נושא: Pokemon - search for new champion

דילן:
אתה מודה לשוטרת ג'ני על המחמיאות הבהחלט מחמיאות הללו. ואת בנתיים סורקת את גופך לראות את הפציעות. האנדרנלין של אותם רגעים מנע ממך להרגיש אך פתאום המון שריטות שפישופים וחתכים שורפים וכאבים לך. איכר הפציעות הם השריטות והשפשופים שלכל אורך הידיים עד הכתפיים (כולל) וכאבים של מכת יבשות בפיקת הברך ובכף הרגל של הרגל השמאלית שלך. בנוסף שיערך מלוכלך ומעט פריע, שפשוף קטת ליד הגבה ושפתך העליונה מדממת. לא מעט מכות חטפת אך את מתנחמת בזה שאת יודעת שהיא חטפה כהוגן גם. היא, אינך יודעת מיזו הבחורה המרשעת ומשונה. זה מביא לתקוף את השוטרת ג'ני בשאלות "מי האנשים האלה בכלל? מה הם רוצים מהשמורה וממבנה הליגה?" (לא קיבלת כיוון מחצי מכתב שווידל הביא ומה תיאורים של כיצד הם ערכו את התכנית וכל המכשירים שתארתי?) גני מביטה בך מבויישת ואומרת לך בכל חנוק "עיניי יודעת לצערי, לא צפינו כלל את תקיפה הזאת, ואין לנו מידע עליהם. מאז צוות רוקט עזב את העיר והתפרק ליפני שנים רבות וורידיאן היא מהערים השלוות ביותר במחוז" מסבירה לך את שבפיה. מיד נזכרת ושואלת אותך "תגידי צילמת במקרה חומרים? גליתי עליהם משהו?" ומוסיפה "אם תוכלו להתלוות אליי לתחנה להעיד על מה שקרה כאן ולספר מה ראית אולי החוקרים שלנו יקבלו קצה חוט!" היא אומרת. המקום נתחם מיד בשרטים של אין מעבר וצוות המשטרה של העיר מתחיל לסרוק בקפדנות אחר ראיות. אנשים ששמעו מהעיר מה קרה כאן מנסה מגיעים לשמורה ומנסים להתקרב לראות. מפחידים את הפוקימונים החיים שם בכמותם הרבה ובסקרנותם המתבאטת באגרסיביות. המקרה ממש מבאס אותך ואת ריצ'ארד הכל הפך כאן בלאגן.
"אוי אני שונאת לראות את זה..." אוחזת השוטרת ג'ני בשיערה המתולתל והיפה ואומרת "קפצו על ארקניין" אתם עולים עליו כאשר ריצ'ארד מקדימה ואת מוטשת ועייפה מאחוריו. "אחזי בי היטב דילן" הוא מביט בך בחיוך מלא רגש חמלה וצער כלפייך, הוא רואה כמה את כואבת וסובלת ונורא רוצה לעזור אך לא ממש יודע כיצד. אתם רוכבים על ארקניין שדוהר בעקבות האופנוע של השוטרת ג'ני חזרה אל העיר. ריצתו מהירה אך ריצ'ארד שומר שלא תיפלי. את מביטה בשמיים שהם כבר יותר סגולים מכתומים. הערב יורד...
ג'ני מובילה אתכם לחדר בתוך התחנה ואת ראשונה, היא מבקשת לספר מה ראית ולהציג כל מה שיש לך כראיה.

פורסם במקור על ידי NivX10

דילן:
אתה מודה לשוטרת ג'ני על המחמיאות הבהחלט מחמיאות הללו. ואת בנתיים סורקת את גופך לראות את הפציעות. האנדרנלין של אותם רגעים מנע ממך להרגיש אך פתאום המון שריטות שפישופים וחתכים שורפים וכאבים לך. איכר הפציעות הם השריטות והשפשופים שלכל אורך הידיים עד הכתפיים (כולל) וכאבים של מכת יבשות בפיקת הברך ובכף הרגל של הרגל השמאלית שלך. בנוסף שיערך מלוכלך ומעט פריע, שפשוף קטת ליד הגבה ושפתך העליונה מדממת. לא מעט מכות חטפת אך את מתנחמת בזה שאת יודעת שהיא חטפה כהוגן גם. היא, אינך יודעת מיזו הבחורה המרשעת ומשונה. זה מביא לתקוף את השוטרת ג'ני בשאלות "מי האנשים האלה בכלל? מה הם רוצים מהשמורה וממבנה הליגה?" (לא קיבלת כיוון מחצי מכתב שווידל הביא ומה תיאורים של כיצד הם ערכו את התכנית וכל המכשירים שתארתי?) גני מביטה בך מבויישת ואומרת לך בכל חנוק "עיניי יודעת לצערי, לא צפינו כלל את תקיפה הזאת, ואין לנו מידע עליהם. מאז צוות רוקט עזב את העיר והתפרק ליפני שנים רבות וורידיאן היא מהערים השלוות ביותר במחוז" מסבירה לך את שבפיה. מיד נזכרת ושואלת אותך "תגידי צילמת במקרה חומרים? גליתי עליהם משהו?" ומוסיפה "אם תוכלו להתלוות אליי לתחנה להעיד על מה שקרה כאן ולספר מה ראית אולי החוקרים שלנו יקבלו קצה חוט!" היא אומרת. המקום נתחם מיד בשרטים של אין מעבר וצוות המשטרה של העיר מתחיל לסרוק בקפדנות אחר ראיות. אנשים ששמעו מהעיר מה קרה כאן מנסה מגיעים לשמורה ומנסים להתקרב לראות. מפחידים את הפוקימונים החיים שם בכמותם הרבה ובסקרנותם המתבאטת באגרסיביות. המקרה ממש מבאס אותך ואת ריצ'ארד הכל הפך כאן בלאגן.
"אוי אני שונאת לראות את זה..." אוחזת השוטרת ג'ני בשיערה המתולתל והיפה ואומרת "קפצו על ארקניין" אתם עולים עליו כאשר ריצ'ארד מקדימה ואת מוטשת ועייפה מאחוריו. "אחזי בי היטב דילן" הוא מביט בך בחיוך מלא רגש חמלה וצער כלפייך, הוא רואה כמה את כואבת וסובלת ונורא רוצה לעזור אך לא ממש יודע כיצד. אתם רוכבים על ארקניין שדוהר בעקבות האופנוע של השוטרת ג'ני חזרה אל העיר. ריצתו מהירה אך ריצ'ארד שומר שלא תיפלי. את מביטה בשמיים שהם כבר יותר סגולים מכתומים. הערב יורד...
ג'ני מובילה אתכם לחדר בתוך התחנה ואת ראשונה, היא מבקשת לספר מה ראית ולהציג כל מה שיש לך כראיה.

אתיישב וקודם כל אוציע את הפוקידע שלי שאיתה צלמתי את המסמכים שלהם.
"טוב אממ אחרי הצהריים הלכתי יחד עם ריצ'י לעבר השמורה כי רציתי לראות מה המבנה הגדול כשלפתע שמענו איזה רעש והלכנו לבדוק.
באותו רגע ראינו את האנשים האלה וראינו את החומרי נפץ ושלחתי את ריצ'י לקרוא למישהו" אומר ואז אעצור בשביל ליצור דרמטיות "אח"F הסתננתי לביניהם כשעילפתי אחת מהן ולקחתי לה את המדים. ואז נתנו לי להעביר כמה ארגזים ואז קיבלתי את ההודעה מריצ'י ועשיתי כל מה שאני יכולה בשביל לעכב אותם" אומר לה ואקווה שזה יעזור להם. "כל מה שאני יכולה לומר לך שהכלבה הזאת עוד תקבל ממני שוב מכות רצח. ופעם הבאה אני אהיה מוכנה יותר!"

דילן:
לא פירטת מספיק ראית מלא דברים... אני מתחיל לחשוב שיש לך בעיית זיכרון. אתה לא זוכר מה אתה קורא בעדכונים!
- - - - - - - - - - - - - -
אתה מתיישת על הכיסא, נרגעת זקופה ונינוחה. ג'ני דואגת שמישהו יביא לך מים צוננים. את מציינת קודם כל ליפני העדות שצילמת בפוקדע. מיד היא אומרת לריצ'ארד "שמעת אותה, עכשיו הקשב. חבר את הקאבל האפור מן המחשב לפוקדע וסרוק אל התמונות אל המחשב ואז עבור עליהם בקפדנות ריצ'ארד. אתה יודע שאני סומכת עלייך. אני תכף יבוא לראות גם כן" את מקשיבה לשניים ורואה שיש אינטרקציה ונראה כאילו גם עבר בין ריצ'י שלך לג'ני. משהו פה מסריח לטעמך. את שותקת על זה בנתיים ומספרת את העדות שלך, על איך נכנסת לתוכם כשלקחת מהחיילת שעילפת את הבגדים. מה עשית שם. על חומר הנפץ. הקירות האקוסטיים ולשם מהם היו. הרובו-דחפור ומיכליות מוזרות של חומר שאת לא בטוחה מהו. בשלב הזה צועק מיד ריצ'ארד שעובר על התמונות של המסמכים "אדמנטיום, קוראים לחומר אדמנטיום. יודעת מזה, נכון ג'ני?" הוא שואל את השוטרת שמוכת אימה לרגע. "א... אתה בטוח שזה זה?" והוא מהנהן בראש ואומר "דיי בטוח" ג'ני שמה יד על פניה ואומרת "אם זה כך וזה למה שאני חושבת המחוז בבעיה גדולה" את שומעת אותה ממלמלת. בשקט בשקט לעצמה בלבד, אך את שומעת. את ממשיכה לספר על האישה המסתורית, ועל גם חתיכת נייר שהשגת והעזת גם להגיד "זה עד כמה שאני יודעת היה הכתב של ג'ובאני!" וג'ני מיד מגלה עניין "מה כתוב שם? תני לי את המכתב" מצווה עלייך בכל רציני ואתה מסמנת לה לבוא לקחת את זה מכיסך. היא עושה כך מביאה לריצ'ארד ויחד עם עוד מישהו שעובד במשטרה עם ג'ני הם בודקים את הכל. לאחר מכן את מספרת כיצד נסית להתחמק משם מה שעורר מהומה ואז כבר הסיפור הוא משותף לכולכם.
לאחר שהיא עוברת על הכל ואתה ממשיכה להביט בג'ני ובריצ'י ולא מבינה את הקשר המיוחד הזה...
לאחר שעה של בדיקות ג'ני יוצאת אלייך ואומרת "תשמעי החומרים פה מעניינים. השארתך נכונה זה בהחלט הכתב של ג'ובאני. אך המידע שברשתונו לא מאפשר לנו לעשות דבר. המכתב קרוע והמסמכים שהבאת כלליים מידי... את בטוחה שזה כל מה שיש לך?" היא שואלת מלאת תקווה ואת מאשרת שכן.
היא נותנת לך את הדברים שלך ואומרת "אני אשמור עם שניכם על קשר. אנחנו נעביר את הממצאים גבוה יותר ונקווה לקצה חוט. בהצלחה לכם בהמשך הדרך. מעתה והאלה שמרו על עצמכם" מסיימת באזהרה. את מודה לה שוב, מסיימת את כוס המים והולכת פצועה עייפה ושבורה מנטאלית מהיום המטיש הזה "ביי לך, ביי ריצ'ארד" אתם יוצאים מהתחנה. השעה כבר 21:20. חשוך... ריצ'ארד מציע ללכת למצוא מקום לישון.

תומאס:
"בסדר באלבאזור, אל דאגה" אתה אומר לו מלא מוטיבציה ומחייך אליו. 'מאמן בטוח זה פוקימון בטו'ח. אמרה זו אתה זוכר תמיד ומסיר ממנו לחצים מיותרים. אתה פוקד עליו להשתמש בניחוך מתוך ובאלבזור מפריש מגופו שובל ריח חזק מאוד ממש אפשר לראות את שובל הריח בגוונים של וורוד בהיר ועד וורוד קהה. הניחוך משגע את אפו של פיקאצ'ו שמתהפנט פשוט ומובל בדיוק למלכודת. חוש הריח שלו מפותח מאוד והריח פשוט מטמטם אותו אחריו. שבי אחריי מקור הריח וכשהוא קרוב מספיק באלבזור לפקודתך את הריח ומשתמש במטח עלים קסומים החותכים ושורטים את פיקאצ'ו! הולמים בו כהוגן ומעיפים אותו על גבו לאחור. הוא מנער את ראשו ונראה כעוס. כעוס על עצמו כמובן שנפל במלכודת.
הוא משתמש במכת ברק שבאה בדיוק אל בלאזור ואז עולה מעלה. אינכם מבינים ואז משום מקום ענף גדול נופל על ראשו של באלבזור. אתה בשוק, מהלך חכם במיוחד. באלבזור מוכה סחרחורת ונראה מסובב קצת לכמה רגעים. פיקאצ'ו לא מאבד את הזמן הזה וטס אליו במתקפה מהירה (עוד לא פגע) נע מצד לצד ורץ מהר מאוד!

פורסם במקור על ידי nivx10

דילן:
לא פירטת מספיק ראית מלא דברים... אני מתחיל לחשוב שיש לך בעיית זיכרון. אתה לא זוכר מה אתה קורא בעדכונים!
- - - - - - - - - - - - - -
אתה מתיישת על הכיסא, נרגעת זקופה ונינוחה. ג'ני דואגת שמישהו יביא לך מים צוננים. את מציינת קודם כל ליפני העדות שצילמת בפוקדע. מיד היא אומרת לריצ'ארד "שמעת אותה, עכשיו הקשב. חבר את הקאבל האפור מן המחשב לפוקדע וסרוק אל התמונות אל המחשב ואז עבור עליהם בקפדנות ריצ'ארד. אתה יודע שאני סומכת עלייך. אני תכף יבוא לראות גם כן" את מקשיבה לשניים ורואה שיש אינטרקציה ונראה כאילו גם עבר בין ריצ'י שלך לג'ני. משהו פה מסריח לטעמך. את שותקת על זה בנתיים ומספרת את העדות שלך, על איך נכנסת לתוכם כשלקחת מהחיילת שעילפת את הבגדים. מה עשית שם. על חומר הנפץ. הקירות האקוסטיים ולשם מהם היו. הרובו-דחפור ומיכליות מוזרות של חומר שאת לא בטוחה מהו. בשלב הזה צועק מיד ריצ'ארד שעובר על התמונות של המסמכים "אדמנטיום, קוראים לחומר אדמנטיום. יודעת מזה, נכון ג'ני?" הוא שואל את השוטרת שמוכת אימה לרגע. "א... אתה בטוח שזה זה?" והוא מהנהן בראש ואומר "דיי בטוח" ג'ני שמה יד על פניה ואומרת "אם זה כך וזה למה שאני חושבת המחוז בבעיה גדולה" את שומעת אותה ממלמלת. בשקט בשקט לעצמה בלבד, אך את שומעת. את ממשיכה לספר על האישה המסתורית, ועל גם חתיכת נייר שהשגת והעזת גם להגיד "זה עד כמה שאני יודעת היה הכתב של ג'ובאני!" וג'ני מיד מגלה עניין "מה כתוב שם? תני לי את המכתב" מצווה עלייך בכל רציני ואתה מסמנת לה לבוא לקחת את זה מכיסך. היא עושה כך מביאה לריצ'ארד ויחד עם עוד מישהו שעובד במשטרה עם ג'ני הם בודקים את הכל. לאחר מכן את מספרת כיצד נסית להתחמק משם מה שעורר מהומה ואז כבר הסיפור הוא משותף לכולכם.
לאחר שהיא עוברת על הכל ואתה ממשיכה להביט בג'ני ובריצ'י ולא מבינה את הקשר המיוחד הזה...
לאחר שעה של בדיקות ג'ני יוצאת אלייך ואומרת "תשמעי החומרים פה מעניינים. השארתך נכונה זה בהחלט הכתב של ג'ובאני. אך המידע שברשתונו לא מאפשר לנו לעשות דבר. המכתב קרוע והמסמכים שהבאת כלליים מידי... את בטוחה שזה כל מה שיש לך?" היא שואלת מלאת תקווה ואת מאשרת שכן.
היא נותנת לך את הדברים שלך ואומרת "אני אשמור עם שניכם על קשר. אנחנו נעביר את הממצאים גבוה יותר ונקווה לקצה חוט. בהצלחה לכם בהמשך הדרך. מעתה והאלה שמרו על עצמכם" מסיימת באזהרה. את מודה לה שוב, מסיימת את כוס המים והולכת פצועה עייפה ושבורה מנטאלית מהיום המטיש הזה "ביי לך, ביי ריצ'ארד" אתם יוצאים מהתחנה. השעה כבר 21:20. חשוך... ריצ'ארד מציע ללכת למצוא מקום לישון.
[/color]

"כן. אני חייבת מקלחת" אומר לו בהנהון ראש "בוא נלך למרכז נקח שם חדר" אמשיך ואתחיל לצעוד לעבר המרכז בצעד צולע.

דילן:
את מהנהנת בראש להסכים עם ריצ'י ואומרת בתשישות "כן. כדאי, אני חייבת מקלחת" ואז את מציעה "בוא נלך למרכז, ניקח שם חדר להלילה" והוא מחייך "כן רעיון טוב" את גם מחייכת חזרה חיוך שפוסק מהר. את באמת הרוגה מהיום הזה. גם מרגישה כלכך מושפלת מכל המכות שחטפת מהבחורה המטונפת ההיא. תמיד הרגשת עילוי בתור נינג'ה במיוחד בכל הקשוב באומנויות לחימה ופתאום את ניצבת מול יריבה לא מוכרת, משרתת מטרות היכולות לפגוע בחפים מפשע וחסרת ערכים וכבוד. מצליחה להתמודד כך מול נינג'ה כמותך ואת משלימה שלרגעים אף התעלתה עלייך. הרגשה מדכאת כמו זו לא הרגשת זמן רב... את הולכת למרכז בצעד צולע. צועדת על רגל ימין ומקפצת קלות על שמאל. ריצ'ארד מתנפח מכעס כשמרשה לעצמו לתת לך ללכת ככה ומיד נעמד מולך במפתע, מכופף מעט ואומר "עלי בבקשה!" ומיד מוסיף עוד ליפני שהוצאת הגה "בלי משחקי כבוד, אל תעצבני אותי. לא אזוז ממך עד שתעלי!" ואת מחליטה להסכים נטלת על גבו הוא אוחז אותך היטב מרים מעט כדי שיהיה לו נוח וסוחב אותך ואת הדברים של שניכם למרכז. שוב מוכיח לך שגם לו יש כושר וסיבולת לא קטנים והוא פשוט בהליכה מהירה מביא אותך אל המרכז. את נשנעת עליו בנוחות כמעט נרדמת כשהרוח הקרירה של רדת הליל מנשבת עליכם. הוא מכניס אותך אל המרכז, הוא דיי שומם. בחור אחד ששותה תה וקורא עיתון באור בספה תחת אחת מתוך שתי האורות היחידים שדולקים בשעה הזאת בלובי המרכז. עוד שתי בחורות כל אחת על טלאפון אחר מדברות בשיחת ווידאו. ובחור שמתוך אחד החלונות במקום מוציא ראשו ומעשן סיגריה.
ג'וי שרואה את ריצ'י מחזיק אותך ומרימה גבה. מיד לוכדים את עינייה כל סימני המאבק והעייפות השונים של גופך, פנייך ומה שאת משדרת. אתם מזמינים חדר בזמן שאת שוכבת שם על אחת הספות היא נותנת לכם מפתח מיד ואף עולה עימכם לחדר ומסייעת לכם קצת. מביאה לכם ציוד עזרה ראשונה ולאחר מקלחת חמה, מרגיעה ומשחררת כלכך את מתיישבת בחדר במיטת עטופה במגבת לגופך ואחת נוספת לשיעה ג'וי מחטה את חתיכיך ומטפלת בך מעט. ר'יצי יושב מולך עם מבט מושפל כדי לא להסתכל ולהביך אותך. תוך כמה דקות כולך פלסטרים, יורד ותחבושות עם קיבוע קטן לרגל. שקית קרח על הברך.את שוכבת שם ונחה. האחות ג'וי הולכת "באומרה, תשלמו מחר. לילה טוב לכם"
ריצ'י מנסה למצוא עיסוקים אחרים. את עדיין במגבת ולכן משתדל שלא להציץ ומכבד את האינטימיות. למרות שברור כשמש שיש לך לשאול אותו לא מעט. וגם לו יש לא מעט להגיד.

פורסם במקור על ידי nivx10

דילן:
את מהנהנת בראש להסכים עם ריצ'י ואומרת בתשישות "כן. כדאי, אני חייבת מקלחת" ואז את מציעה "בוא נלך למרכז, ניקח שם חדר להלילה" והוא מחייך "כן רעיון טוב" את גם מחייכת חזרה חיוך שפוסק מהר. את באמת הרוגה מהיום הזה. גם מרגישה כלכך מושפלת מכל המכות שחטפת מהבחורה המטונפת ההיא. תמיד הרגשת עילוי בתור נינג'ה במיוחד בכל הקשוב באומנויות לחימה ופתאום את ניצבת מול יריבה לא מוכרת, משרתת מטרות היכולות לפגוע בחפים מפשע וחסרת ערכים וכבוד. מצליחה להתמודד כך מול נינג'ה כמותך ואת משלימה שלרגעים אף התעלתה עלייך. הרגשה מדכאת כמו זו לא הרגשת זמן רב... את הולכת למרכז בצעד צולע. צועדת על רגל ימין ומקפצת קלות על שמאל. ריצ'ארד מתנפח מכעס כשמרשה לעצמו לתת לך ללכת ככה ומיד נעמד מולך במפתע, מכופף מעט ואומר "עלי בבקשה!" ומיד מוסיף עוד ליפני שהוצאת הגה "בלי משחקי כבוד, אל תעצבני אותי. לא אזוז ממך עד שתעלי!" ואת מחליטה להסכים נטלת על גבו הוא אוחז אותך היטב מרים מעט כדי שיהיה לו נוח וסוחב אותך ואת הדברים של שניכם למרכז. שוב מוכיח לך שגם לו יש כושר וסיבולת לא קטנים והוא פשוט בהליכה מהירה מביא אותך אל המרכז. את נשנעת עליו בנוחות כמעט נרדמת כשהרוח הקרירה של רדת הליל מנשבת עליכם. הוא מכניס אותך אל המרכז, הוא דיי שומם. בחור אחד ששותה תה וקורא עיתון באור בספה תחת אחת מתוך שתי האורות היחידים שדולקים בשעה הזאת בלובי המרכז. עוד שתי בחורות כל אחת על טלאפון אחר מדברות בשיחת ווידאו. ובחור שמתוך אחד החלונות במקום מוציא ראשו ומעשן סיגריה.
ג'וי שרואה את ריצ'י מחזיק אותך ומרימה גבה. מיד לוכדים את עינייה כל סימני המאבק והעייפות השונים של גופך, פנייך ומה שאת משדרת. אתם מזמינים חדר בזמן שאת שוכבת שם על אחת הספות היא נותנת לכם מפתח מיד ואף עולה עימכם לחדר ומסייעת לכם קצת. מביאה לכם ציוד עזרה ראשונה ולאחר מקלחת חמה, מרגיעה ומשחררת כלכך את מתיישבת בחדר במיטת עטופה במגבת לגופך ואחת נוספת לשיעה ג'וי מחטה את חתיכיך ומטפלת בך מעט. ר'יצי יושב מולך עם מבט מושפל כדי לא להסתכל ולהביך אותך. תוך כמה דקות כולך פלסטרים, יורד ותחבושות עם קיבוע קטן לרגל. שקית קרח על הברך.את שוכבת שם ונחה. האחות ג'וי הולכת "באומרה, תשלמו מחר. לילה טוב לכם"
ריצ'י מנסה למצוא עיסוקים אחרים. את עדיין במגבת ולכן משתדל שלא להציץ ומכבד את האינטימיות. למרות שברור כשמש שיש לך לשאול אותו לא מעט. וגם לו יש לא מעט להגיד.

אכחכח בגרוני "אתה יכול להסתכל" אומר לו "אני גם ככה נראית כמו מומיה שלא רואים כלום" אוסיף ואסתכל עליו ישירות. "מאיפה אתה מכיר את השוטרת הזאת? זה נראה כאילו אתם מכירים הרבה זמן" אשאל בסקרנות

דילן:
סליחה שאני מרשה לעצמי למרוח הכל בשיחות חולין... אבל אף אחד לא יגיב בזמן הקרוב חוץ ממך. אז מותר לי ;)
- - - - - - - - - - - - - - - - -
"אכמ אכמ!" את מכחכחת חזק בגרונך מבלי להוסיף מילה מיותר. מיד זה מושך את צומת ליבו ואת אומרת בחיוך חם "אתה יכול להסתכל... אני גם ככה נראת כמו מומיה עם המגבת עלי וכל הפלסטרים התחבושות. לא רואים דבר" את מסבירה והוא משתכנע ומביט בך. שניכם מחייכים זה לזה. "אני שמח לראות שעכשיו יותר טוב" ואת קורצת לו. משם שתיקה של כמה דקות, זה מתחיל להביך אתכם ואת שוברת אותה ושואלת בסקרנות "מה לך ולשוטרת ג'ני ההיא? נראה כאילו אתם מכירים זמן רב!" והוא מסביר נאנח ומרמז לך כי הינה מגיע סיפור ארוך ומתחיל "אמא שלי ליפני 18 שנה הייתה אלופת קנטו. האלופה הנקבה הראשונה בתולדות המחוז. בתור האלופה הראשונה איי פעם במחוז היא זכתה לתהילה והערצה רבה מאוד, אמנם רד נחשב לטוב ממנה ויש בהיסטוריה עוד כאלה אבל עצם העובדה שהיא החלוצה שהוכיחה שגם בחורה מסוגלת עשה משהו בלב כל המחוז. את אבי שהיה יליד וורידיאן היא הכירה ועברה לכאן לחיות איתו עד שהתמסדו. הפכה כאן למודל הערצה של רבים בינהם גם השוטרת ג'ני שהייתה אז בת 11 ואימה כמובן ג'ני הקודמת" ומוסיף "זהו לא יותר מיזה, אז אני מוכר כאן ומזוהה עם העיר. את תבחיני בזה גם בעיר וורמיליון עם נמשיך בדרך יחד" ושותק במבוכה. "עזבי את זה אבל... איך את מרגישה? מה עובר לך בראש? אין מצב שזה רק הכאב!" הוא חושף אותך מיד. ממש כאילו ראשך שקוף ומבעדו רואים את מחשבותיך.

פורסם במקור על ידי nivx10

דילן:
סליחה שאני מרשה לעצמי למרוח הכל בשיחות חולין... אבל אף אחד לא יגיב בזמן הקרוב חוץ ממך. אז מותר לי ;)
- - - - - - - - - - - - - - - - -
"אכמ אכמ!" את מכחכחת חזק בגרונך מבלי להוסיף מילה מיותר. מיד זה מושך את צומת ליבו ואת אומרת בחיוך חם "אתה יכול להסתכל... אני גם ככה נראת כמו מומיה עם המגבת עלי וכל הפלסטרים התחבושות. לא רואים דבר" את מסבירה והוא משתכנע ומביט בך. שניכם מחייכים זה לזה. "אני שמח לראות שעכשיו יותר טוב" ואת קורצת לו. משם שתיקה של כמה דקות, זה מתחיל להביך אתכם ואת שוברת אותה ושואלת בסקרנות "מה לך ולשוטרת ג'ני ההיא? נראה כאילו אתם מכירים זמן רב!" והוא מסביר נאנח ומרמז לך כי הינה מגיע סיפור ארוך ומתחיל "אמא שלי ליפני 18 שנה הייתה אלופת קנטו. האלופה הנקבה הראשונה בתולדות המחוז. בתור האלופה הראשונה איי פעם במחוז היא זכתה לתהילה והערצה רבה מאוד, אמנם רד נחשב לטוב ממנה ויש בהיסטוריה עוד כאלה אבל עצם העובדה שהיא החלוצה שהוכיחה שגם בחורה מסוגלת עשה משהו בלב כל המחוז. את אבי שהיה יליד וורידיאן היא הכירה ועברה לכאן לחיות איתו עד שהתמסדו. הפכה כאן למודל הערצה של רבים בינהם גם השוטרת ג'ני שהייתה אז בת 11 ואימה כמובן ג'ני הקודמת" ומוסיף "זהו לא יותר מיזה, אז אני מוכר כאן ומזוהה עם העיר. את תבחיני בזה גם בעיר וורמיליון עם נמשיך בדרך יחד" ושותק במבוכה. "עזבי את זה אבל... איך את מרגישה? מה עובר לך בראש? אין מצב שזה רק הכאב!" הוא חושף אותך מיד. ממש כאילו ראשך שקוף ומבעדו רואים את מחשבותיך.

"אני אהיה בסדר" אומר בכנות "זה לא שלא קיבלתי בחיי מכות. תזכור שאבא שלי הוא קוגה והאימוני נינג'ה אצלו זה הכי חשוב. אז גדלתי מורגלת לכאב. אבל הכלבה הזאת הפתיעה אותי ולא ההייתי מוכנה לחוזק שלה. וגם לא התאמנתי באמת בקורב לשנתיים." אומר ברצינות ואז אומר לו לילה טוב ואפרוש למיטה לשינה טובה.

פורסם במקור על ידי nivx10

[b]

רוי:
אתה מביט בשתיים בבוז וצוחק בפינהם במחשבה 'גם כן תאומות, אפילו הפוקימונים אינם זהים...' אתה מוציא את פרס החוצה. סהר נשאר עם הסקווירטלית שלו. "רוי זכור, כל אחד לוקח מטרה ומידי פעם מתחלפים כדי לסייע זה לזה" אתה מסמן לו חיובי עם האגודל וקרב מתחיל. אתה שולח את פארס להשתמש בנעיצה רעל על סנדשרו, הקטן מרים אחת מצוותותיו הזורחת בסגול חזק ורעיל ומזדרז לנוע אליו. הם מחלקות פקודות ולפתע פידג'י אוחז את סנדשרו בידיו עף ועושה ברגים במקום (ברגים= עף במעגל מלמטה למעלה. לא מימין לשמאל) צובר מהירות ואז משחרר את סנדשרו שמשתמש בגלגול ומהתנופה טס אל פארס במהירות הבזק ודורס אותו בעצמה עם הגלגול. בנתיים פידג'י נע בתנועות חדות מצד לצד עם מהירות ואז תוקף את הסקווירטלית של סהר שלא מצליחה להגן בדחיפה! הדחיפה הייתה חזקה מהרגיל בשל השימוש במהירות.
שתי הילדות הקטנות הללו הציגו פה תיאום נפלא!

'טוב אולי הפוקימונים שלהם לא תאומים אבל הם בתיאום נפלא' אחשוב חשש.
"אתן לא היחידות שיכולות לפעול בתאום" אומר לזוג הבנות ואז אפנה לאחי "סהר מה דעתך לנסות להישתמש במתקפת בועות חלשה על הפטריות של פארס אולי זה יגרום להם לגדול ולהיתחזק."
"ולאחר מכן פארס תשתמש בחיתוך זעם על סדנשרו ואז נבגי הלם!"

רוי:
חחח יש יצירתיות ויש הגזמה, זה עדיין בועות שמתפוצצות על היריב. משמע גם על פארס xd
- - - - - - - - - -
'אוקיי... אז הפוקימונים לא זהים. לא רואה שזה משנה להן, תיאום מושלם' אתה חושב לעמך מעט נחרד. אחיך רואה את מבטך ואומר "היי אח גדול, בלי חשש. בסה"כ שתי פיצפוניות... נחסל אותם!" ואתה מופתע בהחלט מהבטחון הזה. אתה מעלה חיוך ודברי אחריך בהחלט מרגיעים אותך. מלא מוטיבציה אתה קורא לשתיים "אתן לא היחידות שמסוגלות לפעול בתיאום!" אתה מציע לאחיך רעיון מקורי והוא זורם עם הדבר סקווירטל משתמשת בבועות ומכוונת על הפטריות בגבו של פרס פרס חוטף מכה דיי מפתיעה ומתחיל לרתון על סקווירטל בקולו הצייצני שמתביישת ומביטה בסהר בבלבול. אתה במצחך בבושת פנים אך רוחך לא נופלת לגמריי פארס משתמש בנבגי הלם על סנדשרו! מתקפות מסוג עשב כאמור משפיעות פי שתיים וכשאבקה נוגעת ונלעכדת בגופו המחוספס הוא משתתק!
"מה?!" קוראת אחת הילדות בפחד. פארס מנצל זאת, ידו שוב קורנת באור אדום ועז, חיתוכי אוויר חדים מכים ומשספים את סנדשרו חסר התגובה שוב ושוב ושוב... בנתיים הסקווירטלית של סהר מתקשה לפגוע בפידג'י המהיר של התאומה השניה. הוא מרחף מהר ומבצע פיתולים שונים בשמיים. וסקווירטל לא פוגעת. סהר מבקש ממך בנחמדות "היי באלך לעזור לי אח? סקווירטל תעיף את פרז לאוויר והוא יפזר גם שם נבגים או נבג הלם שיסייעו לי בקרב מול פידג'י. מה אתה אומר?"

דילן:
את מביטה כה כאילו כועסת שבכלל שאל, כאילו הוא נגדך למרות שאת יודעת שהוא לא ואומרת בחוסר סובלנות "אני אהיה בסדר" ואז ההנמקה פשוט פורצת ממך ברגש תיסכול חזק "זה לא שמעולם לא הייתי מוכנה לדברים האלה. אל תשכח שסיפרתי לך מיהו אבא שלי. ותאמין לי שחיי נינג'ה הם לא דבר פשוט, זה היה בראש ובראשונה אצלו. גדלתי לתוך עולם שמרגיל אותך לכאב והתעלות על סבל גופני. אבל לא הייתי מוכנה אילה, היא הייתה חזקה מאוד. וגם לא התאמנתי כלכך הרבה זמן" את מספרת לו ומתרגשת כלכך שאת פותחת את כל זה שאת כמעט ובוכה. אך בולמת זאת ולא מרשה לעצמך להראות חולשה. את ועוד שתיקה של רק כמה שניות אותה את פשוט מנצלת לומר בקיצור "ועכשיו לילה טוב" ומתכסה במהרה. מצפה לשינה מרגיעה וטובה שתביא יום חדש. ריצ'י לא מוסיף דבר מה בנוגע לשיחה שעשיתם עכשיו, רק אומר "הכל יהיה בסדר ממחר, לילה טוב דילן" והולך גם הוא לישון. את נשארת ערה מעט, פשוט שוכבת בשקט עם עיניים פקוחות כשגבך מופנה אל דילן, תוהה לעצמך אם הוא כבר נרדם בכל כמה דקות. עייפות הגוף מביסה אותך לבסוף ואת נרדמת... שינת ישרים, בשינה עמוקה וטובה את זוכה. למחרת בבוקר את קמה. ממש מאוחר! השעה 11:58!!!
אף פעם בחייך לא קמת בשעה שכזו. דילן כבר מזמן לא במיטה, את מבינה את זה ממיטתו המסודרת והמאורגנת. את מתמתח ומשמיעה קולות צייצניים ומחייכת לעצמך את מרגישה הרבה יותר טוב. הרגל עדיין קצת נוקשה, ועדיף שהקיבוע ישאר עוד טיפה אבל כל השאר מצויין.
יש לך שם על שידה שבין המיטות שלכם מגש ועליו: קפה חלש על השולחן שתי בסקוויטים, וקורסון שוקלד שנראה עסיסי. "את הקפה אני הכנתי, הבסקוויטים מהלובי, וקורסון מהמאפיה. את ישנה כמו סנורלקס! בוקר טוב לך. יצאתי עם הפוקימונים להתאמן בזירות הראווה. אנחנו אמורים לפנות את החדר עד 12:30" ואת מופתעת מאוד ומבינה שהזמן דוחק.
לקחתי כבר את כל הדברים שלי פרט לבגדים שאיתם ישנתי. איספי לי אותם בשקית והביאי לי אותם שתוכלי. גם יש כסף במגירה הראשונה בשידה הזאת שלמי בו לג'וי על הלינה ובואי לפגוש אותי"

פורסם במקור על ידי nivx10

[size=1][color=royalblue][b]
דילן:
את מביטה כה כאילו כועסת שבכלל שאל, כאילו הוא נגדך למרות שאת יודעת שהוא לא ואומרת בחוסר סובלנות "אני אהיה בסדר" ואז ההנמקה פשוט פורצת ממך ברגש תיסכול חזק "זה לא שמעולם לא הייתי מוכנה לדברים האלה. אל תשכח שסיפרתי לך מיהו אבא שלי. ותאמין לי שחיי נינג'ה הם לא דבר פשוט, זה היה בראש ובראשונה אצלו. גדלתי לתוך עולם שמרגיל אותך לכאב והתעלות על סבל גופני. אבל לא הייתי מוכנה אילה, היא הייתה חזקה מאוד. וגם לא התאמנתי כלכך הרבה זמן" את מספרת לו ומתרגשת כלכך שאת פותחת את כל זה שאת כמעט ובוכה. אך בולמת זאת ולא מרשה לעצמך להראות חולשה. את ועוד שתיקה של רק כמה שניות אותה את פשוט מנצלת לומר בקיצור "ועכשיו לילה טוב" ומתכסה במהרה. מצפה לשינה מרגיעה וטובה שתביא יום חדש. ריצ'י לא מוסיף דבר מה בנוגע לשיחה שעשיתם עכשיו, רק אומר "הכל יהיה בסדר ממחר, לילה טוב דילן" והולך גם הוא לישון. את נשארת ערה מעט, פשוט שוכבת בשקט עם עיניים פקוחות כשגבך מופנה אל דילן, תוהה לעצמך אם הוא כבר נרדם בכל כמה דקות. עייפות הגוף מביסה אותך לבסוף ואת נרדמת... שינת ישרים, בשינה עמוקה וטובה את זוכה. למחרת בבוקר את קמה. ממש מאוחר! השעה 11:58!!!
אף פעם בחייך לא קמת בשעה שכזו. דילן כבר מזמן לא במיטה, את מבינה את זה ממיטתו המסודרת והמאורגנת. את מתמתח ומשמיעה קולות צייצניים ומחייכת לעצמך את מרגישה הרבה יותר טוב. הרגל עדיין קצת נוקשה, ועדיף שהקיבוע ישאר עוד טיפה אבל כל השאר מצויין.
יש לך שם על שידה שבין המיטות שלכם מגש ועליו: קפה חלש על השולחן שתי בסקוויטים, וקורסון שוקלד שנראה עסיסי. "את הקפה אני הכנתי, הבסקוויטים מהלובי, וקורסון מהמאפיה. את ישנה כמו סנורלקס! בוקר טוב לך. יצאתי עם הפוקימונים להתאמן בזירות הראווה. אנחנו אמורים לפנות את החדר עד 12:30" ואת מופתעת מאוד ומבינה שהזמן דוחק.
לקחתי כבר את כל הדברים שלי פרט לבגדים שאיתם ישנתי. איספי לי אותם בשקית והביאי לי אותם שתוכלי. גם יש כסף במגירה הראשונה בשידה הזאת שלמי בו לג'וי על הלינה ובואי לפגוש אותי"

אנער את ראשי אתחיל להתארגן במהירות, אשטוף פנים, אסתרק, אתלבש ואז אארגן את החדר, ואעשה כבקשתו של ריצ'י, אשלם לאחות ג'וי ואתחיל לחפש את הזירות בעקבותיו.

אנדרו:
אתה מחייך. "עכשיו אתה הולך להילחם מולי!" אתה לוחש בחיוך, סגור ובטוח שיזכת את עצמך בקרב עם אייפום. אייפום ממשיך להשתטות מולך ואילו אתה וצ'ארמנדר לא מבזבזים זמן. צ'ארמנדר, לפקודתך כמובן, מסתחרר על גבו ומפזר מטרי גחלת בילתי פוסקים לכל עבר. אייפום שבמזלו הרב שם לב שוב פעם משתמש בזריזות, שולך מטר כוכבים מהירים ומנצנצים ומנטרל את הגחלת מלפגוע בו ככשתי המתקפות מתנגשות זו בזו פעם נוספת ויוצרות פיצוץ מלא אש ואבקת-כוכבים קסומה. אייפום לפתע רץ לעברך בשיא המהירות, לפתע משתמש הוא בצוות כפול ואז, במבנה חץ רצים אלייך כמוהו עוד ארבעה (סה"כ חמישה כמובן) שכל הזמן מחליפים מקומות בינהם ומקשים עלייך לזהות מיהו האמיתי. צ'ארמנדר שמהחלץ, ללא פקודה מגיב בגחלת ומפוצץ כמה מהם לא הספיק לנטרל את כולם כשלפתע הם מדלגים מעליו, הזיוף האחד שנשאר נעלם ואייפום האמיתי קופץ לעברך שוב ולוקח את הכובע! אינך מבין מה קורה ואתה מרים גבה על כך, בניהולו של קרב רציני אייפום שוב משחק לך עם הכובע להנאתו. חובש אותו בצורה מצחיקה.
לפתע הוא מסתכל עליך, ועושה לך סימן של להתראות עם היד. ועם חבטה גדולה ברצפה משתמש בניתור ועף גבוה גבוה למעלה... הוא משתמש בצוות כפול וכל אחד רץ למקום אחר!
הקופיף המטופש הזה נעלם לך עם הכובע, אין סיכוי עכשיו שתמצא אותו...

"חתיכת קוף מסריח!" אצרח אחריו בכעס. אני מרגיש כל כך מוזר בלי הכובע שלי ועכשיו כשהוא ברח באופן סופי אני גם די מתחרט על זה שלא תפסתי אותו. אייפום הינו תוספת מדהימה לצוות שלי. בכל מקרה זה לא משנה, אני אלך לעודד את צ'ארמנדר, אודיע לו שזה לא אשמתו ואמשיך בדרכי לעבר העיר ורידיאן.

תומאס:
למראה החשיבה של פיקאצ'ו שהפתיע אותך אתה מהרהר לעצמך "חכם הפיקאצ'ו הזה... בוא נראה אם אפשר להחזיר לו במטבע שלו" וברוח ממזרית את מביט סביב על השטח בו הקרב נערך. בוחן אותו היטב ומצווה על באלבזור לשלוח מטח עלים קסומים אל עבר הענפים שמעליו ואז לזנק אחרונית. "רגגעעע...רררגעע..." אתה בולם את באלבזור ומחכה לטיימינג הנכון. כשפיקאצ'ו מסתער עם כל המהירות קדימה ועובר בזאת השנייה את מחצית המרחק אתה קורא לבאלבזור לבצע והוא מיד מעיף מפרח גבו שלל עלים זורחים וצבעוניים החותכים שורטים את הענפים בעצמה, כמו שסכינים קטנות. אתה מתחיל להילחץ כי זה לא נחתך ישר אך זה מצליח ממש על הקסקס הם מתחילים ליפול אל הרצפה אחד, ועוד אחד ואז כל השאר יחד. באלבאוזר מדלג שני דילוגים לאחור ועל פיקאצ'ו מתרסקים הענפים. שניכם מנצלים את המומנטום הנהדר ובאלבזור קופץ גבוה ככל שיכל ומתרסק על העצים עם דחיפה ורק מכאיב לפיקאצ'ו יותר!
פיקאצ'ו זועק מכאב אך אינו מוותר, הוא מעיף מעליו את העצים הללו עם מכת ברק ומנפץ את העצים היבשים הללו מעליו. מתנער משיבריהם ומן האבק והאדמה. נוהם על באלבזור וחושב מה לעשות נגדכם.

דילן:
השעה מאוחרת, מלאכה מרובה. זהו יום חדש היום וצריך לפתוח אותו ברגל ימין. את מנערת את ראשך, מוציאה את הקרמים הדרושים מהתיק. רצה לצחצח שיניים, לשטוף פנים, את עדיין במגבת מאתמול אז גם להתלבש לסדר את השיער ולהתאפר כמובן. תוך כה 20 דקות את מאורגנת לגמריי מכף רגל ועד ראש. מחייכת אל עצמך במראה מרוצה מאוד ומלמלמת "לא יאמן..." שאת מביטה בעצמך יפה ומוכנה. נשארו לך כמה דקות. את שותה את הקפה שריצ'י הכין יחד עם הבסקוויטים. לוקחת גם ביס אחד מהקורסון שלמרות שהיה טעים מאוד לא התחשק לך לסיים אותו. אוספת את כל הציוד ויוצאת מהחדר. פנית אותו 4 דקות ליפני הזמן. את מגיעה אל האחות ג'וי לשלם לה את הכסף ומודה לה על הטיפול. היא מביטה לך ברגל ובקיבוע שעשתה. שמה לך תכשיר שמרגיע את האיזור ומחזקת את הקיבוע להמשך הדרך "מחר-מחרתיים תוכלי לרוץ בחופשיות ללא כאב" וקורצת אלייך. את שואלת אותה היכן נמצא איזור הקרבות בעיר והיא מסבירה לך "בגב המרכז המשיכי ממנו כמה מטרים קדימה ואז הביטי מעט ימינה ותראי את המקום!" שוב את מודה לה ואתן נפרדות ברוח טובה. את ממשיכה אל ריצ'י לפי איך שגברת ג'וי הסבירה לך ורואה אותו שם ריצ'י שעומד בצד הזירה עם הגב אלייך כשהנידורן שלו מקפץ משמחה לצד סייטר מעולף. את קוראת לו ומישהו מהצד שורק ואומר "חברה שלך הגיעה?!" בעליזות מרגיזה שכזו ריצ'י מתעלם ושמח לראותך הוא לוקח ממך את הבגדים שלו ואומר "שילמת? אכלת? הסתדרת? הכל בסדר?" ואת מהנהנת בראשך. "איך הרגל?" את גם משיבה שבסדר. את שואלת כמה קרבות עשה והוא עונה "4, תיקו בקרב הראשון ובשלושה אחריו רק נצחונות! נידורן למד בעיטה כפולה!" ואת שמחה בשבילו.
הוא מגרד בראשו ושואל אותך "מה מתחשק לך לעשות?"

אנדרו:
"חתיכת קוף מסריח!" אתה מקלל בכעס. ורוקע חזק ברגל. הרוח מנשבת לך בשיער ופתאום מרגיש לך כלכך מוזר וחשוף בלי הכובע שלך. החלאה הקטן והקופצני ברח באופן סופי ואין הנראה באופק שהוא חוזר, והכובע כנראה איתו... ועוד מוסיף לכל העצבים שגם לא תפסת אותו למרות שרצית כלכך! אתה מנסה להשכיח זאת ממחשבותיך והולך לעודד את צ'ארמנדר, מרגיע את הקטנצ'יק המצוברח שאין זו אשמתו כלל וממשיך בדרך אל וורידיאן. אתה הולך בדרך, לאחר המרדף הסוער הזה קצת קשה לך לזהות את הדרך 'הסלולה' (עד כמה שזה נראה כמובן) שבה הלכת וזה לוקח לך קצת מן הזמן. אך זה בקושי אמצע היום והכל בסדר. לבסוף אתה גם מוצא אותה והינה אתה ממהר אל העיר. העצים פוחטים, הדשא מתקצר עד שלפתע הדרך באמת הופכת להיות סלולה ומשולטת. 'וורידיאן: 50 מטרים' כתוב בשלט מפלאסטיק. והיא למולך עיר יפה ולבנה. צחה ורגועה שכזאת. אנשים נראים שלווים ונעימים. אתה מביט סביב ומתהלך קצת בפתח העיר ואתה רואה מרחוק היכן המרכז והיכן החנות. והינה עוד אחת, פורסים כמה לאורך העיר שיהיה נגיש יותר לתושבים. את בתי המגורים הצבועים בעיקר בצבעים בהירים של צהוב או לבן או כתום בהיר שכזה. גינות צנועות ויפות. מערבית לעיר נסללת דרך אל שמורת טבע ברשות העיר שממנה מוסמן לך במפה בניין הליגה בסופה. ישנו גם אגם שם באיזור סתם לטייל שם ולארוך פיקניקים. מכוון שזאת שמורה ישנם גם פוקימונים איי שם בדרך.
מצד הצפון מזרחי דרך נוספת אל תוך יער וורידיאן הארוך והגדול. מלא הפוקימונים. את רואה גם בקצה העיר את איזור המכון שעשו אותו גבוה מכולם מושקע ויפה, חידשו אותו מאז תקופת צוות רוקט.
מבנים: מרכז הפוקימונים, חנות (x3), בניין הדואר, האקדמיה לפוקימונים, מרכז קרבות הראווה, מגרש הבייסבול העירוני.