נושא: Pokemon - Medieval Wars

ציטוט
התרגיל שלך מצליח ואתה נעמד על חרבו של טוראק ומצמיד אותה לאדמה. "חיכיתי שתעשה את זה!" הוא צוחק, ובתנופה מרים את חרבו כשאתה עליה, ואתה נופל על הרצפה וגופך נחבט בקרקע בחוזקה. טוראק ממהר להצמיד אותך לאדמה ומניח את להב חרבו על גרונך. "אז, הכל הולך במלחמה, לא?" הוא מחייך אליך.


נו באמת איך הוא יכול להרים אותי


אני אומר לו ״נכון״ ומטיח את החלק הרחב של החרב שלי בפרצופו בתקווה שסוף סוף המתקפה שלי תפגע בו ואני אתחיל להשתפר

פורסם במקור על ידי smoker

בר:
עידן:
אתה נעמד מול המפלצת אחרי שהורדת את השריון וזרקת את המגן ומביט בה בנחישות. היא מחזירה לך מבט נוקב ומתחילה לרוץ לכיוונך, מכוונת את הקרן שלה אל ליבך במטרה לשפד אותך

אני פותח גם כן בריצה לכיוונך וצועק צעקת קרב גדולה. כאשר אני והיא מספיק קרובים ואני יודע שלא יהיה לה שום סיכוי לעצור פתאום או לברוח, אני מחליק ומרים את החרב כלפי מעלה כדי לגרום לכך שאני אחתוך את כל החזה שלה והבטן.

תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק XD
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.

לידי:
Oh well, לכל אזרח אמור להיות סוס, כדי לברוח ממפלצת או לעבור את המרחקים העצומים של העולם, ואני הנחתי שכשזייפת את מותך לקחת לעצמך סוס ופינקתי אותך בכזה. למרות שהוא כנראה ייהרג בשלב מסוים~ אם קראת את נושא המשחק, את תגלי שזה בעצם רפידאש שאולף לדהור בלבד ולכן לא יודע מתקפות ><"
--------------
את מתחילה להתרחק מהמפלצת באיטיות, בלי תנועות פתאומיות, וזה מצליח. נראה שהמפלצת נרגעת והיא מתיישבת ולא תוקפת אותך. את ממשיכה ללכת אחורה אבל לפתע מועדת ונופלת על המרצפות הקשות. המפלצת חושפת את ניביה ונוהמת ובזריזות קמה ורצה לעברך, לשונה מתנופפת ברוח וריר נופל ממנה על המרצפות בזמן שהיא מגבירה את מהירותה לעברך ופוערת את פיה לרווחה. את מבינה שאת לא תספיקי לקום בזמן וגם להתגלגל כדי לנסות להתחמק לא יעזור, וחייך כבר מתחילים לעבור כנגד עינייך, כשאת מבחינה בתזוזה בשמיים, ומשהו מתנגש בעוצמה במפלצת והיא מתגלגלת על המרצפות ושוברת אותן, מועפת אחורה כמה מטרים לפני שהיא נעצרת. את רואה ציפור חומה ענקית עם נוצות צהובות ואדומות שיוצאות מראשה וזנב נוצות מפואר בולמת את תעופתה עם כנפיה הגדולות, שדוחפות אוויר רב ומשאירות אותה באוויר. מאותה מפלצת מעופפת קופץ אדם צעיר בשריון אבירים מלא, כסוף ומבריק, עם חרב גדולה תלויה על גבו באלכסון. הוא ממהר אלייך ומקים אותך על רגלייך. "שלום. אני מצטער על הבלאגן. אני ארתוריוס, אבל את יכולה לקרוא לי גם ארתור, או ארטי. אני אביר במסדר השמיים, שהמבצר שאת נמצאת בו כרגע שייך לו, והוקם בשנת... טוב, זה לא משנה! אני מתנצל על החוויה העגומה שעברת, לא חשבתי שהוא יצליח להשתחרר. לכדנו אותו אחרי שהרגנו את שותפו האביר. הם היו ממסדר האופל. בתחילת הקרב לא חשבתי שאנצח, כי פידג'יוטו שלי נשרף בכנפו הימנית מלהביור ו... טוב, גם זה לא משנה! את בסדר? נפגעת?" הוא לא עוצר לשטף דיבורו לרגע ולמרות שמדי פעם מבטו נהיה חולמני במקצת את רואה את הדאגה בעיניו, וגם מצליחה לבחון אותו טוב יותר. עיניו כחולות ועמוקות כים, שיערו השחור הארוך אסוף בזנב סוס ונח על צווארו, אפו ישר במקצת, לחייו חיוורות ומצחו רטוב מזיעה. את יכולה לראות את תצורת השריון ולהבין שגופו שרירי ובנוי היטב, אך את מבחינה בצלקת ארוכה חותכת באלכסון את לחיו השמאלית מלמעלה למטה. "את בסדר?" הוא שואל שוב, מנער אותך קצת כדי לוודא שאת לא בהלם.

קאי:
"אנוביס! את עוד תאחרי לטקס הסיום שלך! זה לא מכובד! תתארגני כבר, עצלנית! את אישה, את אמורה להיות חרוצה, לא לרבוץ במיטה כל היום!" את שומעת צעקות רמות שמכוונות אלייך ולפני שאת מספיקה לפקוח את עינייך ולקום מהמיטה מצליף בראשך חפץ מחוספס שמרעיד את ראשך מעט מעוצמת הפגיעה. "זאת הייתה המגבת שלי. תקבלי עוד מכה כזאת אם תמשיכי לרבוץ במיטה יותר משתי דקות!" שאג עליך קול נשי אך קשוח, ואת מבינה שזאת לאנה, מנהלת אגף המתמחים של מסדר האש. "לב האבן", זהו כינוייה. "זוזי!!!!" היא צורחת עלייך, ואת קופצת מהמיטה בבהלה ורצה לבית המרחץ לשטוף את פנייך כדי להתעורר. את מתלבשת מהר בעוד לאנה צועקת עלייך, כלל לא שמה לב לכל שאר הדברים שמתרחשים בחדר השינה של המתלמדים. את מסיימת להתארגן והיא מפנה אותך מהחדר באלימות ואת נזרקת למסדרון הראשי של המבצר. אחד המתלמדים מוציא מפיו שטף של קללות ולא שם לב כי את עומדת מולו. אתם מתנגשים ושניכם נופלים על הרצפה. את מתרומת בזריזות ואותו מתלמד משפשף את גשר אפו ומפנה את קללותיו אלייך, כשהוא מבין שאת אישה ומתחיל להסמיק ולגמגם דברים לא ברורים. לפני שאת מספיקה להגיב יד אוחזת בזרועך ולוקחת אותך הצידה. את שמה לב שזהו החונך שלך, ארצ'י. "יקירתי, זה הזמן. הטקס כבר התחיל ואת צריכה להיות שם, עוד מעט תקבלי את הפוקימון הראשון שלך.. בחיי, היה כיף לחנוך אותך. אני שמח שהיית המתלמדת שלי. ועכשיו, אין זמן לבזבז! בואי נלך!" הוא אומר לך במהירות ועם חיוך קטן על פניו מריץ אותך במורד המסדרון עד שאתם יוצאים אל החצר הגדולה שבמרכזה במה ענקית שיועדה רק בשביל הטקס הזה. הכיסאות עומדים בשורות מולה ואת מבחינה בתור של מתלמדים מחכים לקריאת שמם כדי לעלות ולבחור את הפוקימון שלהם. ארצ'י הקשיש דוחף אותך לתור ונעלם מעינייך. את ממתינה בהתרגשות והמתלמדים עולים והולכים, ולבסוף מגיע השם שלך ואת נקראת אל הבמה, מלווה בקריאות שמחה מצד קהל האבירים. את שמה לב לארצ'י מנופף לך לשלום בחיוך גדול וגאווה בעיניו. את עולה לבמה ואביר זקן בשריון זהוב וחרב אדומה בחגורתו פונה אלייך ברשמיות: "אנוביס, יקירתי. הגעת לרגע המרגש הזה. הנערה היחידה שסיימה את ההתלמדות במסדר שלנו, ועוד בהצטיינות. אני בטוח שארצ'י הישיש גאה בך. אם כן, זהו השותף החדש שלך." הוא אומר בחיוך, ומחווה בידו על פוקימון עכבר קטן, בטנו לבנה וגבו כחול ולהבות בוערות עליו ומכסות את כל גבו (http://th02.deviantart.net/fs71/PRE/...is-d6b9etq.jpg). "זהו עכבר האש, סינדקוויל. במהלך האילוף שלו גילינו שכדי להילחם הוא יכול לדחוף את היריב בעוצמה עם משקל גופו (Tackle), לזוז במהירות (Quick Attack), לירוק גחלים לוהטות מפיו (Ember) ולפלוט מפיו עשן שחור שמסתיר את שדה הראייה של האויב (SmokeScreen). אני מאחל לך הרבה הצלחה." הוא חותם את דבריו בצהלה והאבירים מוחאים לך כפיים שוב בזמן שאת יורדת מהבמה עם סינדקוויל צמוד לרגלך. ידיו החסונות של ארצ'י עוטפות אותך בחיבוק חם ואוהב והוא מביט בך בדאגה. "את תהיי בסדר? אני בטוח שתהיי. עכשיו הזמן להלביש אותך." הוא מחייך, לוקח אותך לחדרו שבקצה המסדרון של המבצר ושם הוא מלביש אותך בשריון אבירים כסוף ומבריק, נותן לך מגן וחרב שלהבה אדום כאש. "אלה הם הנשקים שלך. הם והשותף שלך יצילו אותך פעמים רבות. שמרי עליהם ותשתמשי בהם בחוכמה." הוא אומר לך ברשמיות, ומוביל אותך אל האורווה. אתם עולים על סוסים ומתחילים לדהור לכיוון היער. "אנחנו הולכים ליער, שם תהיה המשימה הראשונה שלך כאבירה מן המניין. אני יודע שתצליחי." הוא אומר לך בזמן הדהירה, ואתם ממשיכים לרכוב בשתיקה עד שאתם עוצרים בקרחת יער באמצע היער, כשעצים עומדים זקופים מכל עבריכם ונמשכים עד האופק מכל כיוון. "אני עוזב אותך כאן. את תצטרכי להסתדר בעצמך ביער ולהצליח לצאת ממנו בחיים ולחזור למבצר. בדרך תיתקלי במפלצת ותערכי את הקרב הראשון שלך. אני יודע שתהיי בסדר. דרך צלחה, יקירה." ובמילים אלה הוא עולה על סוסו ודוהר אחורה, אל המקום ממנו באתם, משאיר אותך עם סינדקוויל שיושב על ברכייך ואת הסוס עליו את רוכבת.

עמית:
"אמבי מיילל בשמחה ויורד מהמיטה, נצמד לרגל שלך כשאתה קם ומודה לחואן. "אין בעיה, שמח לעזור. אנחנו נצטרך את הקמע הזה במסע שלנו, לא?" הוא צוחק, ותוחב את התליון לכיסו אחרי שהוא מוריד אותו מצווארו של אמבריאון. אתם יורדים למטה בזמן שאתה ממלמל "תודה לך" לכל מי שאתה רואה. "אנשים בוהים בך!" חואן מצחקק מאחוריך, ואתם ממשיכים, יוצאים מהפונדק ואתה מופתע לגלות שהסוסים שלך מוכנים לתזוזה כולל צידה לדרך שמועמסת על תיקים שמחוברים לאוכפים שלכם. "ביקשתי מאבא שלי להכין הכל למסע שלנו. הוא תומך ביציאה שלי למסע הזה, הוא תמיד אהב פוקימונים. הוא גם נתן לי משהו נחמד שהוא אמר לי להביא גם לך!" הוא אומר בהתרגשות, מוציא משהו מנצנץ מכיסו וזורק אותו לעברך. אתה אוחז בפריט ומגלה שזה תליון נוסף, הפעם עם אבן ירוקה באמצעו. "עם זה אתה יכול ללכוד פוקימונים. אבל לא עכשיו. אחרי שנגיע למסדר שלך תראה אותו לאבירים שם והם כבר יסבירו לך, אני כבר יודע להשתמש בזה באופן אינטואיטיבי..." הוא ממלמל באנחה. "אני מניח שאתה לא מבין. לא נורא. יש לי גם עוד פריט עזר, שגם אותו אראה לך כשיגיע הזמן. אתה רואה? יש לי ערך טוב בשבילך..." הוא מוסיף, ואתה קולט את חוסר הביטחון משתקף מעיניו. לאחר חילופי דברים אלה אתם מתחילים לדהור, ואתם דוהרים כך זמן מה עד שאתה רואה משהו מנצנץ באופק. "זה... זה מישור הקרח! פנינו בפנייה לא נכונה!" אומר חואן בהפתעה, ואתם ממשיכים לדהור עוד קצת ומגיעים לצוק. אתה מסתכל קדימה ורואה שמתחת לצוק ועד האופק מתמשכת רצפת קרח ענקית שלא נגמרת. אתה גם מבחין בתזוזות בקרח ומניח שאלה מפלצות קרח, פוקימונים שידועים באכזריות שלהם אותה הם חייבים לפתח כדי לשרוד בתנאים הקשים שקיימים פה. "מה עושים?" הוא שואל אותך בבהלה, וניכר שהוא מתחיל לאבד את עשתונותיו ולא בטוח מה לעשות הלאה.

בר:
"כן.. האבירים הרגו את.." הוא פותח, ואז סוגר את פיו בחוזקה ומנדנד את ראשו בשלילה. "אני לא עומד לגלות לך! הבטחתי שלא! ואני אלחם בך, אחד על אחד, כמו אביר אמיתי!" הוא אומר בנחישות וקם על רגליו, ואתה סוף סוף יכול לבחון אותו מקרוב. שיערו קצוץ קצר וקוצני בצבע שחור כלילה, עיניו ירוקות בהירות ומביעות זעם שכנראה נובע מחוויות עבר. גופו בנוי היטב ושרירי, אך פניו מכוסות צלקות קטנות שנראות כמו חתכי ציפורניים. אפו נשרי במקצת, סנטרו מורם בגאווה שנשארה לו וגופו מביע דריכות וחדור מטרה. הוא שולף את חרבו, נעמד בעמידת מוצא ומביט בך בזלזול. "אני אכסח אותך בלי בעיה. אני מבטיח שאספוד לך היטב." הוא צוחק בלגלוג, ומסתער עליך, מרים את חרבו אל על במטרה להנחית אותה על ראשך ולפצח אותו לשניים.

מייקל:
הוא חזק, הוא פשוט דחף את החרב כלפי מעלה ולא שמרת על שיווי משקל ונפלת. עיקרון פשוט, כוח הכבידה שיחק לטובתו נגיד~ זה מהלך ידוע.
----------------
אתה מצליח לתקוף אותו בהפתעה והחלק השטוח של חרבך נמחץ על פניו ומעיף אותו מעליך. הוא עוצר את עצמו ומנסה לקום אך אתה רואה שידו האוחזת בחרב מכאיבה לו והוא מחליף את היד בה הוא משתמש. "יפה, יפה. לא צפיתי את זה. עכשיו יש לך סיכוי." הוא מחייך אליך וחושף את שיניו, מביט בך בנחישות ומסתער עליך, מרים את חרבו בצורה אופקית כדי לשסף את אזור מותניך עם חרבו, מהלך שקשה לחסום ודורש מיומנות רבה, כך שאתה מתחיל לשער כמה חזק הוא בסייף.

עידן:
אתה רץ לכיוונה והיא לכיוונך, ואתם מתנגשים האחד בשני. החרב שלך מחליקה לתוך בטנה ודם רב יוצא מהפצע הגדול, שאתה ממשיך להגדיל בעזרת תנועות של היד שלך. אך לפתע אתה מרגיש כאב עז בכתפך ורואה שהקרן הגדולה של המפלצת שיפדה את כתפך השמאלית. אתה מרגיש רטיבות באזור ומבין שדם מתחיל לזרום מהפצע. אתם נשארים באותה פוזיציה עד שהמפלצת מאבדת את כוח החיים שלה ומתרסקת על האדמה, ללא רוח חיים. הקרן שלה נשברת וחצי ממנה עדיין תקוע בתוך כתפך, ואתה מועד ונשען על ברך אחת בתשישות כדי לא להתרסק על האדמה.
"בראבו, בראבו! קרב מצוין! עוד לא ראיתי מישהו שניצח את נידוקינג, ועוד הרג אותו! אתה המתלמד הכי מיומן שראיתי..." אתה שומע את קולה של האישה שפגשת קודם, והיא מתקרבת אליך מאחד השערים עם חיוך מרוח על פניה. "קרב מדהים. מגיע לך לנוח.." היא ממלמלת, ואתה מתחיל לאבד את ההכרה ומתמוטט לתוך זרועותיה.
אתה מתעורר במיטה עם סדינים לבנים, עטוף בשמיכה לבנה. אתה מביט לעבר כתפך, משתדל לא להזיז אותה, ורואה שהיא חבושה בתחבושת נקייה ושהדם עצר מלזרום. אתה רואה גם שידך הסדוקה עטופה בחומר אפור קשיח שכנראה ימנע ממנה להיסדק יותר. אתה מרים את מבטך ורואה את פרצופה של האישה בדיוק מעליך, כמה מילימטרים מעל ראשך. "איך אתה מרגיש?" היא שואלת בדאגה, ומניחה יד קרירה על מצחך. "אין חום. אתה תבריא במהירות. בשבילי, נכון?" היא מצחקקת, ואתה לא יכול שלא להתמוגג מקול צחוקה. "למה באת לפה? למה אתה רוצה להיות מתלמד במסדר השמיים?" היא שואלת בקול מלאכי, ומחייכת אליך בנועם.

פורסם במקור על ידי smoker

תגובה לכל השחקנים! פעם ראשונה במשחק! התגובה הכי ארוכה שיצא לי לעשות. עשיתי גיבוי וגיבוי לגיבוי כי אם זה לא היה נשלח הייתי עוצר את המשחק xd
תיהנו לכם כולכם במשחק. אני מבטיח שאתן את כל כולי, אבל אל תלחצו עליי להגיב, לוקח לי זמן.

קאי:
"אנוביס! את עוד תאחרי לטקס הסיום שלך! זה לא מכובד! תתארגני כבר, עצלנית! את אישה, את אמורה להיות חרוצה, לא לרבוץ במיטה כל היום!" את שומעת צעקות רמות שמכוונות אלייך ולפני שאת מספיקה לפקוח את עינייך ולקום מהמיטה מצליף בראשך חפץ מחוספס שמרעיד את ראשך מעט מעוצמת הפגיעה. "זאת הייתה המגבת שלי. תקבלי עוד מכה כזאת אם תמשיכי לרבוץ במיטה יותר משתי דקות!" שאג עליך קול נשי אך קשוח, ואת מבינה שזאת לאנה, מנהלת אגף המתמחים של מסדר האש. "לב האבן", זהו כינוייה. "זוזי!!!!" היא צורחת עלייך, ואת קופצת מהמיטה בבהלה ורצה לבית המרחץ לשטוף את פנייך כדי להתעורר. את מתלבשת מהר בעוד לאנה צועקת עלייך, כלל לא שמה לב לכל שאר הדברים שמתרחשים בחדר השינה של המתלמדים. את מסיימת להתארגן והיא מפנה אותך מהחדר באלימות ואת נזרקת למסדרון הראשי של המבצר. אחד המתלמדים מוציא מפיו שטף של קללות ולא שם לב כי את עומדת מולו. אתם מתנגשים ושניכם נופלים על הרצפה. את מתרומת בזריזות ואותו מתלמד משפשף את גשר אפו ומפנה את קללותיו אלייך, כשהוא מבין שאת אישה ומתחיל להסמיק ולגמגם דברים לא ברורים. לפני שאת מספיקה להגיב יד אוחזת בזרועך ולוקחת אותך הצידה. את שמה לב שזהו החונך שלך, ארצ'י. "יקירתי, זה הזמן. הטקס כבר התחיל ואת צריכה להיות שם, עוד מעט תקבלי את הפוקימון הראשון שלך.. בחיי, היה כיף לחנוך אותך. אני שמח שהיית המתלמדת שלי. ועכשיו, אין זמן לבזבז! בואי נלך!" הוא אומר לך במהירות ועם חיוך קטן על פניו מריץ אותך במורד המסדרון עד שאתם יוצאים אל החצר הגדולה שבמרכזה במה ענקית שיועדה רק בשביל הטקס הזה. הכיסאות עומדים בשורות מולה ואת מבחינה בתור של מתלמדים מחכים לקריאת שמם כדי לעלות ולבחור את הפוקימון שלהם. ארצ'י הקשיש דוחף אותך לתור ונעלם מעינייך. את ממתינה בהתרגשות והמתלמדים עולים והולכים, ולבסוף מגיע השם שלך ואת נקראת אל הבמה, מלווה בקריאות שמחה מצד קהל האבירים. את שמה לב לארצ'י מנופף לך לשלום בחיוך גדול וגאווה בעיניו. את עולה לבמה ואביר זקן בשריון זהוב וחרב אדומה בחגורתו פונה אלייך ברשמיות: "אנוביס, יקירתי. הגעת לרגע המרגש הזה. הנערה היחידה שסיימה את ההתלמדות במסדר שלנו, ועוד בהצטיינות. אני בטוח שארצ'י הישיש גאה בך. אם כן, זהו השותף החדש שלך." הוא אומר בחיוך, ומחווה בידו על פוקימון עכבר קטן, בטנו לבנה וגבו כחול ולהבות בוערות עליו ומכסות את כל גבו (http://th02.deviantart.net/fs71/pre/...is-d6b9etq.jpg). "זהו עכבר האש, סינדקוויל. במהלך האילוף שלו גילינו שכדי להילחם הוא יכול לדחוף את היריב בעוצמה עם משקל גופו (tackle), לזוז במהירות (quick attack), לירוק גחלים לוהטות מפיו (ember) ולפלוט מפיו עשן שחור שמסתיר את שדה הראייה של האויב (smokescreen). אני מאחל לך הרבה הצלחה." הוא חותם את דבריו בצהלה והאבירים מוחאים לך כפיים שוב בזמן שאת יורדת מהבמה עם סינדקוויל צמוד לרגלך. ידיו החסונות של ארצ'י עוטפות אותך בחיבוק חם ואוהב והוא מביט בך בדאגה. "את תהיי בסדר? אני בטוח שתהיי. עכשיו הזמן להלביש אותך." הוא מחייך, לוקח אותך לחדרו שבקצה המסדרון של המבצר ושם הוא מלביש אותך בשריון אבירים כסוף ומבריק, נותן לך מגן וחרב שלהבה אדום כאש. "אלה הם הנשקים שלך. הם והשותף שלך יצילו אותך פעמים רבות. שמרי עליהם ותשתמשי בהם בחוכמה." הוא אומר לך ברשמיות, ומוביל אותך אל האורווה. אתם עולים על סוסים ומתחילים לדהור לכיוון היער. "אנחנו הולכים ליער, שם תהיה המשימה הראשונה שלך כאבירה מן המניין. אני יודע שתצליחי." הוא אומר לך בזמן הדהירה, ואתם ממשיכים לרכוב בשתיקה עד שאתם עוצרים בקרחת יער באמצע היער, כשעצים עומדים זקופים מכל עבריכם ונמשכים עד האופק מכל כיוון. "אני עוזב אותך כאן. את תצטרכי להסתדר בעצמך ביער ולהצליח לצאת ממנו בחיים ולחזור למבצר. בדרך תיתקלי במפלצת ותערכי את הקרב הראשון שלך. אני יודע שתהיי בסדר. דרך צלחה, יקירה." ובמילים אלה הוא עולה על סוסו ודוהר אחורה, אל המקום ממנו באתם, משאיר אותך עם סינדקוויל שיושב על ברכייך ואת הסוס עליו את רוכבת.

אני מביטה למטה על סינדקוויל שיושב על הברכיים שלי ואני מחייכת אליו קלות, לקחתי נשימה ארוכה ונשפתי אותה החוצה באיטיות. 'והנה התחיל המסע החדש שלי' חשבתי לעצמי ואז נקשתי עם הרגליים שלי בצדי הגוף של הסוס כדי שהוא יתחיל לזוז. חייכתי לעצמי בשמחה קלה, כי ידעתי שאני עשיתי את זה, עברתי את זה. ועכשו אני יכולה להתחיל את החיים שלי, במסדר, אם הפוקימון שלי, החבר הראשון שלי אחרי הרבה זמן. כאשר הסוס התחיל לדהור לכיוון היער אני החזקתי עם יד אחת את סינדקוויל שלא יפול במקרה מהסוס, כשהסוס נכנס ליער הריח של היער פגש אותי. נעצרתי קרוב לכניסה והסתכלתי מסביב, לא ידעתי למה לצפות אבל יכולתי לצפות רק לטוב ביותר מעכשו הלאה.

ציטוט
אתה מצליח לתקוף אותו בהפתעה והחלק השטוח של חרבך נמחץ על פניו ומעיף אותו מעליך. הוא עוצר את עצמו ומנסה לקום אך אתה רואה שידו האוחזת בחרב מכאיבה לו והוא מחליף את היד בה הוא משתמש. "יפה, יפה. לא צפיתי את זה. עכשיו יש לך סיכוי." הוא מחייך אליך וחושף את שיניו, מביט בך בנחישות ומסתער עליך, מרים את חרבו בצורה אופקית כדי לשסף את אזור מותניך עם חרבו, מהלך שקשה לחסום ודורש מיומנות רבה, כך שאתה מתחיל לשער כמה חזק הוא בסייף.

אני חושב לעצמי ׳הוא ממש טוב בסייף אבל עכשיו הוא עם היד החלשה שלו ננסה שוב את המהלך ממקודם׳ ואז אני נשכב על הרצפה במהירות ומכוון את החרב בצורה אנכית בין רגליו ככה שלא יוכל לקפוץ או לזוז וממש קשה להגן נגד זה כי זה בא מלמטה ואז אחשוב לעצמי ׳ אני כבר עייף אני מקווה שהקרב הזה כבר יגמר אבל אני צריך להשאר מרוכז ולא לתת לו לראות שאני עייף.

פורסם במקור על ידי smoker

עידן:
אתה רץ לכיוונה והיא לכיוונך, ואתם מתנגשים האחד בשני. החרב שלך מחליקה לתוך בטנה ודם רב יוצא מהפצע הגדול, שאתה ממשיך להגדיל בעזרת תנועות של היד שלך. אך לפתע אתה מרגיש כאב עז בכתפך ורואה שהקרן הגדולה של המפלצת שיפדה את כתפך השמאלית. אתה מרגיש רטיבות באזור ומבין שדם מתחיל לזרום מהפצע. אתם נשארים באותה פוזיציה עד שהמפלצת מאבדת את כוח החיים שלה ומתרסקת על האדמה, ללא רוח חיים. הקרן שלה נשברת וחצי ממנה עדיין תקוע בתוך כתפך, ואתה מועד ונשען על ברך אחת בתשישות כדי לא להתרסק על האדמה.
"בראבו, בראבו! קרב מצוין! עוד לא ראיתי מישהו שניצח את נידוקינג, ועוד הרג אותו! אתה המתלמד הכי מיומן שראיתי..." אתה שומע את קולה של האישה שפגשת קודם, והיא מתקרבת אליך מאחד השערים עם חיוך מרוח על פניה. "קרב מדהים. מגיע לך לנוח.." היא ממלמלת, ואתה מתחיל לאבד את ההכרה ומתמוטט לתוך זרועותיה.
אתה מתעורר במיטה עם סדינים לבנים, עטוף בשמיכה לבנה. אתה מביט לעבר כתפך, משתדל לא להזיז אותה, ורואה שהיא חבושה בתחבושת נקייה ושהדם עצר מלזרום. אתה רואה גם שידך הסדוקה עטופה בחומר אפור קשיח שכנראה ימנע ממנה להיסדק יותר. אתה מרים את מבטך ורואה את פרצופה של האישה בדיוק מעליך, כמה מילימטרים מעל ראשך. "איך אתה מרגיש?" היא שואלת בדאגה, ומניחה יד קרירה על מצחך. "אין חום. אתה תבריא במהירות. בשבילי, נכון?" היא מצחקקת, ואתה לא יכול שלא להתמוגג מקול צחוקה. "למה באת לפה? למה אתה רוצה להיות מתלמד במסדר השמיים?" היא שואלת בקול מלאכי, ומחייכת אליך בנועם.

'הצלחתי, יש!' אני חושב לעצמי, שמח מהניצחון עד שלפתע כאב חד תוקף את כתפי. "לעזאזל!" אני נאנח בכאב ומסתכל על הקרן שתקוע בזרועי, "איך את מעיזה? חתיכת מפלצת מטומטמת!" אני צורח על המפלצת, בזעם מרגיש איך כבודי נרמס בגלל שהמפלצת העלובה הזו, המשחק ילדים הזו הצליחה לחדור את ההגנה שלי שתכננתי כל-כך טוב. 'טיפש! הכל בגללך, אידיוט! אם לא הייתה מוריד את השריון שניצחון הזה היה מושלם!' אני צועק על עצמי כועס, ומתוסכל בגלל שהמפלצת הזו הצליחה לפצוע אותי ולפגוע בשלמות גופי. המפלצת מתמוטטת, וכאב חד שוב תקף את כתפי - הקרן נשברה סוף כל סוף, אבל הכאב רק החמיר. דם מתחיל לזרום מחוץ לגופי. 'אני נשבע שאני אהרוג את האישה המטומטמת הזו!' אני חושב לעצמי יודע בדיוק מי אשם, 'היא הכניסה אותי לכל החרא הזה!!!!' אני צורח בלבי בזעם מוכן לשחוט אותה כן ועכשיו. פתאום קולה נשמע, והיא ממלמלת כמה דברים שאני לא רוצה לדעת ולא מקשיב לשיט ממה שיש למטומטמת הזו לומר. "אוי, סתמי כבר מטומטמת." אני ממלמל לעצמי ומאבד הכרה. אני מתעורר בתוך מיטה שדי נורא להפתעתי הרבה (ימי הביניים, אחרי הכל) ודי לא מתעסק בפרטים בחדר, כל מה שמעניין אותי זה שאני בסדר. אני מיד בוחן את גופי לא מתעניין במה שסביבי ושם לב לכך שכתפי השמאלית חבושה, ואפילו שם לב לכך שגם ידי חבושה 'לעזאזל! אני הולך להרוג אותם, להרוג את כולם! חבורה של מרגיזים מטומטמים, חסרי כל כבוד!!!! מי הם חושבים שהם שהם יכולים לפצוע אותי ולהשים אותי בחדר מכוער שכזה!' אני חושב לעצמי בזעם, מאדים מעצבים ומאגרף את זרועי. 'אני הולך לשסף את גרונותיהם של כל אחד ואחד מהאבירים במקום המזורגג הזה, ולהשתין על כולם!' אני חושב לעצמי מתכנן מה אני הולך לעשות לאבירים העלובים האלה. אני מרים את מבטי מעצמי, וטורח להסתכל על החדר ואל פרצופי ניגלת האישה המטומטמת, "את חתי..." אני ממלמל, אבל אז חושב לעצמי שאם אני אקלל את המטומטמת הזו, אז היא או תהרוג אותי או תעיף אותי מכל המדרגות, ואני רוצה להיות אביר, אז כדי שאני אשמור על כבוד בסיסי. "אני בסדר... מה אם המפלצת?" אני שואל בתמימות, מסתיר את השנאה שיש לי כלפייה. "בשבילך אני אעשה כל מה שתרצי." אני אומר לך, ומחייך כמו אידיוט, 'פסיכית, נראה לה שאני אבריא בשבילה, יש לה מזל שיש לה צחוק מקסים כי אם לא הייתי מכניס לה כרית נוצות בראש.' אני חושב לעצמי ומחייך אלייה, מנסה להיות כמה שיותר נחמד. "אני רוצה להיות אביר, זה לא ברור? אני רוצה להשיג כמה שיותר כוסיות." אני אומר ומצחקק מעט, כמובן משקר לה ולא אומר את הסיבה האמתית.

אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:

בר:
תבורך~
----------
"איך אתה... אתה לא אמור... תהיה בשקט! זה לא עניינך! אני אחסל אותך, לא משנה מה המטרה שלך, כי גם אתה אביר!" הוא אומר בזעם בזמן ריצתו, וחרבותיכם מתנגשות בקול צלצול מתכתי. אתה בולם את התקפתו והודף אותו אחורה בגסות והוא עוצר את עצמו ומביט בך בהערכה מחודשת. "יש לך הרבה כוח. אבל זה לא יעזור לך!" הוא קורא בכעס ומתחיל לדקור אותך במהירות, אבחות קצרות ומהירות לכיוון פניך ובטנך.

DJ:
רפידאש זה סוס לבן וזה כל מה שיש לתאר אותו~
ואני מניח שאהבת את השותף ששמתי לך? D:
--------------------
אחרי שראיתי אותך עם הנחישות שלך מול המפלצת הזאת... אני הופך אותך למתלמדת שלי!" הוא אומר בשמחה. "זה גם כדי שאוכל להיות איתך יותר זמן, אבל לא משנה.." הוא מוסיף במלמול חרישי שאת בקושי שומעת. "בואי אחריי ואתן לך את השותף החדש שלך. אני צריך שתהיי שליחה. את תעבירי מידע אל האבירים שיצאו להילחם במסדר האש על משטח הקרח. גיליתי מידע חדש - חולייה של אבירים ממסדר האופל תתקוף ממזרח את שתי קבוצות האבירים כדי לחסל אותן. את צריכה להעביר את ההודעה הזאת. משטח הקרח הוא בדיוק מאחורינו, אבל תצטרכי למצוא את דרכך בו כי הוא גדול ומסוכן... אני הייתי אמור להיות השליח, אבל פידג'יוטו לא במצב טוב מבחינה בריאותית והוא צריך לנוח קצת ועדיף שאת תעשי את זה... אני אטפל בכל הניירת וכל מה שצריך כדי לדאוג שתהפכי למתלמדת אצלנו.." הוא מוציא מפיו שטף נוסף של משפטים שאת משתדלת לקלוט את כולו עד הסוף. "אני אביא ארבעה פוקימונים ותחליטי את מי את מעדיפה." הוא מחליט עם עצמו בלחישה, שגם אותה את כמעט ולא שומעת, והוא נעלם בתוך המבצר. הוא חוזר אחרי כמה דקות עם ארבעה כלובים בידיו. באחד מהם יצור חום קטן עם ראש גדול, גדול בהרבה מגופו (http://th08.deviantart.net/fs71/PRE/...is-d63mpy6.jpg - טארפינץ'). בשני ציפור שחורה קטנה, עם נוצות רבות מרוכזות בראשה (http://th09.deviantart.net/fs71/PRE/...is-d5ocnkp.jpg - מורקראו). בשלישי פרפר גדול וצבעוני (http://fc08.deviantart.net/fs71/f/20...93-d480wik.jpg - באטרפרי). וברביעי, ציפור לבנה קטנה עם ביצה מחוברת לבטנה (http://fc02.deviantart.net/fs71/f/20...5a-d5uxfp9.jpg - טוגפי). "במי תבחרי?" הוא שואל בהתרגשות, ונראה מתלהב יותר ממך לגבי העניין.

קאי:
סינדקוויל קופץ מברכייך אל האדמה ומביט בך בציפייה, לא בטוח מה תעשו מכאן. סוסך בוטש באדמה בחוסר מנוחה והכל נראה שקט, עד שלפתע את שומעת רעש של צעדים מעומק היער, מתקרב לעברך. סינדקוויל נצמד לרגליו של הסוס בפחד והסוס צוהל בבהלה.

מייקל:
אתה נצמד לרצפה ובכך מתחמק מאבחת חרבו, משלח את חרבך לעבר אזור חלציו והוא בולם אותה במאמץ עם חרבו, שמועפת מידיו רחוק ונתקעת באדמה מאחוריו. הוא נופל על הקרקע ואתה מצמיד את חרבך לגרונו. "טוב, טוב, ניצחת. קרב טוב." הוא נאנח באכזבה. "ועכשיו, קרב פוקימונים. סייטר שלי מול צ'ארמנדר שלך. מה דעתך?" הוא שואל בנחישות, כנראה מתכוון לנצח אותך לפחות בדבר אחד.

עמית:
אתה לא בורח כל כך בקלות X3
------------
"אני מסכים, בוא נזוז." חואן ממלמל, ומתחיל לדהור אחריך, כשלפתע סוסו מחליק ושניהם נופלים למשטח הקרח. רעש החבטה שלהם גורם לך להסתובב ואתה רואה שסוסו של חואן שבר את רגלו בנפילה. חואן קם במאמץ ומשפשף את גבו בכאב. "אנחנו לא נצליח לטפס.. גם אם אנטוש את הסוס, הצוק אנכי מדי. לא אצליח. תתרחק אתה, אני אסתדר..." הוא צועק לעברך בייאוש.

עידן:
אתה בימי הביניים, לא אומרים כוסיות XDD
--------------
היא מצחקקת שוב. "המפלצת מתה, אתה ניצחת. ואתה גם מסכים להבריא בשבילי, זה טוב. אם אתה רוצה להיות אביר, אז אני הופכת אותך למתלמד שלי. אני גם אתן לך משימה עכשיו. ושותף. אתה תעביר בשבילי הודעות, כי אני לא יכולה להעביר אותן, יש לי דברים חשובים יותר לעשות... רק תגיד לי לפני, מה הסיבה האמיתית לכך שאתה רוצה להיות אביר? אבירים לא מצליחים להשיג בחורות, האבירים שנואים בכל מקום. אם כן, למה אתה רוצה להפוך לאחד כזה, שכולם מתרחקים ממנו?" היא שואלת בתוכחה.

פורסם במקור על ידי smoker

אם תמשיכו להשקיע ככה בתגובות שלכם בסוף שלי ייראו גרועות ><"
אל תתייחסו זה מעולה ככה! P:

עידן:
אתה בימי הביניים, לא אומרים כוסיות xdd
--------------
היא מצחקקת שוב. "המפלצת מתה, אתה ניצחת. ואתה גם מסכים להבריא בשבילי, זה טוב. אם אתה רוצה להיות אביר, אז אני הופכת אותך למתלמד שלי. אני גם אתן לך משימה עכשיו. ושותף. אתה תעביר בשבילי הודעות, כי אני לא יכולה להעביר אותן, יש לי דברים חשובים יותר לעשות... רק תגיד לי לפני, מה הסיבה האמיתית לכך שאתה רוצה להיות אביר? אבירים לא מצליחים להשיג בחורות, האבירים שנואים בכל מקום. אם כן, למה אתה רוצה להפוך לאחד כזה, שכולם מתרחקים ממנו?" היא שואלת בתוכחה.

אוי תפסיק, התגובות שלך מעולות - במת"ים שלי הכל גרוע... :'(
טוב שלושה מת"ים שונים, אני מבין את עצמי.
~~~
אז איך אומרים, "חרבות"? אני יודע! "דרקוניות"! פ'חחחחחח
~~~~~~
אני מסתכל אל עינייה הבוהקות ונאנח קצת, 'חצופה, נראה לה שאני הולך לזיז את התחת שלי בשביל לעביר מברקים והודעות, זו חוצפה. אני רוצה להרוג מפלצות, להשליט טרור ואימה בכל מקום שאני הולך שיכירו את מרטין קונר הגדול!' אני חושב לעצמי בזעם למה שהיא אומרת, אך לא מראה זאת כלפי חוץ נאנח בשנית ומחייך, "מה זה היה כל-כך שקוף שאני לא רוצה בחורות באמת?" אני אומר בגיחוח קטן ומגרד את ראשי במבוכה, "פשוט, אח שלי היה אביר, ארלנד קונר - את בטח מכירה אותו. הוא היה במסדר האש, לצערי לא ממש אהבתי את המסדר הזה אז באתי לפה. אני סוג של רוצה להמשיך את המורשת של אחי שנהרג בצורה טרגית, ואני רוצה להמשיך את המורשת שלו." אני אומר אל האבירה, כמובן מספר לה רק חצי מהסיפור ולא אומר לה את המטרה האמתית שלי שלא תחשוב שאני לגמרי פסיכופת. "אז תגידי לי את, מה דרקונית יפהפה כמוך עושה בתור אבירה? חשבתי שנשים לא יכולות להיות אבירות." אני אומר סקרנות ותהיה מנסה לפתח סוג של קשר רגשי קטן ביני לבין האבירה, "מה שמך בכלל?" שאני מוסיף, ומסתכל עלייה בעיניים גדולות ושוב בוחן את גופה, לא מתבייש להיסתכל על אזורים מוצנעים גם לפנייה.

ציטוט

אתה נצמד לרצפה ובכך מתחמק מאבחת חרבו, משלח את חרבך לעבר אזור חלציו והוא בולם אותה במאמץ עם חרבו, שמועפת מידיו רחוק ונתקעת באדמה מאחוריו. הוא נופל על הקרקע ואתה מצמיד את חרבך לגרונו. "טוב, טוב, ניצחת. קרב טוב." הוא נאנח באכזבה. "ועכשיו, קרב פוקימונים. סייטר שלי מול צ'ארמנדר שלך. מה דעתך?" הוא שואל בנחישות, כנראה מתכוון לנצח אותך לפחות בדבר אחד.


אני אחשוב לעצמי ׳יש וואו זה היה קרב קשה מאוד אם לא הייתה לי הכשרה של אביר לא הייתי מצליח לנצח אותו הוא ממש טוב ומגיע לו להצטרף למסדר האש ממש בקושי נצחתי אותו.׳ ואני אני אצעק בקול רם ״ קדימה צ׳רמנדר נחסל אותם יסייר גם עשוי מעשב ולמרות שאתה עייף וקצת מהזנב שלך חסר אתה עדיין אביר במסדר האש ואף אחד לא יכול לנצח אותך בייחוד לא אם הוא מעש והוא לא אביר אז בוא נקרע לסייטר הזה את הצורה וככה נאמן אותו ומחזק אותו כי לומדים מטעויות״ ואז אני אומר ״ קדימה צ׳רמנדר מסך עשן ואז שריטה.״