נושא: בעקבות האלים

בלו-
"בסדר! בסדר!" אומר האיש ומסדר את חלוקו, ולצערך הרב את קולטת שאין כלום מתחת לחלוק הפיג'מה שלו וזוכה להצצה חטופה של משהו, שאחר כך תלכי לרחוץ את עינייך עם סבון.
את מחייכת בחוסר נעימות מוחלט אבל נכנסת אחריו הביתה. את מגיעה למבואה קטנה, אבל מפוצצת בספרים ומפות ופה ושם כמה פוקדורים ישנים, ואפילו פוחלץ של רטטה, שאליו את מחמיצה פרצוף.
"כן אני זוכר אותך כשהגעת לפה עם אחותך. זה היה לפני כמה וכמה שנים" אומר לעצמו ומוביל אותך לחדר גדול, ובוא עוד יותר חפצים וזבל שלם 'הלוואי ויכולתי לסדר לו את הבית' חושבת לעצמך וממשיכה ללכת אחריו, מנסה כמה שפחות להסתכל עליו ויותר על הרצפה שעליה את מנסה ללכת.
"יש לי פה עוד פוקדור אחד" אומר לבסוף אחרי שחיטט כמעט עשר דקות בכוננית מגירות גדולה. "יש לה קצת גישה מציקה לכן כל הזמן מחזירים אותה" אומר וצוחק בקול גדול וטופח על ראשך ומפזר לך את התסרוקת.
"קחי גם מהארון בכניסה את מה שאת צריכה" מוסיף ואז מפהק שוב ונעלם לחדר צידי. את הולכת לכיוון היציאה ומוצאת ארון גדול ושחור. שם את מוצאת חבילה, ובה חמישה פוקדורים ופוקידע חדישה ומנצנצת וכרטיס ביקור של הפרופסור.

"אני בטוחה שהיא תהיה נהדרת!" אומר לפרופסור בציפייה כבר לראות מי זו "היא". אביט בפוקדע בהתלהבות-'וואוו! עם אלה, אני מתחילה רשמית את המסע שלי!' אתלהב בראשי אך לא אראה זאת לפרופסור. "אמ אז פרופסור תוכל בבקשה להראות לי את הפוקימון שלי?" אסתכל ישירות בפרצופו כדי שלא לראות בטעות עוד... מתנה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

[B]
קארון-
אתה ממשיך ללכת מתעלם מהזיגזגון, שבינתיים קופצת לאחד משיחים ונעלמת מהעין במהירות. אתה ממשיך ללכת והשמש כבר ממש חזקה בשמים ומאיטה עוד יותר אותך ואת טורטוייג אשר הולך עייף למראה מאחורייך. אתה מסתכל ומחניק צחקוק כשהוא מסובב את העלה על ראשו בשביל לעשות לו רוח.
לפתע קופץ על כתפך משהו מאחד הענפים. אתה מעיף מבט ויצור קטן ואדום יושב שם ומחטט בתוך תיקך, כנראה בעקבות אוכל.

אני מעיף אותו ממני ואומר "שו! שו!" אני נותן לו מנה אחת של אוכל לפוקימונים ומחפש אחר עץ שייתן לי ולטרטוויג צל

ג'ון-
"איפפ על הבוקר" אומר הפרופסור ומסדר את החלוק שלו וקושר במהירות. "כבר עוד חמישה אנשים העירו אותי בשביל זה!" אומר לעצמו יותר ממך ומכניס אותך לביתו הענק. אתה עובר דרך מבואה וסלון מבולגנים למראה. כמעט ואין משהו שאין עליו ספרים ורישומים של פוקימונים כאלה ואחרים. מידי פעם אתה רוצה הברקה של פוקדור צבעוני למראה. הפרופסור מוביל אותך למטבח, או ככה אתה מנחש שזה, ושם מושיב אותך להירגע מעט. תוך כמה שניות הפרופסור מכין לך כוס קפה וכריך לתפארת.
"תנשום" מוסיף ובינתיים הולך לחדר אחורי וחוזר עם מגש לבן ואורך. עליו מונחים 6 פוקדורים, פוקידע וכרטיס עם מספר הטלפון שלו.
"אם תצטרך משהו אני זמין" מוסיף בחיוך ומגיש לך את המגש.


אדם-
אני דווקא חושב שזה יצא לי יפה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה מביט במגש שנדחף לידך בכוח ורואה 6 פוקדורים רגילים, פוקידע ועוד כרטיס ביקור של הפרופסור שעליו רשום מספר הטלפון שלו.
באופק אתה רואה להקת פרפרים לבנים העפים גבוה בשמים. כן יום טוב לצאת למסע. חושב לעצמך.



לוקאס-
אלקיד מנער את ראשו ומתחיל לרוץ במהירות לעבר החרק הקטן, כששובל אור מהיר זוהר אחריו. והוא מתנגח בחוזקה בקאטרפי אשר מוטח על אבן מאחריו, עוד לפני שאלקיד בכלל מצליח לשלוח את המכת ברק שלו, קאטרפי כבר שוכב מעולף בצד ולא יכול יותר להלחם.
אלקיד קופץ מאושר סביב החרק הקטן ומידי פעם, מהחשמל שכבר טען פולט ניצוץ חשמלי בחרק המסכן.



בלו-
"כמובן כמובן" אומר ומשחרר את הפוקימון מהפוקדור שלה. מתוך קרן האור הבהירה של הפוקדור, יוצאת עכברה צהובה קטנה שנראית מתוקה במיוחד, אבל את מבחינה שיש בה משהו מיוחד. היא הולכת עם פרח ורוד וקטן על הראש. היא מסתכלת עלייך כאילו בוחנת אותך ואז ישר קופצת עלייך על הפנים ומחבקת אותך בחוזקה.
"זו פיצ'ו" הוא אומר וצוחק קלות "רק תיזהרי ממנה כי היא פולטת חשמל" מוסיף ובאותו רגע שאת מנסה לראות אותך בעינייך ולהזיז אותה מהפנים, ניצוץ חשמל צהבהב יוצא מלחייה ומעביר בך זרם קטן. פיצ'ו מחייכת בחיוך חצי מתנצל, אבל יש משהו נוסף מאחורה, שאת לא יכולה למנוע מעצמך לחשוב ככוונת זדון לחשמל אותך.
"עוד משהו חמודה?" שואל בחיוך הפרופסור.



קארון-
אתה מנפנף את הפוקימון מכתפך ומביא לו קצת אוכל לפוקימונים והוא לוקח אותו בשמחה ונעלם בעצים. לאחר שתי דקות הליכה, אתה מבחין בעץ גדול ולידו ממש בריכת מים קטנה. אין ספק שמקום מושלם למנוחה. אתה מתיישב ובריזה נעימה מהבריכה מקררת את האוויר מסביב. אחרי סעודה קלה, שלך ושל טורטוויג אתה שומע רחש קל.
"היי" אתה שומע קול ומסתובב. לפניך עומדת בחורה בת גילך, בעלת שיער בלונדיני ארוך וחיוך שובה לב
"אתה יודע איך מגיעים לעיר?" שואלת בצחקוק נבוך "אני מסתובבת פה כבר יומיים בשבילים האלה!" מוסיפה ומבלי לשאול מתיישבת על הרצפה באפיסות כוחות.



אלון- אני יכול לומר לך לא? תתחיל!

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

[B]
אדם-
אני דווקא חושב שזה יצא לי יפה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה מביט במגש שנדחף לידך בכוח ורואה 6 פוקדורים רגילים, פוקידע ועוד כרטיס ביקור של הפרופסור שעליו רשום מספר הטלפון שלו.
באופק אתה רואה להקת פרפרים לבנים העפים גבוה בשמים. כן יום טוב לצאת למסע. חושב לעצמך.



לוקאס-
אלקיד מנער את ראשו ומתחיל לרוץ במהירות לעבר החרק הקטן, כששובל אור מהיר זוהר אחריו. והוא מתנגח בחוזקה בקאטרפי אשר מוטח על אבן מאחריו, עוד לפני שאלקיד בכלל מצליח לשלוח את המכת ברק שלו, קאטרפי כבר שוכב מעולף בצד ולא יכול יותר להלחם.
אלקיד קופץ מאושר סביב החרק הקטן ומידי פעם, מהחשמל שכבר טען פולט ניצוץ חשמלי בחרק המסכן.



בלו-
"כמובן כמובן" אומר ומשחרר את הפוקימון מהפוקדור שלה. מתוך קרן האור הבהירה של הפוקדור, יוצאת עכברה צהובה קטנה שנראית מתוקה במיוחד, אבל את מבחינה שיש בה משהו מיוחד. היא הולכת עם פרח ורוד וקטן על הראש. היא מסתכלת עלייך כאילו בוחנת אותך ואז ישר קופצת עלייך על הפנים ומחבקת אותך בחוזקה.
"זו פיצ'ו" הוא אומר וצוחק קלות "רק תיזהרי ממנה כי היא פולטת חשמל" מוסיף ובאותו רגע שאת מנסה לראות אותך בעינייך ולהזיז אותה מהפנים, ניצוץ חשמל צהבהב יוצא מלחייה ומעביר בך זרם קטן. פיצ'ו מחייכת בחיוך חצי מתנצל, אבל יש משהו נוסף מאחורה, שאת לא יכולה למנוע מעצמך לחשוב ככוונת זדון לחשמל אותך.
"עוד משהו חמודה?" שואל בחיוך הפרופסור.



קארון-
אתה מנפנף את הפוקימון מכתפך ומביא לו קצת אוכל לפוקימונים והוא לוקח אותו בשמחה ונעלם בעצים. לאחר שתי דקות הליכה, אתה מבחין בעץ גדול ולידו ממש בריכת מים קטנה. אין ספק שמקום מושלם למנוחה. אתה מתיישב ובריזה נעימה מהבריכה מקררת את האוויר מסביב. אחרי סעודה קלה, שלך ושל טורטוויג אתה שומע רחש קל.
"היי" אתה שומע קול ומסתובב. לפניך עומדת בחורה בת גילך, בעלת שיער בלונדיני ארוך וחיוך שובה לב
"אתה יודע איך מגיעים לעיר?" שואלת בצחקוק נבוך "אני מסתובבת פה כבר יומיים בשבילים האלה!" מוסיפה ומבלי לשאול מתיישבת על הרצפה באפיסות כוחות.

"אם את מדברת אל העיר ניו-טורטיק, פשוט המשיכי ללכת לשם" אני אומר לה ומצביע לה על הכיוון ממנו הגעתי. "אם זה לכיוון העיר ג'נטה, אין לי מושג. אני רק יצאתי לדרך". אומר לה, תוך כדי שאני מלטף את טרטוויג

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
"איפפ על הבוקר" אומר הפרופסור ומסדר את החלוק שלו וקושר במהירות. "כבר עוד חמישה אנשים העירו אותי בשביל זה!" אומר לעצמו יותר ממך ומכניס אותך לביתו הענק. אתה עובר דרך מבואה וסלון מבולגנים למראה. כמעט ואין משהו שאין עליו ספרים ורישומים של פוקימונים כאלה ואחרים. מידי פעם אתה רוצה הברקה של פוקדור צבעוני למראה. הפרופסור מוביל אותך למטבח, או ככה אתה מנחש שזה, ושם מושיב אותך להירגע מעט. תוך כמה שניות הפרופסור מכין לך כוס קפה וכריך לתפארת.
"תנשום" מוסיף ובינתיים הולך לחדר אחורי וחוזר עם מגש לבן ואורך. עליו מונחים 6 פוקדורים, פוקידע וכרטיס עם מספר הטלפון שלו.
"אם תצטרך משהו אני זמין" מוסיף בחיוך ומגיש לך את המגש.

'לפרופסור יש מעבדה עצומה!' אני חושב לעצמי בפליאה ומבט מפוזר על פניי 'הכל כאן נורא מרתק, רק חבל שנורא מבולגן, טיפה סדר ולדעתי זה היה מקל עליו' אני ממשיך במחשבותיי בזמן שאני הולך אחריי הפרופסור.
"תודה רבה על האוכל פרופסור, אבל באמת שלא היית צריך" אני אומר לפרופסור עם חיוך מבויש ואוכל להנאתי, אחרי האוכל אני נירגע מעט ולוקח מהפרופסור את המגש אותו הוא הביא לי "תודה רבה פרופסור!" אני אומר בשמחה וחיוך רחב וחם נמרח על פניי 'סוף סוף אני יכול לצאת למצוא אותך אחותי!' אני חושב לעצמי ונפרד מהפרופסור בכניסה למעבדה ומתקדם לכיוון דרך 25 כדי להתחיל את המסע שלי.
כאשר אני מגיע לדרך 25 אני חושב לעצמי בהתרגשות 'מעניין איזה פוקימון קיבלתי מהפרופסור' ומוציא את הפוקדורים וזורק אותם אחד אחד בתקווה שבאחד מהם נמצא הפוקימון שהפרופסור החליט להעניק לי למסע שלי

לוקאס-
אתה מוציא מהתיק חבילה קטנה עם אוכל עטוף ומשאיר ממש ליד ראשו של קאטרפי המעולף, מעביר ליטוף על ראשו של אלקיד, וממשיך ללכת.
אחרי כחצי שעה הליכה אתה שומע רעש נוראי וחזק מאחד מהעצים. אתה מתקרב לבדוק על מה המהומה וקלט שבמרומי העץ ישנה להקה של טיילו אשר מנקרים בזעם פוקימון אחר, שאינך מזהה בהתחלה. אתה שולף את הפוקידע שלך ומגלה שהפוקימון השני הוא ספירו . הוא נראה קטן למראה ופצוע מאוד.



קארון-
"לעיר ג'נטה" אומרת לך הנערה בחיוך "אני מבינה שאתה מאמן" אומרת לך בחיוך מעט שחצני "מה דעתך על איזה קרב קטן נגדי ומיני שלי?" שואלת בחיוך ושולפת פוקדור מכיסה ומציגה לך אותו לראווה.


ג'ון-
אחרי הפרידה מהפרופסור והליכה של כמה דקות מביתו, או האחוזה שלו ליתר דיוק, אתה מרים את הפוקדור שלך ומשחרר את הפוקימון שקיבלת.
מתוך הקרן אור, יוצאת משהו שנראית כמו גוש פלדה גדול, עם שתי עיניים כחולות מהירות. היא מסתכלת עליך במבט חשדן ואז כאילו מסתגרת בעצמה בפחד ככדור.
אתה מזהה אותה כארון. פוקימון שריון המתכת.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
אחרי הפרידה מהפרופסור והליכה של כמה דקות מביתו, או האחוזה שלו ליתר דיוק, אתה מרים את הפוקדור שלך ומשחרר את הפוקימון שקיבלת.
מתוך הקרן אור, יוצאת משהו שנראית כמו גוש פלדה גדול, עם שתי עיניים כחולות מהירות. היא מסתכלת עליך במבט חשדן ואז כאילו מסתגרת בעצמה בפחד ככדור.
אתה מזהה אותה כארון. פוקימון שריון המתכת.

'אז ארון אהה' אני חושב לעצמי וחיוך עולה על פניי 'לא יכולתי לבקש שותפה יותר טובה להתחלה מאשר ארון!' אני חושב לעצמי בשיחה, לוקח נשימה עמוקה ואז מתכופף באיטיות אל עבר ארון "שלום לך" אני פותח את דבריי עם חיוך חם "אני ג'ון ואני המאמן החדש שלך!" אני מציג את עצמי באותה חמימות שאיתה התחלתי את השיחה "אני אשמח אם תסכימי לעזור לי במסע שלי למצוא את אחותי ולהתחזק, אני בטוח שאת ואני נהיה צוות מושלם!" אני אומר לארון בביטחון עם חיוך רחב "מה את אומרת? שנלך ביחד למסע מלא חוויות, טובות וגם לא טובות, עליות ומורדות אבל בעיקר כיף וחברות שלא תישבר לעולם?" אני שואל אותה ברצינות ומנסה להסתכל לתוך עיניה במהלך כל השיחה תוך כדי הסתכלות סביבי לראות אם יש איזה פוקימון או מאמן שאפשר להתאמן מולו ולראות מה ארון מסוגלת לעשות

לוקאס-
אלקיד קופץ באוויר ומסובב את זרועותיו הקטנות במהירות ואור בוהק בוהק מהן ואז גל חשמלי ענק נשלח מתוך גופו הצהוב ונשלח לעבר העץ.
הטיילוים נםגעים בחוזקה, ומעצמת המתקפה, כמה מהים מתעלפים על האדמה. אתה מסתכל מסביב ורואה את ספירו מעט מסוחרר והוא נופל קדימה מהענף עליו ישב, וגם הוא, אתה מבחין נפגע ממתקפת החשמל הקטלנית של אלקיד.
אתה רץ קדימה עם ידיך פרוסות ומצליח לתפוס אותו. אתה בוחן אותו מקרוב ורואה שהוא עוד גוזל קטן, ונראה מפוחד מאוד.
אתה מחזיק אותו חזק בידיך כמו תינוק. אתה מסתכל סביב ולא רואה כלום, בולע רוק ומתחיל לרוץ בהמשך הדרך.
אחרי רבע שעת הליכה מהירה אתה מבחן במרכז קטן. אתה נכנס ואישה בעלת שיער ורוד אסוף בשתי קוקיות, לובשת שמלה ורודה רכה ועליה סינר לבן הקשור על גבה.
"אפשר לעזור?" שואלת בחיוך ומסתכלת עליך.


ג'ון-
ארון מסתכלת עליך במעט חשש, אבל לאחר כמה שניות של דיבור בקול מרגיע, היא משתחררת מעט וניגשת אליך באטיות ומחייכת אליך בנימוס. אתה מחייך אליה בחזרה ומנסה ללטף את שריונה הקוצני.
ובדיוק באותה שנייה, רעש מהסמטה לצידכם. ומתוך הפח זבל קופץ פוקימון קטן וסגול עם ניבים גדולים .
הפוקימון נושף לעברכם ונעמד בדיוק מולכם בזעם.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
ארון מסתכלת עליך במעט חשש, אבל לאחר כמה שניות של דיבור בקול מרגיע, היא משתחררת מעט וניגשת אליך באטיות ומחייכת אליך בנימוס. אתה מחייך אליה בחזרה ומנסה ללטף את שריונה הקוצני.
ובדיוק באותה שנייה, רעש מהסמטה לצידכם. ומתוך הפח זבל קופץ פוקימון קטן וסגול עם ניבים גדולים .
הפוקימון נושף לעברכם ונעמד בדיוק מולכם בזעם.

'מי זה הפוקימון הזה?!' אני חושב לעצמי בבהלה לנוכח העובדה שהוא נושף לעברינו בזעם 'אני חייב להשיג עליו פרטים!' אני חושב לעצמי ושולף במהירות את הפוקידע כדי לסרוק אותו.
בזמן שהפוקידע נותן לי מידע על הפוקימון אני פונה לארון "ארון זו ההזדמנות הראשונה שלנו לעבוד ביחד כצוות, בואי נראה לפוקימון הזה למה אנחנו מסוגלים!" אני אומר לה בהתלהבות וקומץ את אגרופי "מהר תשתמשי בשבירת אבנים עליו!" אני פוקד עליה בהתלהבות מכיוון שזה הקרב בראשון שלנו ביחד 'אני יודע שארון מסוגלת לנצח אותו!' אני חושב לעצמי בשמחה ומחכה לראות כיצד הפוקימון שמולי יגיב

למה זה עושה את התגובות בירוק? OO

לוקאס-
"כמובן" אומרת במהירות ולוקחת מידך את ספירו הקטן ונעלמת איתו בחדר אחורי ומשאירה אותך לשבת לבדך בחדר המתנה קטן ושקט.
אתה מבחין בכמה אנשים שיושבים שם וגם הם נראים כאילו הם מחכים. לפתע, אתה מבחין בנערה מהממת ביופיה נכנסת למרכז. שיערה הבלונדיני והנפוח מסתחרר מהרוח שבאה מהדלת והיא נשענת טיפה על דלפק הקבלה של האחות ג'וי.
"סיס?" קוראת הנערה ומיד האחות ג'וי יוצאת אליה בריצה "טסה? מה את עושה כאן?" שואלת בזעף ושתיהן נעלמות במהירות בחדר האחורי שלה. כעבור כמה שניות כל החדר שומע צרחות של שתי הנשים אחת על השנייה ומיד אחרי זה הנערה ששמה טסה, יוצאת החוצה בריצה מהמרכז. האחות ג'וי יוצאת אחריה ולחייה סמוקות והיא מסתכלת ישר עליך וקולטת שאתה בוהה בה.
"ספירו בסדר. אתה יכול לקחת אותו" אומרת בקול מעט נוזף ואתה רואה שהיא שומרת על זעמה שלה.



ג'ון-
אתה מוציא את הפוקידע ומגלה היצור הוא רטטה. פוקימון העכבר.
ארון יוצאת במהירות ורצה ועם שתי רגליה אחוריות היא נעמדת ואז נוחתת במהירות ומעיפה אבנים לכל עבר והיא מתחילה לבעוט בהם לעבר רטטה, המתחמק במהירות מהמתקפה ומזנק על ארון עם דחיפה ומעיף אותה טיפה אחורה, אבל לא נראה שזה משפיע עליה במיוחד.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
אתה מוציא את הפוקידע ומגלה היצור הוא רטטה. פוקימון העכבר.
ארון יוצאת במהירות ורצה ועם שתי רגליה אחוריות היא נעמדת ואז נוחתת במהירות ומעיפה אבנים לכל עבר והיא מתחילה לבעוט בהם לעבר רטטה, המתחמק במהירות מהמתקפה ומזנק על ארון עם דחיפה ומעיף אותה טיפה אחורה, אבל לא נראה שזה משפיע עליה במיוחד.

'הרטטה הזה לא פרייאר!' אני חושב לעצמי בלחץ עקב הפיספוס של ארון "אל תדאגי ארון זה בכיס הקטן שלך!" אני מנסה לעודד אותה מהצד.
'בוא נראה מה אני יכול לעשות' אני חושב לעצמי 'אולי נחזק טיפה את ההגנה של ארון בשביל למזער עוד יותר את הנזק, אנחנו בסימטה חכן סטירת בוץ לא יעזור פה כל כך כי אין בוץ, אהמממ' אני ממשיך לחשוב על מה לעשות בלחץ "טוב ארון תשתמשי בהתקשחות כדי לחזק לעצמך את ההגנה ואז תשתמשי בדחיפה על רטטה, תנסי לדחוק אותו לפינה בסימטה כך שלא יהיה לו יותר מידי חופש תנועה ותוכלי לפגוע בו!" אני פוקד על ארון לאחר שהחלטתי על המהלך שלי