בלו-
"בסדר! בסדר!" אומר האיש ומסדר את חלוקו, ולצערך הרב את קולטת שאין כלום מתחת לחלוק הפיג'מה שלו וזוכה להצצה חטופה של משהו, שאחר כך תלכי לרחוץ את עינייך עם סבון.
את מחייכת בחוסר נעימות מוחלט אבל נכנסת אחריו הביתה. את מגיעה למבואה קטנה, אבל מפוצצת בספרים ומפות ופה ושם כמה פוקדורים ישנים, ואפילו פוחלץ של רטטה, שאליו את מחמיצה פרצוף.
"כן אני זוכר אותך כשהגעת לפה עם אחותך. זה היה לפני כמה וכמה שנים" אומר לעצמו ומוביל אותך לחדר גדול, ובוא עוד יותר חפצים וזבל שלם 'הלוואי ויכולתי לסדר לו את הבית' חושבת לעצמך וממשיכה ללכת אחריו, מנסה כמה שפחות להסתכל עליו ויותר על הרצפה שעליה את מנסה ללכת.
"יש לי פה עוד פוקדור אחד" אומר לבסוף אחרי שחיטט כמעט עשר דקות בכוננית מגירות גדולה. "יש לה קצת גישה מציקה לכן כל הזמן מחזירים אותה" אומר וצוחק בקול גדול וטופח על ראשך ומפזר לך את התסרוקת.
"קחי גם מהארון בכניסה את מה שאת צריכה" מוסיף ואז מפהק שוב ונעלם לחדר צידי. את הולכת לכיוון היציאה ומוצאת ארון גדול ושחור. שם את מוצאת חבילה, ובה חמישה פוקדורים ופוקידע חדישה ומנצנצת וכרטיס ביקור של הפרופסור.