
פורסם במקור על ידי
Tasha Godspell
שם בפורום: Tasha Godspell
שם במשחק: מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
מראה: גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
גיל: 18
רקע: השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
יכולת: קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
נשק: חרב
חפצים: מדים של טריפיס, וצמיד זיהוי.
כסף:1G.
בקשות/פלופים/פלאפים: פלאפי ):