~ג'מי~
אומאגד השתמשת בפוקדע *הערצה*הערצה*
~~~~~
אתה חושב על כך שלאמפנט בטח ישתלהב מהר בחבורה שלך ומחייך לעצמך. אתה מוציא את הפוקדע שלך וסורק את לאמפנט.
"לאמפנט, פוקימון מנורת הנשמה. האגדות אומרות שהוא מתקרב לאנשים ופוקימונים רגע לפני שהם מתים ולוקח את הנשמה שלהם-הנשמות שהוא לוקח משאירות את האש שלו דולקת"
אתה מוציא את המצלמה שלך ומצלם את הפוקימונים שאתה רואה-הפוקימון הכחול המכונף, והפוקימון הסגלגל העגול. אתה מצלם גם את אלקטרו ולינה. לינה נראת מעט מבוכת מכך שאתה מצלם אותה-באחת התמונות היא מחייכת אלייך, אתה מביט בתמונה וחושב כמה יפה התמונה יצאה. אתם ממשיכים ללכת, אתה מרגיש שהטמפרטורות יורדות מעט, ושהמשך השביל הוא בירידה. נראה שהגעתם לראש שרשרת ההרים. אתה מבחין לפתע במבחנה די גדול, בצבעי כחול-תכלת עם הכיתוב "המרכז לחקר פוקימוני מים".
~מייק~
תסכל מה כתבתי מעל התגובה שלי במ"ת שלך
~~~~~~~~~~
"היי סקידו"
אתה אומר בצחקוק קל, ומברך גם את טריטוגה. "אתם מסתדרים שם? הכל בסדר? אתם מתחזקים?" אתה שואל. הפעם טריטוגה עונה. "אנחנו מתאמנים כל יום, כל שאמרת לנו. " סקידו מביט בך בשמחה, אתה חושב שאתה רואה את הזנב שלו מקשקש. הם מביטים בך בציפייה לשמוע מה עוד יש לך לומר.
~מיילס~
"האמת היא שלא. וכל מקרה, אנחנו חייבים להמשיך ללכת. מי יודע מה קורה כעת עם ויולט" אתה אומר לאליסה בקול דחוף וממשיך ללכת.
אתם הולכים זמן שנראה כנצח, ולפתע מתחילים להבחין בעיר במרחק. "זו העיר ג'ובלייף. המקור שלי אומר שהם מתכננים להשיג את הטיפה בשדה התקווה שבקצה העיר" אומרת אליסה, קולה מתוח מעט. אתם מתקדמים ובמהרה מגיעים לכניסה לעיר. אתה רואה אלפי אנשים צועדים ברחובות בגושים, מעולם לא ראית עיר עמוסה כל כך-למרות שהעיר שוקקת חיים, כל האנשים בה נראים די עצובים. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו יש מיעוט שלובש בגדים שחורים לחלוטין עם האות H עליהם. "ג'ובלייף זו עיר שנמצאת תחת השליטה של הארי. אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד פה" היא אומרת.
~מייקל~
טיילו משתמש בחיתוך אווירי על ליים שמועף לאחור ונראה שנפצע די קשה. הוא עף במהירות למעלה בכדי לצבור כח, ואז צולל אל ליים, מנקר אותו בכח. ליים לא מסוגל להילחם יותר!. צ'ימצ'אר מנסה לחפור באדמה, אך בגלל שאתם נמצאים בעיר אתם עומדים על מדרכה ולצ'ימצ'אר קשה לחדור דרכה אל תוך האדמה. הוא משתמש בגחלת, פוגע בליינון שנפגע, ונוהם על צ'ימצ'אר בעצבנות. הוא מתחיל לרוץ אל צ'ימצ'אר, לפתע משנה כיוון ונושך בחוזקה את גבו של פנקין שנמצא על ידך!
~מוריס~
"הרגשתי את זה אבל לא ממש הבנתי איך" אתה עונה לדאסקנויר. הוא לא עונה לרגע, עסוק במחשבות.
"מתפתח ביניכם חיבור. זו תופעה שמתרחשת בין מעורב לשותף הראשי שלו, ומראה על קשר אמיתי ביניהם" הוא אומר בקול עמוק. "אף אדם שהצליח להגיע לחיבור לא יכול להיות בעל כוונות רעות. אני אתן לך להשאיל את כוחו של הקול הטהור" הוא אומר. הוא מרים את האבן הכחולה שמאחוריו וזורק אותה לאוויר, אך במקום ליפול-האבן פשוט מרחפת באוויר. אתה מביט לעבר לילית, רואה שהקריסטל עטף אותה עד צווארה, והיא ישנה בשינה עמוקה. מנגינה מתחילה להישמע מכיוון האבן, בחיים לא שמעת נגינה כה עדינה וכה טהורה, אתה מרגיש צמרמורות בכל גופך, ומצד שני גם רוגע. נראה שמיסטי מרגישה באותה צורה-היא מביטה באבן בתדהמה. לאט לאט, הקריסטל סביב לילית מתחיל להישבר, חלקי הקריסטל נופלים ארצה, עוזבים את גופה. לבסוף, הקריסטל נשבר לחלוטין. לילית פוקחת את עיניה, מסתכלת סביב בבלבול ולפתע קולטת את הקריסטל השבור. "מוריס! תודה!" היא אומרת-צועקת, דמעות בעיניה וקופצת במהרה מגבו של פוליסוואין ומחבקת אותך בשמחה. נראה שאפילו מיסטי מעט מתרגשת, וכמה דמעות עומדות בעיניה.
המנגינה לאט לאט נחלשת, והאבן נוחתת בידו של דאסקנויר.
"ועכשיו, יש לי מתנה בשבילך, בעל הכוונות הטהורות" הוא אומר ומצביע על כיוון כלשהו מאחוריו, פוקימון בעל ארבע רגליים ושני ראשים מופיע מאחוריו, מביט בך בחשש. "זה דיינו, המאמן שלו נטש אותו בדרך הזו, האם תיקח אותו אתך? הוא לא מתאים לחיים בערפל הזה" הוא אומר.
