"הלכתי לעבר מקום הקול וראיתי את לילי עומדת ליד הגדר החיה. "ראיתי אותך נכנסת למבוך ועכשיו כבר מאוחר אז חשבתי לקרוא לך לישון" אמרתי והסתכלתי לצדדים "לומרות שאני לא בטוח שאני יודע את הדרך החוצה" הוספתי במבוכה קלה
"הלכתי לעבר מקום הקול וראיתי את לילי עומדת ליד הגדר החיה. "ראיתי אותך נכנסת למבוך ועכשיו כבר מאוחר אז חשבתי לקרוא לך לישון" אמרתי והסתכלתי לצדדים "לומרות שאני לא בטוח שאני יודע את הדרך החוצה" הוספתי במבוכה קלה
תודה שקראתם
רועי
חזרתי מפרישה ארוכה
מקווה להישאר
קמתי בבוקר ויצאתי לריצת בוקר כרגיל לנקות את הראש 'אם לאחד כבר יש יכולות מאיתנו, כי ככה מסמנים אותנו, אם סימנו את לילי אני מנחש שזאת היא, כדאי שאני אדבר איתה אחרי האימון'. סיימתי את הריצה והלכתי לאולם, באולם חיכו לי כולם כמו אתמול וגם מרי. "את באת?" שאלתי אותה בפליאה. "כן, אמרת שאני יכולה להסתכל" היא אמרה וצחקה. האימון עבר כרגיל, בגלל אתמול סיפקו לנו כריות טובות כדי שלא ניפצע ונוכל להתאמן כמו שצריך. האימון הסתיים בצהריים וכולם הלכו לאכול. אני נשארתי יחד עם מרי לסדר. שסיימנו הלכנו לכיוון חדר האוכל. "היה היום אימון טוב" היא אמרה "למרות שכמה מהמשרתים לא היו מרוצים". "זה קשה ללמוד מילד שקטן ממך" אמרתי לה בעוד אנחנו עוברים בגן.
קרדיט לי
scrrapi בLOL תוסיפו
השיר שלי ושל אופיר
ספוילר
קמתי בבוקר אחרי הלילה הארוך זכרית איך שליוויתי את רועי עד לחדרו בכדי שלא ילך לאיבוד ואז הלכתי לישון.
החלטתי לצאת קצת לטייל שוב במבוך, פיתחתי לעצמי תחביב שחוץ מלטפח את המבוך גם לעשות ממנו צורות כבר היה ניתן לראות פה ושם צורות של חיות עשויות פרחים בצבעים שונים על הגדר החיה.
עברתי ליד השועל אשר היה עשוי פרחים כתומים שכמובן עוד לא צמחו לגודל מלא, השקתי אותם והתחלתי לקצץ קוצים שבלטו יתר על המידה שלפתע משהו הכאיב לי בראשי.
הרגשתי הרגשה מוזרה בראשי.
לפני שהבנתי מה קורה התחלתי לשיר, זיהיתי שהשיר באנגלית ולא הבנתי מאיפה המילים הללו באו לראשי, לא הכרתי אותם.
לפתע קלטתי שהפרחים הכתומים שבשועל החלו לגדול ולפרוח מול עיניי מניצינים ירוקים אשר הייתה אמורה לעבור לפחות עוד חצי שנה עד לפריחתם לצמחים בשיא פריחתם
מנהלת פורום חת''מ ושרשורים מה12\11\13-13\3\25 ומנהלת פורום ספרות מה 13\3\25-תאריך שאני לא זוכרת, משהו לרביעי 2013
הפוקימונים האהובים עליי:
ספוילר
הלכנו ודיברנו ובדרך עברנו ליד המבוך, "הפרחים פרחו" מרי אמרה בשמחה "בוא ניכנס לבדוק" היא תפסה לי את היד ומשכה אותי למבוך. המבוך היה מלא חיות מצמחים שהיו עשויות כנראה מהזמן האחרון כי הם לא היו לפני בקרב. הגענו לאמצע וראינו את לילי. "היי" אמרתי לה "תכירי זאת מרי, בכל מקרה אני צריך להגיד לך משו, כבר חוזר". לקחתי את לילי לצד ודיברתי איתה על למה סימנו אותה, "אם כבר את יודעת מה את עושה תנסי לחזק את זה, אם לא פשוט תישארי קרוב לאחד מאיתנו, להיות לבד שאנשים רודפים אותך זה לא נחמד". עזבתי את לילי וחזרתי לטייל במבוך עם מרי. "דרך אגב יש לכם פה חייט? אני רוצה לתפור משו" שאלתי את מרי. "כן, תלך פה שמאלה ואז ישר עד הסוף" היא אמרה. "תודה" השבתי לה "נראה אחר כך". ההליכה לחייט לקחה כ5 דקות והכנתי אצלו חוטלות איגרוף (זה כמו תחבושת מיוחדת לאגרוף רק לאגרוף) ושמתי אותם בכיס. יצאתי מהחייט וחזרתי לחדרי לבדוק אותם על השק
קרדיט לי
scrrapi בLOL תוסיפו
השיר שלי ושל אופיר
ספוילר
''על מה לכל השדים והרוחות הוא דיבר? הוא התכוון לשירה? אוי יופי אני יכולה להצמיח פרחים נורא עוזר!'' רטנתי בעצבנות.
ניסיתי לחזור על מילות השיר שטיילתי במבוך והצלחתי לחזור על חלקן ולבסוף לשחזר את כולן.
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=rSZ1QPtP2jc[/YOUTUBE]
לפתע קלטתי שהמילים הללו הן בשפה שאני לא מכירה אך בכל זאת הצלחתי להבין את משמעות המילים.
בכל פעם שחזרתי על מילות השיר בזמר זה היה נראה כאילו המבוך התעורר לחיים-רוחות נשבו, עלים נשרו וצמחים פרחו.
מנהלת פורום חת''מ ושרשורים מה12\11\13-13\3\25 ומנהלת פורום ספרות מה 13\3\25-תאריך שאני לא זוכרת, משהו לרביעי 2013
הפוקימונים האהובים עליי:
ספוילר
'מעניין מה יהיה הפלאנטי שלה' חשבתי בעודי מרביץ לשק 'אם יתפסו אותה בזמן פלאנטי אחרי שהיא תגלה מה היא עושה זה יהיה רע'. הרגשתי רעב בבטן 'שכחתי לאכול' חשבתי והתחלתי ללכת לכיוון החדר אוכל, בשעה הזאת הוא היה כבר ריק. התיישבתי לבד אכלתי ארוחת צהריים זרירה, והלכתי לכיוון העיר לבדוק את הביתן שהיינו בו. זאת הייתה הליכה של 10 דקות שבסופה הגעתי לאולם למטה בביתן, התחלתי לפתוח ארונות קבורה לבדוק מה נמצא שמה אבל לא היה שם כלום. התחלתי לצאת שעצר אותי האיש שהגיע לתת לי את החדשות יום לפני. "איך מצאת אותי?" שאלתי אותו. "לגבי זה, כולם יכולים עכשיו" הוא אמר נבוך והלך "תיזהר".
קרדיט לי
scrrapi בLOL תוסיפו
השיר שלי ושל אופיר
ספוילר
התעוררתי בחדרי בשעה מאוחרת. בטח בגלל השעה המאוחרת שבה הלכתי לישון. קמתי, התארגנתי והלכתי חזרה לנפחיה להמשיך לעבוד. יצרתי עוד שלושה סכינים מהראש אבל אף אחד מהם לא היה מה שחיפשתי, לבסוף הצלחתי ליצור סכין מושלם, לדעתי. הוא היה בעל להב כפול והיה קטן מספיק כדי להחביא אותו בשרוול אבל גם גדול מספיק בשביל לשאת אותו על החגורה. סמית' הגיע והראתי לו את הסכין שביקש מימני להכין ואת הסכין שהכנתי בעצמי. הוא שיבח אותי ואמר לי שאני יכול להכין מה שאני רוצה עכשיו. הודתי לו ועברתי על הכלים כדי לראות מה ישמש אותי בהמשך. החלתי להכין גרזן
תודה שקראתם
רועי
חזרתי מפרישה ארוכה
מקווה להישאר
״אוי לא״ מילמלתע לדילוי החדש מאז ששרתי בפעם הראשונה את השיר המוזר הרגשתי כאב עז שחתכתי קוץ אועשב שוטה כאילו חתכתי חלק מגופי. ״מה זה״ מילמלתי בעצבנות שחתכתי במהיררות קוצים וטיתם כאבים עזים בינתיים צמח השועל רק גדל וגדל ופרחיו קיבלו גוון יפה של אש ״הכל בסדר?״ שאל רועי שעבר לידי ״כן״ שיקרתי ״שוב הלכת לאיבןד?״ שאלתי בחיוך
מנהלת פורום חת''מ ושרשורים מה12\11\13-13\3\25 ומנהלת פורום ספרות מה 13\3\25-תאריך שאני לא זוכרת, משהו לרביעי 2013
הפוקימונים האהובים עליי:
ספוילר
בדרך חזור עברתי ברחוב ריק, מסוכן במצב שלי אבל זה היה יותר מהיר. בערך באמצע מישו עם 2 רובים הופיע מולי, "באתי לקחת אותך, או להרוג, תחליט" הוא אמר ושלף את הרובים, הם היו כחולים. לפתע הופיע לי כדור ירוק בקוטר של חצי מטר, "מה לעזעזל?" צעקתי בבהלה וזרקתי אותו הצידה, מהרצפה התרוממו 4 עמודים מאדמה והכדור שיצר 2 שבילים מאחוריו הקיף את כולם ויצר זירת אגרוף. הכדור לאחר שסיים סיבוב קפץ חזרה לתוך הזירה והתפוצץ, שהאור נעלם הרובים של האיש נעלמו והיו מחוץ לזירה. 'יעיל' חשבתי והתכוננתי לתקוף. הרגשתי חזק יותר ומהיר יותר, אבל יותר חלש בצורה מסויימת. רצתי לכיוונו של האיש והוא התאושש מההלם מהר, הוא ניסה לברוח החוצה אבל הוא היה איטי מידי ותפסתי אותו, דרכתי לו על הרגל ותפסתי אותו בשיער, חבטתי בו שוב ושוב בבטן עד שהוא דחף אותי עם הידיים והלך אחורה, הוא כיוון את האצבעות שלו בצורה רובה והיה מול עיגול כחול עם כיתוב, הוא ירה ופגע לי בכתף שמאל. רצתי אליו שוב ונתתי לו אגרוף בלחי , בעטתי בו בירך פעמיים עד שהוא איבד שיווי משקל והפלתי אותו לרצפה, הוא ירה בי ברגל וזה אילץ אותי ללכת (או לצלוע) אחורה, הוא קם ונשען על אחד העמודים, "פעם הבאה אני לא אזלזל בך" הוא אמר תוך כדי שהוא תפס את הצלע שלו ונעלם. הזירה נעלמה וכך גם הרובים שלו. תפסתי את עצמי בכתף והרגשתי כאב שורף ביד. 'אירוני שאני לא יכול לתפוס כלום אחרי השימוש בזה' חשבתי והתחלתי לצלוע חזרה לאחוזה
קרדיט לי
scrrapi בLOL תוסיפו
השיר שלי ושל אופיר
ספוילר
התעוררתי , ליד בייתי במאה שבה נולדתי , "מה לעזאזל?" שאלתי , "זה לא אמיתי , לא עברתי דרך שער סגול , לפתע ראיתי מנהרה לבנה , הלכתי לכיוונה כשלפתע ראיתי את אחותי מאחורי , "אל תלך לכיוון האור." היא אמרה לי , "אוקיי." אמרתי , והתקדמתי נגד כיוון האור , לאחר מכן התעוררתי, הייתי במרפאה של האחוזה .
הרגשתי כאב חזק מאוד בצוואר , הבנתי שהייתי מת לכמה שניות , ראיתי שהיית מישהי () לידי .ספוילר
"היי אתה בסדר?" היא שאלה , "כן, אפשר לומר." אמרתי , "קוראים לי מריסה." היא אמרה , "ולי קוראים ניקו." אמרתי בחיוך .
"לא הפעם" השבתי ללילי "אני כאן כדי לחפש מתכת, נגמרה לי המתכת בנפחיה והייתי צריך ללכת להביא עוד. סמית', הנפח, אמר שיש כאן קצת" אומר ללילי ואז אעלה לי רעיון "את מכירה את המבוך, אולי את מכירה מקום עם מתכת, נחושת או ברזל, שניהם טובים" אוסיף. לילי חשבה לרגע ואז אמרה "אני חושבת שאני מכירה מקום כזה" ואז הסתובבה והתחילה ללכת לתוך המבוך כשאני בעיקבותיה
תודה שקראתם
רועי
חזרתי מפרישה ארוכה
מקווה להישאר
שההשפעה נגמרה תפסתי את הכתף, זה היה לקראת הכניסה לאחוזה, נכנסתי ופניתי למבוך, אני חייב להזהיר את לילי. שנכנסתי למבוך פשוט הלכתי בו וניסיתי לבדוק אם אני יכול למצוא את לילי כמו שמצאו אותי. בשלב מסויים יכולתי להרגיש שהיא קרובה, אבל רק במרחק של כ10 מטר מעבר לגדר החיה. לקח עוד כמה דקות עד שמצאתי אותה ואת רועי אוספים קצת מתכת. "איש, רובה, סיפור ארוך" אמרתי למבטים המבוהלים שלהם, "אבל הוא נראה יותר גרוע ממני". 'אני לא יכול להרגיש את רועי, זה אומר שהוא לא בסכנה' חשבתי "עברתי פה להזהיר אותך לילי כי את מסומנת רב הזמן משומה. בכל מקרה לא חשבתי על זה עד הסוף, עכשיו אני צריך למצוא דרך לצאת מהמבוך"
קרדיט לי
scrrapi בLOL תוסיפו
השיר שלי ושל אופיר
ספוילר
מריסה עזרה לי לקום והיא חבשה לי את הצוואר , "מה קרה לך?" מריסה שאלה.
"אני לא ממש זוכר , הדברים היחידים שאני זוכר הם: מי אני , איפה אני גר , מי הם ההורים שלי ועוד משהו." אני אומר , 'ושאני לא מזמן הזה.' חשבתי לעצמי , "תודה רבה לך." אמרתי לה ויצאתי לכיוון החצר , לאחר כמה שניות הבחנתי שהחרב החדשה שלי לא אצלי , "נו טוב , בטח מישהו לקח אותה." אני מלמלתי וראיתי את המבוך , מצאתי מפה שיש לי בכיס , היה רשום בה איך לעבור את המבוך , אז נכנסתי למבוך ולפתע מישהו עם 2 אקדחים עמד מולי , "רציתי את לואיז , אבל גם הוא אפשרות." הוא אמר ורץ לכיווני , "אני לא יכול להילחם עם הצוואר הזה." אמרתי ולפתע אנדר בעט באיש והעיף אותו אחורה לכיוון קירות המבוך , "זה היה מזל." הוא אמר .
״מה לעזא...״ אמרתי מופתעת למראה האיש שאנדר זה עתה בעו בו ״מי אתה?!״ שאלתי בהפתעה ״לואיז״ מלמל האיש בזעם ״עכשיו הגעת באמת הגיע בזמן״ הוא הוסיף ״מה..?״ התחלתי לומר והוא התנפל לכיווני (סורי על האורך אני באייפון מחברה)
מנהלת פורום חת''מ ושרשורים מה12\11\13-13\3\25 ומנהלת פורום ספרות מה 13\3\25-תאריך שאני לא זוכרת, משהו לרביעי 2013
הפוקימונים האהובים עליי:
ספוילר
האיש זינק אבל רגע לפני שהוא הצליח להגיע אל לילי דחפתי אותה הצידה ונעמדתי במקומה, נחוש להדוף את האיש. הוא התנפל עלי בלי להבחין, כנראה, על מי הוא מתנפל כי הוא כל הזמן לחש "זה הסוף שלך". לפתע נזכרתי בסכין שלי ובהפוגה קלה באגרופים הוצאתי אותו מהחגורה שלי ודקרתי אותו בבטן. האיש נפל ואז כשהיסתכלתי מסביבי ראיתי את לילי, עומדת המומה, צמודה לגדר החיה ואת ניקו ואנדר עומדים גם הם מעל ההאיש, הם כנראה התכוננו לעזור. הינהנתי לעברם ושאלתי את לילי "את בסדר?".
תודה שקראתם
רועי
חזרתי מפרישה ארוכה
מקווה להישאר
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)