נושא: Pokemon The Stream of Time 2

ואמנם הבטחתי לפני, אבל הנה הפרק... ההפתעה שאחריו, היא ספויילר לפרק הבא, אבל לא פרק לספירה הרגילה, אלא הפרק הראשון מסדרת הפרקים המיוחדים!



שזופים ומרוצים, רצו טרי, ויולט ודני וחצו את הכביש שהפריד בין שביל ירוק לבין תחנת רכבת שתיקח אותם אל היעד הבא שלהם, העיר אטרנה. אותו בוקר הם התעוררו ועזבו את חדרם במלון חמשת הכוכבים, לאחר שזכו בנופש מסינת'יה. הם אפילו הספיקו לבקר באגם הגבורה המפורסם בסינו שנמצא בסמוך לאיזור התיירות. ניקי וליל מצאו אותם, ולאחר ניסיון חטיפה כושל של הפוקימונים שלהם ושל פוקימוני הבר, התפתח הסינדקוויל של טרי לקווילבה.
"מהר!" דחף קלות טרי את ויולט העייפה, "אנחנו נפספס את הרכבת!"
"אני לא יכולה..." היא אמרה ונשמה בכבדות.
"קדימה פוסטמה..." האיץ בה דני.
השלושה ניצבו בכניסה לבנין התחנה הנמוך. מספר קטן של אנשים חיכו על רציף התחנה.
"חשבתי שזאת תהיה תחנה קטנה..." חשב לעצמו טרי.
"איחרנו?" שאלה ויולט אישה מבוגרת.
"לא, היא מאחרת בעצמה..." ענתה האישה והציצה בשעונה.
קולות צופר נשמעו. מכיוון מזרח, הם זיהו את הרכבת המתכתית המהירה, מאטה בכניסה לתחנה, צבעה כסוף-כחלחל.

השלושה עלו אל הרכבת הריקה. סלבי שיצא איתם למסע, הסווה את עצמו. מעבר לעולים בתחנה בה עלו השלושה, לא היו על הרכבת הרבה אנשים שעלו בתחנות הקודמות. בכל קרון ישבו בין שלושה לארבעה אנשים.
השלושה מצאו קרון ריק עם מקום לארבעה אנשים.
הרכבת החלה לנסוע, מאיצה לאט, לאט.
"כמה זמן נסיעה?" שאלה ויולט.
"אני מניח שבין שעה וחצי לשעתיים..." אמר דני.
"וואו, מהיר יחסית, לא?"
"כן... בהתחשב בכך שאנחנו חוצים את הר קורונט העצום שנמצא במרכז סינו..." הסביר דני.
"יש לך ידע אני מבינה, לי אין חוש כיוון כלל" אמרה ויולט.
"כן, אין לי מושג איך אני יודע את זה אפילו..." הסביר דני.
הנוף מהחלון היה מדהים, שטחים ירוקים ומרהיבים. השמיים הקיציים היו תכולים ונקיים מעננים.
"טדיאורסה, צא!" קראה ויולט ושחררה לחופשי את פוקימון הדובון. טדיאורסה נח על ברכיה של ויולט.
"מדהים נכון?" היא שאלה אותו כשצפה בנוף המוצג בחלון מולם.
"אתה יכול לחשוף את עצמך סלבי..." אמר טרי.
סלבי הופיע לפתע מעליהם.
שתי קרניים לבנות פרצו מהכדורים של ויולט וטרי. צ'יקוריטה ופיפלאפ הגיחו החוצה מהפוקדורים שלהם.
"גם אתם מעוניינים לצפות בנוף?" צחק טרי. פיפלאפ הנהן בחיוב.
דלת התא שלהם נפתחה לרווחה. מאמן פוקימונים נכנס אל התא הריק. הוא לא הוציא מילה מהפה כשראה את השלושה. אחריו ריחף פוקימון דמוי מגנט, מגנטון. מגנטון היה הצורה המפותחת של מגנמייט, ונראה כמו שלושה מגנמייט מחוברים למשולש.
**מגנטון, פוקימון המגנט – מגנטון נוצר כאשר שלושה מגנמייט מתפתחים יחדיו לאחד הכוח מגנטי חזק שמקשר ביניהם. יצור חי שיתקרב אליהם יותר מדי יקבל כאב אוזניים** הכריז הפוקידע.
"ויולט, חסרת תאקט" צחק טרי.
"זה בסדר..." אמר המאמן.


דרו הקליד כמה דברים במחשב של החדר הוירטואלי.
"העיקר מצאנו משהו לעשות, כל כך שקט פה..." התבאס לאנס. מאז שהבית התרוקן, שמריהאנה יצאה לאימונים שיהפכו אותה רשמית לסוכנת, שקריס, מייקל, יולי ומת' יצאו למשימה שלהם ודני, טרי וויולט יצאו לסינו, שיעמום ושקט פקדו את ביתם של קאסי ודרו. לאנס ודרו מצאו פיתרון זמני לשיעמום שלהם, באימון בין פוקימוני הדרקון שלהם.
החדר הוירטואלי הפך לאיזור הררי. רוחות מדומות, אך חזקות נשבו.
"איזה יופי..." חייך דרו, "צא פלייגון!"
פוקימון הדרקון והאדמה של דרו הגיח החוצה מהפוקדור שלו, אל זירת הקרב.
"לקרב הזה אני אבחר בפוקימון שהרבה זמן לא השתמשתי בו בקרב, קדימה אירודקטייל!" קרא לאנס והטיל פוקדור באוויר.
פוקימון דמוי דינוזאור מעופף הגיח החוצה מהפוקדור והתעופף בחלל החדר. צבעו אפור, כנפיו סגולות. הוא צווח בחוזקה וקולו הדהד בין ההרים עליהם עמדו דרו ולאנס.
"בוא נראה כמה נזק הוא יוכל לגרום לי, קדימה פלייגון, צא במתקפת צווחה!" פקד דרו. פלייגון נופף בכנפיו, הוא החל לצווח בקול חזק וצורם. אבנים קטנות החלו להדרדר.
'כל מה שנחוץ זה להוריד את ההגנה הגבוהה של פוקימון אבן כמו אירודקטייל' חשב לעצמו דרו.
"זה כל מה שיש לך לתת?" צחק לאנס, "אירודקטייל, ראש ברזל!"
ראשו של אירודקטייל הפך מתכתי, הוא טס בתעופה לכיוון פלייגון.
"התחמק פלייגון, טופר דרקון!" פקד דרו. פלייגון טס כמו סילון והתחמק ממתקפתו של אירודקטייל. פוקימון הדינוזאור המעופף התנגש בהר ויצר רעידה קלה. פלייגון הופיע לידו ושרט אותו עם תופרי דרקון ארוכים, זוהרים באור תכול.
"אירודקטייל! פעימת דרקון!" פקד לאנס. אירודקטייל התאפס על עצמו. הוא שאג ופער את פיו, יוצר כדור בצבע טורקיז חזק ויורה אותו כמו כדור של אקדח לעבר פלייגון.
"עצור אותו, קרן על!" צעק דרו. פלייגון פער את פיו, הוא החל לירות קרן עוצמתית בצבע ורדרד חיוור לעבר מתקפת פעימת הדרקון. פיצוץ נשמע בחדר והמון עשן.

רכבת הנוסעים נסעה על הפסים שנסללו על גיא שנוצר תחת הר קורונט העצום, במרכז סינו. טרי, ויולט ודני ישבו בסבלנות בתא הרכבת שלהם, כשסלבי, טדיאורסה, פיפלאפ וצ'יקוריטה עימם. ויולט וטרי נמנמו בזמן הנסיעה. דני ישב בכיסאו בנינוחות וחשב על כל כך הרבה דברים שמטרידים אותו. על עברו שנמחק מזכרונו, על הנינקאדה שלו שהפקיר, על ההתנהגות הלא נעימה שהיתה לו, למרות שעבר שינוי מאוד גדול. על עברו, ששב ומטריד אותו במחשבות. כל מה שהוא זוכר זה שיש לו קרוב משפחה, לא ברור אם זו אמא, אח, סבתא, בן דוד. הוא זוכר את עצמו שנה וחצי קודם לכן במחוז הוון, מתפרסם בקרב ילדים על השתתפותו בתוכנית מצליחה. את התחרויות הראשונות שלו לבד, המפגש עם ויולט, טרי, קריס ומת', ומה שקרה אחר כך. הוא אפילו לא זוכר מתי הוא קיבל את הוולפיקס שלו.
רעש מתכתי חזק נשמע. הרכבת החלה להאט. דני נבהל ומחשבותיו נקטעו. החשמל ברכבת החל לאבד בקרה, האורות ריצדו, נכבים ונדלקים.
"מגנטון..." נשמע קולו הרובוטי המאיים של פוקימון המגנט השייך למאמן שישב עימם בתא.
"זה המגנטון שלך אחראי לזה?" שאל דני את המאמן.
"ממש לא..." ענה המאמן באדישות, "זה שהוא פוקימון חשמל לא אומר שהוא גרם לתקלה..."
"אוקיי..." ענה דני. הוא קם מכסאו והחל לטייל בין הקרונות. האנשים הבודדים שישבו בכל תא נמנמו או סתם היו אדישים למצב, כנראה מבולבלים. הרכבת האטה למצב עצירה. בום חזק נשמע כשהרכבת החשמלית בלמה את עצמה. האור נכבה לגמרי. אור יום חדר דרך החלונות שלא היו מכוסים.
"מה לעזאזל?!" תהה דני.
"דני!" נשמעה קריאתה של ויולט. חברתו הטובה רצה אליו, ביחד עם טרי והמאמן עם המגנטון.
"כנראה יש תקלת חשמל, בוא..." אמר טרי והשלושה רצו לעבר הקטר. הם חלפו על פני מספר קרונות והגיעו אל הקטר. שני אנשים לבושים מדים לבנים וכובע עגול עמדו מסביב ללוח בקרה, בסמוך לתא הנהג.
"שלום..." אמר המאמן, "אני וויליאם, אתם מעוניינים שאני אעזור לכם לפתור את התקלה לבינתיים בעזרת האנרגיה של המגנטון שלי?" שאל המאמן העונה לשם וויליאם.
"אהלן וויליאם..." ענה אחד מנהגי הרכבת שהתעסק בלוח הבקרה, "אני אשמח, לפחות שנוכל להפעיל את מערכת הכריזה ולהודיע לכולם שאנחנו נעצור עד שנתקן את התקלה..."
הנהג השני הנהן בהסכמה, "מזל שעצרנו ליד מרכז פוקימונים..."
"אני לא מצליח להבין, גם גנראטור החירום לא עובד"
הנהג הנמוך יותר מהשני לקח שני מקלות המחוברים לחוטים, כשבקצוותיהם קליפסים, אחד אדום ואחד שחור.
ויליאם חיבר את שני הקליפסים לשני המגנטים של מגנטון.
"מגנטון, מתקפת רעם!" פקד ויליאם. מגנטון טען אנרגיה חשמלית והחל לפרוק אותה אל תוך הקליפסים. האור ברכבת חזר לעבוד. כך גם רב המערכות.
"מצוין, רק שלא נוכל להניע אותה יותר מחצי קילומטר..."
הנהג הגבוה יותר שהיה גם משופם ניגש למיקרופון של עמדת הכריזה.
"נוסעים נכבדים, בשל תקלה טכנית אנחנו עוצרים להפסקה לזמן מה בגיא... אנא השתדלו לא להתרחק, אתם מוזמנים להתרענן במרכז הפוקימונים הקרוב!" כרז הנהג. דלתות הרכבת נפתחו לרווחה ומגנטון חדל בזרם החשמלי. הוא הרגיש עייף.
"מאגנ-טון..."
"חזור..." קרא ויליאם והשיב אותו לפוקדור.

אירודקטייל התעטף אנרגיה טהורה בצבע לילך חיוור עד לבן. הוא צבר תאוצה וחבט בגופו הגדול של הפלייגון של דרו. פלייגון נפל על הקרקע פצוע.
"מספיק!" קרא דרו. הוא ניגש אל הפלייגון שלו, "נתת עבודה מצוינת..." הוא ליטף את גופו בעדינות.
"היי חבר'ה..." קראה קאסי שנכנסה לחדר ומצאה את עצמה על פסגת ההר המדומה עליו התאמנו דרו ולאנס, "למה שלא נמשיך את הקרב?"
"אפשרי, מה הרעיון שלך?" שאל לאנס.
"אני רוצה להחזיר את הביטחון לסלמאנס..." הסבירה קאסי.
"קדימה" חייך לאנס, "אירודקטייל אתה מוכן?"
פוקימון הדינוזאור שאג בעוצמה.
"קדימה סלמאנס!" קראה קאסי והטילה פוקדור באוויר. פוקימונית הדרקון הענקית הגיחה החוצה מהפוקדור אל חלל החדר.
"אני רוצה שתנסי להלחם, מוכנה?" שאלה קאסי. סלמאנס הנהנה בחיוב. היא חשפה שיניים חדות.
"אירודקטייל, מתקפת ראש ברזל!" פקד לאנס. ראשו של אירודקטייל הפך מתכתי ומבריק. הוא טס, מנסה לחבוט בסלמאנס. סלמאנס נשארה במקומה. אירודקטייל התנגש בה חזיתית. היא צווחה בכאב.
"סלאמאנס, את חייבת להחזיר לו! תתקפי במתקפת דרקון!"
סלאמאנס פתחה את לועה לרווחה, מלבד עננת עשן שום דבר לא בקע משם.
"אירודקטייל, מפולת סלעים!" פקד לאנס. אירודקטייל נשא את ענפיו הסגולות מעלה. סלעים גדולים החלו ליפול מתוך השמיים. "סלאמאנס, תשתמשי במתקפת תעופה ותתחמקי!" פקדה קאסי. סלאמאנס נופפה בכנפיה האדומות והתרוממה לאוויר. היא ניסתה להתחמק מהסלעים. אחד פגע בגופה והתנפץ. היא המשיכה לעוף, מתחמקת.
"את אירודקטייל!" צעקה קאסי. סלאמאנס עפה לעבר אירודקטייל. זה ביצע סיבוב באוויר והתחמק. הוא ירה פעימת דרקון ופגע בסלאמאנס, מפיל אותה אל הרצפה.
מתקפת דרקון חזקה כנגד דרקון, לכן סלאמאנס ספגה נזק כבד.

טרי, דני וויולט ישבו במרפסת מחוץ למרכז הפוקימונים שהוקם באיזור. הם זיהו עיירה ממוקמת לא רחוק מהם, אבל המרכז שהה בעמק היפייפה מתחת להר קורונט. הרכבת שלהם, נחה על הפסים הסלולים לאורך העמק. טרי זיהה מהכניסה למרכז את שני נהגי הרכבת שאיתם דיברו קודם לכן, מנסים למצוא את בעיית החשמל.
מתאמת פוקימונים אדומת שיער יצאה ממרכז הפוקימונים. המרכז היה מלא באנשים ששהו ברכבת. הילדים הסיקו שלפני שהגיעו המקום היה ריק. היו מספר אנשים שבחרו לבקר בעיירה הסמוכה, ואילו, כמה העדיפו לתפוס תנומה קלה בתוך הקרונות.
טדיאורסה ששהה בין זרועותיה של ויולט קפץ.
"תראו!" הצביעה ויולט. להקת ציפורים התעופפה רחוק, גבוה מעליהם. צבעם היה כחול. הם נראו כמו גוש של עננים. כנפיהם של הציפורים היו עטופות בענן לבן ורך, לכן כשהן עפו צמוד, הן נראו כמו ענן.
"תראו את זה!" הצביע דני. מבין כל הציפורים התכולות, אחת מהן בהקה באור השמש. צבעה היה צהוב.
"מה זה?! ציפור זהב!" התלהב טרי.
"כן, כנראה, איך זה הגיוני?" תהתה ויולט ושלפה את הפוקידע שלה.
**סוואבלו, פוקימון ציפור הכותנה- קולו של סוואבלו עדין ונעים לאוזניים של היצורים החיים. הם שוכרי שלום, ונהנים לנחות על ראשם של מאמניהם. הם אינם סובלים לכלוך, וירחיקו עם כנפי הכותנה שלהם את הלכלוך עד שסביבתם תהיה נקייה**
"אז אלה סוואבלו..." אמר דני. הציפורים התעופפו ונעלמו באופק.
"תראו את אלה..." קראה ויולט ופתחה את הפוקידע שלה.
על המסך הופיעה תמונתו של פוקימון קרנף אפור וגדול, עומד על ארבעת רגליו, עורו קשיח וקרן מזדקרת מראשו.
**רייהורן, פוקימון הקוצים- מתקפת הנגיחה החזקה שלו יכולה להרוס כל דבר. לא יהיה אכפת לו אם יהיה משהו שיפריע לו בדרכו. עורו חסין למתקפות רבות**
פוקימוני הרייהורן היו מפוזרים באיזור מסביבם ולעסו עשב.
"המקום הזה ממש יפה... מלא בפוקימוני בר" התלהב טרי.
"נכון..." אמרה אישה שעמדה מאחוריהם ויצאה ממרכז הפוקימונים. הם לא ראו את פניה. שיערה בלונדיני באורך קארה, שורשיה שחורים. עורה כהה. היא לבשה גופיה לבנה וג'ינס כחול. הולכת על עקבים. בסמוך לאישה התהלך וויגליטאף. השניים עזבו את המרכז והלכו לכיוון הרייהורנים.
"אוקיי..." צחק דני מהתערבותה המוזרה של האישה.
"היא היתה ממש מוכרת לי..." חשבה לעצמה ויולט.
"נו טוב..." אמר טרי.

השלושה חזרו אל הרכבת שנחה על הפסים.
"היי!" קראה ויולט לעבר הנהג שעמד בחוץ ובחן בבלבול את הרכבת אותה הסיע.
"שלום ילדים..." הוא אמר בעצבנות.
"נמצאה התקלה?" שאל טרי.
"אנחנו לא סגורים על זה, הכל נראה תקין, אבל המצבר של הרכבת הלך, יקח כמה שעות עד שנוכל לתקן את זה. באופן לא ברור, האנרגיה החשמלית ברכבת נוצלה יתר על המידה..." הוא הסביר.
"כמו ברכב פרטי?" שאלה ויולט.
"בדיוק!" הסכים הנהג.
"זה קרה לי פעם עם אבא שלי באוטו, זה קורה כשהמנוע מכובה ומשאירים בטעות משהו פועל..." הסביר טרי.
"נכון, רק שפה המנוע פעל..." הסביר הנהג.
"זאת אומרת שאולי גוף חיצוני שאב את כל החשמל?! הרי מגנטון הצליח להחזיר מעט מן החשמל ועזר לה לעבוד..." חשב דני.
"בדיוק, לכן כל מה שאנחנו צריכים, זה מקור חיצוני שיטען את המצבר מחדש! המגנטון של המאמן ההוא לא מספיק חזק כדי לטעון מצבר של רכבת..."
"איפה אלקטבאז שצריכים אותו?" צחק טרי.
"טרי, זו לא בדיחה! יש כאן מרכז פוקימונים! אפשר לבקש מדרו וקאסי שישלחו לנו אותו!" אמרה ויולט.
"נכון..." הסכים טרי.
"מיד נחזור!" סיכם דני. השלושה החלו לצעוד חזרה למרכז הפוקימונים. רעש איום של רעם נשמע לפתע מסביבם.
ברק היכה בקרקע ליד המרכז.
"נכון..." אמרה אישה שעמדה מאחוריהם ויצאה ממרכז הפוקימונים. הם לא ראו את פניה. שיערה בלונדיני באורך קארה, שורשיה שחורים. עורה כהה. היא לבשה גופיה לבנה וג'ינס כחול, נועלת נעלי עקבים. בסמוך לאישה התהלך וויגליטאף.
"זאת היתה ניקי!!" הכריזה ויולט, "בגלל זה היא היתה מוכרת!"
"נכון, גם וויגליטאף! איך לא חשבנו על זה?!" צעק טרי.
"היא היתה עם הגב אלינו, והיא מחליפה פאות כל יום כשאנחנו רואים אותה, לא פלא שלא זיהינו אותה..." אמר דני.
"בטח ראיקו שאב את החשמל מהרכבת!"
ראיקו הגיע, כמו ברק בשמיים. הוא אץ במהירות הבזק מאיזור היער שלפני העיירה, אל הגיא בו ממוקמים הפסים ומרכז הפוקימונים.
"הנה היא!" צעק טרי והבחין בה ובוויגליטאף מסיירים בין פוקימוני הרייהורן. בכל פעם שהיא חלפה על פני רייהורן, הוא קרס ונרדם.
"בטח היא משתמשת במתקפת השירה של וויגליטאף על מנת להרדים אותם" חשבה לעצמה ויולט.
ראיקו עמד לא רחוק מהם. הוא בחן את הסביבה וזיהה את המאמנת שלו. הוא החל לרוץ לעברה. מתוך קבוצת העצים, התרומם מסוק קל, שחור.
קול צרוד נשמע במערכת הכריזה, "ניקי, אני מתחיל!"
"זה בטח ליל במסוק..." אמר דני וזעם הציף אותו.
רעש מגנטי נשמע מהמסוק. התחתית שלו נפתחה, ומגנט עצום הגיח החוצה. מאמנים יצאו ממרכז הפוקימונים בסקרנות.
"צאו בהמוניכם, טיפשים!" צחק ליל בכריזה שבמסוק. טרי, ויולט ודני הרגישו את הפוקדורים שבכיסיהם מרשרשים. הם לא יכלו להתנגד לכוח המגנטי ופשוט נשלפו ועפו אל המסוק שהתעופף מעליהם.
"מה זה?!" צעק טרי. פוקדורים נוספים החלו להתרומם מעלה אל המגנט, מהמאמנים שבחוץ.
"הפוקימונים שלנו! אנחנו לא יכולים אפילו להתנגד!" צעק דני. המגנט החל להתרומם חזרה אל המסוק.
"ראיקו, מתקפת ברק!" קראה ניקי. ראיקו החל ליצור ברקים ולירות אותם אל האדמה. האנשים מסביב צרחו וניסו להתחמק.
המגנט יצא שוב מתוך המסוק, ריק. הפוקדורים כבר היו בתוך המסוק.
"זה לא אמור לקרות!" אמר דני.
"המגנט הזה הוא מיוחד, הוא מושך אליו את האלקטרודות שנמצאות בפוקדור המודרני שאתם משתמשים בו, אנחנו גאונים לא?" צחק ליל.

סלאמנס שכבה על שכבת הסלע, מאובקת וחלשה.
"סלאמנס, מספיק! הגיע הזמן שתתקפי בחזרה!" צעקה לה קאסי נואשת.
"קאסי, מספיק, כנראה שזו לא הדרך להוציא ממנה את הפחד!" אמר דרו.
"זו כן הדרך, להלחם בפחד עם הפחד!" התעקשה קאסי, "קדימה לאנס, תגרום לאירודקטייל לתקוף!"
"שיהיה... אירודקטייל, ראש ברזל!" פקד לאנס. אירודקטייל פרש כנפיו וריחף מעט באוויר. ראשו האפור הפך מבריק ומתכתי. הוא טס כמו חץ, מנסה לנגוח בפוקימונית הדרקון.
"סלאמנס, עצרי אותו!!!" קראה קאסי בפחד.
סלמאנס נותרה במצוקה. היא שלפה את טלפיה וניסתה לעצור את ההתקפה. כוחו של אירודקטייל היה עצום מניסיון ההתגוננות והיא נפגעה. סלאמנס שאגה בכאב.
"סלאמנס, את יודעת לתקוף! תני לו את מה שאת יודעת!" קראה קאסי. קאסי הצביעה על אירודקטייל באופן חד משמעי וברור.
"את משוגעת! אין מצב, זו כבר התעללות!" אמר לאנס.
"קדימה!" הכריחה אותו קאסי.
"אירודקטייל, ראש ברזל!"
אירודקטייל חזר על מתקפתו. הוא שעט לעבר הדרקונים הכורעת על הרצפה.
"סלמאנס, תני לו בראש! טופרי דרקון!"
סלאמנס נתקפה באימה. קולה של קאסי הדהד במוחה. היא שלפה ציפוריים חדות וארוכות. הן החלו לזהור בצבע טורקיז. סלאמנס בלמה את מתקפתו של אירודקטייל ותקפה ללא רחמים.
"כמו שקיוויתי..." חייכה קאסי באושר. לראשונה מאז מצאה את סלאמאנס, היא ראתה אותה תוקפת. אירודקטייל איבד את כוחו מהר, אודות למתקפה החזקה.
קאסי חייכה באושר עילאי.
"צדקת, למרות שזה היה מעט אכזרי..." הודה דרו.
"מאוד אכזרי..." הסכים לאנס.
קאסי לא ענתה, היא היתה מרוצה. אור קרן מפניה.

יחד עם הפוקדורים שכבר עשו דרכם באוויר אל המגנט במסוק המיוחד של "כסף צעיר", ניקי וליל, גם הרייהורנים הישנים בעקבות מתקפת השירה של וויגליטאף החלו להתרומם באוויר למרות משקלם, ולהמשך אל המגנט הגדול. מעל המגנט, בתחתית המסוק, תותח החל לירות פוקדורים, כאלה שלכדו בעזרתם את הרייהורנים.
"חייבים לעצור אותם!" קרא דני.
"אין לנו איך להתנגד להם, הפוקדורים שלנו אצלם..." אמר טרי באכזבה.
"איך בכלל הרייהורנים נמשכים אל המגנט?! הם לא פוקימוני מתכת..." חשבה לעצמה ויולט.
"זאת ניקי, תראי..." הצביע טרי. ניקי המשיכה להסתובב בין רייהורן נוספים, מדביקה עליהם משהו לא ברור, כנראה מתכת שתגרום להם להמשך למגנט.
"הם צמד חכמים, זה בטוח!" הסכים דני.
הרייהורן שעלו באוויר נלכדו בפוקדורים.
אחד הרייהורן שעף באוויר, נראה עירני לחלוטין. הוא פער את פיו, זוהר בהילה חומה מסתורית. סלעים אפורים, לא גדולים במיוחד, נורו ממנו לעבר הפוקדורים שנשלחו מהתותח. הוא פוצץ אותם במתקפת פיצוץ אבנים.
"מה את עושה?!" צעק טרי. ויולט קפצה על רייהורן שהיה לידם והתיישבה עליו, בזמן שהוא נמשך אל המגנט, והתרומם באוויר. השניים מצאו עצמם דבוקים למגנט. ויולט נצלה את ההזדמנות וקפצה אל פנים המסוק.
"היא לא נורמלית!!!" התעצבן דני.

ויולט מצאה עצמה בתוך תא קטן במסוק, זה שממנו הורד המגנט הגדול. התא היה חשוך, אך האור שעוד חדר מהפתח הציף את התא באור קל. פוקדורים היו מפוזרים בכל רחבי החדר. ויולט הבחינה ברשת גדולה בפינת התא, מאלה בסוואבלו. ביניהם, היא זיהתה את הסוואבלו המוזהבת.
"אוי, מסכנים!" היא אמרה. ציפורי הסוואבלו נראו חסרות אונים.
"למה אתן לא משחררות את עצמכן?" שאלה ויולט. היא מיששה את הרשת העשויה חומר חזק והבינה במה מדובר. שאגתו של ראיקו נשמעה מבחוץ. ויולט זיהתה את הפוקימון הגדול מנתר לעבר הפתח של המסוק והתחבאה מאחורי ארגז, בחושך. ראיקו וניקי נכנסו אל המסוק.
"חזור..." אמרה ניקי והשיבה את פוקימון הנמר אל הפוקדור שלו. המגנט עלה בחזרה אל התא, והפתח נסגר. ניקי הביטה מסביב בשלל החדש אותו היא וליל גנבו, הפוקדורים של המאמנים, הפוקדורים עם הרייהורנים, והרשת הגדולה בה לכדו להקת ציפורי סוואבלו וביניהם סוואבלו זוהרת. היא פתחה דלת בקיר ונכנסה אל תא הטייס, שם ישב ליל וחיכה.
"עשינו עבודה מצוינת, הרבה כסף..." היא אמרה וסגרה את דלת התא.
ויולט יצאה ממחבואה, היא הרגישה את הכל רועד. החללית, לפי איך שהסיקה, החלה לנוע ולטוס משם.
"לא טוב..." היא מלמלה.
"מצוין אפילו..." נשמע קול של פיה מאחוריה. בהבזק של אור ירוק וניצוצות שהתפזרו בחדר, סלבי נגלה בפני קאסי.
"איזה כיף שאתה פה!" צעקה קאסי.
"שששש, שלא ידעו שאנחנו פה! אני אעשה את שאר העבודה!" אמר סלבי. הוא החל לזהור באור סגול. עיניו זהרו גם כן. המסוק החל לרעוד.
"מה זה?!" צרחה ניקי מהחדר לידם.
ויולט הרגישה איך המסוק מתחיל לנחות.
נשמע "בום" חזק בו המסוק נגע בקרקע, ונדם, בשיפוע, כנראה נחת על מורד בהר קורונט.
דלת התא נפתחה באגרסיביות. ניקי וליל עמדו בכניסה, מזועזעים מההתרסקות.
"את!!!" זעמה ניקי. ליל נראה אדיש לגמרי, כמו שהיה בדרך כלל.
"כן, אני, חתיכת מכשפה!" צחקה ויולט. סלבי עוד התרכז. הוא השתמש בטלפתיה שלו ובטלקינזיס, ארבעה פוקדורים התרוממו באוויר וטסו היישר לידיה של ויולט.
"תודה סלבי!" הודתה ויולט.
"סלבי?! היתכן?!" נדהם ליל.
"יתכן ביותר! אנחנו משחררים את כולם, תפרשו..." זעמה ויולט.
ניקי צחקה בצחוק מתגלגל ומטורף. ויולט לא יכלה שלא לצחוק גם היא.
סלבי ירה קרן סולרית ופוצץ את המסוק, מפנה מקום מפלט.
"אנחנו נשחרר אתכם..." אמרה ויולט לסוואבלו שהחלו להיאבק ברשת.
סלבי השתמש בכוח הטלקינזיס שלו וגרם לעשרות הפוקדורים המפוזרים בחדר לרחף באוויר.
ויולט ניתרה החוצה ומצאה עצמה על מדרון בהר שהתמזג עם הגיא. היא זיהתה את מרכז הפוקימונים הקרוב. שלוש דמויות שחורות באופק רצו לעברם.
"ננסה למשוך את הזמן כמה שיותר עד שיגיע תגבור" אמר סלבי בטלפתיה לויולט.
"מה אתם רוצים?!" שאלה ויולט, "אתם לא נראים אנשים רעים..."
"אנחנו לא..." אמר ליל שיצא עם ניקי מתוך המסוק החוצה, משחרר את פוקימון התוכי שלו, צ'אטוט.
"אז?" שאלה ויולט.
"אנחנו אנשים טובים, אנשים שהעוני בילדותם הביא אותם למקומות פחות טובים..." הודה ליל.
"תביני ילדה, אנחנו אומנים, ואנחנו גם לא רוצים לפגוע בפוקימונים הללו, רק להשיג תמורתם כסף..." הסבירה ניקי. לרגע הם נראו מאוד אנושיים לויולט, עד שהיא התעשטה על עצמה.
"יש הרבה דרכים להרוויח בהם כסף, לקחת למאמנים את הפוקימונים שלהם זו לא הדרך!" צעקה ויולט, "אני רואה שיש לכם הרבה כסף אם אתם מרשים לעצמכם להשתמש במסוקים וציוד יקר"
"יש משהו במה שאת אומרת ילדה, אבל זה לא משנה! יש לנו מניעים קשים! קדימה, ראיקו!" קראה ניקי ושחררה לחופשי את פוקימון הנמר האגדי, בשנית.
סלבי יצר מתקפת סופת עלים וירה אותה לעבר ראיקו. זה התחמק בניתור וקפץ לעברו, שולף ניבים חשמליים.
"צא צ'יקוריטה!" קראה ויולט ושחררה לחופשי את פוקימון העלה. צ'יקוריטה נחת על הקרקע.
"עלי תער, שחרר את סוואבלו!" פקדה ויולט.
"עצור אותו צ'אטוט!" פקד ליל.
צ'יקוריטה החל לירות מתקפת עלי תער לעבר הרשת, חותך אותו לגזרים. כדור חשמלי פגע בצ'אטוט לפני שהספיק לפגוע בצ'יקוריטה ולעצור אותו.
עשרות הסוואבלו החלו לפרוץ החוצה והתעופפו מחוץ למסוק.
"מאיפה זה?!" שאלה ניקי. טרי, דני וויליאם, המאמן שפגשו על הרכבת הגיעו בריצה. מתקפת תותח החשמל נורתה מהמגנטון של ויליאם.
"עצרו הכל!" קרא ויליאם.
"איך אותך פספסנו?!" תהה ליל.
"הייתי במרכז הפוקימונים, חוץ מזה..." חייך ויליאם, "מגנטים לא נמשכים למגנטים!"
מגנטון ריחף באוויר, הוא החל לזהור באור תכול. שלושת המגנמייטים החלו להתעגל בצורתם, עיניהם זוהרות באדום. הזוהר התכול נעלם. פוקימון כדור מתכת, אליו מחוברים שתי מגנטים. עין אדומה במצחו, ושני מגנמייטים מצדדיו. אנטנה קטנה וצהובה הזדקרה מראשו.
"מגנזון...." זמזם הפוקימון החדש.
"וואו!!!"
**מגנזון, פוקימון השדה המגנטי- לפעמים השדה המגנטי שלהם כל כך חזק, שהם נמשכים אחד לשני ככה שהם לא מצליחים להיפרד** הכריז הפוקידע.
"מגנזון, ברוך הבא! תנעל עליהם!" פקד ויליאם. מגנזון סימן את צ'אטוט בעזרת המתקפה שלו. הוא ירה תותח חשמל נוסף, מעלף את צ'אטוט לגמרי.
סלבי ירה בהפתעה קרן סולרית ועילף את ראיקו לגמרי.
"מה?!" נדהמה ניקי ושלפה את הפוקדור של וויגליטאף.
"מספיק עם זה!" צעקה ויולט. להקת הסוואבלו פרצה במתקפת ניקור. הם עפו והתנגשו בניקי וליל, מנקרים אותם.
"בסדר, בסדר, נסתלק מפה!!!" צעק ליל.
"קדימה ראיקו..." פקדה ניקי וטיפסה על פוקימון הנמר ביחד עם ליל, "אנחנו עוד נשוב! לגבי הרכבת, אנחנו אלה ששאבנו את החשמל בעזרת ראיקו ודאגנו להשתמש באנרגיה להפעלת המגנט..." צעקה ניקי, בעוד הם נעלמים מאחורי ההר.
"סוף, סוף, סיימנו איתם..." פיהק דני.
"אני מבין שהם מטרידים אתכם באופן קבוע..." צחק ויליאם.
"כן, הם דווקא חמודים, אני אוהבת אותם"
"כן, מקסימים!" אמר טרי בציניות.
"הם בחרו בדרך לא נכונה, אבל הם הרבה פחות אכזריים ממריהאנה וכאלה..." הסבירה ויולט.
"כן, בסדר..." לגלג דני.
"שקט!!!" צעקה ויולט וסתרה לדני.
"פוסטמה..." צחקו דני וטרי.
"מגנזון, היית מצוין! התפתחת בעזרת האנרגיה שקיימת בהר קורונט..." הסביר ויליאם.
"מגנ-זון..." זמזם הפוקימון.

ארבעת הילדים חזרו לאיזור המרכז. סלבי שחרר לחופשי את הרייהורן, לאחר שזיהה אותם בעזרת הטלפתיה שלו, ואז הילדים השמידו את הפוקדורים שלכדו אותם. ויליאם שמר לעצמו רייהורן אחד.
"מתקפת רעם!" פקד ויליאם. מגנזון טען במשך חצי שעה את המצבר של הרכבת מחדש. מספר מאמנים עם פוקימוני חשמל סייעו להם, והרכבת חזרה לעבוד, לאחר עיכוב של כמה שעות.
"סוף, סוף, העיר אטרנה קרובה מתמיד" אמר דני. הילדים עמדו לעלות בחזרה אל הרכבת. להקת הסוואבלו שנדדה למרגלות ההר עצרה אותם. הם ריחפו ממש בסמוך לרכבת. הסוואבלו הזוהר נופף בכנפיו באגרוף. הוא התיישב על ראשו של ויולט.
"נראה לי שהוא רוצה להלחם בך!" חשב טרי.
"מעוניין?!" שאלה ויולט.
סוואבלו הנהן בהסכמה. ויולט שחררה לחופשי את צ'יקוריטה.
"קדימה צ'יקוריטה,עלי תער!" פקדה ויולט. צ'יקוריטה ירה עלי תער חדים לעבר סוואבלו. זה התעופף והתחמק מהעלים. מקורו זהר באור זהר, והוא הסתובב במקומו, מנסה לפגוע בצ'יקוריטה. צ'יקוריטה נדקר ועף קצת אחורנית.
"שלוש דקות מתחילים בנסיעה!" קרא סדרן הרכבת.
"צ'יקוריטה, ארומתרפיה!" פקדה ויולט. העלה על ראשו זהר בירוק. הוא שחרר מגופו בושם ירקרק שהופץ בכל הזירה. סוואבלו הזהב נשם את האבקה. הוא נרגע, שכח שהוא בקרב, ונחת על הרצפה.
"צ'יקוריטה, עלי תער!" פקדה ויולט שוב. סוואבלו נפגע מהמתקפה. הוא נפל, מסוחרר.
"צא פוקדור!" קראה ויולט. סוואבלו נשאב אל תוך הפוקדור שלו. הפוקדור החל לרעוד, לבסוף, נדם. סוואבלו נתפס.

"היא בכלל נקבה!" התלהבה ויולט ברכבת, לאחר שבדקה בפוקידע אודותיה. היא גילתה איזה מתקפות היא יודעת, ולא הפסיקה להתלהב מהעובדה שתפסה סוואבלו זוהרת.


פוקימונים שהופיעו בפרק:
,

אירועים מיוחדים:
*ויולט תופסת סוואבלו זוהרת

ספויילר לספיישל הקרוב:



מריהאנה התהלכה ברחובות העיר הארת'ום, עיר עמוסה מלאה בבתים ובניינים צבעונים. עיר אופנתית, בעלת מכון פוקימונים ובניין תחרויות. מריהאנה גררה אחריה מזוודה שחורה, ופנתה בפיתולים בין שדירת חנויות. עצים ירוקים נשתלו לאורך השדרה. הרצפה שובצה בלבנים אפורות מבריקות.
"סמוצ'י, מתרגשת?" שאלה מריהאנה את הפוקימונית דמוית התינוקת שלה, שישבה על המזוודה ושלחה נשיקות לעוברים ושבים. סמוצ'אם הנהנה בהתלהבות. מריהאנה הציצה בפתק שקיבלה מסינת'יה, עליו משורבט בכתב מחובר שם הרחוב והמספר.
"הנה, זה כאן..." היא מלמלה לעצמה, סורקת את החנויות מסביבה. היא תפסה במבטה חנות מעצבי אופנה, חנות לאביזרים לתחרויות פוקימונים, ולבסוף מצאה את מה שחיפשה, חנות ספרים.
"מצוין!" היא חייכה. בכניסה עמד שומר, בחור צעיר עם שיער שחור. הוא לבש מדי עבודה, והחזיק בידו "מגנו-יד" מכשיר המפעיל גלים אלקטרו-מגנטיים שנועד לזהות מתכות חשודות. הוא פתח את מריהאנה ואת המזוודה שלה.
"תהני גברתי" הוא אמר, כשפרצופו נראה טיפשי ביותר, כנראה כי נשבה ביופיה של מריהאנה.
היא נכנסה אל חנות הספרים. מעט אור חדר דרך חלונות הראווה. הקירות כוסו במדפי מעץ, מלאים בספרים, בכל הגדלים והצבעים, בעלי כריכות שונות ונושאים שונים.
מריהאנה ניגשה לדלפק, בה עמדה אם ובתה הקטנה, מחזיקות שני ספרים מתוך סדרת "עלילות מריל וסנאבול", ספרי פוקימונים לילדים.
לאחר שהאם שילמה ופינתה את מקומה בתור, מריהאנה נדחפה.
אישה בסביבות גיל הארבעים, שיערה מאפיר, אסוף בפקעת, לבושה בשמלה סגולה, עמדה מאחורי הדלפק והתעסקה בקופה. כשהתפנתה למריהאנה, היא נדהמה מיופיה והביטה בה במסתוריות.
"כן יקירתי..." היא שאלה.
"היי..." אמרה מריהאנה בנימוס, "אני מעוניינת לרכוש את 'חקר התנהגות פוקימוני הדרקון'"
נראה כי היא בעצמה היתה מבולבלת.
"את כבר השלישית היום..." היא אמרה, "אבל הוא נמצא בחדר השני, במדף השלישי מצד שמאל..."
"תודה רבה לך גברתי..." הודתה מריהאנה.
"אה, ומריהאנה..." אמרה האישה. מריהאנה הסתובבה בהלם, על כך שהאישה ידעה את שמה.
"כן...?" היא שאלה בבלבול.
"שיהיה המון בהצלחה!"
מריהאנה חייכה אליה. היא חלפה על פני איש מבוגר שניסה למצוא לעצמו ספר בישול לפוקימונים. עמוק יותר בתוך החנות, היה חדר נוסף, חשוך יותר. איש לא היה בו. מריהאנה נכנסה, גוררת אחריה את המזוודה. היא חיפשה, "אחת, שתיים, זה המדף השלישי" כשהיא מדברת לעצמה. המדפים בחדר הזה היו נמוכים יותר. מריהאנה חיפשה מעט, ואז ספר בעל כריכה סגולה וכיתוב באותיות זהב, "חקר התנהגות פוקימוני הדרקון" משך את תשומת ליבה. מריהאנה מיהרה להוציא אותו, בטוחה שבין דפיו תקבל רמז נוסף. היא משכה בספר, מנסה להוציא אותו מבין הספרים האחרים. הוא זז, כמו על ציר, אך לא ניתק ממקומו. מריהאנה נראתה מבולבלת. היא עזבה את הספר, שחזר למקום. המדף התנתק ממקומו והחדר להסתובב, בתשעים מעלות, חושף פתח סודי.
מריהאנה גררה את המזוודה ואת סמוצ'אם איתה, ועברה בפתח. הפתח נסגר אחריה. היא מצאה עצמה בחדר לא ארוך במיוחד, כשבקצהו הקרוב, מעלית.

נכון, כי בתחילת העונה אתם קבעתם שהיא תתפוס סוואבלו וקריס מדיטייט... :]
לא שמתי לב.
ומה לגבי הספיישל? נראה טוב?

נראה מצויין,כבר מתחיל להתכונן...

אני מפרסם שוב את הספיישל הארוך שמפוצל לשתי הודעות, אבל במלואו הפעם! בקרוב נמשיך עם הפרקים הרגילים ועם המשך עלילות טרי, דני וויולט בסינו... תהנו :]



מריהאנה התהלכה ברחובות העיר הארת'ום, עיר עמוסה, מלאה בבתים ובניינים צבעונים. עיר אופנתית, בעלת מכון פוקימונים ובניין תחרויות. מריהאנה גררה אחריה מזוודה שחורה, ופנתה בפיתולים בין שדירת חנויות. עצים ירוקים נשתלו לאורך השדרה. הרצפה שובצה בלבנים אפורות קטנות כמו פסיפס.

מריהאנה ישבה בחדר חשוך מול סינת'יה, סגנית הסוכנות. סינת'יה לחצה את ידה של מריהאנה, והלחיצה הפכה לחיבוק חם.
"הרבה מלחמות היו לי עליך, היית אמורה כבר מזמן להיזרק לכלא! תוכיחי שלא עשיתי את זה לחינם!" אמרה סינת'יה.
"תסמכי עליי, זאת היתה מריהאנה אחרת לגמרי ממה שהכרת..." חייכה מריהאנה.
"כשאת מגיעה מחר לחנות הספרים, תבקשי מהמוכרת לקרוא את חקר התנהגות פוקימוני הדרקון, זה יעזור לך..." הסבירה סינת'יה.

מריהאנה עוד חשבה על השיחה שהיתה לה לילה לפני עם סינת'יה. היא היתה בטוחה שספר פוקימוני דרקון יעזור לה מאוד בקורס.
"סמוצ'י, מתרגשת?" שאלה מריהאנה את הפוקימונית דמוית התינוקת שלה, שישבה על המזוודה ושלחה נשיקות לעוברים ושבים. סמוצ'אם הנהנה בהתלהבות. מריהאנה הציצה בפתק שקיבלה מסינת'יה, עליו משורבט בכתב מחובר שם הרחוב והמספר.
"הנה, זה כאן..." היא מלמלה לעצמה, סורקת את החנויות מסביבה. היא תפסה במבטה חנות מעצבי אופנה, חנות לאביזרים לתחרויות פוקימונים, ולבסוף מצאה את מה שחיפשה, חנות ספרים.
"מצוין!" היא חייכה. בכניסה עמד שומר, בחור צעיר עם שיער שחור. הוא לבש מדי עבודה, והחזיק בידו "מגנו-יד" מכשיר המפעיל גלים אלקטרו-מגנטיים שנועד לזהות מתכות חשודות. הוא סרק את מריהאנה ואת המזוודה שלה.
"תהני גברתי" הוא אמר, כשפרצופו נראה טיפשי ביותר, כנראה כי נשבה ביופיה של מריהאנה.
היא נכנסה אל חנות הספרים. מעט אור חדר דרך חלונות הראווה. הקירות כוסו במדפי מעץ, מלאים בספרים, בכל הגדלים והצבעים, בעלי כריכות שונות ונושאים שונים.
מריהאנה ניגשה לדלפק, בה עמדה אם ובתה הקטנה, מחזיקות שני ספרים מתוך סדרת "עלילות מריל וסנאבול", ספרי פוקימונים לילדים.
לאחר שהאם שילמה ופינתה את מקומה בתור, מריהאנה נדחפה.
אישה בסביבות גיל הארבעים, שיערה מאפיר, אסוף בפקעת, לבושה בשמלה סגולה, עמדה מאחורי הדלפק והתעסקה בקופה. כשהתפנתה למריהאנה, היא נדהמה מיופיה והביטה בה במסתוריות.
"כן יקירתי..." היא שאלה.
"היי..." אמרה מריהאנה בנימוס, "אני מעוניינת לרכוש את 'חקר התנהגות פוקימוני הדרקון'"
נראה כי היא בעצמה היתה מבולבלת.
"את לא הראשונה היום..." היא אמרה, "אבל הוא נמצא בחדר השני, במדף השלישי מצד שמאל..."
"תודה רבה לך גברתי..." הודתה מריהאנה.
"אה, ומריהאנה..." אמרה האישה. מריהאנה הסתובבה בהלם, על כך שהאישה ידעה את שמה.
"כן...?" היא שאלה בבלבול.
"שיהיה המון בהצלחה!"
מריהאנה חייכה אליה. היא חלפה על פני איש מבוגר שניסה למצוא ספר בישול. עמוק יותר בתוך החנות, היה חדר נוסף, חשוך יותר. איש לא היה בו. מריהאנה נכנסה, גוררת אחריה את המזוודה. היא חיפשה, "אחת, שתיים, זה המדף השלישי" כשהיא מדברת לעצמה. המדפים בחדר הזה היו נמוכים יותר. מריהאנה חיפשה מעט, ואז ספר בעל כריכה סגולה וכיתוב באותיות זהב, "חקר התנהגות פוקימוני הדרקון" משך את תשומת ליבה. מריהאנה מיהרה להוציא אותו, בטוחה שבין דפיו תקבל רמז נוסף. היא משכה בספר, מנסה להוציא אותו מבין הספרים האחרים. הוא זז, כמו על ציר, אך לא ניתק ממקומו. מריהאנה נראתה מבולבלת. היא עזבה את הספר, שחזר למקום. המדף התנתק ממקומו והחל להסתובב, בתשעים מעלות, חושף פתח סודי.
מריהאנה גררה את המזוודה ואת סמוצ'אם איתה, ועברה בפתח. הפתח נסגר אחריה. היא מצאה עצמה בחדר לא ארוך במיוחד, כשבקצהו הקרוב, מעלית.

תא המעלית היה צר, אורות כחולים הציפו אותו. המעלית ירדה באיטיות כלפי מטה, אל מתחת לאדמה. מריהאנה הביטה בסמוצ'אם שלה שישבה על המזוודה בהתרגשות וחייכה אליה. בלי להרגיש, המעלית עצרה. דלת הזכוכית השקופה של המעלית, עליה הוטבעה ספירלה שחורה גדולה, נפתחה לשני הצדדים ויצרה פתח בו מריהאנה עברה, גוררת בעקבותיה את המזוודה. נשמע קליק מלווה בהבזק אור, כמו מבזק של מצלמה.
"את יכולה לעבור גברתי, עברת את הבידוק הביטחוני" אמר אדם שרירי לבוש מדי מאבטח כמו אותו אחד שישב בכניסה לחנות הספרים.
"תודה רבה לך אדוני..." התרשמה מריהאנה מאבטחת המקום והסודיות. היא מצאה עצמה באולם לא גדול במיוחד. מימינה, נוצר תור של מספר אנשים בסביבות גילה שחיכו להכנס אל תוך משרד הסגור בדלת זכוכית שקופה. תקרת השיש והרצפה בהקו מאורות הניאון שהאירו את אולם הכניסה. מריהאנה הסתובבה וראתה בקיר המעוטר בטפט שחור לבן מסך כחול שהציג תרשימים. מדי פעם התמונה התחלפה ונשאה כותרת מעוטרת ועליה נכתב "ברוכים הבאים סוכנים צעירים!"
מריהאנה התרגשה, לא היה אפשר לתאר את הרגשתה. היא זיהתה פוקימונים רבים ליד האנשים מסביבה.
היה שם איווי, פוקימון ההתפתחות, שועל קטן בעל אוזניים ארוכות ופרווה חומה. הוא היה חמוד ביותר.
"תמיד רציתי כזה בצוות..." אמרה מריהאנה. איווי שיחק עם פוקימון היען הדו ראשית, דודו.
"וואו!!" נדהמה מריהאנה, כשזיהתה בין הפוקימונים, שניים כאלה שלא נתקלה בהם בחיים בקנטו, ג'וטו, הוון וסינו הקרובות. פוקימון מתכתי דמוי נמלה, עמד בסמוך למאמנו. הוא נקש בצבטותיו בחוזקה. מריהאנה נפנפה את שיערה השחור ושלפה את המכשיר הסלולארי שלה, המשוכלל. היא כוונה אותו אל הפוקימון הלא מוכר, שפעל כמו פוקידע.
תמונה של פוקימון הנמלה, דוראנט הופיעה. מריהאנה החלה לקרוא.
"דוראנט, פוקימון נמלת הברזל, הדוראנט בונים את קיניהם בהרים, הם תוקפים בחבורות וכך גם מגנים על עצמם מאויביהם, כשהם הופכים יחדיו למגן מתכתי גדול. דוראנט הוא פוקימון מסוג חרק ומתכת, ונפוץ במחוז יונובה המרוחק! סמוצ'י, ידעת שבמחוז יונובה קיימים זנים נוספים של פוקימונים?! איך לא ידענו על זה..." שאלה מריהאנה. ג'יגליפאף ניתר ליד השתיים והתקרב למאמנת שלו. ג'יגליפאף הוא פוקימון דמוי כדור ורוד וצמרירי, הצורה המפותחת של איגליבאף שמתפתח לוויגליטאף.
התור החל להתקדם, מריהאנה כבר עמדה ממש בכניסה למשרדים. ההמתנה לא היתה ארוכה במיוחד. מריהאנה נכנסה אל המשרדים, למסדרון כחלחל שלאורכו, ניצבו מספר חדרים, בצד ימין. מריהאנה נכנסה אל החדר הראשון, משם יצא מאמן בעל פוקימון קטן וחתולי, צבעו חום.
"מעניין מה זה הפוקימון הזה..." תהתה מריהאנה. המאמן שלה היה נראה לה מוכר מאוד, אבל היא הבינה שהוא רק הזכיר לה מישהו.
היא נכנסה אל המשרד, אישה בת שלושים לחייה, שיערה בלונדיני אסוף בצמה ומרכיבה משקפיים, ישבה מול מחשב. אדם מבוגר, שיערו לבן, לבוש חליפה אלגנטית חומה ישב על כיסא מאחוריה. הוא סרק במבטו את מריהאנה. היא חשה זאת.
"בוקר טוב מריהאנה..." חייכה האישה, "אני טיירה, המזכירה הראשית של בית הספר לסוכנות, איפה הכרטיס המגנטי שלך?"
"הו, הנה..." מריהאנה פשפשה בכיסה וחיפשה אחר כרטיס מגנטי שקיבלה מסינת'יה לילה לפני. תוך כדי הסריקה שלה היא זיהתה פוקימון דמוי ינשוף, בוהה בה, נוקטאוול.
טיירה לקחה את הכרטיס המגנטי הלבן מידיה העדינות של מריהאנה. היא העבירה אותו בפס המגנטי המיוחד במחשב שלה. על מסך מאחוריהם שנתלה על הקיר הופיעה תמונתה של מריהאנה. ארבעת פוקימוניה של מריהאנה הופיעו לצידה, סמוצ'אם הקטנה, קירליה, קנגסקאן ווספיקווין.
"פוקימונים מעניינים יש לך, כולם נשים אני רואה" צחקה טיירה.
"כן, אני אוהבת..." חייכה מריהאנה.
"אני צריכה שתניחי את האצבע שלך כאן..." אמרה טיירה. מריהאנה הניחה את אצבעה על מכשיר קטן הסורק טביעה ביומטרית.
"מריהאנה רובין פנטי, את מתחייבת בפני הסוכנות לתת את כל כולך, להשקיע בקורס שהוקצע לך, ולקחת בחשבון שאם לא תעברי את הקורס, זיכרונך ימחק ותשכחי שניגשת אלינו וניסית את מזלך להיות סוכנת?!"
"אני מתחייבת..." אמרה מריהאנה, מעט משועממת.
"מריהאנה..." אמר האדם שישב מאחור, "ידוע לנו מי את, אנחנו סומכים עליך, לא יהיו כאן הנחות בגלל סינת'יה!"
"זה ברור, ברור לי לגמרי..." הסכימה מריהאנה והגישה את המכשיר הסלולארי שלה לטיירה, בטענה שאין שימוש בו יותר בימים הקרובים.
"את יכולה לצאת להמתין באולם הכניסה, בהצלחה"

מריהאנה וסמוצ'אם המתינו באולם הכניסה. מריהאנה סרקה את הסוכנים המתלמדים שהולכים ללמוד איתה בכיתה. אותו בחור בעל הפוקימון החתולי החום סקרן אותה מאוד.
"מה נדלקת עליו?"
מריהאנה הסתובבה והבחינה במאמנת בלונדינית גבוהה עם שיער ארוך בעל נפח. היא לבשה שמלה לבנה.
"לא... זה הפוקימון שלו"
"כן בטח, ליטלאו, אני מניחה שלא נתקלת בו, הוא ממחוז קאלוס..." אמרה המאמנת בזלזול. ליד המאמנת עמדה פוקימונית גבוהה, דמוית אישה, לבושה שמלה שחורה וגותית.
"וואו..." נדהמה מריהאנה מהפוקימונית.
"אל תגידי לי שלא נתקלת אף פעם בגות'יטל?!" נדהמה המאמנת.
"אממ..." נחנקה מריהאנה.
"אני מבינה שאת לא מכירה את יונובה וקאלוס הרחוקות! אני אוכל ללמד אותך כל מה שתרצי, אני אחת מארבעת האלופים של מחוז יונובה, שמי קייטלין, במקור מסינו" הציגה עצמה קייטלין בהתנשאות.
"תודה לך" מריהאנה חזרה לעצמה, "אבל אני בטוחה שאני אוכל להסתדר וללמוד בעצמי דברים"
"אין צורך להתנפח מאגו, קורה שאנשים שמנסים להפוך לסוכנים לא מכירים את מפת העולם ואת כל הפוקימונים שקיימים! אגב, הסמוצ'אם שלך מתוקה, אבל אני חוששת שהיא לא תועיל כל כך בזמן סכנה"
"טוב מספיק, אני לא צריכה את העצות שלך! את ממש מעצבנת! אני יכולה ללמד אותך להיות סוכנת, חתיכת מתנשאת..." צעקה מריהאנה ומשכה את תשומת הלב של האנשים מסביבה. הם הסתכלו על השתיים. אישה אחת נראתה מאוד מודאגת, היא נראתה אפילו מאוכזבת כשראתה את מריהאנה.
"את חושבת?! בואי נראה אותך עומדת מול אליטה אמיתית!"
"כן? אין בעיה, קדימה קירליה!" קראה מריהאנה ושחררה לחופשי את פוקימונית הרגש. קירליה עמדה מול גות'יטל, היא היתה הרבה יותר נמוכה ממנה.
"גוטית'ל, הלם על חושי!" פקדה קייטלין. גות'יטל החלה לירות כדורים סגולים כחולים מסתוריים לעבר קירליה.
"שיגור! עלים קסומים!"
קירליה נעלמה במקומה והתחמקה מההלם העל חושי, היא הופיעה מחדש מאחורי גות'יטל, יורה צרורות של עלי תער קסומים בעלי אורה צבעונית.
"גוטית'ל, על חושי!" פקדה קייטלין.
"קירליה גם את!"
"מספיק!!!" נשמעה צעקה שהדהדה באולם הכניסה.
הזקן ששהה במשרד בו נרשמה מריהאנה קודם לכן, הגיע לאולם, זועם.
"מריהאנה, קייטלין, תפסיקו עם זה מיד! ככה לא מתנהגות סוכנות שלנו! לגבי כל השאר, תשאירו את הדברים שלכם כאן, לכיתה!" הזקן התעשת על עצמו. הנוקטאוול שלו ריחף מאחוריו. "אני מר וולסטריט, פרופסור ומייסד בית הספר לסוכנות, תצטרפו אליי לסיור קצר בבית הספר"
עשרים הסוכנים הצעירים הלכו בעקבות אותו איש. מריהאנה הרגישה נורא עם עצמה, על היום הראשון היא כבר יצרה לעצמה שם רע, והכל בגלל הקייטלין הזאת, טיפוס לא סימפטי במיוחד ומאוד מתנשא. קירליה וסמוצ'אם שבו לפוקדורים שלהן.
קבוצת הנערים, המתמודדים על התואר "סוכנים" עזבו את אולם הכניסה והגיעו לאולם קטן יותר, הבנוי בצורת מעגל. שתי דלתות כבדות ניצבו בשני הצדדים.
"הדלת הימנית, היא מובילה לחדר האוכל ולחדרי השינה שלכם, יותר מאוחר נחלק אתכם לחדרים ותסיירו שם, לפני ארוחת הצהריים" הסביר הפרופסור, "בצד השני נמצאות הכיתות המרובות, יש כיתות לימוד רגילות, חדרי מחשבים וחדרי אימונים, תכף נגיע לשם"
הם המשיכו וחצו את האולם העגול, והגיעו לאולם הכי גדול שהיה במבנה. ארבעה עמודים עתיקים נצבו בין ארבעת הפאות. במרכז, ניצבה במה קטנה מזכוכית, עליה מוטבעת אותה ספירלה שחורה, ועליה ניצב פסל מסתובב של הפוקימון נוקטאוול, סמל לחוכמה, כמו זה השייך למר וולסטריט.
שתי פניות, ימינה ושמאלה הובילו למקומות נוספים. הם יכלו לראות מבעד לקירות זכוכית את המסדרונות לחדרי השינה ולכיתות, איפה שהם סיירו קודם לכן.
"החלק השמאלי, מחוץ לתחום שלכם, נמצאים שם המגורים שלנו, הסגל ומעבדות! ראו הוזהרתם! בחלק הימני, נמצאות כמה אטרקציות, מטווחים והמבוך אותו תצטרכו לעבור כדי לסיים את הקורס בהצלחה!" הסביר וולסטריט.
מריהאנה חייכה חיוך קל כשהוזכרה המילה "מטווחים". יהיה לה יתרון, זה אין ספק. ההסטוריה שלה עם אקדחים עמוסה, למרות שאף פעם לא באמת רצחה.



"שוב, בוקר טוב לכם!" אמר מר וולסטריט. עשרים הסטודנטים ישבו בכיתה שלהם בשקט מופתי והקשיבו בדריכות. החדר היה עגול ומרווח, מצופה באריחי עץ. הסטודנטים ישבו על ספסלים במפנה הדומה לאמפי תאטרון, הבנוי במדרון, כשהמורה נמצא ביחס נמוך אליהם.
"ברוכים הבאים לבית הספר של הסוכנות שלנו, הסוכנות העולמית הרשמית שנלחמת נגד טרור וארגוני פשע בכל העולם, המעוניינים לפגוע בהרמוניה בינינו לבין הפוקימונים החיים איתנו. כל אחד שנמצא כאן, לא נמצא פה סתם, כולכם מאמני פוקימונים בעצמכם, מתאמים, מגדלים, וכולכם מוכשרים לגמרי. עברתם מיונים ומבחנים קשים כדי להגיע לכאן ולהצטרף לקורס המזורז הזה, שיערך במשך שבועיים בלבד!"
'לא עשיתי שום מיונים' חשבה לעצמה מריהאנה, היא הבינה, לבדה, שסינת'יה סידרה לה את המקום הזה.
"מה נעשה בקורס הזה?! נלמד בקצרה את מה שסוכנים מוכשרים כמוכם צריכים לדעת, כיצד מטפלים בפציעות, וגם בפוקימונים פצועים! מה עוד?! טכניקות קרב, נטווח, הרי כולכם צריכים לדעת איך לירות באקדח. נלמד קצת הסטוריה! כל זה על מנת להכין אתכם למבוך, שרק עשרה מכם תוכלו לעבור אותו ולהצטרף אלינו. תדרשו להפעיל את החושים שלכם, את כישרונכם והתיאום ביניכם לבין הפוקימונים שלכם, וכמובן, כל מה שצברתם בקורס הזה! זכרו, אנחנו סומכים עליכם, אלה רק שבועיים!" הסביר וולסטריט.
"היי... שתדעי לך..." לחשה הבחורה שישבה ליד מריהאנה, "שמעתי את הויכוח שהיה לך עם קייטלין, היא מעצבנת ממש, עפה על עצמה! היא זורקת הערות מהבוקר לאנשים! אנחנו בצד שלך..."
"תודה..." חייכה אליה מריהאנה. הבחורה היתה מעט נמוכה, עורה כהה ושיערה חום מתולתל. היא ענדה עגילים בצורת חישוקים. מריהאנה הרגישה הקלה, במיוחד לאחר שחשבו שהיא זאת שהתחילה הכל.
"אני אלישיה, ואת?!" היא שאלה.
"אני מריהאנה, נעים להכיר..."
"תהיתי, תרצי לחלוק איתי את החדר?"
"בטח, אני אשמח, העיקר לא להיות עם קייטלין..." ענתה מריהאנה.
אלישיה צחקה. השתיים התחברו מאוד.
גם בארוחת הצהריים הן ישבו יחד וסיפרו אחת על השניה סיפורים, שיתפו חוויות והכירו אחת לשניה את הפוקימונים שלהן. מסתבר, שאלישיה היא בעלת האיווי אותו ראתה מריהאנה בבוקר. אלישיה ממש חיבבה את חבורת הבנות האישית של מריהאנה, את האם המסורה קנגסקאן, סמוצ'אם התינוקת המתוקה, מלכת הדבורים האצילית וספיקווין, והחברה הטובה ביותר של מריהאנה, היהלום המיוחד שמאפיין אותה, הקירליה שלה. אלישיה הציגה בפניהם את הסייטר שלה, פוקימון גמל השלמה.
אותו יום, מלבד לסייר ולהכיר את בית הספר לפוקימונים, לא היה לוח זמנים מיוחד. מריהאנה ואלישיה התמקמו בחדרן, נחו ועברו על תוכנית הלימודים. אלישיה אהבה לדבר, היא היתה בחורה מיוחדת מאוד והתנצלה על כך שהיא נוהגת "לחפור". את מריהאנה זה דווקא הצחיק.

"בוקר טוב..." נשמע קולה של המורה שנכנסה לכיתה בשעות הבוקר המוקדמות. מריהאנה זיהתה את אותה מורה שהרכיבה משקפיים ושיער השיבה שלה אסוף בקוקו מהספרייה, זו שידעה את שמה והנחתה אותה היכן נמצאת הכניסה לבית הספר, יום לפני.
"אני אביגייל, התפקיד שלי ללמד אתכם כיצד לטפל בפציעות אנושיות ופציעות של פוקימונים..." היא הסבירה.
במשך חצי שעה היא הרצתה על סוגי פציעות קלות של פוקימונים. מריהאנה הרגישה שזה "קטן עליה" ושיש לה ניסיון בעניין. פוקימונים מסוגלים לגרום אחד לשני לשיתוק, להקפאה, להרעלה, לבלבול ולשינה. סוגי הגרגרים השונים הגדלים על העצים מסוגלים לרפא מידית את הפציעות האלה. בשעה וחצי השניות של השיעור התחלקו העשרים לעשרה זוגות, וביחד הם תרגלו על פוקימונים אמיתיים שנשלחו במיוחד ממרכז הפוקימונים של הארת'ום, כיצד לרפא פציעות אלה, על ידי מגוון רחב של גרגרים שהוצעו להם בכיתה.
מריהאנה עבדה עם סוכן מתלמד בן גילה ממחוז ג'וטו, שבמקור הוא מתאם. השניים קיבלו פוליוואג שנשלח למרכז הפוקימונים לאחר שהפסיד בקרב נגד טנטקול והורעל ממתקפת עוקץ רעל. פוליוואג, פוקימון הראשן שכב על השולחן מתחת לסדין צחור. הוא סבל מכאבים. מריהאנה הצמידה לו תחבושת עם קרח על ראשו, על מנת להוריד לו את החום.
"אנחנו צריכים לתת לו גרגר מיוחד..." אמר המתאם באדישות.
"ברור, גרגר פצ'ה" אמרה מריהאנה בשעמום ורצה אל השולחן העמוס גרגרים. היא ליקטה שני גרגרים ורודים עגולים שדמו בצורתם ללב עגול ובשרני.
"תאכל..." אמרה מריהאנה ברכות וליטפה את הספירלה על בטנו של פוליוואג. היא האכילה את הפוליוואג בפרי.
"כיתה, דממה רגע!" צעקה אביגייל, שהסתובבה בין התלמידים, "אני רוצה לציין את עבודתם של מריהאנה ובארי על פוליוואג שהורעל. מקרה קלאסי ביותר, ומריהאנה ידעה בדיוק מה צריך לעשות, ואפילו הגדילה ראש! היא דאגה להוריד את החום מגופו של הפוליוואג הקודח, לפני שהיא הולכת על הפתרון הפשוט ונותנת לו מהגרגר המתאים!"
מחיאות כפיים נשמעו בכיתה.
"כל הכבוד לך..." לחשה אביגייל למריהאנה. אלישיה קרצה לה מאחד השולחנות המקבילים. אלישיה עבדה עם אותו בחור שסקרן את מריהאנה.
"כל מה שצריך לעשות עכשיו, זה רק לתת לו לנוח והוא יחלים במהרה..." אמרה מריהאנה לשותף שלה, בארי. היא החליטה לחבור לאלישיה.
"אהלן..." חייכה מריהאנה לבחור.
"כבר מצטיינת, רק התחלנו!" צחקה אלישיה, "תכירי את מריו..."
"היי, מריהאנה..." היא הציגה עצמה.
"נעים להכיר" הוא לחץ את ידה.
"אתה המאמן עם הליטלאו?" שאלה מריהאנה.
"כן..."
"לא נתקלתי בפוקימון כזה אף פעם"
"אנחנו הגענו מקאלוס הרחוקה מכאן..."
"קאלוס, מעניין..." חשבה לעצמה מריהאנה. נפל לה האסימון, מריו הזכיר לה קצת את כריס. הוא היה גם בחור כהה, רק שעיניו ירוקות ושיערו חומצן.
"מה יש לנו כאן?" תהתה מריהאנה. על השולחן של אלישיה ומריו שכב פוקימון מסוג דשא, דמוי זרע צהוב עם פסים שחורים. שני עלים קטנים ירוקים הזדקרו מראשו. עיניו השחורות היו עצומות.
"מה יש לו?" שאלה מריהאנה.
"הוא ישן, ניסינו להעיר אותו" ענה מריו.
"שזה לא יראה שאני עוזרת לכם, קחו את גרגר הצ'סטו הסגול מהשולחן, זה יזרז תהליכים" חייכה מריהאנה וחזרה לפוליוואג שלה.
צעקות נשמעו מאחד השולחנות, כשלדיבה, פוקימון החיפושית, השתגע וניסה לחבוט בקייטלין.
מריהאנה לא יכלה שלא לצחוק. לדיבה לקה בבלבול וכנראה ספג כמה חבלות, הוא נראה פצוע לגמרי.

היום השני עבר למריהאנה במהירות, היא ביצעה טכניקות של זריזות בקרב עם הוספיקווין שלה, בשיעור מיוחד שהתקיים בזירת קרב. היא וסמוצ'אם התקרבו מאוד בשיעור מיוחד שנתן כלים לחיבור בין הסוכן לבין הפוקימון שלו.
מריהאנה ואלישיה התעוררו בבוקר השלישי על מדי ספורט. הם הגיעו לחדר מיוחד וארוך שנראה כמו שדה והחלו לרוץ עם מאמן גבוה ושרירי. לטענתו, מה שנאמר בצדק, סוכן צריך לשמור על הכושר שלו, ולא להיות עצלן.
מריהאנה גם גילתה בשיעור הסטוריה שהסוכנות העולמית פועלת תחת הממשלה, אך מעל המשטרה או כל גוף אחר. המקור שלה הוא מחוז סינו, לכן לא סתם בית הספר הוקם בהארת'ום. המשרדים ממוקמים במקום סודי וידוע רק למעט אנשים. מריהאנה התלהבה מהעניין, נכנס בא המרץ להיות סוכנת. מריהאנה הבינה שהארגון הוקם בעיקר לאחר פעולותיהם של צוות רוקט בקנטו וג'וטו בעבר הרחוק, עוד כשהיה בשליטת איש בשם ג'ובאני, הרבה לפני שמיוטו שלט בה ובהם לבדו.

"שימו לב אליי..." אמר המאמן ג'פרי והפנה את תשומת ליבם של כיתת העשרים סוכנים הצעירים אליו. אותו מאמן שהעביר להם את האימונים הגופניים בבוקר, היה גם זה שהטוויח אותם. הם התקבצו יחדיו בחדר ארוך, כחול, כשמשני צידיו חלונות רחבים ששימשו כמטווחים לאקדח, בהם ניצבו דמויות קרטון המדמות אויב.
"כולם שומעים אותי?!" הוא צעק.
כולם ענו לחיוב כמו מקהלה, בהתחשב בעובדה שעל אוזניהם הונחו אטמי אוזניים, דמויי אוזניות שנועדו לצמצם את הרעש הבוקע מיריית אקדח העלולה לפגוע בשמיעה.
"שימו לב, כמו שלימדתי אתכם, איך אני דורך את האקדח לאחר שהכנסתי את המחסנית, מכוון את הקנה בלי להסיט אותו לשום מקום אחר ולוחץ על ההדק!"
יריית אקדח נשמעה. כדור עשה דרכו היישר לעבר מטרת הקרטון. חור נוצר בדיוק במצחו של האויב.
"איזה יופי!" התרשמו כולם.
"עכשיו תורכם לטווח, אני לא רוצה לשמוע פחד מהאקדח, סוכן לא יכול לפתח מאמצעי ההגנה הכי טוב שלו!"
מריהאנה הבחינה בפחד על פניה של קייטלין, זה שיעשע אותה.
"מריהאנה משהו משעשע?!" פנה אליה ג'פרי.
"שום דבר..." היא ענתה, אך החיוך לא התנתק מפניה.
"בסדר, בואי!"
מריהאנה צעדה באיטיות, הכיתה הביטה בה ולא נתקה קשר עדין.
"קדימה, את הראשונה, אני רוצה שתתני ירייה בלב שלו, בלי לפחד..." הוא אמר.
"אין בעיה..." היא אמרה ולקחה את האקדח מידיו, דרכה אותו, כיוונה אל ליבה של דמות הקרטון.
**בום**, **בום, בום**, *בום, בום, בום**
שש יריות ירתה מריהאנה בלי לחשוש או למצמץ ויצרה סימון של סמיילי מחייך.
ג'פרי היה מרוצה.
"מריהאנה, זה היה מדהים!" הוא אמר מול כל הכיתה. "כל אחד שיתפוס לעצמו מטווח פנוי"
מריהאנה התקרבה לאחד המטווחים הריקים וג'פרי עצר אותה.
"זה היה מדהים, אבל יכלתי לגרום לסילוקך עכשיו! כדור אחד, לא חמישה! את צעירה וחסרת ניסיון!" הוא נזף בה.
"ג'פרי, כדאי שתדבר עם האנשים שמעליך, הם יסבירו לך שאני לא כל כך צעירה ולא כל כך חסרת ניסיון כמו שאתה חושב!" גערה בו מריהאנה והתקרבה למטווח הפנוי ששמרה לה אלישיה, בינה לבין מריו.
"סוכנים, בשלוש שלי אתם מרימים אקדחים ומכניסים תחמושת!" צעק ג'פרי על מנת שכולם ישמעו.
"אחת, שתיים, שלוש!!! לדרוך אקדחים!"
קליקים של מתכת נשמעו בכל האולם, כשהתלמידים החלו לדרוך את אקדחיהם.
"לכוון את האקדח למטרה, אש!!"
צרורות של ירי נשמעו מבין עשרים האקדחים לעבר המטרות.
ג'פרי טייל בין המטרות השונות ורשם תוצאות. מריהאנה, כמובן, קלעה בול למטרה, לליבו של איש הקרטון. אלישיה היתה קרובה מאוד. מריו כיוון קצת עקום, במקום זה הוא פגע בידה של הדמות.
"מריו, העמידה שלך היתה לא נכונה, ההדף גרם לך לתזוזה ולפספוס" אמרה מריהאנה על מנת לסייע לידידה החדש.
"תודה, אני אנסה שוב"
קייטלין היתה היסטרית. הכדור פגע בקיר המטווח ולא במטרה.
"מה את צוחקת?!" היא צעקה על מריהאנה, "סליחה שאין לי ניסיון באקדחים, כמוך!"
באותו רגע עולמה של מריהאנה חרב. פניה הכהות נהיו חיוורות. לחשושים נשמעו מכל עבר.
"מה היא רוצה?!" שאלה אלישיה את מריהאנה.
"לא, כלום..." זרקה מריהאנה, מובכת לגמרי.

אלישיה ומריהאנה שכבו במיטותיהן אותו לילה.
"יש משהו במה שהיא אמרה?" שאלה אלישיה, מעט נבוכה.
"האמת שכן..." אמרה מריהאנה, היא סיפרה לאלישיה את סיפורה, והחסירה רק פרטים שוליים. על העבודה שהיתה לה תחת מיוטו, ההשפעה של כריס בן הזוג שלה, על כך שהיא יתומה וחייתה במנזר ישן. היא לא הזכירה את הילדים, את דרו או קאסי או לאנס, רק שיש לה קרבה לסינת'יה והיא סייעה לה להצטרף לסוכנות ולחזור למוטב.
"בסדר נו... קורה..." עודדה אותה אלישיה.
"שלא תביני לא נכון, לא אכפת לי שידעו, הגעתי לכאן בזכות, לא בחסד!"
"וזה מה שיפה מריהאנה, השינוי שעברת, הרי עבר עליך כל כך הרבה!" אמרה אלישיה.
"את צודקת, רק איך קייטלין יודעת?" תהתה מריהאנה.
"היא אליט פור ובעבר היתה גם מוח חזית בסינו, יש לה הרבה קשרים, היא בטוח ביררה, מספיק שפלה בשביל זה..."
"יש בזה משהו, אני שמחה שהכרתי אותך, אבל לא באמת אכפת לי מה הסוכנים יחשבו... בסופו של דבר, וסליחה על ההשתחצנות, אני לוקחת פה את הרב בכיס הקטן, אין להם ניסיון כמו שיש לי בשטח, כל שאר הלימודים זה שטויות"
"זה בסדר, את לא משתחצנת, את צודקת! אני מאמנת פוקימונים מקנטו, טיילתי בעוד מקומות במסעי, אבל לך יש את היתרון העצום, את הסתכלת לפשע בעיניים!"
"זה לא נשמע מעודד..." צחקה מריהאנה.
"זה הכי כן!" זרקה עליה כרית אלישיה.
"אני צוחקת... איזה כיף שהכרתי אותך!" אמרה מריהאנה וחיבקה את חברתה החדשה. סמוצ'אם ואיווי שיחקו בחדר אחד עם השניה.
"נכון שאת לא עייפה?" שאלה אלישיה.
"לא כל כך..."
"את באה סיבוב? משהו מהמטבח? אני רעבה..."
"בואי! לא זכור לי שאמרו משהו על לא לצאת מהחדרים אחרי כיבוי אורות... האחריות היא עלינו..." הסכימה מריהאנה.

מריהאנה ואלישיה עברו במסדרון המגורים. דרך קיר הזכוכית הם זיהו שבחוץ, באולם הכניסה חשוך. הן פתחו את הדלת שהובילה לכניסה, חולפות על פני שני סוכנים מתלמדים מקורס אחר.
בחוץ, באולם עם פסל הנוקטאוול, בקעו אורות תכולים מסתוריים ממנורות מעוינות שהותקנו על הרצפה. הפסל של נוקטאוול העיר בעצמו.
"מה אתן עושות כאן?" שאל מריו, שנשען על הקיר וליטף את הליטלאו שלו.
"סתם, לא נרדמות, החלטנו לצאת להתרענן..."
"מצחיק, לפי העובדה שאנחנו מתחת לאדמה והאוויר שאנחנו נושמים מגיע ממזגנים מסוננים..." הוא אמר.
"טוב, מה אתה רוצה שנצא מכאן?!" שאלה אלישיה.
"ברור שלא... לא חשוב, גם אני לא נרדמתי הלילה..." הודה מריו, "ישבתי פה קודם עם שני חברים"
"והם כבר פרשו?" שאלה מריהאנה.
"כן..."
השתיים התיישבו לידו. הם שתקו במשך דקה.
"אתם שומעים את זה?" שאלה אלישיה. השלושה הביטו לעבר הכניסה למגורים. הם נשענו על הפסל המסתובב עם הגב לכניסה למגורים, כך שלא יכלו לראות אותם בלי להתאמץ, בעיקר כי האולם היה חשוך.
"זו קייטלין..." לחש מריו.
"אני אומרת לך, גיליתי עליה כמה דברים!" שוחחה קייטלין עם אחת מהסוכנות המתלמדות בקורס הנוכחי.
"מה אכפת לך קייטלין?! תשקיעי בעצמך, זה מספיק..." הרגיעה אותה חברתה, "את מתעסקת בתפל, זה לא מתאים לסוכנת!"
"היא לוקחת לי את תשומת הלב הפושעת הזו, היא מצטיינת יותר ממני!" צעקה קייטלין.
מריו ואלישיה הסתכלו על מריהאנה.
"אל תסתכלו עליי ככה..." נבחה מריהאנה.
"זו לא את, זו היא..." אמרה אלישיה.
"כן, לא ראיתי עלובת נפש כזאת..." אמר מריו. מריהאנה מעט התעודדה.
"אני הולכת לברר את זה עכשיו!" היא אמרה, נסערת. טריקת דלת הכניסה למגורים נשמעה. קייטלין הלכה בצעדים דרוכים לכיוון המסדרון אליו נאסר ללכת.
"היא מנסה לחקור אודותיך..." אמרה אלישיה.
"כן, הבנתי את זה, אני הולכת לעקוב אחריה!"
"מה פתאום מריהאנה השתגעת?! אסרו עלינו ללכת לאיזור הזה, אם היא תיתפס היא תסולק, אל תקחי את הסיכון..."
"דיי נו, נראה לכם יסלקו אותנו על שטות כזאת? אנחנו יקרים להם מדי! ואין שום סיבה שהחוצפנית הצפונבונית הזאת תקרא דברים אישיים עליי!" זעמה מריהאנה, "אני הולכת..." היא קמה והלכה.
מריו ואלישיה מיהרו ללכת אחריה אל האגף המזרחי. המסדרון היה חשוך ומואר באורות להט חלשים.
"נראה לך שניתן לך ללכת לבד?" שאלה אלישיה. הם זיהו את אלישיה מטיילת לאורך המסדרון, חולפת על פני דלת חדר המורים. היא נעלמה מאחורי אחת הדלתות. דלת מאחוריהם החלה להיפתח, אך לא לגמרי, דלת חדר המורים על פניה כבר חלפו.
"כן, אני אבדוק את זה אביגייל" נשמע קול גברי.
"זה ג'פרי!" אמרה אלישיה. השלושה פתחו דלת על מנת לא להיתפס. החדר היה ריק וחשוך, כך שהיה בטוח בשבילם בינתיים.
השלושה פחדו מאוד, ליבם דפק.
"אני אוהבת את האקשן הזה" צחקה מריהאנה. כשעיניהם התרגלו לחושך, הם יכלו לזהות פתאום שהם נמצאים בחדר מחשבים. אחד המסכים היה דלוק, אבל האור היה חלש מאוד. הרצפה היתה מכוסה שטיח מקיר לקיר. על הקיר המזרחי של החדר, היה וילון. "היי, בואו תראו..." קרא מריו. שתי הבנות מיהרו להציץ מאחורי הוילון ביחד עם מריו. קיר זכוכית שקופה היה שם. הם זיהו מעבדה. אורות ניאון הציפו את החדר הלבן. היו שם מחשבים, מכונות ומכשירים לא מוכרים. גם כמה פוקדורים הונחו על אחד השולחנות. שני מדענים טיילו בחדר והתעסקו עם המחשבים.
ג'פרי ואביגייל נכנסו אל המעבדה.
"הם לא יכולים לראות אותנו, נכון?" שאלה מריהאנה.
"חשוך אצלנו, אז לא, אנחנו רואים אותם כי יש אור..." לחש לה מריו, "רק שלא נתבלט..." הוא אמר.
"תראו..." אמרה אלישיה. אחד המדענים הטיל פוקדור באוויר. מתוך הפוקדור פרץ פוקימון סגול מסוג רוח ורעל, גנגר.
"הם מלחיצים אותי..." לחשב אלישיה.
"זה גאוני! זה יעלה את הרמה של המבוך!" התלהב ג'פרי מבעד לקיר הזכוכית.
"מה מיוחד כל כך בגנגר?!" השתעממה מריהאנה.
"השאלה אם נוכל לפקח עליהם בזמן שהיית הסוכנים במבוך, ההתפתחות הזאת היא לא לזמן רב..." אמרה אביגייל.
"אם נפעיל אותם מרחוק בעזרת הצמידים ונעקוב במצלמות, זה יתאפשר.
"אפשר לראות אותם פועלים?!" שאל ג'פרי.
"בוודאי!" ענה המדען. הוא שלף פוקדור נוסף והטיל אותו באוויר. פוקימון רוח נוסף הגיח החוצה, ההתפתחות של דאסקאל, פוקימון פאנטום בעל עין אחת.
"דאסקלופס..." מלמלה מריהאנה.
דאסקלופס, כדור צל!" פקד המדען.
"גנגר, נסה להתחמק!" צעקה אביגייל. גנגר ריחף, אך כדור צל פגע בו.
"עכשיו!!" צעק המדען השני. הוא הפעיל משהו במכשיר שהונח על השולחן. גנגר ניתר באוויר. אור סגול הקיף אותו לכמה שניות ואז התמוגג. גנגר חדש הופיע מולם, גדול יותר, מפחיד יותר וחזק יותר. על מצחו עיגול צהוב, וגפיו גדולות יותר בגוון אדמדם.
"מגה גנגר נראה מאוד מרשים!" התלהבה אביגייל.
"מה זה?! מה הם עשו לו?!" צעקה מריהאנה.
"ששש מריהאנה, זאת בסך הכל מגה התפתחות..." לחש מריו.
"מגה התפתחות?"
"ששששש...." אלישיה משכה את השניים מהחלון אל הצללים של החדר. הם ראו את אביגייל מציצה מבעד לקיר הזכוכית מנסה למצוא מי צעק.
"כנראה דמיינתי" היא אמרה אחרי כמה שניות וחזרה לעיסוקיה.
השלושה החליטו לצאת מהחדר, מסכימים על כך שהם לוקחים סיכון מיותר. הם יצאו משם חזרה אל המסדרון, שהיה שקט להפליא. גם קייטלין לא נראתה.
הם חזרו אל האולם עם פסל הנוקטאוול.
מר וולסטריט והנוקטאוול שלו נשענו על הפסל, בוהים בשלושת הסוררים.

"פרופסור, אלישיה ומריו לא קשורים לזה..." היה הדבר הראשון שמריהאנה אמרה.
"אוקיי, ואיך זה מסביר את העובדה שראיתי את שלושתיכם יוצאים מהאגף שאסרתי על כניסה אליו?" הוא שאל, אך לא נראה עצבני במיוחד. נוקטאוול סרק אותם במבטיו.
"אני אסביר לך הכל, אם נוכל לדבר ביחידות..." ביקשה מריהאנה.
"מריו, אלישיה, לילה טוב..." אמר וולסטריט. השניים עזבו לכיוון המגורים, יוצרים קשר עין עם מריהאנה.
"שמעתי את קייטלין, היא גילתה מי אני, היא זרקה היום הערה במטווחים..."
"שמעתי מה היא אמרה, היא ננזפה על זה..." הוא אמר.
"גם עכשיו, היא נכנסה אליכם לאגף, אמרה שהיא הולכת לדלות עוד מידע"
"אני יודע, היא היתה אצלי! תראי מריהאנה, אני חייב לך את התנצלותך..."
"על מה?" היא שאלה בבלבול.
"קייטלין היא אחיינית שלי, לפני פתיחת הקורס היא גילתה עליך, על מעשיך ועל כך שאת הולכת ללמוד איתה בקורס... היא נצלה את הידע הזה לרעה, והערב לאחר שעצבנת אותה על כך שתסלחי לי, את הרבה יותר מוכשרת ממנה, היא באה אליי ורצתה לדלות מידע ולהפיץ אותו! היא תענש על זה..." הוא הרגיעה אותה.
"אוקיי..." מריהאנה איבדה את מילותיה, "שתדע לך שזה באמת לא מעניין אותי מה היא חושבת ומה היא יודעת, הגעתי לפה בזכות ולא בחסד"
"גם בזכות וגם בחסד ליתר דיוק" תיקן אותה וולסטריט.
"יש בזה משהו" צחקה מריהאנה.
"הפעם זה יגמר בזה, אני מבין ששני חבריך בסך הכל ליוו אותך, ואני יכול להבין שעקבת אחריה רק על מנת לעצור אותה מלהפיץ עליך כל מידע..."
"באמת?!" שאלה מריהאנה.
"שיהיה לך לילה טוב מריהאנה, יום לימודים ארוך מחר!"
"לילה טוב פרופסור, תודה לך..." הודתה מריהאנה ורצה לכיוון המגורים.
מריהאנה בדיוק הגיעה לפיצול בין מגורי הבנות למגורי הבנים, כשנתקלה באלישיה ומריו, ממתינים בלחץ.
"נו..." שאלה אלישיה.
"הכל בסדר..." היא אמרה בחיוך וסיפרה להם את המתרחש בשיחה בין השניים, על כך שקייטלין היא אחייניתו ועל כך שהיא ניצלה את הקשרים שלה לרעה. מריו שלא ידע יותר מדי את סיפורה של מריהאנה התעדכן, הוא קיבל את זה בקלילות יחסית לציפיות.
"עכשיו תסביר לי מה זו ההתפתחות מגה הזאת..." התעקשה מריהאנה.
"התפתחות המגה זו טכניקה מיוחדת שנמצאה לראשונה במחוז קאלוס. רק פוקימונים ספציפיים מסוגלים ויכולים לקבל את ההתפתחות החדשה... כמו גנגר, שהתפתח כבר פעמיים בין גאסטלי להאנטר ובין האנטר לגנגר"
"וואו!! איך לא שמעתי על זה?" נדהמה מריהאנה.
"אפילו אני שמעתי על זה, כשהסייטר שלי יתפתח לסיזור, נוכל לפתח אותו למגה סיזור" צחקה אלישיה.
"וזה נשאר לתמיד?" שאלה מריהאנה.
"לא, זה לזמן מוקצב, בעיקר לקרב... הפוקימון חוזר לצורה הרגילה שלו, זה כמו שדרוג..." הסביר מריו, "משתמשים בזה בעזרת אבנים מיוחדות שפועלות בעזרת טבעת המגה, חפץ שמקשר בין המאמן לאבן וכך הוא מתפתח... האמת מריהאנה, יש לך שני פוקימונים שיכולים להתפתח בהתפתחות מגה!"
"באמת?! בטח סמוצ'אם לג'ינקס ואז למגה ג'ינקס..."
"אז תתפלאי, הקנגסקאן שלך יכולה להתפתח למגה קנגסקאן, וקירליה צריכה קודם להתפתח לגארדיובר.... לא נמצאו הוכחות קיימות למגה ג'ינקס עדין"
"וואו, איזה יופי! לך יש אפשרות?" שאלה מריהאנה.
"כן, אני מתכוון להשתמש בזה במבוך... יש לי צ'אריזארד, הוא יכול להתפתח למגה צ'אריזארד...."


שבוע עבר מאז אותה תקרית, הימים התחילו לצבור הילוך מהיר ועברו במהירות, ובהנאה רבה על ידי הסוכנים המתלמדים. מריהאנה, מריו ואלישיה הפכו לחברים טובים, ואפילו קייטלין הורידה מעט פרופיל והתעלמה לגמרי ממריהאנה. מבחני הסיום התחילו להתקרב. אותו ערב עמד להתקיים המבחן הראשון שלהם, בקרבות פוקימונים. בסוכנים המתלמדים נאלצו להשתמש בפוקימון אחד שלהם שיבחרו, כשהם יזכו בנקודות על ניצחון בקרב ועל שימוש בגיוון של מתקפות וטכניקות. מר וולסטריט היה זה שבחן בעצמו את הקרבות, עם הסגל שלו.
פוקימון ציפור גדולה שנוצותיה כתומות מראשה ועד כנפיה, דמוית "אדום החזה" וציפור הנץ, כזאת שמריהאנה לא ראתה אף פעם, התעופפה מעל זירת הקרב של האקדמיה.
מריו התמודד בקרב נגד סוכן מתלמד והפירו שלו, פוקימון הדרור.
"טאלונפליים" קרא מריו, "טעינת להבה!"
"ניקור מקדחה פירו!" פקד חברו לכיתה. שני הפוקימונים, פירו וטאלונפליים, טענו את מתקפותיהם. טאלונפליים התעטף בלהבות בוערות וצורמות. מקורו הארוך של פירו זהר בלבן והחל להסתובב. השניים שעטו אחד לעבר השני, ובמאבק צמוד הם התנגשו. שניהם נפלו על הקרקע לאחר קרב אווירי שנמשך מספר דקות. פירו קיבל כוויה מהמתקפה. הוא ניסה לקום על רגליו, אך נפל מעולף. טאלונפליים עמד על שתי רגליו, פצוע וחבול, אך הוא החזיק מעמד.
"כל הכבוד מריו!!" צעקה אלישיה ממושבי הקהל.
"קרב מדהים בהחלט..." הודה מר וולסטריט.
"נהנתי מכל רגע" אמר מריו בחיוך והשיב את הטאלונפליים שלו לפוקדור. הוא וליטלאו עזבו את הזירה והתיישבו ליד מריהאנה ואלישיה.
"את מוכנה אלישיה?" שאלה מריהאנה.
"מוכנה!" חייכה אלישיה וקמה על רגליה בלי לחכות.
"הנבחנים הבאים... אנג'י ואלישיה" הקריא מר וולסטריט. אלישיה כבר היתה בזירה וחיכתה למאמן שבה להתמודד מולה. הוא חצה את שורת הקהל וירד אל הצד השני של הזירה. הוא היה נמוך, מרכיב משקפיים ושיערו חום ארוך.
"קדימה ג'יגליפאף!" הוא קרא ושחרר לחופשי את פוקימון הבלון הורוד.
"סייטר!" קראה אלישיה ושחררה לחופשי את פוקימון גמל השלמה הירוק הגדול.
"הייתי בטוח שהיא תשתמש באיווי בקרב הזה" שיתף מריו את מריהאנה בתחושותיו.
"טוב, סייטר שלה קצת יותר מאומן..." הסכימה מריהאנה.
סייטר שפשף את שתי ידיו שהסתיימו בסכינים חדים כתער.
"ג'יגליפאף, שירה!" פקד אנג'י. ג'יגליפאף פתח את פיו ופרץ בשירה ענוגה. תווים צבעוניים פרצו ממנו לכיוון סייטר.
"אל תיתן להם לפגוע בך, תשתמש בריקוד חרבות!" פקדה אלישיה.
סכיניו של סייטר החלו לזהור באור סגול והוא החל להסתחרר ולהסתובב במקומו, משמיד את התווים שהיו אמורים להרדים אותו.
מריו הציץ לעבר השופטים. הם רשמו את המהלך.
סייטר נראה חזק יותר ומוכן לקרב. "תקוף עכשיו, מספרי איקס!" פקדה אלישיה.
"גלגול!" פקד אנג'י. שני הפוקימונים התנגשו וספגו נזק קל כל אחד.
"סייטר, קרן על!" פקדה אלישיה. סייטר פער את פיו והחל לטעון קרן ורודה חזקה. הוא ירה אותה לעבר ג'יגליפאף.
"הגנה ואז שירה!" פקד אנג'י.
"אוי לא!" נבהלה אלישיה.
ג'יגליפאף יצר סביבו מגן בועה בצבע ירוק שחסם את המתקפה. סייטר עצר במקומו והתנשף, מה שקורה לרוב אחרי מתקפה חזקה כמו קל על. הוא החל לשיר שוב, והתווים עשו דרכם לעבר סייטר.
אלישיה זכתה לראות את עיניו של סייטר נעצמות לאט, לאט עד כדי נפילה על רצפת הזירה.
"סייטר, תתעורר!" צעקה אלישיה, "אם רק היה לי חפץ שיכול להעיר אותו..."
"ג'יגליפאף, זו ההזדמנות שלנו, מתקפת גלגול!" פקד אנג'י. ג'יגליפאף החל להסתובב במהירות, כמו גלגל. הוא אץ וחבט בגופו הרדום של סייטר.
"תראי!" קרא מריו. מריהאנה הביטה מאחוריה, אל דלת הכניסה לאולם. אישה גבוהה לבושה שמלה שחורה ארוכה, ושיערה ארוך ובלונדיני עמדה וצפתה. מריהאנה זיהתה אותה, סינת'יה. סינת'יה נופפה לה לשלום.
"אני באה..." היא לחשה וקמה על רגליה, מפלסת את דרכה בין המושבים ורגליהם של הסוכנים.
"סייטר, תתעורר!" נשמעה צעקתה של אלישיה.
מריהאנה הגיעה סוף כל סוף אל סינת'יה שעמדה בכניסה. היא קפצה עליה בחיבוק מוחץ.
"התגעגעתי לאנשים מוכרים..." היא אמרה בחיוך.
"מריהאנה, באתי לראות ולשמוע איך הולך..." אמרה סינת'יה.
"הולך מצוין, הכרתי שני אנשים מדהימים, חברים ממש טובים! ובקשר ללימודים, נו, את יודעת, קטן בשביל פושעת שכבר התמודדה מול דברים רציניים בשטח"
סינת'יה צחקקה.
"כן הא, קיבלתי חוות דעת ממר וולסטריט, הוא סיפר לי שאת מצטיינת..."
מריהאנה חייכה במעט מבוכה. סינת'יה חייכה באושר.
"מספרי איקס!" נשמעה צעקתה של אלישיה. ג'יגליפאף נפל מעולף על הזירה.
"יופי, הוא התעורר..." שמחה מריהאנה.
"מי זאת?!" שאלה סינת'יה.
"זו אלישיה, החברה הכי טובה שלי מכאן, בחורה על רמה... מקנטו..."
מריהאנה!" נשמע קולו של מר וולסטריט.
"הקרב שלי..." אמרה מריהאנה.
"לכי, אני צופה בך..." חייכה סינת'יה. מריהאנה דילגה בין המדרגות. קייטלין נעצה בה מבט של שנאה עזה.
מריהאנה עמדה בזירה מול מאמנת ג'ינג'ית עם שיער קצר.
"צא סטאריו!" היא קראה והטילה פוקדור באוויר. פוקימון כוכב הים הגיח החוצה אל הזירה, צבעו כתמתם ובמרכזו אבן אדומה זוהרת ששמשה כליבו.
"קירליה, החוצה!" קראה מריהאנה ושחררה לחופשי את הפוקימונית העל חושית, "מה שתכננו, אני סומכת עליך..." אמרה מריהאנה.
"סטאריו, מתקפת בזק!" פקדה המאמנת. כוכבים צהובים חדים נפלטו מתוך האבן במרכז ליבו של סטאריו.
קירליה לא חיכתה להוראות מהמאמנת שלה, היא השתגרה ונעלמה משם. קירליה הופיעה מחדש מאחורי סטאריו ותקפה אותו ישירות במתקפת עלים קסומים. סטאריו ספג נזק קשה.
"את יודעת מה לעשות!" חייכה מריהאנה. קירליה השתגרה שוב. מתקפת הבזק שלרב לא פספסה, חזרה ישירות אל קירליה למרות שהיא החליפה מיקום, אך מאחר ודאגה להשתגר שוב, סטאריו הוא זה שנפגע מהמתקפה של עצמו.
"סטאריו, לא!" צעקה המאמנת, "ריפוי!"
"ממש לא!" צחקה מריהאנה, צד אכזרי יצא ממנה, כמו בימים שחלפו. קירליה הופיעה שוב בקדמת הזירה, משתמשת במתקפה על חושית. סטאריו ריחף באוויר ללא רצונו, סובל מהמתקפה של יריבתו, אך לא מצליח להתעשט.
"ביי..." מלמלה מריהאנה ברשעות. קירליה הטילה את סטאריו באוויר והוא קרס על רצפת הזירה, מעולף וחסר כוחות לחלוטין.
השוהים באולם נותרו עם פיות פתוחים. הבוחנים רשמו בעצבנות מספר מילים בקלסרים שלהם.
"חזור..." מלמלה המאמנת הג'ינג'ית והשיבה את סטאריו.
"קייטלין ודיג'יי" קרא מר וולסטריט, בולע את רוקו.
מריהאנה הצטרפה למריו ואלישיה. סינת'יה קרצה לה ונעלמה מאחורי הדלת.
"זה היה, הקרב הכי מהיר שהיה היום..." אמרה אלישיה, מופתעת.
"טוב, רואים שבאמת יש לך ניסיון, זה היה נראה כמו קרב בין מאמנת "אליט פור" לבין מאמנת טירונות שרק לפני עשר דקות קיבלה את הפוקימון הראשון שלה..." הסכים מריו.
"תמשיכו..." צחקה מריהאנה.
"לא, באמת, היית צריכה לראות את עצמך!" אמרה אלישיה, "היית שונה, מריהאנה אחרת לחלוטין שלא לדבר על התיאום שלך עם קירליה, בקושי היית צריכה להגיד לה משהו, היא פשוט הבינה אותך!"
"והיצורה הזאת, היא מנסה לחקות אותך!" צחק מריו. קייטלין עמדה בזירה מול סוכן מתלמד והנוזפאס שלו, פוקימון מסוג אבן.
"אלקאזם, שיגור!" צעקה קייטלין. הפוקימון שלה, פוקימון מסוג על חושי דמוי אדם בצבע צהוב-חום, מחזיק בשתי כפיות, נעלם ממקומו והופיע במקום אחר בזירה.

"יקירות שלי..." חייכה מריהאנה וליטפה את כנפיה של הוספיקווין שלה שריחפה בסמוך לקנגסקאן, המחזיקה בסמוצ'אם. קירליה רקדה בשמחה מאחוריהן.
מריהאנה לבשה את כותנת הלילה שלה והתכוננה לשינה בחדר המשותף לה ולאלישיה.
"מחר המבחן הסופי שלי, אם אני עוברת אותו, בעיקר בזכותכן, אני אהיה סוכנת!" היא אמרה.
ארבעת הבנות עודדו אותה וצהלו.
"מקסימות..." צחקה אלישיה שנכנסה לחדר. האיווי שלה רץ אל סמוצ'אם שאיתה הוא התחבר.
"אולי תלכי לישון כבר?!" גערה בה מריהאנה.
"כן, עכשיו..." צחקה אלישיה.
"לילה טוב!" איחלה מריהאנה ורביעיית הבנות שלה שבו אל הכדורים.

בוקר המבחן הקובע הגיע, מריהאנה ואלישיה סיימו את ארוחת הבוקר שלהן והצטרפו לעשרים הסוכנים הצעירים אל אולם הנוקטאוול של בית הספר לסוכנים. סגל המורים שלהם המתין עד שכולם יגיעו לקראת התדרוך.
"בוקר טוב לכם..." בירכה אביגייל.
"כולם פה?" שאל ג'פרי. הם מנו את כל העשרים.
"כולם פה..." אישרה אביגייל.
"מצוין, בוקר טוב סוכנים! מיד אנחנו נתחיל את המבחן המסכם והאחרון שלכם..." החל לנאום מר וולסטריט. נוקטאוול ישב על הפסל של עצמו וסרק במבטיו את הסובבים.
"סיימתם בהצלחה את המבחנים בכתב ומול המחשב, ועכשיו יתקיים המבחן הכי חשוב, המבוך... המבוך שלנו נבנה בתוך מנהרה עצומה! הוא מלא במלכודות ואתגרים שיגרמו לכם להוציא את הטוב ביותר שלכם! תצטרכו ליישם את מה שלמדתם בשבועיים האחרונים! טיפול בפציעות, מטווחים, קרבות פוקימונים, כושר, הכל!" הסביר מר וולסטריט.
"מה מטרת המבוך?! בסופו נמצאת דלת, דלת שתפתח בעזרת מפתח. אתם חושבים שזה פשוט?! אז ככה, ממש לא! ישנם עשרה מפתחות שמפוזרים בכל מתחם המבוך... תוכלו להסתובב במבוך ללא הגבלה, כמה זמן שתרצו, אבל אם תגיעו לדלת ואין בידיכם את המפתח, תכשלו במשימה! זה אומר דבר אחד, עשרה מכם ימשיכו להתמיין אלינו, עשרה אחרים יפגשו את המדענים שלנו, יעלו על מונית הביתה ויזכרו את חוף הים בו הם שכבו שבועיים שלמים..."
"באמת אמרו שמי שלא יעבור ימחק הזיכרון שלו..." הנהנה אלישיה.
"חתמנו על זה..." הסכים מריו.
"מותר להסתובב ביחד?" שאל אחד מהסוכנים המתלמדים.
"אנחנו לא ממליצים, אבל אנחנו גם לא נמנע את זה מכם! קחו בחשבון שכל מפתח תופס רק לסוכן אחד..." אמרה אביגייל.
"אגב, קחו בחשבון שאנחנו עוקבים אחריכם במצלמות האבטחה! שלא תעזו לרמות ולפגוע במתמודדים אחרים... האח הגדול רואה הכל!" אמר וולסטריט, מבטו עקב אחרי אחייניתו, קייטלין.
"נהיה ביחד..." חייכה מריהאנה לשני חבריה.
"תשתמשו בפוקימונים שלכם, תפעילו שיקול דעת ותהיו ערניים! אתם יכולים לצאת מהמבוך אחרי עשרים דקות, ויכולים גם לצאת אחרי שעתיים!" הוסיף ג'פרי.
"מיד תכנסו ל"מחסן" חדר עזר בו נמצאים מדפים ועליהם כמות גדולה של חפצים שימושיים שיכולים לעזור לכם, תהיה לכם דקה לאסוף כמה שיותר דברים שימושיים!" הסבירה אביגייל.
"זה מצוין, כמה שיותר גרגרים..." אמרה מריהאנה לשני חבריה.
"תזכרו מה ראינו, יהיו שם מגה גנגר!" אמר מריו.
"קטן עלינו..." חייכה אלישיה.
"בנוסף, אתם תקבלו אקדחי לייזר שהם תחליף לאקדחים אמיתיים. אתם תתקלו, רובכם, בדמויות של אנשים שינסו לירות בכם! יהיה עליכם אפוד מיוחד, שיקלוט את קרני הלייזר במידה והן יפגעו בכם! אחרי שלוש פגיעות, אתם תיפסלו, יש מבין?" שאל ג'פרי.
"יש!" ענתה אלישיה בשביל כולם.
שתי דקות חלפו, הקבוצה פנתה אל האגף בו הוקם המבוך. הם הגיעו לאולם קטן, ובמקום לפנות אל החדר בו הוקמו זירות הקרב, או ירדו במדרגות הקרובות אל המטווחים, הם עמדו מול דלת קטנה מזכוכית, אך לא שקופה.
"עשרה ראשונים..." הנחתה אותם אביגייל. עשרה מהם נכנסו בדלת, מתוכם הספיקו להכנס מריו ואלישיה. מריהאנה המתינה להם בחוץ וקיבלה את האקדח שלה לאחר שלבשה את האפוד עליו דיברו המדריכים שלהם. היא התגעגעה לאקדחים ולאקשן.
אחרי שתי דקות יצאו כולם מהחדר, עליהם תיקי עור.
"מריהאנה..." אמר מריו, "יש לי הפתעה בשבילך! אני צריך שתקחי טבעת מגה..."
"אממ, תזכיר לי איך היא נראית?"
"צמיד אפור, נמצא בין המדפים האחרונים בשורות התחתונות! תביאי שתיים כאלה, לא צריך כדורים, אני כבר הבאתי..." הסביר מריו, "זה הכי חשוב, אני ואלישיה הבאנו כמעט הכל!"
"אני אקפוץ על זה, אם אני אראה לנכון אני בכל זאת אאסוף כמה דברים..." אמרה מריהאנה.
"הבאנו נוגדנים, גרגרים ומרפאים, אם בכל זאת את מוצאת משהו, תביאי!" חייכה אלישיה.
מריהאנה נדחסה בין עשרת הסוכנים המתלמדים שנותרו אל תוך החדר, בזמן שבחוץ האחרים קיבלו גם הם אקדחי לייזר. הם מצאו עצמם בחדר ארוך וצר מלא במדפים. שכוסו בוילונות.
"ברגע שהוילונות יוסטו, יש לכם דקה לאסוף הכל..." אמר מדען שעובד בבית הספר לסוכנות וחילק להם תיקי עור קטנים. "כשהשעון יצלצל, הוילונות יוסטו שוב ונצא מפה, מוכנים? צאו!"
הוא לחץ על שלט. הוילונות הוסטו מהמדפים. ערימות של חפצים צבעוניים ושונים נחשפו לנגד עיניהם של הסוכנים המתלמדים. מריהאנה זיהתה שקים מלאים בגרגרים, היא המשיכה לסוף החדר כמו שמריו אמר לה לעשות. היא זיהתה כמה משקפות. היא לקחה אחת ותחבה אל התיק. אחרי שדילגה על מדף מלא בספרים, שהרגישו לה מיותרים לגמרי, היא מצאה את מה שחיפשה. כמה צמידים וטבעות אפורים ובסמוך אליהם כדורים קטנים צבעוניים.
"זה בטוח זה..." אמרה לעצמה מריהאנה ותחבה שניים לתיק עם כמה אבנים.
"חמש עשרה שניות!" נשמע קולו של המדען.
מריהאנה חיפשה עוד דברים שימושיים, היא לקחה שתי נוצות, אבן שמש (אולי יהיה לה שימוש), מזון פוקימונים וגלאי מתכות. נשמע צפצוף והוילונות נסגרו.
"מצאתם את מה שאתם צריכים?! מצוין, בואו נצא..." אמר המדען.

"הבאתי את זה..." אמרה מריהאנה בזמן שהסוכנים עברו בדלת מאובטחת והחלו לרדת במדרגות אבן רחבות. כעבור שתי דקות של ירידה מרובה במדרגות הם הגיעו לאולם קטן. דלת קטנה ליד המדרגות נפתחה וממנה יצאה אביגייל.
"כל ארבעה סוכנים לעמוד מול דלת" הנחה ג'פרי. אלישיה, מריו ומריהאנה נעמדו מול דלת ימנית בחדר. הסוכנת הג'ינג'ית עם הסטאריו מולה התמודדה מריהאנה חברה אליהם ובכך מול כל אחת מחמש הדלתות עמדו ארבעה סוכנים, בדיוק עשרים.
"עשרים שניות, הדלתות נפתחות ואתם נכנסים אל המבוך, שיהיה לכם בהצלחה חברים! ותזכרו, רק עשרה מפתחות..." חייך מר וולסטריט לראשונה.
קייטלין הסתכלה עליו בכעס. הוא השתדל לא ליצור איתה קשר עין.
"חתיכת עלובה..." חשבה לעצמה מריהאנה. על קירות האולם הוקרנו ספרות, מנגנון הספירה לאחור.
"עשר..." קראה אביגייל.
"חמש שניות!" הכריז ג'פרי.
השעון עצר על הספרה אפס. נורות ירוקות נדלקו מעל הדלתות מתכת. נשמעו רעשים של ברזלים ומנעולים נפתחים והדלתות נפתחו לרווחה. כל ארבעה סוכנים מול כל דלת נכנסו באיטיות. אלישיה, מריו, מריהאנה והג'ינג'ית מצאו עצמם בחושך לאחר שהדלת נסגרה.

האור נדלק, הם היו בתוך תא צפוף. משהו רעד שם, רעש של צירים נשמע.
"נו כבר!!" צעקה הג'ינג'ית בפחד.
"ששש, הכל בסדר..." לחש מריו. מריהאנה כמעט וצחקה. החדר נרגע. דלת מולם נפתחה לרווחה. הם מצאו עצמם במסדרון ארוך, שקירותיו עשויים שיחים אמיתיים, ירוקים.
"טוב, זה בעצם המבוך..." הבינה אלישיה.
הם יצאו מהתא ונכנסו אל החדר השקט. האור באולם היה יחסית חזק.
"מריהאנה, תלבשי אותם גם!" אמר מריו. הוא ענד את הטבעת מגה שלקח מהחדר. מריהאנה עשתה כמוהו. במרכז הטבעת נצנצה אבן קטנה, כמו גולה.
"טוב, בואו..." הובילה אותם אלישיה.
"סטאריו, צא!" קראה הסוכנת הג'ינג'ית ושחררה לחופשי את הפוקימון שלה שיתמוך בה במסע. הם חצו את המסדרון, כי לא היתה להם אפשרות אחרת, ובסופו הם הגיעו לפיצול שפנה לשלושה כיוונים- ימינה, שמאלה וישר.
"בהצלחה..." אמרה הג'ינג'ית ופנתה ימינה.
"טוב, נמשיך ישר?" שאל מריו.
"קדימה..."
השלושה המשיכו ישר במבוך עד שהגיעו לעיקול שפנה ימינה. כשהדרך התיישרה, הם זיהו צומת נוספת בסופה. אלישיה דרכה על רצפה מעט רכה. "תזהרי..." אמרה לה מריהאנה והושיטה את רגלה השמאלית, מניחה אותה על הקרקע.
הרצפה החלה לקרוס בנקודה בה דרכה מריהאנה, בור קטן נוצר מהקיר לקיר הנוגד אליו ומנע מעבר נקי להמשך הדרך. השלושה זיהו בתוך הבור כעשרות כדורים גדולים שחציים אדום וחציים לבן, מפוזרים האחד בין השני.
"וולטורב, פוקימון האלקטרודה... הם פה כי הם נוהגים להתפוצץ במצבי לחץ!" הסבירה מריהאנה.
"אז איך אנחנו מדלגים מעליהם?!" שאלה אלישיה בפאניקה.
"בואי נהיה רגועים אלישיה..." אמר מריו.
"בדיוק! כל מה שאנחנו צריכים זה לגרום להם להתפוצץ עכשיו, כדי שעד שהם התאפסו על עצמם, נעבור, אפילו נדרך עליהם..." הסבירה מריהאנה.
"וכולם יתפוצצו?" שאל מריו.
"אני מניחה שכן, רק צריך לאתגר אותם, להתגרות בהם! פיצוץ של אחד יגרום לכולם להשתמש במתקפת הפיצוץ" חשבה מריהאנה בלהט.
"טוב, מה את מציעה שנעשה?" שאלה אלישיה.
"האש של הפוקימונים שלי תעזור?" שאל מריו.
"אני חושבת שלא זה מה שאנחנו צריכים..." אמרה מריהאנה ושלפה פוקדור, "נצטרך לצנן אותם קצת"
סמוצ'אם יצאה מהפוקדור שלה והפריחה נשיקה לאוויר.
"סמוצ'י, את רואה את הבור הזה עם הוולטורבים? תשתמשי באבקת שלג"
סמוצ'אם פערה את פיה והושיטה את ידיה הזעירות קדימה. רוח קרירה מלווה ברסיסי שלג זעירים החלו לנשוב ממנה לעבר הבור. הוולטורב החלו לרעוד, פולטים ניצוצות חשמליים. הם החלו להתכסות בשלג.
"כל הכבוד, עוד קצת!" עודדה אותה מריהאנה.
"וולט-אורב" נשמעו הפוקימונים. מריהאנה השיבה את סמוצ'אם לפוקדור שלה וגררה עימה את אלישיה ומריו כמה שיותר רחוק. נשמע פיצוץ, שהתלווה בעוד פיצוץ גדול יותר אחריו, והמון עשן.
"רוצו!!!" קראה מריהאנה. השלושה החלו לרוץ במהירות, הם חלפו על פני הבור, דורכים על הוולטורבים. הם הצליחו לחצות בבטחה את הבור המלווה בעשן סמיך.
"את גדולה מריהאנה!" צחק מריו.
הם המשיכו במסדרון והגיעו לצומת הנוספת.
כשפנו שמאלה, הם נתקלו במבוי סתום, כשפנו ימינה הם הגיעו לעיקול נוסף ובו מבוי סתום נוסף.
"טוב, נצטרך לפנות שוב ישר..." אמר מריו. הם חזרו על עקבותיהם ופנו במבוך ישר.
"עוד מבוי סתום..." התעצבנה אלישיה. השלושה זיהו פוקימון גדול ישן, אך לא זיהו מי הפוקימון.
"בואו נלך..." גררה אותם אלישיה.
"רגע, איך נדע שהוא לא שומר על מפתח?" שאל מריו.
"אני יודעת!" צחקה מריהאנה ושלפה משק העור גלאי מתכות, מכשיר מוזר אותו החזיקה מריהאנה ביד אחת ובו שתי מקלות עם נורות בקצהו. המכשיר הופעל, אך לא השמיע רעשים חריגים או האיר מקצוותיו.
"אין כאן כלום, סתם מלכודת..."
הם חזרו אחורה והגיעו למסדרון עם בור הוולטורבים.
"טוב, נצטרך לחצות אותם שוב..." התבאסה אלישיה.
"יצאנו חמורים!!!" נדלקה מריהאנה, "היינו צריכים לעבור אותם בתעופה!"
"נכון!!" אמרה אלישיה ושחררה לחופשי את הסייטר שלה. פוקימון גמל השלמה תפס את המאמנת שלו והחל לרחף מעל הבור. הוא לקח עימו גם את מריהאנה ולאחר מכן את מריו.
"תודה..." היא אמרה והשיבה אותו לפוקדור. הם רו חזרה באותו עיקול והגיעו שוב לצומת ממנה הגיעו לראשונה, כשהמאמנת הג'ינג'ית פנתה בו ימינה.
"בואו נפנה פה שמאלה, כלומר ימינה..." הוביל אותן מריו.
"אני לא מאמין...." הוא צחק כשבסוף הדרך הם זיהו דלת ענקית.
"זה היה לידינו כל הזמן, סתם הסתבכנו..." זעמה מריהאנה.
"טוב, אבל נראה לי שיהיה קצת קשה לעבור פה..." התלוננה אלישיה. היא זיהתה עמוד בגובה הדלת, ועליו קן ציפורים עשוי זרדים. שלוש ביצים שחורות שכבו בתוכו.
"הבנתי..." חייכה מריהאנה, "מאוד מתוחכם..." היא צחקה והתקדמה מעט קדימה אל תוך החדר. שתי ציפורים גדולות, דמויות עורבים בעלי נוצות שחורות וזנב שבקצהו קבוצת נוצות אדומות התעופפו לעבר מריהאנה, טלפיהן מוכנות לתקוף. מריהאנה התכופפה בזמן.
"מריהאנה! תיזהרי!!" צעקה לה אלישיה.
"ראית את זה?!" שאל מריו.
"את מה?" שאלה מריהאנה.
"יש מפתח, הוא קשור לרגל של אחת מהן..." צעק מריו וגרר איתו את אלישיה אל מרכז החדר.
"אנחנו חייבים לעצור אותן ולקחת את המפתח הזה, הן ינסו לתקוף אותנו כי הן בטח חושבות שנפגע להן בקן!" אמרה מריהאנה, מתכופפת ומנסה להעיף ממנה את ההאנצ'קרוו.
"ליטלאו!"
"קירליה!"
קראו מריהאנה ומריו ושחררו לחופשי את הפוקימונים שלהם.
"זאת היתה טעות להשתמש בקירליה, מתקפות על חושיות לא ישפיעו על פוקימונים מסוג אופל..." אמר מריו.
"יש לה מתקפות פיה?" שאלה אלישיה.
"לא..." ענתה מריהאנה באכזבה, "באמת טעות..."
"ליטלאו, הפלה!" פקד מריו. פוקימון גור האריות צבר תאוצה וניתר לאוויר, גופו זוהר באוורה זהובה. הוא נפל על הקרקע לאחר שפספס את האנצ'קרוו וספג נזק מהמתקפה. פוקימון העורב ירה אליו מטח של חומצה סגולה. החומצה נעצרה והתפזרה לכל עבר בעזרת כוחה העל חושי של קירליה.
"תודה!" חייך מריו.
"קירליה, עלים קסומים!" פקדה מריהאנה. הפוקימונית שלה ירה מטח של עלים צבעוניים. פוקימוני הציפור התחמקו. בצורה מתואמת עם ירו פעימת אופל, טבעות סגולות שחורות חזקות. ליטלאו וקירליה נפגעו באופן קריטי.
"ליטלאו, החזק מעמד! להביור!" פקד מריו. צרור להבות נשלח מפיו של הכפיר לעבר פוקימוני הציפור. האנצ'קרוו התחמק מהמתקפה, הוא טס לעבר אלישיה והחל לנקר אותה.
"אמא!!!!" היא צעקה באימה וסטרה לו בעזרת ידיה.
ליטלאו ניתר במתקפת הפלה והפיל את ההאנצ'קרוו לרצפה. הוא ספג נזק רציני והיה על סף עילפון.
"תודה, מתוק!" הצטערה אלישיה. היא ניגבה את גב ידה המדממת. האנצ'קרוו שעל הרצפה צווח, הוא פרש כנפיו וריחף שוב באוויר. השני נאבק עם קירליה, אך העלים הקסומים שלה לא הסבו לו נזק רציני. היא נפלה על הרצפה, חלשה ביותר.
ליטלאו ירה להביור לעבר השניים, מנסה להרחיק אותם כמה שיותר מהם.
"טוב, זה יכול רק למשוך זמן, אנחנו צריכים את המפתח ולכן נצטרך להביס אותם, הם מאוד אכזריים כשזה נוגע לביצים שלהם ולא נוכל להשיג את זה בעדינות!"
"קירליה, חזרי..." אמרה מריהאנה והשיבה את הפוקימונית שלה לפוקדור.
"מה עכשיו?!" צעק מריו כשהאנצ'קרוו עשה את דרכו בתעופה היישר לעברו.
"אני יודעת בדיוק מה לעשות! תעכבו אותם!" צרחה מריהאנה והטילה פוקדור, מתוכו הגיחה סמוצ'אם.
"טאלונפליים!" קרא מריו ושחרר את פוקימון הנץ אש שלו, "טעינת להבה!"
טאלונפליים עטף עצמו בלהבות, הוא החל לטוס בכל החדר ולהרתיע מפניו את ההאנצ'קרוו, פוגע באחד ומרתיע אותו אחורנית. השני פגע במתקפת הרעלה בליטלאו.
"סמוצ'אם, עין נס!" פקדה מריהאנה. סמוצ'אם הושיטה את ידיה הזהירות קדימה. עיניה זהרו באור סגול.
"יואוו!!" התלהבה אלישיה. עין גדולה נוצרה באוויר, עין גדולה, שחורה עם נגיעה ירוקה, זהה לעיניה של סמוצ'אם. היא הביטה במתרחש בקרב, ואז ירתה קרן סגולה שפגעה בטאלונפליים ובהאנצ'קרוו.
"שמעתי על ההתקפה הזאת בלי באמת לדעת מה היא עושה..." אמר מריו.
ההאנצ'קרוו החלו לזהור באור שחור. הוא התנפץ לרסיסים קטנים ביחד עם העין הגדולה.
"סמוצ'אם, מתקפת בלבול!" פקדה מריהאנה בחיוך מרוצה. ההתקפה גרמה לשתי הציפורים לרחף באוויר ללא יכולת תנועה.
"אבל... איך?!?" נדהמה אלישיה.
"מתקפת עין הנס, מתקפה על חושית שגורמת לפוקימון מסוג אופל לאבד את ההגנה הבסיסית שלו ממתקפות על חושיות..." צחקה מריהאנה. היא ניגשה לשתי הציפורים שריחפו באוויר מעליהם ולא הצליחו להתנגד. המפתח הכסוף והקטן שהיה מחובר לרגלו של אחד מההאנצ'קרוו בחוט נתלש ממנו.
"אל תשחררי את האחיזה מהם..." אמרה מריהאנה לסמוצ'אם ותחבה את המפתח לידו של מריו.
"ממש לא, אני לא השגתי אותו בעצמי!" אמר מריו וניסה להחזיר למריהאנה.
"אל תדאג, אנחנו נמצא עוד, אתה הסחת את דעתם, קח אותו!" היא אמרה והשיבה את סמוצ'אם לפוקדור שלה.
"ליטלאו!" צעק מריו והרים את פוקימון הגור מהרצפה. הוא היה חיוור ועל לחיו היה סימן סגול.
"הוא מורעל..."
"בואו נצא מפה ואז נטפל בו!" משכה אותם אלישיה, היא פתחה את הדלת שהיתה שם. מריו השיב את טאלונפליים לפוקדור שלו ורץ ביחד עם מריהאנה ואלישיה למעבר.
"סמוצ'י!" חייכה מריהאנה. סמוצ'אם שהוחזקה בין זרועותיה ביטלה את מתקפת הבלבול. ההאנצ'קרוו שהשתחררו ניסו לתקוף, אך הדלת מאחוריהם כבר נסגרה.

ירייה חדה שהותירה אחריה אור אדום נורתה לעבר אלישיה.
השלושה שסגרו את דלת המתכת, מצאו עצמם במסדרון חדש, חלק נוסף במבוך, דמוי מערה עם קירות אבן בגוון חום-אפור. סלעים קטנים וגדולים בלטו מתוך האדמה.
"מה זה היה?!" שאל מריו.
"אני חושבת שאני יודעת מה זה! תתכופפו!" צעקה אלישיה והפילה את שני חבריה על הרצפה. דמות מסתורית התחבאה מאחורי סלע.
"ששש..." לחשה אלישיה, היא שלפה את אקדח המתכת שלה, דרכה אותו וכיוונה לעבר הסלע. ואז זה קרה. דמות מתכתית – רובוט בגובה מטר וחצי התרומם מאחורי הסלע והחל לירות קרני לייזר לעבר השלושה.
"ביי, ביי אידיוט!" צחקה אלישיה. היא לחצה על ההדק וירתה שלוש יריות מהירות שפגעו ברובוט. הוא נפל מעולף על הרצפה.
"אהבתי ביותר!!" טפח מריו על גבה. הם ניגשו אל הסלע וראו את הרובוט ללא אנרגיה על הרצפה.
"שיחקת אותה חברה" צחקה מריהאנה.
"חתיכת גרוטאה" סיננה אלישיה.
"ליטלאו..." אמר מריו ברכות וליטף את הפוקימון שלו.
"מהר!!" אמרה אלישיה ושלפה שק קטן מתוך תיק העור.
"גרגר פצ'ה, גרגר פצ'ה!" היא אמרה ושלפה שניים, עגולים וורודים.
"חבל שאין לנו פה קרח..." צחק מריו והחל להאכיל את פוקימון הכפיר.
"אני שמחה לראות שעשיתם שיעורי בית..." צחקה מריהאנה ושחררה את קירליה מהפוקדור. היא היתה חלשה מהקרב נגד ההאנצ'קרוו.
"זהו, רק קצת והאנרגיה שלך תחזור!" אמרה מריהאנה וריססה שיקוי על גופה של קירליה, שירפאו את החבלות.
"וזה..." היא האכילה אותה בגרגרי אורן כחולים.
"אפשר לעוף מפה?! בזבזנו מלא זמן, שלא יגמרו המפתחות במבוך..." התלוננה אלישיה.
"תהיי בטוחה אלישיה, לאחרים לא הרבה יותר קל מאיתנו..." ענתה לה מריהאנה. לאחר שלוש דקות, כשכל הפוקימונים מרופאים ובתוך הפוקדורים מלבד קירליה ששהתה בחוץ, החלו להתקדם השלושה במסדרון הישר. פניה ימינה מאוד סקרנה אותם אבל הם המשיכו ישר, סוחבים עימם את גלאי המתכות.
"עוד מבוי סתום??" זעם מריו כשנתקל בקיר אבן.
"זה טוב, זה אומר שיש לנו לפנות רק ימינה..." אמרה מריהאנה.
הם חזרו על עקבותיהם ופנו שמאלה. פיצול נוסף הוביל אותם שמאלה וימינה.
"מה אתם אומרים?!"
"ימינה..." הוביל אותם מריו. הם הגיעו לחדרון קטן לאחר כמה שניות של הליכה.
"עכשיו!" צעק ג'פרי.
"מה הולך פה?!" נדהמה מריהאנה. רובוטים מתכתיים דמויי אנוש, כמו זה שירתה בו קודם לכן אלישיה, היו שרועים על הרצפה. ג'פרי המדריך שלהם עמד שם, צמוד לסוכן המתלמד בעל הדוראנט.
"אין סיכוי שבעולם!" אמר לו ג'פרי.
"אתה חייב לתת לי להמשיך..." התחנן הסוכן.
"אתם יכולים להמשיך, זה לא אמור להפריע לכם" אמר ג'פרי בחיוך לשלושה שצפו במתרחש.
"אני מתחנן, חיכיתי לזה כל חיי!" התחנן הסוכן.
"בפעם העשירית ז'אן, ספגת שלושה יריות, אז תוריד את האפוד ותבוא איתי!"
"אבל הצלחתי לנטרל את כל הרובוטים..." דמעה החלה לזלוג מעינו של ז'אן.
"ומה יקרה בחיים האמיתיים?! אלה כבר לא יהיו יריות לייזר מדומות..." הסביר לו ג'פרי. הוא לחץ על שלט כסוף שהחזיק בידו, ודלת סתרים נפתחה בין הקירות.
"קדימה חבר, הקריירה שלך הסתיימה ברגע זה..." הוא גרר אותו עימו.
"בואו, נלך מכאן..." משך אותם מריו לאחר שוידא שאין מפתח באיזור. הם חזרו על עקבותיהם והלכו בדרך השנייה.
המסדרון דמוי המערה בו הם עברו נראה ארוך יותר מכל מסדרון במבוך בו הם הלכו עד כה.
"תראו, משהו פה מוזר..." הצביעה אלישיה. משהו חתך את הקיר מסביבם, כאילו שתי קירות היו מחוברים אחד לשני.
"אתם רואים, זה קיים גם בצד השני..." הראה להם מריו חיתוך נוסף בין הקירות בקצה השני, רחוק מהם בכמה מטרים.
"בטח זה סתם, נשבר ואז תיקנו את זה ככה..." חשבה לעצמה אלישיה בקול.
"אני חושבת שאני יודעת מה זה, אבל אני לא כל כך בטוחה, קירליה, בואי ננסה את הכוחות המיוחדים שלך" אמרה מריהאנה. קירליה נגעה בקיר בעדינות בידה.
"תחזיקו בה..." אמרה מריהאנה. מריו ואלישיה חיקו אותה ותפסו את ידה של קירליה גם הם. משהו קרה להם, הם נכנסו לתוך הזיה. הם מצאו עצמם באותו מקום, אבל הכל היה מוזר. סוכן מתלמד עמד שם, כמוהם. הוא החזיק תיק עור עם חפצים כמו שלהם. הוא הלך במסדרון, כשלפתע הקירות מסביבו החלו לרעוד ולהסגר עליו, בקצב מהיר.
"שיט, שיט!!!" הוא צעק, מנסה לרוץ ולהתחמק, אך כבר היה מאוחר מדי, הוא לא היה מספיק זריז. הקירות משני צדדיו כבר היו מספיק צמודים וקרובים אליו. הוא עצם את עיניו בפחד והם נעצרו. הם החלו לנוע חזרה למקומם, פותחים שוב רווח. הסוכן התאפס על עצמו, עוד לפני שהוא הספיק להבין מה קרה, דלת נפתחה באחד מצידי המנהרה, אחרי החלק בו הקירות יכלו לנוע על ציר. אביגייל עמדה שם בסבר פנים חמור ביותר.
"לא היית מספיק זריז, לא פעלת בשיקול דעת כי חשבת שבאמת תימחץ כאן למוות, מעבר לזה שבחדר הקודם תקפת בידרילים בקרני לייזר ועברת חוק חשוב, אם לא הכי חשוב בחוקי האתיקה, כשכיוונת נשק חי לעבר פוקימון אמיתי! תתבייש לך, נכשלת, אתה לא ראוי להיות סוכן..." היא נזפה בו.
ההזיה נעלמה. השלושה מצאו עצמם ואת קירליה שוב במציאות.
"וואו, מוכשרת קירליה..." צחקה אלישיה.
"אז מה שאנחנו צריכים לעשות, זה פשוט לעבור את המסדרון הזה, בלי להפגע, נצליח?" שאלה מריהאנה. היא ידעה שהיא מספיק זריזה וגמישה לרוץ, לזחול או לדלג ולעבור את המסדרון בלי פגע, אבל לא היתה בטוחה כמה חבריה כשירים למשימה כזאת.
"אנחנו נצליח..." אמרה אלישיה.
"נצטרך לרוץ מהר, כי המסדרון דיי ארוך ולפי מה שראינו קצב התזוזה של הקירות דיי מהיר.
"מוכנים?" שאלה מריהאנה.
"קדימה!" צעקה אלישיה. היא החלה לרוץ במהירות, מריהאנה ומריו אחריה. קירליה רצה אחריהם. כשהקירות החלו לנוע במהירות, קירליה הפעילה את השיגור שלה ועברה לחצי השני.
מריהאנה כמעט הגיעה לסוף דרכה.
"אאוץ'!!" צעקה אלישיה.
"שיט..." צרח מריו. אלישיה מעדה ונפלה. מריהאנה הגיעה לקצה.
"קירליה, מתקפה על חושית על הקיר! צאי קנגסקאן!!" צעקה מריהאנה והטילה פוקדור. פוקימונית האם הגדולה שהחזיקה גור בכיסה, כמו קנגורו, הגיחה החוצה מהכדור. היא הושיטה זרועותיה ודחפה את הקיר השני. את הראשון עצרה קירליה בעזרת מתקפה על חושית, אך זה דרש ממנה מאמץ רב.
"קומי..." עזר מריו לאלישיה.
"הרגשתי זרם, אאוץ'..." היא אמרה, מנסה לדרוך על הרגל שלה.
קנגסקאן וקירליה הרגישו שהן לא יכולות יותר לשאת במאמץ. קירליה נפלה.
"קחי קנגסקאן!" אמר מריו, הוא דחף לידה של קנגסקאן כדור עגול.
"מריהאנה, זה הקנגסקנייט! תפעילי את הטבעת ביד שלך!" צעק מריו.
הכל קרה כל כך מהר. מריהאנה הפעילה את הטבעת. הכדור שהחזיקה קנגסקאן ברווחים של האצבעות שלה שתמכו בקיר החל לזהור. קנגסקאן הפכה כחולה והילה עצומה של אור פרצה ממנה.
"התפתחות מגה!" חייך מריו ותמך באלישיה, עוזר לה לעבור במעבר הצר שנותר כשקיר אחד הגיע לחציו והשני נעצר בגלל קנגסקאן. האור נעלם מהפוקימונית, היא נראתה בדיוק אותו הדבר, אך הגורה שהיתה בתוכה פרצה החוצה, גדולה ובוגרת יותר, צבעה תכול. היא קפצה לצד השני ודחפה את הקיר ביחד עם אמה.
"כשהיא מגה מתפתחת, יש לה יכולת מיוחדת, קשר הורי, שמקנה גם לצאצא שלה לתקוף ביחד איתה..." הסביר מריו.
מגה קנגסקאן שהיתה חזקה יותר החלה לדחוף את הקיר וגם להצליח. הצאצאית שלה התקשתה.
"מתקפת אימון!" פקדה מריהאנה. אור אדום בהק מגופן. ההתקפה שלהם התחזקה. הקיר נדחק יותר ויותר לצדדים, משאיר רווח מקורי.
מריו ואלישיה חצו את המעבר בבטחה. אלישיה ליטפה את רגלה.
"אני אהיה בסדר..." היא צחקה וניגבה את מעט הדם שירד מהשפשוף. הקיר כבר לא זז יותר. קנגסקאן חזרה לצורתה המקורית.
"עבודה יפה..." שמחה מריהאנה והחזירה אותה לפוקדור.
"כיף חיים!" השלושה בליווי קירליה המשיכו במסדרון המערה המבוכית. צפו בהם במצלמות.

"זו לא חוכמה שהם עוברים הכל בקלות..." אמר ג'פרי בחדר בקרה.
"טוב, לא הכי בקלות..." אמרה אביגייל והציצה בעשרות מסכים שהציגו את חלקי המבוך, "אבל חייבים להפריד אותם! שלושה ביחד, קצת מוגזם, לפחות לבינתיים!"
"הם פספסו מפתח אחד, מצאו אחד ובינתיים שניים כבר הספיקו לעזוב את המבוך מסיבות טכניות..." הסביר המדען שישב לידם.
"יש לך דרך לפצל אותם?" שאל ג'פרי.
"נלך על זה בשני שלבים, ניפטר קודם מאחד..." המדען הרכיב את משקפיו. הוא התעסק במקלדת הבקרה שלו.

אתם רואים את הנצנוץ הזה?!" שאל מריו בחדר קטן בסוף המסדרון.
"מפתח?!" שאלה אלישיה. מריו התקדם בזהירות אל סלע שהיה צמוד לקיר המערבי של החדר.
"שיט!" צעק מריו. הקיר וחלק עגול מהרצפה עליה דרך החל להסתובב במהירות, מעביר את מריו לחדר אחר.
"לא נכון!" נדהמה מריהאנה. היא ואלישיה רצו אל הקיר, דופקות עליו בחוזקה ומנסות להזיז אותו.
"את חושבת שהוא נפלט מהמבוך?" שאלה אלישיה.
"אני לא מאמינה, זה בטח העביר אותו למקום אחר..." אמרה מריהאנה.
"אין לנו מה לעשות, נצטרך להמשיך שתינו..." אמרה אלישיה, "לפחות יש לו מפתח, הוא רק צריך לשרוד..."
"צודקת... בואי..." גררה אותה מריהאנה. הן עזבו את החדר והמשיכו במסדרון קדימה.
"עוד פיצול..." אמרה מריהאנה בסוף הדרך, ימינה ושמאלה. הן החליטו לפנות ימינה והגיעו לפיצול נוסף, עם עיקול ימינה ושמאלה.
"מתחיל להימאס עליי..." התעצבנה מריהאנה.
"גם עליי... תיזהרי!!!" צעקה אלישיה. היא דחפה את מריהאנה ונפגעה מיריית לייזר, שפגעה בול באפוד שלה. שלושה לבבות ורודים מוארים הופיעו על האפוד, אחד התפוגג.
"תוציאי את האקדח, הם מגיעים!" צחקה מריהאנה והתחבאה מאחורי סלע. הרובוט שירה בהם המשיך לירות לכל החדר. שלושה הגיעו אחריו מהעיקול הימני, יורים בקצב.
"השתיים שלפו אקדחים, מנסות לא להפגע ויורות לכל כיוון לעבר הרובוטים, בלי להסתכל או לכוון ברצינות"
"איבדתי חיים" התבאסה אלישיה תוך כדי לחיצה על ההדק.
"לא נורא, רק עוד שתיים!" אמרה מריהאנה, מציצה מאחורי הסלע ופוגעת ישירות באחד הרובוטים, חוזרת להתחבא.
"נשארו עוד שלושה רובוטים, קדימה!" קירליה רקדה מסביבם בחדר, קרני לייזר פגעו בה אך כלום לא קרה.
"יופי לך, אם רק הייתי יכולה להגיד לך לתקוף אותם! אבל אמרו לנו לא לפגוע ברובוטים, רק עם האקדחים..." אמרה מריהאנה והפילה רובוט נוסף.
קרן לייזר עברה בדיוק ליד האוזן של אלישיה. אחד הרובוטים החל לנוע אל מאחורי הסלע. קול בקע ממנו.
"זה לא חוכמה שאתם מגינות על האפודים מאחורי הסלע" הוא אמר.
מריהאנה ואלישיה צחקו, הן זיהו את קולו של ג'פרי מאחורי הרובוט.
"אה כן?!" שאלה אלישיה, היא קמה על שתי רגליה ופגעה ישירות ברובוט שדיבר. הוא נפל, ללא אנרגיה. האחרון שנותר ירה לכל עבר והגביר מהירות.
דמות נכנסה מהחדר ממנו הגיעו השתיים דקה לפני כן. הוא היה מוכן עם האקדח וירה ישירות ברובוט האחרון.
"תודו לי אחר כך" אמר אחד הסוכנים שהגיע אליהן.
"תודה רבה, רבה" צחקה מריהאנה.
"נתראה, כן?" הוא שאל ופנה בעיקול הימני. אלישיה ומריהאנה הורידו מעליהן את החול והאבק שנדבק אליהם מהסלעים מאחוריהם הן התחבאו.
"שמאלי או ימני?!" שאלה אלישיה.
"הוא הלך לימני, אז נלך לשמאלי..." אמרה מריהאנה. אלישיה הראשונה שהתקדמה, היא עברה במעבר בחדר ונכנסה אל המעבר המעוקל השמאלי, כשדלת סורגים נפלה מהתקרה וחסמה את המעבר, משאירה את אלישיה ומריהאנה מפוצלות.
"הבנתי אתכם..." אמרה מריהאנה למצלמה שנתלתה בתקרה מעליהן.
"מה נעשה?" שאלה אלישיה.
"אין לנו ברירה, ניפגש בסוף?!"
"אני מבטיחה שאסתדר, בהצלחה אחות!" חייכה אלישיה ונעלמה בעיקול.
"נשארנו לבד קירליה..." אמרה מריהאנה לחברתה הטובה, הפוקימונית שלה. יחדיו, השתיים המשיכו למעבר הימני והמעוקל.

מריהאנה המשיכה לטייל במבוך, עשרים דקות, לבדה. בדרכה היא ראתה את קייטלין נאבקת בזובאטים שנדבקו לשיערה. היא ריחמה עליה, אבל סוף כל סוף קרה משהו שיגרום לה לצחוק. קירליה ליוותה אותה במשך כל הדרך. במהלך מסעה, היא כמעט נפלה שוב לבור מלא בוולטורבים, אך למזלה, קירליה והיא חצו את החדר עם מתקפת השיגור. השתיים הגיעו למבוי סתום, וששקלו יחדיו מהיכן להתקדם, הן הגיעו לדלת מתכת, בדיוק כמו זו שהיתה בחדר עם פוקימוני ההאנצ'קרוו. שלושה רובוטים חיכו לה שם והתחיל קרב יריות שבסופו הרובוטים קרסו על הרצפה ומריהאנה, נטולת פגיעות, חצתה את הדלת.
החלק האחרון במבוך היה מורכב מקירות העשויים לבנים צהובות, האווירה היתה חשוכה ואפלה. עשן סמיך מילא את החדר.
"זה באמת, אבל באמת לא מפחיד..." היא קרצה לקירליה, "המנזר שלנו הרבה יותר מפחיד"
קירליה הנהנה בהסכמה.
קרן תכולה ובהירה עפה לעברם ודחפה עימה פוקימון, לאורך הקיר. מריהאנה וקירליה נרתעו אחורנית. הם זיהו דאסקלופס, מעולף, נופל על הקרקע לאחר שנפגע מקרן קרח. מריהאנה הספיקה להבחין בשיערה הארוך והעבה של קייטלין, נעלם בפיצול בסוף המסדרון.
"מזל..." צחקה מריהאנה והן המשיכו במסדרון. פניה עם עיקול שמאלה, אותה הם לקחו, הביאה אותן לקיר.
"עוד מבוי סתום..." היא נאנחה. הן חזרו על דרכן והלכו בדרך הנגדית.
עוד פיצול, ימינה ושמאלה. היא פנתה שמאלה, רובוט מתכתי החל לירות בה. מריהאנה ביצעה קפיצה באוויר והתחמקה, שולפת את האקדח שלה ומחסלת את האויב המדומה. היא הבינה שהגיעה למבוי סתום נוסף וחזרה על עקבותיה.
יריות קרני לייזר נשמעו. היא נתקלה בקייטלין, מחזיקה את האפוד שלה לאחר שספגה פגיעה.
"מה באת לצחוק עליי?" שאלה קייטלין, היסטרית.
"ממש לא..." ענתה מריהאנה והבחינה בלב אחד מואר מהאפוד. אם קייטלין תספוג עוד פגיעת קרן לייזר, היא תודח מהמבוך.
מריהאנה חמקה מיריה שנורתה מאקדחו של אחד הרובוטים ששהו בחדר. היריה פגעה בקיר הלבנים הצהובות.
מריהאנה החלה לירות בהם, אחד, אחד ולנסות לשתק אותם. גוטית'ל וקירליה ששהו בחדר, לא יכלו להתערב.
"תזהרי!!!" צעקה מריהאנה, היא לא ידעה מה היא עושה, אך היא קפצה, מגנה בגופה על קייטלין מיריית לייזר שהיתה עלולה להדיח אותה משם. מריהאנה ירתה בפעם האחרונה והרסה את הרובוט.
קייטלין היתה המומה, אחרי שגם ככה היתה ב"סטרס".
כל הרובוטים בחדר נדמו.
"אני... תודה..." אמרה קייטלין וברחה משם.
מריהאנה קמה על רגליה והתאוששה. נותרו לה שני לבבות.
"קדימה קירליה..." היא אמרה, ממשיכה איתה במבוך.

השתיים זיהו אור מרצד באחד העיקולים של המבוך, הן התקרבו וזיהו להבות.
"שריפה!!" צעקה מריהאנה. מלבד עשן, השתיים לא הרגישו תחושה של חום מהאש שחסמה את המעבר.
"זו לא אש אמיתית..." צחקה מריהאנה, נושאת בידה את גלאי המתכות שלא הראה סימן מיוחד להימצאות מפתח באיזור.
מריהאנה חששה מעט שמה תגיע לסוף המבוך ללא מפתח והיא תכשל. מצד שני, היא היתה מצטיינת בכל הקורס וסינת'יה סגנית הסוכנות איתה. אולי היא לא תפעיל שיקול דעת ותשתמש בכוח שלה כדי לעזור לה הפעם? היא לא יכולה לאכזב אותה, סינת'יה עשתה המון בשבילה כדי להחזיר אותה לתלם.
"קירליה, תשתמשי במתקפה על חושית כדי להסיט את הלהבות!" פקדה מריהאנה. הלהבות החלו לנוע ופינו את הדרך. מריהאנה צעדה באלגנטיות עם הפוקימונית שלה והן חצו את החדר, ממשיכות במבוך.
"גנ-גר!!!!" הופיע הפוקימון מולן. גנגר, פוקימון הרוח, כמו אותו אחד שהיא וחבריה ראו וחזו שיהיה במבוך, כשהם גילו אותו במעבדה של בית הספר.
הוא ירה מתוך עיניו קרניים שחורות ואפלות.
"צל לילה..." נבהלה מריהאנה ונרתעה לאחור, קירליה אחריה.
"קירליה, מתקפת עלים קסומים!" פקדה מריהאנה. קירליה ירתה עלי תער קסומים וזוהרים לעבר פוקימון הרוח. גנגר פלט מפיו עננה של עשן רעיל וירוק.
"קירליה, שיגור!" פקדה מריהאנה, פוקדת על הפוקימונית שלה להתחמק פן תפגע ואפילו תורעל.
"לך מפה, אידיוט!!" נשמעה צעקה של אישה. מריהאנה זיהתה את אלישיה. סייטר, פוקימון גמל השלמה הגיע בטיסה, מצליב את שני הסכינים שבידיו במתקפת מספרי איקס, ומטיח אותם בגנגר.
"אלישיה!!" צהלה מריהאנה. גנגר ברח משם.
"איזה כיף!! אנחנו שוב ביחד!" השתיים התחבקו.
"תראי..." אמרה אלישיה ושלפה מפתח כסוף.
"כל הכבוד לך חברה!!" צחקה מריהאנה.
"איך הלך לך עד עכשיו? השגת מפתח?"
"ברור!" גמגמה מריהאנה.
"בואי, היציאה קרובה, אנחנו חייבות להגיע..." גררה אותה אלישיה. השתיים המשיכו בדרכן בפיתולים, נתקלות בקירות ומקומות שאין בהם מוצא.
"הנה זה!!!" התרגשה אלישיה כשהבחינה בדלת מתכתית ניצבת בקצה החדר. מעל הדלת נתלה מסך שהציג ספרה, "5".
"היי בנות..." הופיע אחד מהסוכנים המתלמדים, זה שהציל את השתיים מהרובוטים קודם לכן. הוא שלף מפתח כסוף ודחף אותו אל המנעול. הדלת נפתחה והוא עבר בה. הספרה שהיתה על המסך השתנתה והציגה "4"
"זה אומר שרק עוד ארבעה מפתחות נשארו, אחד אצלך ואחד אצל מריו..." הסבירה מריהאנה.
"ולך, כמובן"
"אז זהו... שלא..." אמרה מריהאנה.
"אני לא מאמינה!!" צעקה אלישיה.
"כן, באמת..." אמרה מריהאנה בהסכמה.
"לא, לא!! כאילו גם זה, אבל..." גמגמה אלישיה. הגנגר בו נלחמו ריחף מעליהן, מעט פצוע, אבל החיוך הזדוני שלו לא יורד מפניו המסתוריות. מסביבו ריחפו עוד שלושה גנגרים נוספים.
ארבעתם יצרו מתקפות צל לילה וירו אותם לעבר השתיים.
"סייטר!" ; "קירליה!" קראו השתיים.סייטר התחמק מהמתקפה, קירליה נפגעה.
"מספרי איקס!"
"עלים קסומים!"
הגנגרים התחמקו בקלות מהמתקפות. הם פערו את פיהם וירו פצצות רפש.
משהו גדול ואימתני הגיע מאחוריהן, רושף אש רותחת מפיו ושורף את מתקפות הרעל.
"היי חברות!" חייך מריו, רכוב על גבי הפוקימון דמוי הדרקון שלו, צ'אריזארד.
"וואו, הוא שלך?!" שאלה אלישיה.
"בהחלט! עוד מימיו כצ'ארמנדר..." ענה מריו, "זה הסוף אני מבין..."
"רק נביס את אלה..." חייכה מריהאנה. הגנגרים החלו לזהור במעטפת של אור מסנוור. הם שינו את צורתם והפכו למגה גנגר.
"כמה צפוי..." התעצבנה אלישיה.
"צ'אריזארד, מתקפת כנף!" פקד מריו וקפץ מצ'אריזארד אל הרצפה.
"סייטר, מספרי איקס!" פקדה אלישיה.
"קירליה, חזרי..." אמרה מריהאנה והשיבה אותה לפוקדור, "קנגסקאן!"
פוקימונית האם פרצה החוצה מהפוקדור, "מתקפת קבר אבן!"
הכנפיים הגדולות והכבדות של צ'אריזארד הוטחו באחד מהגנגרים. קנגסקאן הפילה סלעים מהתקרה, אך שלושת הגנגרים האחרים התחמקו מהמתקפה בשל מהירות. אחד מהם ירה לעברה כדור צל, אך המתקפה לא השפיעה עליה מכיוון שהיא מסוג רגיל. סייטר פספס את אחד הגנגרים בו ניסה לפגוע. הוא חטף מתקפת פצצת רפש וספג נזק קריטי בשל יתרון הסוג.
"צ'אריזארד, גל חום!" פקד מריו. צ'אריזארד נופף בכנפיו, גלי חום פרצו ממנו ופגעו במגה גנגרים.
"הם דיי חזקים!" אמרה מריהאנה.
"נצטרך להיתפס כל אחד על אחד, וצ'אריזארד שהוא היחיד שהצליח לגרם להם נזק יכול להיתפס על שניים" אמרה אלישיה ותמכה בסייטר שלה שנפל על הקרקע.
"מוכנה מריהאנה?" שאל מריו והניף את טבעת המגה שלו באוויר. הצ'אריזארד שלו זהר באור מסנוור כמו הגנגרים שמגה התפתחו. הוא גדל טיפה יותר, אבל שמר על צורתו. בין שתי הקרניים שהיו על ראשו בקעה קרן שלישית וארוכה. כנפיו התארכו וגם ציפורניו.
"קדימה קנגסקאן!" קראה מריהאנה, בזמן שהפוקימונית שלה גדלה שוב והצאצאית שלה גדלה גם היא ומגיחה החוצה מתוך הכיס, מפותחת יותר.
"מגה צ'אריזארד, תופת!!!" פקד מריו.
"מגה קנגסקאן, קבר אבן!"
"סייטר, שסע לילה!"
אש כחולה נורתה מפיו של צ'אריזארד והעיפה את המגה גנגר.
סייטר פגע במגה גנגר עם להב בוהק בהילה סגולה.
מגה קנגסקאן ובתה תקפו כל אחת מהן על ידי זריקת סלע גדול, מהם הגנגרים התחמקו.
"הם עדין חזקים..." אמרה מריהאנה.
"אני אעזור לכם!" אמרה קייטלין שהגיעה אל החדר.
"מצוין!" שמחה אלישיה.
"גות'יטל, פעימת אופל!" פקדה קייטלין.
הארבעה נלחמו כל אחד נגד גנגר בקרב צמוד שנערך מספר דקות.
"מספיק, מגה קנגסקאן, לא רציתי שנגיע לזה, אבל הגיע הזמן למתקפת שערורייה!!"
עיניהם של קנגסקאן וביתה הפכו אדומות והילה אדומה כיסתה את גופן. הן ניתרו באוויר והחלו לתקוף את המגה גנגר שלהן, ללא רחמים.
"וואו, זאת מתקפת דרקון ממש טובה..." התלהב מריו. המגה צ'אריזארד שלו עילף את המגה גנגר בעזרת מתקפת גל חום.
"עוד שלושה..." התקשתה אלישיה עם המגה גנגר שלה. סייטר נפל מעולף על הקרקע.
"חזור, צא איווי..." היא אמרה.
"לא צריך!" עצרה אותה מריהאנה. קנגסקאן שהביסה בשיתוף עם ביתה את המגה גנגר שלה, תקפה גם את שני המגה גנגר הנוספים. הם נפלו מעולפים, כולם, וחזרו לצורתם המקורית.
"מצוין!!!" התלהבה קייטלין, "שיתוף פעולה ממש טוב, ובסוף עשית כמעט הכל מריהאנה!"
"מפתח כסוף נפל מהתקרה, קייטלין תפסה אותו.
"לא הייתן אויבות לפני כמה שעות?" שאלה אלישיה.
השתיים היו נבוכות.
"טוב, שטויות, אנחנו בוגרות..." צחקה מריהאנה.
"יאללה, שנזוז?" ניסה להוביל אותן מריו.
"כן!" שמחה קייטלין.
"אני נשארת פה לחפש אחר מפתח, אין לי כזה!" אמרה מריהאנה, מעט נבוכה.
"אני אתן לך את שלי, בלעדיך לא היינו שורדים פה!" אמר מריו.
"נראה לך?!" צעקה מריהאנה.
"היי... מה יש לכם?!" התערבה קייטלין, "המפתח הזה שנפל מריהאנה, הוא שלך... לי כבר יש אחד! אני חייבת לך"



מריהאנה שתתה משקה בצבע ירוק בהיר מתוך קשית. היא ישבה מול שולחן עץ מחוץ לבית קפה במרכז העיר הארת'ום, מתענגת על האוויר הטבעי ועל האנשים השונים והצבעוניים שטיילו בין החנויות, אותם לא הרגישה במשך שבועיים בהם שהתה מתחת לאדמה. קירליה וסמוצ'אם שהו לצידה.
"את לא מתביישת?" הופיעה אלישיה מאחוריה. מריו עמד לידן וחייך חיוך מרוצה.
"אני מצטערת..." היא התנצלה.
"נקשרתי אליכם מאוד בשבועיים האלה, אתם חברים אמיתיים! פחדתי מהפרידה, העדפתי לסיים את זה כמו שזה..."
"את לא אמיתית!" אמר מריו.
"אתה בטח נוסע לקאלוס הרחוקה, ואת לקנטו, דרכינו נפרדות כאן אני מניחה..." הסבירה את עצמה מריהאנה.
"חברה אמיתית אומרת שלום ולא נעלמת ככה!" אמרה מריהאנה בטון חמור, "זה דבר ראשון... שתיים, עוד חודש אנחנו נפגש כאן בקורס שהוא המשך ישיר למה שעברנו בשבועיים הקרובים! היית אמורה לקבל טלפון עוד כמה ימים, אבל ג'פרי סיפר לנו! אם לא היית נעלמת היית יודעת את זה כבר מעכשיו! ושלוש..."
"שקט..." אמרה מריהאנה וקמה על רגליה. היא חיבקה חזק את אלישיה ולחשה לה "אני אוהבת אותך! באמת, את אוהבת לדבר, המון, יש לך קסם מיוחד, פשוט נקשרתי אליך מהר! אני מצטערת שברחתי ככה"
"מטומטמת!" צחקה אלישיה. מריהאנה חיבקה גם את מריו.
"אתה בחור מקסים, סקרנת אותי מהרגע הראשון שראיתי אותך באולם הקבלה, על זה שאתה מסתורי מאוד וביישן, עם לב זהב, מעבר לזה שאתה מזכיר לי מישהו מהעבר..."
"היתה לי תחושה כזאת" צחק מריו.
רעש של מזוודה נגררת קטע את השקט הקסום הזה שנוצר בין השלושה. מריהאנה זיהתה את קייטלין. קייטלין חייכה אליה והמשיכה בדרכה.
מריהאנה קרצה לה וחיוך עלה על פניה. היא לא תשכח את האנשים שהכירה בקורס.

פוקימונים שהופיעו:

וואו, ספיישל מעולה!!!!
ממש מצאת דרך לשלב את המגה התפתחות...

בהחלט! לראשונה בסיפור, הגיע הזמן לא להתכחש לדור חמש חחח

העונה עוד לא נגמרה, אבל אנחנו מתקרבים לפרק המחצית, שלאחריו תהיה הפסקה קלה...
לפני הכל, אני רוצה לפרסם שני שמות פרקים חדשים:



דני, טרי וויולט ממשיכים בטיולם בסינו בחיפוש אחר מנגנוני הזמן ומוצאים מקום מסתורי ויפייפה שעל קיומו מאיימים צמד הרשעים המקסימים, ניקי וליל!



האקשן האמיתי חוזר! דמויות מהעבר שלא נתקלנו בהם המון זמן מפציצות בקאמבק!

תודה רבה! :]
הצצה לפרק הקרוב שיפורסם בימים הקרובים:



וויגורואת' זיהה את השלושה בעקבותיו. הוא יצר כדורי אור ירוקים, מתקפת כוח נסתר, ושילח אותם באויביו. ג'יראפריג ירה קרן צבעונית מבין שתי האנטנות על ראשו, קרן על חושית. קווילבה וטוטודייל הגנו על השלושה מהמתקפות. קווילבה שספג את הקרן העל חושית לקה בבלבול. הוא החל לירות מתקפות גחלת לכל עבר.
סינת'יה בהתה בניירת שלידה ולאחר מכן הרימה את שפופרת הטלפון, מחייגת מספר בעל עשר ספרות.
"מר וולסטריט..." היא אמרה, "נעים לשמוע את קולך... מה שלום מריהאנה?"

פוקימונים שצפויים להופיע בפרק:
ג'יראפריג, אקסקיוטור, וויגורואת', קווילבה, טוטודייל

מתי הפרק הבא? מחכים כבר מלא זמן!!!!!!!!!!

הנה!!!!
אני רוצה להתייחס לפרק הזה. כמו ששמתם לב, בניגוד לעונה הקודמת, העונה הזאת מחולקת לכמה סוגים. התחלנו עם עלילה חדשה לגמרי של חמישה פרקים באלמיה, אחר כך עברנו לפרקים מקדימים, של ההווה החדש, העלילה החדשה התבשלה, שינויים בצוות של כל הדמויות, שינויה של מריהאנה והפיצול של כולם.
אחר כך היו לנו כמה פרקי "פילרים" מה שנקרא, שזה הפרק האחרון לפילרים. החל מהפרק הבא, אנחנו חוזרים לרצף העלילה הקריטי והחשוב לעונה הזאת. אחרי הפרק, כרגיל, יתפרסם הספויילר לפרק הבא, כשאחריו, יפורסם הספיישל השני שיתייחס למשימה של קריס, מת', מייקל ויולי, מהם לא שמענו כבר זמן רב...
תהנו!



צלצול טלפון נשמע בתוך משרד שקירותיו מכוסים טפטים צבועים בפסים אפורים ותכולים. סינת'יה כיבתה את מסך המחשב שניצב מולה על שולחן העבודה ושרבטה כמה משפטים בניירת שהונחה מולה בכמויות.
"דיי זה לא מפסיק..." היא מלמלה ולחצה על לחצן הרמקול בטלפון המשרדי.
"כן..." היא ענתה, על מנת להפסיק את הצלצול.
"סינת'יה, התקשרו מהליגה של סינו, מאמן מאתגר אותך לקרב..." נשמע קולה של המזכירה.
"אני אחזור אליהם..." ענתה סינת'יה.
"הם שוקלים להחליף אותך מכיוון שאין לך זמן לאחר המינוי החדש" היא אמרה.
"תגידי להם שאלופה הם לא יכולים להחליף כל עוד לא הביסו אותה" אמרה סינת'יה וניתקה את המכשיר.
היא בהתה בניירת שלידה ולאחר מכן הרימה את שפופרת הטלפון, מחייגת מספר בעל עשר ספרות.
"מר וולסטריט..." היא אמרה, "נעים לשמוע את קולך... מה שלום מריהאנה?"

ויולט שכבה על הדשא הפראי לצידם של דני וטרי בין העצים ביער.
"נמשיך?" שאל דני ופיהק.
"כן, צריך להעיר את טרי!" מלמלה ויולט וליטפה את פרוותה הסגולה של אייפום.
"נראה לי שמישהו אחר דואג לזה..." צחק דני. גלייגר, נגע בטרי בעדינות עם הצבת שבידו. טרי המשיך לישון.
"קום!!!" צעקה ויולט.
גלייגר דקר את טרי בעזרת זנבו.
"אני קם!!!" צעק טרי בבהלה.
"יופי..." מלמל דני.
"אנחנו באים!" צעק להם סלבי מצמרת העץ, שם הוא והסוואבלו החדשה של ויולט, שצבעה צהבהב זהוב בניגוד לסוואבלו רגילים שצבעם תכול. השניים זללו פירות.
"למה שלא תביא לנו גם כמה?!" שאל טרי, בטנו קרקרה.
"אנחנו באמת רעבים..." אמר דני. וולפיקס הנהן בהסכמה ופיהק תוך כדי התמתחות של כל גופו.
"היו רק כמה, נגמרו..." צחק סלבי והתעופף לעברם.
"חצוף!" צחקה ויולט והכניסה את טדיאורסה לתוך תיקה, ראשו מבצבץ החוצה.
"אנחנו קרובים לעיר קאנלייב..." חישב טרי.
"משם נוכל לשוט לאי הברזל, אני חושב שיש שם מנגנון זמן..." אמר סלבי.
"מצוין!" אמרה ויולט. השלושה החלו לצעוד ביער.
"חם פה..." מחא טרי את טיפות הזיעה שבצבצו במצחו.
"כן..." הסכימה ויולט ואספה את שיערה הבהיר בעזרת גומייה.
"וואו תראו!" התלהב דני. הם זיהו לפניהם פוקימון שעומד על ארבעת רגליו, דמוי ג'ירף. הוא אכל באיטיות עלים משיח קרוב אליהם.
"ג'יראפריג..." חייך טרי ושלף פוקדור, "צא קווילבה!"
ג'יראפריג נבהל מהשלושה המביטים בו. פוקימון הג'ירף היה נמוך, לא גבוה במיוחד. פלג גופו הקדמי היה צהוב וחציו האחורי כהה. קצה ראשו לבן. זנבו היה דמוי פרצוף שחור עם שיניים.
**ג'יראפריג, פוקימון הצוואר הארוך – לזנבו יש מוח משלו. כשג'יראפריג ישן, הראש על זנבו שומר עליו מפני אויבים, הוא אינו זקוק לשינה**
"אני אלכוד אותו, קווילבה, מתקפת בזק!" פקד טרי על פוקימון הדורבן. קווילבה פתח לרווחה את פיו וירה כוכבים צהובים חדים וזוהרים.
פוקימון קוף בצבע לבן, גדול, ניתר מהעץ מעליהם לעבר מתקפת הבזק וספג אותה על מנת להגן על ג'יראפריג.
"מה הוא מתערב??" שאלה ויולט.
"אני אעזור לך!" אמר דני, "צא טוטודייל!"
פוקימון התנין הכחול פרץ החוצה מהפוקדור שלו.
וויגורואת' פוקימון הקוף, צווח עליהם בנזיפה.
"טוטודייל, מתקפת זעם!"
זנבו של טוטודייל הפך אדום, הוא ניתר לעבר וויגורואת' מנסה לחבוט בו.
זרועו של וויגורואת' זהרה באור תכול, הוא חבט במתקפת אגרוף ממוקד בטוטודייל והפיל אותו. בתגובה הוא קפץ במקומו ושאג.
"כמה אנרגטיות, עוד חשבתי שאייפום אנרגטית..." צחקה ויולט ופתחה את הפוקידע שלה.
**וויגורואת', פוקימון הקוף הפראי – הדופק שלו פי עשרה מדופק רגיל, לכן הוא לא יכול לשבת לרגע אחד, בניגוד לצורתו הקודמת, סלאקואת' העצל**
"הוא שומר על הג'יראפריג הזה, הוא לא סתם התערב... יש לו אינטרס" שיערה ויולט.
"טוטודייל, זנב אקווה!" ; "קווילבה, גחלת!" פקדו טרי ודני.
וויגורואת' ביצע קפיצה מדויקת והתחמק מניצוצות האש שנורו לעברו מפיו של קווילבה. הוא חבט במתקפת אגרוף ממוקד בטוטודייל השועט לעברו עם זנב אקווה היישר לעבר קווילבה. שני הפוקימונים נחתו על הרצפה.
"חכה וויגורואת'!" צעק טרי והחל לרוץ אחריו ואחרי ג'יראפריג שברחו אל תוך תסבוכת היער.
דני וויולט עקבו אחרי טרי.
"הוא ממש מעוניין ללכוד אותו אני רואה..." צחק דני.
וויגורואת' זיהה את השלושה בעקבותיו. הוא יצר כדורי אור ירוקים, מתקפת כוח נסתר, ושילח אותם באויביו. ג'יראפריג ירה קרן צבעונית מבין שתי האנטנות על ראשו, קרן על חושית. קווילבה וטוטודייל הגנו על השלושה מהמתקפות. קווילבה שספג את הקרן העל חושית לקה בבלבול. הוא החל לירות מתקפות גחלת לכל עבר.
"תזהר!!" צעק טרי. מתקפת הגחלת פגעה בעץ והוא החל לבעור.
"חזור..." אמר טרי והשיב אותו לפוקדור. לפני שהספיק לבצע מהלך כלשהו, קרן אור פרצה מכיסו ופיפלאפ הגיח החוצה. פוקימון הפינגווין הניף את שתי אגרופיו במטרה להלחם. הוא מעד ונפל.
ג'יראפריג וויגורואת' צחקו בבוז.
"פיפלאפ..." אמר טרי ועזר לו לקום.
"מספיק עם זה!!" צעק נער מבין העצים. וויגורואת' וג'יראפריג התקדמו לעברו במטרה להתגונן.
"פיפלאפ, מתקפת סחף, כבה את השריפה!" פקד טרי. עיניו של פיפלאפ זהרו באור תכול והוא ירה זרם חזק של מים ממקורו הזעיר, מכבה את האש שנדלקה ממתקפת הגחלת של קווילבה.

סינת'יה חתמה על המסמכים האחרונים בשולחן על משרדה. היא קמה מכיסא המנהלים שלה ונעמדה על שתי רגליה הארוכות, כשצלצול טלפון נוסף נשמע בחלל החדר, אחד מתוך העשרות אותו בוקר, כמו בכל בוקר שגרתי במשרדי הסוכנות.
"כן..." אמרה סינת'יה בחוסר סבלנות.
"חבר שלך..." נשמעה המזכירה שלה.
"תכניסי אותו" ענתה סינת'יה.
"אני כבר פה" אמר טוביאס ונכנס אל המשרד במהירות.
"מה נשמע טוביאס?"
"כרגיל... אני לא יודע, אין התקדמות לגבי הגנב שלנו?"
"המודיעין שלנו איתר אותו באיזור ג'ובילייף-קאנלייב... אנחנו מניחים שהוא ינסה להגיע לאי הברזל, יש לו סיכוי למצוא שם מנגנון זמן" הסבירה סינת'יה.
"ויש לנו צורך לדאוג?" שאל טוביאס.
"אתה יודע שלא, יש לנו שלושה ילדים מוכשרים מאוד שאף אחד לא ממש מכיר, סוכנים שלנו מפוזרים, יש אחד ממש באי הברזל עכשיו! במידה והוא יתפס, אני באופן אישי אגיע לשם" הרגיעה אותו סינת'יה.
"אני מודה לך סינת'יה, אין לך מושג כמה... את לא יודעת איך העתיד יראה אם הוא יצליח במה שהוא עושה..."
"זה בסדר, לכולנו אותה מטרה! אנחנו, אנשי ההווה, נפעל אתכם בשיתוף פעולה כדי שהעתיד שלנו יהיה ורוד ובטוח"
"ואנחנו נצליח! בעתיד הוא נכשל, לכן הוא ברח אל העבר, הוא הניח שאתם בורים יותר, ואתם אינכם מודעים לקיומם של מנגנוני הזמן..." הסביר טוביאס.
"זה נכון, חלקית, אבל יחסית לגנב שהגיע מעתיד מפותח ומשוכלל, הוא דיי פרימיטיבי" צחקה סינת'יה
"טוב, כן, הוא שייך למעמד הנמוך, כמו ששמת לב, לובש ברדס..."
"הבנתי... מה אתה אומר? כוס קפה? בדיוק רציתי לצאת להכין לי..."
"בוודאי, רק... סוכר וחצי, לא שש, כמוך" צחק טוביאס.
"אני יודעת שאני אוהבת מתוק יותר מאדם נורמלי, אל תדאג" היא חייכה ויצאה מהמשרד, סוגרת אחריה את הדלת.
טוביאס ניצל את היעדרותה מהחדר. הוא פשפש במכנסיים ושלף משם קוביה מתכתית אפורה בגודל כף יד.

"מי שלח אתכם?! מייקל וטניה קרטר?!" צעק נער בן גילם של ויולט, טרי ודני, מגן בגופו על ג'יראפריג ווויגורואת'. שיערו חום קצר, לבוש טי שירט כתום וג'ינס כחול.
"על מה אתה מדבר? התחרפנת?!" צעק עליו טרי בחזרה.
"תפנימו את זה, המקום הזה לא למכירה, תסתלקו מכאן! ואל תנסו ללכוד את פוקימוני הבר שלנו!"
"תשתוק כבר ותסביר לנו על מה אתה מדבר!" צעק דני.
"אל תנסו לעבוד עליי, אני לא נולדתי אתמול" התעקש הנער.
"תקשיב, איך שלא קוראים לך..." התקדמה אליו מריהאנה, "אנחנו נראים לך כמו אנשים שירצו לפגוע במישהו? בסך הכל שלושה נערים בני שמונה עשרה שמנסים לחצות את העיר ג'ובילייף ולהגיע לקנאלייב..." אמרה ויולט באסרטיביות.
הנער לא הגיב, לקח לו זמן למצוא מילים, אבל הוא הבין שיש הרבה בדבריה של ויולט.
"חשבתי שאתם קשורים איכשהו לשני האנשים האלה בגלל שניסיתם לפגוע בג'יראפריג וויגורואת'" הוא אמר, "אני מתנצל..."
"התכוונת, ללכוד אותם, כמו שכל מאמן פוקימון מנסה לעשות כשהוא פוגש בפוקימון בר שמוצא חן בעיניו..." תיקן אותו טרי.
"מי אלה האנשים האלה שהזכרת?!" שאל דני.
"כן, אתם צודקים... גבר ואישה, כהי עור... לאישה שיער בלונדיני מתולתל נפוח ולאיש שיער שחור ארוך אסוף בראסטות! הם אמרו שהם מעוניינים לרכוש את הגן הטרופי"
"יש לי תחושה עמוקה שאני יודעת מי אלה! איך אמרת שקוראים להם?" שאלה ויולט.
"מייקל וטניה קארטר..." אמר הנער.
"ואתה?" שאל טרי.
"אני דוריאן..." הציג עצמו הנער.
"אנחנו טרי, ויולט ודני" הציגה ויולט את השאר, "טרי מאמן ואני ודני מתאמים, מסתובבים פה בסינו"
"וואלה, דני, אתה מוכר לי קצת..." חשב דוריאן.
"בטח מישהו דומה..." קרץ דני לחבריו.
"לאיזה גן טרופי התכוונת?" שאלה ויולט.
"הגן הטרופי הוא גן שנוצר באופן טבעי במערה תת קרקעית, לא באמת עמוקה מדי. קרני השמש חדרו את הקרקע וגרמו להיווצרות של צמחיה טרופית. פוקימוני בר נדירים חיים למטה. אני וסבתי חיים שם למטה ומגנים על המקום..."
"מזכיר לי את הסיפור של אמבר והשמורה המוגנת" צחק דני.
"איזה מגניב! אז בעצם המייקל וטניה האלה גילו את המקום והם רוצים לקנות אותו?" שאל טרי.
"בדיוק... זה לא מקום סודי, יש הרבה מאמנים שמסתובבים פה, אבל אם המקום יהפוך לאיזור תיירותי באופן רשמי, הוא יהרס..." הסביר דוריאן.
"אתה צודק לגמרי, הפוקימונים המסכנים" אמרה ויולט.
"בואו, אני אראה לכם..." הוא אמר והוביל אותם, ממש לא רחוק מהם, אל פתחה של מערה. הם החלו לרדת בעדינות כלפי מטה, על מדרגות אבן טבעיות, מספר מטרים כלפי מטה.
ג'יראפריג וויגורואת' ליוו אותם, בנוסף לפיפלאפ, .
הם עברו במעבר קשת עשוי אבן ומצאו עצמם באולם עצום במערה, קרני שמש חדרו את התקרה והאירו את הסביבה. עצים ושיחים צמחו בכל מקום, יער תת קרקעי. היה שם דיי חמים. ג'יראפריג דהר והצטרף לשני ג'יראפריג נוספים. סלבי התלהב מהמקום, הוא ריחף באושר בין העצים.
"תראו!" הצביעה ויולט על קבוצת פוקימונים דמויי עצי קוקוס טרופים וגבוהים, מפוזרים מסביב. קבוצת בלאסום, זהים וזהות לזו השייכת לדני הסתובבו ביניהם.
"למה שלא תצטרפי אליהם?!" שאל דני והטיל פוקדור באוויר. בלאסום שלו פרצה החוצה והצטרפה בהתרגשות וריקודים לשאר הבלאסום.
**אקסקיוטור, פוקימון הקוקוס – הצורה המפותחת של אקסקיוט. נודע בכינויו "הג'ונגל המהלך". אם ראש אחד מבין השאר יגדל יתר על המידה, הוא ינשור ויהפוך לאקסקיוט**
קראה הפוקידע.
"וואו, הוא פוקימון מעניין..." אמרה ויולט.
"ולא רק הוא חי פה!" התלהב דוריאן. קבוצת צ'אטוטים התעופפה בין העצים, תוכים צבעוניים, בדיוק כמו הצ'אטוט של ליל, כשראשם מתחבר לתו שחור.
"וואו..." הצביע טרי. פוקימוני קוף עצלים נתלו באדישות על צמרות העצים. וויגורואת' קיפץ לידם ושאג.
"אז הוא הצורה המפותחת של סלאקות', יש הרבה כאלה ליד הבית שלנו" אמר טרי והתייחס לפוקימוני הקוף העצלים.
"נכון, הוא היה גם סלאקות', אבל הוא התפתח לא מזמן בניגוד לשאר חבריו ובני משפחתו..." סיפר דוריאן.
**סלאקות', הפוקימון העצלן – סלאקות' שבע מאכילה של שלושה עלים. הוא ישן במשך עשרים שעות ביום**
אמר הקול המוקלט בפוקידע.
"למה שלא נשחרר את כולם?" שאל דני.
"רעיון טוב! יש פה גם אגם, סלווקינג, פיפלאפ וטוטודייל יוכלו להנות גם מהמים!" הסכימה ויולט.
"צאו כולם!" קרא טרי והטיל ארבעה פוקדורים באוויר, מתוכם הגיח גלייגר, פיפלאפ, קקנייה וקווילבה.
"גם אתם!!" קראה ויולט והטילה ארבעה פוקדורים. סוואבלו הגיחה החוצה, בולטת בזכות צבעה המיוחד, אייפום, סלווקינג, טדיאורסה וצ'יקוריטה.
"תצטרפו לשאר!" קרא דני ושחרר לחופשי את וולפיקס וטוטודייל.
סלווקינג התקרב בעדינות אל שפת הנחל ופיהק.
טוטודייל קפץ על פני המים, בליווי פיפלאפ. פוקימון דג קפץ מעל פני המים, השפיץ לעברם, וצלל שוב.
"מה זה היה?!" שאלה ויולט.
"פינאון..." חייך דוריאן.
"מיד נראה..." אמר דני וכיוון את הפוקידע שלו אל המים.
**קלאמפרל, פוקימון הצדפה...** החלה לדבר הפוקידע. דני סגר אותה.
"קלאמפרל?! זו טעות..."
"זו אינה טעות..." צחק דוריאן, "באמת יש קלאמפרלים שם"
חמישה פוקימוני צדפה, כחולים, ובתוכם פנינה ורודה עם פרצוף צפו מעל המים, בדיוק כמו הבובות בחדר האמבטיה בביתם של דרו וקאסי. טוטודייל ניסה להכניס את ידו לאחד הקלאמפרלים וזה ניסה לסגור עליו. פיפלאפ הגיב בחזרה, ניסה לסייע לחברו, מתאגרף באוויר.
מספר דגי פינאון קפצו מעל פני המים, הפעם דני הצליח לקלוט אותם עם הפוקידע.
**פינאון, פוקימון דג הכנף – הקו החוצה את גופו יכול לאחסן קרני שמש, שבעזרתם הוא זוהר בשעות הלילה**
פינאון הוא דג זעיר, צבע ראשו כחול כהה וגופו וזנבו דמוי הפרפר תכול, מעוטר בנקודות אדומות, יחד עם פס המפריד בין שני חלקי גופו.
"הוא מדהים!" התלהבה ויולט.
"בהחלט..." הסכים דוריאן.

טוביאס הניח את הקוביה המתכתית על שולחן המשרד. היא החלה לזהור באור אדום. הולוגרמה פרצה ממנה, שטוחה, כמו מסך.
יצור עצום הופיע בהולוגרמה, נסתר בין הצללים. רק עיניו הזעירות, העגולות והאדומות ברורות וזוהרות.
"טוביאס..." אמר היצור בקול מסתורי.
"הוד רוממותך, אין לי הרבה זמן! לא יצרתי איתך קשר הרבה זמן, רק רציתי לעדכן אותך, שהכל פועל לפי מה שתכננו, אנשי העבר מסייעים לנו, אנחנו נניח את ידינו על הגנב ועל גרובייל!" סיפר טוביאס. הוא היה מעט לחוץ, פן סינת'יה תיכנס לחדר בהפתעה.
"מצוין, אני סומך עליך! אתה הכי נאמן לי, לא הייתי שולח מישהו אחר לעבר..." אמר היצור.
"תודה לך הוד רוממותך! עלינו על מיקומו האפשרי, אני מניח שתוך יום או יומיים זה יקרה, אנחנו נחזור איתו לכאן להישפט אצלך!"
"כדאי שתזדרז, אין זמן ואסור לו לדעת במנגנוני הזמן! זה יהיה מאוד מסוכן להמשך! והכי חשוב, אל תשכח שאתה חייב לחזור גם עם האח הקטן שלו..." הדגיש היצור.
"אל תדאג, אחיו קרוב אליי יותר ממה שהוא חושב!" סיכם טוביאס, "אני אדבר איתך בהמשך, אני חייב לנתק את השיחה"
הוא הרים את הקוביה וכיבה אותה, חזר לשבת על הכיסא והמתין. סינת'יה פתחה את הדלת, נושאת שתי כוסות קפה רותחות, מעלות אדים לבנים.
"אני אעזור לך..." הוא קם על רגליו.

"נעים להכיר אתכם..." חייכה דוריס, סבתו של דוריאן, ולחצה את ידיהם של טרי, ויולט ודני.
היא היתה אישה גבוהה ומטופחת, שיערה בלונדיני צבוע ומנופח.
"בעבר הייתי פעילה במרכזי פוקימונים ברחבי סינו, היום אני והנכד היקר שלי גרים פה ומטפחים את הגן הזה..." היא הציגה עצמה, "אתם הבנתי שני מתאמים ומאמן"
"נכון מאוד!" חייכה ויולט, "במקור אנחנו מהוון"
"דוריס!!" נשמעה קריאת אישה, מאוד מוכרת, מפתח המערה.
"בואו נתחבא!" אמר טרי וגרר איתו את ויולט ודני אל מאחורי בקתת העץ. ג'יראפריג היה לידם ולעס עלה שקטף משיח קרוב.
"אנחנו מחכים לתשובה..." אמרה האישה העונה לשם טניה. שיערה בלונדיני מתולתל ונפוח, לבושה שמלה צהובה ושרשרת גדולה.
"זו ניקי..." לחש טרי בזעם. ליל עמד לידה, לא מסווה את עצמו כלל.
"אין שום סיכוי בעולם, המקום הזה לא למכירה, וגם לא הפוקימונים במקום!" ענתה דוריס באסרטיביות, "אני מציעה שתלכו למקום אחר לעשות בו עסקים"
"אנחנו לא מוכנים לוותר בכזאת קלות..." חייכה ניקי, חיוך נבזי.
ליל, שהחזיק מזוודה, פתח אותה לרווחה. המזוודה היתה מלאה בשטרות של כסף, המון כסף.
"אין שום מצב בעולם! סבתא, לא..." כעס דוריאן.
"ברור שלא! אנחנו לא צריכים כסף, לכו מכאן..." צעקה דוריס.
"אז כסף לא קונה אותם..." צחק ליל.
"הם לא מבינים שאין להם ברירה..." צחקה ניקי, "דוריס, דוריאן, נעים להכיר! אני ניקי וזה ליל, לא טניה ומייקל... אנחנו, אנשי עסקים, נציגים ומנהיגים של כנופיית כסף צעיר"
"אוקיי, מה זה אומר?" צחקה דוריס.
"שאנחנו לא מציעים, אנחנו דורשים!" כעסה ניקי.
"הבנתי אתכם..." חייכה דוריס, "מה כבר תעשו?! טלפון אחד ואתם עצורים..." ענתה דוריס.
"היא לא קולטת ניקי..." צחק ליל ושלף פוקדור.
"בכלל לא!" צחקה ניקי ושלפה גם היא פוקדור.
"לאודרד!" ; "וויגליטאף!" קראו השניים והטילו את הפוקדורים שלהם באוויר.
וויגליטאף, פוקימון הבלון, מסוג פיה ונורמל הגיח החוצה, צמרירי וורוד. לצידו, לאודרד, פוקימון הקול הגדול, מסוג נורמל. צבע גופו סגול, פיו צהוב, פתוח לרווחה. אוזניים דמו לשני רמקולים.
"קול הייפר!" פקדו השניים. וויגליטאף ולאודרד החלו לצווח, משחררים מפיהם טבעות אוויריות צורמות. הפוקימונים הטרופיים סבלו מהקול הצווחני, וכך גם דוריאן ודוריס.
טרי, ויולט וטרי אטמו אוזניים.
ליל שלף שלט. פיצוץ נוצר בתקרה, כשהמסוק המפורסם של השניים ריחף מעלה.
רשת גדולה פרצה ממנו.
"צ'יקוריטה!!!" צעקה ויולט ויצאה ממחבואה, "עלי תער! סוואבלו, מתקפת ניקור!"
צ'יקוריטה הניף את העלה על ראשו, יורה עלי תער חדים לעבר הרשת. סוואבלו התעופפה במהירות כשמקורה זוהר באור לבן. הרשת היתה חדה והמתקפות לא השפיעו עליה.
"הייתי צריכה לנחש שאתם כאן..." חייכה ניקי בחיוך צבוע.
"איך זה שתמיד אתם באים לעשות צרות איפה שאנחנו מטיילים?" שאל דני.
"הכל מאז ששרפתם את הפאה האהובה על ניקי, בגלל סינדקוויל" אמר ליל.
"פחחח, באמת שזה מצחיק אותי" צחק טרי. זרועות מתכת שמסתיימות בצבטות החלו לאסוף את הפוקימונים אל תוך הרשת שיצאה מהחללית. הבלאסום, כולל זאת השייכת לדני, נכלאו ברשת. חמש הזרועות פנו אל האקסקיוטרים. וויגורואת' קפץ מן העץ והחל וניסה להשמיד את הזרועות עם אגרוף ממוקד. הוא נחבט ונפל על הקרקע.
"מתקפות פיזיות יהיו מאוד חלשות נגד הזרועות שקנינו" צחקה ניקי.
"תעזבו אותם!!" צעקה דוריס, "וויגורואת', אתה בסדר?"
היא עזרה לו לקום על רגליו.
"סלווקינג, מתקפה על חושית!" פקדה ויולט.

קאסי טיילה במסדרון החשוך בין חדרי השינה הנטושים של הילדים. האווירה בבית הגדול היתה שקטה ומעט עצובה. סקיטי, פוקימון החתלתול שלה עקב אחריה, בזמן שהיא מנקה אבק ומסייעת למיסטר מיים בניקיונות.
"דרו!" צעקה קאסי. שום מענה לא נשמע. האור בבית כבה לחלוטין.
"דרו, זה לא מצחיק!" היא צעקה. סקיטי פחד כמוה. הוא נצמד אליה.
"בוא, נלך למנהרות, ארון החשמל שם..." היא אמרה לחתלתול, מרגיעה אותו, בזמן שהיא נצמדת לקיר ופונה אל המדרגות הלולייניות, שפעם האירו כשדרכו עליהם, ונראו כמו פסנתר. היא החלה לרדת באיטיות, כשהכל מסביבה חשוך.
"מה זה?" שאלה קאסי כשהגיעה אל הסלון. גם שם, שרר חושך, מלבד אור אדמדם שבקע מהתמונה הגדולה שלה ושל דרו, שניצבה בקיר בו בעבר היו מדפים עם בובות וצעצועים.
"דרו!!" צעקה שוב קאסי וחיכתה לתגובה. האור במטבח דלק לפתע.
דרו יצא משם, מחזיק בידו נר אדום גדול.
"אין לך מה לפחד אהובתי, זה אני תכננתי הכל..." חייך דרו.
"אתה לא מתאר לעצמך כמה נבהלתי!" היא אמרה.
"סתם רציתי להפתיע אותך, בארוחה רומנטית שאני ומיסטר מיים הכנו"
"או-הא, מה קרה? לכבוד מה?" צחקה קאסי.
"לכבוד זה שאנחנו סוף כל סוף לבד, שנינו, ואנחנו יכולים לחגוג את הנישואים שלנו כמו שצריך" חייך דרו והושיט את ידו, אחז בשל אשתו ונשק אותה.
"אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך!" היא אמרה לו, הולכת בעקבותיו אל המטבח.

עיניו של סלווקינג זהרו באור תכול. הזרועות המתכתיות נסוגו לאחור.
"וולפיקס, שרוף את הזרועות מתכת עם מתקפת סחרור אש!" פקד דני.
"עזור לו קווילבה!" הצטרף טרי.
"וויגליטאף, עצור אותם!" צעקה ניקי, "גם אתה לאודרד!"
"אייפום, תעזרי להם, שבירת לבנים!"
"גם אתה וויגורואת'"
וולפיקס וקווילבה ירו את מתקפות האש לעבר הזרועות. לאודרד וויגליטאף ניסו לחסום אותם על פי פקודותיהם של ניקי וליל. הקופיפה הסגולה הגיחה מהעצים עם וויגורואת', שניהם תקפו במתקפות הלוחם החזקות על פוקימוני נורמל והסיטו אותם מדרכם.
"סלווקינג, מתקפת אקדח מים!" פקדה ויולט.
סלווקינג ירה מפיו זרם של מים. פינאון וקלאמפרל סייעו לו, ביחד עם טוטודייל ופיפלאפ, וירו גם הם מתקפות מים אל הזרועות, מקררים אותם.
"עכשיו קקנייה, כדור אנרגיה!"
"צ'יקוריטה, עלי תער!"
מתקפות הדשא פוצצו את הזרועות.
"קול היפר!" פקדו ניקי וליל. שני הפוקימונים צווחו בשנית, פוגעים בכל יצור חי במערה הטרופית.
"תפסיקו כבר, אין לכם בושה?!" צעק דוריאן.
"אתם סירבתם לתת לנו את המקום, בעיה שלכם!" אמר ליל באדישות.
"אקסקיוטור..." אמר פוקימון הדשא. עיניו זהרו באור תכול, הוא השתמש במתקפת על חושית. חבריו סייעו לו במתקפה דומה.
לאודרד וויגליטאף החלו לרחף באוויר, סובלים לאחר שחדלו לתקוף בקול היפר.
הם עפו אל מאמניהם, חובטים בהם.
"אני לא מאמינה!!!" צעקה ניקי. שיחת טלפון נשמעה.
"אנחנו מגיעים, כמה דקות...." אמר ליל.
"אל תגיד לי שזאת היא!" נבהלה ניקי.
"היא כועסת, היא רוצה שנגיע עכשיו..." הוא אמר.
"שיהיה לכם המשך יום מוצלח...." אמרה ניקי. היא הטילה רימוני הלם, שהשאירו רעשי נפץ חזקים ועשן. השניים השיבו את לאודרד ווויגליטאף לכדורים שלהם וחזרו אל החללית., בורחים משם.
הבלאסום עוד היו כלואים בתוך הרשת.
"צריך לשחרר אותם... בלאסום, פצצת זרע!" פקד דני.
"לא טרי, היא תפגע גם באחרות!" צעקה ויולט.
"נכון..." חשב דני.
"טדיאורסה, טופרי צל!" פקדה ויולט.
"עזור לו וויגורואת'" פקדה דוריס.
טדיאורסה שלף ציפורניים מכוסות באנרגיה אפלה, הוא חתך את הרשת לשניים, משחרר את פוקימוני הפרחים.
"אתם מדהימים, תודה רבה לכם! הפוקימונים שלנו לא רגילים להלחם יותר מדי" הודתה להם דוריס.
"הם אוהבים לעשות נזק, האנשים האלה, תמיד מגיעים למקומות שאנחנו נמצאים בהם ורוצים לגנוב את הפוקימונים של כולם..." הסביר טרי.
"ולפי מה שאני מבינה הם נכשלים כל הזמן..." צחקה דוריס.
"נכשלים ובגדול, שני משוגעים"
"באמת, המון תודה לכם! הם כבר מציקים לנו כמה ימים..." הודה דוריאן.
"אתם מוזמנים להמשיך לשהות כאן היום, לאכול איתנו צהריים..." הזמינה אותם דוריס.
"תודה לך! כמובן שנצטרף" חייך טרי, בטנו כאבה מרעב.
"כמובן..." צחקה ויולט.
"גם לך לא חסר ויולט" צחק דני.

"מה לא הייתי עושה עכשיו בשביל לשכב על חוף של אי טרופי ולשתות מוחיטו..." צחקה סינת'יה, "יותר מדי עבודה"
"את תהיי חזקה! תתקשרי אליי מתי שתוכלי" חייך טוביאס וחיבק את סינת'יה. הוא סגר אחריו את דלת המשרד ויצא משם.
"לפחות יש הפסקת צהריים..." מלמלה סינת'יה וסידרה כמה קלסרים בארונית שבמשרד. הטלפון צלצל שוב.
סינת'יה מיהרה לענות. היא אמנם התלוננה, אבל עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר.
"כן?" ענתה סינת'יה.
"האורחים שלך שזימנת, שני הסוכנים, הם פה..." אמרה המזכירה.
"שני הסוכנים שלי, את יכולה להכניס אותם..." אמרה סינת'יה וחזרה להתיישב בשולחנה, לשמור על טיפת רצינות.
הדלת נפתחה לרווחה. ניקי וליל עמדו בפתח הדלת.

פוקימונים שהופיעו בפרק: