נושא: בעקבות האלים

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
לצטט
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ארון בוהקת לרגע ושריונה הקשיח מתמצק עוד יותר, קוציה מתחדדים והיא עומדת מוכנה לקרב. היא עומדת איתנה מול סופת הרוח של טרופיוס, אבל נפגעת מעשרות העלים הפוגעים בה בחוזקה.
למרות זאת היא קופצת באוויר, ונחותת בעצמה על האדמה הקשה ועשרות אבנים וסלעים גדולים נשלחים לאוויר, מקיפים את טרופיוס ומפילים אותו על האדמה בחוזקה, מוחצים אותו לגמרי.
מיד לאחר מכן ארון רצה לעבר גוש האבנים, ורגלה הקטנה מושטת קדימה, כשהיא בוהקת באור מתכתי והיא מקיפה את עצמה באור כסוף ומתכתי ובתנועה חדה אחת, היא משספת את האבנים, מפוצצת אותם מבפנים.
טרופיוס לא מסוגל להלחם יותר.
"וואו איזה דיוק! כמה כוח!" מתלהב רובי ומחזיר את הפוקימון שלו לפוקדור "הלוואי והייתי יכול להביא לך תג. אבל במקום זה, אני מוכן ללמד את אחד מהפוקימונים שלך מתקפה" אומר בחיוך.

"מצוין ארון!" אני רץ לכיוון ארון הפצועה ומחבק אותה על האדמה כי היא כבדה מידי בשביל שאני ארים אותה על הידיים "עשית עבודה יוצאת מן הכלל, הכוח שלך, החדות, הדביקות במטרה, זה כל הדברים שאני רוצה בשותף שלי ואני כל כך שמח שאת השותפה שלי!" אני אומר לה בחיוך רחב "את ובידריל בהחלט הצדקתם את המקום שלכם אצלי בשישייה, עכשיו צריך גם לבחון את שלדר בקרב!" אני אומר לה ומיד פונה לרובי "תודה רבה רובי, אני אשאר שבגלל שאתה מתמחה בפוקימונים מסוג עשב אז המתקפה שתלמד אותי תהיה מהסוג הזה נכון?" אני שואל את רובי בחיוך "אם כך אתה יכול ללמד את בידריל שלי להשתמש בקרן סולארית?" אני ממשיך בשאלותיי לרובי ולבנתיים מוציא את בידריל המותש מהפוכדור שלו ומברך גם אותו על הקרב המצוין שלו

אלון-
יפה שאתה עוקב :ם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לאחר התארגנות מהירה, אתה מחזיר את סורסקיט לפוקדור שלו ונותן לבראד להוביל את הדרך. לאחר רבע שעה של הליכה מהירה, אתה מריח את העץ השרוף וצחנה יותר עמוקה של בשר שרוף.
"מעניין מה קרה פה?" שואל בראד בפליאה אותך, ואתה כהרגלך מגלגל את עינייך ומציע לסרוק את המקום. אתם עושים סיבוב מהיר סביב הבקתה השרופה, שעדיין פה ומשם להבות קטנות של אש שורפות את העצים שממנה הייתה בנויה בעבר הבקתה המפויחת. "בסיס 3 נא לענות!" אתה שומע לפתע בקול לא מזוהה. אתה קופץ וסורק את האזור, אבל אין אף אחד מסביב "בסיס 3 נא לענות!" חוזרת הקריאה בקול תקיף יותר, ואתה מזהה שזה קול אישה, עצבנית למידי לפי הנימה.
אתה מתקרב לבקתה ועולה במדרגות השרופות ורואה מראה מחריד של שבע גופות של אנשים, שרופות עד העצם. אתה מרים בעדינות קרש של הגג שקרס בזמן השרפה ומוצא מכשיר קשר, שבאופן מפתיע עדיין עובד. "שנענה?" שואל אותך בראד ונראה מעט מפוחד מהסיטואציה.




קארון-
אתה משחרר את האבן מתיקך ומקרב אותה לאיווי שבשניות זוהרת באור בהיר והיא משנה את צורתה. לפניך עומדת פוקימון קשוחה למראה, שנראה כאילו חשמל נשזר בפרוותה הנעימה לשעבר .
תמי צועדת מעט אחורה בפליאה "באמת? היא עוד לא עיכלה את זה שאתה המאמן שלה.. חבל שזירזת אותה כל כך מהר" מנסה לנזוף בך מעט ומתקרבת לג'ולטיאון, שמזיזה ממנה את ראשה במהירות ומזנקת לעברך ונעמדת לצד רגלך והיא נושפת בזעם לעבר תמי וחושפת את שינייה המחודדות.



אוסטין-
מה שהיה פעם ספינראק קטן וחמוד, עומד מולך פוקימון בגודל של ספה, מעט זועמת למראה. הוא מסתכל עליך במבט מעט מהורהר, כאילו מנסה להיזכר מי אתה, ונותן לך לחבק אותו והוא מרים את אחת מרגליו ועוטף אותך בחזרה.
"תמיד חשבתי שארידוסים הם כאלה פוקימונים לא מוערכים!" ממלמלת לעצמה ג'ניפר בפינה ונראה שהיא מתלהבת למראה הארידוס האימתני שלך.
בינתיים, אתה נעמד וזורק פוקדור ריק על סואבלו, אשר במהירות נלכדת.
"כל הכבוד!" מוסיפה לך בהתלהבות ג'ניפר ומרימה את הפוקדור שלידה ומביאה לך אותו.



ג'ף-
אחרי הליכה ממושכת, ובלי יותר מידי עיכובים, אתה סוף סוף יוצא מהיער, ומגלה את העיר ג'נטה פרושה מתחתיך. עיר יפהפייה בנויה כולה מאבן לבנה ויפה. הבתים, הרחובות, הכבישים. אתה יורד במהירות מצלע הגבעה שעליה אתה עומד, ועד מהרה, אתה מוצא את עצמך באמצע העיר הסואנת. אנשים הולכים במהירות עם מזוודות עבודה. נשים יושבות בבתי קפה, מקשקשות. ילדים רצים עם הפוקימונים שלהם בדרך מהבית ספר לעבר הבתים.
אתה מבחין באופק את המרכז הפוקימונים, בדיוק כשמתחיל להחשיך היום.



לוקאס-
אתה ממשיך לרוץ בבהלה פראית, מחליק על שורש של עץ אשר התרומם מהאדמה. אתה מנסה לעמוד, אבל אתה מרגיש כאב חד בקרסולך. 'יופי גם נקע עכשיו' אתה חושב לעצמך בכעס. למרות זאת אתה מתרומם וממשיך ללכת למרות הכאב. סורק בכל עת אם מישהו עוקב אחריך, אבל שום סימן לאדם, או אפילו פוקימון.
לאחר שעת הליכה, אתה רואה אור בהיר. השמש. סוף סוף אחרי יומיים מתישים, אתה רואה את השמש. לא מבעד צמרות העצים העבים. אתה מסתכל ישר, וסוף סוף היציאה מהיער!
אתה גורר את עצמך קדימה ומגלה עיר ענקית פרוסה לפניך, מוקפת כולה ביער הנוראי הזה.
אתה מתחיל לרוץ ומתפרץ היישר לעבר הכביש הסואן, ומצליח להתחמק ממכונית נוסעת ונופל על המדרכה הקשה, בדיוק מול מוזיאון הומה אדם. "היי ילד אתה בסדר?" אתה שומע לפתע קול וגבר כבן 40 מושיט לך את ידו בחיוך "קרה לך משהו?" הוא שואל בקול חביב ועדין, מה שמטריף אותך החמימות שלו.




ג'ון-
"בהחלט" אומר לך בחיוך ואחרי שאתה מברך את בידריל, רובי לוקח ממך את הפוקדור שלו, והולך לחדר אחורי, משאיר אותך יחד עם ארון, הנראית מאושרת מניצחונה.
לאחר כמה רגעים רובי חוזר ומביא לך את הפוקדור של בידריל. "הנה! למד בקלות!" אומר לך בחיוך ומחזיר לך את הפוקדור. "שיהיה לך בהצלחה בהמשך! אני בטוח שתצליח לאן שלא תבחר להתקדם!" מוסיף בחיוך ולוחץ את ידך.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ף-
אחרי הליכה ממושכת, ובלי יותר מידי עיכובים, אתה סוף סוף יוצא מהיער, ומגלה את העיר ג'נטה פרושה מתחתיך. עיר יפהפייה בנויה כולה מאבן לבנה ויפה. הבתים, הרחובות, הכבישים. אתה יורד במהירות מצלע הגבעה שעליה אתה עומד, ועד מהרה, אתה מוצא את עצמך באמצע העיר הסואנת. אנשים הולכים במהירות עם מזוודות עבודה. נשים יושבות בבתי קפה, מקשקשות. ילדים רצים עם הפוקימונים שלהם בדרך מהבית ספר לעבר הבתים.
אתה מבחין באופק את המרכז הפוקימונים, בדיוק כשמתחיל להחשיך היום.

׳מצויין׳ אחשוב ׳גם כדאי לאכול משהו אחרי שאסתדר עם מקום שינה׳
אכנס למרכז פוקימונים ואושיט את שני הפוקדורים לאחות ג'וי ״אפשר לרפא אותם בבקשה?״
לאחר שתרפא אשאל את האחות ג'וי אם היא יודעת על מקום שאוכל להעביר בו את הלילה ועל מקום שאוכל לאכול בו או לקנות מעט אוכל במחיר סביר
--
תיודע שלא אמרת שאני רעב, אבל אני אכניס כאן קצת אנושיות

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

[FONT=verdana][COLOR=#800080][B]

קארון-
אתה משחרר את האבן מתיקך ומקרב אותה לאיווי שבשניות זוהרת באור בהיר והיא משנה את צורתה. לפניך עומדת פוקימון קשוחה למראה, שנראה כאילו חשמל נשזר בפרוותה הנעימה לשעבר .
תמי צועדת מעט אחורה בפליאה "באמת? היא עוד לא עיכלה את זה שאתה המאמן שלה.. חבל שזירזת אותה כל כך מהר" מנסה לנזוף בך מעט ומתקרבת לג'ולטיאון, שמזיזה ממנה את ראשה במהירות ומזנקת לעברך ונעמדת לצד רגלך והיא נושפת בזעם לעבר תמי וחושפת את שינייה המחודדות.

אוףף ידעתי שהיא תעשה את זה
~~~~~~~~~~~~~~~;;
אומרלה ואלטף את קוציה. "אני לא יודע, רק רציתי לראות אם היא תגיב לאבן" אומר בתמימות לעבר תמי. 'למרות שאולי היא צודקת, אולי אני רק רדפתי אחרי כוח ולא התחשבתי באיווי'. "טוב ג'ולטיאון, מה דעתך על איזה קרב, לפרוק קצת עצבים? אני בטוח שתמי תשמח להילחם עם פוקימוניה מולך" אומר לג'ולטיאון ואפנה לתמי במבט ספק-מבקש ספק-דורש"ג'ולטיאון, תירגעי"

ג'ף-
"בשמחה!" אומרת לך האחות ג'וי החייכנית ולוקחת את הפוקדורים שלך ומכניסה אותם למוכנה גדולה לצידה, אשר בוהקת לרגע ועד מהרה היא מחזירה לך את הפוקימונים שלך.
"ובכן.. יש לנו חדרים פנויים פה במרכז. ובנוגע לאוכל.. יש לנו חדר אוכל ללא תשלום בהמשך המסדרון" אומרת לך בחיוך ומחווה עם ידיה לצד שמאל. אתה מסתכל במבטך ובאמת רואה אולם גדול ובו עשרות שולחנות ערוכים ועוד בופה קטן בצד החדר. אתה סורק את חדר האוכל ורואה כמה מאמנים ומאמנות יושבים שם עם הפוקימונים שלהם ואוכלים בהנאה. "יש לנו גם בקומה למטה חדר אימונים אם אתה מעוניין. אז אתה מעוניין לישון פה הלילה?" שואלת בחיוך.




קארון-
ביטצ' תמשיך במשחק שלך!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמי נראית מעט חוששת אבל נעמדת נחושה מולך ומול ג'וליטאון החדשה שלך. "קדימה! מיני צאי החוצה!" קוראת ומשחררת את האוניקס הענקית שלה. ג'וליטאון עומדת איתנה מול יריבתה ומתחככת ברגלך בחיבה עזה.
"אני אתן לך לעשות את הצעד הראשון" אומרת בחיוך זועף ומחווה בידה קדימה.



אוסטין-
אתה מסתכל לעבר גרובייל ורואה שהוא אוכל כמה פירות שהוא מצא על עץ גבוה. הוא כנראה טיפס על עץ ונישנש לעצמו ארוחת צהריים. אתה מחייך ומחזיר את ארידוס לפוקדור שלו.
"שנמשיך?" אתה שואל את ג'ניפר והיא מהנהנת בראשה בהסכמה. שלושתכם מתחילים ללכת באור החמימה של צהריים נעימים למדי. "אז אתה מוכן נראה לך למכון הקרוב?" שואלת אותך ג'ניפר, ואתה מרגיש נימה חצי צינית חצי פגועה, אבל לפני שאתה מספיק לענות פוקימון ענקי וחום, בגובה שלך קופץ לאמצע הדרך. גופו הארוך נראה לך מעט מוכר, אבל גובהו מעט מלחיץ אותך

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אלון-
יפה שאתה עוקב :ם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לאחר התארגנות מהירה, אתה מחזיר את סורסקיט לפוקדור שלו ונותן לבראד להוביל את הדרך. לאחר רבע שעה של הליכה מהירה, אתה מריח את העץ השרוף וצחנה יותר עמוקה של בשר שרוף.
"מעניין מה קרה פה?" שואל בראד בפליאה אותך, ואתה כהרגלך מגלגל את עינייך ומציע לסרוק את המקום. אתם עושים סיבוב מהיר סביב הבקתה השרופה, שעדיין פה ומשם להבות קטנות של אש שורפות את העצים שממנה הייתה בנויה בעבר הבקתה המפויחת. "בסיס 3 נא לענות!" אתה שומע לפתע בקול לא מזוהה. אתה קופץ וסורק את האזור, אבל אין אף אחד מסביב "בסיס 3 נא לענות!" חוזרת הקריאה בקול תקיף יותר, ואתה מזהה שזה קול אישה, עצבנית למידי לפי הנימה.
אתה מתקרב לבקתה ועולה במדרגות השרופות ורואה מראה מחריד של שבע גופות של אנשים, שרופות עד העצם. אתה מרים בעדינות קרש של הגג שקרס בזמן השרפה ומוצא מכשיר קשר, שבאופן מפתיע עדיין עובד. "שנענה?" שואל אותך בראד ונראה מעט מפוחד מהסיטואציה.

אלא מה?
המ''ת שלך הוא כמו סיפור, אני קורא כל יום לפני השינה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אתה מודע לכך שזה יכול בהחלט לדפוק אותנו, נכון?" אשאל את בראד, מבוהל גם כן ומנסה להביט כמה שפחות בגופות.
"ובכן, נשמע מסוכן. אני בפנים" אומר וארים את מחזיק הקשר, "בסיס 3 כאן, מה הבעיה?" אשאל בנימה תוקפנית ואנסה לעבות את קולי, ואז אשים את מכשיר הקשר על HOLD ואצחקק לי עם סקיפלום היפהפיה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ף-
"בשמחה!" אומרת לך האחות ג'וי החייכנית ולוקחת את הפוקדורים שלך ומכניסה אותם למוכנה גדולה לצידה, אשר בוהקת לרגע ועד מהרה היא מחזירה לך את הפוקימונים שלך.
"ובכן.. יש לנו חדרים פנויים פה במרכז. ובנוגע לאוכל.. יש לנו חדר אוכל ללא תשלום בהמשך המסדרון" אומרת לך בחיוך ומחווה עם ידיה לצד שמאל. אתה מסתכל במבטך ובאמת רואה אולם גדול ובו עשרות שולחנות ערוכים ועוד בופה קטן בצד החדר. אתה סורק את חדר האוכל ורואה כמה מאמנים ומאמנות יושבים שם עם הפוקימונים שלהם ואוכלים בהנאה. "יש לנו גם בקומה למטה חדר אימונים אם אתה מעוניין. אז אתה מעוניין לישון פה הלילה?" שואלת בחיוך.

״כן אני אשמח״ אענה בחיוך ואחכה שתביא לי את המפתח ״תודה רבה״. לאחר מכן אוציא את רלטס וסידוט ״תתרעננו קצת, בואו נשב לאכול״.
אכנס איתם לאולם ונשב בשולחן ריק לאכול. ״אתם עייפים או שאתם רוצים להתאמן אחרי זה?״ אשאל את הפוקימונים

אלון-
אתה מוזמן לקרוא את הגרסה הראשונה שלו.. כמעט 200 עמודים ;)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד לפני שבראד מספיק לעצור בעדך אתה עונה למכשיר הקשר "בסיס 3 התקבלה קריאה על שריפה באזור! האם הכל תקין?" שואלת האישה מצידו השני של הקו בזמן שאתה וסקיפלום מצחקקים לכם, ובראד כהרגלו מחוויר ונהיה רציני. "תנתק! אם יגלו שאנחנו לא חלק מהאנשים האלה! לך תדע מה יעשו לנו!"




ג'ף-
אתה מתיישב לצד שולחן ריק יחסית והולך להכין לכם צלחות אוכל. כשאתה חוזר, אתה רואה בחורה מוזרה בעלת שיער ג'ינג'י, אשר חובשת כובע מוזר וורוד יושבת בצידו השני של השולחן ומסתכלת מהופנטת על ראלטס שלך, שנראית מעט נבוכה מהבחורה . "כן! כן! כן!" ממלמלת לעצמה. אתה בא לצעוק עליה, אבל מבחין שהיא מחזיקה בידיה מתחת לשולחן חוברת ציור והיא משרטטת בדיוק מפליא את ראלטס. וכל זה בשלוש דקות שהלכת להביא לאכול.
"היי! אלו הפוקימונים שלך?! ראלטס פשוט מהממת!" מקרקרת לעברך בקול צורם ורם "אין דברים כמוה! כזאת מקסימה!" מקרקרת לך. ראלטס מסתכלת עליך ונראה שהיא מחזיקה את עצמה לא להתפוצץ על הבחורה המטרידה.




אוסטין-
אתה פולט לג'ניפר מחמאה, אבל היא לא נראית שמה לב לעניין, ואתה מבחין שהיא מתעמקת במשהו באופק. אתה מסתכל לכיוון שאליו היא מסתכלת, אבל לא מבחין בדבר, אבל כן מבחין שהיא עומדת דרוכה. "משהו פה" אומרת בקול חד "כדאי שנסתלק מכאן" מוסיפה בקול ברור, מחזיקה את ידך ושולפת אותך משם במהירות. "נראה לי עשינו טעות בכיוון. אנחנו הגענו למקום לא טוב של היער" מלמלת לך במהירות ולפתע נעצרת, גורמת לך להיתקע בגבה "אל תזוז היא מסננת לך" ומושיטה את ידה לאחור לחסום אותך. אתה מסתכל סביב ורואה שאתה מוקף בעשרות פוקימונים שנראים קצת כמו פרח צהוב "עשינו טעות רצינית" אומרת ואתה שומע את החשש בקולה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ף-
אתה מתיישב לצד שולחן ריק יחסית והולך להכין לכם צלחות אוכל. כשאתה חוזר, אתה רואה בחורה מוזרה בעלת שיער ג'ינג'י, אשר חובשת כובע מוזר וורוד יושבת בצידו השני של השולחן ומסתכלת מהופנטת על ראלטס שלך, שנראית מעט נבוכה מהבחורה . "כן! כן! כן!" ממלמלת לעצמה. אתה בא לצעוק עליה, אבל מבחין שהיא מחזיקה בידיה מתחת לשולחן חוברת ציור והיא משרטטת בדיוק מפליא את ראלטס. וכל זה בשלוש דקות שהלכת להביא לאכול.
"היי! אלו הפוקימונים שלך?! ראלטס פשוט מהממת!" מקרקרת לעברך בקול צורם ורם "אין דברים כמוה! כזאת מקסימה!" מקרקרת לך. ראלטס מסתכלת עליך ונראה שהיא מחזיקה את עצמה לא להתפוצץ על הבחורה המטרידה.



.

מזכיר לך על הסדר תגובה
It's hard man
בעיקר כשיש הרבה אנשים תמיד זה בורח עם האייפון וצריך מההתחלה למחוק
--
׳יופי, מה לעזאזל הסיפור של ההיפית הזאת׳ אחשוב בזלזול ׳היא בטח צוחקת עליי..׳
״כן״ אענה לה בטון שקט וחסר עניין ואגיד להם את האוכל שלהם. ״אז מה החלטתם?״ אשאל את רלטס וסידוט ״אתם רוצים להתאמן או לנוח אחרי האוכל?״

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אלון-
אתה מוזמן לקרוא את הגרסה הראשונה שלו.. כמעט 200 עמודים ;)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד לפני שבראד מספיק לעצור בעדך אתה עונה למכשיר הקשר "בסיס 3 התקבלה קריאה על שריפה באזור! האם הכל תקין?" שואלת האישה מצידו השני של הקו בזמן שאתה וסקיפלום מצחקקים לכם, ובראד כהרגלו מחוויר ונהיה רציני. "תנתק! אם יגלו שאנחנו לא חלק מהאנשים האלה! לך תדע מה יעשו לנו!"

"מה יעשו לנו?" אשאל בציניות, "יש לנו את סקיפלום, סנפלורה, האודישים.. אה.. כלומר, אודיש וגלום, לוטאד, וכמובן האח היקר סרסקיט!" אומר בהנאה ממה שקורה.
"בסיס 3, בסיס 3, תזעיקו חובש!" אקרא אל מכשיר הקשר, ואז אעשה קולות כאילו אין קליטה, ואזרוק את המכשיר על הרצפה.
"בוא נסתלק, ממילא אין מה לעשות פה" אסנן אל עבר בראד, ואמשיך איתו אם לא יהיה דבר מה שימנע ממני.

לוקאס-
אתה ממשיך לרוץ בבהלה פראית, מחליק על שורש של עץ אשר התרומם מהאדמה. אתה מנסה לעמוד, אבל אתה מרגיש כאב חד בקרסולך. 'יופי גם נקע עכשיו' אתה חושב לעצמך בכעס. למרות זאת אתה מתרומם וממשיך ללכת למרות הכאב. סורק בכל עת אם מישהו עוקב אחריך, אבל שום סימן לאדם, או אפילו פוקימון.
לאחר שעת הליכה, אתה רואה אור בהיר. השמש. סוף סוף אחרי יומיים מתישים, אתה רואה את השמש. לא מבעד צמרות העצים העבים. אתה מסתכל ישר, וסוף סוף היציאה מהיער!
אתה גורר את עצמך קדימה ומגלה עיר ענקית פרוסה לפניך, מוקפת כולה ביער הנוראי הזה.
אתה מתחיל לרוץ ומתפרץ היישר לעבר הכביש הסואן, ומצליח להתחמק ממכונית נוסעת ונופל על המדרכה הקשה, בדיוק מול מוזיאון הומה אדם. "היי ילד אתה בסדר?" אתה שומע לפתע קול וגבר כבן 40 מושיט לך את ידו בחיוך "קרה לך משהו?" הוא שואל בקול חביב ועדין, מה שמטריף אותך החמימות שלו.

"אנ.. לא.. יש שם.." אומר בגמגום מנסה להתעלם מהכאב ברגל שלי ומחזיק אותה ואנסה להתעשת
"יש משהו ביער" אומר בפחד "זה הרג שם מישהי, אני לא יודע מה לעשות"

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

[FONT=verdana][COLOR=#000080][B]
קארון-
ביטצ' תמשיך במשחק שלך!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמי נראית מעט חוששת אבל נעמדת נחושה מולך ומול ג'וליטאון החדשה שלך. "קדימה! מיני צאי החוצה!" קוראת ומשחררת את האוניקס הענקית שלה. ג'וליטאון עומדת איתנה מול יריבתה ומתחככת ברגלך בחיבה עזה.
"אני אתן לך לעשות את הצעד הראשון" אומרת בחיוך זועף ומחווה בידה קדימה.

"ג'ולטיאון, נסי לבעוט במיני! בחוזקה!" אומר לה.
~~~~~~~~
בערב אני בדרך לאנשו עכשיו.