נושא: Pokemon - Medieval Wars

דברי השה"מ:
המשחק הזה הוא שילוב בין שני דברים מאגניבים – פוקימון ותקופת ימי הביניים. תוהים איך זה אמור לעבוד? הכל יוסבר כאן. אני באמת מקווה שתיהנו כי זה משחק בשבילכם וחשוב לי שתיידעו אותי אם התגובות שלי לא בסדר או אם יש לכם בקשות או כל דבר, כנ"ל אני אליכם. המ"ת מתנהל בתקופת ימי הביניים לכל פרט בה, מלבד דבר שולי קטן, קיימים שם פוקימונים! העולם מתבסס על קיום הפוקימונים וזה משנה כמה דברים מהותיים. אתם תגלו מעט מהם כאן והשאר לאט לאט אם תבחרו להירשם. בסה"כ אני מקווה שהמשחק לא יהיה צולע ומייאש אלא מהנה ומפתיע ושכולנו נפיק את המירב ממנו ונשתפר.



טיזר:
"הוא חזק מדי! אני לא מצליח להשתלט עליו!" נשמעת הזעקה המיואשת של סר ג'ון באוזל, שהיטיב את אחיזתו בשלשלת המתכת וניסה לשווא למנוע ממנה מלהיקרע. צעקות מבוהלות של אנשים ופקודות מהוססות נשמעו בחלל האוויר, אך ג'ון כבר ידע שהם לא יצליחו. בשאגה מבעיתה קרע היצור את השלשלת והשתחרר מכבליו. "הוא השתחרר! תשתלטו עליו!" קרא ג'ון בחרדה ושרק בחוזקה. תוך כמה שניות צווחות נשמעו באוויר וציפור גדולה נחתה לצד ג'ון. בינתיים היצור החל להשתגע והרס כל מה שנקרא בדרכו, מעיף לאוויר אבנים, אנשים וחפצים. "פידג'יוט, שומר השער השתגע. אנחנו צריכים לעצור אותו אחרת הוא ייכנס למבצר ויהרוס אותו, חזק ואמץ ידידי!" הוא אומר לו בנחישות וקופץ על גבו. הציפור הגדולה צווחה בהסכמה והמריאה אל השמיים, תוקפת את היצור הגדול והמטורף שהשתחרר מכבליו. 'אני אמרתי להם שהוא מסוכן מדי... מסדר השמיים היה צריך להקשיב לי. ועכשיו... גורלו בסכנה!' חשב לעצמו ג'ון בבהלה בזמן שידידו בעל הכנפיים תקף בכל הכוח את היצור הנורא. "לא, פידג'יוט!" קרא ג'ון ובזעקה אילמת קפץ מגבו של ידידו, שידו של אותו יצור עצום בגודלו תפסה אותו וקרעה את כנפו מגופו. היצור השליך את הגופה לצד הדרך והמשיך להתקדם לעבר המבצר הגדול שנראה באופק. "פידג'יוט!!!!! לא!!" התאבל ג'ון והתיישב על האדמה בייאוש, דמעות זולגות על לחייו. לאחר כמה רגעים קם בנחישות, אך האבל נראה עדיין על פניו. "אני אעצור אותך. כבר אין תקווה למסדר השמיים, אבל השאר יכולים להימלט. אזהיר את המסדרים האחרים. האגדיים... יצאו מכבלם." הוא מלמל, מתנודד כשיכור. "אני חייב להזהיר..." הוא לחש לעצמו כמנטרה והחל מדדה בכיוון ההפוך, למרכזה של ארץ אובליון, ארץ הפוקימונים הפראיים ומקום מושבם של מסדרי האבירים האחרים.



עלילה:
ארץ אובליון היא ארץ בתקופת ימי הביניים, אותו דבר כמו בעולמנו רק ששם מתקיימים הפוקימונים. שלא כמו באנימה או במנגה, הם לא חמודים וקטנים, אלא פראיים, מסוכנים, גדולים בכמה מידות מבני האדם וצמאי דם, ונדרש ידע רב כדי לאלף אותם. היחידים שיכולים לעשות זאת הם האבירים, לוחמים שעברו אימונים קשים כדי ללמוד לשלוט במפלצות האלה ולהילחם בעזרתן. ישנם כמה מסדרים מרכזיים: מסדר האש, מסדר האופל ומסדר השמיים. כשמותיהם, כל מסדר מתמחה באילוף ושליטה בפוקימונים מסוג מסוים, בהתאם לשמו. ישנם גם כמה מסדרים נחותים יותר אך הם לא חזקים מספיק כדי להיכלל במלחמה הכוללת של שלושת המסדרים האחד בשני, שהחלה מאות רבות קודם לכן ועדיין נמשכת. האבירים הם הלוחמים המוערצים ביותר באובליון והם זוכים בכבוד רב, לאן שלא ילכו. אך כמובן שהם גם משוא לפחד ושנאה, שכן הם מתרועעים עם המפלצות השנואות, הפוקימונים, שתוקפות כפרים וערים ואפילו מבצרים פעמים רבות ונמצאים בסוג של מלחמה מתמדת עם בני האדם. ישנם פוקימונים רבים צמאי דם שניזונים בעיקר מבני אדם, חוטפים אותם מהדרכים או משתלטים על כפרים. האבירים הם אלה שנלחמים במפלצות הגדולות האלה ומכניעים אותם, אבל עם עזרה מפוקימונים ועל כן, למרות שהם מאולפים, הם גורמים לפחד מהאבירים. דוגמא טובה למדי לגודלם של הפוקימונים ביחס לבני האדם ומראם החיצוני היא זאת:
http://th00.deviantart.net/fs71/PRE/...is-d66xl8c.jpg

הפוקימונים האגדיים הם הנושא המפחיד ביותר בעולם ימי הביניים. האגדיים, כשמם, נחשבים אגדה, ובדרך כלל לא מדברים עליהם, רק מספרים סיפורים עליהם לילדים. האגדה מספרת על מספר לוחמים אמיצים שהחליטו להשתמש בפוקימונים כדי להילחם בפוקימונים אחרים ולהגן על הממלכה. הם איחדו כוחות להילחם בפוקימונים האגדיים, מנהיגי הפוקימונים המבעיתים. הם נלחמו מולם עם שותפיהם הפוקימונים האמיצים וביחד ניצחו את האגדיים. האבירים הללו קיבלו את הכינוי "הקוטלים" ועל פי האגדה כל אחד מהם פתח מסדר אחר לפוקימונים – מסדר האש, מסדר האופל ומסדר השמיים. אך חלק אחר של האגדה, שפחות מספרים, הוא החלק על "המוכתמים". מסופר שלאחר שניצחו את הפוקימונים האגדיים "הקוטלים" החליטו שמסוכן מדי שהם יסתובבו חופשי ויחליטו לנקום בבני האדם. ולכן, הם ביקשו מהנזירים להשתמש בקסם אפל ואסור כדי לכלוא את האגדיים בגופם של קורבנות אדם שהם בחרו. האגדיים, מיוטו, ראשירם וגראודון, נכלאו בגופם של שלושה נערים צעירים שנבחרו כקורבן. "הקוטלים" תכננו להרוג את הנערים מיד אחרי החתימה אך הנערים הצליחו לברוח. מקור שמם הוא משום שהם הפכו למוכתמים בחברה, בגלל שנשמתו של פוקימון הייתה שזורה בנשמתם. לא ידוע איך ההחתמה והכליאה של פוקימון בתוכם השפיעה על הנערים, או אם הם בכלל חיים, או אם האגדה בכלל אמיתית. אך ידוע ש"הקוטלים" האשימו זה את זה בבריחתם של הנערים וכך החלה המלחמה הגדולה בין המסדרים שנמשכת עד היום. העם כבר החל להתרגל לאבירים שמתרועעים עם פוקימונים ומצילים אותם מהמפלצות צמאות הדם ששוכנות ביערות ובמישורים, אבל הם עדיין לא מקובלים בחברה ומכונסים במסדריהם. הממלכה עדיין חיה בשלום, כל עוד האגדיים לא ישתחררו מכלאם...



מי אתם?
אתם אבירים מתלמדים, מאחד משלושת המסדרים: מסדר האש, מסדר האופל ומסדר השמיים. אתם מתאמנים ומאלפים את השותף שלהם, פוקימון תינוק קטן. אתם תצאו למשימות ותילחמו ותצאו למסעות ברחבי הממלכה, וכמובן שתיקשרו פעם בפעם לקו העלילה הראשי. אתם לא חלק מ"המוכתמים", תוציאו לכם את זה מהראש! אל תשכחו שהמלחמה בין המסדרים עדיין מתנהלת ובעוז, כך שמדי פעם תילחמו גם נגד אבירים מאותם מסדרים מנוגדים לכם.



מטרות:
אז כן, יש מטרות כלליות גם במשחק הזה. אבל הן יתבצעו מעצמן או שהעלילה תוביל אתכם אליהן, אז אל דאגה~
1. לחתום מחדש את הפוקימונים האגדיים. אתם תגלו איך בהמשך, וגם איך הם השתחררו והכל.
2. לקחת צד פעיל במלחמה בין המסדרים. כן, אתם פטריוטים ורוצים שהמסדר שלכם ינצח.
3. להילחם. והרבה. זה כל הכיף!



חוקים:
הם נועדו להבטיח שהמ"ת יתנהל בצורה מסודרת כך שכולנו נוכל ליהנות.
1. החוקים הגלובאליים של הפורום תקפים ללא עוררין. לא תהיה לי ברירה להעיף מהמשחק אם תעברו עליהם. לשיקול דעתכם.
2. תקראו הכל, בבקשה. או לפחות את הרוב. לא הייתי משקיע וכותב הכל אם זה לא היה חשוב.
3. טפסי הרשמה, לפרטי או בנושא, לא משנה לי, עד שאני מתחיל את המשחק. ברגע שהתחלתי הטפסים הולכים רק לפרטי. תודה~
4. אני השה"מ ואני מחליט, בשורה התחתונה. אז הארות, הערות, הצעות לשיפור, בקשות, השגות, כל דבר – פנו אליי בפרטי בצורה מכובדת ומנומסת ואעשה הכל כדי שתוכלו ליהנות יותר מהמשחק.
.5 "בלופ" – מירכאות לדיבור. 'בלופ' – גרשיים למחשבות. תשתמשו בזה.
6. אתם שולטים רק במחשבות שלכם, ברגשות שלכם ובמעשים שלכם. לא בסביבה. חשוב לזכור את זה.
7. תיהנו! המשחק נוצר כדי שזה מה שיקרה. אם יש לכם בעיות, לא יכולתם להגיב, כל דבר, תפנו אליי. אני לא שה"מ קשוח שמעיף ישר. אני מאוד גמיש (וצנוע כמובן). אז אל תתנו לעצמכם להרגיש רע כשאתם משחקים במשחק הזה. תפנו אליי בכל זמן ואעשה הכל כדי לשפר את המשחק. הרי גם אני לא מושלם וגם במשחק הזה יש לפעמים בעיות. אני משתפר ביחד איתכם.



ביקורת:
אני לא מאמין בביקורות. אבל אני כן אהיה איתכם בקשר לגבי צורת המשחק שלכם, אתן לכם הערות והארות תוך כדי המשחק ואנסה לעזור לכם להשתפר כמו שתעזרו לי, בלי לשם לב לכך. כמובן שאם אראה ששחקן עושה בעיות אודיע לו על מצבו השברירי במשחק או אעיף אותו לאלתר. הכל תלוי בשיקול דעתי, אבל אני תמיד אתן זמן לנסות להשתפר ולא אעיף ישר. כמו כן, שחקנים שישחקו בצורה מדהימה מבחינתי יקבלו בונוסים תוך כדי המשחק שיעזרו להם להתקדם בקו העלילה, או שאתן להם איוונטים מיוחדים וכד'.



שיטת הקרבות והמתקפות:

לכל קרב שיתבצע במ"ת מבנה מוגדר.

30/30

VS

28/30

בכל קרב שהוא עליכם להתחשב ביתרונות והחסרונות של הפוקימון שלכם ; אתם צריכים לדעת אילו סוגים הם החולשות שלהם ולאילו סוגים הם חסינים וכיו"ב.
ידיעת טבלת הסוגים במלואה תעזור לכם מאוד במ"ת.
אני מזכיר לכם שהפוקימונים לא נראים כמו הספרייטים, הם אשכרה מפלצות. אז אתם יכולים גם לתת להם להיאבק וכד', תשתמשו במסת הגוף שלהם... כל הדבר. אם תפסידו הצד המנצח יאכל אתכם וזאת תהיה בעיה.

צורת הקרב:
אתם רואים את ספרייט הפוקימון של היריב כשהוא מביט לעברכם, בעוד הפוקימון שברשותכם/נלחם לצידכם מראה לכם את גבו.
המספרים שבצד מייצגים את נקודות החיים של הפוקימון ; כחול מייצג את נקודות החיים המקסימליות של הפוקימון ואדום מייצג את נקודות החיים של הפוקימון באותו שלב בקרב.

בקרבות תצטרכו להשתמש בטקטיקות ולא סתם להורות לפוקימון לתקוף - למשל, אם פוקימון היריב יכול לעוף, אתם צריכים להתאים טקטיקה שתגרום ליכולת זו להתבטל כך שבמידה והפוקימון שלכם לא יכול לעוף הוא יוכל בכל זאת לתקוף את פוקימון היריב.
כל מתקפה תוריד נקודות חיים מהפוקימון על פי התאמת סוגים:
חולשה של הפוקימון: -6 נקודות חיים חסין לסוג: 2- נקודות חיים. מתקפה רגילה: 4- נקודות חיים.



מפה:
http://th05.deviantart.net/fs70/PRE/...P_by_WANWO.jpg
מה שכן, אתם לא ממש יודעים לקרוא אותה. רק נזירים יכולים (בגלל זה הכתב מרוח~) אתם מזהים ציוני דרך – הטירה השחורה היא של מסדר האופל, הטירה הכחולה של מסדר השמיים ושתי הטירות השמאליות של מסדר האש. הטירה עם הכיפה היא של הנזירים, משתמשי הקסם האפל והטירה מתחת לטירה השחורה היא הטירה של לורד באזיל, אביר מפורסם ועטור שבחים ממסדר האש שפרש לפני זמן רב וחיי את חייב בשלווה עם שותפו הפוקימון אשר זהותו לא ידועה.



מרכזי פוקימונים, TM ו - HM, חנויות ומידע חשוב אחר:
בעולם הזה אין מרכזי פוקימונים. אולם, קיימים חפצים קסומים. אמנם הנזירים כבר אינם יודעים כיצד לבצע קסמים, אך פריטים קסומים מימי קדם עדיין קיימים. הנזירים הקימו פונדקים לצדי דרכים מרכזיות, בהן אפשר ללון, לשתות, לאכול וגם לרפא את הפוקימונים שלך בעזרת חפץ ריפוי קסום. הדבר אולי ייקח זמן מה, אך זאת הדרך הטובה ביותר, במקום לתת לפוקימון להחלים לבד. החפץ הקסום יכול אולי, אם יתמזל מזלך, להעלים צלקות שנגרמו לפוקימון במהלך קרבות.

אין TM ו - HM בעולם הזה. אני אחליט שרירותית איזה מתקפות אני נותן לפוקימון שלכם X3
המתקפות גם לא יינתנו בעליית רמה ודברים כאלה, אלא במצבי מצוקה בהם המתקפה תידרש.
הפוקימונים במשחק הזה גם משתמשים במתקפות, אבל כרגע אתם לא מכירים אותן. לכל פוקימון יש סט שונה של מתקפות, ככה שגם אם הדמויות שלכן קראו ספרים הם לא יידעו אילו מתקפות יש לפוקימון. תצטרכו לגלות זאת לבד על פי הסוג שלו. אם אתם יודעים שצ'ארמנדר, למשל, הוא ממסדר האש, זאת אומרת סוג אש (לא משנה סוג שני) אז בקרב תבקשו ממנו לנסות לירוק אש והוא יוציא גחלים (Ember) או שתבקשו ממנו לזוז מהר יותר (מתקפה מהירה). ניסוי וטעייה. ואז תוכלו לקרוא למה שהוא עשה בשם או שהדמויות שילוו אתכם ייתנו את השם, זה לא משנה. כמובן שאני מדבר רק על מתקפות ברמות גבוהות יותר, את המתקפות הראשוניות תדעו.
מבחינת רמות פוקימונים עדיין עולים רמות, אבל רואים את זה באופן פיזי. כשהפוקימון עולה רמה הוא משתנה מבחינה פיזית, זאת אומרת גדל קצת, למשל הזנב שלו מתארך, או שהשיניים שלו מתחדדות וכד'... ואני אציין את השינויים האלה וככה תדעו שהפוקימון עלה רמה. השינוי הסופי הוא ההתפתחות שתקרה לאחר עליית רמות מסוימת, כך שכרגע אין לכם מושג מהי הרמה של הפוקימון שלכם. כך גם אם הפוקימון ייפגע, יראו את זה באופן פיזי. אם הוא ייפגע משריטה אז יהיו חתכים באזורים בגופו שיהפכו לצלקות אם המתקפה הייתה פגיעה קריטית, למשל. מה גם שאתם יכולים להימנע ממתקפות, להתחמק מהן או לעצור אותן. אם יש לכם צ'ארמנדר ויתקפו אותו בעלי תער אתם יכולים לשרוף את העלים עם אמבר, לדוגמא. או שאתם יכולים לבקש מצ'ארמנדר לזוז, או לשלוף את חרבכם ולחתוך את העלים. תזכרו שגם אתם יכולים להשתתף בקרב ולעזור לפוקימון שלכם, ותצטרכו לפעול איתו בשיתוף פעולה.

ציוד האבירים שלכם יקר. החרב, המגן, והשריון הם לא זולים. לכן, אתם תרוויחו כסף במהלך המשחק בכל מיני דרכים. בין אם זה עבודות, משימות בשביל אנשים וכד'. עם הכסף שתרוויחו תוכלו לחדש את הנשקים שלכם כדי להיות מסוגלים להילחם. כמובן שייקח זמן עד שהציוד שלכם יישבר, אבל להבא~

לגבי הסוסים... פשלה שלי, אין סוסים ><" אתם נעים על רפידאשים. מבחינתכם הם סוסים ואמשיך לקרוא להם ככה, כי הם לא מאמנים את המתקפות שלהם ומתמקדים רק בריצה ככה שהמתקפות דוהות ואי אפשר להשתמש בהם בקרב. הם נחשבים סוסים לכל דבר ועניין, ולכן לא רק מסדר האש משתמש בהם.



טופס הרשמה:
התלהבתם? זמן להירשם!

כינוי בפורום: פשוטו כמשמעו.
שם במשחק: איך אקשר אתכם לתגובה שלכם. לא משנה איזה שם, רק שתדעו שזה אתם.
שם הדמות: השם של הדמות שלכם, שם פרטי + שם משפחה.
מין הדמות: זכר/נקבה.
רקע: קריטי!!! אתם אבירים מתלמדים באחד מהמסדרים. איך הגעתם להיות אבירים? זה לא המקצוע הכי כייפי בעולם, הוא גם מאוד מסוכן. למה דווקא במסדר שאתם נמצאים בו? איך ההתלמדות שלכם כאבירים? תארו בפירוט ותתקבלו, 80% מהקבלה שלכם תלויים ברקע.
אופי: לא רשימת מכולת. תעשו טובה, קחו רגע לחשוב ותכתבו פסקה קצרה על התכונות שמרכיבות את הדמות שלכם. אל תעשו תכונות מנוגדות. תזכרו שתצטרכו לפעול על פי האופי שלכם במ"ת~
מראה: תמונה מאגניבה או פירוט מאגניב. אם אתם מתארים תשקיעו קצת, שאוכל לדמיין את הדמות שלכם בראש שלי. תמונה זה מעולה אבל שוב, שתיראה טוב. אל תביאו לי ילד עם ווקמן ומשקפיים, כי אתם בימי הביניים.
מסדר: מסדר האש, מסדר האופל או מסדר השמיים. אלה האפשרויות. בהצלחה בבחירה.
פוקימון התחלתי: כאן זה נעשה מעניין, זה תלוי במסדר שתבחרו. תשאירו ריק בינתיים.
חפצים: אתם יכולים לבחור חפץ אחד שתשתמשו בו במסעכם, בין אם זאת חרב איכותית שעוברת במשפחה במשך דורות ועד לתליון עם תמונה של אהובתכם. אני רק מבקש שתכתבו על אותו פריט שתבחרו ברקע ותספרו עליו קצת.
שותפים: רוצים אביר מאגניב כשותף? זה הזמן להגיד את זה! תתארו לי את השם שלו, האופי שלו ורקע קצרצר שמתאר את עברו, ויש לכם שותף. אם לא פשוט אגרום לאיזה פריק להזדנב אחריכם~
הערות/בקשות/נכון שזה משחק מאגניב: האפשרות השלישית הטובה ביותר, אבל שוב, אם יש הערות, הארות, בקשות, השגות, הצעות או רעיונות יצירתיים תפנו אליי פה או בפרטי ואעשה הכל כדי לעשות את המשחק, או את יכולות השה"מ שלי, טובות יותר.

כינוי בפורום: Amitlv

שם במשחק: עמית

שם הדמות: אנדי ווקר

מין הדמות: זכר

גיל: 20 (אני אוהב לשחק בגיל צעיר...)

רקע: "תיזהר!!!!" צעקתי בכל כוחי אך זה היה מאוחר מידי... "הוא... הוא מת" אמרתי ונפלתי על ברכיי, כאשר דמעות זולגות מעיני, "הוא מת בגללי" לחשתי והתאבלתי על מותו של מורי. הכל קרה מהר כל כך, זה מרגיש כאילו רק אתמול הייתי בן 15. כמו כל ילד בגיל הזה נהנתי מלהציק ליצורים המגעילים האלה, פוקימונים קראו להם. רק לקטנים הייתי מציק כי הגדולים יכולים לאכול אותך אם אתה מתקרב אליהם. גרתי בכפר די קטן שצמוד למסדר השמיים. בניגוד לאנשים פה, אני הערצתי את האבירים ורציתי יום אחד להיות כמוהם. אבל אז, ביום שהתחיל די רגיל הלכתי ביער עם אבי. "הכל יהיה בסדר כל עוד נמשיך בשביל הזה" הוא אמר, אך היה נראה כאילו הוא ממלמל את זה לעצמו כדי שהוא יירגע ולא אני. "אל תדאג" אמרתי לו "אם משהו יתקרב אלינו, יש לך את הפגיון" הזכרתי לו והבטתי בפגיון שתלוי בחגורתו. הפגיון היה עשוי ממתכת משונה וחזקה מכל דבר אחר שראיתי, והיא עוברת בירושה מאב לבן. אומרים שהיא מכושפת. "אתה צודק אנדי" אבי אמר ונראה שהוא נרגע. בסוף השביל יכולת לראות את הכניסה למסדר השמיים וכל פעם שהייתי עובר שם הייתי מדמיין את עצמי במדי האביר נלחם במפלצות אבל הפעם לא חלמתי את זה, משום שמשהו לפתע הגיח מתוך אחד השיחים-אביר אמיתי! "עצרו" הוא אמר בקול סמכותי ועצר את סוסו "המשך השביל מסוכן ויש בו יותר מידי פעילות. אם אתם לא רוצים למות, אני מציע את שרותי רק בתמורה ל500 מטבעות כסף". 'אוי לא' חשבתי. בזמן האחרון יש הרבה פעילות פוקימונים והאבירים, שרובם מושחתים ותאבי בצע, דורשים סכום כסף גבוהה בשביל הגנה. "אין לנו כזה סכום" אמר אבי והתחנן "בבקשה תעזור לנו" לאחר מכן השיב האביר "אם כך, לא" אמר והלך משם "חכה!" אבי צעק והביט בפגיון שלו "אבא אסור לך" אמרתי לו "אין לי ברירה" הוא השיב לי ופנה לאביר "חכה! יש לי משהו ששווה יותר מכל ההון שלך!" הוא אמר ולכד את תשומת ליבו של האביר. "מה יש לך?" האביר פיקפק באבי. אבא הראה לו את הפגיון "הוא חושל ממתכת שאין דומה לה והוא אינו יכול להישבר ולא יכול להיגרם לו כל נזק, אומרים עליו שהוא מכושף" הוא אמר. "זה יספיק" השיב האביר וחטף את הפיגיון "להתראות" אמר האביר ודהר משם צוחק. "אביר מושחת!" צעק אבי "הגן אלינו מיד! שילמנו לך!" אבי התעצבן "אבא הוא לא ישמע אותך" אמרתי לו "בטח אין בכלל פעילות, הכל היה בשביל הכסף. בוא נלך" אמרתי עצוב ודשדשתי לשביל שמוביל לכפר. בשביל הכל היה שקט, שקט מידי. "אבא" אמרתי קצת מפוחד "מה?" אבי שאל אך נשמע שהיה עצוב בגלל גניבת הפגיון. "אני חושב שראיתי משהו" השבתי "אתה מדמיין" אבי השיב בעודו מביט באדמה היבשה שעליה הלך. לפתע, יצור משונה בעל כנפיים שמעולם לא ראיתי קפץ מתוך היער והתנפל על אבא שלי "רוץ!" אבי צעק לי "רוץ! רוץ! רוץ!". אלו היו מילותיו האחרונות. קפאתי במקום. הבטתי בציפור המשונה אוכלת את אבי "א...אבא" לחשתי ולאחר מכן צעקתי לציפור המשונה "תקוללי את וכל פוקמוני השמיים!". רצתי בוכה אל תוך היער. לאחר דקה או שניים הבנתי שהלכתי לאיבוד ואין את אבא או אף אחד שיגן אלי. "אני אצטרף אליך בקרוב אבא" אמרתי בידיעה שסיכויים קלושים לצאת מהיער הזה חי. "ה..הצילו!" שמעתי קול מוכר צועק "מישהו הצילו!". רצתי לכיוון הקול וראיתי גופה של סוס חצי אכולה והאביר המושחת מדמם לידה. "אתה!" אמרתי מופתע ולאחר מכן בטון כועס "גנב שכמותך! מגיע לך למות!". "ילד תציל אותי בבקשה" אמר האביר בנשמתו האחרונה ומת. חיפשתי בגופו כדי למצוא כליי נשק, עד שמצאתי את הפיגיון."הפגיון" אמרתי בשמחה והרגשתי את נרתיק עור פוקימון הדרקון. 'אבא' חשבתי ולקחתי את הפגיון. רצתי ורצתי כמה שיכולתי עד שמצאתי את השביל ואת הציפור אוכלת את חתיכת הבשר האחרונה מאבי. "זה...היה....אבא...שלייי!!!!" אמרתי כעוס ורצתי לכיוון הציפור. שלפתי את הפגיון, החלקתי מתחת לבטן היצור ונעצתי אותו בביטנו."תמות!" צעקתי ודקרתי אותו מספר רב של פעמים גם אחרי שהגופה נפלה עלי חסרת חיים. המשכתי לדקור ולדקור, עד שהגיע אדם לעברי. "הוא מת" אמר האדם. "מי זה?" השבתי והורדתי את גופת היצור מעלי. "שמי הוא סר ניקולס, אביר ממסדר האופל ואתה הוא יורשי" השיב ניקולס. "תשמע אני לא יודע איזה פטריה אכלת אבל אני שונא אבירים!" אמרתי בכעס. "לא אתה לא" הוא השיב "אתה שונא את מסדר השמיים אך אני ממסדר האופל ואתה תהיה האביר המתלמד שלי". "אבל אני רק בן 15!" השבתי. "הגיל חסר ערך כשאתה נלחם מול היצורים" אמר ניקולס "יש בך את הכוח והרצון כמו של בן 30.עכשיו יש לך גם את מניע." אמר והביט במה שנשאר מגופת אבי. לאחר מכן הוא הוסיף "אם תצטרף אלי תוכל לנקום גם בפוקימונים וגם במסדר השמיים." הוא אמר "מה אתה חושב?" הוא שאל והביט בי. "קדימה" אמרתי לו וקפצתי על גב סוסו השחור. "קודם כדאי שתתקלח. אתה מסריח מפחד ודם." הוא אמר ורכבנו אל הכפר. מאז עברנו משימות שלא חלמתי אליהן. השנים עברו והגעתי לגיל 20 והגיע היום שבוא חמשת שנות ההתמחות שלי נגמרו. הטקס היה מדהים וגיליתי שאני האביר הצעיר ביותר במסדר. זו הייתה הרגשה מופלאה. כדי לחגוג ניקולס לקח אותי לנקודה שבה נפגשנו. "פה היה הקרב הראשון שלך כחניך" הוא אמר לי "ופה יהיה גם הקרב הראשון שלך כאביר." הוא הוסיף וירד מהסוס. ירדתי אחריו והלכנו ברגל ליער. לאחר מספר דקות ראינו יצור גדול בצבע תכלת בעל פרח על גבו. "זהו וינאזור" אמר ניקולס. לפתע וינאזור התחיל לרוץ לקרתינו כאשר הפרח על גבו זהר. "הוא משתמש במתקפה!" אמר ניקולס "תתחמק ותבצע את מה שלמדת בחמשת השנים האלה!" הוא אמר לי. שלפתי את חרבי "קדימה" צעקתי ורצתי לצד שמאל של החיה. הנפתי את הרב באוויר אבל אז, וינאזור שינה את כיוונו. לאחר ניסיונות רבים, נכשלתי ו-ווינאזור עדיין עמד. "אל תדאג" אמר ניקולס, אך לפתע וינאזור רץ לכיוונו כשקרן אור יצאה מהפרח והיא מכוונת על ניקולס. "תיזהר!!!!" צעקתי בכל כוחי אך זה היה מאוחר מידי. "הוא... הוא מת" אמרתי ונפלתי על ברכיי כאשר דמעות זלגו מעיני. "הוא מת בגללי" לחשתי והתאבלתי על מות מורי. "תקולל!" צעקתי והתרוממתי מהאדמה. רצתי במהירות וקפצתי על גב החיה. הוצאתי את הפגיון של אבי וחתכתי את הפרח שעל גבו של ווינזאור. היצור צעק בחוזקה והתמוטט .לאחר הקרב, קברתי את ניקולס וביצעתי טקס קבורת אביר אצילי. לאחר הקבורה, עליתי על סוסי ולקחתי גם את סוסו של ניקולס. בדרך נזכרתי ברגע מהמסדר. ממש לפני טקס סיום ההתמחות ראיתי את ניקולס מדבר עם עוד כמה אבירים ועם ראש המסדר. לא שמעתי את הכל, אך מה ששמעתי היה מספיק. הם דיברו על יצורים ענקיים בעלי כוח בלתי ישוער. אגדיים הם קראו להם והם גילו שהם ברחו. ניקולס אמר שחייבים להשמיד אותם. זו תהיה משימת חיי- לבצע את בקשתו האחרונה של ניקולס. אני הולך להרוג את האגדיים האלה אחת ולתמיד.

אופי: אני לא רושם אופי כי אני יודע שאני בסוף לא ילך כמוהו... אבל הוא שונא בכל ליבו את מסדר ופוקמוני השמיים

מראה:

מסדר: מסדר האופל

פוקימון התחלתי:

חפצים: פגיון מחושל מהמתכת החזקה ביותר (שידוע להם). ויש אומרים שהיא מכושפת אך זה לא ידוע אם נכון או לא. הפגיון נמצא בתוך נרטיק מעור דראדיגון.

שותפים: בחירה שלך מה שבא לך....

הערות/בקשות/נכון שזה משחק מאגניב: להתקבללללללללללללללללל נהנתי מאודדד לכתוב את הקרע..... וגם שיהיה לי את הפגיון במשחק

עמית... זה רקע מדהים. כל כך נהניתי לקרוא אותו. תעבוד על המראה והתקבלת. אני כבר מצפה לשחק איתך
מראה אושר, למרות שציפיתי לתיאור אבל ניחא, גם החפץ שלך בסדר, אני עוד אעשה עליו סייד סטורי נחמד
לגבי האופי... אני צריך לפחות משהו בסיסי... האופי שלך יכול להשתנות תוך כדי המשחק, הוא לא מקובע, אבל אני צריך לפחות בסיס של ערכים שהדמות שלך הולכת לפיהם.

כינוי בפורום: Ejaculatory.
שם במשחק: עידן.
שם הדמות: מרטין קונר.
מין הדמות: זכר.
גיל הדמות: 27.
רקע: מרטין נולד לזוג הורים איכרים ולא אבירים, אנשי אצולה או מלכים. הוא שנא את המשפחה שלו על כך, משום שתמיד היה חסר להם, הם חיו מיד לפה ונלחמו כדי לשרוד בכל מפלצת שאיימה להרוס להם את הייבול. בדרך כלל אלו היו מפלצות קטנות וחלשות. למרטין יש אח קטן בשם ארלנד קונר. מרטין והוא תמיד היה משחקים באבירים עם חרבות עץ שאבא שלהם הכין במיוחד בשבילם. למרטין יש אחות קטנה ממנו בשלוש שנים, שמה לונה קונר. אלרנד אחיו הבכור של מרטין הגיע לגיל 20 בזמן שמרטין היה רק בן 12, לונה הייתה רק בת 9. מפלצת גדולה ונוראה התקיפה את בית המשפחה במטרה לאכול אותם בעודם בחיים - אביר בשם סר תומאס גלהאד, אביר צעיר כבן 35 הציל את משפחת קונר מאותה מפלצת בדמות דרקון אשר יורקת אשר בידי מפלצת ענקית יורקת אש (צ'ריזרד) בעזרת מפלצת דמוי צב גדול היורקת מים (בלסטויז) אשר היה חזק ושיתף פעולה בצורה מדהימה עם סר תומאס. משפחת קונר לא הפסיקה לשבך את תומאס ולהודות לו. אלרנד התאהב בעבודה של תומאס וחשק להיות כמוהו ותומאס הסכים לקבל את אלרנד להיות המתלמד שלו. לאחר 3 שנות אימונים קשים ומסע ארוך סביב המדינה חזר אלרנד ותומאס הבית, מרטין היה רק בן 15 ואחותו הייתה בת 12. אלרנד התחזק מאוד והצטרף על מסדר האש יחד עם תומאס שכבר היה בו. באותו ערב תקפה אותה מפלצת חזקה וגדולה, אלרנד ותומאס נלחמו בה, אבל תומאס לא הצליח ונפצע קשה, אלרנד מת במקום לאחר שמפלצת דרכה עליו. מרטין נשבע לנקום מאותו יום ארור בכל המפלצות בכך שהוא ישעבד את כולם. הוא התחיל להתאמן בסייף ורק חיכה שתומאס יתעורר כדי שיוכל לאמן אותו, אבל לצערו הרב תומאס נפטר מפצעיו הקשים. ההרס הרב שהשאירה אחריה המפלצת גבה שתי קורנות, תומאס האביר ואלרנד האביר אחיו של מרטין. המשפחה נתקלה לקשיים עצומים, קשיים שחייבו את מרטין ואחותו לעבוד. מרטין תמיד אחרי, או תוך כדי העבודה הצליח למצוא לעצמו את הזמנים לאימונים. אחותו של מרטין, לונה עבדה בטברנה בתור מלצרית. הזמן עבר ומרטין הגיע לגיל 27, לאחר עבודה קשה ואימונים רבים נטש הוא את עבודתו ואת אחותו שצמחה להיות בחורה יפהפה בת 24 ופנה אל מסדר האופל במטרה להתגייס בתור אביר.
אופי: מרטין אדם נורא נחמד, בעיקר לאף-אחד. הוא אוהב לשנוא את כולם ולדרוך על חלשים ואם יצא לו אפילו על חזק ממנו, הוא לא אהסס לעשות זאת. מרטין נורא בטוח עצמו, אבל הוא יודע את מתי להשים לשחצנות שלו את הפוס שמתחילים להתחמם העניינים. למרות גאוותנותו הרבה, אינו יכול להרשות לעצמו להסבך יותר ממה שהוא כבר מסובך ואם הוא יצטרך הוא אפילו התנצל על מילותיו, וכאשר הבחור אינו מוכן מרטין דוקר אותו בגבו. מרטין אינו טיפוס פייר כל-כך, הוא נוהג לרמות הרבה, לשחק במשחקי הימורים על כסף רב ובעיקר מרבה בהם. מרטים גם טיפוס נורא רכושני, הוא לא מוכן שיגעו בדברים שלו, וכאשר הוא מוציא משהו ומכריז עליו על שלו אף-אחד אינו יכול להתווכח אתו אפילו חבריו הטובים ביותר אינם זוכים לגעת בדבריו האישיים. רבות מרטין נוהג להתחיל עם בחורות ומנהג עליהם בצורה שאינה מכבדת אף-אחד. מרטין נוהג לעשות בלאגן די גדול באזור שיש בנות רק בשביל למשוך תשומת לב, לרוב זה מצליח ולרוב הוא גומר במרפאה שנמצאת באזור הטברנה (בקתה, או צריף, איפה שכל השכירי חרב והאלכוהליסטים נוהגים לשתות). מרטין טיפוס נורא קולני ואוהב להראות נוכחות, אבל אם זאת הוא גם נורא שקט ואינו אוהב להתבלט כל-כך. הוא מסתכל על החיים בצורה די אתגרית ומאוד תחרותית, אם למישהו יש משהו שלא אין, יכול להיות מאוד שמרטין יגנוב לו את אותו הדבר.
מראה:
הנה: http://fc04.deviantart.net/fs15/f/20...N_by_heise.jpg
מסדר: מסדר האופל.
פוקימון התחלתי: -
שותפים: רוצים אביר מאגניב כשותף? זה הזמן להגיד את זה! תתארו לי את השם שלו, האופי שלו ורקע קצרצר שמתאר את עברו, ויש לכם שותף. אם לא פשוט אגרום לאיזה פריק להזדנב אחריכם~
הערות/בקשות/נכון שזה משחק מאגניב:

עידן, אהבתי ממש את הציניות באופי והרקע גם ממש טוב, התקבלת. רק המראה לא עובד לי... תתקן את זה
אגב, מסדר האופל לווא דווקא רשעים, מה זה הסטראוטיפים האלה?


אני מתחיל את המשחק עם עמית ועידן, אבל עדיין אפשר להירשם, פה או בפרטי (:

עמית:
אתה תיארת ברקע את טקס סיום ההתמחות ושכחת לציין את קבלת הפוקימון ההתחלתי שלך, ולכן "אזכיר" לך את זה בצורת פלאשבק נחמד לפני שנתחיל. לצורך כך אשתלט לך על הדמות קצת הרבה~
------------
אתה דוהר על סוסך בדרך עפר ונותן לקול הקצוב של נקישת פרסותיו של הסוס באדמה להרגיע אותך. סוסו של ניקולס צוהל במחאה על מהירותו המופרזת של סוסך הרענן והצעיר ואתה מביט לאחור אליו בעצב, וברקע עולה לך פרצופו של ניקולס, מחייך לעברך. מיד מציפים אותך זכרונות נעימים מימיך כחניכו, ואתה מתמקד שוב בטקס הסיום, וצולל אל תוך הזיכרון...
"אנדי! עצלן אחד, תפסיק להתבטל כמו סלאקות'! אם לא תתארגן אתה עוד תאחר לטקס הסיום!" צעקה לעברך נורה, האחראית על המתלמדים במסדר האופל, ולפני שאתה מבין מה קורה נעל נוחתת לך על הראש ומהממת אותך לרגע. "קדימה, זוז!" היא שואגת עליך ורצה להעיר את שאר המתלמדים הישנים. אתה קם בפיהוק גדול ומתמתח בעייפות, משפשף את עינייך ומלטף את ראשך הכואב מהמכה החזקה שחטפת. אני מדדה לעבר בית המרחץ ושוטף את פניך במים קרים כקרח, מנגב אותם ונרתע אחורה כשאתה מבין בנורה עומדת עם מחבת ליד הדלת ובודקת שכל המתלמדים יוצאים מהחדר. אתה מצטרף למתלמדים המבוהלים שרצים כמו להקת ספירואים מבוהלים לעבר הדלת לקול צעקותיה הזועמות של נורה. אתה מבחין בניקולס ממתין לך מחוץ לחדר. הוא אוחז בך ומוביל אותך מחוץ לעדר המתלמדים הבהול. "אנדי, ככה אתה הולך לטקס סיום ההתמחות שלך? בושה וחרפה. לך תחליף בגדים, אני אעסיק את נורה." הוא קורץ אליך וניגש אל נורה, מתחיל איתה בקול שרמנטי. בזמן שנורה מצחקקת ומחייכת אליו אתה מתגנב לחדר ומחליף לבגדים חגיגיים יותר. "נדבר יותר מאוחר יקירתי." מחייך אליה ניקולס בזמן שאתה חומק החוצה ואתם הולכים מצחקקים. "אז אנדי, מתרגש?" שואל אותך ניקולס בחיוך. "לא ממש..." אתה עונה במשיכת כתפיים אדישה, וניקולס טופח על גבך. "אתה גדלת מאוד מאז שמצאתי אותך ביער, עם פגיון מגואל בדם בידך ומפלצת שסועה ודוממת מצידך. עבר כל כך הרבה זמן.." הוא נאנח, ונראה מתרפק על זכרונות יפים, אך הוא חוזר לריכוז תוך כמה שניות וקורץ אליך. "הטקס עוד מעט מתחיל. זה היום הגדול שלך!" הוא אומר בגאווה ונפרד ממך, הולך אל האזור בו נפגשו כל האבירים החונכים לשוחח לפני הטקס. אתה פונה ממנו לאזור בו התרכזו המתלמדים הנרגשים לקראת חלוקת הפוקימונים ההתחלתיים. הטקס מתחיל מהר מכפי שאתה שם לב והמתלמדים מתחילים להיקרא אל הבמה לבחירת הפוקימון שלהם. תוך כמה דקות אתה שומך את שמך, "אנדי ווקר!", ושועט אל הבמה בהתרגשות, מבחין מזווית עיניך בניקולס מנופף אליך. אתה עולה לבמה ואביר זקן פונה אליך בחיוך. "אנדי, המתלמד הצעיר ביותר שלנו, שיהיה האביר הצעיר ביותר בכל המסדר! ענה לי, יקירי, מי מאלה אתה מעדיף שיהיה שותפך?" הוא שואל, ומחווה על ארבעה פוקימונים: - לארביטר, - זורואה, - מורקראו, - אמבריאון.
*שים לב איזה פוקימון מוצע לך בצד התמונה, כתבתי במודגש~

עידן:
אתה יורד מסוסך המותש מול שעריו של מסדר השמיים ונוקש על דלת העץ של המבצר בעזרת ידית המתכת הכבדה המחוברת אליה. הנקישות משמיעות קול עמוק ומהדהד שגורם לך להירתע מעט ביראה. לאחר זמן מועט של המתנה השערים נפתחים לרווחה ואתה מוליך את סוסך דרכם, ומולך מתגלה נוף מעורר יראה של שביל מרוצף שיש ולבן, מסוונר כאור הבוקר, ומצדדיו גנים מטופחים ופורחים, מעוצבים בקפידה, ופסלי אבירים מוצבים לכל אורך הדרך ומוסיפים למראה מעורר ההשתוממות. אתה מתהלך באותו שביל וקול נקישות פרסותיו של סוסך על המרצפות משמיע קול חזק שמפר את הדממה השוררת במקום. אתה מרים ראשך למעלה ומולך מתנשא מבצר אימתני וגבוה שמיתמר אל על, שמתחבר בגשר במרום אל המבצר שמאחוריו. אתה מוביל את סוסך לדלת עץ קטנה יותר, הדלת של המבצר עצמו, ומגלה שהשער דרכו עברת קודם היה השער של החומה המקיפה את המבצר מכל עבריו. אתה נוקש קלות על הדלת וממתין לתשובה, אך אתה לא מקבל כל מענה. לפתע סוסך נרתע בבהלה וצוהל בפחד, ואתה מנסה להסתובב אך עוצר בפתאומיות כשאתה מרגיש פלדה קרירה על צווארך. "אני לא יודע מה גרם לי להכניס אותך.. כנראה שאתה דומה מאוד לחבר טוב שלי ומרוב געגועים התבלבלתי ביניכם. אבל הטעות כופרה. מי אתה ומה אתה עושה פה?" מסנן לתוך אוזנך קול בריטון עמוק וכריזמטי ואתה מסובב באיטיות את ראשך ורואה גבר מבוגר ומצולק מקרבות, כבן 40, עם צלקת ארוכה ומלוכסנת על עינו הימנית שמותירה אותה סגורה ולא פועלת. הוא מביט בך עם עינו האחת בחשדנות ולא מסיר את חרב הפלדה מצווארך. "ענה לי, אשפה!" הוא שואג בקול ומהדק את החרב על צווארך, גורם לטיפות דם להתחיל לנזול עליו.

פורסם במקור על ידי smoker

עידן:
אתה יורד מסוסך המותש מול שעריו של מסדר השמיים ונוקש על דלת העץ של המבצר בעזרת ידית המתכת הכבדה המחוברת אליה. הנקישות משמיעות קול עמוק ומהדהד שגורם לך להירתע מעט ביראה. לאחר זמן מועט של המתנה השערים נפתחים לרווחה ואתה מוליך את סוסך דרכם, ומולך מתגלה נוף מעורר יראה של שביל מרוצף שיש ולבן, מסוונר כאור הבוקר, ומצדדיו גנים מטופחים ופורחים, מעוצבים בקפידה, ופסלי אבירים מוצבים לכל אורך הדרך ומוסיפים למראה מעורר ההשתוממות. אתה מתהלך באותו שביל וקול נקישות פרסותיו של סוסך על המרצפות משמיע קול חזק שמפר את הדממה השוררת במקום. אתה מרים ראשך למעלה ומולך מתנשא מבצר אימתני וגבוה שמיתמר אל על, שמתחבר בגשר במרום אל המבצר שמאחוריו. אתה מוביל את סוסך לדלת עץ קטנה יותר, הדלת של המבצר עצמו, ומגלה שהשער דרכו עברת קודם היה השער של החומה המקיפה את המבצר מכל עבריו. אתה נוקש קלות על הדלת וממתין לתשובה, אך אתה לא מקבל כל מענה. לפתע סוסך נרתע בבהלה וצוהל בפחד, ואתה מנסה להסתובב אך עוצר בפתאומיות כשאתה מרגיש פלדה קרירה על צווארך. "אני לא יודע מה גרם לי להכניס אותך.. כנראה שאתה דומה מאוד לחבר טוב שלי ומרוב געגועים התבלבלתי ביניכם. אבל הטעות כופרה. מי אתה ומה אתה עושה פה?" מסנן לתוך אוזנך קול בריטון עמוק וכריזמטי ואתה מסובב באיטיות את ראשך ורואה גבר מבוגר ומצולק מקרבות, כבן 40, עם צלקת ארוכה ומלוכסנת על עינו הימנית שמותירה אותה סגורה ולא פועלת. הוא מביט בך עם עינו האחת בחשדנות ולא מסיר את חרב הפלדה מצווארך. "ענה לי, אשפה!" הוא שואג בקול ומהדק את החרב על צווארך, גורם לטיפות דם להתחיל לנזול עליו.

אני נרתע מעט מין החרב המוצבת אל גרוני, ומסתכל אליו במבט מעט המום. אני מתעשת במהרה ומסתכל אליו ישירות בעין. 'הוא פנה עליי מאחור, או בטח מתחת לכל הכריזמטיות שלו אביר נורא פחדן.' אני חושב לעצמי, משתדל שלא להתפקע מצחוק. 'כדי שאני אראה קצת חשש, שהוא לא יחטוף עליי את הקריזה ויקדם מעט את חרבו.' אני חושב לעצמי - לא רוצה לגרור אלימות, בכל זאת הוא נמצא במצב הרבה יותר טוב משלי. "א-אני באתי לפה, כדי להיות אביר." אני אומר בהתחלה קצת בהלם, וממלמל, אבל לאחר בליעת רוק אני משיב לו מנסה להיות הכי כריזמטי שאני יכול לאור המצב המביש, ולאור החוסר פחד שיש לי מהבחור. 'לאילו אנשים בימינו מביאים חרב - פסיכופת. רק תוריד את החרב, ואני משפד אותך וקושר אותך על עץ מהמעיים.' אני רוטן בלבי בזעם, ומרגיש פגוע שהוא העדיף לפנות עליי מאחור, ולא כמו אביר אמתי. "האם אתה מוכן להוריד את החרב מגרוני בבקשה." אני אומר בנואם ומחייך עליו בחיוך רגוע ומזויף.

פורסם במקור על ידי smoker

עידן:
"אתה מהווה סיכון, במיוחד בתקופה רגישה ומסוכנת שכזו. לא אוכל להסתכן ולהכניס אותך. אני מבקש שתעזוב. אם תנסה להתנגד, זכור שקשתים כבר הוצבו עם קשתותיהם מכוונות לעיניך, אז לך בזהירות ובלי תנועות פתאומיות, ותזכור גם ש..." שטף דיבורו של האביר המצולק נעצר והוא מרים את מבטו לשמיים, לכל נפנוף איטי של כנפיים חזקות. אתה מביט למעלה אינסטינקטיבית וקולט במבטך דרקון או ציפור, אתה לא בטוח. אתה מבחין בדמות רוכבת על אותו דרקון, עם שיער מתנופף ברוח שיוצרות הכנפיים. היצור נוחת בעוצמה והרוח מעיפה לאחור את שיערך. אתה יכול להביט ביצור בבירור (http://th08.deviantart.net/fs71/pre/...is-d63mpy6.jpg) והדמות שעליו קופצת ממנו ומתקרבת לעברך. אתה מזהה שזאת אבירה צעירה, בשנות ה-30 לחייה. "מה הולך פה, דזמונד? אתה מציק למתלמד חדש שוב?" היא צוחקת בקול מתנגן ואתה לא מצליח להסיר את מבטך ממנה. "ומי אתה, נערי?" היא פונה אליך בחיוך, בקול צלול ונעים לאוזן.

רק תדע, שככה אני רוצה שהיו התגובות שלך, כמו שאני הולך להגיב עכשיו.
גם אם אין לך מקום לתגובה, דחוף מחשבות או רגשות.
~~~~~~
"לך תז..." משפטי נקטע כאשר אני שומע את הנפנוף של הכנפיים, ומבטי נרעם אל-על. אני מסתכל בעיון רב במתרחש, ויודע שזו מפלצת כמו שראיתי באותם ימים בחווה של הוריי. חיוך מטומטם הופיע על פני, ורצון עז לשלוט בוא משתלט עליי. אני מעט רועד מהתרגשות לראות מפלצת, ואולי אפילו לשלוט בה 'היא תהיה שלי!!!!' אני חושב לעצמי בתאווה, וכמעט בטירוף - לא יכול שלא להסיר את מבטי. פתאום אני קולט מין שיער שמתנופף לו, ונראה שיש דמות כלשהי שרוכבת על אותה מפלצת. עצבים משתלטים עליי 'לעזאזל!!!' אני קורא בלבי בזעם וברצון פשוט לשלוף את החרב (יש לי חרב, נכון?) ופשוט לערוף את ראשו של הבחור המטומטם הזה שנמצא לידי. הדרקון מתחיל לנחות, ואני מחכה בקוצר רוח לראות מי הדמות שהשתלטה על יצור הפלא הזה, ונחרד לגלות שזו אישה. 'אישה, אישה הצליחה לשלוט על הדבר היפה הזה? פ'חחחח, הוא בטח חלש. אני כבר לא רוצה אותך דרקון יפהפה שכמותך.' אני חושב לעצמי כאשר היא ממלמלת משהו שאיני מתרכז בו בכלל. אני מביט אל האבירה, יופייה עושה לי קצת צרות, ואני מעט המום ואין בפי אפילו מילים כדי להתחיל לתאר אותה. שפתייה זזות לעברי, אבל אני לא ממש שומע מה היא אומרת, "אהמ... אני מרטין קונר, אני רוצה להיות אביר, אבל השומר פה לא נותן לי להיכנס." אני אומר, ולא בגלל שהיא שאלה אלה מתוך נימוס בסיסי.