נושא: pokemon-destiny bonds

pokemon-destiny bonds

פרק 1- פיילוט

*חמש שנים לפני התרחשות העלילה*

"טרטוויג צא! הצלפת גפן!" קול נערי-גברי נשמע. מכשיר בצורת עיגול בצבעי אדום-לבן מוטל לאוויר בחינניות, וממנו יוצא בהתלהבות יצור דמוי-צב. צבעו חום-ירוק, ואוזניו מעוטרות בשני גבעולים קטנטנים. היצור, העונה לשם טרטוויג, משמיע קריאת "טוויג!!" באוויר, ומשום מקום יוצאות שני גפנים ענקיים הזזות במהירות ליצור אחר, כדור חום דמוי סלע. "ג'יודוד, תתחמק! גלגול!" אומר קול גברי,מבוגר יותר. היצור,העונה לשם ג'יודוד, מקפל את ידיו לתוך גופו, ובמהירות יוצאת-דופן מתחיל להתגלגל כמו כדור לעבר הצב. "טרטוויג, קפוץ באוויר ותשתמש בכדור אנרגיה!" הקול הנערי אומר שנית, והצב מגיב בהנהון. שנייה לאחר מכן, הוא קופץ באוויר בזריזות מרשימה, ומוציא מפיו כדור בצבעי ירוק-צהוב. ברקים בוערים בתוכו במזג חם. "חכה לזה..." הנער אומר, כאילו מצפה למשהו מיוחד. "עוד שנייה..." אומר, כמעט בחוסר סבלנות. "עכשיו!" אומר בהתלהבות. הכדור נזרק באוויר, לעבר יצור הסלע המבולבל. עשן מתפזר באוויר, עקב עוצמת המכה. אחרי כמה שניות, העשן מתפזר. הצב והסלע עומדים לצד מאמניהם, שניהם מאמצים את כוחותיהם האחרונים למפגן אמית של כוח. לבסוף, הסלע נופל מותש. הצב פורס חיוך ענק וגאה על פניו, וקורס גם הוא. "חזור, טרטוויג! עבודה טובה מאוד!" הנער משבח את הצב, ומטיל פעם נוספת את הכדור באוויר. הצב הישן נהפך לקרן אדומה שנשאבת אל תוך הכדור. "גם אתה,ג'יודוד!" קורא גם הגבר, וניגש אל הילד, מחזיק במין סיכה כסופה בידו. "עבודה טובה, ילד. זה מגיע לך." אומר הגבר ומושיט לילד את הסיכה, מעוצבת במיוחד בצורת סלע גדול. "זכיתי בתג הסלע!" אומר הילד, ספק גאה ספק מותש.

*מאוחר יותר, אותו היום*

"עשית עבודה טובה, טרטוויג. מחר נמשיך לעבר העיר אקסוויל. " אומר הנער ומציץ במפה מסוימת. "עכשיו צריך לישון. קדימה, טרטוויג. תחזו.." אומר הילד,אך לא מספיק לסיים את המשפט. עקב זאת, הצב לא חוזר לכדור כמו בפעם הקודמת. "טוויג טוויג." אומר טרטוויג בגאווה,ומכסה את מאמנו באמצעות פיו. הצב, המכונה טרטוויג, מחליט לבהות בחלון הקרוב. לפתע, משהו מוזר מנצנץ בשמיים. "טוויג?" הצב מביט בתימהון. "טוויג טוויג..." הצב נאנח. זה כנראה היה שום דבר. טרטוויג מפהק ומחליט לנסות להירדם בכל זאת. הוא מתרכבל בתוך זרועות מאמנו, ושוקע בשינה. מה שהוא לא ידע, שזאת עומדת להיות תחילתה של הרפתקה מופלאה, חוצת גבולות וכל דמיון...

*למחרת בבוקר*

למחרת בבוקר, הנער מתעורר לקול ציפורים מצייצות. "קדימה,טרטוויג. יום חד.." הנער אומר ופותח את עייניו. "טרטוויג,איפה אתה?" הנער אומר ומסובב את ראשו. "רגע,אולי החזרתי אותו לפוקדור?" אומר הנער ומטיל את הכדור באוויר. "טרטוויג, צא!" קורא הנער, אך להפתעתו, שום דבר לא יצא מהכדור. "נו, איפה הצב הזה?" הנער קרא בחוסר סבלנות,ולפתע נשמע קול בראשו. "קראת לי?" קול קטן וחמוד נשמע. "מאיפה זה הגיע? מי זה?" הנער אמר מתפלא ומבוהל. "אני פה!" הקול אמר שוב. "מי אתה? צא מהמחבוא!" הנער קורא, מתחיל להילחץ. "זה אני, טרטוויג!" הנער ששמו טורי, נופל ממיטתו בהפתעה. הוא נוגע בראשו ומנסה להבין. "טרטוויג, אתה...נכנסת...בתוכי?" טרטוויג ניסה להבין גם הוא. "טורי? אני... נכנסתי... אליך?" התוצאה הייתה ברורה, להפתעת כולם. טרטוויג וטורי התחילו לעכל את העניין, אך לא יכלו שלא לצרוח מפחד. "אההההההההה!!!!!"

*ההווה*

"והמנצחים הם טריי ו-וויבייל!!!" קול השופט נשמע. אלפי ילדים קראו בקולות קריאות שמחה ושבחים. "טריי! טריי! טריי! טריי!" אך הנער רק הרים את ידו לאות ניצחון ויצא מן האולם, משאיר את יריבו המנוצח, לסבול קריאות בוז. "תראה טורי, עוד פעם הטריי הזה ניצח.." טרטוויג אמר בראשו של טורי. באתה שנייה, נער מבוגר וגבוה עבר בסביבה ונתקל בטורי. "אולי תזוז מהדרך,דביל?!" הנער, שהתברר כטריי בכבודו ובעצמו, קם והסתלק מן הסביבה. "תזוז אתה?!" טורי קם וצעק לעברו,אך לאחר מכן שם לב שהוא כבר לא בסביבה. "אל תדאג טורי. יום יבוא ואנחנו ננצח את טריי הזה בקרב משולבים ואז הוא כבר יירד מההתנהגות הדוחה הזאת שלו. "אתה יודע טרטוויג," טורי אומר וחושב לעצמו, "עברו כבר חמש שנים מאז המקרה, אבל עדיין לא הבנתי איך זה קרה.." טורי שאל. "נו,באמת טורי! כבר דיברנו עעל זה מיליון פעם! אתה לא זוכר! זה קרה בלילה ההוא, ביום שזכינו בתג הסלע. אתה לא הספקת להחזיר אותי לפוקדור ונרדמת, ובגלל זה גם אנחנו היינו תחת השפעת המטאור ההוא. כשהמטאור התפוצץ כל פוקימון ומאמן שהיו ביחד נחשפו לגלים האינפרואידיים,בדיוק כמונו. כתוצאה מכך, אנחנו נולדנו. אנחנו בעצם סוג של משהו מיוחד. מאמן ופוקימון משולבים ביחד. בלי פוקימונים אחרים. רק אני ואתה. אני חושב מה שאתה חושב, וגם ההפך. אנחנו מתואמים. וככה נולדו המשולבים." טורי עיוות את פניו לפליאה. "מה,אתה עדיין מתפלא מהסיפור הזה ומה שקרה לנו?" טרטוויג שאל. "לא. אני פשוט מתפלא איך זכרת את כל זה בעל-פה.." טורי אמר בציניות. "היי,תירגע!" טרטוויג אמר,ושני גפנים ענקיים יצאו היישר מגפו של טורי, הרימו אותו באוויר. "מספיק, אנחנו צריכים לשמור אנרגיה לקרב..." טרטוויג נרגע והגפנים נעלמו משום מקום. לפתע, נשמע שוב קול השופט ההוא. "ועכשיו, לקרב האחרון להיום, טורי וטרטוויג נגד סיינה וסנאבול!" טרטוויג וטורי שמעו את הקול,ונזכרו שהם צריכים להילחם כעת.
"חכו לנו!!!" הם קראו בקול ורצו לזירה.

מצויין! סיפור חדש ומרענן! כל הכבוד אני לא יכול לחכות לפרק הבא!

ברגעים אלו אני כותב את פרק שתיים...
מי בעד שאני אפרסם ספוילרים?

כנ״ל

רעיון נחמד ומקורי. כביקורת בונה, תשתדל לתת יותר תיאורים של הדמויות, במיוחד כשמדובר בדמות הראשית, שחוץ מהשם שלה וזה שהיא מאמן פוקימונים עם טארטוויג, לא ברור איך הוא נראה! חוץ מזה, במיוחד שכתבת שהדברים קורים בעבר, הנוסח והדקדוק של התרחשות העלילה נכתב בזמן הווה, קצת מסורבל! תנסה ליישם את זה, זה יעזור לך, ומחכים לפרק הבא :]

כמו שידוע לרובכם, זוהי התקופה העמוסה במבחנים במהלך שנת הלימודים.
לצערי, אצלי התקופה הזאת עדיין לא נגמרה, אבל אני עדיין אשתדל לפרסם לפחות פרק בשבוע מעכשיו, אולי אפילו שני פרקים בשבוע. אז מי שזה מפריע לו, אני חייב להגיד... סליחה.
ועכשיו, פרק 2!!!

פרק 2-אז מסתבר שאופל זה לא רק סוג

"וכעת... לקרב המרכזי... בפינה הימנית: טורי היקאריי!" השופט אמר בקול חזק. הקהל מריע בקול חזק עוד יותר, הבמה מוחשכת וספוטלייט ענקי מאיר פינה ימנית באולם. לוח עגול גדול עולה מן הרצפה ועליו נער מחייך ומרים את ידיו, מצביע על הרצפה שלפניו, וכעבור מספר שניות מועט יוצאים משם חמישה גפנים עבים ואדירים שמשתלבים ויוצרים צורת "לייק" גדולה. כעת הקהל מריע יותר חזק. "ובפינה השמאלית: סיינה מקו... רגע, מה זה אמור להביע?! אתה אפילו לא בת!" השופט מתלונן, ולאמיתות הקהל מתוך הפינה השמאלית עולה על לוח עגול נער זכר, ולא נערה כמו שהיה מצופה. "זה בסדר, קוראים לי ריי, אני באתי להחליף את אחותי סיינה, כרגע מצבה די... קשור." אומר הנער בחצי סיפוק, מחייך חיוך מסתורי ולא מובן. "אוקיי, לפי החוקים אני לא אמור לקבל את זה כל כך... אבל זה הקרב האחרון היום. מה דעתך, טורי? זה בסדר מבחינתך?" השופט שואל ומביט לעבר טורי המחייך. טורי חושב לשנייה ואז עונה. "זה בסדר מבחינתי. זה לא משנה את מי אני אנצח..." הוא אומר בגאווה גדולה. "אוקיי, אז זה מוכן! טורי וטרטוויג נגד ריי ו... מי השותף שלך?" השופט שואל את ריי. "גנגר." ריי אומר בקול. "אבל אתה יכול לקרוא לו מגה גנגר..." ריי לוחש בשקט, ומוודא שאף אחד לא שמע את דבריו. "אוקיי, אז טורי וטרטוויג נגד ריי וגנגר! 3...2...1... התחילו!!!" השופט אומר. ריי קופץ ממקומו בשיא המהירות, מתיר את טורי בפה פעור. "כדור צל!" ריי קורא ומשלב את ידיו. הוא פותח אותם שוב לאחר מספר שניות, ומהם יוצאים שני כדורים קטנים וסגולים. הם משתלבים ויורים כדור גדול יותר, ערפל מסתובב בתוכו. ברגע האחרון, טורי מוציא מגבו שני גפנים גדולים שמקפיצים אותו למעלה. "כדור אנרגיה!" טורי קורא ויוצר גם הוא שני כדורים שמשתלבים, הפעם בצבע ירוק-צהוב. "כדור צל!" קורא שוב ריי במהירות וצונח לקרקע. שני הכדורים מתנגשים אחד בשני, וההדף שנוצר הוא ענקי. "כדור צל!" ריי קורא בשלישית. "אני לא אצליח לקפוץ הפעם..." טורי אומר, וברגע אחרון נוסף מוציא שני גפנים מגבו. הגפנים תופסים את כדור הצל ומעיפים אותו לעבר ריי, שעף אחורה מהפיצוץ ונופל על הרצפה. "אז השמועות נכונות..." הוא אומר וקם. "הגיע הזמן להשלים את המשימה שלי כעת. " לפתע רשת לבנה נסגרת על הזירה. הקהל צועק בבהלה ובורח מהמקום, ביחד עם השופט. הוא חושף צמיד בידו. "מגה גנגר!" הוא לוחץ על כפתור, וזוהר באור סגול חזק. האור הסגול מופסק לאחר כמה שניות, וריי כבר לא נמצא שם. במקומו נמצא גנגר, אבל גנגר שונה. יש לו שני ידיים ארוכות, ועין צהובה גדולה על המצח. "אוי לא!!!" טורי וטרטוויג אומרים שניהם יחד. לפתע רוח מסתורית מורגשת משום מקום. "מה זה?" טורי אומר בבהלה. "רייז... חשבתי שהוא יגיע לעזור לך..." ריי/מגה גנגר אומר, ומסנן קללה בלתי מובנת. טורי בוהק באור אדום ואז נעלם. במקומו מופיע נער אחר. הוא נראה במעט מבוגר יותר, שיערו כסוף בהיר. " אז הצלחת להשתחרר, רייקו? לקח לך זמן..." הנער המבוגר אומר. "נשארת שנון כמו תמיד, רייזוקו? שנון ומעצבן... אתה יודע שיש לי יותר כוח בצורה זאת," ריי אומר ונוהם לעברו. " למה אתה בכל זאת מנסה?" הוא מוסיף בהתגרות. "אולי אתה חזק בצורה הזאת," רייז אומר ומוציא מכיסו אבן חומה-שחורה בוהקת. "אבל לא רק לצוות שלך יש טריקים נחמדים שכאלה... מגה לוקאריו!" הוא אומר ובוהק גם הוא באור סגול, בדומה למה שעשה ריי. לאחר כמה שניות, מופיעה במקומו דמות אחרת, לוקאריו. אבל לוקאריו שונה. נוצות מופיעות על כל גופו, וסרטי קרב אדומים מעטרים את ראשו. "קרב סגור!" רייז קרא וקיפץ לעבר רייקו. הוא הכה אותו כל כך מהר, שסימני השריטות והחבלות נהפכו לענקיים תוך שניות.
"היה לך מספיק, רייקו?" רייז שאל בלגלגנות. "בפעם הבאה, רייז! בפעם הבאה!" רייקו קרא בתבוסתנות. "ואל תחשוב ששכחתי אותך, ילד!" רייקו נהם לעבר טורי בבוז, והסתלק משם.
"מגה-מה?!" היה הדבר הראשון שאמר טורי בתדהמה. "זה היה כזה מגניב! אתה היית כזה בום! והוא כזה לא אל תעשה את זה!" רייז הסתכל לכיוון השמש. "אני חייב לעוף מפה, טורי. הם כבר גילו עליי יותר מידי... קח את זה..." רייז תחב משהו עגול וקשה לידו של טורי. "אל תפתח את זה עדיין. כשיגיע הזמן הנכון, אתה תדע מה לעשות עם זה. שמור על זה טוב. זה עשוי להיות הדבר שיפריד בין חייך ומוות." טורי לקח את הדבר המוזר עימו וקרא לעבר רייז בהפתעה. "יש עוד משהו שאני צריך לדעת עליך?" הוא קרא לעברו. "השם הוא רייז. תזכור את זה." הוא אמר במסתוריות והסתלק משם גם הוא. "טורי?" טרטוויג שאל בפחד. "אנחנו בטוחים עכשיו?" הוא הוסיף. "טרטוויג," הוא השיב. "אולי בסך הכול ראיתי יותר מדי תוכניות טלוויזיה, אבל יש לי הרגשה מוזרה שמכאן," הוא תהה לרגע. "אנחנו לא בטוחים יותר..."