שלושה בני עורב בלדה שמאוד אהבתי לצערי איני יודע מי המחבר
אשמח שתביעו עליה את דעתכם:

שלושה בני עורב על ראש עץ הם ישבו,
שחורים כאשר תדמו ותשוו,
אמר העורב האחד:
"איה פת שחרית נסעד?"

הנה בשדה הירוק הלז
נח אביר מדוקר, מגינו מעליו.

ממנו כלביו לא יסירו עינם,
הם רובצים למשמר לרגלי אדונם.

ונץ טיפוחיו הוא מלמעלה סובב
להניס כל העוף הקרב".

אז יורדת עלמה יעלה - צהבהבה,
ימיה מלאו, כן תישיר צעדה.

והיא מרימה את ראשו מדמים
ופיה נושק לפצעיו אדומים.

והיא על גבה עמסה אותו
ואל ערש עפר נשאה אותו.

והיא עד אור-יום לקברות הביאתו כדין
ועד ערב הייתה היא עצמה במתים.

ייתן הבורא לכל גבר עלי אדמות
נץ כזה וכלבים כאלה ואהבה כזאת.