נושא: The Five Nations

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

"גי! גי!" היא אומרת לך לאחר שאתה שואל אותה מה קרה, לא מפסיקה בחפירותיה. את מושך בכתיפך ועוזר לה, מרים מספר אבנים שמפריעות בדרך.
לאחר שאתה מזיז אבן גדולה במיוחד, אתה רואה מה שנראה כמו נחש גדול, עווה וארוך מבצבץ ממתחת לשאר הסלעים. "גי!" גיבל נשמעת מפעלת, היא עוצרת בעבודתה ומתחילה לרחרח את הנחש המוזר. למרות שהוא נראה כמו נחש, אין לו עיניים, פה או כל חלק אחר של פרצוף. הוא גם לא זז.

אני מקרב את ידי אל הדבר הזה, נוגע בו בזהירות כדי לראות אם הוא חיי או לא. אם הוא לא מגיב אני מרים אותו.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

אתה נוגע בדבר בזהירות, הוא חם. למרות שזה לא מגיב אתה יכול להרגיש שהדבר הזה חיי רק מלגעת בו למספר שניות.

'מה לעזאזל...' אני מביט בזה עוד מספר שניות ולאחר מכן מושך בכתפיי, אין טעם להתעסק עם זה.
"בואי גיבל, הולכים." אני אומר ומתחיל לחזור על עקבותיי, ממשיך לחפש אחר פוקימוני חשמל.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

אתה מחליט לוותר על הדבר המוזר ולחזור על עקבותיך. אבל מצד שני, לגיבל יש תוכניות אחרות. היא תופסת בפיה את הדבר הסגול ונושכת אותו בכל כוחה.
בשניות הראשונות דבר לא קורה, אתה קורה לה לעזוב את הדבר ולבוא איתך. פיה נפתח, היא עוזבת את הדבר וקופצת לאחור. קצת יותר מדי לאחור... היא עפה מספר מטרים לפני שהיא מתנגשת בסלע גדול ושוברת אותה לחתיכות עם גופה. הדבר הסגול מתנער לאחר ששפתיה מתנתקות ממנו.

"מה לעזא-" אני מביט בדבר הזה לשבריר השנייה ואז רץ אל גיבל לראות את מצבה. "ג-גיבל, את בסדר?"

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

שבריר השנייה שאתה מביט בדבר מאפשר לך לראות את הנחש או הזנב המוזר נכנס אל מתחת לאוסף הסלעים שעדיין לא פינית. אתה רץ אל גיבל לראות אם היא בסדר מבלי לחשוב יותר מדי- היא מחוסרת הכרה אבל עדיין בחיים. פיצוץ מכיוון אוסף הסלעים בהם היה הנחש\זנב נשמע. אתה רק מספיק לבדוק האם גיבל עדיין נושמת וכבר זה קורה, כתגובה לקול הפיצוץ אתה מסובב את ראשך לאזור הסלעים. לא נשאר מהם הרבה- החתיכות שלהם מפוזרים סביב אותו האזור בהם היו. כרגע הדבר היחידי שנמצא שם זה יצור בגודל אדם בוגר. צבע גופו לבן-סגול, הוא נראה רזה מאוד ולמרות שצורת גופו הכללית מעט מזכירה אדם, הוא נראה יותר כמו יצור מהחלל החיצון מאשר אדם אמיתי. אתה יכול לראות את הזנב הסגול ממקודם, זה באמת היה הזנב של היצור הזה עיניו זוהרות בלבן, לא נראה שיש לו אישונים ומספר אבנים קטנות מתעופפות סביבו. אתה נשאר לבהות ביצור המוזר למשך כדקה, פיך פעור. לאחר שהזוהר המגיע מעיניו נעלם, מה שחושף את עיניו האמיתיות- בעלות אישונים סגולים-אפורים, האבנים המתעופפות סביבו נופלות על האדמה יחד עם היצור עצמו. עיניו נעצמות והוא מפסיק לזוז, אתה חוזר לעצמך.

אני מחזיר את גיבל לפוכדור, אחרי הכל, אין טעם לסחוב אותה ביד. לאחר מכן אני חוזר לבהות ביצור הזה.
'זה... אמור להיות סוג של פוקימון...?' אני חושב לעצמי, הוא בהחלט לא בן אדם, אחרי הכל. 'אבל... בחיים לא שמעתי עליו... בכל מקרה, הוא נראה פצוע, אולי כדאי שאלכוד אותו ואראה למפקדת... כך הוא גם יקבל טיפול...' אני מחליט להשתמש בפוכדור שנותר לי עליו.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

אתה פותח את הפוכדור שנותר לך, זורק אותו על הפוקימון. האור הלבן שתמיד יוצא מתוך הפוכדור כאשר פוקימון נכנס או יוצא מתוכו יוצא כרגיל, אך כאשר הוא פוגע בפוקימון הוא נשבר, גורם לפוכדור ליפול על האדמה פתוח מבלי להכניס את הפוקימון לתוכו. לפי מה שלמדת באימונים שלך לקראת הצבא יש רק דבר אחד שיכול לגרום לפוכדור להגיב בצורה כזו- כאשר הפוקימון שאתה מנסה ללכוד כבר לכוד בפוכדור אחר.

"טוב, אני מניח שכדאי שאראה אותו למפקדת..." אני אומר חלושות.
אני מרים את גיבל ומחזיק אותה ביד אחת בצורה שאני מקרב אותה לחזה שלי ושומר שהיא לא טיפול עם היד וביד השנייה אני תופס בפוקימון המשונה, אחרי שאני נוגע בו בזהירות כדי שלא אפגע כמו גיבל ומנסה להרים אותו אם הוא קל או לגרור אותו איתי בחזרה לעיר.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

אתה מרים את גיבל, היא קלילה וקטנה. הבעיה כאן היא גרירת הפוקימון המשונה, הוא לא קל. למזלך הוא לא מגיב כפי שהגיב כשגיבל נשכה אותו. כנראה כי אתה לא באמת נושך אותו.
עד שאתה חוזר ליחידה עם היצור המוזר כבר מאוחר בלילה, מזג האוויר החם נהפך לקפוא. למזלך בגלל השעה המאוחרת אין אף אחד ברחובות, מה שמאפשר לך להתקדם עם הפוקימון המוזר בלי לגרום לפאניקה או הפרעות מצד האזרחים.
"ואוו, מה יש לך שם?" השומר של היחידה מתפעל מהדבר שאתה גורר איתך.

"סוג של פוקימון... הלוואי והייתי יודע לענות לך איזה." אני עונה לו וממשיך אל חדר המפקדת ברגע שהוא נותן לי להיכנס.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

ספוילר

סנפאי
"הוא מת?" הוא שואל אותך. אתה עונה לו שכנראה לא. "אז תיזהר איתו... אנחנו לא רוצים שיתפרע ביחידה" הוא מזהיר אותך ופותח את הדלתות.
בפנים אין אף אחד, אתה מתקדם עם גיבל בידך והפוקימון אחריך אל כיוון חדרה של ליילה, דופק בדלת.
"כן?" נשמע קולה של ליילה דרך הדלת. אתה אומר את שמך ומקבל ממנה אישור להיכנס.
בתוך החדר היא לא לבדה, מיקאדו איתה ויחד איתו איש הנראה בשנות הארבעים לחיו בעל זקן ארוך ואפור. הוא לבוש בבגדי הצבא של הואן ונראה רציני למדי:"מה יש לך שם, ילד?" הוא שואל, לא נשמע מופתע כל כך מהיצור המוזר.
"יאמאנאשי, זה קצין צ'יריו. הוא היה חלק מיחידת ההתקפה הרבה שנים, עכשיו הוא מתעסק בענייני שומרי העם" מסבירה לך ליילה על האיש המוזר שלא היה לי כוח למצוא לו תמונה.

אני קד קלות כסימן לשלום ולכבוד.
"המפקדת, חזרתי לחשלים את המשימה המקורית שנתת לי ובמהלכה מצאתי את הפוקימון הזה." אני מניח אותו כעת על הרצפה. "אני לא מזהה אותו וכשגיבל שלי נשכה אותו קרה משהו והוא העיף אותה איכשהו באוויר וריסק אותה על אבן בעוצמה שגרמה לה להתעלף ולאחר מכן התעלף בעצמו." אני מסיים לדווח.