נושא: מסעות ג'ון בעולם הפוקימונים

אוקיי אז ככה זהו הסיפור הראשון שלי אי פעם אז אל תרדו עליי חזק סבבה
אני יודע שזה לא נשמע הכי מקורי וזנראה דומה לסדרה אך זה רק פרק פיילוט כדי לראות מה אתם חושבים על הכתיבה שלי בכללי אז מבלי לחפור יותר מידי נעבור לסיפור:

מסעות ג'ון בעולם הפוקימונים




עלילה:

הסיפור יתמקד בחלום של ילד צעיר בן 10 שמתחיל את המסע שלו ברחבי עולם הפוקימון.

שמו של הילד הוא ג'ון,ג'ון נלד בעיר טווינליף שבמחוז סינו וגדל שם במשך כל חייו.

ג'ון בן למשפחה בה האמא היא מתאמת בפרישה והאבא אלוף מחוז הואן לשעבר ואחיו הגדול נמצא בדרכים שלו בזירות הקרב שבג'וטו.

לג'ון מערכת יחסים מורכבת עם האבא עקב כך שהוא היה ילד קטן וחלש לעומת אביו ואחיו הגדול והוא לא מוצלח בכל הקטע של להתחבר לאנשים אחרים ולהיות חבר טוב.

במסעו ג'ון יתקל בקשיים רבים אך גם יפגוש חברים אשר יעזרו לו בדרכו ויתמכו לכל אורך דרכו עד שיצליח להוכיח לאביו שגם הוא מסוגל להצליח כמוהו וכמו אחיו הגדול ששמו ריי.

"רוצים להצטרף אליי במסע שלי ולגלות מה עבר עליי במחוז סינו? אתם מוזמנים להישאר ולקרוא!"



פרטים על הדמויות:

ספוילר

ג'ון:
הגיבור של הסיפור,ג'ון מעוניין להצליח בתור מאמן כמו אחיו ולהראות לאביו שהוא גם שווה משהו!
פוקימונים:
1.צ'ימצ'אר
מתקפות: שיטה|Scratch נהמה|Growl
2.שינקס
מתקפות: התקלה|Tackle פזילה|Leer
ריי:
אחיו הגדול של ג'ון ובן האהוב יותר על האבא.

פוקימונים:
לא ידועים
רוקסן:
שותפה של ג'ון למסע, ילדה אוהבת טבע וחביבה (נפגשו בפרק השלישי)
פוקימונים:
1.טרטוויג
מתקפות: הקלה|Tackle פזילה|Leer גפן מצליפה|Vine Whip

פרקים שפורסמו:
1.פרק ראשון - פיילוט (עמוד 1 תגובה 1)
2.פרק שני - הפוקימון הראשון שלי! (עמוד 1 תגובה 5)
3.פרק שלישי - שותפה חדשה? (עמוד 1 תגובה 8)

ספוילר

פרק ראשון – פיילוט

"צ'ימצ'אר אני בוחר בך!" צעקתי בזמן הקרב "תשתמש עכשיו בגחלת על טרטוויג" הוראתי לו וראיתי את ניצוצות האש עפים מפיו של פוקימון האש הקטן לכיוון טרטוויג שהוא פוקימון עשב שדומה מעט לצב, הפגיעה הייתה קטלנית ועלפה את טרטוויג בשנייה.

לפתע,בלי שום הכנה מוקדמת אני מוצא את עצמי על הרצפה בחדרי, שעון הפיקאצ'ו שלי מצפצף בלי הפסקה ומהרגל ישן אני זרקתי עליו כרית והוא נפל והשתתק,קמתי מהרצפה והתלבשתי במהרה,חבשתי את כובעי האדום ואת מכנסי הג'ינס הכחולות ועוד חולצת T רגילה עם ציור של פיקאצ'ו עליה וירדתי למטה לארוחת בוקר.

"בוקר טוב אמא!" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה תוך כדי כך שאני מגניב איזה חטיף קטן מאחוריה "תוריד את זה מיד!" נשמע כל תקיף ומוכר מאחוריי, זה היה אבי וכרגיל הוא נראה לא מרוצה ממני "אתה לא מבין שזה לא בסדר לאכול כל כך הרבה ממתקים בלי רשות?!" הוא שאל בעצבנות "אתה עוד תשמין ותהיה חסר תועלת לגמרי!" הוא המשיך במופע האימים שלו וסיננתי לעצמי "בוקר טוב גם לך,אבא", הוא לא שמע את זה אבל את אמי זה הצחיק והיא שמה לי את החטיף ועוד כמה סוכריות בתיק "אל תתייחס אליו,קשה לו מאוד שריי רחוק מהבית" אמי אמרה לי בנחמדות והגישה לי את התיק למסע שלי, למעוניינים לדעת ריי הוא הכי הגדול,אני אוהב אותו באמת באמת והוא מאוד נחמד אליי אבל אני תמיד חייתי בצל של ההצלחה שלו ונהייתי למושה ללעג על ידי אבא שלי עקב כך, כיום הוא במחוז גו'טו במטרה להביס את כל זירות הקרב ולהפוך למנהיג זירת קרב בעצמו.

"נו אז כבר בחרת את הפוקימון שאיתו אתה הולך לצאת למסע שלך ג'ון?" שאל אבי ואולי זו העם הראשונה בחיי שמשהו שאני עומד לעשות מעניין אותו "ת'אמת עדיין לא החלטתי לגביי העניין הזה" עניתי לו והתחלתי לערער שוב פעם לגביי הבחירה שלי "אני מתלבט בין צ'ימצ'אר ובין טרטוויג, אני מאוד אוהב את שניהם!" אמרתי לו בהתרגשות "ולמה לא פיפלאפ?" הוא שאל אותי באכזבה מכיוון שהפוקימון הראשון שלו ושל ריי היו פיפלאפ ואני מסתדר טוב עם שני הפוקימונים האלה ואני רואה בהם כחלק מחבריי הטובים ביותר "אני רוצה להיות שונה במעט ממך ומריי" עניתי לו וראיתי את האכזבה על פניו.

ישבנו בארוחת הבוקר ודממת אלחוט הייתה בחדר האוכל אחרי השיחה הקצרה שלנו, אבי קרא את העיתון "פוקימון היום" בזמן שאמי החלה לפנות את הכלים, אני כמובן החלתי להתמלאות בהתרגשות מכיוון שאני עומד להתחיל היום את מסע הפוקימונים שלי,שלי!

"טוב אמא כבר מאוחר ואני צריך לצאת לכיוון העיר סאנג'ם לפגוש את פרופסור רואן ולקבל את הפוקימון הראשון שלי!" אמרתי בהתרגשות וחיוך קטן נמרח על פניי, אמי נשקה לי על הלחי ואבי בירך אותי לדרך צלחה,הוא ממש לוהט היום ומתייחס אליי כאילו אני מביא לו גאווה או משהו חושב, ויצאתי לדרכי ברחובות העיר טווינליף,העיר הייתה שקטה מאוד והיום היה יום אביבי ונעים, בדרך לכיוון דרך 201 ראיתי פוקימונים שונים ומגוונים ודמיינתי את עצמי לוכד כל אחד ואחד מהם.

"היי ג'ון!" שמעתי קול צועק לי מאחור והסתובבתי במהרה "חכה לי!" אמר הילד מרחוק אך ככל שהוא התקרב זיהיתי אותו, זה היה החבר הכי טוב שלי, שמו הוא ברנדון.

"היי ברנדון מה שלומך ביום יפה שכזה?" שאלתי אותו בדרכי נועם שידועות רק לי "אני בסדר תודה רבה לך על השאלה" הוא ענה לי גם כן בנימוס "גם אתה בדרך לפגוש את פרופסור רואן?" הוא שאל אותי בהתרגשות ואז נזכרתי שגם הוא מתחיל את מסע הפוקימונים שלו היום "ברור!" עניתי לו בהתרגשות "אז למה אנחנו מחכים?!" הוא שאל והתחלנו לרוץ בדרך 201.

"מה זה?!" שאל אותי ברנדון בהפתעה גמורה והוא נשמע מוטרד ביותר "מה קרה ברנדון?" שאלתי אותו בלחץ "תסתכל לשם!" הוא אמר והצביעה על סטארלי קטן ומפוחד המוקף על ידי שני ספירו"חייבים לעזור לו!" ברנדון אמר והתחלנו להבריח את הספירויים אבל מה ששכחנו זה שספירו הוא פוקימון נותר טינה ועד מהרה הופיע פירו שהוא הצורה המפותחת של ספירו וסביר להניח שהוא היה גם האבא של שני הספירויים ממקודם התחיל לרדוף אחרינו להכות אותנו עם המקור הארוך שלו.

"ילדים בוא לכאן מהר!" שמענו אני וברנדון צעקה מלפנינו ורצני לכיוון אדם מבוגר עם מזוודה בידומהר תבחרו פוקימון אחד מבין השלושה האלה ותלחמו בו!" האדם המבוגר אמר לנו במהירות,ברנדון בחר מהר ורק אני התחלתי להתלבט איזה פוקימון אבחר ועד מהרה שלפתי פוכדור אחד ואני וברנדון ניצבנו מול הפירו "זה זמן המופע!" צעק ברנדון וזרק את הפוכדור שלו באוויר, 'בבקשה תהיה פוקימון חזק!' התפללתי בליבי וזרקתי את הפוכדור בהיסוס. שני הילות לבנות בקעו מהפוכדור ויצרו צורה של שני פוקימונים שהיו נראים לי מאוד מוכרים! הסתכלתי על ברנדון והוא היה נרגש מאוד והאדם שהביא לנו את הפוכדורים הסתכל עלינו בבחינה מעמיקה ורק אני הייתי מהוסס וחסר ביטחון בזמן שאנחנו ניצבים מול פירו עצבני שזעם נשקף מעיניו.

ספוילר

פוקימונים ואנשים שהוזכרו בפרק

ספוילר

צ'ימצ'אר -
טרטוויג -
פיקאצ'ו -
אבא של ג'ון -
אמא של ג'ון -
ג'ון -
ריי אחיו של ג'ון -
פרופסור רואן -
ברנדון -
סטארלי -
ספירו -
פירו -

האמת שלסיפור ראשון יצא לך ממש טוב
הרווחת לך קוראת;)
יש עוד מקום לשיפור-תיאורים, רגשות וכאלה אבל בעיקרון יצא ממש נחדמ^^

פורסם במקור על ידי asuna

האמת שלסיפור ראשון יצא לך ממש טוב
הרווחת לך קוראת;)
יש עוד מקום לשיפור-תיאורים, רגשות וכאלה אבל בעיקרון יצא ממש נחדמ^^

תודה רבה לך
אבן כרגע ירדה מליבי לאחר הציפיות הקודרות שלי אני איישם את ההערות בפרק הבא שייצא בעזרת השם בקרוב כי אני מחכה לעוד תגובות וביקורות לפיילוט

הצלחת לפתח עלילה בצורה יפה ביותר.
אני רואה שהכנסת גם חיכוכים ורגשות לעלילה מה שמושך אותי בצפייה לפרק הבא.
לקחת רעיונות פחות מקוריים מהסדרה ומהמשחק מה שקצת ביאס אותי, אבל אחרי הכל זה סיפור ראשון.
אני כאן לעקוב!

פורסם במקור על ידי ★StarMan★

הצלחת לפתח עלילה בצורה יפה ביותר.
אני רואה שהכנסת גם חיכוכים ורגשות לעלילה מה שמושך אותי בצפייה לפרק הבא.
לקחת רעיונות פחות מקוריים מהסדרה ומהמשחק מה שקצת ביאס אותי, אבל אחרי הכל זה סיפור ראשון.
אני כאן לעקוב!

תודה רבה לך! אני אשתדל להביא יותר מקוריות לפרק הבא שבעזרת השם יפורסם היום או מחר

פרק שני כבר כאן!

ספוילר

פרק שני – הפוקימון הראשון שלי!

הנה אני וברנדון עומדים זה לצד זה שמולנו הפירו העצבני שתקף אותנו בגלל שהברחנו את שני בניו והצלנו סטארלי חף מפשע מפניהם.
אני בהיסוס רב ובתקווה לפוקימון טוב זרקתי את הפוכדור לאוויר, מהפוכדור בקע הילה לבנה בוהקת שסנוורה אותי לגמרי אך בכל זאת הצלחתי לזהות את הצורה שתפסה ההילה, זה היה פוקימון קטן דמוי קוף שכבר יצא לי לחלום עליו בלילה שלפני, זה היה צ'ימצ'אר!
אבן ירדה מליבי כי צ'ימצ'אר הוא אחד מהפוקימונים הכי אהובים עליי בעולם הזה.
הסתכלתי לכיוון ברנדון והוא נראה נרגש למדי "ברנדון מה קרה לך?" שאתי אותו בתמימות "הפוקימון שלי הוא פיפלאפ!" הוא אמר לי וההתרגשות הייתה מרוחה על כל פניו, חיוכו לא ירד אלא רק גדל ובזמן שאנחנו מתכוננים לקרב עוד הפעם הקול של המבוגר שהביא לנו את הפוקימונים אמר לנו "פיפלאפ יודע להשתמש במתקפת חבטה ונהמה וצ'ימצ'אר יודע להשתמש בשריטה ובפזילה!".
'טוב צ'ימצ'אר יודע שני מתקפות טובות ופיפלאפ גם כן אז יש לנו סיכוי טוב נגד הפירו הזה' חשבתי לעצמי בזמן שמלס הלחץ שלי יורד "מוכן ברנדון?" שאלתי את חברי וההתרגשות שלו החלה לדבק ותפסה אותי "תמיד!" הוא ענה לי בחיוב "פיפלאפ תשתמש עכשיו בנהמה!צ'ימצ'אר תשתמש עכשיו בפזילה" אני וברנדון צעקנו יחד ושני הפוקימונים מילאו אחר הוראותינו בדיוק והחלישו את רמת ההתקפה וההגנה של הפירו הניצב מולנו.
פירו,שמקודם חשבתי שהוא עצבני, חטף ת'גאננה והתחיל לנקר את שני הפוקימונים עד שהם עפו לאחור בעוצמה רבה.
"ארררררר" שמעתי את ברנדון לידי חורק שיניים והוא נראה לחוץ מעוד,החיוך שמקודם היה על פניי נעלם בין רגע והתחלתי לערער לעצמי האם אני מסוגל בכלל לגדל פוקימון בעצמי או שאני סתם חולמני וחלש, המחשבות האלה הרגו אותי אך פתאום הקול המבוגר של האדם שנתן לנו את הפוקימונים שוב פעם נשמע מאחוריי והוא אמר לי ולברנדון "זה לא הזמן לאבד את הריכוז שלכם!" הוא גער בנו "תראו את הפוקימונים שלכם!" הוא הצביע על צ'ימצ'אר ופיפלאפ ושניהם נראו כמי שעברו חוויה קשה מאוד "איך אתם אמורים לגדל ככה פוקימון משלכם?!" הוא התחיל להתעצבן וברנדון מיד התעשת וללקח פיקוד "עכשיו פיפלאפ תשתמש בחבטה!" הוא פקד על פיפלאפ שחבט בפירו והדף אותו אחורה.
'מה אני אעשה?' התחלתי שוב פעם לערער בביטחוני 'אני לא חזק כמו ברנדון,לא כמו אבי ולא כמו ריי' המשכתי במחשבותיי ודמעה זלגה על פניי, "צ'ימ,צ'ימצ'אר" נשמע קול קטן לידי ואני קלטתי שצ'ימצ'אר מתאושש והוא רוצה שאני אתן לו הוראה לפעולה 'אוקיי,עם צ'ימצ'אר מאמין בי אז הגיע הזמן שאני אאמין בעצמי!' ביטחוני עלה ואני מחיתי את הדמעה מפניי "קדימה צ'ימצ'אר סיים את זה עם שריטה!" אמרתי לצ'ימצ'אר ששלף ציפורניים ושרט את פניו של פירו המופתע והבריח אותו.
"עשינו את זה!" אני וברנדון צעקנו ביחד ונתנו כיף אחד לשני, "עבודה טובה ילדים!" אמר אותו קול מבוגר ממיקודם ואנחנו החזרנו לו את הפוכדורים שהוא השאיל לנו ואחר כך הוא נעלם.
לאחר הליכה קצרה אני וברנדון סוף סוף הגענו לעיר סאנג'ם ולמעבדה של פרופסור רואן!
"אוקיי אתה מוכן?" שאלתי את ברנדון בהתרגשות בזמן שחיוך קטן עלה על פניי "בוא נכנס למעבדה ברגל ימין" הוא אמר לי ושנינו צעדנו באותו הזמן שרגל ימין בראש ונכנסו למעבדה, בחיי שלא ראיתי כל כך הרבה מכשירים מתקדמים במקום אחד!
"שלום לכם" אמר לנו שם פרופסור צעיר ונחמד "בוא אני אלווה אתכם לפרופסור רואן" הוא המשיך בשלו וליווה אותנו לחדר מרכזי שמצידו נכנס אדם מאוד מוכר, "היי זה הזקן המוזר שפגשנו מקודם!" צעק ברנדון בלי מחשבה בכלל אם זה יעליב את הפרופסור "מה אתה מפגר?!" סיננתי לעברו בשקט ונתתי לו מכה קטנה "אוו!" הוא אמר בקול רם, "אל תדאג לזה ילד" אמר האדם המבוגר "אני הוא פרופסור רואן" הוא הציג את עצמו בנחמדות ובחמימות "ואתם בוודאי ברנדון וג'ון" הוא אמר לנו וענינו ביחד "כן אדוני", "אין צורך להיות רשמיים אני רק מקווה שכבר בחרתם את הפוקימון שלכם כי יש לי פה שני פוקימונים שמאוד רוצים בחברתכם" הוא אמר לנו וצ'ימצ'אר ופיפלאפ רצו לעברנו והפילו אותנו לרצפה "נראה לי שכבר בחרנו בשבילנו" אמרתי לברנדון עם חיוך והוא צחק יחד איתי על הנושא.
"אוקיי אז אני מבין שיש החלטה?" שלא הפרופסור בצורה רטורית והגיש לנו שלושה דברים חשובים מאוד "זהו הפוקידע!" הוא אמר לנו והגיש לנו מן מכשיר אדום בגודל כף יד שנפתח בצורה מגניבה ביותר "במכשיר הזה יש מידע על כל פוקימון שחי במחוז סינו ככה שלא תהיה לכם בעיה לזהות שום פוקימון!" הוא אמר לי ולברנדון ועבר לחפץ הבא "אלו הם פוכדורים!" הוא המשיך בנאומו המרתק "בעזרתם אתם תוכלו ללכוד פוקימונים בכל מקום אך חשוב לזכור שחייבים קודם כל לגרום נזק לפוקימון שאותו רוצים לתפוס אחרת הוא פשוט ישתחרר!" הוא הסביר לנו ועבר לחפץ האחרון שגם כן היה פוכדור "זה הפוכדור של הפוקימונים שיש לכם כבר" הוא אמר לנו והגיש לנו את הפוכדורים של צ'ימצ'אר ופיפלאפ.
"חזרו!" אני וברנדון אמרנו ומהפוכדור,שדרך אגב צבעו הוא אדום למעלה ולבן למטה וצורתו עגולה, שלח קרן אדומה ששאבה את שני הפוקימונים כל אחד לפוכדור שלו.
"תודה לך פרופסור רואן" אמרתי לפרופסור בהכרת תודה ענקית ויצאתי יחד עם ברנדון החוצה,ערב כבר ירד על העיר סאנג'ם, "אוקיי אז מהיום אנחנו יריבים-חברים!" אמר לי ברנדון והעלה חיוך על פניו "אכן כך!" השבתי לו חזרה ושנינו לחצנו ידיים "נתראה בפעם הבאה!" הוא אמר לי ורץ הלאה לכיוון דרך 202, לעומתו אני ניגשתי למרכז הפוקימונים וביקשתי מהאחות ג'וי שתביא לי חדר לשינה והיא באדיבותה הרבה דאגה לכך שיהיה לי חדר יפה במעלה המרכז.
'איזה יום מחכה לי מחר?' חשבתי לעצמי בהתרגשות ועוד פעם חיוך נמרח על פניי, נכנסתי למיטה שבחדר שקיבלתי לידי שמתי את הפוכדור של צ'ימצ'אר ונרדמתי.

אנשים פוקימונים שמופיעים בפרק זה:

ספוילר

ג'ון -
ברנדון -
פרופסור רואן -
צ'ימצ'אר -
פיפלאפ -
פירו -
עוזר מעבדה -
האחות ג'וי -

תשמע,אני עדיין לא יודע מה אני חושב על הסיפור שלך.
מצד אחד אתה כותב נפלא ורואים את זה,אך מצד שני,אני מצפה שתעבוד על המקוריות שלך מבחינת קו העלילה.
בקיצור,סיפור מעניין ואני אשתדל לעקוב.

פורסם במקור על ידי ofer10

תשמע,אני עדיין לא יודע מה אני חושב על הסיפור שלך.
מצד אחד אתה כותב נפלא ורואים את זה,אך מצד שני,אני מצפה שתעבוד על המקוריות שלך מבחינת קו העלילה.
בקיצור,סיפור מעניין ואני אשתדל לעקוב.

אני יודע שההתחלה לא הכי יצירתית ובגלל זה עשיתי קצת הפסקה מהפורם והתחלתי לחשוב על כיוונים יצירתיים שונים שאני יכול לקחת אליהם את העלילה.
בעזרת השם שישי הזה פרק חדש דנדש עם דמות חדשה בסיפור

הפרק החדש יצא!!
אשמח לתגובות בונות והארות

פרק שלישי – שותפה חדשה?

ספוילר

לאחר לילה של שינה טובה במרכז הפוקימונים אני מתעורר ליום שטוף שמש בעיר סאנג'ם.
אני יורד לאזור הדלק כדי להגיש חזרה את המפתח של החדר ומשם אני ממשיך לקפיטריה כדי לאכול ארוחת בוקר, הרי היא החשובה ביותר ביום!
"להתראות האחות ג'וי!" אני אומר ביציאתי ממרכז הפוקימונים, 'זה הזמן להתקדם לדרך מספר 202' חשבתי לעצמי והתחלתי להתקדם בדרך מלאת עשב ומאמנים חדשים בדיוק כמוני!
לאחר כמה דקות של הליכה אני נתקל בפוקימון שבחיים לא ראיתי לפני ( ) ובאותו הרגע אני שולף את הפוקידע שלי לקבלת מידע עליו. מהפוקידע נשמע קול מתכתי מצחיק מאוד שאומר "שינקס, קצה זנבו של שינקס הוא שריר עצבי המאפשר לו להעביר חשמל בגופו והוא זוהר ברגע ששינקס מרגיש בסכנה מתקרבת" הקול משתתק.
'אני חייב לתפוס אותו!' אני חושב לעצמי בהתרגשות ובשמחה ואני שולף מחגורתי את הפוכדור של צ'ימצ'אר וצועק "צ'ימצ'אר אני בוחר בך!". מהפוכדור צ'ימצ'אר מופיע בהילה זוהרת לבנה ויפה ואני פוקד עליו להשתמש בשריטה על שינקס.
צ'ימצ'אר רץ לכיוון שינקס ושורט אותו בפניו אך שינקס לא נשאר חייב ומשתמש בהתקלה.
'השינקס הזה מדהים'! אני חושב לעצמי בשמחה ואז פונה שוב פעם לצ'ימצ'אר "קדימה צ'ימצ'אר אתה מסוגל לעשות את זה, תשתמש בשריטה שוב!" אני פוקד עליו לצ'ימצ'אר שורט בעוצמה את פניו של שינקס ואני במהירות זורק פוכדור בתהרגשות רבה על שינקס תוך כדי כך שאני צועק "פוכדור צא!".
שינקס נשאב לתוך הפוכדור בהילה אדומה והפוכדור נוחת על הרצפה ומתחיל להתנדנד מצד לצד. 'תלכד!' אני שואג בתוך עצמי בלחץ ובמתח בזמן שהפוכדור מתנדנד על הרצפה עד שהוא נעצר!
"לכדתי שינקס!" אני צועק בקולי קולות ובשמחה תוך כדי ריצה לכיוון הפוכדור אך הופתעתי לגלות מאמן מוזר שמרים את הפוכדור ואומר "תודה רבה לך על השינקס הזה!" הוא מסנן לעברי ואני צועק "תחזור הנה גנב!".
"טרטוויג גפן מצליפה!" נשמע קול נשי מאחוריי ואני קולט בזווית העין גפן ירוקה ארוכה מפילה את המאמן המרושע הזה ואני בזינוק הרואי מצליח להחזיר לעצמי את הפוכדור ומבריח את הגנב.
'זה היה ממש מוזר' חשבתי לעצמי "אני שמחה שהפוקימון שלך חזר אלייך" נשמע אותו קול נשי ששמעתי קודם ואני הסתובבתי וראיתי ילדה בערך בגילי עם הטרטוויג שלה לצידה ( ) לבושה בחולצה לבנה ושלמה ירוקה, שיערה היה בצבע חום.
"תודה רבה לך" אני וצ'ימצ'אר מודים לילדה "שמי הוא ג'ון וזהו השותף שלי צ'ימצ'אר, מה שמך?" אציג אותי ואת צ'ימצ'אר "שמי הוא רוקסן" היא אומרת "וזהו טרטוויג שלי" היא מציגה את הטרטוויג הקטן שלה.
"תודה לך שוב" אני אומר ומתחיל ללכת לאחר שאני מחזיר את צ'ימצ'אר לפוכדור שלו "חכה רגע!" היא אומרת לי "אתה בדרך לעיר ג'ובילייף?" היא שואלת אותי ואני עונה בחיוב "אוקיי אם כך אני אתלווה אלייך בנתיים כי לשם גם אני הולכת" היא ממשיכה בדבריה ואני מבין שלפחות את החלק הזה אני לא אעשה לבד ואני ורוקסן ממשיכים בדרכינו לעיר ג'ובילייף מקשקשים ודי מתחברים.

תשמע,קודם כל,הפרק קצר.
שנית,הוא עובר מאוד מאוד מהר ממקום למקום.
באותו רגע של גניבת השינקס יכולת לתת עוד קצת פרטים על מה רוקסן עשתה ואיך.
זה הכל בערך,חוץ מזה יופי של פרק!