נושא: ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

*שילבתי את השמות של סול ולה

שמתי לב שהבחור שממנו לקחתי את הגוף מתחיל להתעורר ולכן נכנסתי לגופו בחזרה ואמרתי לסול ולה "תקשיבו אני מוכרח לדלג בין גופים כדי לשרוד,בניגוד אליכן אני לא קיבלתי גוף מתנה אם ההורים כבר לא ההורים שלך. לי אין הורים או משפחה בכלל." סול או לה התפלאה אבל המשיכו ללכת והגענו לשדה תעופה שם פקידת אחת אמרה לסולה "חמודה,בן כמה אח שלך?" סולה אמרה "בן 19 וד"א אני ממליצה לך להתרחק מהעמדה שלך בעוד 1...2...3..." ואז לטאה ענקית בעלת שריון קוצני ולשון ארוכה שיש לה 6 ידיים ואחת מהן היא כמו יד של בן אדם פרצה מהקיר וכולם ברחו.

''גוף מתנה...?'' רגזתי ''זה הגוף שלי ואחותי המסכנה ננשאבה לתוכו ואיבדה את הגוף שלה!'' הלכתי מרוגזת לפקידה.
הלטאה הופיע למרות שציפיתי זאת ''מצטערת ג'ייס זו העבודה שלנו, תראה ותלמד'' אמרתי בחיוך 'מוכנה לה?' שאלתי 'כן' ענתה לי לה, ריכזתי את כוחי ועיניי זהרו בסגול, הזמן נעצר-ג'ייס, המפלץ, הפקידה-כולם קפאו 'קדימה לה זה תורך' אמרתי ושוב אותה הרגשה מוזרה של גלי מים שלה שולטת בהם, לא אני יוצאים שלשלאות על שלשלאות של מים בלחץ גבוהה עטפו את הלטאה ולא נתנו לה לזוז, הפסקתי את עצירת הזמן נראה כי ג'ייס עמד לומר משהו כמו ''בואו נצא'' ואז הוא קלט את הלטאה הכלואה בכלא המים שלה ''וכך זה נעשה Mt מסוג חדש-נתפס'' אמרתי בעוקצנות

המוטציה המוזרה שברה את שרשראות המים ובלעה את סולה או יותר נכון, המוטציה בלעה את סולה ואז ניפחה בועה מהעור שלה ושם היו סול ולה מעולפות ומופרדות כשהלטאה ירקה את הגוף. נפרדתי מהגוף שלי ואז יצרתי רעד סביבתי ענק שהקפיא הכול כולל הלטאה ואז שיחררתי את הקרח על האנשים והשארתי אותם מחוברים לקרח שעל הרצפה, הפכתי לבלתי מוחשי ומשכתי את סול ולה מהבועה. העברתי סול לגוף שלה ונתתי ללה את הגוף שהשתמשתי בה,וחיכיתי שהן יתעוררו.

פקחתי את עיניי, בשנייה שעשיתי זאת שמתי לב שגופי זוהר, וגם גוף נוסף לא רחוק ממני, ראיתי משהו צף באוויר משהו שהזכיר לי את..לה ואז הוא נכנס לתוכי 'סול?!' שאלה לה במוחי 'לה! כל כך דאגתי' אמרתי וקמתי מעט מטושטשת, ראיתי שג'ייס ריתק את הלטאה לקרקע ''סול את יכולה?'' הוא שאל ''אל תשאל אותי-אני יכולה לעצור את הזמן לה היא זאת שיוצרת את המים'' אמרתי הוא גלגל עיניים ''לה את יכולה בבקשה לכלוא את הmt?'' הוא שאל 'כן' ענתה ללה במוחי ויצרה כלא מים סביב הלטאה

לאחר חיפוש קצר מצאתי את המוטציה, היא עמדה על קצה של עמוד בפארק שהיה מכוסה בגוויות, הפכתי את היד הימנית שלי לרובה, כל האמה שלי נהפכה לגליל אפור והתארכה, בקצה של הגליל היו 6 קנים שעבדו בשיטה של סיבוב, עדיין יכולתי לקפל את המרפק, והשימוש לא עלה לי בכדורים, כיוונתי על המוטציה ויריתי, היא פתחה כנפיים ועפה הצידה, המשכתי לרסס אותה בכדורים עד שהיא נפגעה בכנף ונפלה, היא נחתה על הרגליים והפכה את האמה שלה לחרב, יריתי בה שוב והיא הדפה את זה, המשכתי לרסס אותה ותפסתי את היד עם היד השנייה נגד ההדף, לבסוף פגעתי לה ברגל לפני שהיא הגיע אלי והיא נפלה על הגב, הלכתי עליה ודרכתי לה על החזה (אני משתמש בנקבה כי זה מוטציה, אבל זה בן). "מה השם שלך" אמרתי למוטציה. "למה זה מעניין אותך" הוא ענה לי חזרה וירק לי על הרגל, נאנחתי ופתחתי את הכנפיים שלי, הם נראו כמו של Wa אבל היו שחורות וטיפה יותר קטנות "טריין" הוא אמר מופתע "אחרי מה שעשינו לך אני מופתע שלא צדת אותנו אחד אחד". "אני לא מסוגל לבד" אמרתי "בכל מקרה מי היית?". "אני הייתי ג'ון" הוא אמר. "איפה האחרים?" שאלתי אותו. "אין לי מושג, אם אתה רוצה תהרוג אותי, אני חייב לך לפחות את זה". הוא ענה, יריתי בו בין העיניים והחזרתי את הכנפיים והנשק. ניגבתי את הרגל והתחלתי ללכת חזרה לכיוון המטוס.

"בבקשה תגיד לי שהיא הבת שלך או משהו ולא מה שאני חושב.." אשאל בגיחוך את המפקד ג'ייקוב על אותה ילדה שיצאה מן המשרד שלו ואתיישב על הכיסא במשרדו. "טוב לנושא הmt הושמד כליל" דיווחתי לג'ייקוב והבאתי לו תמונות מוכיחות. "מצוין, ובנוגע לאותה "ילדה", הן זוג הסוכנות בעלות הפוטנציאל מהגבוהים ביותר שיש לנו בסוכנות כיום. נראית תמימה אבל הזמן בידיה." הוא אמר לי וקם מכסאו. "טוב לפני שאני משחרר אותך, תגיד לי מישהו אולי צפה בך בזמן פעולתך?" הוא שאל ונעמד ליד הדלת. "לא המפקד ג'ייקוב." עניתי לו. "אוקיי, משוחרר." הוא אמר ופתח בשבילי את הדלת. לפתע צליל אזעקה נשמע. "קריאה 356, המפקד ג'ייקוב!" לולה הפקידה הכריזה. "קריאה 356?!" ג'ייקוב חזר על דבריה בפליאה ונראה די בלחץ. "לרגע הזה חיכיתי די הרבה זמן." הוא אמר ועבר אל המחשב שלו. "wa הופיעה סוף-סוף. אני צריך שתלך לשם ותלכוד אותו בזה" הוא אמר והעביר לי מן קובייה כחולה.
"בלחיצה קטנה על הקובייה, הקובייה אמורה להתנפח וללכוד את ה-wa, אל תדאג היא אמורה רק ללכוד מוטציות בעלות Dna של Wa" הוא הסביר לי על הקובייה. "במהירות טטוס לרומא במטוס הסילון החדיש שלנו ותגיע לשם במהירות האפשרית. ובשום אופן אל תהרוג את ה-wa" הוא אמר וסגר את דלת משרדו. "א..וקיי" סיננתי ועפתי בעזרת מטוס הסילון אל רומא. ראיתי עוד אדם שנראה כמו סוכן והמון אנשים רצים בבהלה.

המפלצת מתה לאחר גל ענקי .
אז חזרתי למפקדה והמפקד נתן לי נקודת ציון חדשות למשימה , הלכתי למשימה וראיתי כמה ילדות וילד.
ראיתי מפלצת גדולה בתוך כלא עשויי מים ,"אני אגמור את זה." מלמלתי , מעגל של אש הסתובב מסביב למפלצת ושרף אותה במיידי , כעבור כמה דקות לא נשאר מהמפלצת שום דבר חוץ מאפר.
"איך זה קרה?" השלושה שאלו אחד את השני , אני גרמתי לאש להעיף אותי למעלה ככה שהם לא ראו אותי , לאחר מכן אני חזרתי למפקדה .
"יש לך עוד משימה בשבילי , הקודמת הייתה קלה מדי." אמרתי למפקד ג'ייקוב.
"אין לך עוד משימה היום." הוא ענה לי , "נו טוב." אמרתי , "וכך את האופנוע , אני יכול לנוע במהירות עם האש." אמרתי ונתתי למפקד את המפתחות שלו , לאחר מכן הלכתי לחדרי במפקדה.

''אתה בינתיים תחזיר את בmt הזה לסוכנות אני ולה רוצות ללכת לרומא ג'ייקוב אמר לנו שהם זקוקים לתגבור שם'' אמרנו לג'ייס והוא הנהן.
עלינו על מטוס מהיר לרומא והגענו בלי בעייה 'רק לא הוא..' אמרתי ללה למראה הסוכן בעל השיער החום שראינו ממקודם, הוא הביט בנו כאילו אנחנו בדיחה בדיוק שמאחוריו הגיח My, אחת מהמוטציות בדרגה הבינונית 'מוכנה?' שאלה אותי לה 'תמיד' עניתי וריכזתי את כוחותיי, הזמן נעצר 'קדימה לה' אמרתי ורצתי לכיוון הmy הקפואה באמצע הזינוק, לה השתמשה בכוחות שלך ושוב אותה הרגשה מעצבנת של מים חדים יצאה מגופי ושיספה את המפלצת, רצתי מיד אל מאחוריי אחד העמודים בתקווה שהסוכן לא יראה אותי, לא רק שהוא חושב שאנחנו בדיחה, הוא לא יודע כלום עלינו-אני לא רוצה שום קשר אליו אז שיסתום ויודה שהצלנו את חייו, הסרתי את הסרת הזמן, ראינו בהצצה מאחוריי העמוד שהוא מסתובב מופתע לראות את המפלצת המשוספת

"זה בסדר" אמרתי לילדה הקטנה "הwa מת". אחד האנשים מאחור שנראה גם הוא כסוכן רץ אלי "הוא מת? אתה בטוח?" הוא שאל. "כן" עניתי באדישות "עשיתי גם וידוי הריגה" (כי אנחנו לא בישראל אז מותר). הוא נראה מיואש "אז שלחו אותי סתם ככה ללכוד מישו מת". "כן" אמרתי לו "אל תתיאש יש עוד 13, הרי כבר הרגתי 5". הוא נראה עוד יותר מופתע. "אופס" אמרתי. "עוד משו ששלחו אותם בשבילו חוץ מללכוד Wa?"

sm=strong monster
---------------------------
לפתע המורה שלי ושל ג'ין עצר אותי , "המפקד לא ראה , אבל יש לנו sm מערב למפקדה , אתה חייב לטפל בזה." הוא אמר , נזכרתי שהוא תמיד היה אומר את זה לג'ין וזה העציב אותי , אבל יותר עיצבן אותי , עפתי לכיוון המפלצת וראיתי שזאת אותה מפלצת , אותה מפלצת שהרגה את ג'ין.
לא יכולתי לשלוט בעצמי ואז התעלפתי.
כשהתעוררתי היה מעגל ענק של אש מסביבי והמפלצת הייתה שכובה על הרצפה , מתה .
לפתע אני והמפלצת שוגרנו לאיזה מקום , ראיתי את הילדות , 'כמה פעמים אראה אותן ביום.' חשבתי לעצמי , כשלפתע המפלצת קמה , רק אחרי זה הבנתי שעילפתי מפלצת שהבגובה של 10 מטרים .
היו לידי עוד כמה אנשים חוץ מהילדות , וכולם נראו המומים .
רק אחרי זה הבנתי שהגוף שלי מכוסה באש , "מה לעזאזל קורה כאן?" שאלתי , 'אולי אני שולט באש , אבל אני לא חסין לה.' חשבתי בתדהמה.

"באסה!" אמרתי שראיתי את הסוכן יורה על הwa. לפתע הכול נהיה בשבילי בצבע כחול והכול נעצר. "מה לעזעא.." סיננתי וראיתי את אותה ילדה. 'הזמן הוא בידיה' פלאשבק של המפקד ג'ייקוב אומר זאת נראה מול עיניי. מגוף הילדה יצאו מים ששיספו את המפלצת שהייתה מאחוריי והכול חזר להיות כרגיל. "אני הוזה?" שאלתי את עצמי והסתובבתי לראות את הmt. "לא לא אני לא הוזה." אמרתי לעצמי. הסתובבתי חזרה, "היי! את מאחורי העמוד!" קראתי לאותה ילדה שמנסה להתחבא. "ראיתי הכול!" קראתי לה. תקף אותי עוד פעם חיזיון העיניים שלי נהיו כחולות והילה כחולה הייתה מסביבי ראיתי את הילדה נוסעת ברכב בו היא מחזיקה מן רובה בעל מחסנית שקופה שיש בה חומר ירוק כלשהו. חזרתי לעצמי והלכתי אליה. "סוכנת צעירה, ניסיון נחמד להתחמק." אמרתי לה וחייכתי חיוך זדוני. "טוב נראה לי שאני צריך להגיד לך "תודה" על שהצלת אותי. או שאני צריך להגיד אתן." אמרתי לה. "הסוכן סטסונה" "הסוכנת סול" נשמע הקול של לולה מן השעונים שלנו. "יש לנו מזל הפעם" היא אמרה. "קריאה 365 שוב פעם. אך הפעם מהצד השני של העיר" היא אמרה. "אני שולחת לכם נקודות מיקום." היא אמרה ומפה של העיר הופיעה מולי ומול סול. "הפעם לא להרוג את ה-wa זאת יכולה להיות ההזדמנות האחרונה שלנו!" היא אמרה, עכשיו תמהרו. "אוקיי!, תעלי!" אמרתי לסול ועליתי על אופנוע שהיה בצד החוף במיוחד למצבים כאלו. שמתי קסדה עליי ונתתי לה גם קסדה.

''זה לא אומר שאנחנו בוטחות בך'' אמרתי לסוכן ''כן כמובן'' הוא אמר וגילגל עיניים ''לה מוסרת ''אתה תמיד מתנהג כל כך בקרירות למי שהצילו הרגע את החיים שלה?'' '' ''לה?'' שאל הסוכן ''כן היא אחותי התאומה'' השבתי.
נסענו עד לקצה השני של העיר ונראה שהיה שם חתיכת נזק גדול ''אתה רואה את העתיד נכון?'' שאלתי ''כן'' הוא ענה ''אז אתה יכול להגיד לי עם הסוכן הבוער הזה חסין אש או לא? הוא נראה די מבוהל הוא לא נראה לי אחד שאמור לעלות באש'' אמרתי ''לה תוכל לכבות את האש עם צריך'' הוספתי ''איפה לה נמצאת?'' הוא שאל, נראה שהוא חושב שלה היא חברה דמיונית או משהו

'זה אפילו לא פוגע בי.' חשבתי וחייכתי , עליתי למעלה בעזרת האש , למעלה לראשה של המפלצת , "את הולכת למות." אמרתי לי ,נתתי לה אגרופים בפרצוף שרק שרפו אותה מעט (מכיוון שאני כולי באש) , ואז יריתי לכיוון ראשה פרץ גדול של אש שלא השעיר כלום מהפרצוף שלה לאחר כחצי שעה שבה כולם ניסו להביס את המפלצת מרגלייה .
המפלצת נפלה ולפתע הרגשתי קריר , משהו שפך עלי מים , הבנתי שאני כבר לא מוציא אש מהרגליים , "זה לא כל כך טוב." אמרתי ונפלתי , לפני שנפלתי לאדמה הבנתי שאני בכלל אפגע בבטן של המפלצת , אז כעבור כמה דקות כבר עמדתי על האדמה.

'אופס?' אמרה לה בראשי 'לה! אמרתי לך שלא לשלוח מים עדיין!' אמרתי בעצבנות 'זאת הייתה לה!' אמרתי בקול מאשים-ילדותי שהנער הביט בי מעט עצבני 'העיקר שהמלצת מתה' אמרה לה מנסה לפייס אותי 'אבל עכשיו יכעסו עליי ולא עלייך' השבתי.
''זה הזמן שלנו ללכת good by'' אמרתי ועצרתי במהירות את הזמן, רצתי אל מאחוריי בניין לא רחוק שם עצרתי והסרתי את עצירת הזמן ''שונאת אנשים אי אפשר לבטוח באף אחד! כולם חושבים שאני ילדה מטורללת עם חברה דמיונית אני חושבת שאפילו ג'ייקוב חושב כך!'' אמרתי בקול רם-רוטן עם דמעות בעיניים, אחרי הכל נלקחנו לסוכנות בגיל צעיר ללא כל אפשרות לסירוב-זה הי קצת יותר מידי

'היי זה הכל בגלל הסוכן ההוא! הוא אמר לי להשתמש בכח שלי!' אמרה לה, מתגוננת 'אבל למה הקשבת לו?! הוא אפילו לא מאמין שאת קיימת!' השבתי בעצבים 'אוקיי בואי נרגע, קודם כל תנגבי את הדמעות סול את יודעת שאני שונאת שאת בוכה!' אמרה לי לה 'ספרי לי על זה, בפעם האחרונה שבכית זה היה באמצע ישיבה ומשום סיבה התחילו לרדת לי דמעות! 'אני התנצלתי על זה!' הטיחה לה גם היא כבר מעוצבנת 'אוקיי בואי נרגע..' נכנעתי ונשמתי עמוק, אבל הדמעות לא הפסיקו לרדת, היה נמאס לי מהחיים האלה-כולם חושבים שאני סתם ממציאה, שאני סתם ילדה קטנה שמשחקת עם חברה דמיונית אבל זה לא נכון-אולי אני ילדה קטנה אבל עברתי בחיים יותר ממה שכל מבוגר עבר-אני לא יכולה לשמור את המחשבות שלי לעצמי- כי אחותי שומעת אותם, אני לא יכולה לראות את אחותי וכל רגש שהיא חשה מורגש גם אצלי-אנחנו חולקות את העצב, השמחה, הכעס ובכלל אנחנו מנסות להתנהג כמו ילדות רגילות אבל זה לא ילך! הבטתי לשמים 'הי לה..?' לחשתי 'כן?' היא השיבה בלחישה 'את רואה את הכוכב הגדול ששם? זוכרת אותו?' שאלתי והדמעות המשיכו לזלוג 'כן..זה הכוכב שאמא ואבא אמרו לנו להסתכל עליו אם אנחנו מרגישות עצובות-ואז הם מיד יחייכו אליהו ויעזרו לנו לא משנה איפה הם נמצאים' השיבה לה בלחישה, הדמעות התעצמו-גם לה התחילה לבכות 'זה כבר לא תקף..אה?' שאלתי ואז נשמע רחש מצד הבניין, הסתובבתי וראיתי את הסוכן בעל יכולת חיזוי העתיד הוא היה מופתע לראות את הדמעות הזולגות מעיניי