different reigons

**Feurigel** · 09:24 PM

אז חשבתי לנסות את הסיפור הזה. הרעיון הכללי שלו הוא שלא תהיה לו אחדות עלילית ויקרו מספר דברים סימלוטנית במחוזות השונים. חשבתי לפרסם פרק אחד ותאמרו לי אם שווה לפרסם עוד. תודה

הפרק האחרון שיצא: פרק ג'

מדריך דמויות:

קנטו

ספוילר

שם: לאק
מין: צ'אנסי
מגדר: נקבה
תיאור: שומרת על טאק, היט ופקעת

ג'וטו

ספוילר

שם: דוופי
מין: סלוופוק
מגדר: זכר
תיאור: אחד משלושת הסלוופוקים השוכנים במערה מתחת לבאר.

הואן

ספוילר

שם: ת'ורן
מין: קקניה
מגדר: זכר
תיאור: נטש את מגוריו במדבר מסיבות לא ברורות.

סינו

ספוילר

שם: ליף
מין: טארטוויג
מגדר: זכר
תיאור: בורח מקרוגאנקים עם ידידתו צ'ימפ

אונובה

ספוילר

שם: האונד II
מין: ליליפאפ
מגדר: זכר
תיאור: מנהיג מכון.

קאלוס

ספוילר

שם: פרווקי
מין: פרווקי
מגדר: זכר
תיאור: אחרון הפרווקים.

**Feurigel** · 01-05-2014, 09:10 PM

פרק א

קנטו
שלושת הביצים במעבדה בקעו בבת אחת. ביצה אחת נסדקה ומיד אחריה השתיים האחרות. הראשים הקטנים של השוכנים בתוכם התרוממו ופילחו את הביצים לשניים. כל אחד מהם סרק את הסובב סביבו וקלט את ארבעת העיניים אשר בדיוק כמו אלו שלו, ביקשו להבין את החל. בעודם מסתכלים הבחינו ביצור ורוד הרץ לעברם וכאשר התקרב היה ניתן להבחין כי נושא ביצה המבצבצת מכיס עור פנימי של גופו. "אני כל כך שמחה שבקעתם!" הפצירה היצור שהתגלה כנקבה. "מי את?" שאל אחד מהם. אותו אחד היה צב כחול בעל שריון שגבו חום ובטנו צהובה, זנבו העבה התגלגל כלפי פנים. "שמי הוא לאק ואני צ'אנסי" השיבה. "אני נמצאת כאן על מנת לטפל בכם", "איפה זה כאן?" שאל אחר בזמן שיוצא מתוך ביצתו. האחד הזה היה ירוק אשר הלך על ארבע רגליים קצרות ושמנמנות בעלי כתמים ירוקים כהים על גופו ופקעת ירוקה על גבו. "כאן זו המעבדה שבעיר פאלט, אל דאגה הכל אני אסביר בקרוב, אך בינתיים למה לא תצאו מן הביצים שלכם ואכין לכם מקום לישון בו?" "בסדר" השיב הצב הכחול. השלושה ניקו עצמם מרסיסי הביצים והובלו לחדר משותף לשלושתם. השעה הייתה כבר מאוחרת והרגישו אתה הלאה מכבידה עליהם. כל אחד שכב על מיטה ונרדם בן רגע.
בבוקר שלמחרת, הוציאה לאק את השלושה מהמעבדה בה שכנו החוצה אל הכרך. בחוץ לא הייתה אף לא נפש אחת. "קדימה, צאו לשחק!" היא דחפה אותם קלות החוצה. כמו כל צעיר החלו להתרוצץ בשטח הפתוח ולשחק. זו השגרה אשר נוצרה במשך שבועות ארוכים בעיר פאלט המנתה אוכלוסיה של ארבעה.
"אני מתחיל להשתעמם כאן!" מחה הצב הכחול. "אני רוצה לצאת לשם." הצב הצביע על השביל החוצה מן העיר. "אבל לאק אמרה לנו שאסור לצאת מהעיר" העירה הלטאה הכתומה. בטנה הייתה צהובה ובקצה זנבה להבה. "היא לא תדע, אנחנו לא נהיה שם להרבה זמן". "אני צריך להסכים עם היט" ענה היצור הירוק. "אנחנו לא יודעים מה יש בהמשך השביל וזה עלול להיות מסוכן". "אל תהיו כאלו פחדנים, אנחנו לא נוכל לדעת אם לא נבדוק, נכון?" השניים היססו. "טוב אני הולך, בין אם אתם באים ובין אם לא" הצב הסתובב והתקדם לכיוון השביל. "חכה טאק!" צעק היט. "אתה לא יכול ללכת לשם לבד, אנחנו נבוא איתך". טאק חייך עם חצי פניו הימני והתקדם יחד עם רעיו.

-------------------------

ג'וטו
העכבר הכחול בעל הבטן הצהובה שעיניו תמיד בקושי פתוחות עד כי ניתן לחשוב שעוצם אותן, היה פצוע ברגלו ולכן נשאר במקומו סובל. התקהלו סביבו שני זחלים האחד ירוק והשני חום עם חוד גדול ואפור בראשו ובנוסף אליהם יצור ורוד ועגלגל ולראשו שני גפנים ארוכים. "אתה בסדר?" שאלה הזחל החום. "אני לא בטוח שהוא ער" העיר הזחל השני. "אל דאגה, אני בסדר" העכבר ניסה לקום אך בשל רגלו הדואבת השתטח מיד ארצה. "אתה לא נראה לי בסדר" אמרה הזחל החום. "קח את פרי האוֹרַן הזה" הושיטה היצור הוורוד בעזרת אחד מגפניה. העכבר אכל את הפרי והחל להרגיש באופן מידי שיפור. "תודה, אני כיבר מרגיש שיפור" צהל ולהבה ניצתה בגבו. המתקהלים קראו בבהלה חדה. "אתה פוקמון מסוג אש!" קרא הזחל הירוק, "נכון" אישר. הזחל הירוק ירה מפיו לשמיים קור ארוך. "שלחתי אות מצוקה לכל שאר הקטרפים והווידלים והם יבואו לתקוף, אותך בעוד כמה רגעים!" "אבל אני לא מבין" "אל תעמיד פני תם!" שני הזחלים ירו על העכבר קורים והוא החל לברוח מהמקום מלופף בקור דביק. כשהביט לאחור ראה עדר זחלים רודף אחריו. במהלך כל המרדף חיפש אחר מקום מסתור ונעצר לפני באר. "אני לא אשרוד קפיצה פנימה" הרהר לעצמו. אך הבין שגם אם לא יקפוץ לא ישרוד עוד זמן רב וקפץ.
כשהתעורר מהעילפון מצא עצמו בתוך מערה. "איפה אני?" שאל את עצמו. "זו שאלה מצוינת" אמר יצור ורוד ושמנמן בעל זנב שקצהו לבן. "מי אתה?" "גם זו שאלה מצוינת" השיב. "תגיד אתה יודע מי אנחנו?" שאל היצור יצור הזהה לו שהיה מאחורי העכבר. "אנחנו סלוופוקים" ענה. "אנחנו סלוופוקים" השיב הסלוופוק הראשון לעכבר. "מי סלוופוקים?" שאל השני. "אנחנו סלוופוקים. . . אני חושב" ענה הראשון באיטיות. "אני אוכל להישאר כאן עד שארגיש בטוב?" שאל העכבר. "אני לא יודע", "גם אני לא", "בוא נשאל עוד סלוופוק" אמר השני. "מי אלה סלוופוק?" שאל הראשון. "שאלה מצוינת" אמר השני. "אתם יכולים לשאול?" שאל העכבר. "לשאול מה?" "אם אני אוכל להישאר כאן?" "את מי?" שאל הראשון. "את הסלוופוק השלישי". "בוואדי", ענה השני באיטיות. "תגיד העכבר יכול להישאר כאן?" שאל הראשון סלוופוק נוסף שהיה מרוחק בכמה מטרים. "איזה עכבר?" שאל השלישי. "העכבר הזה" "מה איתו?" "מה עם מי?" שאל הראשון. "עם העכבר" ענה השני. "מה עם העכבר?" שאל השלישי. העכבר היה מתוסכל עד מאד מכל המצב המתיש. כל אחד מן השלושה היה יותר מטופש מקודמו ובכל נאלץ להיעזר בסבלנות על מנת שיתנו לו מחסה. "הוא יוכל להישאר?" "בוואדי" השיב לבסוף השלישי באיטיות. "נהדר" מלמל העכבר כמעט ומתחרט על בקשתו.

--------------------------------

הואן
בתוך סופת החול התאמץ ת'ורן, הקקטוס העגול בעל הזרועות העבות והכתר, להמשיך הלאה, לבוש בברדס בצבע החול שסביבו. בידו הפתק שלא ידע ממי קיבל, אותו קרא שוב ושוב בבלבול רב. "לאן אתה חושב שאתה הולך ת'ורן?" שאל אותו רע מאחוריו. אותו רע נראה כמו בובת חמר בעל עיניים סגורות. ת'ורן תמיד תהה כיצד הוא רואה והניח שהסיבה היא יכולותיו העל חושיות של הבובה. "זה אתה קליי, הדאגת אותי. אני רק יוצא לחוות אוויר נקי מחול זה הכל." השיב בקלילות מחשידה. "אתה מכיר את החוקים ת'ורן, הטרופיאוסים לא יודעים שישנם חיים במדבר, אם יראו אותך יוצא הם יספחו את המקלט שלנו." הזהיר. "אל דאגה, אני אהיה שקט וזריז" ניסה ת'ורן להרגיע. "אני מפחד שלא אוכל לקחת את הסיכון הזה" קליי התקדם לפני ת'ורן וחסם את דרכו. "אל תהיה מגוחך", "אני הוא המגוחך?" תקף קליי. "אתה הוא המסכן את כולנו! ואם אתה תמשיך להתעקש, אאלץ להלחם בך." המילים הללו יצאו מפיו של קליי באי רצון ובעיניו של ת'ורן נראתה אותה הרגשה. "אם כך אתה רוצה."
קליי ירה קרן סגולה במהירות אל עבר ת'ורן. ת'ורן התחמק ממנה, אך קצה ברדסו נחרך. ת'ורן ירה בחזרה קוצים סגולים אשר פגעו במדויק בת'ורן. ת'ורן נאנק ונפל על הארץ. "הרעלת אותי" הוא לחש. "לא הותרת לי ברירה". ת'ורן עבר על ידו והתקדם ליציע המדבר. "לא!" צעק קליי ובמאמץ שיגר קרן סגולה נוספת. זו פגעה בת'ורן והחול שהתפזר מהתנגשות המכה הסתיר את ת'ורן. כשהתפזר ת'ורן נראה שוכב גם הוא.
ת'ורן כרע על ברכו ונעזר בה על מנת לקום. ת'ורן כיוון את ידו אל קליי ומידו נראתה קרן אדומה דקיקה, כאשר הגיעה אל קליי צעק מכאבים בעוד חבורותיו של ת'ורן החלימו. "להתראות" אמר ת'ורן ועזב את המקום. "מנוול, מה אתה זומם?" חשב קליי.

----------------------------------

סינו
צב שמנמן וירוק ולו מקל בעל שני עלים על הראש וקופה כתומה שבאחוריה להבה יוקדת התחבאו מאחורי שני עצים בעוד המוני צפרדעים כחולות וצנומות הלכו על שתיים וסרקו את האזור. "אנחנו לא יכולים להמשיך להתחבא ככה!" רטן הצב. "הקרוגנקים האלו ימשיכו לחפש אותנו עד שימצאו ואת יודעת את זה." "יש לך רעיון טוב?" לחשה בתוקפנות הקופה. "אנחנו צריכים למצוא את פלין!" "אתה מלא בתובנות חסרות משמעות." דיכאה. בינתיים עדר הקרוגנקים חלף והשניים יצאו ממחבואם. "אם נמשיך להסתובב בשום מקום אנחנו נמות ברעב. אנחנו צריכים למצוא את פלין." "אין לנו קצה חוט על מנת למצוא את פלין. אבל אתה צודק לגבי המיקום העדכני שלנו. מה שאנחנו שכן צריכים לעשות זה למצוא עיר שקרוגנקים לא הגיעו אליה ואולי שם נמצא בני ברית." "אז לאן אנחנו צריכים ללכת?" שאל הצב. "אנחנו לא יכולים ללכת לאן שהקרוגנקים הלכו ואנחנו לא יכולים ללכת מאיפה שהם באו כי וודאי שם גם יש להם בסיס. אני אומרת צפונה".

-------------------------------

אונובה
"אולי תאטו קצת?" שאל הנחש בעל ארבע הגפיים וזנב דמוי התלתן. "סֶרְפּ אנחנו כל רגע צריכים לעצור בשבילך. . ." ציין החזיר הכתום. "כי אתם לא צריכים לסחוב את ויין!" סרפ סחב על גבו יצור שנראה זהה לו אך בקנה מידה מוקטן ואותו יצור ישן באותה העת. "אנחנו צריכים להגיע להאונד" העיר החזיר. "אבל אין לנו מועד סופי להגיע נכון?" "די, די" ניסתה הלוטרה ליישב את ההדורים. "לצעוק ולכעוס רק ינקו את כוחותיו שאנו חוסכים למסע". פרוות הלוטרה הייתה בגוונים כחולים ולבנים וצדפה הייתה על טבורה. סרפ רטן בעוד הפמליה ממשיכה לה. "את בטוחה שאת יודעת לאן אנחנו הולכים, פִישְיַאגֶר? אנחנו מטיילים כבר יומיים." פקפק החזיר. "די בטוחה, לא נותר לנו עוד זמן רב להליכה. ואכן כפי שהבטיחה הגיעו לעיר במהרה.
"אז כאן נמצא מנהיג מכון פוקמוני הנורמל?" שאל החזיר. כעת היצור התעורר. "התעוררת? יופי עכשיו תוכלי ללכת בעצמך מעט", סרפ הוריד את הנחשה מגבו. "על פי הזכור לי" אישרה פישיאגר את דבריו של החזיר. "אנחנו רק צריכים למצוא את המכון בכל העיר הגדולה הזו." "סליחה?" שאל החזיר את הזר הראשון שראה. אותו הזר הייתה חתולה סגולה דקיקה ואלגנטית. "כן?" שאלה בחוסר עניין. "תוכלי להראות לנו היכן נמצא המכון?" "מה לכם ולמכון?" התעקמו פניה. "אנחנו מעונינים להלחם במנהיג המכון" ציין. "במנהיג המכון הזה?" שאלה בפליאה. "להלחם בי יהיה אתגר גדול מבכדור הפרווה המסכן הזה". "ובכל זאת?" התערבה פישיאגר.
"בזבוז זמנכם הוא על אחריותכם, אבל עבור שלי תזדקקו לשלם" החתולה הושיטה את ידהּ בציפייה לשכר. "אנחנו מרוששים" אמר בהשפלה סרפ. "אם כך להתראות" החתולה הסתובבה אך נמנעה מלהסתובב עקב צעקת החזיר: "חכי!" החתולה הפנתה אליהם חזרה את פניה. "מה אם נעבוד עבורך?" שאל החזיר. "תגיד מה אתה חושב-" נקטעו דבריו של סרפ על ידי ידו של החזיר. "נהיה לשומריך לשבוע הקרוב" התחייב. "מפתה ..." גרגרה החתולה. "בסדר, אראה לכם את הדרך. אך בסיומכם עם המכון אתם שלי." חייכה החתולה והלכה כאשר מנופפת בידהּ ולארבעה לעקוב אחריה.

---------------------------------------

קלוס
"אני מקווה שהכנתי אתכם מספיק" אמר המבוגר שבפורום. "אל דאגה אנחנו לא נאכזב אותך" אמרה השועלה הצהובה ברוגע. "אנחנו נמצא את הרוצח המתועב הזה ואראה אותו נושם את נשימתו האחרונה במו עיניי." אמר הצפרדע הכחולה. "אל תתן לכעס לשלוט בך" אמר הבוגר. "אתה לא יכול להבין" "אני הפרווקי היחידי שנותר, ברברקלים כמוך ישנם עוד רבים. לא נותרת לבדך." גבר קולו של הצפרדע. "זה מדוע בחרתי את שמי להיות פרווקי. זהה למיני! כיוון שאני האחרון ממיני אני נושא את גב ההיסטוריה שלנו וכעת זהותי ומיני הם אחד." פרווקי עצם את עיניו לשניות אחדות על מנת להירגע. "אז לאן אנחנו צריכים ללכת ידרבע?" שאל פרווקי לבסוף. "על פי ההודעות האחרונות שקיבלנו כנראה שהבסיס נמצא בג'אוסנג'. "אם כך לשם נצא. פור, נאט, אתם באים?" השלושה יצאו מהבניין.
"לא אמור להיות שום דבר מיוחד בימים הראשונים של ההליכה. רק כמה סקאטרבאגים לצד הדרך". ציינה פור. "אז למה אנחנו מחכים?" נאט שאל ודילג קדימה. בימים הראשונים ההליכה בשביל אכן הייתה נינוחה וללא דאגות. עד מהרה הגיעו ליער סבוך שבו הזמן הרגיש ארוך במיוחד, ייתכן מפאת שעות החשיכה הרבות שנוצרו מהמחסור באור שיצרו הענפים. "בוא נפסיק את ההליכה להיום. אנחנו צריכים לנוח" הכריזה פור. הם אספו מספר זרדים ופור ירתה גחלים מפיה שהדליקו מהם מדורה.
"לא ראיתי פוקמונים כאלה בחיי" אמר זחל אחד לרעהו. "אני לא חושב שאנחנו בטוחים עוד" השיב לו השני. "נזעיק את מי שנוכל". שני הזחלים שהתחבאו מהשלישייה כעת נסוגו מהאזור.

**charmanderthe1** · 09:19 PM

הסיפורים נחמדים מאוד להתחלה ,אך כדאי לך להתקדם כל מחוז וסיפור בנפרד.........להתחיל עם אחד ואז להמשיך עם כולם
(סיפור כזה בעייתי)

**Feurigel** · 01-05-2014, 09:15 PM

אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון.

**charmanderthe1** · 01-05-2014, 09:18 PM

פורסם במקור על ידי feurigel

אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון.

תודה שקשה לכתוב 6 סיפורים במקביל ,תתחיל עם אחד נגיד על מחוז שאתה אוהב ותמשיך אותו ,במידה ותגמור את הסיפור , תמשיך למחוז נוסף ,זה כדיי לא להכביד על הקוראים ועליך במיוחד ,בתכלס זה נחמד אבל אני בטוח שתוכל ליצור סיפור אחד יותר ארוך
אני מקווה שתבין עכשיו

**CharMan** · 01-05-2014, 09:24 PM

ברוך הבא לפורום!
אני מאוד מקווה שתמשיך את זה כי זה אומנם ממש ממש טריקי ומבלבל אבל כתוב ברמה מעניינת מאוד.
אני ממש מסוקרן לקרוא עוד! המשך כך!

**Pikipek** · 01-05-2014, 09:25 PM

תתמקד בסיפור אחד,אם תעשה כמה סיפורים
א.אתה תעשה פרקים קצרים כי זה עבודה מעצבנת כל סיפור.
ב.אתה יכול להתבלבל בין העלילות והסיפורים.
ג.פשוט תתמקד באחד... (אני מעדיף קאנטו

)

**CharMan** · 01-05-2014, 09:27 PM

על מה אתה מדבר? טרחת לקרוא בכלל את הסיפור?
ברור שיש הקשר בין כל העלילות.. הכל חלק אותו סיפור.

**Pikipek** · 01-05-2014, 09:29 PM

טוב אחרי הכל זה החלטת המספר...
אם הוא יראה שזה די קשה לו לכתוב את כל העלילות ככה הוא בטח יתמקד באחד אתה לא חושב?

**Feurigel** · 01-05-2014, 09:31 PM

תודה רבה על התגובות. למען האמת ההשראה לפצל את העלילה נבעה ממשחקי הכס שאני קורא כרגע ורציתי לנסות עלילות שחלות בו זמנית מנקודות מבט שונות גם כן. בהמשך (ייתכן שגם רחוק) אני מתכנן לאחד בין חלקן. אני גם מתכוון ליצור מדריך דמויות שיעזור לא להתפזר בין העלילות השונות.
נראה לי שאנסה עוד פרק או שניים בשיטה זו ואז נראה כיצד אתם מקבלים אותה.

**Pikipek** · 01-05-2014, 09:32 PM

טוב,אשמח לקרוא ולראות איך ייצא

**charmanderthe1** · 01-05-2014, 09:59 PM

פורסם במקור על ידי feurigel

תודה רבה על התגובות. למען האמת ההשראה לפצל את העלילה נבעה ממשחקי הכס שאני קורא כרגע ורציתי לנסות עלילות שחלות בו זמנית מנקודות מבט שונות גם כן. בהמשך (ייתכן שגם רחוק) אני מתכנן לאחד בין חלקן. אני גם מתכוון ליצור מדריך דמויות שיעזור לא להתפזר בין העלילות השונות.
נראה לי שאנסה עוד פרק או שניים בשיטה זו ואז נראה כיצד אתם מקבלים אותה.

מגניב ,אשמח לקרוא את ההמשך

**אורן** · 01-16-2014, 11:35 PM

קדימה! עוד פרק!

**Feurigel** · 10:42 PM

פרק ב'

קנטו
"רואים אין כאן שום דבר מפחיד" אמר טאק ופרש את ידו לנוף הרחב של השביל. חבריו לא השיבו. "יש שם משהו!" הבחין טאק בזנב סגול ארוך מבצבץ מאחורי עץ, אך מפאת כך שלטאק היו רק ארבעה מכרים, מעולם לא טרח טאק לחשוב על קיומם של אחרים מלבדם בעולם. לכן, רץ במהירות אל הזנב הסגול ותפס אותו. "עצור!" צעק היצור הירוק בעל הפקעת. אך לשווא היה מאמצו, טאק כבר אחז בזנב בחוזקה, הזנב הזדקף ונשמע צעקה צורמת. הזנב הטיח את טאק ארצה וזה עזב אותו מרפלקס. מיד קפץ עכבר סגול בעל שיניים בולטות על הסלע, הזנב המעופף התבהר כחלקו האחורי של אותו עכבר. הוא הסתכל על טאק בעיניים חודרות ופרוותו סמרה. הצב הסתכל עליו מבועת בחזרה. "פקעת, אני לא יודע מה לעשות . . ." שאל היט, מורא ברורה מאד השתקפה על פניו. העכבר קפץ אל עבר טאק ונגח בו מהאוויר. טאק צעק בכאב.
כל הדברים הללו התרחשו ברגעים ספורים וכן גם הפעולות שנעשו בעקבותם. פקעת רץ לעברם ודחף בחזרה את העכבר. מן ההתנגשות התגלגל כארבעה מטרים אחורנית. "תודה" אמר טאק. פקעת חייך אליו בחזרה אך בן רגע ננגח גם הוא על ידי העכבר ונפל. היט עמד כפסל. הלם הקרב שיתק אותו. העכבר התנשף והסתכל סביב לראות שאין עוד המתכוונים לתקופו. לרע מזלו של היט, איתר אותו העכבר שברגעים אלו ראה בכל כסכנה. העכבר סמר פעם נוספת והסתער על היט. הלטאה עצמה את עיניה לא מסוגלת לראות את סופה. קול התנגשות של שני גופים נשמע לפתע. היט פקח את עיניו וראה את העכבר שכוב מובס. דמעות גיל מילאו את עיניו, אבל עד מהרה ראה כי הייתה זו לאק האחראית להצלתו והבין לאילו צרות נכנסו. היט השפיל את מבטו מיד.
"מה עבר לכם בראש?" שאלה לאק בחמה רבה. כעת היו במעבדה לאחר שלאק טיפלה בטאק ובפקעת. "ישנה סיבה שאני אוסרת עליכם לצאת מן העיר!" "אל תכעסי עליהם, זה אני ששכנעתי אותם ללכת לשביל" הגן טאק. "זה לא משנה, כולכם אשמים בסיפור. בסופו של דבר כולכם הייתם בשביל." לאק עצרה את נזיפותיה ונשמה עמוק. לאחר הנשימה שינתה את גישתה ומכועסת נעשתה רגועה. "יש משהו שאני צריכה לספר לכם".

-------------------------------------------

ג'וטו
העכבר התעורר למה שהניח שכעת בוקר. לא הייתה לו היכולת להסיק האם אכן צדק כיוון שבבאר העמוקה הזו שלמעשה מערה, לא הייתה טיפת אור להעיד על שלב היום. "הוא התעורר" אמר אחד הסלוופוקים. "מי התעורר?" שאל אחר. "העכבר" "שמי הוא אֶקיד" התערב. "שלום אקיד! אני דוופי". הציג הסלוופוק השני. "נעים להכיר, אבל אני חושב שאמשיך בדרכי כעת, הסכנה וודאי חלפה." "איזו סכנה?" שאל הסלוופוק הראשון. "הפוקמונים שרדפו אחריי, בגלל זה נשארתי פה, הייתי צריך מחסה מפניהם." "מי צריך מחסה?" שאל הסלוופוק השלישי. "שאלה מצוינת" השיב דוופי. "לא, אתם לא הבנתם, אני כבר לא צריך מחסה." "מדוע לא?" שאל. "כי אני חושב שהם כבר לא מחפשים אותי." "איזה צירוף מקרים, גם אותנו לא מחפשים!" הצהיר השלישי. "זה נכון" אמר דוופי. אקיד נאנח, "טוב שמרו על עצמכם, להתראות". "להתראות" השיבו השלושה.
אקיד עלה במעלה הבאר על מנת להמשיך בדרכו. כשהגיע לקצהּ הציץ על מנת לבחון את השטח וראה כי פוקמונים מן המינים שפגש ביום שלפני מחפשים אחר משהו ואותו הדבר וודאי היה הוא. "לעזאזל" מלמל וחזר אל המערה.
"חשבנו שהלכת" אמר הסלוופוק הראשון. "מי הלך?" "העכבר" השיב השלישי. "הוא הלך?" שאל דוופי. "לא הלכתי" קטע את השיח המייגע "הם עדיין מחפשים אחריי אז אשאר כאן עוד כמה ימים. ושמי הוא אקיד". "שלום אקיד! שמי הוא רָמוֹ". הציג עצמו הסלוופוק הראשון. "נעים להכיר גם אותך" אמר בתשישות. "אתם שומעים את הפוקמונים למעלה?" שאל הסלוופוק השלישי. "כן, הם בטח פגשו בעוד פוקמון מסוג אש" הוסיף דוופי. בשומעו זאת, נפקחו עיניו של אקיד כאילו התעורר מחדש. "למה אתם מתכוונים עוד פוקמון מסוג אש? מה קרה בפעם הקודמת?" "זהו סיפור מאד מצער" אמר רמו. "בשנה שעברה נכנס לעיר אזאליה פוקמון בשם האונדום שמאותו רגע שינה את גורל העיר."
ג€ƒ

--------------------------------------

הואן
בהמשך הרפתקתו של ת'ורן הגיע מן המדבר לאזור הררי ולוהט. טרופיאוסים כבר סיפחו אזור זה והסתובבו בזוגות לסרוק את השטח כל כמה זמן. הם נראו תשושים, כמי שלא מתאים לאותו אקלים. דמותם של הטרופיאוסים היא דינוזאור בעל צוואר ארוך בעלי כנפיים וזנב הנראים כעלי עצים טרופיים גדולים ועל גרונם בננות. היצורים הטרופיים האלו היו לאים וחלשים, החום היוצא דופן והכוויות שקיבלו ממגע באבנים חמות מדי פגעו באיכות המשמר שלהם ולכן הצליח לחמוק ת'ורן מסריקותיהם ולטפס במעלה ההר. לרוע מזלו, גם ת'ורן סבל מן האקלים, אמנם טמפרטורת האוויר לא הפריע לו אך בעודו מטפס נכווה גם הוא מספר פעמים בידיו.
ת'ורן אחז בבליטה נוספת של ההר על מנת לקדם עצמו וכשהרים את עיניו הבחין בגמל צהוב, נמוך ושמנמן. "צריך עזרה?" שאל הגמל בקול ישנוני.
מחזיק על ראשו קוביות קרח ספורות במגבת, החל לראיין את הגמלים הסובבים אותו בבקתה. "אז אתם שולטים באזור הזה עם הטורפיאוסים?" שאל. "לא, אנחנו הנשלטים של שביל 112." אמר בצער אחד הגמלים. "הם הגיעו לכאן לפני ארבעה חודשים ופרצו בהתקפה. נמלים הם יצורים שלווים, לכן לא ידענו איך להלחם בהם. כעת אנו נתונים לחסדיהם". "אבל ראיתי את הסורקים שבחוץ, הם חלשים עכשיו. אתם יכולים לנצח אם תפתחו במרד!" "חוששני שגם כשעיניהם עצומות הם יוכלו לנצח את כולנו." "אתם מוכנים לוותר ללא מאבק?" "למה לגרום לעצמנו עוד נזק, ילדי? בתור מנהיג שבטנו אני לא רוצה ליצור אף קונפליקט ביננו לשולטים." ת'ורן קם על רגליו ורצה לנדב את עצמו להנהיג את המרד אך מיד נזכר בכתוב בפתקו וחזר לשבת בזעם. "תגיד לי בן, מה שמך? ולמה אתה נמצא פה?" "שמי הוא ת'ורן ואני קקניה. יותר מזה לצערי אני לא יכול לספר". "אם כך, אבקש שתעזוב עם עלות השחר. אני לא מעוניין בצרות נוספות בחיינו." "אני לא צריך יותר מזה" הגיב.
כפי שהובטח בעלות השחר כבר פנה ת'ורן אל הדלת. "תודה רבה לכם" אמר לסיכום המפגש הוא יצא מן הדלת ושבט הנמלים בעקבותיו על מנת להיפרד ממנו. "איני יודע מה אתה מתכנן לעשות, אך אני מקווה שטוב הדבר ותסיימה בשלום." "תודה לך דְרוֹם, ולכולכם, יהי שלום". לפתע נחתו שני טרופיאוסים מן האוויר ארצה "מצאנו אותך".
ג€ƒ

--------------------------------

סינו
לאחר מסע של כיומיים הגיעו הצב והקופה אל מול עיר שבכניסתה נאמר ששמה הוא אורבורג. הקופה עצרה את הצב בהליכתו. "למה את עוצרת? זה היה הרעיון שלך להגיע לעיר." "אבל אנחנו לא יודעים שהעיר הזו לא של הקרוגנקים, אנחנו צריכים מסיכות". "מאיפה נשיג מסיכות?" שאל הצב. "למה רק אני צריכה לחשוב על פתרונות?" זעפה הקופה. רעיון צץ במוחו של הצב. "אני יודע, נכסה את עצמנו בבוץ". "נראה לך שככה לא יזהו אותנו?" שאלה הקופה בסרקסטיות. "אולי יוכלו לזהות אותנו, אבל יהיה יותר קשה לאתר אותנו כשנהיה בסביבה סלעית. ואם ראית, כל העיר הזו היא סביבה סלעית." "אני מניחה שאתה צודק."
השניים נמנעו מלהתהלך ברחובות ראשיים ולמשוך תשומת לב. "לא ראיתי אפילו קרוגנק אחד עד כה." העיר הצב. "חכה" קטעה אותו. "עוד לא בדקנו מה יש שם." הקופה הצביעה על מכרה גדול. "צ'ימפ, אם הקרוגנקים לא היו בעיר עצמה, אני לא חושב שהם יהיו במכרה." "לא נדע אם לא נבדוק."
הם תרו באזור המכרה ואף קרוגנק לא נראה באזור. "טוב אני מודה, העיר הזו כנראה חופשית." הצב החל לנגב מעליו את הבוץ וכן צ'ימפ. לפתע נשמע מכה חזקה, המכרה רעד ושניהם נפלו ארצה. משהו פגע בגבה של צ'ימפ בנפילתה וצעקה נפלטה מפיה. "את בסדר צ'ימפ?" "אני בסדר פשוט משהו פגע גב שלי." הסבירה. היא הסתובבה וראתה כי הדבר היה מגש מרובע ואדום. "מה זה?" שאל הצב. "אני לא יודעת, אבל אני לא חושבת שזה אמור להיות במכרה." הם שמעו רעש מתקרב אל עברם ורעד במכרה שגובר. צ'ימפ מיד הסתירה מאחורי גבה את המגש. בסופו של דבר הם נוכחו לגלות שהרעד נבע מגופה של תולעת העשויה סלעים וראשה הסלע הגדול מכולם שקרן במרכזה. אותה תולעת הגיע לאורך של כתשעה מטרים. היא ניגשה אליהם ושאלה "מי אתם?" "אנחנו תיירים" אמרה צ'ימפ. "שלום לכם תיירים, יש לכם שם כלשהו?" "בוודאי" צחקה צ'ימפ בעצבנות. "אני צ'ימפ וזהו ליף". "שלום לכם צ'ימפ וליף אני סֵרְפֶטְרָם. מה הינכם עושים במכרה שלנו?" "סקרן אותנו לראות מה יש בו." "אני יכולה להבין אתכם, מי כמוני אוהב את המכרה. אך זה מקום עבודה ואל לכם להיות כאן. אם אתם רוצים אקח אתכם אל מוזאון העיר ואכיר לכם שמישהו שיעשה לכם סיור בעיר." "זה יהיה מצוין" אמר ליף. "אם קח עלו". "לעלות לאן?" שאל ליף. "עלי כמובן" "בסדר . . ." אמר בהיסוס. השניים עלו על סרפטרם והיא זחלה במהירות החוצה מן המכרה.
ג€ƒ

-----------------------------------

אונובה
"זה כאן" החתולה הצביע על כניסת בניין ונכנסה. "תודה לך" השיב החזיר. "אני אחכה לכם באזור האוהדים עד שתסיימו עם דבריכם". סביב דיברו מספר עכברים חומים. אחד מהם באמצע השיחה הבחין בנכנסים ופנה אליהם. "אתם רוצים לאתגר את מנהיג המכון?" שאל. "נכון מאד" אמר החזיר. "אני מיד אקרא לו". תוך כמה רגעים חזר העכבר עם כלב קטן ופרוותי. "באתם לאתגר אותי?" שאל הכלב. הם היו המומים, הם לא ציפו שמנהיג המכון החסון ששמעו עליו יהיה קטן אפילו מהם. "אתה הוא האונד?" שאלה פישאגר בבלבול. "אני יודע, ציפיתם לסטאוטלנד גדול ואני בסך הכל ליליפאפ. אני הוא בנו של האונד, האונד השני. אבי נפטר בשנה שעברה וכעת אני הוא מנהיג המכון. אני מבין שאני לא מה שציפיתם לו, לכן קחו כמה רגעים להחליט מחדש אם אתם רוצים בקרב." "אין צורך!" ענה סרפ מיד. "אנחנו רוצים." השאר הנהנו.
כולם התפנו מן הזירה מלבד האונד וסרפ. השאר כעת ישבו בעמדות האוהדים. השניים הביטו זה בזה, כל אחד מחכה שהשני ייתן את המכה הראשונה. לבסוף, שלף ויין גפנים מידיו והטיח אותם בהאונד. האונד קפץ בזריזות לצד וחמק מן שתי ההטחות. ויין הרים את ידיו למכה הבאה אך האונד ניצל זמן זה בדהירה לכיוונו ונשך אותו. צעקת כאב נשמעה באולם. הכלב עזב ודחף אותו ויין השתטח על הרצפה. בתנועה אחת עם הנפילה לקרקע הצליף שנית ויין ברגלי יריבו מן הצד וזה נפל גם הוא. בנפילתו של האונד התרומם ויין ודחף אותו. הוא נגרר על הקרקע ושפשופים הופיעו על צדו. ויין שלף פעם נוספת גפן מידו והצליף מכה סופית בהאונד השני. הניצחון היה של הנחש הנודד. "צריך עזרה?" שאל ויין והושיט את ידו להאונד. האונד קיבל את ההצעה ונעזר בתמיכתו על מנת לקום. בכאב קל הוציא מבין פרוותו תג והגיש אותו לויין. התג נראה כמו גב ספר סגול קטן. "תודה לך". כולם חזרו אל הזירה כיוון שתפקידה לא היה תקף כעת. "אני מצטער, תאלצו לחכות למחר אם עוד אחד מכם רוצה להלחם. כעת אני תשוש". "אין דבר" אמרה פישיאגר. "אם כך אני צריכה להמתין עד מחר?" התלוננה החתולה. "אנחנו מנצלים" אמרה פישיאגר. "אני רק מקווה שאתם שווים את ההמתנה". רטנה החתולה.

--------------------------------------

קאלוס
נאט התעורר וראה שכורך אותו ואת חבריו כור סמיך. "תתעוררו!" הוא צעק. חבריו התעורר גם הם ונבהלו. "מה קורה כאן?" שאל. נאט ופרווקי ניסו לקרוע את הכורים בידיהם ופור המיסה אותם בן רגע בעזרת הגחלים שירתה. כעת יצאו זחלים רבים ממקומות מסתור. "אנחנו מוקפים!" צעק נאט. בעודם נאבקים בכורים הזחלים נשכו אותם בלי חשך. פור ירתה על שניים גחלים מפיה ואלו נפלו ארצה אנושים. אך להתקפותיה לא היו משמעות, לאחר שהורידה שניים שלושה נוספים קפצו עליה.
היא התנערה מהם בכח ויירתה גחלים נוספים. מיד חילצה את חבריה מן הכורים וכעת יכלו לגבות זה את זה. נאט שלף מידיו גפנים והצליף בזחלים ובמקביל ירה פרווקי מפיו בועות. רצף ההתקפות של השלושה הוביל לתבוסת ירביהם לאחר מספר דקות. הנוף היה מלא בזחלים שכובים על הארץ.
"בבקשה אל תפגעו בנו עוד" התחנן אחד הזחלים. "אתם אלה שהתחילו לפגוע בנו" הםציר נאט. "רק מפני שאתם רציתם לתקוף אותנו קודם". "מדוע אתם חושבים את זה?" שאלה פור בעצבנות. "אם כך, למה אתם ישנים ביער שלנו?" "אנחנו מטיילים והיער שלכם בדרך ליעד שלנו." "אנחנו מתנצלים" ניסה הזחל לקום. "אף פוקמון לא עבר ביער שלנו זה שנים ולכן לא חשבנו שמישהו יהיה כאן ללא מניע נסתר." "אני יכול להבין אתכם" אמר פרווקי. "לאחר מה שקרה במחוז, קשה לסמוך על אחרים." "אנחנו לא יכולים להשאיר אתכם במצב הזה, נשאר כאן עד שכולכם תחלימו" הבטיח נאט.
חלפו יומיים ומצבם של הזחלים השתפר, "תודה לכם על העזרה" אמר הזחל עמו שוחחו בעבר. "זה בסדר" אמר נאט. "כאות תודה על שעזרתם לנו וכסליחה על כך שפגענו בכם הרשו לנו לתת לכם את מרפא השיתוק הזה" נאט לקח אותו, הודה להם והשלושה יצאו מן היער.

*ללא הקשר לתוכן הסיפור, מדריך דמויות יצא בקרוב.

**CharMan** · 01-18-2014, 09:21 PM

זה כל כך מעניין וכתוב היטב, פשוט מדהים!!!
אם יורשה לי, הייתי מציע לך מעט לגוון את צורת הכתיבה שלך ואת אופן העלילה, אולי הסיפור שלי יוכל להביא לך רעיון או שניים... חפש פה בפורום את הסיפור glaria soa... אני לא מאמין שהוא שקע יותר מעמוד...

אבל בלי כל קשר, אנא המשך, אני מאוד סקרן לדעת מה יקרה בהמשך... אני כמובן באופן טבעי עוקב אחרי קנטו בכליון עיניים. מעניין מה לאק צריכה לספר להם, אני משוכנע ש(ספוילר אפשרי) היא מודיעה שעליהם להיפרד כי הם יוצאים למסע)

נושא: different reigons

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות