נושא: Kanto's Secret המחודש!

שנת 2013, מחוז קנטו, העיר פאלט.
כשאתה פוקח את עיניך אתה יודע שזה היום שאליו חיכית. אתה פותח את חלון חדרך ומשב רוח של לפנות בוקר מכה באפך. אתה מציץ בשעון ומגלה לאכזבתך כי השעה היא רק ארבע לפנות בוקר. חמש שעות בינך לבין המפגש שאליו חיכית כבר שנים.
כן, היום אתה אמור לקבל את הפוקימון ההתחלתי שלך מפרופסור אוק. המעמד מכובד בהחלט, אפילו אש קטצ'אם יכבד את המעמד בנוכחותו. כבר ידועה לך מטרתך בחיים ואתה ממש לא מעוניין לבזבז אפילו לא רגע. אתה מחליט להתלבש ולצאת לסיבוב קטן ולעבור ליד המעבדה של פרופסור אוק.
אתה מזנק מהחדר ובקלילות יורד במדרגות ועוזב את הבית.
הרחובות הריקים והדממה נראים בעיניך ככמעט לא טבעיים. איך יתכן וכולם ישנים כשבעוד שעות ספורות הדבר הכי מרגש בחיים שלך עומד להתחיל?!
אתה מדמיין את הפוקימון שלך עומד לצידך בקרבות. מקווה בכל הכוח שאכן הפוקימון שאתה רוצה יהיה נגיש. אתה מגיע למעבדה ורואה את הבמה המכובדת שבה יכריזו ככל הנראה את הטקס המקובל לקבלת הפוקימונים.
לפתע נשמע רעש מוזר מהחדר האחורי במעבדה! אתה ניגש לשם במהירות כשאתה מבחין בפרופסור אוק בכבודו ובעצמו לבוש בפיג'מה שלו עומד מיוזע כנגד אדם לבוש שחורים האוחז אקדח בידו שככל הנראה לא הבחין בך. כנראה שמסע חייך מתחיל מעט יותר מוקדם ממה שציפית. השאלה היא, האם כך ציפית שהוא יראה?

מסתתר מאחורי הדלת.
/מה קרוה פה לעזאזל?/ חושב לעצמי ומסתכל מעט דרך הדלת בשנית וחומק לתוך החדר.
אני מסתכל מסביב כדי למצוא מקום טוב להסתתר בו ולתקל את האיש.

שנת 2013, מחוז קנטו, העיר פאלט.
כשאתה פוקח את עיניך אתה יודע שזה היום שאליו חיכית. אתה פותח את חלון חדרך ומשב רוח של לפנות בוקר מכה באפך. אתה מציץ בשעון ומגלה לאכזבתך כי השעה היא רק ארבע לפנות בוקר. חמש שעות בינך לבין המפגש שאליו חיכית כבר שנים.
כן, היום אתה אמור לקבל את הפוקימון ההתחלתי שלך מפרופסור אוק. המעמד מכובד בהחלט, אפילו אש קטצ'אם יכבד את המעמד בנוכחותו. כבר ידועה לך מטרתך בחיים ואתה ממש לא מעוניין לבזבז אפילו לא רגע. אתה מחליט להתלבש ולצאת לסיבוב קטן ולעבור ליד המעבדה של פרופסור אוק.
אתה מזנק מהחדר ובקלילות יורד במדרגות ועוזב את הבית.
הרחובות הריקים והדממה נראים בעיניך ככמעט לא טבעיים. איך יתכן וכולם ישנים כשבעוד שעות ספורות הדבר הכי מרגש בחיים שלך עומד להתחיל?!
אתה מדמיין את הפוקימון שלך עומד לצידך בקרבות. מקווה בכל הכוח שאכן הפוקימון שאתה רוצה יהיה נגיש. אתה מגיע למעבדה ורואה את הבמה המכובדת שבה יכריזו ככל הנראה את הטקס המקובל לקבלת הפוקימונים.
לפתע נשמע רעש מוזר מהחדר האחורי במעבדה! אתה ניגש לשם במהירות כשאתה מבחין בפרופסור אוק בכבודו ובעצמו לבוש בפיג'מה שלו עומד מיוזע כנגד אדם לבוש שחורים האוחז אקדח בידו שככל הנראה לא הבחין בך. כנראה שמסע חייך מתחיל מעט יותר מוקדם ממה שציפית. השאלה היא, האם כך ציפית שהוא יראה?

'זה הם שוב' ארגיש את שינאתי הבוערת ותחושת כעס עולה וממלאה את גופי שאבחין באיש לבוש השחור אנסה למצוא מקום מסתור אך עם נקודת תצפית טובה על המאורע 'למרות שאני לא מחבב את הפרופסור אני חייב לעשות משהו' אחשוב ואתחיל לגבש תוכנית 'לא אתן לעוד אדם או פוקימון למות בגללם' אחשוב כועס "היי אתה!" אצעק ממקום המסתור שלי "המשטרה כבר בדרך! כדי לך להתחיל לברוח מיד!" אצעק כמה שיותר חזק על מנת להעיר את כל השכנים שיבואו לעזרתי ובאמת יתקשרו למשטרה "יש לך 5 דקות ליפני שהם יגיע!" אצעק שוב

ריי ~
אתה מתגנב מאחורי לבוש השחורים וסוקר את החדר. לאחר מספר דקות שנראו בעיניך כמו נצח אתה מזהה שולחן ושני כיסאות. אתה ממהר לקחת את אחד הכיסאות ומתגנב מאחוריו ומטיח את הכסא בראשו של מי שאיים על חייו של הפרופסור עם אקדח. הוא מסתובב לעברך ומקלל נמרצות, משפשף את ראשו החבול. הוא לא איבד את הכרתו ובמקום הוא שלף פוקדור וזרק אותו בעצבנות. מתוך הפוקדור מגיח פוקימון אימתני!
הוא מביט בך בחיוך וקצה הקרן שלו מתחילה לבהוק באופן מחשיד. אינך חושב. הראש שלך מנחה אותך חזרה אל תוך החדר, אוק זועק לעברך מילים מבולבלות ואתה לא מבין כלום, אך לשבריר שניה אתה נזכר כי בחדר ישנו ארון עמוס בפוקדורים.


לוקר ~
ההמשך שלך בכלל לא מתנהל בצורה הנכונה. אני אסביר: בכל המשכון עליך לתת את תמונת המצב על פי השחקן שלך. אתה לא יכול להחליט על דברים שלא ציינתי שקיימים (מוט ברזל לא הוזכר כלל) אתה גם לא יכול להחליט על מה שדמויות אחרות עושות או מגיבות לפעולותיך. (למשל אתה לא יכול להחליט מה אוק אמר או שהתוקף תוקף אותך...) תערוך בבקשה ותפעל על פי החוקים. אתה חדש ואני רק מסביר לך איך זה הולך ולא תוקף אותך, אל דאגה בקרוב תלמד הכל. אגב, אתה חייב לצוטט את ההמשכים על בסיס קבוע.

ריצ'רד ~
אתה מצליח להתגנב אל תוך החדר ולחמוק מהתוקף. אתה מביט סביבך ורואה ארון גדול עמוס פוקדורים ודלת שמלווה במדרגות רחבות. שולחן וכיסאות היו במרכז החדר וספת עור לבנה אחת. ישנם ספרים מקצה החדר ומכשיר אדום מוזר שהפיץ רעש שקט.
"אתה לא תגיע לשם בזמן גם אם תהרוג אותי..." מילמל פרופסור אוק וקצה האוזן שלך שמעה אקדח נטען...

ג'ייק ~
אתה מנסה לנטרל את הפורץ שמבחין בך ודוחף אותך באלימות וגורם לך לברוח. הוא צועד בכעס לעברך ונראה שהוא ממש כועס עליך. הוא שולף פוקדור ומאיים עליך בו. "תסתלק מפה לפני שאני ממש אתעצבן עליך..."

אנדי ~
"הו לא!" נבהל התוקף וטון קולו עלה. "באמת? המשטרה כאן? כדאי שאני אברח אם ככה! מה יקרה לי אם הם יראו אותי עם אקדח! וואו איזה פחד מוות! 'תחפף מפה ילד.. שלא תחטוף ממני כדור בין העיניים..."
"אנדי?" שאל פרופסור אוק. "אנדי ברח מפה! ברח!"
"אז אתה מכיר את הקונדסון הקטן..." לחש התוקף והפנה לעברך את אקדחו. לא היתה דרך לברוח, תזוזה לא במקום ואתה בעקבות אדם. "בוא לכאן ותעמוד ליד הפרוסור האהוב עליך."

אנדי ~
"הו לא!" נבהל התוקף וטון קולו עלה. "באמת? המשטרה כאן? כדאי שאני אברח אם ככה! מה יקרה לי אם הם יראו אותי עם אקדח! וואו איזה פחד מוות! 'תחפף מפה ילד.. שלא תחטוף ממני כדור בין העיניים..."
"אנדי?" שאל פרופסור אוק. "אנדי ברח מפה! ברח!"
"אז אתה מכיר את הקונדסון הקטן..." לחש התוקף והפנה לעברך את אקדחו. לא היתה דרך לברוח, תזוזה לא במקום ואתה בעקבות אדם. "בוא לכאן ותעמוד ליד הפרוסור האהוב עליך."

׳פרופסור מפגר׳ אחשוב בבהלה מרותק במקום ״בסדר אני יעשה כל מה שתגיד רק אל תעשה משהו פזיז״ אגיד מפוחד לאדם המיסטורי ואעשה את אשר אמר לי ׳אדם תעזור לי׳ אחשוב במצוקה ואביט בשמיים מנסה לקבל חיזוק מאחי

ריי'~
אתה ממהר לעבר הארון וקוטף משם פוקדור. שולח את הפוקימון ששם בתקווה שהוא יעזור לך להתגונן.

הוא עמד מולך, מגן עליך בגופו ונראה שקלוייסטר שוקל מה לעשות, הוא טען קרן קרח וירה אותה לעבר היטמונצ'אן!

אנדי ~
אתה מתמקם לצד פרופסור אוק והאקדח מכוון לעבר ראשך. "סמואל, למה שלא תספר לחבר הקטן שלנו למה אנחנו פה?"
"ת... תשאיר אותו מחוץ לזה!" פרופסור אוק יצא מהשאננות שלו "אני מתחנן, אני אעשה הכל!"
"אז בבקשה. תתחיל לזמר." אמר התוקף "ספר לו על המחקר שלך..."
אוק הביט בו בהלם וזיעה נטפה ממנו. "המחקר.. האיזון בין פוקימונים לבני אדם.. אני לא חושב שזה חכם לחשוף אותו לזה. זה עשוי להיות מסוכן!"
"תרים את הידיים!" נשמע קול סמכותי. הבטת במהירות וזיהית את השוטרת ג'ני מלווה בשוטר נוסף. התוקף הביט בך בזעם ואתה הרגשת איך הוא מזהה את הפנים שלך. "כל מה שתגיד יעיד נגדך כך שמומלץ לך לשמור על זכות השתיקה!" המשיכה ג'ני.
התוקף זרק כדור קטן על הרצפה והאיזור היה מלא עשן ירוק וסמיך. הוא נעלם. ג'ני התנצלה על אי הנעימות ונעלמה אף היא. אוק הביט בך במבט מתנצל. "אנדי... אני חייב לך הסברים..."

אנדי ~
אתה מתמקם לצד פרופסור אוק והאקדח מכוון לעבר ראשך. "סמואל, למה שלא תספר לחבר הקטן שלנו למה אנחנו פה?"
"ת... תשאיר אותו מחוץ לזה!" פרופסור אוק יצא מהשאננות שלו "אני מתחנן, אני אעשה הכל!"
"אז בבקשה. תתחיל לזמר." אמר התוקף "ספר לו על המחקר שלך..."
אוק הביט בו בהלם וזיעה נטפה ממנו. "המחקר.. האיזון בין פוקימונים לבני אדם.. אני לא חושב שזה חכם לחשוף אותו לזה. זה עשוי להיות מסוכן!"
"תרים את הידיים!" נשמע קול סמכותי. הבטת במהירות וזיהית את השוטרת ג'ני מלווה בשוטר נוסף. התוקף הביט בך בזעם ואתה הרגשת איך הוא מזהה את הפנים שלך. "כל מה שתגיד יעיד נגדך כך שמומלץ לך לשמור על זכות השתיקה!" המשיכה ג'ני.
התוקף זרק כדור קטן על הרצפה והאיזור היה מלא עשן ירוק וסמיך. הוא נעלם. ג'ני התנצלה על אי הנעימות ונעלמה אף היא. אוק הביט בך במבט מתנצל. "אנדי... אני חייב לך הסברים..."

״אתה חושב!?״ אצעק כועס ואתן לשנים של זעם להשתחרר ממני ״קודם אתה גורם לאחי למות בגלל מחקר מטומטם ועכשיו אני כמעת מתתי מאותה סיבה!?״ אתפרץ בזעם ״למה אתה חייב להרוס לי את החיים שוב ושוב!?״ אשאל אותו וארגיש את גופי מתחמם ואת עיני רטובות ׳אתה לא בוכה עכשיו׳ אחשוב בזעם ׳6 שנים היתה חומת רגשות ואתה תמשיך ככה׳ אגיד לעצמי ״את ההסברים תשמור למתים!״ אגיד וארוץ משם כמה שיותר רחוק ואתחיל לבכות בדרך ׳תקוללו רגשות׳ אחשוב בזמן שאני מתרחק בריצה בבכי

אנדי ~
אתה מתפרץ בזעם ובורח מהאיזור, משחרר בכי שהצטבר במשך שנים. אתה מגיע לחוף של העיר פאלט והנוף המדהים נגלה לעיניך. גלי הים מרגישים אותך ואתה אותם והם בתמורה משתדלים לשמור על השקט.
"אנדי." אתה שומע את קולו של אוק. הוא עמד מאחוריך ושמר על מרחק הגון. "המקום הזה, הוא היה המקם האהוב על אדם. אנדי, המחקר, האמת היא שזה המחקר של אחיך. אני רק ביצעתי את מבוקשו. אני אכן הרגשתי אשם למותו, אבל אל נא תיתן לי קרדיט. לא מגיע לי אותו..."

פורסם במקור על ידי the charmander

אנדי ~
אתה מתפרץ בזעם ובורח מהאיזור, משחרר בכי שהצטבר במשך שנים. אתה מגיע לחוף של העיר פאלט והנוף המדהים נגלה לעיניך. גלי הים מרגישים אותך ואתה אותם והם בתמורה משתדלים לשמור על השקט.
"אנדי." אתה שומע את קולו של אוק. הוא עמד מאחוריך ושמר על מרחק הגון. "המקום הזה, הוא היה המקם האהוב על אדם. אנדי, המחקר, האמת היא שזה המחקר של אחיך. אני רק ביצעתי את מבוקשו. אני אכן הרגשתי אשם למותו, אבל אל נא תיתן לי קרדיט. לא מגיע לי אותו..."

״אתה צודק״ אגיד אחרי נשימת רוח הים המרגיע ״הקרדיט היחידי שמגיע לך זה הריגת אחי״ אגיד רגוע להפליא ״וכמעת גרימת מותי״ אגיד לו ואמשיך למקד את מבטי בים המרגיע

אנדי ~
"תחשוב לרגע." המשיך אוק. "האם באמת אדם היה רוצה שתתנהג כך? או שתצטרף למסע חייך לפענך ולהצטרף לפרוייקט שהוא ביסס את כל חייו עליו?"
אוק הרגיש מעט יותר נינוח, הוא הניח את ידו על כתפך. "אנדי, אדם השקיע את כל חייו בעזרה לאחר, בלנסות ולפתח את הידע שרכש בינובה ולהשקיע את חייו פה בקנטו. הכל נגדע ברגע אחד, ואתה, אתה היחיד שיכול להמשיך את חלומו!"

פורסם במקור על ידי the charmander

אנדי ~
"תחשוב לרגע." המשיך אוק. "האם באמת אדם היה רוצה שתתנהג כך? או שתצטרף למסע חייך לפענך ולהצטרף לפרוייקט שהוא ביסס את כל חייו עליו?"
אוק הרגיש מעט יותר נינוח, הוא הניח את ידו על כתפך. "אנדי, אדם השקיע את כל חייו בעזרה לאחר, בלנסות ולפתח את הידע שרכש בינובה ולהשקיע את חייו פה בקנטו. הכל נגדע ברגע אחד, ואתה, אתה היחיד שיכול להמשיך את חלומו!"

״חלום?״ אשאל מופתע ׳מה עשית הפעם אדם?׳ אחשוב עדיין מביט בים ולא בפרופסור

התחלה:

שנת 2013, מחוז קנטו, העיר פאלט.
כשאתה פוקח את עיניך אתה יודע שזה היום שאליו חיכית. אתה פותח את חלון חדרך ומשב רוח של לפנות בוקר מכה באפך. אתה מציץ בשעון ומגלה לאכזבתך כי השעה היא רק ארבע לפנות בוקר. חמש שעות בינך לבין המפגש שאליו חיכית כבר שנים.
כן, היום אתה אמור לקבל את הפוקימון ההתחלתי שלך מפרופסור אוק. המעמד מכובד בהחלט, אפילו אש קטצ'אם יכבד את המעמד בנוכחותו. כבר ידועה לך מטרתך בחיים ואתה ממש לא מעוניין לבזבז אפילו לא רגע. אתה מחליט להתלבש ולצאת לסיבוב קטן ולעבור ליד המעבדה של פרופסור אוק.
אתה מזנק מהחדר ובקלילות יורד במדרגות ועוזב את הבית.
הרחובות הריקים והדממה נראים בעיניך ככמעט לא טבעיים. איך יתכן וכולם ישנים כשבעוד שעות ספורות הדבר הכי מרגש בחיים שלך עומד להתחיל?!
אתה מדמיין את הפוקימון שלך עומד לצידך בקרבות. מקווה בכל הכוח שאכן הפוקימון שאתה רוצה יהיה נגיש. אתה מגיע למעבדה ורואה את הבמה המכובדת שבה יכריזו ככל הנראה את הטקס המקובל לקבלת הפוקימונים.
לפתע נשמע רעש מוזר מהחדר האחורי במעבדה! אתה ניגש לשם במהירות כשאתה מבחין בפרופסור אוק בכבודו ובעצמו לבוש בפיג'מה שלו עומד מיוזע כנגד אדם לבוש שחורים האוחז אקדח בידו שככל הנראה לא הבחין בך. כנראה שמסע חייך מתחיל מעט יותר מוקדם ממה שציפית. השאלה היא, האם כך ציפית שהוא יראה?
[/SIZE][/QUOTE]

תודה רבה!!

אחפש מיד משהו כבד בהישג יד שאוכל לאחוז ואכוון אותו לראשו של הבן אדם ובזמן שהוא מתאושש מהמכה אקפוץ עליו ואנסה להרחיק את האקדח מהישג ידו.