את הסיפור הזה כתבתי פעמיים, פעם אחת פרסמתי אותו בפורום מסוים, ואת הסאגה השנייה כתבתי בוורד לפני שלוש שנים, לצערי הפרקים נמחקו, ואני רוצה לנסות לכתוב מחדש, בסיפור לא יהיו פוקימונים מדור חמישים, כי אני לא מכיר או אוהב אותם, הסיפור יהיה מאוד שונה מהשניים הקודמים, אני מקווה שיהיה טוב יותר.
פרק 1: המסע הראשון שלי
מקס
הרגע של מקס הגיע, היום הראשון של המסע שלו החל בבוקר מחניק, זה היה היום החם בחורף, אך גם היום החם ביותר במאה האחרונה, חוץ מימים אחדים בשנות ה40, "אבל זה בגלל פצצה גרעינית", אמר מקס וגיכח תוך כדי שהוא יושב בשולחן העץ ואוכל את ארוחת הבוקר שלו, "אני מקווה שתשלח הביתה המון פוקימונים מקסימים כמו אחותך" קרוליין אמרה, "לא, הוא יהיה מאמן רציני, ויום אחד הילד יהפוך את מכון פטאלבורג למכון הטוב בעולם, כמו מכון ביקון ופורטי", אביו נורמן אמר, אך אולי זה הזמן להכיר לכם את המשפחה.

נורמן וקרוליין
מקס התעצבן ואמר: "מי אמר שאני ירצה לתפוס פוקימונים מתוקים או להיות מנהיג מכון? אני אחליט בעצמי", נורמן גיכח ואמר: "אתה עוד תגדל, אבל בינתיים אתה תרצה טרמפ לא?", מקס אישר עם פניו, נורמן המשיך: "אז תביא את המכשיר הצהוב הזה שלך", "אני לא צריך אותו, אני מכיר את הדרכים של מחוז הואן, חוץ מזה, כשהייתי עם מיסטי אש וברוק המכשיר רק גרם לנו ללכת לאיבוד", הם יצאו מהבית בהתרגשות, מי התרגש יותר? טוב נורמן אפילו לא הסתיר את זה, בעוד שמקס שמלאו לו עשר היום ניסה להיראות אדיש ורגוע, במשך שנים הוא התרגש וציפה ליום שהוא יקבל את הפוקימון הראשון שלו, אבל כשהיה עם אביו וראה את הסביבה, משהו דיכא אותו, נורמן הרכיב אותו על טרקטורון בצבעים לבן כחול וצהוב, והם נסעו, מקס ראה את הסביבה שהייתה פעם מלאה ביערות ושדות, עד לפני כמה שנים, שהוא טייל עם אחותו וחבריה, אבלמשהו קרה, האדמה התייבשה, סדות הפכו למדבר, ויערות החלו לגסוס, נדידת הפוקימונים אף פעם לא הפסיקה, "איך זה קרה" הוא שאל את אביו, אבל לנורמן לא הייתה תשובה, "בינתיים זה קורה רק באזור שלנו, אבל אם זה ימשיך להתפשט זה יגיע לכלל הואן", נורמן העלה חיוך ואמר "אבל זה לא יתפוס אותנו", הוא האץ עם הטרקטורון, בעבר מקס היה נבהל מרעש המנוע של הטרקטורון, היום זה נראה לו מגניב, לאחר רבע שעה של נסיעה בחולות הם הגיעו לעיר ליטרלוט, מקס הודה לאביו "חסכת לי יומיים של הליכה, תודה רבה, אני אסתדר מכאן", נורמן סירב "אני לא מוותר על הצפייה בילד שלי מקבל את הפוקימון הראשון שלו", הם מיהרו למעבדה של פרופסור בירץ', מהסיבה הפשוטה, לפרופסור בירץ' היה מזגן במעבדה, אבל כשהגיעו לשם הם גילו שגם לטכלונוגיה האנושית יש את המגבלות שלה, "אני מצטער שחם פה, זו לא רק הטמפרטורה זה גם הלחות", "זה ברור שאתה בוחר בטריקו נכון?"
מקס ובירץ'
מקס תמיד ידע ואמר לכולם שהוא יבחר בטריקו בתור הפוקימון הראשון שלו, אבל הוא ראה מה אחותו הצליחה לעשות עם טורצ'יק הקטן, והיה לו כל כך חם שבאותו רגע הוא התפתה לבחור בפוקימון המים מאדקיפ, כדי לצנן אותו, אך הוא שמר את מילותיו בליבו כמה שניות, וניסה לחשוב מחדש, עם איזה פוקימון הוא יצליח להתמודד הכי טוב במדבריות החדשות של הואן, איזה פוקימונים הוא יצליח לגדל ולאמן שם, ואיזה פוקימון יוכל להילחם בתנאים האלה, והחל לדבר: "טוב, אז.."


טריקו - פוקימון עשב טורצ'יק - פוקימון אש
מאדקיפ - פוקימון מים
אז באותו רגע מקס לקח החלטה גורלית, אבל היא לא הייתה לגבי הפוקימון שהוא הולך לבחור, "אני בוחר בטריקו", הוא אמר, נורמן הראה שמחה ואמר "יש! בחירה טובה!", למרות שחצי שעה לפני הוא ניסה להיראות ככה, הפעם הוא באמת היה אדיש "אתה חושב?", ואביו ענה לו: "בטח, נלמד אותו כמה מתקפות, נפתח אותו מהר, נתפוס פוקימון אבן טוב, פוקימון חשמל מהיר, ורק בעזרתם תוכל להשיג שישה תגים, סקפטייל יכול לעשות כמעט הכל", מקס הסכים איתו במרירות, והודה לפרופסור בירץ', "התבגרתי מהר מדי" הוא חשב, כשהם יצאו מהמעבדה מקס הלך לכיוון הים הכחול, ומקס אמר בליבו "זה השריד היחיד", נורמן הבין מה קורה, ושאל "אז זה הסוף?", מקס ענה "כן, אני חייב לעזוב, אי אפשר להישאר במקום הזה יותר, יותר מדי זכרונות, אני רק בן 10 ורק נהייתי מריר וציני כמו שופט בן 90 מרמת האינדיגו", נורמן חייך ואמר "התבגרת מהר, אז לאן אתה הולך", מקס ענה" ג'וטו, הליגה שם מדהימה, הסיפורים על הפוקימוניים האגדיים שם תמיד עניינו אותי, אני רוצה להתחיל שם", נורמן חייך ואמר: "זה לא בגלל שאש הולך להשתתף בליגה שלהם העונה נכון?" מקס התעצבן ואמר: "לא, לא ידעתי את זה, איך אתה ידעת את זה", "זה היה בטלוויזיה, מפתיע אותי שאתה לא ידעת את זה, אולי זה אומר משהו", הוא נופף לו לשלום ומקס התקדם הלאה.
ג€‹שלוש תגובות ואני כותב את הפרק הבא