נושא: הסיפור הישן שלי~פרקי הסיום יפורסמו מהיום עד מחרתיים~

אורח מכוכב אחר:בי טי-פרק שישי
ראיתי את פסיידאק שוכב בתוך פיו של אגרון ושאלתי אותו אם הוא בסדר. התברר שהוא קיבל כמה צלקות וכוויות אבל חוץ מזה הוא בסדר,פתאום אגרון נעלם והשאיר את פסיידאק. הופיע מולנו אלג'ים מבולבל שלקח מהכתר של פסיידאק דגימה. הדגימה הוכנסה אל ידיו ואז הוא התפתח לבייהיאם ענקי שהתחיל ללכת משם. ניסיתי לעקוב אחריו אבל לא הצלחתי,פתאום פקחתי בטעות את העין החמישית והפעלתי בעזרתה מתקפת וולט כחולה שבעזרתה קפצתי עליו והשגתי אותו. הוא סובב את ראשו 180 מעלות אחורה ושאל אותי מה רציתי ואיך הפעלתי את זה. אמרתי לו שקיבלתי את הכוח הזה ואני לא יכול לשלוט בו עדיין והוא קורה לי בטעות,הוא אמר שהוא יעזור לי לשלוט אם אני אפעיל מחדש את החללית שלו בעזרת הכוח שלי והסכמתי. הוא אמר לי שהכוחות שלי מופעלים על ידי הרגשות שלי ועד שאני לא אדע לשלוט על התחושות שלי הוא לא יוכל לעזור לי. כשיניסיתי לדבר איתו עוד פעם הוא נעלם ואני חזרתי לכפר הגולדאקים בזמן שפסיידאק היה קינגדאק וכולם היו קפואים בזמן.ראיתי את אלג'ים שוב ושאלתי אותו איך הוא עשה את זה ואיך הוא חזר לצורה הקודמת שלו והוא ענה "אני בא מהעתיד ויש לי סוג של כוחות שליטה בזמן,עצרתי את הזמן כאן כי פה זה מקום מושלם ועדיין לא ירד הגשם.אני צריך ממך הטענה,ואני צריך עוד די.אן.איי מתאים כדי להישאר בייהיאם." הסכמתי להטעין עכשיו אבל הזהרתי אותו שאולי אני לא חזק מספיק ואז הוא הראה לי את החללית,הוא עצמו. הוא השתנה לצורת חללית והראה לי שאני צריך פשוט לירות עליו את מכת הברק הכי חזקה שאני יכול. שלחתי מכת ברק עצומה אליו ואז הוא התחיל לזהור באדם שלאט לאט השתנה לכתום או לצבע מעבר אחר בין אדום וצהוב אבל אז לא היה לי יותר כוח. הוא חזר לצורה הרגילה ותקף אותי עם מכת ברק בצורת כוח נסתר שהפילה אותי על אבן המלך של קינגדאק. הכדור השחור שלי התעופף יחד עם אחד מניבי הקרח שנכנס לתוך חור המנעול האמצעי ופתח את הכדור. מה שהשתחרר היה סופה ענקית שחישמלה את בייהיאם ואיידה אותו ממש.מתוך הענן שיצר את כל הסופה נשמעו שאגות.השתמשתי במתקפת וולט שתעטוף את כולי להכי הרבה זמן שאני יכול ואז הצלחתי לעוף אל תוך הענן,כמה ברקים טענו אותי בדרכי ופתחו את העין החמישית שבעזרתה חשמלתי את דרכי לפסגה. שם חיכה לי שלד שחור וחלוד ממתכת לא מזוהה שהיה בצורת דרקון. לידו ראיתי רוח רפאים בצבע כחול של סוג של דרקון והבנתי שכנראה הדרך ללכוד את הדבר הזה זה לנעול אותו מחדש בכדור השחור שלמטה. קפצתי מהענן חשוף לחלוטין ודאיתי באוויר למשך כמה דקות שאחריהן התרסקתי לאדמה. לקחתי את הכדור אבל לא יכולתי לעוף עוד פעם,לא יכולתי לזוז יותר.גייסתי את כל הכוחות שהיו לי ופתאום קרה משהו לא ייאמן. אני עפתי למעלה כשהעין החמישית פקוחה והפעם היא הייתה בצבע סגול ששינה את כל שאר עיניי לאותו צבע. יריתי לאוויר חמישה ברקים כחולים ורודים שפינו לי שטח בענן שם זרקתי על הרוח ההיא את הכדור ששאב לתוכו את כל הסופה וננעל מחדש כשהוא משנה מראה וחרוט עליו מסר "בכל פתיחה הרוע מציף,חזק עוד יותר. כמו בתיבת פנדורה אבל נוראי ואף קודר עוד יותר." הצמחתי כנפיים בזמן השינוי וגדלתי עוד יותר,הפעם השתמשתי במתקפת על חושי שאני לא אמור ללמוד. בייהיאם חזר ואמר לי משהו נוסף לפני שטס הביתה "יפה מאוד.השינוי שלך כבר התחיל,ג'ולטיק רגיל נטען לגלבנטולה אבל אתה לא רגיל.אני לא יכול לספר לך מה קורה לך או האם זה טוב או רע. אבל תזכור,עם כוח באים גם תגמול ואחריות. ועם האמת באה הנחישות.". פתאום צמחו לי ניבים וקיבלתי שיערות פלדה צהובות. ניסיתי לחזור לחבריי אבל מסר לא ברור גרם לי להתעלם מהם ולהמשיך אל מחוץ ליער,אל תוך הר מגנטייז. אני חשבתי שאמעך את ההר אבל מתברר שהוא פשוט יצר שדה מגנטי שהסתיר משהו מאחוריו. זאת הייתה העיר האבודה,פוקימופוליס. בני האדם שם סגדו לפוקימונים והבינו את שפתם. אבל מה שהכי עניין אותי היה שברגע שנכנסתי לעיר חזרתי להיות ג'ולטיק נורמלי.כשהילכתי בעיר ראיתי את הפוקימונית הכי יפה שראיתי אי פעם,טליה. האומבריאון היפה ביותר מכולן.

פנטום הדראדיגון-פרק שביעי
ניסיתי להתקרב אבל היא ברחה,רדפתי אחריה עד שהגענו לנהר והיא קפצה לתוכו. אני לא יכולתי מכיוון שאני אתחשמל ואחשמל כל דבר בדרך וככה עצרתי. בדרכי ליציאה שמעתי את הפוקימונים והאנשים רועדים מפחד ושואלים זה את זה מי יהיה אמיץ ויקריב את עצמו.שאלתי אותם על מה הם מדברים והאקסורוס זקן ענה לי "לפני המון זמן חי פה דראדיגון,הוא נלחם בנו כל הזמן והרס את העיר. כשהוא יצא אנחנו בנינו את ההר כדי שיסתיר את העיר מפניו והוא נעלם אבל בזמן האחרון הוא כאן שוב וטורף יצורים. לפני שהיצור נאכל שומעים סוג של מוזיקה שמהפנטת את הקורבנות ואז בסוף השיר דראדיגון מציץ ואוסף את הארוחה." החלטתי לנסות לחקור וחיכיתי עד חצות. בחצות בדיוק התחילה מוזיקה מלחיצה שלא השפיעה עליי או על מי שקרוב אליי אבל השפיעה על חמישה קארבלאסטים זוהרים שעיניהם זרחו בכחול והם מילמלו את המילים "חייבים להאכיל את האדון".
ניסיתי לעצור בעדם עם יריית חוט אבל הם המשיכו ללכת.השתמשתי במכת ברק ולמרות שהם התחשמלו הם נרפאו בשניות,אז הם השתמשו במספרי אקס עליי. קפצתי מעל המתקפה והתחמקתי,הפעלתי על זה שהכי התקדם נשיכת חרק שגם היא לא השפיעה. כמעט התייאשתי אבל אז החלטתי להמשיך איתם כדי להפסיק את המקור. הגענו למערה ענקית בצורת דרקון שבפנים היה בור ענק,כשהקארבלאסטים עמדו על אחד מהסלעים שמערה השירה נפסקה ואז אותו קול אמר להם לקפוץ לבור כל עוד הם מהופנטים. כשהם דאו באוויר וצרחו יצא מתוך הבור הראש של דראדיגון שאכל אותם בשלמותם ואז חזר למחתרת,ראיתי זוהר כחול בקיר המערה שהתחיל לזוז בתנועות ריצה.רדפתי אחריו באינטנסיביות ובקשיי נשימה. שמאל ימין,שמאל ימין,שמאל ימין וככה המשכתי עד שנפלתי. הגעתי לסוג של מעבדה נטושה ובתוך אחת הקופסאות הייתה מכונה לא מזוהה. היא התחילה לחייך ואז זהרה והפכה לרוטום.היצור חישמל עם מכת ברק שכיסתה את הפלזמה שלו.למזלי ספגתי את זה אבל אז הוא נכנס לתוך מכונת כביסה וירה תותח מים שכמעט הדביק אותי לקיר ואז התחשמלתי בגלל המים. הוא יצא ממכונת הכביסה ונכנס למייבש שיער והתחיל להעיף אותי מעלה ומטה ועוד פעם ועוד פעם עד שהמייבש הפסיק לזהור. נשמע שקט מחריש שממש צעק שמשהו רע עומד לקרות ואז ראיתי את כל המכונות בחדר הזה זוהרות וכל אחת מהן נושאת את הפנים של רוטום ומתחילה לתקוף אותי.קיבלתי כל נזק אפשרי ושכבתי שם,מחכה לסוף.רוטום ירה אליי מכת ברק חזקה ביותר מכל אחת מצורותיו וזה הטעין אותי לגמרי.הרסתי את רוב המכונות אבל אז הוא העיף אותי מהחלון של המעבדה בעזרת מתקפת מים ענקית. הוא שרף את הדשא הענק שמחוץ למבנה וגרם לי כוויות,אז הוא הפך למכסחות דשא וגרס את מה שנשאר כולל חלקים מפרוותי.הוא העיף אותי באוויר ותקף אותי עם אש שאחריה באו מים ואחריהם סופת עלים. בזמן שדאיתי באוויר הוא הפך לאחד ובזמן שהגוף שלי ניסה להתרפא הוא הקפיא אותי ושאב אותי לתוכו.כשהתעוררתי הייתי בתוך גוש קרח שלידו גושים אחרים של קרח שמכילים יצורים אחרים כולל קארבלאסט אחד.ראיתי דרך החריץ שהוא עבד בשביל פוקימון שחור שעובד בשביל דראדיגון כנראה ואז הוא פלט אותי החוצה,לתהום.נפלתי במשך קילומטרים ונחבטתי במשך ימים עד שנחתתי.הגעתי למערה שהכילה מעיינות חמים ושם היו תקועים גושים של קרח שניסו להפשיר.הצלחתי לנחות באחד המעיינות והמסתי את הקרח.פתאום בא אליי פרופסור בעל משקפיים וגוון עור לבנבן שלבש בגדים קרועים של פרופסורים.הוא הפך לזורוארק ואז שאל אותי אם הרוטום שלח אותי לכאן,ניסיתי לענות לו אבל לא יכולתי לדבר. הפה שלי נפתח אבל לא יצאו ממנו מילים ואז בלי שום אזהרה רוטום שיחרר אותי אל תוך הבור של דרודיגון..
נפלתי מטרים אבל אז נחתתי ולא בתוך קיבה אלא בתוך עץ רקוב שחור שהכיל בתוכו את רוטום אשר ירה עליי מכת ברק עוצמתית עד שכבר לא יכולתי לספוג אותה. אני איבדתי הכרה ואז פתחתי עוד שלוש עיניים שכולן זהרו באדום,נעשיתי ענק ובעל תשע רגליים צבעי סגול ואדום.קיבלתי את החלק האחורי של גלבנטולה וכשפתחתי את הפה יצאו ממנו שאגות של חיה,איכשהו אני יריתי אש אל רוטום מכל איבר בגופי ואז השתניתי לבעל צבעי כחול ואפור עם עיניים כחולות וניבים מקרח. יריתי אליו קרן קרח ענקית מאותם איברים ושתי המכות חיסלו אותו,הוא הפסיק לזהור והפך ללבן תוך כדי שהוא משתנה לכדור כמו הכדור השחור רק בצבע הנגדי.דראדיגון הופיע מתוך הבור וירה עליי אש. הוא התחיל להשתנות והפך לסוג של כתם ענק ולא ברור. השיניים שלו הפכו לחרבות בצורת הקרניים של טראקיון,ויראזיון,קובאליון וקלדאו,ניסיתי להילחם בו ולירות את המתקפות המיוחדות של העיניים שלי אבל כל אחת מהן פיספסה אותו בקילומטרים עד ששתיים פגעו בו והוא לא הרגיש כלום מהן.קפצתי אליו תוך כדי שאני גודל לצורה הכי מאסיבית,ענקית וחזקה שיש לי בתקווה שזה יספיק כדי לעצור אותו.

מעכשיו הכול ישתנה בסיפור,מחר אולי יעלה פרק נוסף

הדברים שמשתנים-פרק שמיני
הוא הדף אותי כמו זבוב והעיף אותי לאוויר עד שנתקלתי באבן ואיבדתי הכרה.כשהתעוררתי ראיתי את טליה יחד עם אקסיו,פסיידאק,אבי,אימא,סבא,סבתא וכל שאר המשפחה שלי שכנראה חזרה לחיים.וראיתי את הפיה הירוקה שהביאה אותם חיים מהתקופה שבה הם חיו ולידם היה את מיוטו וד"ר פוג'י יחד עם כל השיבוטים והג'נסקאטים והפיקאטואים סימן וי.מיוטו קרא לשני יצורים אחרים שדמו לו קצת:למיו ולמיות'רי שעכשיו גם היה בעל ראש ענק וזנב שעשוי מנחשים.טליה הסבירה לי מה קרה בקולה העדין והמלאכי:"אחרי שעפת אני ראיתי אותך מדמם והשתמשתי בכוחות שלי כדי לקרוא לעוזרים של דראדיגון ולאנשים שיעזרו לך."כשהיא סיימה את החלק הזה באו כל ההתפתחויות של איווי בליווי האנשים מפוקימופוליס ובאופן מפתיע גם אלג'ים,עשרות דראוזים וזזאדים יחד עם היפנו אחד ומונה שריחפה יחד עם חבורת מושראנות. "אני יודעת שאתה לא מבין מה הכוחות והעוזרים של דראדיגון אומרים ובגלל זה אני אסביר:כשהייתי איווי קטנה ננטשתי ליד הבור של דראדיגון והוא ריחם עליי ולימד אותי מה טוב ומה רע,בדרך מוטעית כמובן.הוא לימד אותי על העולם ולימד אותי לשיר עד שיום אחד התפתחתי לאמבריאון וגיליתי שבעזרת הסימנים שעליי אני יכולה ליצור ויבראציות חלשות שגורמות לאנשים לעשות מה שאני רוצה עם ויבראציות בתת מודע שלהם וכך הזנתי את דראדיגון.הייתי העוזרת העיקרית ואפילו הובטח לי לקבל את פוקימופוליס כשדראדיגון יכבוש הכול אבל אז אתה הגעת והערת אותי בעצם.לא הייתי מודעת לנזק שאני עושה ובזכותך נעשיתי מודעת בפעם הראשונה,אני הפסקתי עם זה וברחתי מדראדיגון כדי שהוא לא יעשה לי שום דבר.כשהיית רדום במשך שנה אני אספתי את כולם וברחנו מהעיר שנכבשה על ידי דראדיגון.אנחנו עכשיו במעבדה של דוקטור פוג'י בעבר." אני נדהמתי וחיפשתי את הכדורים והחרבות.הכדורים שסחבתי בתיק שמצאתי מזמן נעלמו אבל החרבות היו לידי.טליה המשיכה וזה כנראה היה החלק האחרון "אתה הנבחר שסופר עליו באגדה של קיורם וחרבות הצדק." עצרתי אותה ושאלתי אותה מה זאת אומרת כי באגדה שאקסיו סיפר לא היה שום נבחר.היא המשיכה "סופר באגדה המלאה על נבחר שיהיה השליח של הצדק ועל השליח של קיורם.השליח הוא כנראה דראדיגון וזה למה הוא צריך את הכדור השחור והכדור הלבן,כשהם ייפתחו ביחד הם אמורים ליצור את הכאוס שישחרר את קיורם וייתן לו כוחות אדירים חדשים.אתה צריך לשלוט בכוח הצדק כדי לקבל אפילו הזדמנות להביס את דראדיגון." איש זקן אחד יצא מתוך ההמון ואמר שהוא ילמד אותי את הזימון של חרבות הצדק כשיגיע היום היחיד בשנה שבו אפשר לזמן אותם,יום שבת הקרוב. עד אז כולם הבטיחו ללמד אותי את הכוחות שלהם,היפנו היפנט אותי כך שאני אלמד את כוחותיו כשאתעורר ומתברר שכבר למדתי אותם.לפני שהאחרים הספיקו ללמד אותי הגיע מרחוק קולרס בעצמו כשהוא מחזיק מזוודה שבתוכה נמצאים חפצים עתיקים וכמה מאובנים. הוא הסביר שהוא נלחם מול דראדיגון והפסיד לו את חייו,הוא רצה להביא לי את החפצים האלו לפני שהוא ילך מהעולם הזה. כשהוא הניח את המזוודה הוא כרע ברך ושכב על האדמה בלי נוע,הוא לא זז במשך כל מה שעתיד לקרות מהנקודה ההיא.ראיתי בספר שהיה בתוך המזוודה סיפור: לפני המון שנים,בני האדם חיו בעולם הזה לבדם. היה יצור אחד שהשקיף עליהם והוא הגן עליהם מסכנות שאורבות במימדים המקבילים במשך כל יום ויום עד שבסוף הוא הובס,חלוש ופגוע הוא העביר את כוח חייו לתוך שני תכשיטים שקרא להם "תכשיט החיים" ו"תכשיט המוות". שניהם הגיעו לעולם בני האדם במקרה ואדם בעל לב ענקי שנאמר שהיה הנדיב והנחמד ביותר שנולד אז קיבל את תכשיט המוות ותכשיט החיים. הוא הפך לרשע בזכות תכשיט המוות וזנח את תכשיט החיים,הוא תיכנן לכבוש את העולם וכמעט הצליח בעזרת יצורים ששיחרר מתוך תכשיט המוות. תכשיט החיים שיחרר יצורים אחרים שהיו בעצם הפוקימונים שקיימים בעולם בצורת האגדה שלהם,צורת האגדה נתנה להם כוח אין סופי והיא הוסיפה לכל אחד מהפוקימונים סוג נוסף, סוג אור. הם הביסו את הדסטרומונים(היצורים שבאו מתוך תכשיט המוות) וכלאו אותם בתכשיט,אומרים שביום שבו יתעוררו חרבות הצדק הן יזדקקו לחלקים של תכשיט החיים ושהכדורים יזדקקו לתכשיט של המוות בשביל השחרור של קיורם,הדסטרומון האחרון שנשאר מחוץ לתכשיט.

לשייף את חרבות החיים-פרק תשיעי
ראיתי שם גם ציור קיר עתיק שבו נראה קינגדאק מחזיק את אחת החרבות יחד עם מיוט'רי שמחזיק חרב אחרת ולצדם גם אני שמחזיק חרב וגם קולרס!? זה נעשה ממש מוזר פתאום בעיקר כשראינו את ברטיק ששיחררתי במגדל ואת רוטום שתוקפים יחד אתנו את קיורם ואת הדסטרומונים שמובלים בידי טליה כשלצדנו דראדיגון. מה שהכי הפחיד אותי היה ששם הספר היה אורקל,כלומר שהוא מנבא את העתיד! לא יכולתי להראות את זה לאף אחד ומיד אחרי כל זה היינו חייבים ללכת למצוא את תכשיט החיים,אז חיפשתי בדפים אחרים בספר ופתאום ראיתי בדף אחד את הפאזל שהיה במגדל הלבן וכולנו התחלנו לחזור אל היער הקפוא. כשהגענו שמתי לב שהינאמות הקפואים כבר לא היו שם ובמקומם עמד ינאמגהזאור ענקי בעל חמישה ראשים ועשרה כנפיים. היה לו די על הצוואר והוא קרא לעוד עשרה כמוהו. אני הפכתי לג'ולטיק הענק בעל כוחות הקרח והפעם התכסיתי קרח וקיבלתי ניבים שעשויים מנטיפי קרח,יריתי קרן קרח כמו בפעם הקודמת על היתושים המגודלים האלו והם נשארו בתוך קרחון אחד עד שהם התחברו שוב והפכו לקיורם! הקיורם הזה היה הרבה יותר חזק ממני והפיל אותי במכת נוקאאוט אדירה ועוצמתית אחת ובודדה.פסיידאק הפך לקינגדאק וטליה הפעילה את כוחות השליטה שלה,מיוטו ושאר השכפולים השתמשו בטלפתיה ותכננו התקפת אנרגיה על חושית משותפת ובאותו זמן גם המונות והמושראנות הפעילו את כוחות השליטה בחלומות שלהם יחד עם כוחות ההרדמה של הדרוזים,זזאדים והיפנו. כל אלו לא פגעו בקיורם בכלל ואז הוא צעק משהו לא ברור וקרא לאגרון שתקף את פסיידאק. האגרון ירק החוצה את חתיכת הפאזל שהייתה חסרה בביקור הקודם שלי במגדל ואמר לנו בעברית תקינה "יש לכם עד שקיעת השמש להשלים את הפאזל ולהשיג את מה שמאחוריו או שאני,השומר של הקיר הזה אהרוס אתכם במו ידיי ה.. הרסניות!". תפסתי את החתיכה והשתמשתי בירייתי חוט מהפה שלי כדי להיכנס לתוך המגדל ואז שמתי את חתיכת הפאזל במקומה. הקיר זהר יחד עם כל המגדל והאדמה רעדה יחד עם המגדל כולו,הקיר התמוטט לחתיכות קטנטנות שנעלמו במהירות ואז ראיתי את המבחן שלי. ראיתי את חמשת הקאראבלסטים הזוהרים וכולם התחילו להסתובב אליי תוך כדי שהם ממלמלים ביחד "למה לא הצלת אותנו!?",שמתי לב שאנחנו היינו בדיוק ברגע שבו הם נפלו וכמה שניות לפני שהם נטרפו. זאת הייתה ההזדמנות שלי להציל אותם,אז הצלחתי לירות חמש מכות ברק ביחד ולגרום לרוטום להתעלף ולשחרר מתוכו בצורת הכפור(כי אני זכרתי שהוא הפך אחד מהקאראבלסטים לאוכל קפוא) את כולם כולל בריזה קפואה שהקפיאה את המערה ואת כל העיר. אז רוטום התעורר וקרא לברטיק,שניהם ביחד הקפיאו כמעט את כל העולם ואז יצרו הר קפוא ענקי שבראשו היה כנראה מבחן נוסף.הייתי צריך לקחת את החרבות ולהשתמש בחרב המתאימה כדי לשלוף את תכשיט החיים והיו לי בדיוק חמש טעויות לטעות,הכנסתי את כל החרבות ביחד ולא יכולתי לשלוף אותן,הן נתקעו ולא יצאו.החרבות זהרו במין אור ירקרק-כחלחל כזה כמו תכשיט החיים ואז כשנגעתי בהם הורגשו פעימות לב חיות. הארבעה שיחררו את לוגיה ושלושת הציפורים האגדיות,את הו או ושלושת הכלבים האגדיים,את שלושת הג'ינים,את גראודון,קיוגר ורייקואזה. אז השתחררו שלושת חרבות הצדק שאחריהן קלדאו בצורת הנחישות.הג'ינים שינו את עצמם לצורות טריאניות,הציפורים הפכו לזאפמולקונו(מי שקרא את המנגה יבין מי זה),הכלבים הפכו את עצמם לשלושה דרקונים ענקיים שהתחברו לאריה דרגון אחד ענק(בא מליגת הפוקימונים\פוקימון ארנה\משחק אחר שנוצר ככה?!),הו או נשרף בלהבות זהובות,חרבות הצדק חוץ מקלדאו שכבר השתנה עברו שינוי שהפך אותם לשריריים יותר ובעלי קרן שבאמת עשויה מחרב,הם קיבלו את הרעמה כמו של קלדאו ומשהו מיוחד לכל אחד מהם: ויראזיון קיבל עלים חדים כתער על כל גופו,טראקיון קיבל הרי חמר מגבו,קובאליון קיבל מסמרים על כל גופו ואז לוגיה שינה את עצמו לבעל זנב של ארטיקונו,כנפיים בצבעי הכנפיים של ארטיקונו,רעמת נוצות על ראשו וגוף בצבעי ארטיקונו. אז אני שלפתי את החרבות אבל הצלחתי רק שלוש מתוך הארבעה ובדיוק אז הזמן עמד להיגמר. החדר נעלם וחזרתי ליד אגרון שהובס על ידי האגדיים ששיחררתי וכולם כולל כולם הצדיעו\ניסו להצדיע לי תוך כדי שאמרו "אנחנו ממתינים לפקודותיך,אדון ג'ולטיק!"
ההתחלה של הסוף-פרק 10
אני החלטתי שאנחנו נתקדם עד הזריחה ליער הקפוא ומשם נכין את תוכנית ההתקפה. למחרת החלטנו לפי הספר שקולרס נתן לי,האורקל,איך לתכנן כל פלוגה ולאן היא תלך. אני,הגופה של קולרס,טליה,פסיידאק,אקסיו וברטיק יחד עם רוטום ולוגיה היינו המפקדים של הפלוגה שהייתה צריכה להביס את קיורם ודראדיגון,הייתה לכל פלוגה קרן שבעזרת זה שננשוף בה נוכל לקרוא לפלוגות האחרות במצב סכנה. הגענו לפוקימופוליס שאז כבר לא רק שלא הייתה חבויה אלא כל מה שמסביבה היה הרוס,קפוא,שחור,אפל,ספק מת,ספק חי ומצאנו שם את דראדיגון. הוא השתגר אליי אבל אז לוגיה השתמש בצורת ארטיקונו שלו והקפיא את היד של דראדיגון ממש לפני שעף עליה וריסק אותה לחלקיקים. דראדיגון ציחקק קלות ואז מלמל בין הצחקוקים "תכשיט המוות יופעל בקרוב. אתם כולכם תמותו מידיו של קיורם,הוא עכשיו שלד שקפוא מתחת להר,אני עומד למצוא אותו בכל שנייה ואז הוא יתעורר." פתאום נשמע מההר קול של להקת דיגלטים ואקסקדרילים שצועקים לדארדיגון שהם סיימו.ראינו שלד ענקי של דרקון ואז ברטיק ורוטום שיחררו קולות זעם כששני גריימרים החזיקו את הכדורים שלהם,כל אחד אחד והם הקפידו להתרחק זה מזה. אני ורוטום ירינו עליהם מכות ברק וזה גרם להם להחליק אחד אל השני מה שגרם לכדורים לגעת זה בזה ויצר פריקת מתח עצומה. פריקת המתח ההיא טיגנה את כל מי שהיה על ההר ואת ההר עד שנשאר רק השלד של קיורם ודראדיגון,פיסה קטנה מגריימר זחלה אל ברטיק ולקחה ממנו את הטפרים שלו כדי להכניס אותם לכדור השחור ואותה פיסה גם לקחה חלק מהפלזמה של רוטום כדי להכניס אותו לכדור הלבן. הכדורים נפתחו,מהכדור השחור שוחררה סערה איומה של ברקים וגשם בערך בכל פוקימופוליס שעכשיו כוסתה במין בועה לאורך ולרוחב כולל מתחת לאדמה,הבועה ריחפה ואז נפתח גם הכדור הלבן ששיחרר הרי געש מתפרצים ושריפות יחד עם דרקון מטושטש לבן. הדרקון הלבן והשלד השחור עם הרוח הכחולה השתלבו על השלד של קיורם ואז הוא נולד מחדש. הוא פקח עיניים והתחיל להתמתח כמו אחרי שינת לילה,הוא ריסק את האדמה שבתוך הבועה ואז קרא לחלקי גופו שנשארו מחוץ לבועה. קיורם ירה ברק עצום שחישמל והשאיר את כל הפלוגה במצב קשה,אז הוא הפך את הקרח שעל גופו בחזרה לצורת תכשיט המוות ושיחרר את כל הדסטרומונים. זחלתי באיטיות ובפתאטיות אל עבר הקרן ונשפתי לתוכה את כל האוויר שהיה לי,את כל הקילו חמצן.התעלפתי. כשהתעוררתי ראיתי את זאקרום ורשיראם מעופפים יחד עם כל האגדיים שהיו לידי ונלחמו בזמן שכל האחרים ניסו להגיע לפחות לשוויון יחד עם הדסטרומונים. לוגיה השתנה לצורת מולטרס וקיבל זנב של מולטרס,כנפיים וגוף בצבעיו יחד עם להבות על כל גופו. לוגיה והו או שרפו אזורים שלמים והצליחו להתיך את אגרון לנוזל מתכתי דביק.חרבות הצדק לחמו באומץ ועוז,הם הצליחו לפנות לנו את הדרך ישירות אל דראדיגון. הוא ירה עליי אנרגיה בצורת דרקון והעיף אותי אחורה כמה מטרים,אני ראיתי את ברטיק ורוטום מאחוריי וביקשתי מהם שיביאו לי את החרבות כדי שאוכל להשתמש בתכשיט החיים,הם הוציאו את החרבות אבל אז במקום למסור לי אותן הם דקרו אותי בהן! ברטיק שיסף את רגליי עם שתי חרבות עד שהייתי חסר רגליים ורוטום פשוט דקר את עיניי עם שתי חרבות שהוא שלח דרכן זרמים חשמליים.דראדיגון ירה עליי עוד שלוש מתקפות דרקון כאלו בזמן שברטיק ורוטום תקעו בי את החרבות,מיוט'רי הצליח להגיע רק כשזה היה כבר מאוחר מדי והוא קרא לטליה ולכולם. הם ייבבו מול גופי הגוסס והכאוב ובכו אוקיינוסים שלמים על גופתי.עצמתי את מה שנשאר לי מעיניי ונעשה לי קר,ידעתי שעכשיו כולם אבודים והכול בגללי,אם לא הייתי יוצא למסע הזה,אם לא הייתי פוגש את מיוטו כל זה לא היה קורה. לא הייתי מכיר את פסיידאק ולא הייתי רואה אותו הופך לקינגדאק או הופך למלך.לא הייתי רואה את אלג'ים המוזר מהעתיד ולא הייתי משחרר את הכדור השחור מה שגרם לעץ השחור להתגלות.לא הייתי פוגש את אקסיו ומגלה שהמשפחה שלי לא יכולה למות באמת.לא יכולתי להפסיק להיות הפרחח הקטן והמפונק ההוא,לא הייתי מכיר את טליה.פגשתי גם כמה אויבים,קיורם מקפיא העצמות,קולרס שאפילו הפך לטוב,דראדיגון שעמד לגרום לטליה להיות רעה. אבל אם לא הייתי פוגש את מיוטו או מכניס אותו הביתה או אפילו מתיידד איתו פשוט כולם היו שורדים.אני אמות עכשיו ואחריי כולם,חבל שהם יסבלו כשיכולתי למנוע את זה כל הזמן,אני מקווה שהם יגיעו לגן עדן לפחות,אני הולך לגיהינום על זה במאה אחוזים.הרגשתי טיפות קרות וקטנטנות זורמות על גופי המשותק ומדגדגות אותי כמו אחרי שהיפנו משתמש עלייך באלחוש עד שגם הראש שותאאאאאאאאאאאקקק......

יש טעם להמשיך? אין תגובות בכלל! אני מרגיש שאני מפרסם לקיר

מותר למנהל לעשות דאבלים בפורום שלא שלו??? P:
ולא משנה שזה לא דאבל אלא 4 ):
והפרק הרביעי לא רע (: