~מייקל~
"איך שלא יהיה ,כאן אנחנו לא בטוחים" אתה אומר, מודע לזה שאם לא תזוזו מהמקום במהירות, זרו יביא תגבורת. אתה מרים את פלייר כדי לסחוב אותה למקום מבטחים. אתם נעים לאורך זמן, לבסוף אתם מגיעים לקצה ג'ובלייף, שם אתם מתיישבים לנוח, בקרחת יער חבוייה. אתה מעדכן את האחרים בכל מה שקרה-מהרגע שהתעוררתם, למפגש שלכם עם פלייר וסילביאון ועד הקרב. אתה מבחין מזווית העין שלך שפליר מתחילה להתעורר. אתה שואל את ליאו אם הוא יודע מה זה טל הנשמה, הוא נראה מעט מבולבל לכמה רגעים ואז הבנה חולפת בעיניו. "שהייתי קטן, סיפרו לי אגדה על לטיאס ולטיאוס, המגנים של עיר המים. העיר הייתה בסכנה גדולה-המים עלו על גדות העיר והציפו הכל, כמעט כל התושבים היו טובעים אם זה היה ממשיך. לטיאוס, הקריב את עצמו והנשמה שלו הפכה להיות אבן מיוחדת שיכלה לשלוט במים ולהחזיר אותם למפלס הרגיל שלהם. אם משתמשים באבן הזו לרעה, מקבלים שליטה על המים, ועל העיר עצמה בה הוא נמצא-אפשר להקים גדרות שלמים במגע אחד, להזיז חלקים מהעיר ועוד... אני לא ממש זוכר את סוף האגדה.." הוא מספר. (אהמ פוקימון סרט 5 אם ראית אהמ).
"מה קורה פה?" שואלת פלייר בבלבול, אוחזת בכאב בראשה.