נושא: מעורבים! הצילו את המחוז!

~ג'מי~
נא לצוטט חח
~~
"ה-שותף שלך?!" אתה צועק עליו בזעם, שלפתע אתה מבחין באות h, תפורה בקטן בקצה החולצה שלו. אתה מסנן מספר קללות ותוקף את המעורב בזנב ברזל, הוא מועף אחורנית בכח.
"דיינו" הוא מסנן, השותף שלו קופץ קדימה, רץ אלייך בהתקלה-אל קופץ לפנייך, מתקיף את דיינו בכדור אלקטרו והודף אותו לאחור. לינה עסוקה בלהתחמק מההתקפות של אלקטרו, מנסה להתקרב אליו מספיק כדי לפגוע בקולר שלו.

פורסם במקור על ידי Alice

~ג'מי~
נא לצוטט חח
~~
"ה-שותף שלך?!" אתה צועק עליו בזעם, שלפתע אתה מבחין באות h, תפורה בקטן בקצה החולצה שלו. אתה מסנן מספר קללות ותוקף את המעורב בזנב ברזל, הוא מועף אחורנית בכח.
"דיינו" הוא מסנן, השותף שלו קופץ קדימה, רץ אלייך בהתקלה-אל קופץ לפנייך, מתקיף את דיינו בכדור אלקטרו והודף אותו לאחור. לינה עסוקה בלהתחמק מההתקפות של אלקטרו, מנסה להתקרב אליו מספיק כדי לפגוע בקולר שלו.

אוי סליחה לא שמתי לב אני פשוט בטלפון
~~~~
׳תודה אל׳
אני משגר אל עבר המעורב של הארי כדורי אנרגיה, אחד על כל צעד שאני עושה לקראתו, כל אחד מונע מהזעם שאני חש כלפיו

~מוריס~

'
'יאו, מה אני אמור לעשות עכשיו?. אלקיד כבר מכיר אותי והוא לא התבייש, אפילו בקרב הראשון הוא היה מאוד חזק והקרבות אף עם לא שיעממו אותו, הוא כנראה השלישי הגאה אך יכול להיות שאני טועה' אתה חושך לעצמך. לבסוף אתה אומר "אני חושב שאתה, זה שמלא בגאווה" ומצביע על השלישי. השניים האחרים נעלמים. "אתה צודק. עברת את המבחן השני" אומר הפוקימון ונעלם. במקומו, מופיע עתה פוקימון גדול בהרבה.
"אני, דאסקנויר שומר הקול הטהור. מי אתה ומדוע אתה מעוניין בכח רב עוצמה שכזה?" הוא שואל בקול עמוק

" שלום אני מוריס ואני זקוק לקול טהור כדאי להציל חברה שלי שבצרה היא עוד מעט תרשדם לאלף שנה והתקפה הזאת תמנע את זה "

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5~מייק~
דמנ איט. קלטת את זה
~~
'זה בטוח תרגיל' אתה חושב לעצמך. "הליוליסק, הישאר מפוקס" אתה מורה לו. אתה יודע שאתה חייב להיות מוכן למתקפת נגד, למרות שזה קשה לך. אתה טוען חשמל בפאנל שלך, ומניף את זנבך בהיכון-מסמל להליוליסק לעשות כמוך. לונה ממשיכה לבכות, אתה משלח לעברה זרם חשמלי קטן, שלא מזיק לה. "נו טוב, היה שווה לנסות. לפחות זה הרוויח לי מספיק זמן" היא אומרת, אך הקול שלה נשמע מוזר, כאילו יש לה משהו בפה. היא מרימה את מבטך אלייך ולפתע אתה קולט אור בהיר ובוהק בוקע מתוך הפה שלה, היא משגרת לעברך קרן על עוצמתית! אין לך מספיק זמן להתחמק, אתה מועף לאחור, מופתע מכח המתקפה. שאדו מנצל את הסחת הדעת כדי לשלח כדור צל, שהליוליסק מתחמק ממנו ברגע האחרון.

סעמקit
נדפקתי
~~~~~~~
אנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולרית מהקולר. אקום ואומר:" מהלך יפה, אבל עכשיו תורי", ואשלח במהירות ירייה רעילה לעבר לונה, מיד לאחר מכן שולח מכת ברק עוצמתית (או הלם רעם, מה מביניהם שאני יודע) אל עבר לונה, בניסיון לשתק אותה. אחכה שהליוליסק יגיב, ארמוז לו:"נסה להכות בחוזקה עם זנבך!".

~מייקל~
חח טנקס הפרק הראשון קצת כושל אבל אישית אהבתי את השניים שאחריו חח
~~
"המממ... אני לא חושב שיש לנו זמן. בכל מקרה אחר הייתי שמח, אבל גם ליאו וגם ויולט נתונים בסכנה גדולה. כדאי שנחזור לפה אחרי שנציל אותך" אתה אומר לכולם. אתה רואה שלט עם הכיתוב "דרך 32", אחרי שאתם עוברים את השלט, ככל שאתם מתקדמים יותר נהיה יותר חם, וחול רב יותר מקיף אתכם. לאחר זמן מה אתם מוצאים את עצמכם מוקפים בסביבה מדברית לחלוטין. טוטודייל נראה סובל במיוחד. אתה רואה כמה דמויות נעות בחול, אתה יודע שאם תנסה להתפקס יותר תוכל לאתר כמה פוקימונים בחול. מה תעשה? תעצור לחפש פוקימונים, או תתקדם לג'ובלייף?

"עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים..." אחשוב לעצמי. "אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שגם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן." אומר ואסמן לטוטודייל לעלות עליי. "קשה לך, מה? בוא." אומר לו וארים אותו כך שיהיה לי נוח לסחוב אותו. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי." אומר לו ואצחקק קלות בעת שנמשיך לעבר ג'ובילייף

~מיילס~
סופת החול סביב צ'יקוריטה נעלמת בזמן שהיפו באדמה. צ'יקוריטה עוצמת עיניים ומנסה להתרכז ולהקשיב לרחשים באדמה. היא קופצת ימינה, מכוונת תוך כדי כדור אנרגיה לשמאלה אך מפספסת בקצת את המיקום של היפו, שיוצא מתוך האדמה ליד כדור האנרגיה, שמחמיץ אותו. היפו נראה מעט מתוסכל מכך שהוא לא מצליח להנחית מכה חזקה על צ'יקוריטה.

~ג'מי~

'תודה, אל' אתה חושב.
אתה משגר כדורי אנרגיה רציפים על המעורב, שנסוג מעט אחורנית.תוך כדי, אתה צועד לעברו-מרגיש את הזעם בעמוק בגופך.
המעורב לובש על פניו חיוך נבזי, הוא מרים את ידו, חושף טפרים ארוכים וחדים, הוא רץ אלייך ושורט אותך בפנייך, אתה מרגיש שהשריטה לא עמוקה במיוחד, אבל היא מכאיבה לך לא מעט. בינתיים, אלקטרו ולינה נלחמים זה בזה במתקפות מתפרצות ומתנגשות, רובן מנטרלות זו את זו. בחיים לא ראית את אלקטרו נלחם בצורה כו מדוייקת, ולא ראית את לינה נראת כל כך מתקשה בקרב. "אתה חושב שיש לך טעם להציל את h23? הוא כלום! סתם רובוט שעושה כל מה שאני רוצה!" המעורב אומר ומחייך בשטניות. "אלקטרו, בוא לכאן" הוא מצווה, אלקטרו עוזב את לינה ומתקרב למעורב, לינה מביטה במתח על המתרחש, מוכנה לזנק במקרה הצורך. להפתעתך, המעורב בועט בחוזקה באלקטרו, בשילוב מתקפה שאתה לא מזהה, אלקטרו נפצע אך לא מניד עפעף. "רואה! שום דבר ששווה להציל" צוחק המעורב.

~מוריס~

"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק.
האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

~מייק~

אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

~מייקל~
'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.

~מוריס~

"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק.
האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

" מה למען השם ! אני , אני לא יודע מה לעשות ! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תיהיה נכונה !" אני אומר ' שתהייים חברות טוובת שלי , לאחת הבטחתי לשמור אבל על שנייה ני חושב שאולי אני מרגיש משהו ' אני חושב ורץ לכיוון של מיסטי כדאי להציל אותה.

פורסם במקור על ידי Alice

~מיילס~
סופת החול סביב צ'יקוריטה נעלמת בזמן שהיפו באדמה. צ'יקוריטה עוצמת עיניים ומנסה להתרכז ולהקשיב לרחשים באדמה. היא קופצת ימינה, מכוונת תוך כדי כדור אנרגיה לשמאלה אך מפספסת בקצת את המיקום של היפו, שיוצא מתוך האדמה ליד כדור האנרגיה, שמחמיץ אותו. היפו נראה מעט מתוסכל מכך שהוא לא מצליח להנחית מכה חזקה על צ'יקוריטה.

~ג'מי~

'תודה, אל' אתה חושב.
אתה משגר כדורי אנרגיה רציפים על המעורב, שנסוג מעט אחורנית.תוך כדי, אתה צועד לעברו-מרגיש את הזעם בעמוק בגופך.
המעורב לובש על פניו חיוך נבזי, הוא מרים את ידו, חושף טפרים ארוכים וחדים, הוא רץ אלייך ושורט אותך בפנייך, אתה מרגיש שהשריטה לא עמוקה במיוחד, אבל היא מכאיבה לך לא מעט. בינתיים, אלקטרו ולינה נלחמים זה בזה במתקפות מתפרצות ומתנגשות, רובן מנטרלות זו את זו. בחיים לא ראית את אלקטרו נלחם בצורה כו מדוייקת, ולא ראית את לינה נראת כל כך מתקשה בקרב. "אתה חושב שיש לך טעם להציל את h23? הוא כלום! סתם רובוט שעושה כל מה שאני רוצה!" המעורב אומר ומחייך בשטניות. "אלקטרו, בוא לכאן" הוא מצווה, אלקטרו עוזב את לינה ומתקרב למעורב, לינה מביטה במתח על המתרחש, מוכנה לזנק במקרה הצורך. להפתעתך, המעורב בועט בחוזקה באלקטרו, בשילוב מתקפה שאתה לא מזהה, אלקטרו נפצע אך לא מניד עפעף. "רואה! שום דבר ששווה להציל" צוחק המעורב.

~מוריס~

"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק.
האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

~מייק~

אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

~מייקל~
'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.

בהתקף זעם עיוור אני קופץ על המעורב ומתחילל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה
אני חושב לעצמי בלב שכוח יהלום היה עוזר עכשיו (בתקווה שהחיבור מספיק חזק ואל יוכל להבין את זה)

~מייקל~
'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.

"גררר..." אנהם אך בקול חלוש על מנת לא לעורר תשומת לב. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס..." אומר בכעס אך בשקט ואשתלט על עצמי. "אבל.." אומר למשמע ההדרכה של פלייר וסילביאון. "בסדר. אני אוריד פרופיל. אבל- הבחורים האלה הרסו לי את החיים. בגללם אין לי חברים. בגללם אין לי חוויות. בגללם... לא הייתה לי ילדות. ברגע שנמצא את ויולט וליאו..." אסתובב אל פלייר וסילביאון ואומר בקול מתוח. "אני לא עוצר את עצמי." לאחר מכן אתחיל להסתובב ברחבי העיר כדי לחפש רמז למקום הימצאותם של ויולט וליאו.

פורסם במקור על ידי Alice

[size=5~מייק~

אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדוו איתו! אני סומך עליך!". אפתח את הקולר. 'עד סוף הקרב, אני עם קולר פתוח כדי שאבין איך לטעון אותו כראוי'. אשלח מכת ברק עוצמתית אל לונה, ואדאג שהברקים יפגעו בה מכל כיוון. לאחר מכן אצפה בהליוליסק ואמשיך לטעון אנרגיה כדי להתאושש מהמכה הקשה.

~מוריס~
"מה למען השם! אני, אני לא יודע מה לעשות! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תהיה נכונה?!" אתה אומר. 'שתיהן חברות טובות שלי, לאחת הבטחתי לשמור אבל על השנייה אני חושב שאולי אני מרגיש משהו' אתה חושב, ורץ לכיוון מיסטי. "לא!" צועקת מיסטי שאתה רץ אליה, אתה מושך את הגפן ומחלץ אותה. דמעות צפות בעיניה "לא, לא, לא!" היא צועקת מביטה לעבר לילית. להפתעתך הרבה, הגפן לא נקרע. הסביבה שלכם נראת מתעוותת, ולפתע אתם עומדים שוב במרכז הערפל, שום צוק לא נראה באופק. עיניו של הפוקימון כבר לא זוהרות באדום. אתה מביט לאחור ורואה את לילית, מביטה סביבה בתדהמה. הכל היה אשליה!
"נכשלת במבחן האחרון" אומר דאסקויר. אתה מבחין באבן קטנה כחולה ונוצצת מאחוריו, אתה מרגיש שזה קול טהור. "לא ניתן לבחור בין חיים, הם שווים זה לזה. הדרך היחידה להצליח במבחן הזה-היא לסרב לבצע אותו. אם אתה רוצה את הקול, תצטרך לעבור אותי קודם" הוא אומר בקול כועס-מאוכזב.

~ג'מי~

*תזכורת לעצמי לתת לך את הפוקימון רוח שזכית בו*-תתעלם
~~~~
בהתקף זעם עיוור אתה קופץ על המעורב ומתחיל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה. הדיינו שלו קופץ לעזור לשותף שלו, מעיף אותך אחורנית. אתה חושב בלבך שכח יהלום היה עוזר, אתה מרגיש הרגשה חמימה בלבך, ומאריפ קופץ לפנייך-תוקף את המעורב בקרן זוהרת, המעורב צורח ומועף לאחור. לינה מנצלת את כך שאלקטרו לא נמצא תחת פקודה כרגע ומזנקת עליו. "סליחה" היא ממלמלת, מצמידה אותו בחוזקה לקרקע ומשתמש בשאיבת מגה. אתה רואה כדורי אור יוצאים מאלקטרו ונכנסים ללינה, אלקטרו נראה מטושטש יותר ויותר, לא נאבק עקב חוסר ההוראה, עד שלבסוף הוא עוצם את עיניו. "לעזאזל!" מסנן המעורב. "דיינו, בוא נלך מפה" הוא צועק ומתחיל לרוץ מהמקום. "אנחנו עוד נחזור!" הוא צועק, ונעלם.
"ג'מי, זה צריך להיות אתה" לוחשת לינה, מצביעה על הקולר שמקיף את צווארו של אלקטרו. ווירביאה עף אלייך, דמעות בעיניו, לפני שהוא בכלל מספיק לומר משהו אל, צ'אר ודדנה קופצים עליו באושר, נראה שהם התגעגעו אליו.

~מייקל~

"גררר..." אתה נוהם בקול שקט בכדי לא לעורר תשומת לב בלתי רצוייה. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס... " אתה אומר בכעס, ומקשיב להדרכה של פלייר וסילביאון. לבסוף אתה מסכים להוריד פרופיל, אומר לפלייר שאלו האנשים שהרסו לך את החיים, בגלל האנשים האלה-אין לך חברים, חוויות או ילדות. "ברגע שנמצא את ליאו וויולט... אני לא עוצר את עצמי" אתה מוסיף בקול מתוח. פלייר מביטה בך בעיניים גדולות. "צ'ימצ'אר, טיילו ופנקין חברים שלך. ומי יודע, אולי גם אני וסילביאון חברים שלך" היא אומרת בחיוך, מסמיקה, ואז מתנערת מהנושא. "בוא נלך לשדה התקווה, זה אחד השדות ההכי מפורסמים של העיר ג'ובלייף-הוא ידוע בכמות הפרחים שבו ובחשיבות הדתית שלו מפני שעל פי האמונה פוקימונים אגדיים אוהבים ללכת אליו" פלייר מסבירה. אתם מתחילים ללכת, נעזרים בתושבי העיר שמכווינים אתכם לשדה. אתם כבר כמעט מגיעים, רק עוד כמה רחובות. "היי, אתם. עצרו!" אתה שומע קול מאחורייך, אתה מסתובב ורואה שלושה אנשים לבושים שחור, אחד מהם מעורב, הוא נראה צעיר יותר מכל השאר. "מעורב צ'ימצ'אר... ומעורבת פלריאון... שני סוג אש-נראה שיהיה לנו משלוח לוהט במיוחד (סטגדיש כושל) להארי" אומר המעורב, נראה שהוא מנהיג החבורה. בצד הבגדים שלהם תפורה האות H. הפוקימונים שלהם נוהמים, מוכנים לתקוף בכל רגע.

ספוילר

~מייק~
"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדו איתו! אני סומך עלייך!" אתה אומר. אתה פותח את הקולר שלך, מחליט להישאר איתו פתוח כל הקרב כדי להבין איך הוא פועל. אתה משלח מכת ברק אל לונה, מוודא שהמכה תגיע מכל כיוון. לונה חומקת מחלק מהברקים, אך עדיין סופגת לא מעט נזק. אתה קולט שהזנב של הליוליסק מכסיף, הוא מנחית מכה חזקה על שאדו איתו, והזנב שלו חוזר לצורתו הרגילה. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה חש שהיא לא בדיוק התחושה שלך...
אתה מרגיש שאתה מבין קצת יותר את הפאנלים שלך, אבל עדיין לא לחלוטין. (מזלט, הלילוליסק למד זנב ברזל).
לונה משגרת כמה כדורי צל עלייך, שהודפים אותך מעט אחורנית ופוצעים אותך.
"בוא נסיים את הקרב הזה בקרוב. לא כדאי שמישהו יתעלף" לונה צועקת מהצד השני של הזירה ואז משתעלת-אומרת *אהמ*אתה*אהמ* ומצחקקת מעט.

~

~מוריס~

"מה למען השם! אני, אני לא יודע מה לעשות! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תהיה נכונה?!" אתה אומר. 'שתיהן חברות טובות שלי, לאחת הבטחתי לשמור אבל על השנייה אני חושב שאולי אני מרגיש משהו' אתה חושב, ורץ לכיוון מיסטי. "לא!" צועקת מיסטי שאתה רץ אליה, אתה מושך את הגפן ומחלץ אותה. דמעות צפות בעיניה "לא, לא, לא!" היא צועקת מביטה לעבר לילית. להפתעתך הרבה, הגפן לא נקרע. הסביבה שלכם נראת מתעוותת, ולפתע אתם עומדים שוב במרכז הערפל, שום צוק לא נראה באופק. עיניו של הפוקימון כבר לא זוהרות באדום. אתה מביט לאחור ורואה את לילית, מביטה סביבה בתדהמה. הכל היה אשליה!
"נכשלת במבחן האחרון" אומר דאסקויר. אתה מבחין באבן קטנה כחולה ונוצצת מאחוריו, אתה מרגיש שזה קול טהור. "לא ניתן לבחור בין חיים, הם שווים זה לזה. הדרך היחידה להצליח במבחן הזה-היא לסרב לבצע אותו. אם אתה רוצה את הקול, תצטרך לעבור אותי קודם" הוא אומר בקול כועס-מאוכזב.

" יאו ! איזה מטומטם אני , אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד !" אני אומר וממשיך : " צ'אטוט בוא תילחם מולו !"

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5]
~מייק~
"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדו איתו! אני סומך עלייך!" אתה אומר. אתה פותח את הקולר שלך, מחליט להישאר איתו פתוח כל הקרב כדי להבין איך הוא פועל. אתה משלח מכת ברק אל לונה, מוודא שהמכה תגיע מכל כיוון. לונה חומקת מחלק מהברקים, אך עדיין סופגת לא מעט נזק. אתה קולט שהזנב של הליוליסק מכסיף, הוא מנחית מכה חזקה על שאדו איתו, והזנב שלו חוזר לצורתו הרגילה. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה חש שהיא לא בדיוק התחושה שלך...
אתה מרגיש שאתה מבין קצת יותר את הפאנלים שלך, אבל עדיין לא לחלוטין. (מזלט, הלילוליסק למד זנב ברזל).
לונה משגרת כמה כדורי צל עלייך, שהודפים אותך מעט אחורנית ופוצעים אותך.
"בוא נסיים את הקרב הזה בקרוב. לא כדאי שמישהו יתעלף" לונה צועקת מהצד השני של הזירה ואז משתעלת-אומרת *אהמ*אתה*אהמ* ומצחקקת מעט.

~

"סבלנותי פוקעת, לונה!" אומר באיום מגוחך (כאילו מאיים בצחוק). אשלח עליה את מכת הברק הכי עוצמתית שאוכל, ואצרח מהמאמץ. אספוג מיד כמה שיותר אנרגיה מהשמש. אומר בהשתנקות:" הליוליסק, מכת ברק על שאדוו!". 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אחשוב.

פורסם במקור על ידי alice

~ג'מי~

*תזכורת לעצמי לתת לך את הפוקימון רוח שזכית בו*-תתעלם
~~~~
בהתקף זעם עיוור אתה קופץ על המעורב ומתחיל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה. הדיינו שלו קופץ לעזור לשותף שלו, מעיף אותך אחורנית. אתה חושב בלבך שכח יהלום היה עוזר, אתה מרגיש הרגשה חמימה בלבך, ומאריפ קופץ לפנייך-תוקף את המעורב בקרן זוהרת, המעורב צורח ומועף לאחור. לינה מנצלת את כך שאלקטרו לא נמצא תחת פקודה כרגע ומזנקת עליו. "סליחה" היא ממלמלת, מצמידה אותו בחוזקה לקרקע ומשתמש בשאיבת מגה. אתה רואה כדורי אור יוצאים מאלקטרו ונכנסים ללינה, אלקטרו נראה מטושטש יותר ויותר, לא נאבק עקב חוסר ההוראה, עד שלבסוף הוא עוצם את עיניו. "לעזאזל!" מסנן המעורב. "דיינו, בוא נלך מפה" הוא צועק ומתחיל לרוץ מהמקום. "אנחנו עוד נחזור!" הוא צועק, ונעלם.
"ג'מי, זה צריך להיות אתה" לוחשת לינה, מצביעה על הקולר שמקיף את צווארו של אלקטרו. ווירביאה עף אלייך, דמעות בעיניו, לפני שהוא בכלל מספיק לומר משהו אל, צ'אר ודדנה קופצים עליו באושר, נראה שהם התגעגעו אליו.

שנינו יודעים שלא אוכל להתעלם מזה
אני אגיב מהסוף, כי אני מרגיש שזה כבר לא רלוונתי לכתוב על דברים שכתבת כבר (נגיד על זה שלינה שואבת מאלקטרו את הכוח שלו etc.
~~~~~~~~~~
באופוריה קלה, עקב הזעם ששוחרר ועקב זה שאל הבין אותי, אני פונה מסוחרר אל אלקטרו מחפש כפתור שיגרום לקולר להפתח, אם אין אני מנסה לפרק אותו עם הידיים, ואם גם זה לא עובד אני מנסה עם מתקפות, תוך ניסיון לא לפגוע באלקטרו