נושא: Aqua & Magma - The return

אייס @TOTODILE ;
ברור לך שזו ההשפעה של המתקפה, נכון?
גם לו הייתה מקשיבה לך, לא הייתה מצליחה לתקוף.
אולייייייייייי אם הקשר בינכם מספיק חזק.. סטייל אש פיקאצ'ו
--
"אני?" שואל ספנסר, "הא כן! יש לי עוד פוקימון.." הוא ממלמל, ומוציא את הפוכדור של סלירפאף ועוד פוכדור.
"סלירפאף, חזור!" הוא מורה לו, ולוחץ על הכדור, שואב אותו חזרה פנימה. "היית נהדר, צא צ'אטוט!" הוא קורא.
מהפוכדור שלו יוצא פוקימון דמוי תוכי.
"צא צ'אטוט צא צ'אטוט!" הפוקימון שלו חוזר אחריו, ומצחקק.


מליפאן @LORDABIZI ;
סרסקיט תוקף בבועות, בעוד קראסטל שולח את האבן ומטיח אותה, מפוצץ כל אחת מהבועות בדרך.
סרסקיט נפגע כתוצאה מכך מהסלעים, מועף אחורנית, ונופל, זוהר באור אדום גם כן.
"סרסקיט לא מס-" מתחיל לומר מרטין, כשלפתע סרסקיט נעמד על רגליו, מותש, אך שרד את ההתקפה.
"הייתכן? נראה כי סרסקיט השתמש בסיבולת!" קורא מרטין מהספסל, וכולכם מביטים בסרסקיט הקטן, שזכה כעת בהזדמנות נוספת לנצח את הקרב.

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
נהדר
------
אתה מתחיל לרדת מהעץ, ופנקין שומעת אותך מתקרב. היא הולכת מעט לאחור, וחוזרת לשכב.
נראה כי 'הפרעת' לה, ואתה מעט מתבאס על זה, וחוזר לישון, נרדם במהרה.
אתה קם בבוקר בצורה מאוד לא אופיינית, פידג'י מנקרת את פרצופך. אתה מביט סביב ורואה שכנראה מוקדם מאוד עדיין
אתה מביט למטה, ורואה שטימבור ופנקין נעלמו שניהם.

דור @EDGAR ;
אתה יוצא מהדלת בצרחות, בעוד הילדה רודפת אחריך, ומשנה את פרצופה לשד.
במהרה אתה סוגר את הדלת, ומגלה כי אתה נוחת אל תוך אגם.
בבום אחד גדול, אתה נופל לתוכו ונרטב כולך. אתה מתחיל לשחות אל תוך היציאה מהאגם, כשלפתע אתה מבחין בדמות אדומה וגדולה עוקבת אחריך בתוך המים.

פורסם במקור על ידי SKULL KID

דור @EDGAR ;
אתה יוצא מהדלת בצרחות, בעוד הילדה רודפת אחריך, ומשנה את פרצופה לשד.
במהרה אתה סוגר את הדלת, ומגלה כי אתה נוחת אל תוך אגם.
בבום אחד גדול, אתה נופל לתוכו ונרטב כולך. אתה מתחיל לשחות אל תוך היציאה מהאגם, כשלפתע אתה מבחין בדמות אדומה וגדולה עוקבת אחריך בתוך המים.

לפתע מתחילה מוזיקה
https://www.youtube.com/watch?v=ZvCI-gNK_y4
אני מנסה לשחות מהר יותר אבל היצור האדום ממשיל במהירות
"טוב דספרט טיימס דספרט מז'רס" אני אומר ושולף את הפוקדור של סניזל
"יו סניזל צאי החוצה והשתמשי ברוח קרה כדי ליצור שכבת קרח שעליה נוכל לגלוש" אני אומר וזורק את הפוקדור

[QUOTE=SKULL KID;1490074]

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
נהדר
------
אתה מתחיל לרדת מהעץ, ופנקין שומעת אותך מתקרב. היא הולכת מעט לאחור, וחוזרת לשכב.
נראה כי 'הפרעת' לה, ואתה מעט מתבאס על זה, וחוזר לישון, נרדם במהרה.
אתה קם בבוקר בצורה מאוד לא אופיינית, פידג'י מנקרת את פרצופך. אתה מביט סביב ורואה שכנראה מוקדם מאוד עדיין
אתה מביט למטה, ורואה שטימבור ופנקין נעלמו שניהם.
/QUOTE]
"מה קרה?" אני שואל את פידג'י בעודי מנגב את עיניי ומפהק, מנסה להכריח את עצמי לקום "איפה פנקין וטימבור?" אני לפתע שם לב לחוסר של שני הפוקימונים ויורד בבהלה מהעץ.
"טיבמור! פנקין! היכן אתם?!" אני צועק בלחץ ומחפש אותם בשני עיניי "פידג'י את יודעת איפה הם?!" אני שואל את פידג'י בלחץ 'אולי משהו קרה להם בזמן שישנתי? איך יכול להיות שלא התעוררתי כשהם נעלמו?!' אני חושב בלחץ וממשיך לחפש אחרי שני הפוקימונים

דור @EDGAR ;
סניזל יוצאת מהפוכדור, ואוחזת בך, בעודה שולחת רוח כפור לכיוון האגם.
האגם מתחיל לקפוא, יוצא שביל מאולתר אל היבשה, ואתם עולים ומתחילים לרוץ.
הפוקימון מתחיל להשתולל, ושובר חלק מהשביל. אתה תופס בסניזל ועושה קפיצה בלתי אפשרית, מגיע אל הצד השני.
הפוקימון ממשיך להשתולל באגם, כעוס על שלא תפס אתכם.
אתה רואה כיצד הוא טורף דייג תמים שהיה בצד האגם

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
אתה מתחיל לרוץ ביחד עם פידג'י, בחיפוש אחר טימבור ופנקין, לחוץ ודואג.
לפתע פידג'י מבחינה במשהו, ומצביעה שמאלה בעודה על כתפך.
אתה מתחיל לרוץ, ורואה אדם זר וחשוד ביחד עם פוקימון, הם תופסים בשק. אתה רואה שהבול עץ של טימבור מונח על הרצפה, מה שמעיד על דבר או שניים.. פנקין נוהמת בכעס, מאחורי עץ, כעוסה אך מפחדת.


מייק @THE^CHARMANDER ;
אתה מחייך, ותופס את הפוכדור של דירלינג, מכניס אותו לחגורתך.
אתה מחבק את אזוריל חיבוק גדול, והיא נראת שמחה ביותר. גם קורה מחייכת לה מהצד
"מייק? תראה את זה.." ממלמלת לפתע קורה, ומצביעה על התיק שלך. הביצה בתוכו זוהרת לרגע, ואז מפסיקה.

שם במשחק: איתי
פוקימון התחלתי: אממ אש, אלא אם אתה עושה לי פרוטקציות ואז אשמח לפנפי
הערות/הארות/בקשות/למה אתם שונאים אותי: בלי הרבה פוקימונים מדור 5 ומעלה, אני לא מכיר ולא אוהב ):

פורסם במקור על ידי SKULL KID

דור @EDGAR ;
סניזל יוצאת מהפוכדור, ואוחזת בך, בעודה שולחת רוח כפור לכיוון האגם.
האגם מתחיל לקפוא, יוצא שביל מאולתר אל היבשה, ואתם עולים ומתחילים לרוץ.
הפוקימון מתחיל להשתולל, ושובר חלק מהשביל. אתה תופס בסניזל ועושה קפיצה בלתי אפשרית, מגיע אל הצד השני.
הפוקימון ממשיך להשתולל באגם, כעוס על שלא תפס אתכם.
אתה רואה כיצד הוא טורף דייג תמים שהיה בצד האגם

"הולי פאקינג שיט" אני אומר לסניזל
"... אני חייב לתפוס אותו" אני אומר לסניזל ושולח אותה לקרב בחשש
"התשתמשי ברוח קרה כדי להקפיא את המים סביב גרידוס בצורה כזאת שהוא יישאר תקוע במקום"

פורסם במקור על ידי SKULL KID

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
אתה מתחיל לרוץ ביחד עם פידג'י, בחיפוש אחר טימבור ופנקין, לחוץ ודואג.
לפתע פידג'י מבחינה במשהו, ומצביעה שמאלה בעודה על כתפך.
אתה מתחיל לרוץ, ורואה אדם זר וחשוד ביחד עם פוקימון, הם תופסים בשק. אתה רואה שהבול עץ של טימבור מונח על הרצפה, מה שמעיד על דבר או שניים.. פנקין נוהמת בכעס, מאחורי עץ, כעוסה אך מפחדת.

"היי אתה, תעצור מיד!" אני צועק לכיוון האדם החשוד "יכול להיות שבשק שאתה מחזיק נימצא הטימבור שלי, אני לא אתן לך לקחת אותו!" אני צועק אליו בעצבנות ורץ לעברו כדי לחסום את דרכו ולא לאפשר לו להתקדם.
"פידג'י אני יודע שאת פצועה אבל אני אצטרך את העזרה שלך עכשיו!" אני לוחש לפידג'י שעל כתפי "פידג'י מתקפת חול על האדם החשוד הזה והפוקימון שלו!" אני פוקד על פידג'י.
'אני חייב להסיח את דעתו ולנסות לקחת את השק בחזרה! החול אמור לספק הסחה מספקת כדי שאני יוכל להגיע למרחק קרוב מספיק אליו!' אני חושב לעצמי ושולף גם את הפוקידע שלי כדי לקבל מידע על הפוקימון של האדם שמולי

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
אתה צועק אל עבר הגנב, שמקלל וממהר קצת את קצב הליכתו, כך גם אתה.
"עצור שם!" אתה צועק, ומתחיל לרוץ אך מועף אחורה בכוח מוזר ולא ברור, ואתה מחליט לבדוק את זה לעומק.

"קדברה, הפוקימון העל חושי והצורה המפותחת של אברה.
קדברה מחזיק כפית מתכת בידו, אשר משמשת להגברת גלי האלפא במוחו. ללא הכפית, נאמר כי קדברה מסוגל רק לחצי מביצועיו" אומר הפוקידע, והאור הירוק נכבה.
פידג'י מתחילה לנפנף מעט עם כנפיה וגורמת לחול מועט לעוף על קדברה, אך נראה כי דבר לא קורה, היא חלשה מידי מכדי שיהיה אפקט.
"טימ טימבור!" קורא טימבור מתוך השק, "קדברה, בוא כבר!" דוחק בו הגנב.

אייס @TOTODILE ;
PLAY NICE*
~~~~~~~~
אתה שולף במהרה את הפוכדור של טיילו, שיוצא החוצה בצווחה נוראית, אך נראה שמח לראותך.
הוא מעופף אל מול צ'אטוט, ומתחיל עם מתקפה מהירה שפוגעת בצ'אטוט, מעיפה אותו מעט הצידה.
"כנף ברזל!" מורה ספנסר, וצ'אטוט מתחיל לעקוב אחר טיילו בעוד כנפיו זוהרות באור כסוף.

מייק @THE^CHARMANDER ;
אוי, לא התכוונתי ככה חחחח
~~~
הביצה זוהרת לרגע, וקורה אומרת לך להציץ.
אתה בהחלט מסתכל ורואה כי הביצה זוהרת פעם נוספת, אך מפסיקה.
אתה מחליט להוציא את צ'רמנדר וארבעתם מביטים בביצה, אך נראה כי למרות ההבהוב היא לא עומדת לבקוע.
"אני בעד שתחזיק אותה כרגע על ידיך.." מציעה קורה, "היא יכולה לבקוע כל רגע!" היא מוסיפה בהתרגשות.
"מעולם לא ראיתי ביצת פוקימון בוקעת.." היא ממלמלת.

דור @EDGAR ;
אתה שולח את סניזל לתקוף ברוח קרה, והיא מקפיאה את חלקת האגם סביב גרידוס בקלות.
נראה כי הרוח הקרה של התחזקה בהרבה, ואתה שמח על כך.
גרידוס מתנער מבעד לקרח, זוער באור אדום. אתה מזהה את המתקפה כהשתוללות זעם (Outrage)
הקרח נשבר בקלות, וגרידוס כועס. "זוז מכאן, גרידוס הולך להיות שלי!" אתה שומע קול, ומביט מאחוריך- ילד ולצידו פוקימון גדול, דמוי זברה, וקרניה בוהקות עם ניצוצות חשמליים.
"שמעת אותי?" הוא שואל בעודך מביט בזברה, "תתחפף! אני תופס את גרידוס הזה!"

פורסם במקור על ידי דניס זה אני

שם במשחק: איתי
פוקימון התחלתי: אממ אש, אלא אם אתה עושה לי פרוטקציות ואז אשמח לפנפי
הערות/הארות/בקשות/למה אתם שונאים אותי: בלי הרבה פוקימונים מדור 5 ומעלה, אני לא מכיר ולא אוהב ):

עא, בסדר, שיהיה. רשום

התחלה לדניז @דניס^זה^אני ;
השעה כבר 08:00 ואתה מתחיל לצאת מעיר הבית, מהעיר פטאלבורג, מתרגש לקראת היום הראשון במסע שלך.
רק לפני רגע קיבלת חמישה פוכדורים ופוקדקס, כעת כל שנותר הוא הפוקימון ההתחלתי.
אמא עזרה לך לארגן תיק עם אוכל, ציוד מחנאות, וכל מיני דברים שאמהות דוחפות לתיק.. (קרם הגנה מישהו?), בעוד אבא לא הפסיק לחלק לך טיפים והמלצות, בינהן אפילו סיפר לך כי המכון הראשון נמצא בעיר רסטבורו, הנמצאת מעבר ליער.
קשה לעכל קצת שעזבת את הבית, גם אחותך תתגעגע אליך, אבל לא נורא. הבטחת לבקר לעתים קרובות, וכמובן לספר על הפוקימון ההתחלתי שלך, מי זה יהיה?
אתה ממשיך להתקדם אל עבר המקום בו קבעת להיפגש עם הפרופסור, דרך 104 החופית.
אתה מתחיל להתקדם בחול הים היבש, ומבחין בבחור המלא עם החלוק הלבן, אוחז בשתי ידיו בפוקימון אדום וחלקלק, "מג'יקרפ!" הפוקימון קורא, וקופץ אל המים בחלקלקות. "אוי.. בחיים לא אצליח לתפוס אותם!" מקלל הפרופסור, שבדיוק מבחין בך. "טוב לראות אותך דניז, בוקר טוב!" הוא אומר ומושך קצת באפו, בוחן אותך, את התיק והבגדים.
"נראה כי אתה מוכן.. אם כך, הרשה לי להציג לך את הפוקימון ההתחלתי שלך" הוא אומר, ומגיש לך פוכדור.
אתה לוחץ על הכפתור, ובבת אחת הפוכדור נפתח, חושף פוקימון קטן וחמוד, המנפנף באוזניו ברוגע.
"פאנפ.." הוא ממלמל בשקט, ובוחן עם אפו את הסובב אותו.
---
ואוו נשבע הבאתי לך פאנפי רק כי זה האהוב עליי, אל תתלהב דניז

התחלה לרובי @Ritsuka^Kun ;
"פלטצ'לינג!", קורא הפוקימון הקטן ומנקר מעט את פרצופך שתתעורר.
אתה פוקח את עיניך ורואה את הפלטצ'לינג הקטן של ההורים שלך, הוא רואה שאתה קם ומתחיל לעופף ללמטה.
'היום זה היום' אתה חושב לעצמך, ומתחיל להתלבש ולהתארגן.
אתה יורד ללמטה ורואה כי הוריך מחכים לך, אמא תופסת בתיק המפוצץ, ואבא מחייך חיוך גדול ופלטצ'לינג על כתפו. לצידם גם אחותך הקטנה, מביטה ומתקשה להבין. אבא מנסה להסביר לה שהיום אתה עוזב.
"אני אתגעגע אליך" אומרת אמא, וניגשת לחבק אותך, ניתן בקלות לזהות בקולה כי היא מתרגשת.
"מהיום אתה במסע משלך, בדיוק כמו אבא שלך!" היא מוסיפה להתרגשות, ומגישה לך את התיק- שלא בדיוק כבד כפי שחשבת.
אבא לוחץ לך תיד ומסביר לך כמה הוא גאה.
"למתי קבעת עם הפרופסור, שעה 08:00, לא?" שואל אבא בדאגה, ואתה מהנהן בראשך, מביט אל השעון- השעה 07:56.
"אם ככה מוטב שתצא.. אנחנו נתגעגע אליך" אומר אבא שוב, ואוחז בידך. אמא מחבקת חיבוק אחרון, ואז נפרדת ממך גם כן.
"ביי רובי!" אחותך אומרת לך בחיוך קטן ותמים, ואתה יוצא מדלת ביתך אל העיר פטאלבורג.
אתה מביט סביבה, אין הרבה אנשים בשעה מוקדמת שכזו, אם כי יכול להיות שזה לטובה.
אתה מתחיל להתהלך בעיר הילדות שלך, כשפניך מופנות אל עבר דרך 104, שם קבעת להיפגש עם הפרופסור.
אתה מביט לכיוון חוף הים הפרוש על דרך 104, ונאנח קלילות. אכן, זה היום הראשון שלך במסע. אתה מתקדם לך, ומצליח להבחין בדמות לבנה עומדת על החוף עם תיק כבד, לא קשה להבין כי זה הוא הפרופסור.
"היי, חכה לי!" אתה שומע קול, ומביט אחורה. "גם אתה הולך אל הפרופסור?" שואל אותך אחד הילדים מהרחוב שלך, ג'ון הוא שמו.

פורסם במקור על ידי SKULL KID

סהר @PIKACHU^4^EVER ;
אתה צועק אל עבר הגנב, שמקלל וממהר קצת את קצב הליכתו, כך גם אתה.
"עצור שם!" אתה צועק, ומתחיל לרוץ אך מועף אחורה בכוח מוזר ולא ברור, ואתה מחליט לבדוק את זה לעומק.

"קדברה, הפוקימון העל חושי והצורה המפותחת של אברה.
קדברה מחזיק כפית מתכת בידו, אשר משמשת להגברת גלי האלפא במוחו. ללא הכפית, נאמר כי קדברה מסוגל רק לחצי מביצועיו" אומר הפוקידע, והאור הירוק נכבה.
פידג'י מתחילה לנפנף מעט עם כנפיה וגורמת לחול מועט לעוף על קדברה, אך נראה כי דבר לא קורה, היא חלשה מידי מכדי שיהיה אפקט.
"טימ טימבור!" קורא טימבור מתוך השק, "קדברה, בוא כבר!" דוחק בו הגנב.

"או לא אתה לא!" אני צועק אל עבר הגנב "אני לא אתן לך לברוח!" אני ממשיך בצעקותיי "פידג'י תשתמשי בסופה!" אני פוקד על פידג'י החלשה "אני חייב שתנסי להשתמש בכמה שיותר כוח, אני יודע שאת פגועה וזה קשה לך אבל אני חייב שתעכבי אותם מספיק זמן כדי שאני אוכל להתעמת עם הגנב פנים אל פנים!" אני אומר לפידג'י.
"טימבור תשתמש באגרוף זריז ובחבטה על השק, תתפתל ותנסה לקרוע את השק מבפנים, אל תיתן לו להתקדם בשקט, תפריע לגנב כמה שאתה יכול מתוך השק ותנסה לשחרר את עצמך!" אני צועק לטמבור שבתוך השק ובנתיים מנסה להמשיך להתקדם אל עבר הגנב

פורסם במקור על ידי SKULL KID

התחלה לדניז @דניס^זה^אני ;
השעה כבר 08:00 ואתה מתחיל לצאת מעיר הבית, מהעיר פטאלבורג, מתרגש לקראת היום הראשון במסע שלך.
רק לפני רגע קיבלת חמישה פוכדורים ופוקדקס, כעת כל שנותר הוא הפוקימון ההתחלתי.
אמא עזרה לך לארגן תיק עם אוכל, ציוד מחנאות, וכל מיני דברים שאמהות דוחפות לתיק.. (קרם הגנה מישהו?), בעוד אבא לא הפסיק לחלק לך טיפים והמלצות, בינהן אפילו סיפר לך כי המכון הראשון נמצא בעיר רסטבורו, הנמצאת מעבר ליער.
קשה לעכל קצת שעזבת את הבית, גם אחותך תתגעגע אליך, אבל לא נורא. הבטחת לבקר לעתים קרובות, וכמובן לספר על הפוקימון ההתחלתי שלך, מי זה יהיה?
אתה ממשיך להתקדם אל עבר המקום בו קבעת להיפגש עם הפרופסור, דרך 104 החופית.
אתה מתחיל להתקדם בחול הים היבש, ומבחין בבחור המלא עם החלוק הלבן, אוחז בשתי ידיו בפוקימון אדום וחלקלק, "מג'יקרפ!" הפוקימון קורא, וקופץ אל המים בחלקלקות. "אוי.. בחיים לא אצליח לתפוס אותם!" מקלל הפרופסור, שבדיוק מבחין בך. "טוב לראות אותך דניז, בוקר טוב!" הוא אומר ומושך קצת באפו, בוחן אותך, את התיק והבגדים.
"נראה כי אתה מוכן.. אם כך, הרשה לי להציג לך את הפוקימון ההתחלתי שלך" הוא אומר, ומגיש לך פוכדור.
אתה לוחץ על הכפתור, ובבת אחת הפוכדור נפתח, חושף פוקימון קטן וחמוד, המנפנף באוזניו ברוגע.
"פאנפ.." הוא ממלמל בשקט, ובוחן עם אפו את הסובב אותו.
---
ואוו נשבע הבאתי לך פאנפי רק כי זה האהוב עליי, אל תתלהב דניז

חחחחחח בחרת לי את השם
יכלת לא להגיד לי את זה ולהרוויח נקודת זכות, too bad
חחח סתם
---
״שלום לך״ אחייך ברוגע ו״אלחץ״ ידיים עם האף שלו.
״למה אתה צריך מג'יקרפ בכל מקרה?״ אפנה אל הפרופסור ״הוא פוקימון דיי חלש ופתטי, לא סתם קוראים לו מג'יקרפ״
״אילו התקפות פנפי יודע?״ אשאל את בירצ' ואוסיף בהתרגשות ״איפה אתה ממליץ להתאמן לקראת המכון הראשון בעיר ראסטוברו?״
׳אולי זה מוקדם מדי לשאול׳ אחשוב ׳אבל אני לא יכול להגיע לא מוכן, אין לי שם ייתרון מבחינת סוגים והכי טוב להגיע מאומן וחזק׳

פורסם במקור על ידי SKULL KID

התחלה לרובי @Ritsuka^Kun ;
"פלטצ'לינג!", קורא הפוקימון הקטן ומנקר מעט את פרצופך שתתעורר.
אתה פוקח את עיניך ורואה את הפלטצ'לינג הקטן של ההורים שלך, הוא רואה שאתה קם ומתחיל לעופף ללמטה.
'היום זה היום' אתה חושב לעצמך, ומתחיל להתלבש ולהתארגן.
אתה יורד ללמטה ורואה כי הוריך מחכים לך, אמא תופסת בתיק המפוצץ, ואבא מחייך חיוך גדול ופלטצ'לינג על כתפו. לצידם גם אחותך הקטנה, מביטה ומתקשה להבין. אבא מנסה להסביר לה שהיום אתה עוזב.
"אני אתגעגע אליך" אומרת אמא, וניגשת לחבק אותך, ניתן בקלות לזהות בקולה כי היא מתרגשת.
"מהיום אתה במסע משלך, בדיוק כמו אבא שלך!" היא מוסיפה להתרגשות, ומגישה לך את התיק- שלא בדיוק כבד כפי שחשבת.
אבא לוחץ לך תיד ומסביר לך כמה הוא גאה.
"למתי קבעת עם הפרופסור, שעה 08:00, לא?" שואל אבא בדאגה, ואתה מהנהן בראשך, מביט אל השעון- השעה 07:56.
"אם ככה מוטב שתצא.. אנחנו נתגעגע אליך" אומר אבא שוב, ואוחז בידך. אמא מחבקת חיבוק אחרון, ואז נפרדת ממך גם כן.
"ביי רובי!" אחותך אומרת לך בחיוך קטן ותמים, ואתה יוצא מדלת ביתך אל העיר פטאלבורג.
אתה מביט סביבה, אין הרבה אנשים בשעה מוקדמת שכזו, אם כי יכול להיות שזה לטובה.
אתה מתחיל להתהלך בעיר הילדות שלך, כשפניך מופנות אל עבר דרך 104, שם קבעת להיפגש עם הפרופסור.
אתה מביט לכיוון חוף הים הפרוש על דרך 104, ונאנח קלילות. אכן, זה היום הראשון שלך במסע. אתה מתקדם לך, ומצליח להבחין בדמות לבנה עומדת על החוף עם תיק כבד, לא קשה להבין כי זה הוא הפרופסור.
"היי, חכה לי!" אתה שומע קול, ומביט אחורה. "גם אתה הולך אל הפרופסור?" שואל אותך אחד הילדים מהרחוב שלך, ג'ון הוא שמו.

"בהחלט" אומר לו בחיוך ואתחיל ללכת איתו ביחד 'איזו התרגשות אני לא מאמין שסוף סוף זה קורה!' אחשוב לעצמי בהתלהבות וארגיש את הפרפרים בבטן.