נושא: פרשי התקווה *סיפור חדש*

פרשי התקווה

פתיח:

ספוילר

"פרשי התקווה" ,סיפור חדש ומרתק על סודות המחקר הגדול בעולם.
ועל ארבעת הגיבורים שהיו אמורים בעבר להציל את העולם אך לא הופיעו כדי לעזור ,וכאן אתם נכנסים לתמונה!

דמויות:

ספוילר

אדי -
בחור צעיר שעובד על מחקר ביחד עם חברו ,חברתו לילי זרקה אותו והוא מדוכא מאוד מהעניין.
לאדי יש כוח מיוחד שבגללו הוא התחיל להתרחק מאנשים.

סטיב-
סטיב הוא החבר הכי טוב של אדי ,ביחד הם התחילו לעבוד על המחקר החשוב בחייהם
לאחר שאדי הכי את לילי הוא התרחק מסטיב, והוא לעומת זאת המשיך במחקר לבדו.

תוכן עניינים :

פרק 1 -תקווה
http://www.myforum.co.il/showthread.php?t=54134

פרק 2 -האולימפוס
http://www.myforum.co.il/showpost.ph...44&postcount=6




פרק 1 : תקווה

לפעמים זה קורה לי ,כשאני מתחיל לפהק ותוך כדי חושב מתי הפיהוקים יסתיימו , מתי העייפות מהבדידות תיגמר , מתי אוכל להרגיש שוב את הרגש הזה ,את הרגש או ההרגשה תקראו לזה איך שאתם רוצים .מתי שוב אוכל להרגיש מאושר ? אם בכלל ? מתי אני יחוש שסוף סוף הכול בסדר ,ואולי יש מאחורי איזה מישהו או מישהי שיתמכו בי ויחזיקו אותי כדאי שהראש או הלב לא ילכו לי לאיבוד ובטעות יגיעו לסף כאב גבוה מאוד ואז אולי ארגיש שאני רוצה ללכת להתבונן במראה ,כי אז אסתכל על עצמי ואולי לא ארגיש יותר לבד ... אז תגידו לי בבקשה , מתי אני שוב יחוש תקווה ?

תמיד המוזיקה היא זו שהרגיעה אותי , אהבתי לשמוע את כל סגנונות המוזיקה שיש ,אם זה רוק קל ,רוק כבד ,האוס, מוזיקה אלקטרונית ,שירי ארץ ישראל ,שירים ישנים ,חדשים לא היה לי כזה אכפת מה אשמע ,העיקר שהמשהו הזה יגרום לי לשכוח איפה אני נמצא .
הסגנון שאני הכי אוהב הוא דווקא האופרה . קול גדול שיישמע לרבים מכם דווקא צעקות ובכי ,לי הוא נשמע כמו התגלותו של אלוהים בכבודו ובעצמו . בדרך כלל כשאני שומע אופרה בבית ,אני תמיד עם אוזניות , אני לא אומר שאני מתבייש או משהו כזה ,פשוט עדיף למנוע "פאדיחות" מהשכנים או מאנשים שמכירים אותי זה לא שאני שם עליהם או משהו כזה אבל פשוט עדיף ככה.
כבר הרבה זמן שלא יצאתי מהבית ,אני גר ביישוב קטן שנקרא "כפר אביב" הוא לא כזה רחוק מתל אביב אבל גם לא קרוב ,הוא באמצע .לא יצאתי מהבית מאז שאיבדתי את התקווה . החלטתי הפעם לפנק את עצמי ,קמתי ופשוט התארגנתי ליציאה ,התלבשתי הכי יפה שאני יכול להתלבש ופשוט יצאתי . נסעתי לתל אביב , לבית האופרה –שם אני הולך לבלות , יש מופע חד פעמי של זמרת אלמונית ,שגם אתרי האינטרנט לא מציגים את שמה וזהותה ,מופע ראשון שלה.

לא היו הרבה אנשים ,הגעתי והתבוננתי מסביבי , ולא ראיתי אנשים שאני מכיר מאופרות קודמות ,כנראה שהחדשה חובבנית ,כך לפחות חשבתי . הצלצול של האולם שלי בדיוק צלצל ,ניגשתי במהירות לדוכן בלובי האולם של בית האופרה וביקשתי מהבחור שהיה שם כוס של משקה אלכוהולי . כמו בכל מקום מפואר ,היה שם רק וויסקי ושמפניה .שתיתי את השמפניה ,אף פעם לא אהבתי וויסקי זה תמיד שרף לי את הגרון .

נכנסתי במהירות לאולם והתיישבתי ,כולם חיכו בקוצר רוח ,אבל אני יכול להגיד על עצמי שאני מאוד התרגשתי ,לא יצאתי מביתי כמה חודשים טובות מאז שאיבדתי את התקווה. ואז פתאום החושך הפך לאור ,השקט הפך לקול ,ההלם הפך לפרפר יפיפייה כאשר היא עלתה על הבמה ,שיערה השחור החלק והארוך שמגיע לה עד המותניים הימם אותי ,עיניה הכחולות ושמלתה בצבע תכלת השתלבו כל כך יפה כמו השמיים והים .
היופי שלה בהחלט הצליח להוציא אותי מריכוז כמה שניות ... ואז היא פתחה את הפה , והחלה לשיר ... זה היה מחזה מדהים ,והיא שרה והיא מסלסלת והיא לא רוצה להפסיק לצמרר את הקהל עם הקול היפה שלה ,ועם העור הנהדר שלה ובהחלט הכרטיס למופע הזה היה שווה מאתיים שקלים.

ואז הדבר הנורא מכל קרה .. שוב אחרי ששמעתי אותה הרגשתי שאולי עדיין יש תקווה , ואז היא הפסיקה לשיר וזה קרה ,שוב איבדתי אותה . חשבתי לעצמי אם היא כבר המשיכה בחייה ומה היא עושה ,ואולי כבר אפילו יש לה מישהו . תמיד אבל תמיד אני חושב , האם גם היא חושבת עליי כמו שאני חושב עליה ? וגם אם נדלקתי קצת על הזמרת אופרה הנורא חמודה ששרה ,גם אז לא היו לי מספיק "ביצים" כדי לגשת אליה ולשאול אותה ישירות .

אני מקווה שהבנתם מה זאת אומרת איבוד "תקווה" . כשאתה אוהב מישהי שנים רבות ,והיא פשוט יום אחד אומרת לך שהקשר ביניכם פשוט נגמר ,ואתם שואלים "למה?" גם אני שאלתי ... את התשובה לשאלה הזאת –לא קיבלתי.

היא יורדת מהבמה וכולם מתפזרים ,כולם אהבו את המופע ובאמת כשכולם יצאו מבית האופרה נעצרתי שנייה ,הוצאתי את חפיסת הסיגריות והדלקתי כדי להירגע אחרי 4 שעות שהיא שרה לנו בקול היפה שלה ,הייתי חייב לעשן כדי להעביר את הטעם של היובש מהלשון והשפתיים . רציתי לחכות לה ,כדי שהיא תצא ואולי יהיה לי מספיק אומץ בשביל לתפוס אותה ולשאול אותה את השאלה שרציתי לשאול .
ואז היא באה ,היא יצאה מהדלת האחורית לכיווני , היא חיפשה בעיניה מונית כדי לנסוע הביתה והיא התקדמה לכיוון הכביש כדי לעצור אחת ,עמדתי שם ופשוט הייתי משותק , לא זזתי . החלטתי שהפעם זה ישתנה , הפעם התקווה תחזור.

"לילי !" צעקתי לה היא הסתובבה באיטיות והבחינה בי ,היא נעצרה ולא זזה כמה שניות ,כנראה מהלם ואז היא התקדמה לכיווני . "מה אתה רוצה אדי ?" שואלת אותי "שרת נורא יפה ,נהניתי מהמופע" אמרתי "תודה" היא אמרה בזלזול כאילו שבכלל לא אכפת לה שבאתי והיא רק רוצה שאני אלך "למה באת אדי?" היא שואלת אותי כאשר משלבת את ידיה "התגעגעתי אלייך" אמרתי לה "אמרתי לך ,אנחנו לא נחזור אדי" אומרת ואז פתאום הגיע השקט והתקווה בורחת. לאט לאט היא מתרחקת ממני ,אף אחד מאיתנו לא זז ,אבל ככה זה מרגיש פשוט ריחוק בשניות אחדות אני כבר מצליח לרצות שוב למות.

אני מוצא את עצמי מול הטלוויזיה , יושב על הכורסה עם תחתוני בוקסר וגופיה לבנה , לידי חטיפים ושתייה ובטלוויזיה יש עוד פרק של "שנות ה70" ואז נאנחתי , כי שוב נזכרתי בה ושוב אני חולם שיש לי "ביצים" ללכת למופע שלה כאשר היא שרה ואולי לתפוס אותה כשתסיים ולהגיד לה שאני מתגעגע
ושוב אני עם הפנטזיות שלי הפנטזיות האלה הקטנות ,שלפעמים כל פנטזיה זה כמו חלום ,אבל חלום שמרגיש ממש אמיתי והתחושה היא אלוהית ,כי החלום האמיתי הזה הוא לבסוף מתברר כסיוט ולכן צריך להנות ממה שיש.

הבנתי שאני לבד ,אני מדמיין אותי יוצא מהבית לאחר כמה חודשים שלא יצאתי וכל זה בשביל מה ? "לעזאזל!" התקווה הפעם נעלמה לי וכנראה היא כבר לא תחזור ,אז איך אני ממשיך מכאן בקו החיים שהולך לי באלכסון ,איך אני ממש ישר ולא לצדדים ? ולמה לעזאזל רק בגלל שיש לי כוחות , היא זרקה אותי? "למה ?" "למה?" ואז הפעמון של הדירה צלצל .קמתי והלכתי באיטיות לכיוון הדלת ,המסדרון היה חשוך ולכן לא ראיתי כלום מן החריץ של הדלת .
"שלום" הוא אומר לי .


המשך יבוא...

סיפור של ארווין!
בדיוק שהייתי צריך יא גבר :-)
אני קורא מחר אחרי שאני גומר ללמוד מתמטיקה.

ארווין, אני מודה שלא קראתי עדיין ת'פרק.... אבל wtf מה אתה עושה פה אחי?
חחחחח שנים לא ראיתי אותך
בהצלחה בסיפור, אם אתה לא חלוד אני מאמין שהוא יצא אדיר כמו קודמיו.

אגב אני אסלח לך אם אתה לא זוכר, אני אלון, שהיה איתך בפקחות פעם..
לא זוכר ת'כינויים הקודמים שלי, kodak, phanpy וכל האלה חח..

תודה רבה לשתיכם נורא התגעגעתי , אבל אשמח אם תקראו ותגיבו זה סיפור מושקע מאוד .

לא אוהב את הזאנר... לא אישי... אבל הבצלחה

פרק 2 : האולימפוס


לפעמים הדברים הנראים לעין הם לא באמת הנכונים
המוח האנושי בנוי כך שנחשוב בצורה מסוימת וכשאנחנו חושבים אנחנו בטוחים שהדבר הזה הוא הנכון, אנחנו מתחילים להכריח את עצמנו שזוהי האמת , אבל האם זוהי באמת האמת ? או משום מה אנחנו בוחרים להאמין בה כי אין לנו דבר אחר להאמין בו ? ואם נתחיל להאמין באגדות ? האם אגדות הם נכונות ? או מישהו סתם ניסה להכתיב לנו איזו מציאות ?

באותו היום השמיים כחולים מתמיד ,אבל הדשא לא ירוק ,העצים לא זקופים כמו שהם אמורים להיות ,ביער השחור מסתתרים להם כל מיני אשליות מוזרות ,דברים מפחידים שחולמים עליהם בסיוטים, הם לא בדיוק יצורים או מפלצות ,זה יותר פחדים וחששות .
הוא רץ לעבר הארמון כאשר הוא ראה את הדבר הנוראי ביער
הוא רץ ועובר את הגשר שבין העיר לבין הארמון הוא רואה מרחוק את שומרי הארמון שגם הם לא מבינים מה קרה לו
"הכול בסדר?" שואלים אותו למרות שהוא חולף על פניהם ,הוא נכנס לתוך הארמון אחרי שפתח את הדלתות הענקיות של האולימפוס
הוא רץ ומחפש מסביבו את אותו האחד שלו הוא צריך להודיע על המקרה .
"זאוס! ,זאוס!" צועק איאס ברחבי הארמון
האולימפוס הוא לא מקום קטן ולכן קשה למצוא בתוכו את המלך .
"זאוס!" צועק שוב איאס בכדי למצוא את המלך.
"כן?" משיב זאוס ומופיע מאחוריו לפתע פתאום
איאס מתנשף בכבדות ומתחיל גם לגמגם כאשר הוא מנסה להוציא את המשפט הזה מהפה שלו
"הוא פה" אומר איאס לזאוס כאשר בעיניו פחד רב .
"אוי ואבוי" אומר זאוס

"קדימה ,סגרו את האולימפוס ,אין יותר כניסה ואין יותר יציאה מכאן, כל מי שנותר בחוץ שם יישאר ,וכל מי שבפנים לא ייצא מכאן לעולמים" אומר זאוס בקולי קולות ,הוא מלך האלים וכולם שומעים אותו , גם אם הוא מדבר חלש עם עצמו ,אבל הוא ירצה שישמעו אותו, אז ישמעו אותו.
"זאוס מה קרה ?!" מגיע נפטון ושואל אותו כאשר גם בעיניו יש את האמת והפחד .
"הוא פה " אומר זאוס .
"אלי האלים" אומר נפטון כאשר עיניו מתחילות לפחד פי ארבע ממה שהיו קודם.
"ושוב אני לא אחזור פעם שנייה ,סגרו את הארמון ,חברנו שבחוץ יצטרכו להישאר שם ולהתמודד עם הפחד וכל מי שבתוך האולימפוס יישאר פה ! "
"אבל זאוס..." אומר איאס
"שום אבל איאס ,אתה בעצמך יודע מה יקרה לכולנו אם הוא יכנס לאולימפוס " אומר זאוס
"אני יודע ,אבל מה עם הרה וונוס ? הן עוד לא חזרו מהמשתה " אומר איאס
"איאס חמוד ,הרה היא אשתי ,וונוס היא חברת ילדות טובה ,תאמין לי שקשה לי לסגור את האולימפוס כשהן בחוץ אבל סמוך עליי שאין ברירה" אומר זאוס
איאס מביט ברצפה ומפחד להסתכל שוב למעלה ,הפחד שלו התעצם פי כמה אחרי המילים הכואבות של זאוס .
"זאוס !" צועקת דמטר כאשר מגיע מבחוץ הארמון
"שלחתי מסרים לכל האלים ,כולם יודעים שתוך שניות ספורות האולימפוס נסגר" אומרת דמטר .
"תודה לך" אומר זאוס ומוריד את ראשו ואז מעלה אותו שוב ומסתכל על השעון הענקי שעל הקיר המזרחי של האולימפוס ,השעון הגדול הזה ,שבעצם ייעצר כאשר האולימפוס ייסגר".
איאס נראה חושב ואז הוא קולט פתאום "רגע זאוס ,מה עם וולקן?"
זאוס פותח את עיניו ומבין שהבחור הצעיר צודק "הבן שלי !שכחתי שהוא לא באולימפוס!" צועק זאוס
"הוא במשכן הדין ,הוא לא יספיק להגיע בזמן הזה" אומרת דמטר לזאוס

משכן הדין

"צר לי לבשר כי הנך נשפט על בגידה באלים, באמונתך בהם ובזלזולך בפסלים שלהם " אומר וולקן לאחד האזרחים
אחד העוזרים מתקרב לאוזנו של וולקן ואומר לו שם משהו בלחש.
"ובכך אני גו זר עליך שאתה זכאי" אומר וולקן
"מה?"
"מה?"
קולות רבים של פליאה נשמעים במשכן הדין ולא מבינים מדוע השופט של האולימפוס הוציא את האזרח זכאי .
"ועכשיו כולכם ,משוחררים" אומר וולקן
אף אחד לא זז ממקומו ,האזרחים רוצים תשובות על המשפט כפוי הטובה הזה ."אנחנו רוצים תשובות !" צועק אחד האזרחים
"אתם רוצים תשובות?!" זועם וולקן כאשר שואל אותם
"כן!" "כן!!" עונים לו האזרחים במשכן הדין
"טוב ,יש לכולכם כמה דקות למצוא מחסה ולנסות לשרוד עד שהכול ייגמר ,כי כנראה סופנו הגיע " אומר וולקן
"רציתי שהאזרח הזה ישיג את חייו בצדק האחרון ,ולא במשפט האחרון שכנראה נעביר באולימפוס" אומר וולקן

"תודה לך אלי!" אומר האזרח מנשק את רגליו של וולקן ומסתלק משם וביחד איתו גם כל האזרחים שהיו במשכן הדין
"אתה! בוא רגע!" צועק וולקן לאחד העוזרים "אני רוצה להעביר מסר דרך דמטר לאבא שלי" .
"כן אדוני ,אין שום בעיה" אומר העוזר של וולקן.



האולימפוס

"הוא במשכן הדין ,הוא לא יספיק להגיע בזמן הזה" אומרת דמטר לזאוס
אז נצטרך לעשות משהו בנוגע לזה כי אני לא אתן לוולקן להישאר בחוץ כשכל זה קורה
"רגע .. יש לך מסר ממנו" אומר דמטר
דמטר היא כלי התקשורת בין האלים ,היא מקבלת בראשה מסרים מאל , שרוצה להעביר את מסרו לאל אחר או לכל האלים של האולימפוס .
"מה הוא אומר במסר?!" שואל זאוס וממתין סקרן.

"אבא ,
הבנתי כבר מה קרה ומה עומד לקרות בעוד רגעים ספורים לאולימפוס ,רציתי להגיד לך שאתה יכול להשאיר אותי מאחור, אני מבטיח לך שאני אנסה לשרוד ,אני מבטיח לך שאני אמצא אותם.
גם אם אאבד את חיי אני מבטיח שאמצא אותם והם יצליחו לתקן את המצב ,למרות שזו רק אגדה אבא ,למרות שזו רק אגדה ,זה גם מה שבטח אומרים עלינו איי שם בעתיד ,שאנחנו סתם עוד אגדה או סיפור יפה להקריא לילדים לפני השינה
אבל אני בטוח איפשהו שהם שם ,אני אמצא אותם ,את ארבעתם .
והם יצליחו להציל את האולימפוס .
אני אמצא את פרשי התקווה!"

וולקן.

דמעות עולות בגרונו של זאוס כאשר הוא מקבל את המסר הזה.
לפתע מהדלת של הארמון נכנסים שאר האלים שכן הספיקו להגיע וביניהם גם הרה וונוס שהצליחו להגיע "זאוס!" צועקת הרה ומחבקת את זאוס .
"יהיה בסדר אשתי ,יהיה בסדר" אומר זאוס
אבל מה עם וולקן ? מה עם הבן שלנו?" שואל הרה כאשר הידיים שלה מלטפות את פניו המזוקנות של זאוס
"הוא אמר שהוא ינסה למצוא אותם" אומר זאוס
"הוא אמר שהוא ינסה למצוא את פרשי התקווה".

ובכך מהיער השחור עולה הפחד ומגיע כדי להציף את האולימפוס ובכדי להשתלט עליו ועל כל האלים ובכדי להשיג את כוחותיהם של כל האלים ובכך להיות החזקים והרעים בעולם.
שלושת האלים השחורים ,וביניהם "האל האפור" שמכונה אפולוניוס מגיעים כדי לנסות להשיג את כס המלכות .

בטח תמיד חשבתם שהאלים היוונים הם סתם אגדה .. אז תנו לי לחדד לכם את זה ,האולימפוס ,האלים ופרשי התקווה הם לא אגדה.
אני מבטיח לכם את זה אישית.
כי לפעמים הדברים הנראים לעין הם לא באמת הנכונים
המוח האנושי בנוי כך שנחשוב בצורה מסוימת וכשאנחנו חושבים אנחנו בטוחים שהדבר הזה הוא הנכון, אנחנו מתחילים להכריח את עצמנו שזוהי האמת , אבל האם זוהי באמת האמת ? או משום מה אנחנו בוחרים להאמין בה כי אין לנו דבר אחר להאמין בו ?
ואם נתחיל להאמין באגדות ? האם אגדות הם נכונות ? או מישהו סתם ניסה להכתיב לנו איזו מציאות ? כנראה שלעולם לא נדע..

המשך יבוא...

זה הקטע של הסיפור הזה ,2 סיפורים שמתנהלים בו זמנית ולבסוף הסיפורים מתנגשים.

אשמח לעוד תגובות

אהבתי מאוד את הסיפור עד עכשיו ואשמח לעקוב
אבל יש כמה טעויות בשמות של האלים ובהקשרם (עירבבת בין המיתולוגיה היוונית למיתולוגיה הרומאית)
אם התכוונת ליוונית אז :
נפטון - פוסידון
ונוס - אפרודיטה
וולקן - הפייסטוס
ואם התכוונת לרומאית אז :
זאוס - יופיטר
דמטר - קרס
הרה - יונו
חוץ מזה אפרודיטה/ונוס היא ביתו של זאוס/יופיטר ולא חברה שלו ואם התכוונת למיתולוגיה הרומאית איאס לא קיים שם...

אבל בכל מקרה הסיפור מעולה ומאוד אהבתי אותו

קראתי את הסיפור והוא ממש יפה!
יש כמה טעויות בתחביר ושגיאות כתיב אבל מתרגלים..

פורסם במקור על ידי iphoneguy

אהבתי מאוד את הסיפור עד עכשיו ואשמח לעקוב
אבל יש כמה טעויות בשמות של האלים ובהקשרם (עירבבת בין המיתולוגיה היוונית למיתולוגיה הרומאית)
אם התכוונת ליוונית אז :
נפטון - פוסידון
ונוס - אפרודיטה
וולקן - הפייסטוס
ואם התכוונת לרומאית אז :
זאוס - יופיטר
דמטר - קרס
הרה - יונו
חוץ מזה אפרודיטה/ונוס היא ביתו של זאוס/יופיטר ולא חברה שלו ואם התכוונת למיתולוגיה הרומאית איאס לא קיים שם...

אבל בכל מקרה הסיפור מעולה ומאוד אהבתי אותו

זה סיפור דמיוני ,אז אני לא השתדלתי לא לשלב פה ושם ,התכוונתי ליוונית בלבד אבל אם ייצא לי שילוב פה ושם אז זה לא כזה משנה כי זה דמיוני.