דילן:
שכחת לציין באיזה טור תעמוד אבל בסדר :s
- - - - - - - - - - - -
בעוד כשהכולם מתחילים כבר להתייצב בטורים. את עומדת שם בתוך הקהל העצום שלא מפסיק לזוז וחושבת לעצמך. קצת מתכנסת בתוך מחשבותייך אל העבר המכעיס... חושבת על אביך ואחותך המעצבנת. את 'מורעלת' במטרה להוכיח שאת מסוגלת להיות מנהיגה טובה יותר ממנה והיום זאת הדרך להתחיל להוכיח. מבלי ששמת לב הטורים כבר כמעט הסתדרים לגמריי כמה מאות אנשים עדיין מתלבטים ומחפשים את מקומם אבל את זה כמה מאוד מתוך עשרות אלפים, כלומר צריך להזדרז.
את ממש ממהרת למצוא את הטור שלך, אנשים רבים מפריעים לך לעבור ומתנהגים רובם בגסות. עד שילד חתיך ונחמד מפנה אותך לטור הראנדומלי. שם את מגלה שהאיחור הקטן הזה שלך היה משמעותי! הטור ארוך כמו המוות!
את מחכה שם מי יודע כמה זמן, עוברים אחד ועוד אחת... כל אחד בטור משתחרר החוצה עם פוקימון אחר בידו. את מגיעה לאחר אולי 90 דקות לטורך, מדברת עם אחד מעוזרי הפרופ' שנותן לך תדרוך קצר אך משעמם מאוד ומעניק לך את הציוד הנדרש להתחלה.
מכונה גדולה מולך, מושכת בידית מלמעלה למטה והמחשב או מה שזה לא היה מדפדף במהירות שיא על פוקימונים ונעצר לבסוף על 'ווידל'. המכונה משמיעה כמה רעשים ומפתח קטן בגובה מותנך מתגלגל פוקדור חדש ונוצץ עם הפוקימון שקיבלת.
טוני:
אתה נושם נשימה עמוקה ומרגיעה. לוחש לעצמך "רגע האמת הגיע" ומיד מתפקס על המשימה שלך ורץ להשיג לך מקום בטור. מיהרת בהחלט ורכשת לעצמך מקום יחסית מוקדם בטור, יש איזה 60-70 לפניך אך רבבות של אנשים מאחוריך!
הזמן עובר לאט, כמות האנשים גדולה והדיבורים שנעשים עם כל אחד רק מעקבים זאת עוד... או אולי זאת בכלל הציפייה שגורמת לך לחשוב שהכל איטי פתאום. לאחר זמן מה הילד מאחוריו עמדת, שהפך להיות מה שאתה רואה כבר כמה שעות מפנה את הדרך. והינה אתה ניצב מול אחד מעוזרי הפרופסור החביבים, מכונה גדולה עם מסך המראה את בלבאזור. אתה מקבל את התדרוך הקצר על הפוקימון על הציוד והשימוש בו, כיצד ליצור קשר עם המעבדה וכו'...
לאחר מכן אתה נתבקש מהעוזר "אוקיי זהו ילד. משוך בידית" והמכונה משמיעה כמה צלילים עמוקים ומחרידים והינה מתגלגל מפתח בגובה מותניך פוקדור חדש אדמדם ונוצץ שאתה יודע שבתוכו הבלאבזור שלך. 'גש מכאן ימינה בבקשה' אומר הבחור.
רוי:
שמע בקשר לאחיך כשותף יהיו שלבים שתיפרדו במסע ותיפגשו שוב ושוב. אבל כרגע הוא איתך :]
- - - - - - - - - - - - -
אתה מביט בסהר וסהר בך, שניכם מחוייכים ונלהבים. רד הצליח לעורר בכם את הטירוף. אתה פונה אליו "נו סהר מתרגש?" והוא משיב "בטח, איך אפשר שלא?! מה איתך אח?" ואתה "גם" משיב ומהנהן בראש לכן.
לאחר מכן עולות בך מחשבות מטרידות. אתה מביט באחיך סהר ברצינות ומשתף אותו "היי, אני מקווה ששנינו נצליח בתור מאמנים כמו שחלמנו, שהיריבות לא תפגע בקשר שלנו!" והוא מקשיב ומביט בך נרגש.
רגע של שתיקה בינכם ובנתים כולם סביבכם מתרוצצים להעמד בטורים, זה נראה כמו לול תרנגולים גדול ומשוגע. אתה מפיג את המתח שיצרת גיחוך וקריצה "לא כי שמע... אם תתחיל להיפגע בכל פעם שאביס אותך תיהיה לנו מחלחמת אחים רצינית" ושינכם צוחקים. הוא משיב לך בדחיפה חברית "מה?! לא ייאמן רציתי להגיד לך בדיוק את אותו הדבר" ושניכם ממשיכים לצחוק. לאחר השיחה אתם הולכים אל הטור הכחול ילד מרגיז שנדחף מפריד בינך ובין אחיך כאשר הוא ראשון, הנער ואתה. הטור הולך ומתקדם והינה לאחר כחצי שעה בערך מגיע טור אחיך הוא מקבל את שלו ומחכה לך בפינה מנופף לך שתראה אותו. הילד הנחדף אחריו והינה תורך. אתה מקבל את הציוד ההסברים על הכל ואת הפוקדור. "אנא פנה ימינה יחד עם כולם!" מבקש הפרופסור.