נושא: מעורבים! הצילו את המחוז!

פורסם במקור על ידי Alice

היי אנשים, סליחה על החוסר הגבה כי מבחנים (וממשיך). אשתדל כמה שיותר, אבל כרגע יותר קשה לי להספיק גם ללמוד וגם להגיב


~מיילס~

'מעולה, נראה שדעתו מתחילה להיות מוסחת' אתה חושב לעצמך בשביעות רצון. אתה מחמיא לריולו שהודף את טאורוס בכף כח ומנסה להתקיף בבעיטה נמוכה שטאורוס מתחמק ממנה ברגע האחרון. ריולו מופתע מההתחמקות ונפגע מההתקלה המהירה של טאורוס. ריולו נראה עדיין מוכן לקרב, אך טאורוס כבר די מותש. אתה מחליט להמשיך להרחיק את שו משדה הקרב, משגר לעברו עלים קסומים שהוא מתחמק מרובם אך מתקפת העל חושי שלך הודפת אותו מעט לאחור. אתה מביט באליסה, רואה שהיא משגרת מתקפות רציפות אל עבר המעורב החשמלי, אתה מבחין בכתם דם מתפשט על גב החולצה שלה, אבל נראה שהיא מתעלמת-זה כנראה לא חמור.
שו רץ לכיוונך, מתקיל אותך בחוזקה, בכוונה דוחף אותך חזק בפציעה שלך. אתה מרגיש את הלם הכאב מתפשט שוב בגופך, וצרחה קטנה נפלטת מפיך.

אני מתנשף בכבדות, גם מהמאמץ וגם מהכאב ששו גרם לי.
'לא משנה כמה זה כואב, אני חייב להמשיך עד שלאליסה תהיה ההזדמנות לחלץ את הילדים' אני מכריח את עצמי להמשיך.
"ריולו, לא נשאר לך עוד הרבה כדי לסיים את זה! תקוף את טאורוס במכת שבירת לבנים ומיד אחריה בכף כח, תשתמש בכל האנרגיה שנשארה לך במטרה לסיים את הקרב הזה!" מורה לו.
בינתיים אני עובר למתקפה בעצמי, אני משתמש בעל חושי על שו ומיד לאחר מכן מתחיל להכין מתקפת עלים קסומים שאני מתכוון לשחרר אותה אם יחליט לרוץ לכיווני שוב וכך לנסות למנוע את הפגיעה שלו.

~מיילס~
~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה מתנשף בכבדות מהמאמץ הרב ומהכאב. 'לא משנה כמה זה כואב' אתה חושב לעצמך, יודע שאתה חייב להמשיך עד שאליסה תחלץ את הילדים. ריולו ממקד את האנרגיה שלו, ותוקף את טאורוס בשבירת לבנים וכף כח מיד אחרי השני-לרגע נראה כי טאורוס עומד להמשיך להילחם, אך הוא מתמוטט על הקרקע, מעולף. "לעזאזל" אתה שומע את שו מסנן לעצמו, שהוא רואה שטאורוס מעולף. אתה עוקב אחרי מבטו ורואה שגם אליסה ניצחה בקרב שלה, היא נראת מותשת והדם על גופה מבליט את מבטה הלוחמני. "אנחנו עוד ניפגש" שו אומר בקול רגוע, ונעלם מבין הצללים יחד עם שאר חבריו.

~מייקל~
CAN U FEEL THE LOVE TONIGHT
~~~~~~~
"האמת..." אתה אומר בחיוך עקום, מסמיק מעט. "שיתוף הפעולה שהפגנו במהלך מבצע החילוץ של ליאו, ו.. זה היה די כיף. ולא נראה שקצת חברה תזיק לך ולסילביאון" אתה אומר בחיוך. פלר עונה בחיוך, מנסה שלא לצחוק. "אתה מתכוון שלך לא תזיק חברה" ואז מתפקעת, סילביאון מחניק צחקוק וכך גם שאר השותפים שלך. *שחכתי אם נתתי שם לילדה אז יש מצב אני אתן לה שם חדש חח* "רין אומרת שאם ניקח אותה לכניסה לעיר היא תדע איך לחזור הביתה" אומר ליאו לפתע, הילדה הקטנה צמודה אליו.

*whoops

"אם זאת דעתך," אומר ואצטרף לצחקוק של כולם. "אז, מה נעשה עם הילדה?" אומר ואשאל את ליאו. "היא תדע? בסדר. נחזיר אותה. ואז ניגש לטפל במשימה העיקרית שלנו: להחזיר את ויולט."

פורסם במקור על ידי Alice

~מייק~
הfun שבתיכון
~~
אתה מקלל בראש את רורי ובלו. סקידו משתמש בפצצות זרע על הבטן של ראמפארדוס וטירטוגה משלב משאבת הידרו בו זמנית. ראמפראדוס מנסה לחסום את ההתקפות עם ראשו ומצליח רק חלק מהזרעים, הוא נפגע קשה, מתנודד מעט ומתעלף רשמית. רורי מחייך. "אם ככה הקרב הראשון הלך. אני לא יכול לחכות לסבב השני" הוא אומר וצועד קדימה בזמן שאוניקס שבינתיים התאושש מעט גורר את ראמארדוס הצידה.

איזה מדהים אני חזרתי לפורום ואני עוזר להחיות אותו
ד"א אגב fun בתיכון - עבודה בביולוגיה על D.N.A. - 90% יצירתיות - "תעשו את זה הכי מקורי שאתם יכולים". המדעים של ימינו מאבדים את זה לגמרי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחייך ואומר לרורי :"גם אני". אעיף מבט מסביב לזירה ואסתכל על הנזקים שהקרב הקודם השאיר כדי לראות עם איזו זירה אני נלחם, אפתח את הקולר לספיגת אנרגיה מהירה ואומר בחיוך מנומס:"אחריך", מוכן להתחמק בזריזות ממתקפות חזיתיות של רורי ולהתקיל אותו עם זנבי, ובאותה עת מוכן לפתוח את הקולר כדי לחמוק בזריזות ובעוצמה ממתקפה מטווח רחוק.

~מייקל~

"אם זאת דעתך" אתה אומר, מצטרף לצחוק של כולם. אתם מחליטים ללוות את הילדה עד לכניסה לעיר, אתם רואים אותה רצה היישר לאחד הבתים הראשונים שבטווח הראייה שלכם ודופקת על הדלת בהתרגשות. גבר ואישה, בסביבות השלושים לחייהם שנראים כאילו עברו עליהם כמה ימים נוראיים פותחים את הדלת. ברגע שהם רואים את רין הם פורצים בדמעות, מחבקים אותה ומכניסים אותה פנימה. אתה רואה שפלייר דומעת מעט מהתרגשות, אך היא מנגבת את הדמעות מיד.
אתם ממשיכים במסע שלכם-נכנסים לדרך 33. אתם מגלים שהדרך עוברת בתוך מערה חשוכה, הזמן עובר ונראה שהמערה היא ללא סוף. אתם עוברים ליד שלט נוסף '34' ומבינים שדרך 34 ממשיכה בתוך המערה. אתם ממשיכים ללכת בחשכה, ולפתע שומעים רחש מאחוריכם. אתם מסתובבים מיד ורואים צללית של שני פוקימונים.


~מייק~
יאפ. הפאן שבביו
~~~~
אתה מחייך לרורי ועונה "גם אני". אתה מביט בזירת הקרב, בוחן את הנזקים שיצרתם בה. הזירה הינה סלעית כמקודם, ההבדל היחיד הוא שקיימים בה כמה בורות ממתקפת החפירות של הפוקימונים. אתה פותח את הקולר שלך וחש אנרגיה זורמת אלייך. "אחרייך" אתה אומר. רורי מפתיע אותך ויוצר קרן קרח, אתה מבחין שלוקח לו זמן רב יחסית לטעון אותה ולכן אתה מוכן ומספיק לחמוק ממנה בזמן. למרות שאתה חומק אתה מצליח להבחין בעוצמה יוצאת הדופן של ההתקפה. רורי, די מרוצה ממפגן הכח שלו רץ אלייך, ראשו זוהר באור ורדרד.

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5]

~מייק~
יאפ. הפאן שבביו
~~~~
אתה מחייך לרורי ועונה "גם אני". אתה מביט בזירת הקרב, בוחן את הנזקים שיצרתם בה. הזירה הינה סלעית כמקודם, ההבדל היחיד הוא שקיימים בה כמה בורות ממתקפת החפירות של הפוקימונים. אתה פותח את הקולר שלך וחש אנרגיה זורמת אלייך. "אחרייך" אתה אומר. רורי מפתיע אותך ויוצר קרן קרח, אתה מבחין שלוקח לו זמן רב יחסית לטעון אותה ולכן אתה מוכן ומספיק לחמוק ממנה בזמן. למרות שאתה חומק אתה מצליח להבחין בעוצמה יוצאת הדופן של ההתקפה. רורי, די מרוצה ממפגן הכח שלו רץ אלייך, ראשו זוהר באור ורדרד.

כיף חיים אדיר.
~~~~~~~~~
אחייך למראה העוצמה ואחשוב 'הוא הרבה יותר חזק ממה שציפיתי, מחכה לי קרב קשה". אפתח את הקולר ואמתין בהתכוננות, אחליק הצידה שנייה לפני שרורי מגיע אליי ואתקיל אותו עם הזנב שארוך שלי, שאותו אקשיח כמה שאני יכול כדי שיהווה מכשול משמעותי. לאחר מכן אשלח מכת ברק עוצמתית שאכוון לצווארו, שמרגיש לי כמו הנקודה החלשה ביותר שלו.

~מייקל~

"אם זאת דעתך" אתה אומר, מצטרף לצחוק של כולם. אתם מחליטים ללוות את הילדה עד לכניסה לעיר, אתם רואים אותה רצה היישר לאחד הבתים הראשונים שבטווח הראייה שלכם ודופקת על הדלת בהתרגשות. גבר ואישה, בסביבות השלושים לחייהם שנראים כאילו עברו עליהם כמה ימים נוראיים פותחים את הדלת. ברגע שהם רואים את רין הם פורצים בדמעות, מחבקים אותה ומכניסים אותה פנימה. אתה רואה שפלייר דומעת מעט מהתרגשות, אך היא מנגבת את הדמעות מיד.
אתם ממשיכים במסע שלכם-נכנסים לדרך 33. אתם מגלים שהדרך עוברת בתוך מערה חשוכה, הזמן עובר ונראה שהמערה היא ללא סוף. אתם עוברים ליד שלט נוסף '34' ומבינים שדרך 34 ממשיכה בתוך המערה. אתם ממשיכים ללכת בחשכה, ולפתע שומעים רחש מאחוריכם. אתם מסתובבים מיד ורואים צללית של שני פוקימונים.

"הה!" אקרא למראה שני הפוקימונים שהפתיעו אותי. "באנט וגסטלי, נתקלתי בהם בעבר. לא... חברותיים כל כך. למרות שלפעמים הם רק רוצים להשתעשע, רוב הזמן כוונותיהם תוקפניות." אומר ולפתע אשים לב שאני מאבד ריכוז. "בכל מקרה, כדאי שנמנע מקרבות שאין לנו צורך בהם. אבל... תהיו מוכנים לקרב. רק למקרה הצורך" אומר ואתכונן בעצמי, ולאחר מכן אתחיל להתקרב בזהירות אל שני הפוקימונים. "מה הכוונה שלכם?" אשאל אותם.

~מייק~

אל תדאג, אני אתקתק לך את הקרב הזה (רורי הזה מתחיל להימאס עליי גם )
~~
אתה מחייך למראה העוצמה וחושב לעצמך שהוא הרבה יותר חזק ממה שציפית-קרב קשה לפנייך. אתה פותח את הקולר שלך (למרות שאם אני לא טועה הוא כבר פתוח) ומרגיש אנרגיה זורמת לתוכך, אך בצורה משונה-נראה שהאבק השורר במערה חוסם חלקית את הקולטנים שלך, וככל שהזמן עובר הקולטנים מתכסים יותר ויותר. אתה מתקיל את רורי עם הזנב שלך, מפיל אותו באמצע ההתקה שלו. אתה משלח מכת ברק חזקה לכיוון הצוואר שלו, רורי שעוד לא התאושש מהנפילה סופג את מלוא המכה ופולט אנחת כאב. אתה לרגע מרגיש מעט רחמים עליו, הוא נראה די צעיר אחרי הכל אך ההרגשה מיד עוברת שהוא מנצל את ההשתהות שלך כדי להתקיל אותך.


~מייקל~

"הה!" אתה קורא למראה שני הפוקימונים שהפתיעו אותך. "באנט וגסטלי, נתקלתי בהם בעבר. לא... חברותיים כל כך" אתה אומר, מודע לכך שלרוב הם רוצים לתקוף אך מידי פעם הם רק באים מכוונה של שעשוע. אתה קולט שאתה מאבד ריכוז. אתה אומר לכולם להתכונן לקרב ומתקרב בזהירות לשני הפוקימונים. "מה הכוונה שלכם?" אתה שואל אותם. גאסטלי ובאנט מביטים אחד בשני ומתחילים לצחקק. באנט עף ומתחיל לרוץ במהירות סביב צ'ימצ'אר שנראה מסוחרר ועצבני. גאסטלי מתפקע מצחוק. נראה שסבלנותו של צ'ימצ'אר פוקעת, והוא עומד לתקוף כל רגע. "מייקל.." הוא ממלמל בעצבים, מרסן את עצמו עד שיקבל ממך אישור.

פורסם במקור על ידי Alice

~מייק~

אל תדאג, אני אתקתק לך את הקרב הזה (רורי הזה מתחיל להימאס עליי גם )
~~
אתה מחייך למראה העוצמה וחושב לעצמך שהוא הרבה יותר חזק ממה שציפית-קרב קשה לפנייך. אתה פותח את הקולר שלך (למרות שאם אני לא טועה הוא כבר פתוח) ומרגיש אנרגיה זורמת לתוכך, אך בצורה משונה-נראה שהאבק השורר במערה חוסם חלקית את הקולטנים שלך, וככל שהזמן עובר הקולטנים מתכסים יותר ויותר. אתה מתקיל את רורי עם הזנב שלך, מפיל אותו באמצע ההתקה שלו. אתה משלח מכת ברק חזקה לכיוון הצוואר שלו, רורי שעוד לא התאושש מהנפילה סופג את מלוא המכה ופולט אנחת כאב. אתה לרגע מרגיש מעט רחמים עליו, הוא נראה די צעיר אחרי הכל אך ההרגשה מיד עוברת שהוא מנצל את ההשתהות שלך כדי להתקיל אותך.

אקלל עמוק בלב את הפרחח הקטן ואסגור את הקולטנים, מחשש שהאבק רק ייפגע באנרגיה שלי. אכנס למצב חשיבה שבו אני לא מרחם על היצור הזה, אנסה לזנק גבוה לאוויר ככל שאני יכול, אשלח עליו מכת ברק מלמעלה ואז אצליף בו עם זנבי, רגעים לאחר ניסיון ההיתקלות שלו בי ועוד לפני שהוא מתרחק.

~מייקל~

"הה!" אתה קורא למראה שני הפוקימונים שהפתיעו אותך. "באנט וגסטלי, נתקלתי בהם בעבר. לא... חברותיים כל כך" אתה אומר, מודע לכך שלרוב הם רוצים לתקוף אך מידי פעם הם רק באים מכוונה של שעשוע. אתה קולט שאתה מאבד ריכוז. אתה אומר לכולם להתכונן לקרב ומתקרב בזהירות לשני הפוקימונים. "מה הכוונה שלכם?" אתה שואל אותם. גאסטלי ובאנט מביטים אחד בשני ומתחילים לצחקק. באנט עף ומתחיל לרוץ במהירות סביב צ'ימצ'אר שנראה מסוחרר ועצבני. גאסטלי מתפקע מצחוק. נראה שסבלנותו של צ'ימצ'אר פוקעת, והוא עומד לתקוף כל רגע. "מייקל.." הוא ממלמל בעצבים, מרסן את עצמו עד שיקבל ממך אישור.

*אוףףףף תני לי כבר להתקדםםם נמאס לי מהקרבות :o

"תתרכז צ'ימצ'אר, אל תאבד את קור הרוח..." אומר לצ'ימצ'אר ואתקרב אליו לאט לאט בזמן שאבחן את פעולותיו של באנט בזהירות. תוך כדי אסמן לליאו ולפלייר לשים עין על גסטלי. "נסיים את זה, אני ואתה. לא מתעסקים עם הצוות שלנו, הה?" אומר ואקרוץ לעברו. "הוא פוקימון רוח, סביר להניח שמתקפות פיזיות פשוט יעברו דרכו" אייעץ ואחשוב במהירות על טקטיקה. "זוכר איך מיקדתי את האנרגיה שלי בקרב נגד זירו כדי ללמוד אגרוף אש? אני רוצה שתעשה את אותו הדבר בדיוק. כשתהיה מוכן, תתנפל ותן לו כל מה שיש לך..."

~מייק~
אתה מקלל עמוק בלב את מנהיג המכון וסוגר את הקולטנים שלך מחשש שהאבק ייפגע באנרגיה שלך. אתה חושב, לא מרחם כלל על מנהיג המכון שבמוחך אתה רואה כ'יצור'. אתה מזנק גבוהה לאוויר, מפתיע את עצמך מהגובה שהגעת אליו ומשלח מכת ברק מלמעלה, תוך כדי אתה מתכונן להצליף ברורי בזנבך, מכת הברק פוגעת ברורי וישר לאחר מכן אתה מצליף בו-מכה שיוצאת מחוזקת בגלל האנרגיה שקיבלת מהצניחה הגבוהה. רורי קם, הוא נראה מותש וזרזיף דם קטן מחליק על פניו מקצה מצחו. הוא מרים את ידו ונוגע בפצע הקטן שבראשו, הוא צוחק למראה הדם על ידו-לרגע נראה שהוא מאבד שפיות. רורי רץ לעברך, הוא מרתק אותך לקרקע ושולף משהו מכיסו. הוא נעמד ומושיט לך יד, לעזור לך לקום-אתה רואה תג מכון מנצנץ ביד שלו. "אני רואה כבר עכשיו שזה מגיע לך" הוא אומר בחיוך.

~מייקל~
יודע מה
אני מרגישה נדיבה
~~~
"תתרכז צ'ימצ'אר, אל תאבד את קור הרוח.." אתה אומר לצ'ימצ'אר ומתקרב אליו לאט. אתה מנסה לחשוב על טקטיקה אך לפתע גאסטלי ובאנט נראים משועממים, הם מצחקקים ונעלמים-פשוט עוברים דרך קיר המערה. אתה שומע את נשמת הרווחה של ליאו, נראה שכולם נרגעו. אתם ממשיכים ללכת ובמהרה רואים את האור שבקצה המנהרה (see what i did there?). אתם יוצאים מהמערה ומסתנוורים מעט מהאור. שאתה מתרגל לאור החזק אתה רואה באופק, לא רחוק ממכם עיר קטנה. אתם מתקדמים ומגלים במהרה שזו העיר קאנלייב!. אתה מוצא שלט שמראה על מה יש בעיר:
-חנות
-מכון
-מרכז פוקימונים
-מרכז קרבות

פורסם במקור על ידי Alice

~מייק~
אתה מקלל עמוק בלב את מנהיג המכון וסוגר את הקולטנים שלך מחשש שהאבק ייפגע באנרגיה שלך. אתה חושב, לא מרחם כלל על מנהיג המכון שבמוחך אתה רואה כ'יצור'. אתה מזנק גבוהה לאוויר, מפתיע את עצמך מהגובה שהגעת אליו ומשלח מכת ברק מלמעלה, תוך כדי אתה מתכונן להצליף ברורי בזנבך, מכת הברק פוגעת ברורי וישר לאחר מכן אתה מצליף בו-מכה שיוצאת מחוזקת בגלל האנרגיה שקיבלת מהצניחה הגבוהה. רורי קם, הוא נראה מותש וזרזיף דם קטן מחליק על פניו מקצה מצחו. הוא מרים את ידו ונוגע בפצע הקטן שבראשו, הוא צוחק למראה הדם על ידו-לרגע נראה שהוא מאבד שפיות. רורי רץ לעברך, הוא מרתק אותך לקרקע ושולף משהו מכיסו. הוא נעמד ומושיט לך יד, לעזור לך לקום-אתה רואה תג מכון מנצנץ ביד שלו. "אני רואה כבר עכשיו שזה מגיע לך" הוא אומר בחיוך.

"מה שאתה חושב לנכון" אומר, ואקום בעזרתו אך עם היד השנייה, הזנב ושאר הגוף דרוכים, לכל מקרה ש...
במידה ואין לו שום דבר מתחת לשרוול, אקח את התג, אודה לו ואצא עם פמליית פוקימוניי ומלווי חזרה אל העיר אורבורג. במידה וכן יש לו טריק כלשהו, אעשה כמיטב יכולתי להתחמק מתחבולתו ואתקיף אותו במכת ברק (בבקשה אל תעשי את זה, את יודעת שלשנינו אין כוח לזה כבר חח)

~מייק~
נעע אני לא כזאת רעה
~~
"מה שאתה חושב לנכון" אתה אומר לרורי ולוקח את התג. אתה יוצא אל מחוץ למכון וחזרה לעיר אורבורג.
אתם יוצאים חזרה למרכז העיר, לונה מברכת אותך על הזכייה שלך בתג.
אתה רואה את קצה העיר, שמוביל לדרך 37, שעוברת בשרשרת הרי פלאורמה.

פורסם במקור על ידי Alice

~מייק~
נעע אני לא כזאת רעה
~~
"מה שאתה חושב לנכון" אתה אומר לרורי ולוקח את התג. אתה יוצא אל מחוץ למכון וחזרה לעיר אורבורג.
אתם יוצאים חזרה למרכז העיר, לונה מברכת אותך על הזכייה שלך בתג.
אתה רואה את קצה העיר, שמוביל לדרך 37, שעוברת בשרשרת הרי פלאורמה.

אני מסתכל אל קצה העיר ואל שרשרת הרי פלוארומה, אך נזכר ואומר לשותפותיי למסע: " למיטב זכרוני, העיר פלוארומה היא אחת מהמעוזים הגדולים ביורת של הארי. אולי כדאי לנו להצטייד שקצת יותר הגנה ואימון לפני שנצא להרים?" אשאל אותן, ובינתיים אצעד לכיוון מרכז העיר, ואביט מסביב כדי לראות מה יש בעיר : 'הקרב הזה היה כל כך ארוך, שאני מרגיש כאילו הייתי במכון חודשים (wink wink). אני כבר לא זוכר מה ממוקם איפה בעיר. אולי הזיכרון שלי נחלש?' אחשוב בדגה. 'לא, זה בטח שום דבר. אני כבר איזכר בכל מחדש'.

~מייקל~
יודע מה
אני מרגישה נדיבה
~~~
"תתרכז צ'ימצ'אר, אל תאבד את קור הרוח.." אתה אומר לצ'ימצ'אר ומתקרב אליו לאט. אתה מנסה לחשוב על טקטיקה אך לפתע גאסטלי ובאנט נראים משועממים, הם מצחקקים ונעלמים-פשוט עוברים דרך קיר המערה. אתה שומע את נשמת הרווחה של ליאו, נראה שכולם נרגעו. אתם ממשיכים ללכת ובמהרה רואים את האור שבקצה המנהרה (see what i did there?). אתם יוצאים מהמערה ומסתנוורים מעט מהאור. שאתה מתרגל לאור החזק אתה רואה באופק, לא רחוק ממכם עיר קטנה. אתם מתקדמים ומגלים במהרה שזו העיר קאנלייב!. אתה מוצא שלט שמראה על מה יש בעיר:
-חנות
-מכון
-מרכז פוקימונים
-מרכז קרבות

*ישששששש

"סוף סוף! כדאי שננוח קצת לפני שנמשיך." אומר ואלך עם כוחם למרכז הפוקימונים על מנת לתפוס מנוחה קצרה. "המכון... אני כל כך רוצה ללכת, להילחם. אבל אנחנו חייבים להגיע לוויולט. זה יותר חשוב מהכול" אחשוב לעצמי בזמן שאשתדל לצבור אנרגיה. "נשאיר את זה לך, ליאו" אומר ואפנה אליו. "לאן ממשיכים מכאן"