נושא: מעורבים! הצילו את המחוז!

פורסם במקור על ידי Alice

~מייקל~
~מיילס~
כמו במשחקים-אתה יכול להשתגר לכל מקום שהיית בו בעבר.
~~~~~
אתה רץ בבהילות אל עבר הנערה ומתכופף לכיוונה, אתה שם לב שדמעות עומדות בעיניה. "אני מיילס, באתי כדי לעזור לך"אתה אומר לה תוך כדי שאתה בוחן את האזיקון הכסוף שכולא אותה. אתה אומר לה לא לפחד בזמן שאתה משגר עלים קסומים במטרה לחתוך את העמוד, אתה רואה שהעמוד עבה יחסית ולכן במקום זה אתה מכוון עלים קסומים עדינים על האזיקון, שמשתחרר. הנערה מסירה אותו ואתה רואה דם ניגר בפרק ידה במקום שבו האזיקון פצע אותה (זה אזיקון משונן, כמו גדל תיל). צ'יקוריטה רצה לצדו השני של החדר ובעזרת עלים קסומים שוברת את סורגי הכלוב של הפוקימון הכחול. הוא מביט על צ'יקוריטה במבט מוכיר תודה, מעורב בעצב ונע כמה שיותר מהר למעורבת (ונופל כמה פעמים בדרך), הוא קופץ על הנערה "הכל..בסדר" היא אומרת לו בקושי רב ומלטפת אותו קלות בראשו. אתה שואל את הנערה אם יש משהו חשוב שעלייך לדעת, והיא מנענעת את ראשה לשלילה, היא מביטה בך בעיניים חודרות שמשדרות פחד ואומץ בו זמנית.

"אוקיי, את ההסברים נשמור לאחר כך - עכשיו אנחנו חייבים לצאת מפה כמה שיותר מהר" אני מסביר לנערה, ומתחיל לנוע בדרך שממנה הגענו תוך כדי שאני נותן לה כף יד כדי שתלך מהר יותר.
"תהיו מוכנים חבר'ה, אני מרגיש שיש עוד צרות באוויר" אני מורה לשותפים שלי בדרכנו החוצה.

פורסם במקור על ידי Alice

~מייקל~
אתה אומר לצ'ימצ'אר להיזהר ואומר לו לרכז את האנרגיה שלו לפרץ אש גדול. צ'ימצ'אר מנסה להתרכז, ומפני שאתה חצי צ'ימצ'אר אתה מרגיש את גלי החום החזקים שהוא פולט במאמץ רב. הוא פוער את פיו ומכוון גחלת את טיילו, טיילו מנסה להתחמק אך הגחלת הפעם צפופה יותר ולטיילו אין מספיק מרווח, טיילו מועף לאחור. הוא מתנער, ונראה שאחת הכנפיים שלו מעט פגועה מה שמפריע לו לעוף גבוהה. הוא רץ אל צ'ימצ'אר, ודוחף אותו אחורנית.

~מיילס~
אתה מחמיא לסקיטי ולצ'יקוריטה על כך ששברו את המנעול. ראלטס מנצל את כך שפלריאון צמוד אליו. הוא טוען כדור צל ומכוון אותו היישר לראשו של פלריאון מטווח אפסי, פלריאון נפצע קשה אך מצליח לקום, רועד מעט. ראלטס לא מחכה וישר משלח מתקפת מהירות אל פלריאון. פלריאון לא מספיק להתאושש ונפגע ישירות גם מהמהירות של ראלטס, הוא נופל, מעולף. "לעזאזל. אתה תתחרט על זה ילד" מסנן המדען, הוא מכניס את פלריאון לפוקדור ונעלם. סקיטי וצ'יקוריטה דוחפים את הדלת, ובכך פותחים אותה. אתה נכנס פנימה ורואה ילדה, בת שלוש עשרה בערך. יש לה שיער לבן עם פוני אדום, אתה מבחין שהחלק האדום לא נראה צבוע. יש לה עיניים ירוקות בורקות, אבל הדבר שהכי מושך את תשומת לבך הוא האוזניים שלה, הן לא אוזניים רגילות. הן לבנות וארוכות, מה שמצביע על היותה מעורבת. אתה רואה שאזיקון כסוף קושר את ידה לאחד העמודים שבחדר, האזיקון משונן ונראה כי כל תנועה מכאיבה לנערה. אתה שומע יבבה קטנה ובפינת החדר רואה כלוב קטן, ובתוכו כלוא פוקימון נחשי כחול, שנראה פצוע.

ספוילר

~ג'ימי~
אמרתי לך פעםD=
תכננתי לך משהו עם אלקטרו, והרגע רמזתי לך עליו ממש בקטנה כדי לא להרוס את האמ.. הפתעה
~~~
"ר-רגע! אבל!" אתה צועק בייאוש אחרי המדענית, אבל היא כבר נעלמה. אתה אומר ללינה שתסביר לה הכל בדרך ויוצא החוצה, תוך כדי שאתה מלטף בלי לשים לב את ראשו של אל. "אני בטוח שהוא בסדר" אל לוחש לך. אתם מתחילים ללכת לכיוון דרך 36, ולינה מביטה בך, מחכה שתספר לה על מה כל העניין הזה היה. אתה שם לב שערפל מתחיל להקיף אתכם, ושעמודים זוהרים מוצבים בצידי הדרך, ככל הנראה כדי שתוכלו לדעת איפה השביל למרות הערפל.

חיחי מחכה בקוצר רוח
~~~
״טוב... אני אסביר.. אבל אני מזהיר, לא זוכר מה כבר אמרתי לך אז אני לא אחסוך בפרטים-
-הכנס רקע מטופס הרשמה כאן-
אז אחרי שהגעתי למעבדה של הפרופסור וקבלתי את אל, הפרופסור ביקש ממני... טובה. הוא הציג בפני את אלקטרו, מעורב זאפדוס, כולה בן 12 בערך, שאני צריך לשמור עליו וללוות אותו, אם אני רוצה בכך. את האמת.. לא הרגשתי כל כך כאילו הוא נותן לי ברירה. אז בכל אופן, ליוויתי את אלקטרו ולמדתי להתחבר אליו. גיליתי אז שיש לו בעיה בשליטה שלו בחשמל, אז תכננו לחכת לכיוון המכון לחקר פוקימוני חשמל, כדי לבדוק אם יוכלו לעזור לו. ואז... בדרך לשם, כשהגענו לאחת מהערים שאב- שהארי שולט בהן, נתפסנו כמו רטטה בפינה כמו שאומרים, היינו חייבים להסתלק משם, אז תכננו לברוח בלילה, אבל אז... תפסו אותנו חיילים של הארי.. ואני כמו מטומטם וויתרתי להם והקרבתי את אלקטרו בשביל שאני אוכל להגיע אל אחותי. הוא.. נפגע קשה, פיזית גם, אבל בעקר נפשית. סחבתי אותו מעולף לעבר המרכז הקרוב, ו... והשארתי אותו שם.. לא רציתי להיות איתו כשהוא יתעורר, לא רציתי להמשיך לפגוע בו, אז ברחתי״ אני אומר ומתחיל להיחנק מקצת דמעות ״אני לא מאמין שחשבתי שהוא יסתדר לבד, אני לא מאמין שחשבתי שאם אשאיר אותו שם הכל יהיה טוב..״ אני עוצר במקום ומתחיל להתייפח
אחרי כמה דקות אני מנגב את הדמעות, ״אז.. כמו שאת מבינה, חשוב לי למצוא אותו, בעיקר אחרי מה שהפרופסורית הזאת אמרה, אני מקווה שזה בסדר מצידך.. ו.. וסליחה שהיית צריכה לשמוע על אבא שלך מה.. מהצד הזה שלו.״ אני אומר ומנגב את הדמעות האחרונות שנשארו

~מיילס~
"אוקיי, את ההסברים נשמור לאחר כך. עכשיו אנחנו חייבים לצאת מפה כמה שיותר מהר" אתה אומר לנערה. אתם מתחילים לנוע בדרך שממנה הגעתם, ראלטס שם לב לפוקימון הכחול קשה לנוע, ועוזר לו ללכת (או לזחול במקרה הזה). אתם נעים לכיוון היציאה, שום מדען לא נראה באופק. אתה כבר מתחיל לחשוב שאולי התמזל מזלכם, שאתה מגיע לדלת הכניסה. אתתה רואה שני אנשים-המדען שערך לכם את הסיור ועוד מדענית נמצאים על יד הדלת וחוסמים אותה, פוקדורים בידהם. "א..אתה" אתה שומע את הנערה ממלמלת, זעם ושנאה נשקפים בעיניה הירוקות בבהירות. היא מרימה את ידה וגל אנרגיה בעל גוון ורדרד משתחרר מגופה ומעיף את המדען על אחד הקירות, הוא מאבד את ההכרה. המדענית נראת מעט לחוצה, אך לא נראה שהנערה חזרה מספיק כרגע כדי לתקוף שוב. המדענית זורקת את הפוקדור שלה לאוויר, ופוקימון קטן משתחרר ממנו. "בייגון, פעימת דרקון" מורה לו המדענית, והפוקימון משחרר לעברכם פעימה סגלגלה


~ג'ימי~
"רטטה בפינה כמו שאומרים"-לא ידעתי שאומרים אבל מעכשיו אשתמש בזה
~~~
"טוב...אני אסביר.. אבל אני מזהיר, אני לא זוכר מה כבר אמרתי לך אז לא אחסוך בפרטים" אתה אומר ללינה, ומספר לה הכל. מהרגע שפגשת את אלקטרו, להתפרצות האנרגיה החשמלית שלו ועד לרגע בו החלטת שעדיף לו בלעדייך.
״אני לא מאמין שחשבתי שהוא יסתדר לבד, אני לא מאמין שחשבתי שאם אשאיר אותו שם הכל יהיה טוב..״ אתה נעצר ומתחיל לבכות. לינה נעמדת מולך ומנסה לעודד אותך "חשבת שזה הדבר הנכון לעשות. זה היה מצב בלתי אפשרי, אני בטוחה שאלקטרו בסדר!" היא אומרת. לאחר כמה דקות אתה נרגע ומנגב את דמעותייך. "אז.. כמו שאת מבינה, חשוב לי למצוא אותו, בעיקר אחרי מה שהפרופסורית הזאת אמרה, אני מקווה שזה בסדר מצידך.. ו.. וסליחה שהיית צריכה לשמוע על אבא שלך מה.. מהצד הזה שלו.״ אתה מוסיף. "זה בסדר. אבא שלי הוא האדם החם והתומך שגידל אותי, והאדם הזה נעלם כבר לפני שנים. כל מה שנשאר הוא מפלצת בקליפה ריקה" היא אומרת בגועל, כאב בעיניה. "אנחנו נמצא את אלקטרו, ונוודא שהוא בסדר" היא אומרת לך לאחר כמה דקות של היסוס.

~מייקל~
צ'ימצ'אר טוען גחלת נוספת, הוא משגר אותה אל עבר טיילו שנפגע ישירות ומתרסק ארצה, נראה שעוד מתקפה אחת ותזכו בקרב!. אתה שומע רחש משמאלך ורואה פוקימון כתמתם-צהבהב מסתכל על הקרב בסקרנות. טיילו מנסה לקום ולתקוף, הוא רץ בהתקלה לכיוון צ'ימצ'אר, אך הוא נראה מעט חסר שווי משקל.

"זה נגמר, טיילו! עדיף לך לוותר! אני לא רוצה לגרום לך נזק משמעותי, ואני חושב שאני ובמיוחד צ'ימצ'אר הוכחנו את עצמנו בפניך! תכנע ותצטרף אלינו!" אומר לטיילו ואפנה אל הפוקימון שמזכיר שועל. "זה מעניין אותך, חבר?" אומר לו ואבחן אותו. "אתה בהחלט נראה מעניין. אני וצ'ימצ'אר בדיוק מצרפים את הטיילו ההוא לצוות שלנו. מעוניין?"

פורסם במקור על ידי Alice

~מיילס~
"אוקיי, את ההסברים נשמור לאחר כך. עכשיו אנחנו חייבים לצאת מפה כמה שיותר מהר" אתה אומר לנערה. אתם מתחילים לנוע בדרך שממנה הגעתם, ראלטס שם לב לפוקימון הכחול קשה לנוע, ועוזר לו ללכת (או לזחול במקרה הזה). אתם נעים לכיוון היציאה, שום מדען לא נראה באופק. אתה כבר מתחיל לחשוב שאולי התמזל מזלכם, שאתה מגיע לדלת הכניסה. אתתה רואה שני אנשים-המדען שערך לכם את הסיור ועוד מדענית נמצאים על יד הדלת וחוסמים אותה, פוקדורים בידהם. "א..אתה" אתה שומע את הנערה ממלמלת, זעם ושנאה נשקפים בעיניה הירוקות בבהירות. היא מרימה את ידה וגל אנרגיה בעל גוון ורדרד משתחרר מגופה ומעיף את המדען על אחד הקירות, הוא מאבד את ההכרה. המדענית נראת מעט לחוצה, אך לא נראה שהנערה חזרה מספיק כרגע כדי לתקוף שוב. המדענית זורקת את הפוקדור שלה לאוויר, ופוקימון קטן משתחרר ממנו. "בייגון, פעימת דרקון" מורה לו המדענית, והפוקימון משחרר לעברכם פעימה סגלגלה

"כולם להתחמק!!" אני קורא בקול וקופץ הצידה כשהמתקפה יוצאת לעברנו.
"אוקיי צ'יקוריטה, זה תורך עכשיו! תתחילי עם כדור אנרגיה ומיד לאחר מכן תעברי לעלי תער תוך כדי שאת רצה לכיוונו ככה שהטווח של התקיפה מתקצר כל הזמן!" אני מורה לצ'יקוריטה,
"בינתיים אתם" אני פונה אל ראלטס וסקיטי, "תאבטחו את הנערה והשותף שלה, שלא יקרה להם שום רע בזמן שאנחנו מתעכבים פה".

~מייקל~
"זה נגמר, טיילו! עדיף לך לוותר!" אתה אומר לטיילו בטענה שאתה לא רוצה לגרום לנזק משמעותי ושאתה וצ'ימצ'אר כבר הוכחתם את עצמכם. צ'ימצ'אר מתחמק בקלות מההתקלה של טיילו. טיילו נאנמח "או..אוקיי" הוא אומר ומביט בך, מחייך. אתה פונה אל הפוקימון השועלי "זה מעניין אותך חבר?" אתה שואל "אתה בהחלט נראה מעניין. אני וצ'ימצ'אר בדיוק מצרפים את הטיילו ההוא לצוות שלנו. מעוניין?" אתה מוסיף. הפוקימון יוצא מעט בחשש מהשיח ומרחרח את האוויר סביבך. "לאן שטיילו הולך, אני הולך" הוא עונה ורץ אל טיילו. "פנקין!" טיילו מתלהב מהופעתו של הפוקימון ורץ אליו, נראה שהם חברים.

~מיילס~

"כולם להתחמק!" אתה קורא בקול וקופץ הצידה. כולם מצליחים להתחמק מהמתקפה, אפילו הנערה והשותף שלה, שמתקשים לזוז עקב פציעותיהם. צ'יקוריטה משחררת כדור אנרגיה מהיר על הפוקימון שלא מספיק להתחמק ונפגע, היא מיד משחררת גם עלי תער תוך כדי ריצה לכיוון בייגון, בייגון מצליח להתחמק רק מחלק מעלי התער של צ'יקוריטה. "בייגון, שריטה!". בייגון רץ אל צ'יקוריטה עם ציפורנים זוהרות, ושורט את צידי גופה. סקיטי נעמד לפני הנערה והשותף שלה וראלטס מאחוריהם, הם מביטים לכל הכיוונים, מוודאים ששום אוייב נוסף לא מגיע.

פורסם במקור על ידי Alice

~מיילס~
"אוקיי, את ההסברים נשמור לאחר כך. עכשיו אנחנו חייבים לצאת מפה כמה שיותר מהר" אתה אומר לנערה. אתם מתחילים לנוע בדרך שממנה הגעתם, ראלטס שם לב לפוקימון הכחול קשה לנוע, ועוזר לו ללכת (או לזחול במקרה הזה). אתם נעים לכיוון היציאה, שום מדען לא נראה באופק. אתה כבר מתחיל לחשוב שאולי התמזל מזלכם, שאתה מגיע לדלת הכניסה. אתתה רואה שני אנשים-המדען שערך לכם את הסיור ועוד מדענית נמצאים על יד הדלת וחוסמים אותה, פוקדורים בידהם. "א..אתה" אתה שומע את הנערה ממלמלת, זעם ושנאה נשקפים בעיניה הירוקות בבהירות. היא מרימה את ידה וגל אנרגיה בעל גוון ורדרד משתחרר מגופה ומעיף את המדען על אחד הקירות, הוא מאבד את ההכרה. המדענית נראת מעט לחוצה, אך לא נראה שהנערה חזרה מספיק כרגע כדי לתקוף שוב. המדענית זורקת את הפוקדור שלה לאוויר, ופוקימון קטן משתחרר ממנו. "בייגון, פעימת דרקון" מורה לו המדענית, והפוקימון משחרר לעברכם פעימה סגלגלה


~ג'ימי~
"רטטה בפינה כמו שאומרים"-לא ידעתי שאומרים אבל מעכשיו אשתמש בזה
~~~
"טוב...אני אסביר.. אבל אני מזהיר, אני לא זוכר מה כבר אמרתי לך אז לא אחסוך בפרטים" אתה אומר ללינה, ומספר לה הכל. מהרגע שפגשת את אלקטרו, להתפרצות האנרגיה החשמלית שלו ועד לרגע בו החלטת שעדיף לו בלעדייך.
״אני לא מאמין שחשבתי שהוא יסתדר לבד, אני לא מאמין שחשבתי שאם אשאיר אותו שם הכל יהיה טוב..״ אתה נעצר ומתחיל לבכות. לינה נעמדת מולך ומנסה לעודד אותך "חשבת שזה הדבר הנכון לעשות. זה היה מצב בלתי אפשרי, אני בטוחה שאלקטרו בסדר!" היא אומרת. לאחר כמה דקות אתה נרגע ומנגב את דמעותייך. "אז.. כמו שאת מבינה, חשוב לי למצוא אותו, בעיקר אחרי מה שהפרופסורית הזאת אמרה, אני מקווה שזה בסדר מצידך.. ו.. וסליחה שהיית צריכה לשמוע על אבא שלך מה.. מהצד הזה שלו.״ אתה מוסיף. "זה בסדר. אבא שלי הוא האדם החם והתומך שגידל אותי, והאדם הזה נעלם כבר לפני שנים. כל מה שנשאר הוא מפלצת בקליפה ריקה" היא אומרת בגועל, כאב בעיניה. "אנחנו נמצא את אלקטרו, ונוודא שהוא בסדר" היא אומרת לך לאחר כמה דקות של היסוס.

קחי ביטויים ותחליפי אותם בפוקימונים זה ממש כיף
נגיד עדיף פידג׳י אחת ביד מאשר שתיים על העץ
או הסקרנות הרגה את המיאו
או הקש ששבר את גם הקאמראפט
או חיבוק אורוסארינג
הבנת את הפרינציפ
~~~~~
אני מסתכל על לינה ואני מרגיש די רע, איך אני יכול להשוות את מה שאני עברתי למה שהיא עברה?
ואז אני חושב על מה שאלקטרו אולי יעבור וצמרמורת עוברת בכל הגוף שלי
אני מחבק את לינה ממש חזק, כמעט נאחז בה אפילו ולוחש לה, אבל בעיקר לעצמי שהכל יהיה בסדר

[quote]

פורסם במקור על ידי alice

~מייקל~
"זה נגמר, טיילו! עדיף לך לוותר!" אתה אומר לטיילו בטענה שאתה לא רוצה לגרום לנזק משמעותי ושאתה וצ'ימצ'אר כבר הוכחתם את עצמכם. צ'ימצ'אר מתחמק בקלות מההתקלה של טיילו. טיילו נאנמח "או..אוקיי" הוא אומר ומביט בך, מחייך. אתה פונה אל הפוקימון השועלי "זה מעניין אותך חבר?" אתה שואל "אתה בהחלט נראה מעניין. אני וצ'ימצ'אר בדיוק מצרפים את הטיילו ההוא לצוות שלנו. מעוניין?" אתה מוסיף. הפוקימון יוצא מעט בחשש מהשיח ומרחרח את האוויר סביבך. "לאן שטיילו הולך, אני הולך" הוא עונה ורץ אל טיילו. "פנקין!" טיילו מתלהב מהופעתו של הפוקימון ורץ אליו, נראה שהם חברים.

"אז אתם חברים, הה?" אומר לטיילו ולפוקימון השועלי, שמתברר ששמו הוא פנקין, ואז אפנה לצ'ימצ'אר. "זה הופך את העניינים לקלים הרבה יותר. שני חברי צוות חדשים במכה!" אומר בשמחה ואברך את פנקין וטיילו. "אז עושה רושם שאתם איתנו, מה? ברוכים הבאים. אני בטוח שיהיה לנו נחמד ביחד." אומר להם ואסמן להם לבוא אחרי, אמשיך בדרך.

פורסם במקור על ידי Alice

[SIZE=5]
~מיילס~

"כולם להתחמק!" אתה קורא בקול וקופץ הצידה. כולם מצליחים להתחמק מהמתקפה, אפילו הנערה והשותף שלה, שמתקשים לזוז עקב פציעותיהם. צ'יקוריטה משחררת כדור אנרגיה מהיר על הפוקימון שלא מספיק להתחמק ונפגע, היא מיד משחררת גם עלי תער תוך כדי ריצה לכיוון בייגון, בייגון מצליח להתחמק רק מחלק מעלי התער של צ'יקוריטה. "בייגון, שריטה!". בייגון רץ אל צ'יקוריטה עם ציפורנים זוהרות, ושורט את צידי גופה. סקיטי נעמד לפני הנערה והשותף שלה וראלטס מאחוריהם, הם מביטים לכל הכיוונים, מוודאים ששום אוייב נוסף לא מגיע.

"יופי של מהלך צ'יקוריטה! תנצלי את העובדה שבייגון לידך ותשתמשי בעלים קסומים על כל הגוף שלו! לאחר מכן תתרחקי כמה צעדים אחורה ותשתמשי שוב בכדור אנרגיה גם כדי לפגוע וגם כדי להדוף את בייגון אחורה!" אני נותן הוראות לצ'יקוריטה, "תמשיכי בקצב הזה ואנחנו ננצח, את מעולה!" אני מעודד אותה

~ג'ימי~
חח הייתי עושה את זה מלא פעם
~~~
אתה מסתכל על לינה ומרגיש די רע, אתה לא מבין איך אתה יכול להשוות את מה שאתה עברת, למה שהיא עברה. ואז, ואז אתה חושב על מה שאלקטרו אולי יעבור, וצמרמורת עוברת בכל גופך. אתה לפתע מחבק את לינה חזק, נאחז בה כמעט ולוחש לה, אך בעיקר לעצמך שהכל יהיה בסדר. לינה מופתעת מהחיבוק שלך, בהתחלה היא לא עושה דבר, אך לאחר כמה שניות של שוק, היא מחבקת אותך חזרה. אתם נשארים ככה כמה דקות שלפתע לינה לוחשת לך "תראה". אתה מסתכל סביב, ורואה שאתם מוקפים בפוקימונים שמסתכלים עליכם מבין הערפל העבה.


~מייקל~
"אז אתם חברים, הה?" אתה אומר לטיילו ולפנקין. "זה הופך את העניינים לקלים הרבה יותר. שני חברי צוות חדשים במכה!" אתה אומר לצ'ימצ'אר בשמחה. אתה פונה לפנקין וטיילו ומברך אותם. אתה מרגיש משיכה ברגל שלך ומסתכל למטה, אתה רואה שפנקין משך מעט את המכנס שלך כדי ללכוד את תשומת לבך. "שם" הוא אומר ומביט בך, לוקח לך כמה שניות להבין מה הוא רוצה, ואתה עונה לו שקוראים לך מיילס. "פנקין עדיין יחסית צעיר, הוא לא מדבר במשפטים מלאים" אומר לך טיילו. אתם ממשיכים ללכת ועוברים על יד שלט עם הכיתוב "דרך 30". הנוף משתנה במהרה, אתם מוקפים בשדות פרחים בכל הצבעים-סגול, אדום, ורוד, לבן, צהוב... פנקין רץ מיד אל תוך הפרחים ומתחיל להתגלגל בעשב, טיילו עף אחריו מוודא שהוא לא מתרחק מידי. צ'ימצ'אר, עם כל ההבעה הקשוחה שלו קוטף כמה פרחים צהבהבים ונראה שהוא מתלהב מהם. אתה רואה שהמקום שוקק חיים


~מיילס~
אתה משבח את צ'יקוריטה. צ'יקוריטה משתמשת בעלים קסומים על כל גופו של בייגון שנופל. היא מתרחקת מעט משתמשת בכדור אנרגיה שהודף לאחור את בייגון. "בייגון. נשיכה!" מצווה המדענית. בייגון רץ אל עבר צ'יקוריטה ונושך אותה בגב, היא צועקת מכאב ובייגון ישר קופץ ממנה ומתרחק. אתה מעודד אותה שאתם הולכים לנצח. בייגון משגר פעימת דרקון נוספת, הפעם מכוונת לצ'יקוריטה בלבד

פורסם במקור על ידי Alice

~ג'ימי~
חח הייתי עושה את זה מלא פעם
~~~
אתה מסתכל על לינה ומרגיש די רע, אתה לא מבין איך אתה יכול להשוות את מה שאתה עברת, למה שהיא עברה. ואז, ואז אתה חושב על מה שאלקטרו אולי יעבור, וצמרמורת עוברת בכל גופך. אתה לפתע מחבק את לינה חזק, נאחז בה כמעט ולוחש לה, אך בעיקר לעצמך שהכל יהיה בסדר. לינה מופתעת מהחיבוק שלך, בהתחלה היא לא עושה דבר, אך לאחר כמה שניות של שוק, היא מחבקת אותך חזרה. אתם נשארים ככה כמה דקות שלפתע לינה לוחשת לך "תראה". אתה מסתכל סביב, ורואה שאתם מוקפים בפוקימונים שמסתכלים עליכם מבין הערפל העבה.


~מייקל~
"אז אתם חברים, הה?" אתה אומר לטיילו ולפנקין. "זה הופך את העניינים לקלים הרבה יותר. שני חברי צוות חדשים במכה!" אתה אומר לצ'ימצ'אר בשמחה. אתה פונה לפנקין וטיילו ומברך אותם. אתה מרגיש משיכה ברגל שלך ומסתכל למטה, אתה רואה שפנקין משך מעט את המכנס שלך כדי ללכוד את תשומת לבך. "שם" הוא אומר ומביט בך, לוקח לך כמה שניות להבין מה הוא רוצה, ואתה עונה לו שקוראים לך מיילס. "פנקין עדיין יחסית צעיר, הוא לא מדבר במשפטים מלאים" אומר לך טיילו. אתם ממשיכים ללכת ועוברים על יד שלט עם הכיתוב "דרך 30". הנוף משתנה במהרה, אתם מוקפים בשדות פרחים בכל הצבעים-סגול, אדום, ורוד, לבן, צהוב... פנקין רץ מיד אל תוך הפרחים ומתחיל להתגלגל בעשב, טיילו עף אחריו מוודא שהוא לא מתרחק מידי. צ'ימצ'אר, עם כל ההבעה הקשוחה שלו קוטף כמה פרחים צהבהבים ונראה שהוא מתלהב מהם. אתה רואה שהמקום שוקק חיים


~מיילס~
אתה משבח את צ'יקוריטה. צ'יקוריטה משתמשת בעלים קסומים על כל גופו של בייגון שנופל. היא מתרחקת מעט משתמשת בכדור אנרגיה שהודף לאחור את בייגון. "בייגון. נשיכה!" מצווה המדענית. בייגון רץ אל עבר צ'יקוריטה ונושך אותה בגב, היא צועקת מכאב ובייגון ישר קופץ ממנה ומתרחק. אתה מעודד אותה שאתם הולכים לנצח. בייגון משגר פעימת דרקון נוספת, הפעם מכוונת לצ'יקוריטה בלבד

"תקפצי הצידה ותתחמקי כמה שיותר מהר!" אני מנחה את צ'יקוריטה, "אחרי שקפצת הצידה תשתמשי בעלי תער ומיד אחרי ששיגרת אותם תשתמשי בעלים קסומים! תשתמשי בכל הכוח שאת יכולה במתקפות האלה במטרה לסיים את הקרב!" אני מורה לה בקול

פורסם במקור על ידי Alice

~ג'ימי~
חח הייתי עושה את זה מלא פעם
~~~
אתה מסתכל על לינה ומרגיש די רע, אתה לא מבין איך אתה יכול להשוות את מה שאתה עברת, למה שהיא עברה. ואז, ואז אתה חושב על מה שאלקטרו אולי יעבור, וצמרמורת עוברת בכל גופך. אתה לפתע מחבק את לינה חזק, נאחז בה כמעט ולוחש לה, אך בעיקר לעצמך שהכל יהיה בסדר. לינה מופתעת מהחיבוק שלך, בהתחלה היא לא עושה דבר, אך לאחר כמה שניות של שוק, היא מחבקת אותך חזרה. אתם נשארים ככה כמה דקות שלפתע לינה לוחשת לך "תראה". אתה מסתכל סביב, ורואה שאתם מוקפים בפוקימונים שמסתכלים עליכם מבין הערפל העבה.


~מייקל~
"אז אתם חברים, הה?" אתה אומר לטיילו ולפנקין. "זה הופך את העניינים לקלים הרבה יותר. שני חברי צוות חדשים במכה!" אתה אומר לצ'ימצ'אר בשמחה. אתה פונה לפנקין וטיילו ומברך אותם. אתה מרגיש משיכה ברגל שלך ומסתכל למטה, אתה רואה שפנקין משך מעט את המכנס שלך כדי ללכוד את תשומת לבך. "שם" הוא אומר ומביט בך, לוקח לך כמה שניות להבין מה הוא רוצה, ואתה עונה לו שקוראים לך מיילס. "פנקין עדיין יחסית צעיר, הוא לא מדבר במשפטים מלאים" אומר לך טיילו. אתם ממשיכים ללכת ועוברים על יד שלט עם הכיתוב "דרך 30". הנוף משתנה במהרה, אתם מוקפים בשדות פרחים בכל הצבעים-סגול, אדום, ורוד, לבן, צהוב... פנקין רץ מיד אל תוך הפרחים ומתחיל להתגלגל בעשב, טיילו עף אחריו מוודא שהוא לא מתרחק מידי. צ'ימצ'אר, עם כל ההבעה הקשוחה שלו קוטף כמה פרחים צהבהבים ונראה שהוא מתלהב מהם. אתה רואה שהמקום שוקק חיים


~מיילס~
אתה משבח את צ'יקוריטה. צ'יקוריטה משתמשת בעלים קסומים על כל גופו של בייגון שנופל. היא מתרחקת מעט משתמשת בכדור אנרגיה שהודף לאחור את בייגון. "בייגון. נשיכה!" מצווה המדענית. בייגון רץ אל עבר צ'יקוריטה ונושך אותה בגב, היא צועקת מכאב ובייגון ישר קופץ ממנה ומתרחק. אתה מעודד אותה שאתם הולכים לנצח. בייגון משגר פעימת דרקון נוספת, הפעם מכוונת לצ'יקוריטה בלבד

״יש לי רעיון״ אני אומר ללינה פתאום
אני ניגש אל הליטוויק ושואל
״אממ.. היי, אני ג׳ימי. יש לי בקשה, קצת גדולה, אני סוג של איבדתי חבר כאן, ילד בן 12 בערך, עם כנפי זאפדוס מרשימות. חשבתי שאולי.. תשמש לי כמדריך, תלווה אותנו פה בערפל ואולי תעזור לנו גם לשאול פוקימונים אחרים אם הם ראו אותו... זה בסדר מבחינתך?״

*הבקשה נוסחה בלשון זכר אך פונה לליטוויק זכר או נקבה (או אחר, לא שופט) כאחד.

~מיילס~
צ'יקוריטה קופצת כדי להתחמק אך לא מספיקה להתחמק לחלוטין ונפגעת מעט בצידה השמאלי. צ'יקוריטה משתמשת בעלי תער ומיד אחריהם בעלים קסומים, שני סוגי המתקפות עפים יחד אל בייגון, שסופג את מלא המכה ומתעלף. המדענית נראת מתוסכלת, היא מביטה לרגע בזעם בנערה "את יודעת שזה לא משנה. הוא יילכוד אותך שוב" והולכת במהרה מהמקום. נראה שדבריה של המדענית הפחידו מאוד את הנערה, שנראת מבועתת.

~ג'ימי~
"יש לי רעיון" אתה אומר ללינה לפתע. אתה ניגש אל הליטוויק, פוקיון הנר ושואל "אממ.. היי, אני ג׳ימי. יש לי בקשה, קצת גדולה, אני סוג של איבדתי חבר כאן, ילד בן 12 בערך, עם כנפי זאפדוס מרשימות. חשבתי שאולי.. תשמש לי כמדריך, תלווה אותנו פה בערפל ואולי תעזור לנו גם לשאול פוקימונים אחרים אם הם ראו אותו... זה בסדר מבחינתך?״. ליטוויק חושב לכמה רגעים ואז עונה "יש לי רעיון יותר טוב". הוא נעלם לכמה רגעים, ושהוא חוזר, עשרות ליטוויקים עומדים מאחוריו ומאירים את הסביבה. "אנחנו ניצור רשת בסביבה ונשאל. חכו פה" עונה לך הליטוויק איתו דיברת. אתם מחכים במתח כשעה, לבסוף הליטוויק הקטן חוזר. "לפני כמה שעות. הוא התרחק כבר. זה כל המידע שיש לי" הוא אומר לך.

~מייקל~
"אז אתם חברים, הה?" אתה אומר לטיילו ולפנקין. "זה הופך את העניינים לקלים הרבה יותר. שני חברי צוות חדשים במכה!" אתה אומר לצ'ימצ'אר בשמחה. אתה פונה לפנקין וטיילו ומברך אותם. אתה מרגיש משיכה ברגל שלך ומסתכל למטה, אתה רואה שפנקין משך מעט את המכנס שלך כדי ללכוד את תשומת לבך. "שם" הוא אומר ומביט בך, לוקח לך כמה שניות להבין מה הוא רוצה, ואתה עונה לו שקוראים לך מייקל. "פנקין עדיין יחסית צעיר, הוא לא מדבר במשפטים מלאים" אומר לך טיילו. אתם ממשיכים ללכת ועוברים על יד שלט עם הכיתוב "דרך 30". הנוף משתנה במהרה, אתם מוקפים בשדות פרחים בכל הצבעים-סגול, אדום, ורוד, לבן, צהוב... פנקין רץ מיד אל תוך הפרחים ומתחיל להתגלגל בעשב, טיילו עף אחריו מוודא שהוא לא מתרחק מידי. צ'ימצ'אר, עם כל ההבעה הקשוחה שלו קוטף כמה פרחים צהבהבים ונראה שהוא מתלהב מהם. אתה רואה שהמקום שוקק חיים

"היי חברים, עד כמה שהייתי רוצה לשחק פה כמוכם, אנחנו עדיין צריכים להתאמן קצת. מה דעתכם שנסיים עם ארבעת אלה ואז נבלה פה קצת?" אומר להם ואצביע על ארבעת הפוקימונים הפראיים. "למזלנו, לכולנו יש יתרון עליהם מבחינת הסוגים. טיילו, אתה תתקוף את רוזליה. פנקין, לך על אודיש. הוא לא נראה כמו איום ממשי. צ'ימצ'אר, חושב שתוכל לטפל בבידריל ההוא? ואני אתקוף את הביוטיפליי. חושבים שתוכלו לטפל בהם בעצמכם, בלי פיקוד ממני? אם מישהו מכם יצטרך עזרה בשלב כלשהו, תצעקו לי ואני מגיע לעזור. מוכנים?" אומר להם כדי שנתפזר. לאחר מכן אתחיל לתקוף את הביוטיפליי תוך כדי שאוודא שכולם מסתדרים.

פורסם במקור על ידי Alice

~מיילס~
צ'יקוריטה קופצת כדי להתחמק אך לא מספיקה להתחמק לחלוטין ונפגעת מעט בצידה השמאלי. צ'יקוריטה משתמשת בעלי תער ומיד אחריהם בעלים קסומים, שני סוגי המתקפות עפים יחד אל בייגון, שסופג את מלא המכה ומתעלף. המדענית נראת מתוסכלת, היא מביטה לרגע בזעם בנערה "את יודעת שזה לא משנה. הוא יילכוד אותך שוב" והולכת במהרה מהמקום. נראה שדבריה של המדענית הפחידו מאוד את הנערה, שנראת מבועתת.

"יופי של עבודה צ'יקוריטה! כל הכבוד!"
אני מתכופף אל הנערה ומישיר לה מבט לעיניים, "אני עדיין לא יודע מה קורה כאן, אבל אני יכול להבטיח לך דבר אחד - אני אעשה הכל כדי שאף אחד לא ילכוד אותך. עכשיו, מה דעתך שנצא מפה ונדבר בחוץ בטוחים מהמדענים המשוגעים האלה?" אני שואל אותה בחיוך מרגיע, מנסה לשדר אליה בטחון ורוגע, ומושיט אליה יד כדי שנתקדם אל עבר היציאה חזרה לאוויר הפתוח.