נושא: ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

ממ''ת? מה זה?
ממ''ת זהו משחק תפקידים שבועי, שנעשה מידי שבוע-שבועיים, כל זמן מוקצב עלילה שונה.
לכל ממ''ת יש עלילה אחרת, שאיתה כולם משחקים; זהו מין "סיפור בהמשכים" שכל
משתמשי הפורום משתתפים בו.
עכשיו, מה זה עוזר? המשחק בנוי, כך שכל אחד יכול ליצור נקודת מפנה חדשה והמשך מקורי
לעלילה משלו, המשתמשים יכולים לקחת רעיונות מהממ''תים, וגם, זה עוזר להם לפתח את החוש
השה''מי שלהם (ק-קיים בכלל חוש כזה..?) בכך שכל אחד הוא שה''מ ושחקן
משל עצמו.


אז, איך המשחק הולך?
המשחק הולך כך:
ציטוט:
מנהלים: העלילה היא- השנה היא שנת 2003. אתם, נערים ששטו על ספינה בדרכם לנופש מיוחד,
שאיש מסוים הציע לכם.
במהלך הנסיעה בספינה לאי המיועד, נשמע קול פיצוץ. על הספינה הושתל חומר נפץ מסוכן, על ידי
מישהו. אתם, מגיעים לאי, עם עוד מספר אנשים ,וצריכים לשרוד. לשרוד, או למות.
איש X: שלום, שמי הוא ___ __, ואני בן __. הגעתי לאי המוזר ההוא, כולו היה מלא חולות
ומאחוריו עצים רבים. לא הבנתי כיצד הגעתי לשם, ומה מעשיי שם. אך לפתע, נשמע קול
הקורא לי מרחוק.
איש V: שמי הוא _______. ואני בת _, שהיתי כבר יום שלם באי, לאחר הפיצוץ. השגתי לי מקור
מים ומחסה ללילה, עד אז. יצאתי קצת לחוף, וישבתי והבטתי על הגלים. ראיתי לפתע נער צעיר
שכנראה רק עכשיו הגיע לאי. "הי! אתה!" צעקתי לו, והתקרבתי אליו. "אתה חדש ?" שאלתי.
(כמובן שזה יהיה יותר נורמלי)
וכך זה ממשיך וממשיך עד סוף השבוע.


במה המשחק יעזור לי? אני חושב שאני כבר מספיק טוב.
המשחק יעזור לך בכך שהוא יפתח לא רק את כישוריך הספרותיים, אלא גם יוסיף לך מילים לאוצר המילים שלך, יתן לך רעיונות חדשים, ואפילו ילמד אותך על שיטות תגובה של שה''מים שונים.
בנוסף לכך, תוכל לנסות בעזרת המשחק לגוון את הדמויות שלך ; לנסות לעשות להם אופי שונה,
סגנון מראה שונה וייחודי, ותחביבים שונים וכו'.


אז.. מה העלילה?

*האמת היא שזה די מבוסס על חלום שחלמתי לא מזמן so please dont laugh at me*
השנה היא שנת 2013, ההווה.
הכל נהדר- מחשבים, טלווזיות, מטוסים, מכוניות, סמארטפונים ומוצרי אפל בכלל.
כהרגלכם *כאן מתחיל החלום LOL* אתם חוזרים מבית הספר מותשים לאחר יום לימודים ארוך, אתם שומטים את התיק בכניסה לביתכם וחולצים את נעלי הספורט שלכם.

אתם גוררים את עצמכם בקושי, מותשים למטבח ומכינים לעצמכם ארוחת צהריים, לאחר שסיימתם לאכול אתם מתכוונים לעלות לקומה העליונה, לשחק במחשב שבחדר שלכם אבל בדיוק שאתם בדרך למדרגות משהו קורה.

חור מוזר בצבעי שחור-סגול עזים נפער מולכם, אתם נמשכים פנימה לפני שעוד הבנתם מה קורה!
הדבר הבא שאתם זוכרים הוא את ההתעוררות שלכם.
אתם מתעוררים על מרווד דשא ירוק רטוב מטיפות טל קטנות, אתם מרימים את ראשכם והמח שלכם מתקשה להבין את מה שעינכם רואות.

אתם יושבים על גבעה ירוקה די גבוהה שמשקיפה אל כפר ענק-שדות ירוקים נפרשים לכל עבר, אדמות חרושות וחקלאים עייפים מתרוצצים ממקום למקום, כל בת שחולפת בטווח הראייה שלכם לובשת שמלה עבת שכבות.
בין רחובות הכפר העשויות עפר חולפת מידי פעם כרכרה רתומה לזוג סוסים או יותר, קול חרישת השדות של פרים הגוררים מחרשות נשמע למרחקים וריח כפר חזק עומד באוויר.
בין רגע נמשכתם מעולמכם לעולם אחר, או ליתר דיוק למאה אחרת- למאה השבע-עשרה.

המושג מכוניות, מחשבים, טלווזיות, מטוסים, מצלמות ושאר טכנולוגיות משוכללות עוד לא קיים, אולי הדבר הכי משוחלל שתראו הוא מחרשה חדישה אשר נרתמת לזוג פרים.
אל תשכחו שכל כפר הוא חלק ממלכה, והמלך של אותה ממלכה עשוי מאוד להתעניין באנשים אשר באו מן העתיד, הסוו את עצמכים כמיטב יכולתכם, אל תיבלטו, נסו להבין מדוע אתם שם?
מעניין לדעת עם תעשו התפתחויות כמו שהיו לי בחלוםP=



הרשמה
ניתן להצטרף בכל זמן ועת למשחק.
אין הגבלת משתמשים. המשחק הוא לכולם.
הטופס הוא קצר, לכן לא לדאוג.

שם:
שם הדמות:
מראה/תמונה:
אופי:
עבר/רקע: לא חובה
הערות/הארות/בקשות:

שימו לב הממ''ת הוא כמו שרשור ענקי ואין בו סדר הגבות קבוע, רק בלי דאבל פוסטים בהצלחה!

שם:רועי
שם הדמות: רועי
מראה/תמונה: שיער חום מתולתל, עיניים ירוקות, לובש בדרך כלל מכנסי טריניינג וחולצת טי, גובהו ממוצע
אופי:חכם, לא מתחבר בקלות, בעל מזג קר(לא מתעצבן בקלות), נוטה להחזיר טובה או רעה(לנקום)
עבר/רקע:
הערות/הארות/בקשות: בעיקרון עשיתי פה את עצמי עם כמה שינויים קטנים ולא משמעותיים

שם : עומר
שם הדמות : עומר
מראה/תמונה : כובע ירוק מכנסיים כחולים חולצה לבנה שיער שחור קצר ועיניים כחולות.
אופי :חכם, נחמד, שקט, שומר על קור רוח.
עבר/רקע :
הערות/הארות/בקשות :

אמ...חברים אתם מוזמנים להתחיל אני רק אומרתXD הייתי מתחילה בעצמי עכשיו אבל אני רוצה שאתם תתחילו

שם : טל
שם הדמות : לילי
מראה/תמונה :

אופי :חכמה, שקטה, מנומסת (לא סובלת אנשים לא מנומסים), בוטחת בקלות רבה מידי, אוהבת ללבוש שמלות
עבר/רקע :לילי גודלה וחונכה בביתה של אישה עשירה בשם אליזבת, לילי ננטשה על ידי הוריה בקופסת קרטון בסמטה נטושה שהייתה בת כמה שעות בלבד ומסיבה זו החליטה אליזבת לאמצה.
אליזבת גדלה למשפחה של עשירים ומכובדים ומפני כך לילי גודלה באותה הדרך, מאז שהייתה קטנה אהבה לילי ללבוש שמלות יפות ומגונדרות היא שנאה ללבוש בגדים אחרים למרות שלבשה אותם שהייתה חייבת.
יום אחד שחזרה מותשת מבית הספר לעשירים בו למדה, קצת אחרי שבדיוק החליפה לאחת השמלות האהובות עליה מפני שהייתה צריכה ללכת לאיזו מסיבה חשובה עם אמה המאמצת חור מוזר נפער מולה ושאב אותה
הערות/הארות/בקשות :

שם: מתן
שם הדמות: ניקו
מראה/תמונה:

אופי: שקט , חברותי , חכם , לובש רק בגדים כהים , אדיש (לא מתעצבן בקלות) אבל לא כדאי לנסות לעצבן אותו , אוהב להיות לבד אבל אוהב להיות לפעמים עם חבריו .
עבר/רקע: לא חובה
הערות/הארות/בקשות: בעיקרון עשיתי את ניקו די אנג'לו מפרסי ג'קסון

אני מתחיל
נפלתי לתוך איזה שער סגול בזמן אחד הטיולים שלי בשכונה , כמה אחרים נפלו עליי , בנס הצלחתי לצאת מהערמה שהייתה עליי , לאחר שיצאתי מהערמה שהייתה עלי ראיתי משהו שונה , "מה קורה פה?" נער בעל שיער חום מתולתל שאל , "איך אני אמור לדעת?" אחד אם כובע ירוק שאל , "קודם נירגע." נערה עם שמלה אמרה , האחרים לאחר כמה דקות נירגעו , "אנחנו צריכים לגלות איפה אנחנו." אמרתי , מיד כולנו הבנו , "אנחנו במאה ה17!!" כולנו אמרנו , 'היא לא צריכה להסוות את עצמה.' חשבתי והלכתי מהשלישייה הזאת כדי למצוא יציאה מהמאה ה17.

''היי אדוני חכה!'' אמרתי כנערה מחונכת ''אסור לנו להתפצל! קודם כל תראו איך אתם לבושים! הדבר הראשון שצריך הוא להחליף לבגדים שיותר מתאימים למאה הזאת, השמלה שלי תהיה בסדר אבל אתם לא לבושים נכון!'' אמרתי מיד ושמתי את ידי לפני גופי הרגלי (כמו בתמונה).
''חכו כאן אני אלך ואנסה למצא לכם בגדים!'' אמרתי בהחלטיות ''אל תלכו לשום מקום הכי טוב שנהיה יחד, זה רק יזיק לנו עם נתפצל קודם נלמד עוד על המקום הזה!'' אמרתי והתרחקתי במורד הגבעה, מתוחה.

'יופי, אומרת לנו לא להתפצל והולכת בעצמה' אחשב ואתחיל ללכת אחריה תוך כדי שאני מסמן לכולם לבוא איתי "את זו שאמרת לנו לא להתפצל" אמרתי בהיתגוננות כשהיא היסתכלה עלי במבט מעוצבן. היא גילגלה את עינייה וכולנו התחנו ללכת ביחד לעבר מקום שדמה לקיבוץ, או כפר קטן. הגענו לכפר והתחלנו לחפש בגדים, לפתע הנער עים הכובע הירוק הצביע ואמר "תראו הינה חבלי כביסה, אפשר לקחת בגדים משם". מייד כולנו התפרשנו לאורך חבלי הכביסה וכל אחד בחר לעצמו בגדים. אני לקחתי חולצה חומה עים ז'אקט חום בהיר ומכנסיים כחולות כהות. לאחר שהתלבשתי הסתכלתי על שאר חברי הקבוצה ועל מה שלבשו ואמרתי בקול "אני חושב שכדאי שנעשה הכרות קצרה" ואז אוסיף "אני רועי, מי אתם?"

''אני לילי אבל אתם יכולים לקרוא לי לואיז איך שנח לכם, השמות שלנו לא הכי מתאימים לתקופה הזאת'' אומר ואחייך מעט.
''אני ניקו'' אמר נער נוסף ''ואני עומר'' אמר נער שלישי.
''טוב אמ..שכולנו לבושים עכשיו נראה לי שכדאי שנחליט מה לעשות לא?'' שאלתי בחיוך לפתע כל האנשים שבאזור שלנו עזבו את עבודתם בשדות, בחרישת השדות, בטיפול בחיות והחלו להצביע לכיוון כלשהו באופק, כרכרה רתומה לזוג סוסים לבנים יפים ואצילים התקדמה במורד השביל, הכרכרה הייתה מעוטרת בעיטורי זהב וכסף, לפתע נזכרתי במה שלמדתי בשיעורי ההיסטוריה ''זו הכרכרה המלכותית!'' אמרתי בהתרגשות ''אוקיי תקשיבו! אל תיצרו עם הנסיך\מלך קשר עין, ברגע שהכרכרה עוברת לידכם תשתחוו!'' אמרתי בתקווה שהשמלה שלי לא אצילית מידי ולא תמשוך תשומת לב רבה מידי מצד הנסיך\מלך

"נו טוב." אמרתי והשתחוותי כמו כל השאר , במבט אדיש כמו תמיד .
אחרי שהכרכרה עברה הפסקתי להשתחוות ווידאתי שהבגדים הם בסגנון שלי , הם היו דומים לבגדים שלי במאה ה21 , "עכשיו , בואו נקבע מקום שנוכל להיפגש בו כולנו." לילי אמרה , וכולנו הלכנו בעיר עד שמצאנו ביתן , עומר נכנס לביתן ואמר שהוא מסודר ושהוא נראה יפה , נכנסנו לביתן ואז מצאתי כמה רהיטים ליד הבית.
לקחנו אותם וסידרנו את מה שנשאר, וככה היו לנו בביתן ספות , מיטות ושולחנות .
"אני הולך להסתובב בעיר." אמרתי והלכתי להסתובב בעיר , הנערה אמרה משהו , כנראה היא אמרה רגע , אבל בכל זאת יצאתי , מצאתי מסבאה , ולידה מאות מטבעות זהב , 'אוכל לכולנו.' חשבתי וחייכתי , נכנסתי ולקחתי כמות אוכל גדול מאוד לביתן שלנו .

נשארנו בביתן כשעומר יצא וחשבתי לעצמי שלא יזיק לסדר קצת את המקום. "אולי נסדר פה קצת" אמרה לילי, קוראת את מחשבותי. אני לילי וניקו התחללנו לסדר, לנקות ולרהט את הביתן שמצאנו, לילי לקחה מטאטא ששכב בצד והחלה לנקות, ואני וניקו מצאנו קרש גדול, כמה מוטות וכלי עבודה והכנו שולחן, 4 כיסאות וארון. התחלנו לבנות שרפרף כשלפתע עומר חזר והביא איתו מלא אוכל, שמחים כולנו ישבנו ליד השולחן לאכול. לפתע שמענו דפיקה בדלת...

אל תשכחו שזו המאה ה17 זה מון כסף 6-7צמטבעות זהב אז איך לעזאזל מצאנו ערמה שלמה?xd והבתים בתקופה הזאת היו די מוזנחים ולא יציבים זה די נס שמצאנו בית שנשמע כמו בית בורגני של המעמד הבינוני ועוד אחד נטוש Lol
________________________________________________
''ששש... תתחבאו'' אמרתי בלחש עומר נכנס לפינה קטנה ונסתרת, רועי התחבא מאחוריי קרש ישן וניקו התחבא מתחת לשולחן.
אני נכנסתי לתוך ארון והתחבאתי מאחוריי מעיל ישן ובלוי.
''תפתחו עכשיו או שנפרוץ פנימה!'' נשמע קול ממחוץ לדלת אך אף אחד מאיתנו לא ענה, קול ריסוק דלת נשמע וריצות על פני ריצפת העץ הישנה

אני הגנבתי מבט לראות מי אלה, אלה היו 2 אנשים שבאו לקחו את האוכל וברחו. אני וניקו רדפנו אחריהם ולילי ורועי נשארו בביתן.
אך ניקו אמר שנחזור לביתן, הסכמתי וחזרנו לביתן אך ראינו שהוא קרס, אבל רועי ולילי ניצלו ורצו אלינו.
הלכנו מאוכזבים לחפש מקום אחר. מצאנו ביתן קטן יותר ועשוי מעץ שאפשר לגור שם.

שם: איתמר
שם הדמות: אנדר סנוו
מראה/תמונה: מכנאסי חאקי, חוצלה כחולה קצרה, עיניים ירוקות ושיער שחור קצר
אופי: אסטרטג, ידידותי אבל אוהב לפעול לבד
עבר/רקע: י.ב.
הערות/הארות/בקשות:

אני ניקו !!!!!
------------
נכנסנו לביתן הקטן וראינו שגר בו מישהו , "אפשר להצטרף?" לילי שאלה בנימוס , "כן , בשמחה." הנער שהיה בביתן אמר , "דרך אגב קוראים לי אנדר." הוא אמר , "טוב , אני הולך להביא את הספות והשלחנות שמצאנו." אני אמרתי ועומר באה איתי , למזלנו נשארה ספה אחת ושולחן אחד , אז כל אחד מאיתנו לקח אחד מהם.
כשחזרנו לילי רועי לא הייתה בבית , "הוא יצא לסיבוב בעיר." אנדר אמר ואז אני ועומר מיקמנו את השולחן והספה .

''אוקיי תקשיבו למה אנחנו כאן? חייבים לגלות!'' אמרתי בעצבנות קלה.
''למדתי די הרבה על המאה השבע עשרה והשמונה עשרה בבית הספר מפני שהאמא המאמצת שלי ממש אוהבת את התקופות האלה והיא גם חופרת עליהם בבית אז אני די מכירה את התקופה... אני רוצה לעשות סיבוב מסביב ולראות בדיוק איפה אנחנו'' אמרתי בחיוך.
''להתראות אני אחזור תוך שעתיים'' אמרתי ונפרדתי מהם.
התחלתי לשוטט ברחבי העיר, מידי פעם נעצו בי מבטים כמה נשים וגברים מבלי שהבנתי מדוע, אולי בגלל שלא הייתי עסוקה כמוהם בעבודות בשדות ולכן נראתי לא קשורה.
נראה כי זה אכן היה שלטון יחיד ולכן המהפכה הצרפתית עוד לא קרתה-זו חייבת להיות בטוח המאה השבע עשרה ולא יותר.
לפתע ראיתי אותו מרחוק, ארמון פאר גדול אשר נראה כאין ואפס לעומת הבתים האחרים בכפר אשר נרעדו לצד מבינה ענק ומהודר זה