עשירי למרץ-יום סגרירי וגשום אך זהו יום מיוחד.
זהו יום הולדתי העשירי, כל חיי חלמתי על תחילת מסע הפוקימונים שלי ומחר-זה יתגשם.
מאז ומעולם רציתי לצאת למסע-עוד בימים בהם שהיתי בבית היתומים ועד ימי האושר עם הורי המאמצים.
*יום לאחר מכן*
''בוקר טוב אמא!'' צעקתי בהתרגשות בעודי יורד במדרגות ''בוקר טוב אמיל'' השיבה אמי.
בעודי אוכל ארוחת בוקר אמא שלי, שנראה לי התרגשה יותר ממני החלה לחקור אותי
''לקחת שק שינה?''
''כן אמא''
''לקחת אוכל ומים?''
''כן אמא''
''לקחת את המכתב לפרופסור?''
''כן אמא''
''לקחת בגדים להחלפה?''
''כן אמא''
''לקחת תרופות ופלסטרים?''
''כן אמא, די!'' התעצבנתי, מה כבר ביקשתי? לאכול בשקט חביתה?.
סיימתי את שאר הארוחה במהירות-החביתה, הסלט ומיץ התפוזים נעלמו במהירות כאילו בלעה אותם האדמה.
''להתראות אמא! תמסרי להתראות בשמי גם לאבא!'' צעקתי לאמא שלי ויצאתי בריצה מהדלת כאשר על גבי התיק הנפוח.
כאשר התחלתי ללכת הוצאתי את המכתב מהתיק וקראתי אותו שוב, בפעם המיליון בערך.
'מעניין מי יהיה הפוקימון שלי' חשבתי במוחי בפחד ודאגה 'לואי קיבל האונדור והארי קיבל סייטר שלא לדבר על מייק המסכן שקיבל מג'יקארפ' גיחכתי מעט, זה בהחלט היה פוקימון מתחיל ייחודי.
במחוז שלי הדבר הראשון שנהוג לעשות שפוגשים מאמן חדש הוא לשאול אותם מי הפוקימון המתחיל שלהם, מפני שהפוקימון מראה על האישיות של אותו אדם.
''וואוו!'' נפלטה קריאת תדהמה מפי כאשר ראיתי את המעבדה מרחוק, היא הייתה גדולה יותר משאי פעם דמיינתי ומכוסה כולה ציורי פוקימונים עדינים.
כאשר נעמדתי בכניסה שמתי לב לפוקימונים שלא הצלחתי לזהות רצים ממקום למקום, היו במעבדה המוני פוקימונים שונים וייחודים למאמנים שונים.
נשמתי נשימה עמוקה ודפקתי בדלת ''פתוח!' נשמע קול של אדם די מבוגר, פתחתי את הדלת ונכנסתי למעבדה.
המעבדה עצמה הייתה לבנה לחלוטין ועוזרי מעבדה לחוצים התרוצצו בכל שטח המעבדה עם קלסרים ופוקימונים בידיהם. התקדמתי קדימה לאדם בעל שיער מעט מאפיר ''שלום, אני אמיל באתי לקבל את הפוקימון הראשון שלי'' אמרתי והראתי לאיש את המכתב ''או! אמיל חיכינו לך. אני פרופסור אוק נעים להכיר!'' אמר הפרופסור והחל ללחוץ את ידי ''אמ.. פרופסור?'' מלמלתי שהפרופסור המשיך ללחוץ את ידי מעלה ומטה כך שהיד שלי החלה לכאוב ''או סליחה!'' הוא אמר בחיוך והרפה.
''הנה אמיל, קח'' אמר הפרופסור והושיט לי שאלון ועט ''תודה'' אמרתי והתיישבתי היכן שהוא הורה לי.
'בוא נראה..' חשבתי בהתרגשות ופתחתי את השאלון. הזמן טס כאשר עניתי על השאלון תשובה אחר תשובה השאלון היה ארוך ודי מסובך, בשלבים מסוימים די מייגע אך עניתי על הכל בכנות במטרה לקבל פוקימון שבאמת מתאים לי. ''הנה'' אמרתי לפרופסור ''וואוו! אמיל סיימת אותו מהר ביחס לאחרים, לקח לך רק ארבע שעות!'' אמר הפרופסור בחיוך גדול. לא הייתי בטוח אם הוא צחק איתי או היה רציני לגמרי.
''בוא איתי'' אמר לי הפרופסור והוביל אותי לחדר עם מכונה גדולה. הפרופסור הכניס את השאלון לחריץ גדול בתוך המכונה וקולות זמזום ותקתוק החלו להישמע ממנה. ''דינג'' השמעה לפתע המכונה קול ומחריץ שונה צצה מעטפה חומה. ''קח אותה'' אמר לי הפרופסור בחיוך, לקחתי את המעטפה מהחריץ שבמכונה והתחלתי להרגיש איך פעימות לבי מאיצות ''קדימה! תפתח אותה'' אמר לי הפרופסור בחיוך. פתחתי את המעטפה ושלפתי באטיות והתרגשות את הדף שבתוכו. ''קדימה תקרא'' אמר לי הפרופסור. ''לאחר בדיקת השאלון שלך, אמיל והשוואת תוצאות ושאר תהליכים הוחלט כי הפוקימון המתחיל שלך יהיה...'' התחלתי לקרא.
סומק עלה בלחיי, לא זיהיתי את שם הפוקימון. ''נו?'' שאל הפרופסור ''הנה'' אמרתי לפרופסור והראתי לו את הכתוב ''או! ארון, זה פוקימון מצויין שלא הרבה מקבלים!'' אמר הפרופסור בהתלהבות.
''אתה מקבל את ארון מספר שלוש מאות ושלוש'' קרא הפרופסור מהטופס ''בוא איתי'' הוא אמר והוביל אותי לחצר שם שיחקו הפוקימונים יחד וברחו מעוזרי המעבדה שניסו להחזיר אותם למקומם.
הפרופסור הוביל אותי לאזור מגודר ועליו שלט ''שלוש מאות עד שלוש מאות שישים ושש''.
''הנה הוא!'' קרא הפרופסור והצביע לאזור מרוחק של האזור. הבטתי לכיוון אליו הצביע הפרופסור וראיתי פוקימון קטן וכסוף, מכוסה שיריון מנוקד בשחור בעל שתי עיניים כחולות וגדולות נח בשקט בצד ועל צווארו קולר קטן עם כיתוב ''שלוש מאות ושלוש''.
הפרופסור נכנס למתחם וראיתי איך הוא מרים את הפוקימון המופתע והביא אותו אליי ''אמיל, תכיר את ארון-השותף החדש שלך!'' הוא הודיע. ארון נראה מופתע מאוד כאשר הפרופסור הוריד מצווארו את הקולר שעיטר את צווארו ''ארון, זה המאמן החדש שלך! אמיל'' הוא הודיע ברוב קולות.
ארון הסתייג מעט והתחבא מאחוריי רגלו של הפרופסור ''זה בסדר אמיל, הוא קצת ביישן'' הסביר הפרופסור 'בדיוק כמוני' חשבתי במוחי בהתרגשות. התכופפתי אל ארון ואמרתי ''שלום ארון, נעים להכיר אותך אני אמיל ואני בטוח שיהיה לנו את המסע הכי טוב שיש!'' ארון נראה קצת רגוע יותר והתקרב אליי כדי לרחרח את ידי. ''הנה'' אמר הפרופסור והושיט לי חמש כדורים בצבעי אדום-לבן ''אלה הפוקדורים שלך, איתם תוכל ללכוד פוקימונים'' הסביר לי הפרופסור. לאחר שהכנסתי את הפוקדורים לתיק הושיט לי הפרופסור מכשיר כחול דק. ''מה זה?'' שאלתי ''זה פוקדע, הוא ייתן לך מידע על הפוקימונים שתפגוש בדרך'' הסביר הפרופסור.
''ועכשיו שיש לך פוקימון מתחיל, פוקדורים ואפילו פוקדע אני חושב שזה הזמן שלך לצאת למסע!'' אמר לי הפרופסור בחיוך. ''תודה רבה פרופסור אוק!'' השבתי בחיוך רחב, מסוחרר מהתרגשות. ''או! ועוד דבר אחד'' אמר הפרופסור וזרק לי משהו ליד, כאשר תפסתי אותו הבטתי במה שהפרופסור זרק לי זה היה פוקדור בצבע אפור בחלקו העליון ולבן בחלקו התחתון ''זה הפוקדור של ארון!'' אמר לי הפרופסור בחיוך ונעלם במעבדה. ''להתראות!'' צעקתי אחרי הפרופסור.
יצאתי מהמעבדה כאשר ארון עוקב אחריי ''טוב ארון, מוכן לצאת למסע?'' שאלתי בהתרגשות, ארון חייך מתרגש גם הוא ועדיין מעט ביישן וסגור. ''אתה רוצה להישאר מחוץ לפוקדור?'' שאלתי את ארון שהנהן בשמחה.
''הנה אנחנו יוצאים!'' צעקתי בחיוך והתחלתי ללכת לכיוון דרך עשרים ושבע.
לא עבר זמן רב ואני וארון נעמדנו על יד שלט ברזל בצבע אדום עם כיתוב ''דרך עשרים ושבע'' ''בשלוש?'' שאלתי את ארון אשר הנהן באושר. ''אחת! שתיים! שלוש!'' ספרתי.
הנחתי את רגלי השמאלית מעבר לקו שמסמל את הדרך וכך גם ארון, משם ישר קפצנו יחד בהתאמה מושלמת מעבר לקו והתחלנו לצחוק. ''תראה ארון!'' אמרתי והצבעתי על המשך הדרך. זו הייתה דרך מלאה שדות ומרבדי פרחים אשר קולות פוקימונים משחקים ונחים נשמעו מכל עבר.
''בטח לא יעבור זמן רב עד שנראה פוקימון!'' אמרתי לארון בהתרגשות וכהרגלו הוא הנהן.
התחלנו ללכת בשביל כאשר שנינו מביטים לצדדים במטרה לאתר פוקימונים, לפתע הרגשתי משיכה במכנס שלי, זה היה ארון שמשך אותי ''מה?'' שאלתי מעט עצבני מהמשיכה המפתיעה. ארון עשה תנועת ראש לצד המנוגד לשלי, הבטתי לשם ומיד הבנתי למה ארון התכוון. שם, בין עלי העשב הגבוהים שכב לו פוקימון ונח. הוא היה לבן לגמרי ובעל ארבע רגליים עם פרסות. היו לו שתי עיניים שקדיות שחורות והזנב והרעמה שלו בערו ''תראה איזה פוקימון יפה!'' לחשתי לארון, ששוב הנהן. שלפתע את הפוקדע שלי וכיוונתי אותו אל עבר הפוקימון. תוך שנייה הופיע תמונתו של אותו פוקימון על צג המסך ''פוינטה, פוקימון האש. פוינטה הוא פוקימון בעל שתי יכולות מיוחדות אפשריות ''בריחה'' ו''הבזק אש''. ''בריחה'' מאפשרת לפוינטה למנוע מהאוייב שלו לזוז עד שיברח משדה הקרב. ''הבזק אש'' גורם לכך שכאשר הפוקימון נפגע ממתקפת אש, מתקפות האש שלו עצמו יתחזקו מאוד, הפוינטה שלפנייך הנו זכר'' צפצף הפוקדע.
''וואוו!'' אמרתי בהתלהבות ''ארון! שמעת את זה?!'' צעקתי, ארון הנהן. ''אמ.. אוקיי עכשיו תורך חבר'' מלמלתי וסרקתי את ארון ''ארון, פוקימון המתכת והאדמה. ארון הוא פוקימון בעל שתי יכולות אפשריות ''ראש אבן'' ו''חסינות''. ''חסינות'' מאפשרת לפוקימון לא להיות מושפע ממכה אחת אשר יכולה לעלף אותו. ''ראש אבן'' גורם לכך שהפוקימון לא יהיה מושפע ממתקפות אשר פוגעות גם לאחר השימוש. הארון שלפנך הוא זכר בעל היכולת "ראש אבן". המתקפות של ארון הם: התקלה, התקשחות ונגיחה''. '' זמזמם הפוקדע.
''אוקיי! ארון רוץ אל פוינטה ותשתמש בהתקלה!'' צעקתי לארון שהנהן. ארון החל לרוץ לכיוון פוינטה שהרים את ראשו, סקרן לגבי הפוקימון הזר אשר רץ לכיוונו, פוינטה עף הצידה מופתע עקב ההתקלה. פוינטה קם על רגליו, כועס ונזעם על כך שארון הפריע לו בזמן מנוחתו. פוינטה פתח את פיו והופתעתי כאשר גיליתי שאני מרגיש רוח חמה עדינה על פניי. לפתע, ללא כל אזהרה פוינטה שחרר להבות מפיו אשר פגעו בארון בחוזקה ''וואוו! מה זה היה?!'' מלמלתי בהפתעה ''להביור, מתקפת אש'' זמזמם הפוקדע מכיסי.
''אוקיי ארון, תיזהר מאוד מה..להביור ותנסה להשתמש בהתקשחות ורק אחר כך בהתקלה!'' הורתי לארון שמיד התקשח. ארון החל לרוץ שוב לפוינטה אשר למד כבר את הלקח וניסה לחמוק על ללא הצלחה, פוינטה עף כמה מטרים לאחור אך עדיין נשאר עומד על הרגליים. לפתע פוינטה החל לרוץ לכיוונו של ארון, בהתחלה חשבתי כי הוא משתמש בהתקלה אך לפתע הוא החל לרקוע בפרסותיו ולדרוך על ארון! ''רקיע, מתקפה מסוג נורמאל'' זמזם שוב הפוקדע. נראה שהרקיע השפיע פחות על ארון עקב ההתקשחות. ''ארון! עכשיו תתגלגל משם ותשתמש בנגיחה!'' הורתי לארון בפחד מההתקפה הבאה של פוינטה, ארון התגלגל הצידה וקם על רגליו, הוא החל לרוץ כאילו הוא בא להשתמש בהתקלה אך לפתע ראשו החל לזהור מעט בכחול והוא פגע בעוצמה רבה בפוינטה שעף לאחור מעולף!.
''וואוו! כל הכבוד ארון, זה היה מדהים!'' שיבחתי את ארון בשמחה. ''קדימה בו נלך! לכדנו לנו פוינטה'' התחלתי לומר אך ארון לא זז ממקומו והוא הצביע עם ראשו על פוינטה ''או! כן, כמעט שחכתי'' מלמלתי במבוכה והוצאתי פוקדור מהתיק שלי. זרקתי את הפוקדור על פוינטה, במהרה פוינטה נשאב באור לבן אל תוך הפוקדור שהחל להתנודד בפראות מצד לצד ולבסוף נעצר. ''הצלחנו!'' צעקתי בהתרגשות לארון ''כן, הצלחנו!'' ארון השיב ''אתה צודק'' השבתי בחיוך שלפתע הבנתי. ''א..ארון, תגיד א..תה במקרה, א..א..ולי דיברת ע..כשיו..?'
פוקימונים שהופיעו בפרק: