נושא: בעקבות האלים

חברים הדפים שלכם מעודכנים!
אם יש לכם שאלות, טענות ,בקשות, עצות, קושיות ויוצא בזאת.. תמיד אפשר לשלוח לי הודעה פרטית!

קארון-
"אהה קארון, אני זוכר שאחותך הייתה פה לקבל את הפוקימון הראשון שלה" אומר הפרופסור ומסדר את מכנסיו במהירות. "כן, כן אני זוכר אותה רצה לפה עם שערה אסוף בצמה ארוכה הזרוקה על גבה. מה היא לקחה?" שואל הפרופסור יותר את עצמו מאשר אותך ונראה כאילו גלש למנהרות העבר.
"אהה כן, קארון האמת אחותך לפני שנעלמה שלחה לי פוקימון שלכדה. נראה לי שהוא ישמח אם תיקח אותו איתך. זה טרטוויג" הוא מוסיף ומגיש לך פוקדור חדש לגמרי מנצנץ בתאורת הפלוריסנט "קח גם את אלו" אומר ומביא לך במגש עוד חמישה פוקדורים, פוקידע מחודשת וגם כרטיס על מספר הטלפון שלו. "לכל צרה או בעיה אני זמין! אני מאחל לך דרך צלחה!" מוסיף וטופח לך על השכם ובכך טורק את הדלת בפניך בלי לומר שלום או כלום.
אתה מוצא את עצמך מחזיק את הפוקדור בידך ולוחץ אותו בחוזקה ובנחישות גמורה.


בלו-
"בסדר! בסדר!" אומר האיש ומסדר את חלוקו, ולצערך הרב את קולטת שאין כלום מתחת לחלוק הפיג'מה שלו וזוכה להצצה חטופה של משהו, שאחר כך תלכי לרחוץ את עינייך עם סבון.
את מחייכת בחוסר נעימות מוחלט אבל נכנסת אחריו הביתה. את מגיעה למבואה קטנה, אבל מפוצצת בספרים ומפות ופה ושם כמה פוקדורים ישנים, ואפילו פוחלץ של רטטה, שאליו את מחמיצה פרצוף.
"כן אני זוכר אותך כשהגעת לפה עם אחותך. זה היה לפני כמה וכמה שנים" אומר לעצמו ומוביל אותך לחדר גדול, ובוא עוד יותר חפצים וזבל שלם 'הלוואי ויכולתי לסדר לו את הבית' חושבת לעצמך וממשיכה ללכת אחריו, מנסה כמה שפחות להסתכל עליו ויותר על הרצפה שעליה את מנסה ללכת.
"יש לי פה עוד פוקדור אחד" אומר לבסוף אחרי שחיטט כמעט עשר דקות בכוננית מגירות גדולה. "יש לה קצת גישה מציקה לכן כל הזמן מחזירים אותה" אומר וצוחק בקול גדול וטופח על ראשך ומפזר לך את התסרוקת.
"קחי גם מהארון בכניסה את מה שאת צריכה" מוסיף ואז מפהק שוב ונעלם לחדר צידי. את הולכת לכיוון היציאה ומוצאת ארון גדול ושחור. שם את מוצאת חבילה, ובה חמישה פוקדורים ופוקידע חדישה ומנצנצת וכרטיס ביקור של הפרופסור.


לוקאס-
גם וגם.. יהיו כמה מצבים שתיפגשו אבל אתם לא כל הזמן באותו יקום
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"נו באמת" אומר הפרופסור "אתה יודע שאני אהיה חייב לספר להוריך נכון?" שואל הפרופסור, ואתה בשלך שותק ומפנה את ראשך ואז מסתכל עליו נחוש "טוב אבל אתה חייב לקחת גם את זה" אומר בחצי רטינה "תמיד היית כזה עקשן" מוסיף לעצמו מתחת לשפם. ומגיש לך מגש ועליו שישה פוקדורים ופוקידע.
"יש לך פה פוקימון שאני בעצמי עזרתי להרבות" מוסיף במין חצי גאווה "תשמור על עצמך" מוסיף ברוך מלטף את ראשך ומחייך אלייך חיוך רחב ואכפתי. ואז נפרד ממך לשלום וחוזר לביתו וסוגר את הדלת.

לוקאס-
אם זה ממש מעצבן אותך אני יכול להחליף חח
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחרי הפרידה המרגשת מהפרופסור אתה מתחיל ללכת לכיוון היציאה מהעיר, אבל עוד לפני שאתה עושה את הפנייה לשביל הראשי, אתה כבר מבחין במשהו זז בצידי הדשא. אתה מעיף מבט ובהתחלה אתה קצת נראה מבולבל אבל אז אתה מבחין בצורה יותר טוב, בגודל הזחלי הירוק הקטן והעיניים הגדולות והשחורות המסתכלות עליך בחזרה. אתה מזהה את הפוקימון במהירות כקטרפי

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

חברים הדפים שלכם מעודכנים!
אם יש לכם שאלות, טענות ,בקשות, עצות, קושיות ויוצא בזאת.. תמיד אפשר לשלוח לי הודעה פרטית!

קארון-
"אהה קארון, אני זוכר שאחותך הייתה פה לקבל את הפוקימון הראשון שלה" אומר הפרופסור ומסדר את מכנסיו במהירות. "כן, כן אני זוכר אותה רצה לפה עם שערה אסוף בצמה ארוכה הזרוקה על גבה. מה היא לקחה?" שואל הפרופסור יותר את עצמו מאשר אותך ונראה כאילו גלש למנהרות העבר.
"אהה כן, קארון האמת אחותך לפני שנעלמה שלחה לי פוקימון שלכדה. נראה לי שהוא ישמח אם תיקח אותו איתך. זה טרטוויג" הוא מוסיף ומגיש לך פוקדור חדש לגמרי מנצנץ בתאורת הפלוריסנט "קח גם את אלו" אומר ומביא לך במגש עוד חמישה פוקדורים, פוקידע מחודשת וגם כרטיס על מספר הטלפון שלו. "לכל צרה או בעיה אני זמין! אני מאחל לך דרך צלחה!" מוסיף וטופח לך על השכם ובכך טורק את הדלת בפניך בלי לומר שלום או כלום.
אתה מוצא את עצמך מחזיק את הפוקדור בידך ולוחץ אותו בחוזקה ובנחישות גמורה.


בלו-
"בסדר! בסדר!" אומר האיש ומסדר את חלוקו, ולצערך הרב את קולטת שאין כלום מתחת לחלוק הפיג'מה שלו וזוכה להצצה חטופה של משהו, שאחר כך תלכי לרחוץ את עינייך עם סבון.
את מחייכת בחוסר נעימות מוחלט אבל נכנסת אחריו הביתה. את מגיעה למבואה קטנה, אבל מפוצצת בספרים ומפות ופה ושם כמה פוקדורים ישנים, ואפילו פוחלץ של רטטה, שאליו את מחמיצה פרצוף.
"כן אני זוכר אותך כשהגעת לפה עם אחותך. זה היה לפני כמה וכמה שנים" אומר לעצמו ומוביל אותך לחדר גדול, ובוא עוד יותר חפצים וזבל שלם 'הלוואי ויכולתי לסדר לו את הבית' חושבת לעצמך וממשיכה ללכת אחריו, מנסה כמה שפחות להסתכל עליו ויותר על הרצפה שעליה את מנסה ללכת.
"יש לי פה עוד פוקדור אחד" אומר לבסוף אחרי שחיטט כמעט עשר דקות בכוננית מגירות גדולה. "יש לה קצת גישה מציקה לכן כל הזמן מחזירים אותה" אומר וצוחק בקול גדול וטופח על ראשך ומפזר לך את התסרוקת.
"קחי גם מהארון בכניסה את מה שאת צריכה" מוסיף ואז מפהק שוב ונעלם לחדר צידי. את הולכת לכיוון היציאה ומוצאת ארון גדול ושחור. שם את מוצאת חבילה, ובה חמישה פוקדורים ופוקידע חדישה ומנצנצת וכרטיס ביקור של הפרופסור.


לוקאס-
גם וגם.. יהיו כמה מצבים שתיפגשו אבל אתם לא כל הזמן באותו יקום
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"נו באמת" אומר הפרופסור "אתה יודע שאני אהיה חייב לספר להוריך נכון?" שואל הפרופסור, ואתה בשלך שותק ומפנה את ראשך ואז מסתכל עליו נחוש "טוב אבל אתה חייב לקחת גם את זה" אומר בחצי רטינה "תמיד היית כזה עקשן" מוסיף לעצמו מתחת לשפם. ומגיש לך מגש ועליו שישה פוקדורים ופוקידע.
"יש לך פה פוקימון שאני בעצמי עזרתי להרבות" מוסיף במין חצי גאווה "תשמור על עצמך" מוסיף ברוך מלטף את ראשך ומחייך אלייך חיוך רחב ואכפתי. ואז נפרד ממך לשלום וחוזר לביתו וסוגר את הדלת.

דבר ראשון שאעשה הוא לצאת לדרך 25, ואז אוציא את טרטוויג מהפוקדור ואכיר אותו יותר טוב
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ד"א מה זאת המתקפה המודגשת?

לוקאס-
אתה זורק את הפוקדור החדש שקיבלת זה הרגע מהפרופסור, נרגש לראו מה קיבלת. מתוכו יוצא פוקימון צהוב וקטן אשר נראה נמרץ למדי. על ראשו נראה כאילו צומחות שתי אנטנות ועל בטנו יש דוגמה של פסים שחורים.
אתה מזהה אותו מיד כאלקיד.
אתה שולף את הפוקידע ומגלה שקטרפי הוא פוקימון הזחל והוא חרק טהור.
ואלקיד, פוקימון החשמל. הוא מייצר חשמל בגופו על ידי סיבוב ידיו במהרה והוא פולט אותם מבין האנטנות הצומחות בראשו.
קאטרפי ואלקיד נראים מוכנים לקרב ונעמדים אחד כנגד השני.
קאטרפי מתחיל ושולח סליל לבן ועדין מפיו ושולח אותו ישירות לעברו של אלקיד.


קארון-
מתקפה מיוחדת שהוא לא לומד על ידי עליית רמות. לרוב זה או משהו שאתה מלמד אותו, או צ'ופר ממני
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה משחרר מהפוקדור שלך את טורטוויג אשר יוצא בקרן אור בהירה. הוא יוצא ומסתכל עליך ישירות ונראה מבולבל מאוד ואז מגלגל את עיניו במהירות ומתחיל להריח את כף רגלך. אחרי כנראה אישור של גזע הטורטוויגים, כנראה הוא אישר אותך והוא מסתכל עליך בחצי חיוך ביישן מעט.
אתה מחייך אליו ומלטף את גבו הקשיח. כנראה שהוא מחבב אותך אתה חושב לעמך.
שניכם מתחילים ללכת באיטיות מעט כשהמש מגיעה כבר לשיא גובהה, אתם סוף סוף מגיעים לדרך שלכם. דרך ארוכה ומפותלת. מלאת עצים ושדות פתוחים. אחרי הליכה קלה בדרך אתה מבחין שלפניכם עומדת פוקימון קטנה ושעירה למראה. גווניה חומים ועיניה זוהרות באור שחור.
אתה שולף את הפוקידע שלך ומגלה שהפוקימון היא לא אחרת מזיגזגון פוקימון הדביבון.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

לוקאס-
אתה זורק את הפוקדור החדש שקיבלת זה הרגע מהפרופסור, נרגש לראו מה קיבלת. מתוכו יוצא פוקימון צהוב וקטן אשר נראה נמרץ למדי. על ראשו נראה כאילו צומחות שתי אנטנות ועל בטנו יש דוגמה של פסים שחורים.
אתה מזהה אותו מיד כאלקיד.
אתה שולף את הפוקידע ומגלה שקטרפי הוא פוקימון הזחל והוא חרק טהור.
ואלקיד, פוקימון החשמל. הוא מייצר חשמל בגופו על ידי סיבוב ידיו במהרה והוא פולט אותם מבין האנטנות הצומחות בראשו.
קאטרפי ואלקיד נראים מוכנים לקרב ונעמדים אחד כנגד השני.
קאטרפי מתחיל ושולח סליל לבן ועדין מפיו ושולח אותו ישירות לעברו של אלקיד.


קארון-
מתקפה מיוחדת שהוא לא לומד על ידי עליית רמות. לרוב זה או משהו שאתה מלמד אותו, או צ'ופר ממני
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה משחרר מהפוקדור שלך את טורטוויג אשר יוצא בקרן אור בהירה. הוא יוצא ומסתכל עליך ישירות ונראה מבולבל מאוד ואז מגלגל את עיניו במהירות ומתחיל להריח את כף רגלך. אחרי כנראה אישור של גזע הטורטוויגים, כנראה הוא אישר אותך והוא מסתכל עליך בחצי חיוך ביישן מעט.
אתה מחייך אליו ומלטף את גבו הקשיח. כנראה שהוא מחבב אותך אתה חושב לעמך.
שניכם מתחילים ללכת באיטיות מעט כשהמש מגיעה כבר לשיא גובהה, אתם סוף סוף מגיעים לדרך שלכם. דרך ארוכה ומפותלת. מלאת עצים ושדות פתוחים. אחרי הליכה קלה בדרך אתה מבחין שלפניכם עומדת פוקימון קטנה ושעירה למראה. גווניה חומים ועיניה זוהרות באור שחור.
אתה שולף את הפוקידע שלך ומגלה שהפוקימון היא לא אחרת מזיגזגון פוקימון הדביבון.

אנפנף בידי לעבר זיגזגון ולאחר מכן אמשיך ללכת בדרך, בדרכי לעיר הבאה

לוקאס-
אלקיד מנתר הצידה במהירות ושובל של אור מהיר ולבן זורח מאחוריו והוא בורח מהסליל הלבן שנופל לרגליך. לאחר מכן הוא מנתר על רגליו הקטנות ומתחיל לסובב את ידיו במהירות ואור בוהק ולבן מתחיל לזהור מהן ומיד אחר כך קרן חשמלית צהובה ומסוכנת למראה יוצאת מגופו דרך האנטנות שעל ראשו ופוגעות ישירות בקאטרפי. קאטרפי מוטח אחרונית ונראה מסוחרר קלות. אבל למרות זאת הוא נראה נחוש ושולח עוד חוט נוסף, הפעם על ענק גבוהה ואז כאילו מושך את עצמו הוא עף למעלה בעקבותיו ואז נוחת בחוזקה את אלקיד עם דחיפה חזקה, המערערת את יציבותו והוא נופל על הישבן.


קארון-
אתה ממשיך ללכת מתעלם מהזיגזגון, שבינתיים קופצת לאחד משיחים ונעלמת מהעין במהירות. אתה ממשיך ללכת והשמש כבר ממש חזקה בשמים ומאיטה עוד יותר אותך ואת טורטוייג אשר הולך עייף למראה מאחורייך. אתה מסתכל ומחניק צחקוק כשהוא מסובב את העלה על ראשו בשביל לעשות לו רוח.
לפתע קופץ על כתפך משהו מאחד הענפים. אתה מעיף מבט ויצור קטן ואדום יושב שם ומחטט בתוך תיקך, כנראה בעקבות אוכל.

טופס הרשמה:
שם בפורום: Pikachu 4 Ever
שם במשחק: ג'ון
גיל: 17
רקע:
ג'ון הוא נער נבון שגדל במשפחה חמה ואוהבת לאמא מגדלת פוקימונים, אבא שהיה איש מכירות בחנות קטנה בעיר בה נולד, העיר ניו-טוטיק, ואחות גודלה שהייתה מאמנת פוקימונים מנוסה אותה ג'ון העריץ ואותה הפך למודל לחיקוי שלו. המשפחה של ג'ון תמיד הייתה מלוכדת והם דאגו אחד לשני, אחותו של ג'ון תמיד הייתה שם לחזק אותו כאשר הוא היה עצוב או פגוע, עודדה אותו להמשיך כאשר היה מצליח והקשר ביניהם היה מאוד מיוחד בשביל ג'ון.
כאשר נודע לג'ון ומשפחתו על היעלמות אחותו המשפחה התמוטטה, ההורים הפסיקו לדבר אחד עם השני, אמא של ג'ון עזבה את מלאכת גידול הפוקימונים שהיא כל כך אהבה והתחילה לעסוק בחיפוש אחר ביתה ובשל כך היא עזבה את הבית, אבא של ג'ון סגר את החנות, היה משתכר מפעם לפעם אך לא עזב את ג'ון שהיה שבור ודאג לו במשך כל ה-7 שנים עד יציאתו של ג'ון למסע, תמך בו ודאג לכך שהוא ימשיך בחייו בצורה הטובה ביותר.
ג'ון סבל הכי הרבה מהיעלמות אחותו, הקשר הכל כך מיוחד שגרם לו לחייך כל יום נעלם, אמו עזבה אותם בחיפוש אחר אחותו, אבא שלו היחיד שנשאר לצידו ותמך בו כמה שיכל אך זה לא הספיק.
כאשר ג'ון הגיע לגיל 17 הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק להתנהג כמו תינוק חסר אונים ולקחת אחריות לידיים שלו! הוא החליט שעכשיו הגיע התור שלו לעזור לאחותו ולשם כך עליו לצאת למסע משלו אחרי אחותו ולמצוא אותה, הוא שיתף את אבא שלו שהתנגד בהתחלה מחשש שגם לג'ון יקרה משהו אך כאשר ראה את הנחישות והרצון בעיניו של ג'ון הוא וויתר ונתן את האישור שלו וברכה לדרך.
עכשיו ג'ון סוף סוף מוכן לצאת למסע שלו בעקבות אחותו, למצוא אותה ולגמול לה על כל הטוב שעשתה לו בכך שיעזור לה!
תמונה/ ספרייט:

פוקימון התחלתי:

תגים:
כסף:1000$
ציוד: 5 פוקדורים (

),פוקדע(

),אין סוף אוכל ושתייה לבני אדם ופוקימונים,פנס,שעון,
הערות/הארות: אני אגיב כל פעם שיתאפשר לי

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

טוב יאללה כולכם רשומים! אני כבר מעדכן לכם את הדפי הרשמה!
בהצלחה ושנה טובה ממני!
וכמובן תהנו!

התחלה:
אתם קמים מוקדם בבוקר אפילו לפני שהוריכם היתעוררו. אתה קמים בשקט מוחלט ומתארגנים ליציאה ולוקחים איתכם כל מה שחשבתם לנכון לקחת. אחרי שהיסתדרתם אתם יורדים מטה אוכלים ארוחת בוקר בשקט שוטפים את הצלחת ומשאירים מכתב פרידה להוריכם ומסבירים להם את הסיבות למסע את יוצאים החוצה מהבית ורוח בוקר קלילה נושבת על פניכם, אתם מחייכים וחושבים 'זהו עכשיו אני יוצא למסע חיי! אני אגלה מה קרה לאחותי!' ואז אתם מתחילים לרוץ לבית של הפרופסור. כשאתם מגיעים את דופקים בדלת ולאחר כמה דקות קם אליכם הפרופסור בפיג'מה "מה את\ה רוצה?" הוא שואל ברוגז ומחכה לתשובה

"אני רוצה שתנשק אותי חזק!" אומר לו בתשוקה...
_
"אני מוכן לצאת לדרך. להילחם מול כל מי שיקרה בדרכי ובכל מי שנלחם נגד כל הטוב שבעולם."

יאללה סהר רשום! ;)


אדם-
הפרופסור מחייך ותופס אותך בחוזקה ופיכם מתנגש בחוזקה. אתה מרגיש את ידו של הפרופסור אחוזות בחוזקה שערך והוא מצמיד את שפתיו בחוזקה על שלך. לאחר שנייה לשונו כבר במורד גרונך וידיו השנייה מלטפת את ישבנך מתחת לתחתונים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;;
"אתה לא יכול לבוא בשעה יותר נורמאלית?" שואל בזעף "שש בבוקר לכל הרוחות!" צווח ופותח את הדלת ונעלם בתוך הבית ומשאיר את הדלת פתוחה לרווחה. אתה נכנס לתוך מבואה מבולגנת והוא מסמן לך לעצור.
הוא הולך וחוזר אחרי כמה דקות ומביא מגש ארוך ולבן "קח ולך מפה" הוא אומר ודוחף לך את המגש לידיים ומגרש אותך מביתו.
"דבר איתי כשהשמש תעלה" הוסיף וטרק את הדלת בפניך.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

התחלה:
אתם קמים מוקדם בבוקר אפילו לפני שהוריכם היתעוררו. אתה קמים בשקט מוחלט ומתארגנים ליציאה ולוקחים איתכם כל מה שחשבתם לנכון לקחת. אחרי שהיסתדרתם אתם יורדים מטה אוכלים ארוחת בוקר בשקט שוטפים את הצלחת ומשאירים מכתב פרידה להוריכם ומסבירים להם את הסיבות למסע את יוצאים החוצה מהבית ורוח בוקר קלילה נושבת על פניכם, אתם מחייכים וחושבים 'זהו עכשיו אני יוצא למסע חיי! אני אגלה מה קרה לאחותי!' ואז אתם מתחילים לרוץ לבית של הפרופסור. כשאתם מגיעים את דופקים בדלת ולאחר כמה דקות קם אליכם הפרופסור בפיג'מה "מה את\ה רוצה?" הוא שואל ברוגז ומחכה לתשובה

'אני לא מאמין שהרגע הזה סוף סוף הגיע!' אני חושב לעצמי בחשש ובלחץ 'זה הרגע בוא אני סוף סוף יוצא למסע שלי, למצוא אותך אחותי!' אני חושב לעצמי וקומץ את אגרופי בחוזקה.
אני מתארגן מהר ובשקט, משאיר מכתב פרידה לאבא שלי ויוצא עם אוכל ביד בדרך לבית של הפרופסור.
כאשר אני מגיע אני דופק על הדלת וממתין לתשובה, כאשר הפרופסור יוצא מרוגז ושואל מה אני רוצה אני עונה לו במבט חודר לתוך עיניו ואומר לו "שלום פרופסור, קוראים לי ג'ון ואני באתי לבקש ממך שתיתן לי בבקשה פוקימון שבעזרתו אני אוכל לצאת למסע למצוא את אחותי! אני לא יכול עוד לשבת בשקט הזמן שאמא שלי כבר 7 שנים בדרכים מחפשת אחריה ואני יושב בבית כמו תינוק חסר אונים, אני חייב לעשות משהו בנידון, אני חייב לצאת למסע למצוא את אחותי ואני מבקש ממך שתשתף איתי פעולה ותיתן לי פוקימון להתחיל איתו את המסע!" אני אומר לו עם קול חנוק מדמעות ואש בעיניים

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

יאללה סהר רשום! ;)


אדם-
הפרופסור מחייך ותופס אותך בחוזקה ופיכם מתנגש בחוזקה. אתה מרגיש את ידו של הפרופסור אחוזות בחוזקה שערך והוא מצמיד את שפתיו בחוזקה על שלך. לאחר שנייה לשונו כבר במורד גרונך וידיו השנייה מלטפת את ישבנך מתחת לתחתונים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;;
"אתה לא יכול לבוא בשעה יותר נורמאלית?" שואל בזעף "שש בבוקר לכל הרוחות!" צווח ופותח את הדלת ונעלם בתוך הבית ומשאיר את הדלת פתוחה לרווחה. אתה נכנס לתוך מבואה מבולגנת והוא מסמן לך לעצור.
הוא הולך וחוזר אחרי כמה דקות ומביא מגש ארוך ולבן "קח ולך מפה" הוא אומר ודוחף לך את המגש לידיים ומגרש אותך מביתו.
"דבר איתי כשהשמש תעלה" הוסיף וטרק את הדלת בפניך.

הקאתי*_*
~
מעניין מה במגש. אביט במגש.

מביט.
במגש.