"לא!! אסור לכם להתקרב לשם! בבקשה אל תלכו לשם" מייבבת הנערה "זה נוראי! אני מתחננת אל תלכו לשם!" צועקת הנערה ודמעות גדולות עולות בעינייה ומתחילות לזלוג על פניה.
ג'סי מתעלמת מהחוסר אכפתיות שלך והאטימות שלך כלפי הילדה ומגלגלת את עיניה ומסתכלת עליך בכעס ואז ניגשת לנערה ומחבקת אותה. "מה קרה שם?" שואלת אותה בקול חם ותומך. "זה היה נורא. טיילתי עם הבאטרפריי שלי שם. שמעתי שנצפו ביער כמה סורסקיטים והחלטתי לנסות ללכוד אחד. כשלפתע שמעתי קול נשי וגבוהה ששאל אותי איפה פיקה. ואז כשלא הבנתי מה קרה שם גוש צהוב כזה הכה את באטרפריי שלי והעיף אותו על האדמה והוא התעלף שם ולפני שהספקתי לעשות משהו הדבר הצהוב הזה העיף אותו על צמרת של אחד מהעצים ואז הצמיד הנוראי הזה הופיע משום מקום על היד שלי ולא הצלחתי להוריד אותו. איכשהו הצלחתי לברוח." אומרת הנערה "הבאטרפריי שלי עדיין ביער! בבקשה אני לא יכולה לתת לכם ללכת לשם! הפוקימון הזה בלתי מנוצח! הוא לא משחק! בבקשה.. אל תלכו לשם" היא אומרת ואז היא פשוט מתפרקת על ג'סי ובוכה בכל כוחה.
ג'סי מרימה אליך את מבטה ומרימה את כתפיה כלא יודעת מה לעשות. "חמודה.. איך קוראים לך?" שואלת אותה והנערה מרימה את מבטה "ליסי" אומרת בכל חלש "את לא יודעת מה זה היה?" שואלת אותה ג'סי וליסי מנידה את ראשה. "אני רק יודעת שהרבה מאמנים בזמן האחרון נעלמים שם. לא חשבתי שזה אמיתי. היער ענק ותמיד אפשר ללכת שם לאיבוד. בבקשה אם אתם הולכים, אני יכולה לבוא איתכם? אני חייבת להחזיר אליי את באטרפריי. הוא בוודאי פצוע קשה והוא מבולבל כשאני לא איתו. בבקשה!"