נושא: The Five Nations

סנפאי

ספוילר

"אמם... כל מה שאני זוכרת זה שאיבדתי את חבר שלי ורוב הפוקימונים שלנו בהוריקן... ואז מצאתי את עצמי כאן... למה כל כך חם כאן...? לא זכור לי שהיה מקום כזה ליד עיר סוטופוליס..."

איתי

ספוילר

את הדף רשומים אביא לך בהמשך. פשוט אין לי ממש כוח להכין אותו עכשיוXD
~~~
הכרכרה נעצרת. סוף כל סוף הגעת לעיר אורטיק. אחרי כל כך הרבה חילופי כרכרות אתה נפרד מהמסע הארוך, הצפוף והמייגע שעל הכרכרה ומגיע לעיר אורטיק, המקום בו תתחיל את חייך כחייל אמיתי במחוז ג'וטו. אתה עובר את שני פוקימוני האבן הענקיים הסוחבים את הכרכרה וממשיך אל תוך העיר. אתה עובר על פני האנשים הפשוטים והבתים האפורים והקטנים אל כיוון בנין גדול ולבן- מפקדת שומרי העם של העיר אורטיק.
אתה נכנס אל תוך המבנה, לא יכול שלא להתרגש מהמעשה- פעם ראשונה שלך כחייל אמיתי בתוך מפקדת אמיתית. המקום מבפנים נראה לא פחות מכובד מהמראה החיצוני שלו, קירות לבנים ויפים עליהם תלויים המוני תמונות של חיילים- כנראה כל מי שעובד או עבד במפקדה זו.
"איך אפשר לעזור לך?" אישה היושבת מול דלפק הצמוד לכניסה פונה אליך. היא לובשת את המדים של חייל ג'וטו. אתה מוציא מכיסך את תג חייל ג'וטו החדש שלך יחד עם המכתב שקיבלת מהמפקד לשעבר שלך מהאימונים. במכתב מצוין שהוזמנת במיוחד לעיר אורטיק, שם תעבוד תחת המפקד כוהן. החיילת קוראת את המכתב ומחזירה לך אותו:"לך למשרד ששם" היא מורה לך ומצביעה על אחת הדלתות החומות הנמצאות בהמשך המבנה. אתה ניגש אל הדלת עליה היא הצביעה ודופק. "היכנס" קול גברי נשמע מתוך החדר ואתה פותח את הדלת. אתה נכנס אל תוך חדר בעל קירות חומים, ממש מול הדלת נמצא חלון אחד המראה מבנה הנמצא מאחורי המפקדה. על כל כמעט כל חלק קיר נמצא ארוך ספרים בעל דלתות שקופות החושפות אוסף גדול של ספרים שונים. המקום ישיבה היחידי בחדר הוא כורסה שחורה עליה יושב איש בעל שיער וזקן אדום- קורא ספר. קליק.
"כן? איך אוכל לעזור לך?" הוא שואל, נעמד ומניח את הספר על הכורסה. אתה מביא לו את המכתב, הוא קורא אותו ולאחר מכן מניח אותו יחד עם הספר שהניח לאחר שקם. "הגעת מהר. לא מזמן רק הגיע הפוקימון שלך" הוא אומר, ניגש אל אחד הארונות הקרוביות יותר לכורסה ומוציא מתוכו כדור לבן ואפור. קליק. כוהן מסבב את המפתח שעל קצה הכדור מספר פעמים, דבר זה גורם לכדור להיפתח. אור לבן יוצא מתוך הכדור המוזר, נופל על רצפת החדר החומה ומגבש צורה וצבע במהירות: יצור המזכיר בצורתו לטאה ירוקה ההולכת על שניים "זה לארוויטאר" מסביר כוהן:"הוא נחשב גם לפוקימון אדמה וגם לפוקימון אבן. הוא ניזון מאדמה ואבנים, כך שלא תהיה לך בעיה להאכיל אותו. הם בדרך כלל חיים עמוק בתוך מערות או בכלל מתחת לאמדה, כך שהוא נחשב לנדיר מאוד. תשמור עליו היטב! הוא יודע את ההתקפות נשיכה, פזילה, סופת חול וחריקה. שים לב שסופת החול שלו לא נמשכת להרבה זמן ולא מכסה אזור גדול. הוא עדיין לא מאומן למלחמה אמיתית- אני מקווה שתוכל לעשות את העבודה הזאת בשבילנו!" הוא מסביר ולאחר מכן סוגר את הפוכדור, מחזיר אותו בחזרה למקומו.
"וויי~~~" הלארוויטאר החדש שלך צוהל ורץ אליך- מחבק את רגליך.
"קל לו להיקשר אל אנשים" מצחקק כוהן:"ובקשר לדברים אחרים שכדאי שתדע: שמי הוא כוהן. אני המפקד שלך מעכשיו. אני מקווה שאתה לא עייף כי כבר יש לי משימה בשבילך, לא סתם זירזתי את הבאת הפוקימון בשבילך. זאת משימה חשובה מאוד, לכן אתה חייב לצאת ברגע שתסיים לשמוע את כל הפרטים: מרגלים מקאנטו הגיעו אלינו. הצלחנו למצוא אותם ולהרוג את רובם, יחד עם רוב הפוקימונים שלהם. אך עדיין חלק הצליחו להתחמק מאיתנו. אנחנו מאמינים שהם נמצאים כרגע בעיר מהאגוני. לך לשם ותעזור בחיפושים, כשתמצא אותם תהרוג את כל הפוקימונים שלהם ואת המאמנים עצמם קח אל הכלא של עיר מהאגוני" הוא מסיים את ההסבר ופותח מגירה מארון שקרוב יותר אליך, הוא מוציא מתוכו תיק גב ומביא לך אותו:"יש בפנים שלושה בקבוקי מים גדולים, עשרה חבילות אוכל צבאיות, מפה וכובע. אל תבזבז כלום, במיוחד לא את המים! כדי להגיע לעיר מהאגוני תצטרך לעבור את המדבר שבדרך 42" הוא מסיים להסביר ומתיישב בחזרה על הכורסה שלו, מרים את כל החפצים ששם עליה קודם. לפני שאתה מספיק לשאול אותו שאלות הוא ממשיך בדיבורים:"חוץ מזה, כדאי שתדע את התנאים החדשים שלך כחייל: אתה יכול לישון, לאכול ולשתות במפקדה זו כמה שתרצה כל עוד זה לא יוצא על זמן עבודה. אחרי שתחזור מהמשימה שלך אראה לך את חדר המגורים שלך. כל חודש תקבל 10 ברי לעבודה שתעשה. תעשה עבודה טובה, תקבל בונוס. תעשה עבודה גרועה, לא תקבל משכורת. אתה מתחיל לעבוד ברגע זה, כך שאם יש לך שאלות או בקשות מיוחדות לפני שאתן לך את הפרטים כדאי שתשאל עכשיו"

סנפאי

ספוילר

"מהעיירה ליטלרוט. למרות שהגעתי לכאן מעיירת אולדייל. עפתי דיי רחוק, אה? לפחות לא נפצעתי יותר מקצת מכת שמש... אם רק טרופיאוס היה כאן הייתי יכולה לעוף הביתה... אני מקווה שהוא לא נפגע"

סנפאי

ספוילר

"אבא שלי הביא לי... צריך אישור מיוחד בשבילו? פעם ראשונה ששמעתי דבר כזה... בפעם האחרונה שהייתי בעיר פורטריי לא אמרו לי שום דבר נגד זה... וגם...!" היא מפסיקה את המשפט שלה באמצע כדי להשתעל:"אולי אפשר קודם לחזור לעיר ולשתות? לא יודעת מה נסגר עם מזג האוויר, אבל ממש יבש כאן... אני צריכה מים דחוף"

איתי

ספוילר

"כפי שאמרתי קודם, מרגלים מקאנטו אמורים להימצא בעיר מהאגוני. סה"כ יש שלושה מרגלים, שלושה גברים. יש להם שני פוקימונים שאת זהותם אנחנו לא יודעים- הם שמורים בתוך פוכדורים. אנחנו מאמינים שאין להם יותר, הרגנו את כל האחרים. אני לא הולך לשלוח אותך לבד למשימה, נהגת מיוחדת תלווה אותך. תוכל למצוא אותה מחוץ למפקדה. קוראים לה ווילי, דרך אגב. אם אתה יוצא והיא עדיין לא נמצאת פשוט תחכה- היא אמורה להגיע כל רגע" הוא מסביר את הכל ברצף ובמהירות. אתה מרגיש שהוא מעוניין לסיים את השיחה הזאת כמה שיותר מהר ולחזור לספר שלו, לא קשה לקלוט את זה מהדפדופים הבלתי פוסקים בתוך הספר תוך כדי השיחה איתך:"אם הבנת הכל ואין לך שאלות, צא מיד למשימה. ואל תשכח את הפוקימון שלך"

אני יודעת שלקח לי זמן להגיב, אבל יש לי הסבר טוב לכך. לא ממש רציתי. כמובן שמאוד לא עזר שאחרי כל כך הרבה זמן שלא הגבתי עמית עדיין לא הגיבXD
אני יודעת שסנפאי לא יודע כלום בנוגע אליו, אבל איתי- אולי אתה יודע מה לעזאזל נסגר איתו?@~@ הוא כל הזמן אומר לי "אני אולי בבאן" -_____________-

איתי

ספוילר

אין פוכדור. אתה פשוט יוצא מהמקום יחד עם לארוויטאר ומתחיל בחיפושים אחר ווילי. "לאר! לאר?!" לארוויטאר מצטרף לצעקות שלך. שניכם מסתכלים סביב וקוראים להסעה שלך.
"מישהו צעק ווילי?" כרכרה קטנטנה העשויה מעץ נעצרת לידכם. את הכרכרה מושך רייהורן גדול, מעט יותר קטן מהכרכרה עצמה. הכרכרה מחולקת למושב הנהג והמושב האחורי. מושב הנהג מעט יותר גבוה מהמושב האחורי, אך גם הרבה יותר קטן וצר. יש בו מקום לשני יושבים בלבד והוא צמוד אל החלק אליו רייהורן קשור. בצד הימני של המושב, קרוב לאיפה שאתה עומד, יושבת נערה בעלת שיער חום אסוף. היא לבושה במדי הצבא. קליק.
המושב האחורי לא ממש נראה כמו מושב, הוא נראה מתאים יותר למטען ואין בו באמת מקומות ישיבה. הוא לא גדול מדי, יש בו מקום לשלושה אנשים יושבים ללא הצטופפות. המושב הזה כבר כמעט מלא. יש בו קופסא גדולה צמודה למושב הנהג. לידה יש תיק גב גדול ומלא, בצבע ירוק כהה. על התיק נשען פוקימון קטן וחום, על ראשו הוא חובש גולגולת המעט יותר גדולה מראשו. בידו הוא מחזיק עצם
"אתה בטח רוברט, אה?" הנערה פונה אליך מספר שניות לאחר שאתה מתחיל לבחון את הכרכרה:"אני ווילי, ההסעה שלך. נעים להכיר! אתה יכול למקם את החפצים והפוקימון שלך מאחור ובוא לשבת לידי! אנחנו ממהרים אז מהר מהר! את כל מה שיש לך לומר תוכל לשמור לאחרי שנתחיל לזוז!"
אתה עושה כדבריה, מניח את תיק הגב שלך בתוך החלק האחורי של הכרכרה. לאחר מכן אתה עוזר ללארוויטאר שלך לעלות ומתישב בצד השמאלי של מושב הנהג. אתה מציץ אחורה בזמן שווילי מורה לרייהורן שלה להתחיל לזוז, לארוויטאר וקיובון מתחילים לדבר. זה לא נראה שהם שונאים אחד את השני, אפילו הפוך- הם מתחברים.
דרך אגב, דף הרשומים- http://z13.invisionfree.com/ZenPokem...p?showforum=46

סנפאי

ספוילר

לא, לא זזתם כל הזמן הזהXD אם לא כתבתי שאתם זזים אז אתם לאXD
~~~
הנער עושה כמוך רק לצידה השני. בצורה הזו יחד עם גיבל וגראווליט אתם חוזרים בחזרה אל העיר. אתם לוקחים אותה לבית החולים- שם נותנים לנערה מעט מים ומקררים את גופה. בזמן שאתה והנער מחכים שהרופאים יודיעו לכם שהנערה כבר לא בסכנה אתה והנער מדברים מעט. אתה מגלה ששמו הוא מיקאדו(ווהוו) ושהוא כבר הספיק ללכוד שני פוקימוני אש: סלאגמה ודארומאקה. יחד עם הצ'ארמנדר שלך אתם מסיימים את לכידת פוקימוני האש שלכם. עכשיו כל אחד מכם צריך ללכוד עוד פוקימון חשמל. את זה תוכלו לעשות רק לאחר שתוכלו לעזוב את בית החולים, מה שיהיה אחרי שהרופאים יגידו לכם את מצבה של הנערה. אתם לא מספיקים ללמוד יותר מדי אחד על השני, עד ששניכם מסיימים להסביר אחד לשני על איזה פוקימונים כל אחד מכם לכד ואיך האחות ניגשת אליכם ומספרת לכם שהנערה לא במצב המסכן את חיה, אך מוחה נפגע.
"לטענת היא נולדה וגרה בהואן, אבל לטענתה הואן מקום פורח ומלא בצמחיה והיא לא מוכנה להאמין להואן הקיימת, לא משנה כמה אנחנו מנסים להסביר לה. אתם חיילים, תוכלו אולי לנסות אתם לדבר איתה? אחד הרופאים חושד שהיא מרגלת מאונובה ובגלל הפגיעה המוחית שלה היא משלבת בין אונובה להואן. כדאי שגם תבדקו את הנושא הזה" מסבירה לשניכם האחות.
"אמם... אני מניח... למרות שיש לנו עבודה לעשות... אמם... אבל אני מניח שזה גם חשוב... אבל אולי כדאי לשאול את המפקדת... אבל אנחנו חיילים אז צריך לשמור על האזרחים... אה..." מיקאדו ממלמל לעצמו משפטים אלא. הוא נשמע מאוד לא בטוח. כרגיל, אתה האחד שצריך לעשות את ההחלטות.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

עמית

ספוילר

מה כבר יש לו להגיד לך?@~@
~~~
אתה עדיין מחזיק את פיל. שניכם עוקבים יחד עם הנער אחר הפוצ'יאנה הגדולה.
"אמם... כן..." הוא מתחיל לענות לשאלתך:"כשחיפשת כאן את הציפור ראית ילדה לבושה בבגדים כחולים מסתובבת כאן, אולי עם מיוטו יחד איתה?"

אני אולי בבאן ):
------------------------------

"אההה מיוטו?" אשאל מבולבל ואנסה להיזכר בכל הפוקימונים שלימדו אותי אליהם "מה זה? זה מין נשק?" אשאל אותו "או אופניים?" אשאל ממש מבולבל

עמית

ספוילר

עליהם*
~~~
"זה פוקימון... אני מניח אבל שלתושבי סינו הוא לא יחשב כמוכר... בכל מקרה, אם תראה אותה תמסור לה שאני מחפש אותה ושאני גם כן בסינו" הוא אומר ומיד לאחר מכן פוקימון הכלב מתחיל לנבוח לכיוון אחד העצים:"זה נראה שהפוקימון שחיפשת נמצא על העץ הזה. מכאן תסתדר בעצמך?" רובי מצביע על העץ עליו פוקימון הכלב שלו נובחת ושואל אותך שאלה זו.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

עמית

ספוילר

עליהם*
~~~
"זה פוקימון... אני מניח אבל שלתושבי סינו הוא לא יחשב כמוכר... בכל מקרה, אם תראה אותה תמסור לה שאני מחפש אותה ושאני גם כן בסינו" הוא אומר ומיד לאחר מכן פוקימון הכלב מתחיל לנבוח לכיוון אחד העצים:"זה נראה שהפוקימון שחיפשת נמצא על העץ הזה. מכאן תסתדר בעצמך?" רובי מצביע על העץ עליו פוקימון הכלב שלו נובחת ושואל אותך שאלה זו.

"אההה" אחשוש מאט "אולי תישאר ותעזור לי?" אשאל אותו "אתה אפילו לא אמרת לי איך קוראים לך" אגיד כדי להעלים את הפחד מהמשימה שמוצבת לפני "או בן כמה אתה" אמשיך לדבר "או מי אתה ואיך הגעת לפה" אגיד אך לא אזיז את עיני מהעץ

איתי

ספוילר

לא הצלחתי לחשוב על מה להגיב לך כל הזמן הזה@~@ אבל ממש כבר נמאס לי לשבור את הראש- אני מחרבשת.
ואגב, זה שלא הצלחתי לחשוב לך על תגובה זה בגללי, לא בגללךXD התגובה שלך בסדר. הבעיה הייתה בי, שלא תכננתי יותר מדי><" אני בדרך כלל נוהגת להמציא קטעים לא עלילתיים על המקום, כי אני גם ככה לא זוכרת אותם גם אם אני מתכננת אותם מראש...
~~~
"כן, כן~ כבר התעדכנתי בהכל! אל תדאג, אתה בטוח עם מילי! נחצה את המדבר בצ'יק!" היא מודיעה לאחר שהיא מורה לרייהורן שלה להתחיל להתקדם.
"...וככה אני ולואי הבסנו את פוקימון האבן הענקי!" ווילי מסיימת לספר לך עוד סיפור על איך היא והקיובון שלה, לואי, הביסו פוקימון מתפרע. היא לא הביסה יותר מדי פוקימונים, שלושה בלבד. אבל היא סיפרה כל סיפור חמש פעמים. כבר איבדת את הסבלנות. אתה מתעסק בלבהות בחול האינסופי שמולך, מצדך ומאחוריך. מדי פעם אתה קולט איזה קקטוס קטן וצהבהב. אפילו הקקטוסים נראים חסרי חיים במדבר זה. אתם כבר בדרך יותר מחצי יום, השמיים מתחילים לקבל צבע כתמתם- כמו החול שסביבך. אתה מפהק משיעמום בזמן שווילי מתחילה לספר מחדש את הסיפור על איך שהביסה גליגאר משוגע. 'אני מעדיף שיתקיפו אותנו שודדים או פוקימוני פרא מאשר לשמוע עוד פעם את הסיפורים המשעממים שלה!' מחשבה זו מתעופפת בראשך המשתגע. אתה כל כך קרוב ללהחטיף לה אגרוף, 'למה נשים מדברות כל כך הרבה?!' הקול שלה כל כך מעצבן אותך והחום רק מחמיר את המצב, הראש שלך מתפוצץ. כאב הראש שלך נעלם למספר שניות כאשר ליבך קופץ וכמעט בורח דרך הגרון שלך, אחד הגלגלים של הכרכרה, הגלגל עליו אתה יושב, נתקע בתוך חור באדמה. ואם זה לא מספיק פתאומי כדי להביל אותך, מתווספת לנפילה זאת צעקתו המבוהלת של רייהורן.
"מ-מה?!" גם ווילי נשמעת מבוהלת, לפחות היא הפסיקה לחפור עם הסיפורים המשעממים שלה:"אה! אל תרד מהכרכרה, זאת מלכודת חול! אני אטפל בזה, בדרך כלל רק פוקימון אחד אחראי למלכודות האלו" היא מודיעה, קופצת מהכרכרה ומוציאה מהמושב האחורי חניט ארוך שלהבו מזכיר צלב. קליק. היא מתקרבת בזהירות אל הגלגל הקדמי בצד שלך, מלטפת את רייהורן בדרכה ומרגיעה אותו מעט. היא מרימה את הנחיט שלה באוויר, מכוונת את הלהב שלו אל כיוון מלכודת החול שלאט לאט מושך לתוכו את הכרכרה עצמה. היא מכניסה בכוח את החינט שלה אל תוך מלכודת החול, מושכת אותו לאחר זמן מה. החניט לא יוצא לבדו מתוך המלכודת, הלהב מושך איתו פוקימון המזכיר בצורתו תנין, צבעו חום כהה הדומה לצבע החול מסביב. הצבע האדום מתווסף לגופו, יוצא מהחור הענקי שנוצר בגבו בצורה נוזלית
ווילי מצחקקת ומשחררת את החניט שלה בעזרת בעיטה בגופה של הפוקימון:"קרוקורוק... עוד סיפור לאוסף הסיפורים שלי! אני כל כך אמיצה~" היא מודיעה ומוציאה מתפחת מכיסה, הופכת את החניט שלה ומתחילה לנקות את הלהב מהדם:"בטח עדיין לא סיפרתי לך על הפעם שהבסתי אוסף של סאנדילים, אה?" היא סיפרה לך. היא שוב פעם הולכת לחזור על הסיפור הזה... היא לא עשתה כלום, רק נתנה לרייהורן שלה לבעוט בכולם כי לחוסר מזלם של הסאנדילים הם לא היו במקום נוח לחפירה. זה הכל רק עניין של מזל... אבל משו מה היא עדיין גאה בסיפור הזה. אתה יוצא ממצב ההתעלמות שלך בחוסר ברירה לצעקותיו של רייהורן. אתה מתכוון לשאול את ווילי מה עכשיו קורה כשאתה שם לב- היא איננה! לפני שנייה היא עמדה ממש מולך על חול המדבר, מנקה את החניט שלה ומברברת לך על שטויות טיפשיות ופתאום היא איננה...? אתה בודק את המושב לידך, את המושב מאחוריך. שום דבר. למרות שלארוויטאר וקיובון נראים לחוצים מאוד. אתה חוזר לבחון את המקום בו לפני רגע עמדה ווילי. רק רייהורן מקפץ במקום ומנסה להשתחרר מהכרכרה בכל כוחו תוך כדי שהוא מתחיל לאט לאט לשקוע אל תוך החול. יחד איתו גם קצה הלהב של החניט של ווילי, ממש כבר כמעט נעלם לגמריי אל תוך האדמה.

סנפאי

ספוילר

"טפלו אתם במקרה הזה. המשימה שלכם הכי פחות דחופה לביצוע כרגע. אני מאריכה לכם את המשימה לעד שתסיימו את העניין עם הנערה הזאת" עונה המפקדת לעדכונכם. אתם שוב במשרדה של המפקדת, עומדים בכניסה אליו עם דלת פתוחה ומקשיבים לפקודותיה לאחר שהבאתם לה את הפוקימונים שכבר לכדתם. נשארו לכם ללכוד עוד שני פוקימוני חשמל.
"בגלל שאנחנו לא בטוחים אם היא באמת מרגלת או סתם אזרחית עם בעיה שכלית לא נוכל ישר לעצור אותה. לכן המשימה שלכם היא כזאת: תישארו צמודים אליה ותנסו למצוא מידע עליה. שמה, משפחתה, מקום מגוריה... כל מני דברים קטנים כאלו. בשום פנים ואופן אל תעזבו אותה לבדה עד שתהיו בטוחים שהיא אזרחית וכמובן תמצאו את המשפחה שלה. או, אם חס וחלילה היא מרגלת- תביאו אותה לכאן מיד! האם זה ברור?"
"כן המפקדת!" מיקאדו ממהר להודיע.

עמית

ספוילר

"שמי הוא רובי. בנו של נורמאן, אולי שמעת עליי. אני המתאם הטוב ביותר בכל הואן! למרות שאת זה כבר בטח ניחשת, הפוקימונים שלי הרי נראים מדהים!" הוא מחמיא לעצמו, אתה לא ממש מסתכל עליו או על הפוקימון שלו. מבטך שקוע בעץ, בזכות זה אתה יכול לזהות נוצה שחורה נופלת באיטיות מצמרת העץ, לאט לאט מתקרבת יותר ויותר אל האדמה.