נושא: ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

״אם גמה שזה לר מתאים לתקופה אני יודעת להילחם אמא שלי תמיד אמקה שאלימות היא לא הפיתרון אבל מסיבה כלשהיא במשך שש שנים היא הכריחה אותי ללמוד סיף וירי מחץ וקשת״ אומר בחיוך. ״אוהשזה גם ילך״ אומר בחיוך וארים ענף עבה בעל קצה מחודד מברצפה*סורי על האורך אני באייפון*

'ואני נשאר מאחור? לא נראה לי' אחשוב לעצמי ואכנס לתוך הבית החדש שלנו לראות עם יש שם משהו שאפשר להשתמש בו ככלי נשק. לא מצאתי כלום וכשיצאתי, כעבור כמה שניות הקרב כבר החל ונראה שהאנשים המוזרים עומדים לנצח. לאחד היתה חרב גדולה שאותה החזיק בשתי ידיים, נראה שהוא שולט בה היטב מכיוון שגם לילי וגם ניקו נראו שומרים מרחק בטוח בינם לבנו, שמתי לב שלניקו היתה שריטה קטנה מיתחת לעין והיא דיממה. האיש השני החזיק קשת וכיוון חץ לעבר לילי, אח עדיין לא ירה אותו, אולי בגלל שפחד לפפגוע בחברו. 'אני יודע מה לעשות' חשבתי לעצמי ונצמדתי לקיר, לאט לאט התקרבתי לעבר האיש עם הקשת , מנסה לא לימשוך צומת לב. האיש, למזלי, היה מרוכז מידי בקרב ולכן לא שם לב אלי. כשהגעתי מספיק קרוב זינקתי לעברו עם אגרופים שלופים והיממתי אותו, תופס את הקשת וטוען בה חץ

'הם יגמרו לי את כל הכיף' חשבתי בזמן שהתחבאתי מאחורי אבן, האיש עם החרב הגדולה נראה שניצח את הנפח בזמן שהאחרים ירו בשאר. רצתי אליו וקפצתי לו על הגב, הוא נפל ותוך כדי הפיל אותי מהגב שלו, הוא היה בערך חצי ראש מעלי. והחרב שלו נפלה הצידה, "בוא ניישב את זה כמו גברים" אמרתי וסגרתי את האגרופים, שמתי אותם מול הפנים שלי ואת המרפקים כמעט נוגעים ליד הבטן, עמידה קרב. הוא נראה עצבני ורץ אלי בנסיון לפגוע לי בראש, התחמקתי הצידה ותפסתי לו את היד, בזריקה הפלתי אותו על הרצפה ודרכתי לו על הפרצוף, שהרמתי את הרגל הוא ירק דם ותפס לי את הרגל, הוא הפיל אותי על הגב והתיישב לי על הבטן "נקמה" הוא אמר, הוא שקל בסביבות ה80 קילו כנראה וזה כאב. הוא נתן לי 2 אגרופים בפרצוף שבקושי חסמתי, נגחתי בו וזה קנה לי קצת זמן, למרות שאני בטוח שלי זה כאב יותר. דחפתי אותו מעלי ונתתי לו ברכייה לבטן ו2 בעיטות רצופות לירך, בבעיטה לפרצוף הוא נפל הצידה והובס.
'ניצחון' חשבתי בעוד האחרים התרחקו בפחד

אומרים למתוח חץ לא לטעון לידע כללי
_____________________
''טנקיו'' אמרתי לרועי שהציל אותי מהחץ הקטלני 'למה שינסו להרוג אותנו..חשבתי שהם רוצים אותנו בחיים' חשבתי במוחי בזמן שחבטתי בראשו של אחד האנשים זרזיף של דם ירד ממצחו והוא נפל מעולף, הוא מת זה לא ממש היה משנה באותו הרגע.
''אז...'' מילמלתי לאחר שכל האוייבים היו על הרצפה ''איך לעזאזל הם מצאו את המקום החדש שלנו?'' אמרתי בעצבנות ''ומה נעשה איתם?'' הוספתי
''אמ..לילי?'' אמר רועי והצביע למקום כלשהו בכתפי, הבטתי לכתפי וכתם דם הולך וגדל התפשט באזור הכתף שלי ''זה כלום'' אמרתי והנמכתי את שרוול שמלתי חושפת סוג של מקל עץ שיוצא מכתפי ''אז הוא כן ירה חץ, השאלה היא למה לעזאזת אני לא מרגישה מקל שתקוע לי ביד??'' אמרתי בעצבנות

"אולי משו מוזר בנו ולא במעבר בזמן?" שאלתי "הרי מי שהיה מגיע היו יכולים להיות כמה ילדים בני 3 שאין להם מושג בכלום".
"בכל מקרה רוצים שאני אשיג לכם בית באחוזה?" אומר "אבל עדיין נשמור את המקום הזה, הוא ממש יעיל. אבל לפחות באחוזה לא נותקף".
הוצאתי את החץ מהכתף של לילי וקרעתי חלק מהחולצה שלי וחבשתי את הפצע. לקחתי את הנשקים מכל מי שתקף אותנו והכנסתי לחומה. "בואו נעשה איתם משו, בכל זאת אני לא רוצה משטרה על הראש שלי" אמרתי והתחלתי לגרור אנשים משם.

''אני מופתעת זה לא כאב'' אמרתי בחיוך והפתעה.
עזרתי לגרור את האנשים אל מחוץ לסמטה ומשם כולנו הלכנו כאחד לאחוזה, אנדר אמר לנו לחכות, לאחר שהוא חזר הוא יצא עם הנסיך ומיד ולנו הרכנו ראשים ''זה רועי, זאת לילי, זה עומר וזה ניקו'' אמר אנדר לנסיך והציד אותנו ''שמות... יוצאי דופן'' אמר הנסיך בחיוך.
''אז חברי אנדר פה סיפר לי שאתם כאן כדי לשמש כעובדים זה נכון?'' שאל הנסיך וכולנו הנהנו מבלי ממש להבין ''מה כל אחד מכם יכול לעשות?'' שאל הנסיך ''אני גננת'' אמרתי בחיוך והבטתי בכל העצים היפים ובגן הרחב יידים ''היי אני זוכר אותך'' אתר הנסיך והעפתי מבט לרגע ממנו, הוא קלט את הרמז והמשיך ''מה אתם יכולים לעשות?'' הוא פנה אל הבנים

"יש לי הרגשה שאני יודע לאן הוא כיוון את החץ." אמרתי , "ללב." המשכתי בדברי , "זה רעל נדיר מהמאה שלנו , הוא מרגיע את השרירים , ואם הוא היה פוגע בלב כעבור כמה שעות היית מתה." אמרתי בקול שרק לילי תוכל לשמוע , "נפח נתן לי חרב , אז אתה בטח כבר מבין מה אני יכול לעשות." אני אומר.
"אני יודע איך להממם אנשים ולשבור להם את הידיים." רועי אמר , "טוב , בואו נחפש לכם חדרים." הנסיך אמר , "מה הסגנון שלכם?" הנסיך שאל אותנו , כולנו סיפרנו לו ונתן לי חדר בצבעים כהים , כל השאר , אני לא יודע כי ברגע שנכנסתי למיטה נרדמתי.

וואוו הסלבר בוט הזה פשוט דרמטי0-ם
____________________
''תודה רבה נסיכי'' אמרתי וקדתי קידה קלה כשהנסיך ליווה אותי לחדר בעל גוון סגול בהיר-לילך.
''מה קרה לך בכתף?'' הוא שאל למראה כתם הדם על שמלתי ''זה שום דבר'' גימגמתי ''לא זה לא'' הוא אמר והעיף את פיסת הבד שאנדר שמה לי על הפציעה ''זה שום דבר? מי עשה לך את זה?'' הוא שאל משתדל לא לצעוק ''אף אחד נסיכי יום טוב'' אמרתי וסגרתי את הדלת.
פתחתי את הארון, הוא היה מלא שמלות מדהימות שלפתי שמלה לבנה מדהימה ביופייה ולבשתי אותה

לאחר מכן התחלתי לסייר מעט בגינה בחצר בכדי לראות כמה עבודה דרושה לי בה

מי שלא רוצה לדעת איך להרביץ לאנשים יכול לדלג על חלק מהדיאלוג באמצע
-----------------
"אני הולך לישון" אמרתי שהגענו לאחר המפגש עם הנסיך והלכתי לחדרי, נרדמתי יחסית מהר למרות המקרים שקרו באותו יום. למחרת קמתי ב5 בבוקר והלכתי לריצת חימום ברחבי האחוזה, בסביבות 6 התחלתי לארגן את האולם אימוני שהתחילו להגיע אנשים, גיא היה אחד מהם. "אני גם רוצה ללמוד אם לא אכפת לך" הוא אמר ונעמד בשורה יחד עם המשרתים. "אוקיי" אמרתי לכולם "היום נתחיל במשו מאוד פשוט, אלה שלושת המכות העיקריות בקרב, והם אגרוף עליון, תחתון, ובעיטה נמוכה. האגרוף העליון מכוון לחזה והוא מגיע מלמעלה לפי השם שלו, האגרוף התחתון מגיע למלטה הפוך אל הבטן והוא יותר חזק, והבעיטה הנמוכה היא לירך והיא הכי חזקה מבין השלושה, המטרה שלכם היא לא להביס את היריב בכמה אחת, זה לא הגיוני. אתם צריכים להכות בו שוב ושוב עד שיש סדק ואז אתם תנצחו אותו".
התחלנו להאמן על הבובות לחרבות והידיים והרגליים של כולם התחילו לדמם. 'זה רע' חשבתי, "תעצרו, במקום זה אנחנו נעשה משו טיפה שונה, וזה יהיה יותר יעיל, לבינתיים תנוחו ותחבשו את עצמכם אני כבר חוזר" אמרתי ורצתי לכיוון החדר שלי ולקחתי את הכרית. רצתי חזרה ועד שהגעתי כולם היו חבושים. "אחד ממכם מחזיק את הכרית על הבטן, ואחד עומד מולו, הוא נותן לו רצף אגרופים של מ4 עד 6 ואז הולך לסוף התור, כל פעם שכולם בתור עשו הראשון מחליף את המחזיק והמחזיק הופך להיות אחרון". ככה המשיכו האימונים עד הצהוריים שעצרנו וכולם הלכו חזרה לעבודתם. בדרך חזור לחדר ראיתי את מארי שוב יושבת בגינה. "שלום" היא אמרה לי בחיוך "האימון נראה מוצלח". "למה?" שאלתי והתיישבתי לידה. "כי שאח שלי יצא הוא נראה מרוצה, אתה עושה להם משו מיוחד שמה?". "לא יותר מידי" עניתי והוספתי בחיוך "אם את רוצה את יכולה לצפות באימון מחר, אני מצטער שאני נוטש אותך ככה אבל יש לי משו לעשות". קמתי מהגינה והלכתי לכיוון החדר

''אוי ווי'' מילמלתי שעמדתי בפתח למבוך ענקי עשוי גדר חיה משיחים שנראה כי משתרע על רוב חלקי החצר ''זה לא הולך להיות קל'' מילמלתי והבטתי במסריי הגננות הקטנות שביידי ''לא זה לא הולך להיות קל'' נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי זה היה הנסיך קדתי קידה קלה ''איך העבודה החדשה?'' הוא שאל ''היא נהדרת אם כי יש לי בקשה קטנה'' אמרתי מעט מבויישת ''כן?'' הוא שאל ''כל השמלות שבארון הן פשוט מדהימות.. אבל זו עבודה מלוכלכת ואני לא רוצה ללכלך אותן זו אחת השמלות הכי מגונדרות ויפות שראיתי ועם זאת היא הייתה הכי פשוטה בכל הארון ''אז את רוצה שמלות עבודה פשוטות יותר?'' הוא שאל 'מכנסי עבודה וחולצה יתאימו יותר' עניתי בראשי ''כן'' אמרתי בקול ''אין בעיה אבל השמלה הזאת ממש יפה לך'' הוא אמר ונעלם במבוך, גילגלתי עיניים ולקחתי דף ועט התחלתי להסתובב ברחבי המבוך ממפת כל פינה שלו ''איפה לעזאזל היציאה מהמקום הזה'' מילמלתי מעט מיואשת

בשעה 13:00 התעוררתי , בגלל שהנסיך נכנס לחדרי , "ניקו , יש לי בקשה בשבילך." הוא אמר לי , "כן?" שאלתי , "יש לנו פה כמה מרגלים בטירה , אתמול תפסתי אחד מהם." הוא אמר , "אתה מתכוון שאתה רוצה שאתפוס ואחסל את כולם?" שאלתי , "כן." הוא אמר ונתן לי חרב חדשה.
--------------------------------------------------------------------
בספויילר תמונה של החרב החדשה :

ספוילר

תמונה של החרב הישנה:

ספוילר

--------------------------------------------------------------------
"אוקיי." אמרתי בחיוך ושנינו יצאנו מהחדר שלי , לאחר מכן הוא נתן לי מפה של הטירה עם מקומות שלאף אחד אסור להיכנס חוץ מלבני המלוכה ואז הוא נתן לי אבן שרשום אליה שיש לי אישור להיכנס למקומות האסורים ואז הוא הלך .
'איך אני אזהה מרגלים.' חשבתי לעצמי , 'מה שבטוח זה שאנדר , עומר , רועי ולילי הם לא מרגלים.' חשבתי תוך כדי הליכה בטירה .

''אולי לי'' מילמלתי שהבטתי במפה שבידי לקח לי יום שלם לסיים למפות את כל המבוך והמפה שבידי נראתה לי כאב רציני בראש

''אמ...לילי את יודעת איפה היציאה?'' שאל לפתע קול מאחוריי, הסתובבתי זה היה ניקו ומשום מה חרבו הייתה על מותנו ''כן בטח לך לכיוון ה..'' התחלתי לומר והבטתי רגע במפה ''לך ימינה ואז שוב ימינה, שמאלה שמאלה, ימינה, שמאלה ואז תראה את היציאה'' ניקו בהה בי כאילו אני חייזר ושנינו צחקנו

יצאתי מהאחוזה והתחלתי לחפש אחר האנשים שתקפו אותנו במטרה לאושש את התאוריה שלי ולאחר שלוש שעות של חיפושים. "היי לא באתי לתקוף אתכם אלא רק לדבר" אמרתי להם בכניסה תוך כדי שהם נסוגו, "יש כמה דברים שאני רוצה לעבור איתכם עליהם, התאוריה שלי קודם כל, אנחנו השונים פה, לא המחזה נכון?". "כן" אחד מהם ענה, זה היה מי שדרכתי עליו בקרב. "לא ממש הבנו איך זה עובד אבל זה נראה משו כזה, מישו הסביר לנו את זה פעם:
ישנם שלוש כוחות בעולם שמשפיעים על אנשים כמונו, חיזוק, החלשה ונזק- הם היו אצל אנשים בכל ההיסטוריה כמו אצל מהנדסים או לוחמים ידועים או דיפלומטיים. עכשיו לכל אחד מהם מוזר ויש לו השפעה אחרת על הגוף בצורה ישירה אבל לא ידוע מתי או איך- לדוגמא אם השתמשת בנזק לשרוף מישו אתה יכול להרגיש את זה באותו זמן או שנה אחר כך. לפי מה שהבנו מי ששלח אותנו לעבר גם הוא פה בגלל ההשפעה כנראה, אבל הוא שולח רק אנשים עם כוחות, חלקם איתו וחלקם ראנדומאליים אז עקבנו אחרייכם לבדוק באיזה צד אתם".
"הגיוני" אמרתי "אבל למה רק אנחנו?". "לא יודע" הוא השיב, "אבל אל תגיד יותר מידי, קורה דברים מוזרים לאנשים ששואלים יותר מידי שאלות לגביו". "בסדר" אמרתי וחזרתי, החלטתי לא לחלוק את המידע הזה עם אף אחד.

התעוררתי מוקדם והתישבתי במיטתי 'לי באמת אין יכולות כמו לשאר' חשבתי לעצמי 'אז, בחדר עם ארונות הקבורה ניטרלו אותי, ואתמול לא הצלחתי להציל את לילי מהחץ של האיש ההוא' המשכתי לחשוב 'אני חייב למצוא לעצמי משהו שאני טוב בו, ככה שאוכל להיות לעזר רב יותר' חשבתי. לפתע משרת נכנס לחדרי ואמר לי שהנסיך רוצה לראות אותי. לא יכולתי לסרב גם אילו רציתי ולכן הלכתי אחריו עד שהגענו לחדר עם דלתות ענק, יפיפות, היה אשר לשבת מולם יום שלם ולהתפעל מהיוטפי שלהם. אבל חלפנו על פניהם ונכנסנו לחדר. בחדר ראיתי את הנסיך, יושב על כיסא מפואר ולידו עומד איש דיי גדול ושרירי, האיש היה מפויח כולו ונראה לא מתאים לחדר היפה. "אה, רועי, הגעת" הנסיך אמר, "אני רוצה להכיר לך את סמיט', הנפח שלנו. חשבתי שתוכל לעזור לו בעבודתו, אני אשלם לך על עבודך ועל עזרתך" הוא הוסיף. כמובן שמייד הסכמתי. סמיט' הוביל אותי לנפחיה המלכותית והכל להראות לי את העבודה.

''אאוץ'' מילמלתי והבטתי באצבעי המדממת ''קוץ מעצבן'' קטנתי והבטתי בשיח הקוצני הענק שצמח בין לילה.
''כדאי שאלך לחפש פלסטר..'' מילמלתי לעצמי והתחלתי לשוטט ברחבי האחוזה.
הגעתי למסדרון גדול ורחב יידים שנראה מפואר מאוד ויפה ''עובדים לא אמורים להיות פה'' נשמע קול מאחוריי הסתובבתי וראיתי את הנסיך, מיד קדתי ''או..סליחה נסיכי רק חיפשתי פלסטר'' מילמלתי בהתנצלות ''פלסטר?'' הוא שאל ''לא משנה.. יש לך אולי משהו דק לעצור את הדם?'' שאלתי ''כן רק רגע'' הוא אמר וחזר עם תחבושת דקיקה ''תודה אדוני'' מילמלתי ויצאתי מהמסדרון, לפתע שמעתי קול מבין השיחים, מאז ההתקפה בה נלכדתי תמיד סחבתי איתי חץ וקשת, מיד מתחתי חץ לכיוון הקול.
זה היה מהיר מידי בשביל שיכולתי לראות מכיוון הקול בא אדם, עמדתי לירות בו שלפתע מהכיוון השני הגיח עוד אדם, לפני שעוד הספקתי לקלוט מה קורה הקיף אותי מעגל שכלל כחמישה-שישה איש, לא יכולתי לכוון חץ על אף אחד כי ברגע שהייתי יורה הם היו קופצעם עליי לפני שאוכל למתוח עוד חץ ''מי אתם?'' שאלתי ''או לילי'' נשמע קול מאחוריי ''איך אתה יודע את השם שלי?'' שאלתי והסתובבתי עם החץ מכוון לאיש שדיבר, לצערי שחכתי לגמרי מהאנשים שמאחוריי ולפני שידעתי זאת משהו פילח את רגלי, הבטתי מטה וראיתי ראש של חרב יוצא מהירח שלי ''מה לעזא..'' מילמלתי למראה כתם הדם המתפשט, מאחוריי רגלי נראתה רת החרב אשר חדרה עמוק לרגלי מיד נפלתי ללא יכולת לזוז ''בטח תאבדי דם רב בדקות הקרובות לא נותר לך זמן להתראות אז נראה כי נשאיר אותך כאן לי אין כוונה להתלכלך'' אמר אחד מהם והם נעלמו, מותירים אותי באמצע המבוך שרק אני ואולי בני המלוכה יודעים לנווט בו, גוססת*דרמתיות*