נושא: מעורבים! הצילו את המחוז!

~מוריס~

"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.
צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח.
הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

~מייק~

~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.


~ג'מי~
בתחושת אופוריה קלה עקב שחרור הזעם שהצטבר בך, והעובדה שאל הבין אותך אתה פונה מעט מסוחרר אל אלקטרו. אתה מחפש כפתור בקולר אך לא מוצא, אתה מנסה לקרוע את הקולר עם הידיים דבר שגם מתגלה כלא יעיל. לבסוף, אתה משתמש במכת ברק עדינה-נשמע קול של פיצוץ קטן והקולר משתחרר, נראה שפגעת במעגל החשמלי שלו. "עשית את זה!" אומרת לינה בהתלהבות ומחבקת אותך בשמחה, ואז מיד עוזבת, מסמיקה. וויבראה מתקדם אל אלקטרו המעולף, מביט בו עם דמעות. "ג'ימי... אתה לא יודע כמה אני מודה לך... הצלת אותנו שחשבתי כבר שאין תקווה" הוא אומר, ואלקטרו מתחיל לזוז מעט, קרוב להתעורר.

פורסם במקור על ידי Alice

~מוריס~

"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.
צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח.
הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

~מייק~

~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.


~ג'מי~
בתחושת אופוריה קלה עקב שחרור הזעם שהצטבר בך, והעובדה שאל הבין אותך אתה פונה מעט מסוחרר אל אלקטרו. אתה מחפש כפתור בקולר אך לא מוצא, אתה מנסה לקרוע את הקולר עם הידיים דבר שגם מתגלה כלא יעיל. לבסוף, אתה משתמש במכת ברק עדינה-נשמע קול של פיצוץ קטן והקולר משתחרר, נראה שפגעת במעגל החשמלי שלו. "עשית את זה!" אומרת לינה בהתלהבות ומחבקת אותך בשמחה, ואז מיד עוזבת, מסמיקה. וויבראה מתקדם אל אלקטרו המעולף, מביט בו עם דמעות. "ג'ימי... אתה לא יודע כמה אני מודה לך... הצלת אותנו שחשבתי כבר שאין תקווה" הוא אומר, ואלקטרו מתחיל לזוז מעט, קרוב להתעורר.

אני קצת מסמיק עקב החיבוק של לינה, אבל סעיקר מתרכז באלקטרו, אנ י יודע שפגעתי בו בפעם הקודמת, אבל בכל זאת אני מתקרב אליו
ברגע שהוא מתעורר אני מחבק אותו בדאגה (הבנת למה אני מתכוון)

~מוריס~

"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.
צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח.
הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

" האמת שלא ממש אבל עדיף לנסות מאשר לוותר !" אני אומר לדאסקנויר .
" צ'אוטוט תשתמש בקול הייפר ולאחר מכן תנסה להרדים אותו בעזרת שירה !"

~מייקל~

"גררר..." אתה נוהם בקול שקט בכדי לא לעורר תשומת לב בלתי רצוייה. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס... " אתה אומר בכעס, ומקשיב להדרכה של פלייר וסילביאון. לבסוף אתה מסכים להוריד פרופיל, אומר לפלייר שאלו האנשים שהרסו לך את החיים, בגלל האנשים האלה-אין לך חברים, חוויות או ילדות. "ברגע שנמצא את ליאו וויולט... אני לא עוצר את עצמי" אתה מוסיף בקול מתוח. פלייר מביטה בך בעיניים גדולות. "צ'ימצ'אר, טיילו ופנקין חברים שלך. ומי יודע, אולי גם אני וסילביאון חברים שלך" היא אומרת בחיוך, מסמיקה, ואז מתנערת מהנושא. "בוא נלך לשדה התקווה, זה אחד השדות ההכי מפורסמים של העיר ג'ובלייף-הוא ידוע בכמות הפרחים שבו ובחשיבות הדתית שלו מפני שעל פי האמונה פוקימונים אגדיים אוהבים ללכת אליו" פלייר מסבירה. אתם מתחילים ללכת, נעזרים בתושבי העיר שמכווינים אתכם לשדה. אתם כבר כמעט מגיעים, רק עוד כמה רחובות. "היי, אתם. עצרו!" אתה שומע קול מאחורייך, אתה מסתובב ורואה שלושה אנשים לבושים שחור, אחד מהם מעורב, הוא נראה צעיר יותר מכל השאר. "מעורב צ'ימצ'אר... ומעורבת פלריאון... שני סוג אש-נראה שיהיה לנו משלוח לוהט במיוחד (סטגדיש כושל) להארי" אומר המעורב, נראה שהוא מנהיג החבורה. בצד הבגדים שלהם תפורה האות H. הפוקימונים שלהם נוהמים, מוכנים לתקוף בכל רגע.

"הנה הלכה אסטרטגיית ההתגנבות שלנו..." אומר בקול מתוח ואחשוב במהירות על תוכנית. "יש לי רעיון," אלחש לפלייר מבלי שישימו לב. "תעשי כמוני." אומר לה ואתקרב אל החיילים כשידיי מורמות לאות כניעה. "אנחנו נכנעים. קחו אותנו להארי." אומר להם ואתנהג פני חלש. "ברור שיכלנו להילחם בכם ואפילו לנצח אתכם ולשחרר את המעורבים של הלטיאס והלטיאוס, אבל... מה הטעם? אתם ממילא חלשים מדי." אומר בקור רוח. "אתם כלכך עלובים... שאין לכם אפילו אומץ לכלוא אותנו עם שני המעורבים האגדים הללו." אומר להם בבוז ואתפלל שהתוכנית שלי תצליח.

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5]
~מייק~

~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.

אחייך מהיזכרון ומההצלחה, אך לא אתן לזה לשלוט עליי. אומר" מצטער" ואשלח את מכת הברק הכי עוצמתית שיש לי, עם כל הכוח שיש לי באותו רגע +כמויות כוח אדירות שאספוג מאורה הישיר והחמים של השמש. אסמוך על הליוליסק שידע מה לעשות. 'אני מתחיל להתחזק' אחשוב.

~ג'מי~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
אתה פתחת את העמוד וזוכה ב
~~~~~
אתה מסמיק מעט עקב החיבוק המפתיע של לינה, אבל מתרכז בעיקר באלקטרו. אתה יודע שפגעת בו בעבר, אבל אתה בכל זאת מתקרב אליו, מביט בו. הוא נראה שליו כל כך פתאום, ישן ('מעולף' אם נדייק), ללא הקולר שהקיף את צווארו. לפתע, ללא כל התראה הוא פוקח את עיניו וקם במהירות. העיניים הצהובות שלו גדולות ובשוק, וכל שיערו שבדרך כלל מלא בחשמל סטטי מתמלא אפילו ביותר חשמל ונראה סומר. אתה מחבק אותו, מרגיש כמה גלים חשמליים סטטיים קטנים עוברים בגופך, אך הם רק מעקצצים מעט. אתם נשארים ככה כמה דקות, אלקטרו נושם במהירות, ולאט לאט נשימתו נרגעת. הוא מתנער ממך ומביט בך בבלבול. "ג'..ג'ימי?" הוא שואל

~מוריס~
מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
מתקפות מסוג נורמאל לא משפיעות עליו כי הוא רוח
~~~
"האמת שלא ממש, אבל עדיף לנסות מאשר לוותר!" אתה אומר לדאסקנויר. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה מרגיש שהיא לא ממש שלך. צ'אטוט מזנק קדימה, משתמש בקול הייפר ואז שירה, אך כלום לא קורה!.
נראה שצ'אטוט די מתעצבן, ומשום מה, גם אתה מרגיש קצת עצבני. צ'אטוט מזנק קדימה, הילה שחורה מקיפה אותו והוא פוגע בחוזקה בדאסקנויר שנהדף מעט לאחור! (מזלט, צ'אטוט למד גנב Thief!). דאסקנויר בתגובה מרים את אגרופו, שלפתע מוקף באש, ורץ במהירות מפתיעה לעבר צ'אטוט!

~מייקל~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
"הנה הלכה אסטרגטגיית ההתגנבות שלנו.." אתה אומר במתח וחושב על תוכנית במהירות שלפתע יש לך רעיון. "תעשי כמוני" אתה לוחש לפלייר, שמהנהנת בחשדנות. אתה מתקרב לחיילים, ידייך מורמות לאות כניעה. "אנחנו נכנעים. קחו אותנו להארי" אתה אומר, ומנסה להיראות חלש. "ברור שיכולנו להילחם בכם, ואפילו לנצח אתכם ולשחרר את המעורבים של הלטיאס והלטיאוס, אבל... מה הטעם? אתם ממילא חלשים מדי. אתם כל כך עלובים... שאין לכם אפילו אומץ לכלוא אותנו עם שני המעורבים האגדיים האלו" אתה אומר בבוז. פלייר מביטה בך בהפתעה, עיניה מוצפות בפחד. "לא! זה לא הם" היא לוחשת.
המעורב מביט בך כמה דקות, מצחו מקומט במחשבות, החיילים שאיתו מביטים בך בהפתעה. "מעורבי לטיאס ולטיאוס? בטח ציידי מעורבים שהגיעו לעיר. קחו מפה את שני אלה. חשמלו אותם אם צריך, אני הולך לקרא לתגבורת. אנחנו נגנוב מהם את המעורבים האגדיים האלו" הוא מורה לחיילים בקור רוח. הוא אט אט נראה לך מטושטש יותר ויותר, עד שהוא והשותף שלו נעלמים לנגד עיינך. "אתם! אל תזוזו!" צועק אלייכם החייל, מכשיר קטן בידו-אתה מזהה אותו מיד כשוקר. גם הפוקימונים שלהם מוכנים לתקוף במקרה הצורך.

~מייק~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
אתה מחייך לנוכח הזיכרון ומההצלחה, אך לא נותן לזה לשלוט בך. "מצטער" אתה אומר ומשלח מכת ברק עוצמתית, שמורכבת מהכח הנוכחי שלך בשילוב האנרגיה שספגת מהשתמש. אתה משגר את המכה, ומרגיש שקצת קשה לך לשלוט בה. 'אני מתחיל להתחזק' אתה חושב לעצמך. לונה קופצת הצידה, מתחמקת מהמכה יחסית בקלות. "אל תשתמש בכל כך הרבה כח במכה אחת, אם תעשה את זה המכה תהיה קשה יותר לשליטה" היא אומרת. שאדו משלח כדור צל, שמנוטרל על ידי הטעינה הפרבולית של הליוליסק. "בואו נסיים את הקרב הזה להיום. כולנו כבר מותשים ואתם רק התפתחתם" שאדו אומר וצועד קדימה, נראה שהליוליסק ולונה מסכימים-וגם אתה מרגיש עייפות כבדה.

פורסם במקור על ידי Alice

~ג'מי~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
אתה פתחת את העמוד וזוכה ב
~~~~~
אתה מסמיק מעט עקב החיבוק המפתיע של לינה, אבל מתרכז בעיקר באלקטרו. אתה יודע שפגעת בו בעבר, אבל אתה בכל זאת מתקרב אליו, מביט בו. הוא נראה שליו כל כך פתאום, ישן ('מעולף' אם נדייק), ללא הקולר שהקיף את צווארו. לפתע, ללא כל התראה הוא פוקח את עיניו וקם במהירות. העיניים הצהובות שלו גדולות ובשוק, וכל שיערו שבדרך כלל מלא בחשמל סטטי מתמלא אפילו ביותר חשמל ונראה סומר. אתה מחבק אותו, מרגיש כמה גלים חשמליים סטטיים קטנים עוברים בגופך, אך הם רק מעקצצים מעט. אתם נשארים ככה כמה דקות, אלקטרו נושם במהירות, ולאט לאט נשימתו נרגעת. הוא מתנער ממך ומביט בך בבלבול. "ג'..ג'ימי?" הוא שואל

~מוריס~
מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
מתקפות מסוג נורמאל לא משפיעות עליו כי הוא רוח
~~~
"האמת שלא ממש, אבל עדיף לנסות מאשר לוותר!" אתה אומר לדאסקנויר. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה מרגיש שהיא לא ממש שלך. צ'אטוט מזנק קדימה, משתמש בקול הייפר ואז שירה, אך כלום לא קורה!.
נראה שצ'אטוט די מתעצבן, ומשום מה, גם אתה מרגיש קצת עצבני. צ'אטוט מזנק קדימה, הילה שחורה מקיפה אותו והוא פוגע בחוזקה בדאסקנויר שנהדף מעט לאחור! (מזלט, צ'אטוט למד גנב Thief!). דאסקנויר בתגובה מרים את אגרופו, שלפתע מוקף באש, ורץ במהירות מפתיעה לעבר צ'אטוט!

~מייקל~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
"הנה הלכה אסטרגטגיית ההתגנבות שלנו.." אתה אומר במתח וחושב על תוכנית במהירות שלפתע יש לך רעיון. "תעשי כמוני" אתה לוחש לפלייר, שמהנהנת בחשדנות. אתה מתקרב לחיילים, ידייך מורמות לאות כניעה. "אנחנו נכנעים. קחו אותנו להארי" אתה אומר, ומנסה להיראות חלש. "ברור שיכולנו להילחם בכם, ואפילו לנצח אתכם ולשחרר את המעורבים של הלטיאס והלטיאוס, אבל... מה הטעם? אתם ממילא חלשים מדי. אתם כל כך עלובים... שאין לכם אפילו אומץ לכלוא אותנו עם שני המעורבים האגדיים האלו" אתה אומר בבוז. פלייר מביטה בך בהפתעה, עיניה מוצפות בפחד. "לא! זה לא הם" היא לוחשת.
המעורב מביט בך כמה דקות, מצחו מקומט במחשבות, החיילים שאיתו מביטים בך בהפתעה. "מעורבי לטיאס ולטיאוס? בטח ציידי מעורבים שהגיעו לעיר. קחו מפה את שני אלה. חשמלו אותם אם צריך, אני הולך לקרא לתגבורת. אנחנו נגנוב מהם את המעורבים האגדיים האלו" הוא מורה לחיילים בקור רוח. הוא אט אט נראה לך מטושטש יותר ויותר, עד שהוא והשותף שלו נעלמים לנגד עיינך. "אתם! אל תזוזו!" צועק אלייכם החייל, מכשיר קטן בידו-אתה מזהה אותו מיד כשוקר. גם הפוקימונים שלהם מוכנים לתקוף במקרה הצורך.

~מייק~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
אתה מחייך לנוכח הזיכרון ומההצלחה, אך לא נותן לזה לשלוט בך. "מצטער" אתה אומר ומשלח מכת ברק עוצמתית, שמורכבת מהכח הנוכחי שלך בשילוב האנרגיה שספגת מהשתמש. אתה משגר את המכה, ומרגיש שקצת קשה לך לשלוט בה. 'אני מתחיל להתחזק' אתה חושב לעצמך. לונה קופצת הצידה, מתחמקת מהמכה יחסית בקלות. "אל תשתמש בכל כך הרבה כח במכה אחת, אם תעשה את זה המכה תהיה קשה יותר לשליטה" היא אומרת. שאדו משלח כדור צל, שמנוטרל על ידי הטעינה הפרבולית של הליוליסק. "בואו נסיים את הקרב הזה להיום. כולנו כבר מותשים ואתם רק התפתחתם" שאדו אומר וצועד קדימה, נראה שהליוליסק ולונה מסכימים-וגם אתה מרגיש עייפות כבדה.

יש
אממ.. סליחה על הכפיות טובה אבל אפשר להעביר את הפרס לשני שהגיב?
~~~~
"כ-כמה זמן?" אני שואל אותו "כמה זמן היית... איתו..?"
אחרי שהוא עונה אני ממטיר עליו שאלות
"הוא פגע בך הרבה? מה קרה מאז שעזבתי? מתי הוא תפס אותך? אתה פצוע? אוי אלקטרו אני כל כך מצטער"
לאחר ה"שאלה" האחרונה אני שם את הראש בין הידיים במין.. אממ. תסכול? הצטערות? עצב? מקווה שהבנת

~ג'מי~
חחחח אין בעיה
~~
"כ-כמה זמן?" אתה שואל, ואלקטרו מביט בך בבלבול וחוסר פוקוס. "כמה זמן היית...איתו..?" אתה שואל. "מהרגע שבו התעוררתי במרכז הפוקימונים. אחות ג'וי טיפלה בי, אבל היא נראתה קצת לחוצה, חשבתי שאולי זה בגלל שאני מעורב אגדי. אחרי שהבראתי אנשים במדים של הארי נכנסו, הם כנראה איימו על ג'וי" הוא עונה. אתה ממטיר שאלות על אלקטרו, והוא מתקשה לעקוב. "הוא פגע בך הרבה? מה קרה מאז שעזבתי? מתי הוא תפס אותך? אתה פצוע? אוי אלקטרו אני כל כך מצטער". "לא יותר מידי. האנשים של הארי תפסו אותי, הם ערכו עליי ניסויים כמה זמן ולבסוף שמו עליי את הקולר הזה והצמידו אותי למעורב שהיה פה-בל" הוא מסיים.
אתה שם את ראשך בין ידייך, חש תסכול, עצב וחרטה. אל נצמד אלייך, ואתה מרגיש מעט טוב יותר. "זה בסדר. בל לא היה כזה נורא" אתה שומע את אלקטרו אומר. "אני לינה, נעים להכיר" אתה שומע את קולה של לינה ומרים את ראשך-רואה את השניים לוחצים ידיים. לפתע, אלקטרו מביט בפראות לכל עבר. "וויבראה?! וויבראה?!" הוא צועק. וויבראה מתנער מהשותפים שלך ועף במהירות אל אלקטרו, אלקטרו מחבק את וויבראה בחוזקה. "אני מצטער" שניהם אומרים אחד לשני, בו זמנית. הם צוחקים, דמעות בעיניהם.

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5]
~מייק~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
אתה מחייך לנוכח הזיכרון ומההצלחה, אך לא נותן לזה לשלוט בך. "מצטער" אתה אומר ומשלח מכת ברק עוצמתית, שמורכבת מהכח הנוכחי שלך בשילוב האנרגיה שספגת מהשתמש. אתה משגר את המכה, ומרגיש שקצת קשה לך לשלוט בה. 'אני מתחיל להתחזק' אתה חושב לעצמך. לונה קופצת הצידה, מתחמקת מהמכה יחסית בקלות. "אל תשתמש בכל כך הרבה כח במכה אחת, אם תעשה את זה המכה תהיה קשה יותר לשליטה" היא אומרת. שאדו משלח כדור צל, שמנוטרל על ידי הטעינה הפרבולית של הליוליסק. "בואו נסיים את הקרב הזה להיום. כולנו כבר מותשים ואתם רק התפתחתם" שאדו אומר וצועד קדימה, נראה שהליוליסק ולונה מסכימים-וגם אתה מרגיש עייפות כבדה.

ישששש
~~~~~
"אני מסכים" אומר בפיהוק, ואקפל את הקולר. 'לא שמתי לב לזה עד עכשיו, אבל שאדוו ממש סמכותי. יכול להיות שהוא חווה איזה אירוע כלשהו?' אחשוב. "טוב, יש עוד משהו שאנחנו רוצים לעשות, או שאפשר ללכת ישר למכון?" אשאל, תוך כדי צעידה אל עבר מרכז הפוקימונים, בדרכי לבדוק מה שלום סקידו וטירטוגה.

פורסם במקור על ידי Alice

~ג'מי~
חחחח אין בעיה
~~
"כ-כמה זמן?" אתה שואל, ואלקטרו מביט בך בבלבול וחוסר פוקוס. "כמה זמן היית...איתו..?" אתה שואל. "מהרגע שבו התעוררתי במרכז הפוקימונים. אחות ג'וי טיפלה בי, אבל היא נראתה קצת לחוצה, חשבתי שאולי זה בגלל שאני מעורב אגדי. אחרי שהבראתי אנשים במדים של הארי נכנסו, הם כנראה איימו על ג'וי" הוא עונה. אתה ממטיר שאלות על אלקטרו, והוא מתקשה לעקוב. "הוא פגע בך הרבה? מה קרה מאז שעזבתי? מתי הוא תפס אותך? אתה פצוע? אוי אלקטרו אני כל כך מצטער". "לא יותר מידי. האנשים של הארי תפסו אותי, הם ערכו עליי ניסויים כמה זמן ולבסוף שמו עליי את הקולר הזה והצמידו אותי למעורב שהיה פה-בל" הוא מסיים.
אתה שם את ראשך בין ידייך, חש תסכול, עצב וחרטה. אל נצמד אלייך, ואתה מרגיש מעט טוב יותר. "זה בסדר. בל לא היה כזה נורא" אתה שומע את אלקטרו אומר. "אני לינה, נעים להכיר" אתה שומע את קולה של לינה ומרים את ראשך-רואה את השניים לוחצים ידיים. לפתע, אלקטרו מביט בפראות לכל עבר. "וויבראה?! וויבראה?!" הוא צועק. וויבראה מתנער מהשותפים שלך ועף במהירות אל אלקטרו, אלקטרו מחבק את וויבראה בחוזקה. "אני מצטער" שניהם אומרים אחד לשני, בו זמנית. הם צוחקים, דמעות בעיניהם.

אני מחליט לשמור לעצמי את העובדה שראיתי ש.. איך קראו לו? בל? בעט בו
"אני.. אני מצטער ש.." אני מנסה לאגור אומץ ולסיים את המשפט
"אני מצטער שהשארתי אותך במרכז.. פשוט.. פשוט.." מתחיל טיפה לדמוע
"פשוט חשבתי שיהיה לך בטוח יותר להשאר במרכז.."
"בדיעבד אני מבין כמה טעיתי.." אני אומר ומשפיל מבט הצידה

לאחר שהוא מגיב אני מסביר לו
"אנחנו בעקרון בדרך למכון לחקר פוקימוני עשב כרגע, (תקשיביי אני ממש רוצה צ'יקוריטה), אולי הם יוכלו לעזור ללינה עם ה... בעיה שלה, אבל.. אני חושב, ומקווה שלינה תסכים איתי שאנחנו צריכים לחזור אחורה וללכת למכון לחקר פוקימוני חשמש. אולי.. אולי הם יעזרו לך עם ה.. התפרצויות"

~מוריס~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
מתקפות מסוג נורמאל לא משפיעות עליו כי הוא רוח
~~~
"האמת שלא ממש, אבל עדיף לנסות מאשר לוותר!" אתה אומר לדאסקנויר. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה מרגיש שהיא לא ממש שלך. צ'אטוט מזנק קדימה, משתמש בקול הייפר ואז שירה, אך כלום לא קורה!.
נראה שצ'אטוט די מתעצבן, ומשום מה, גם אתה מרגיש קצת עצבני. צ'אטוט מזנק קדימה, הילה שחורה מקיפה אותו והוא פוגע בחוזקה בדאסקנויר שנהדף מעט לאחור! (מזלט, צ'אטוט למד גנב Thief!). דאסקנויר בתגובה מרים את אגרופו, שלפתע מוקף באש, ורץ במהירות מפתיעה לעבר צ'אטוט!

תעדכני שצ'אטוט למד גנב ושאליקד למד שבירת לבנים, בדף שלי , טוב ?
----------------------------------------------------------------------
" צאטוט , בוא נבחון את המהירות שלך תעוף למעלה כמה מהר שאתה יכול ותנסה לחמוק מהאגרוף שלו ! אחרי שאתה מספיק רחוק תנצל את ההזדמנות שהוא לא יכול לתקוף ותשתמש בגנב!"

אני אהיה פחות פעילה בשבוע הקרוב כי בגרויות וכיף

~מייק~
"אני מסכים" אתה אומר בפיהוק, סוגר את הקולר שלך. 'לא שמתי לב לזה עד עכשיו, אבל שאדו ממש סמכותי. יכול להיות שהוא חווה איזה אירוע כלשהו?' אתה חושב לעצמך. "טוב, יש עוד משהו שאנחנו רוצים לשות, או שאפשר ללכת ישר למכון?" אתה שואל. "מכון" כולם עונים. אתם הולכים אל מרכז הפוקימונים שבו האחות ג'וי מקבלת אתכם בברכה.
אתה מובל לחדר המוכר שבו ג'וי נותנת לך לשתות כמה דברים, ומאזנת את היציבות החשמלית שלך-לאחר מכן אתה מרגיש הרבה יותר טוב. אתה יוצא חזרה לאולם הראשי ומוצא את כל השותפים שלך. אתה רואה בצד שורת מחשבי תקשורת, שדרכם תוכל להתקשר לפרופסור.

~ג'מי~

ד"א כבר מתוכנן לך מפגש עם מעורב אגדי ואח שלו
~~~~~~~~~~~~~~
אתה מחליט לשמור לעצמך את העובדה שבל, בעט באלקטרו.
"אני..אני מצטער ש.." אתה מתחיל לומר, מנסה לאגור אומץ לסיים את המשפט. "אני מצטער שהשארתי אותך במרכז..פשוט..פשוט..פשוט חשבתי שיהיה לך בטוח יותר להשאר במרכז..בדיעבד אני מבין כמה טעיתי" אתה אומר, דומע מעט ומשפיל את מבטך הצידה. כולכם שותקים למשך כמה רגעים, דבר שנראה לך כמו נצח.
לבסוף, אלקטרו מדבר. "אני מבין. לא יכולת לדעת שסוכנים של הארי נמצאים שם, זו לא הייתהאשמתך" הוא אומר.
אתה מעדכן את אלקטרו לגבי התוכניות שלכם להגיע למכון לחקר פוקימוני עשב (מי יודע. אולי תיתקל באחת אפילו בלי קשר למכון). אתה מציע תחזרו למכון לחקר פוקימוני חשמל, בתקווה שהם יוכלו לעזור לאלקטרו עם ההתפרצויות. לינה מהנהנת בהבנה. אלקטרו מחייך. "החוקרים במעבדות של הארי הם אלו שגרמו ליציבות החשמלית שלי להשתבש. הטכנולוגיה שלהם השתפרה הרבה מאז שהייתי שם, אני לא יודע אם זה דבר טוב או רע. הם ייצבו אותי, עדיין יש לי קצת חשמל עודף אבל לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו." הוא מסביר, הקלה גדולה נשקפת מעיניו.

~מוריס~
עודכן
מי שפתח עמ' 70 לא מעוניין בפרס- אתה השני בעמ', רוצה אותו?
~
"צ'אטוט, בוא נבחון את המהירות שלך. תעוף למעלה כמה מהר שאתה יכול ותנסה להתחמק מהאגרוף שלו! אחרי שאתה מספיק רחוק תנצל את ההזדמנות שהוא לא יכול לתקוף ותשתמש בגנב!" אתה מורה. צ'אטוט עף במהירות מפתיעה למעלה, חומק מאגרופו של דאקסקנויר. הוא עף גבוהה, ולפתע צולל מטה, מוקף בזוהר השחור. הוא פוגע בדאסקנויר שצועק מכאב. דאסקנויר מרים שוב את אגרופו, הפעם מוקף קרח וחובט בצ'אטוט בחוזקה.

~מייקל~

מזלטט הגענו לעמוד 70. אתה יכול להיות עם 7 פוקימונים ולא 6 מעכשיו
~~~~~~~~~~~~
"הנה הלכה אסטרגטגיית ההתגנבות שלנו.." אתה אומר במתח וחושב על תוכנית במהירות שלפתע יש לך רעיון. "תעשי כמוני" אתה לוחש לפלייר, שמהנהנת בחשדנות. אתה מתקרב לחיילים, ידייך מורמות לאות כניעה. "אנחנו נכנעים. קחו אותנו להארי" אתה אומר, ומנסה להיראות חלש. "ברור שיכולנו להילחם בכם, ואפילו לנצח אתכם ולשחרר את המעורבים של הלטיאס והלטיאוס, אבל... מה הטעם? אתם ממילא חלשים מדי. אתם כל כך עלובים... שאין לכם אפילו אומץ לכלוא אותנו עם שני המעורבים האגדיים האלו" אתה אומר בבוז. פלייר מביטה בך בהפתעה, עיניה מוצפות בפחד. "לא! זה לא הם" היא לוחשת.
המעורב מביט בך כמה דקות, מצחו מקומט במחשבות, החיילים שאיתו מביטים בך בהפתעה. "מעורבי לטיאס ולטיאוס? בטח ציידי מעורבים שהגיעו לעיר. קחו מפה את שני אלה. חשמלו אותם אם צריך, אני הולך לקרא לתגבורת. אנחנו נגנוב מהם את המעורבים האגדיים האלו" הוא מורה לחיילים בקור רוח. הוא אט אט נראה לך מטושטש יותר ויותר, עד שהוא והשותף שלו נעלמים לנגד עיינך. "אתם! אל תזוזו!" צועק אלייכם החייל, מכשיר קטן בידו-אתה מזהה אותו מיד כשוקר. גם הפוקימונים שלהם מוכנים לתקוף במקרה הצורך.

ברצינות שאת הורסת את התוכנית המושלמת שחשבתי עליה במשך 12 שניות שלמות
לפחות הוצאת את המעורב המעצבן ההוא
---------------------------------------------
"אלה לא ציידי המעורבים?!" אומר לפלייר בכעס ואתכונן לקרב. "ציידים מעורבים, חיילים של הארי- כולכם אידיוטים באותה המידה. ועכשיו גם הבוס- מעורב שלכם ברח. אתם רק בני אנוש וכמה פוקימונים עלובים ואנחנו שני מעורבים וצוות פוקימונים חזקים." אומר להם בקור רוח ובבוז ואקשיח את פניי. "אם תברחו עכשיו, אנחנו מבטיחים שלא נחסל אתכם. בזמן הקרוב. או שאתם יכולים לנסות להילחם ולהסתכן..." אומר להם בבוז ואדגיש את המילה "להילחם". אם הם אכן בורחים, ארוץ בניסיון למצוא את ציידי המעורבים. אם הם מחליטים להישאר ולהילחם, אגיד לכולם לתקוף ואצטרף אליהם.

עודכן
מי שפתח עמ' 70 לא מעוניין בפרס-

אתה השני בעמ', רוצה אותו?
~
"צ'אטוט, בוא נבחון את המהירות שלך. תעוף למעלה כמה מהר שאתה יכול ותנסה להתחמק מהאגרוף שלו! אחרי שאתה מספיק רחוק תנצל את ההזדמנות שהוא לא יכול לתקוף ותשתמש בגנב!" אתה מורה. צ'אטוט עף במהירות מפתיעה למעלה, חומק מאגרופו של דאקסקנויר. הוא עף גבוהה, ולפתע צולל מטה, מוקף בזוהר השחור. הוא פוגע בדאסקנויר שצועק מכאב. דאסקנויר מרים שוב את אגרופו, הפעם מוקף קרח וחובט בצ'אטוט בחוזקה.

ברור שאני רוצה
----------------------------------
" כל הכבוד צ'טוט , בוא ננסה עכשיו מתקפה אחרת , תסתובב סביב דאסקנויר במהירות ולאחר מכן תשתמש במהלך מראה !! אחרי המהלך הזה תנקר אותו בחוזקה בבטן"

פורסם במקור על ידי Alice

אני אהיה פחות פעילה בשבוע הקרוב כי בגרויות וכיף

~מייק~
"אני מסכים" אתה אומר בפיהוק, סוגר את הקולר שלך. 'לא שמתי לב לזה עד עכשיו, אבל שאדו ממש סמכותי. יכול להיות שהוא חווה איזה אירוע כלשהו?' אתה חושב לעצמך. "טוב, יש עוד משהו שאנחנו רוצים לשות, או שאפשר ללכת ישר למכון?" אתה שואל. "מכון" כולם עונים. אתם הולכים אל מרכז הפוקימונים שבו האחות ג'וי מקבלת אתכם בברכה.
אתה מובל לחדר המוכר שבו ג'וי נותנת לך לשתות כמה דברים, ומאזנת את היציבות החשמלית שלך-לאחר מכן אתה מרגיש הרבה יותר טוב. אתה יוצא חזרה לאולם הראשי ומוצא את כל השותפים שלך. אתה רואה בצד שורת מחשבי תקשורת, שדרכם תוכל להתקשר לפרופסור.

~ג'מי~

ד"א כבר מתוכנן לך מפגש עם מעורב אגדי ואח שלו
~~~~~~~~~~~~~~
אתה מחליט לשמור לעצמך את העובדה שבל, בעט באלקטרו.
"אני..אני מצטער ש.." אתה מתחיל לומר, מנסה לאגור אומץ לסיים את המשפט. "אני מצטער שהשארתי אותך במרכז..פשוט..פשוט..פשוט חשבתי שיהיה לך בטוח יותר להשאר במרכז..בדיעבד אני מבין כמה טעיתי" אתה אומר, דומע מעט ומשפיל את מבטך הצידה. כולכם שותקים למשך כמה רגעים, דבר שנראה לך כמו נצח.
לבסוף, אלקטרו מדבר. "אני מבין. לא יכולת לדעת שסוכנים של הארי נמצאים שם, זו לא הייתהאשמתך" הוא אומר.
אתה מעדכן את אלקטרו לגבי התוכניות שלכם להגיע למכון לחקר פוקימוני עשב (מי יודע. אולי תיתקל באחת אפילו בלי קשר למכון). אתה מציע תחזרו למכון לחקר פוקימוני חשמל, בתקווה שהם יוכלו לעזור לאלקטרו עם ההתפרצויות. לינה מהנהנת בהבנה. אלקטרו מחייך. "החוקרים במעבדות של הארי הם אלו שגרמו ליציבות החשמלית שלי להשתבש. הטכנולוגיה שלהם השתפרה הרבה מאז שהייתי שם, אני לא יודע אם זה דבר טוב או רע. הם ייצבו אותי, עדיין יש לי קצת חשמל עודף אבל לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו." הוא מסביר, הקלה גדולה נשקפת מעיניו.

~מוריס~
עודכן
מי שפתח עמ' 70 לא מעוניין בפרס- אתה השני בעמ', רוצה אותו?
~
"צ'אטוט, בוא נבחון את המהירות שלך. תעוף למעלה כמה מהר שאתה יכול ותנסה להתחמק מהאגרוף שלו! אחרי שאתה מספיק רחוק תנצל את ההזדמנות שהוא לא יכול לתקוף ותשתמש בגנב!" אתה מורה. צ'אטוט עף במהירות מפתיעה למעלה, חומק מאגרופו של דאקסקנויר. הוא עף גבוהה, ולפתע צולל מטה, מוקף בזוהר השחור. הוא פוגע בדאסקנויר שצועק מכאב. דאסקנויר מרים שוב את אגרופו, הפעם מוקף קרח וחובט בצ'אטוט בחוזקה.

ממש כיף
לי היום היה את המבחן האחרון לעונה, וחוץ ממועדי ב' אין לי בגרויות חורף
~~~~
'לא רק החשמל אצלו השתנה.. הוא נראה.. בוגר יותר' אני חושב קצת בצער
"אני מבין, אז אתם רוצים להמשיך ללכת? להתקדם אל עבר המכון לפוקימוני עשב?"