמה שיותר מהר ולתקוף בשימוש באגרופים.

מאסארו טאקאשי :
אתה שקר לא יכול להיות יפני מטר 80 ):
---------------------------
אתה עוצר במקום לכמה רגעים על מנת לפתח אסטרטגיה כנגד האדם המסוקס שעומד מולך."מינוס חמש נקודות" אמר הבוחן."הרעיון היה נכון,אבל אתה עדיין לא מכיר את היריב" הוא אומר בזמן שהוא מתחיל לקפץ במקום,"בזמן שאתה עומד במקום, הוא יכול להכין קסם חזק " בשנייה שהבוחן אמר 'חזק' הרגשת שמשהו רע הולך לקרות, צדקת, הבוחן קפץ לעברך עם הברך קדימה, מוכן להכות את פניך.

פורסם במקור על ידי Flupy

מאסארו טאקאשי :
אתה שקר לא יכול להיות יפני מטר 80 ):
---------------------------
אתה עוצר במקום לכמה רגעים על מנת לפתח אסטרטגיה כנגד האדם המסוקס שעומד מולך."מינוס חמש נקודות" אמר הבוחן."הרעיון היה נכון,אבל אתה עדיין לא מכיר את היריב" הוא אומר בזמן שהוא מתחיל לקפץ במקום,"בזמן שאתה עומד במקום, הוא יכול להכין קסם חזק " בשנייה שהבוחן אמר 'חזק' הרגשת שמשהו רע הולך לקרות, צדקת, הבוחן קפץ לעברך עם הברך קדימה, מוכן להכות את פניך.

אז איך זה שבקורוקו יש אחד בגובה 2 מטר, סתום ת'פה ):
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
'שיט, הוא מהיר!' אני חושב ומיד קופץ הצידה.
'אין זמן להתעסק באסטרטגיות יותר מדי' אני חושב ונעמד כרגיל שוב.
'עכשיו כשאני יודע שהוא מסוגל לקפוץ ככה..' אני חושב ומנסה לתקוף (כמו שכתבתי בתגובה הקודמת), מנסה לשים לב אם הוא באמת קופץ.